יש בחור, מהשכונה שלי שאני כבר 6 שנים נקרא לזה "מאוהבת" בו,
ומרגיש לי שגם מצידו יש משהו אליי,
אנחנו לא דיברנו שנינו כלום חוץ מתודה ושלום וכאלה,
והבחור הזה אמנם חיצונית נראה טוב ורואים שהוא בחור טוב אבל הוא לא מתאים לי בכלל מבחינה רוחנית, כלומר הוא דתי לייט ואני ממש דוסית.
ואני לא מצליחה לשחרר ממנו כי הוא לא יוצא לי מהראש, ולכן אני לא רוצה להיפגש כי הראש שלי תפוס בו..
מה לעשות במצב הזה?
וואו 6 שנים זה המון. כל הזמן הזה פיתחת אליו רגש עמוק או שטחי?
יש שתי אפשרויות: או להחליט שאת מקבלת את הרמה הדתית שלו ולנסות לצאת איתו; או להוציא אותו מהראש. אם תרצי זה אפשרי.
בטח הוא בחור חמוד וטוב, אבל יש הרבה בחורים חמודים וטובים שהניצוץ ביניכם יכול להדלק.
זה חשוב בעיניי לדעת שזה טבעי שמישהו יגע לך בלב אבל לדעת להפריד, כי אם עכשיו זה לא מציאותי כי זה לא תואם את ערכייך, זה יכול לקרות גם אחרי חתונה ולהיות פשוט אסור לא משנה כמה הבחור מקסים. אז אחותי תקשיבי לשכל ותהיי אמיצה ומה שאת מחליטה תעגני במעשים ותעודדי את עצמך שהבחור שצריך להיות שלך יכול להיות שלך "בהיתר".
בהצלחה💪❤
רגש עמוק אם היא בקושי מכירה אותו? ("שלום" ו"תודה")
עם ההמשך מסכימה: @יהלום12, הבחור מוצא חן בעינייך מכל מיני סיבות, אבל בעיניי אין טעם להתעסק בזה, כי את לא באמת רוצה קשר אתו.
נשמע לי סביר להניח שאם תתחילי לחפש ברצינות בן זוג, כשתפגשי מישהו מתאים שגם ימצא חן בעינייך, די מהר הוא יתפוס את המקום של מי שכרגע ממלא את מחשבותייך.
אננ רואה אותו בערך פעם בשבוע, הוא גר קרוב אליי וכן, אפשר להיקשר כשאני רואה מישהו שהוא בול איך שאננ מדמיינת את בעלי בנראות ובמידות וזה כן בסופו של דבר מושך
גם בנראות גם במידות וגם ברמה הרוחנית - איך תצאי מזה ותמשכי למישהו אחר?
מפחדת שהוא עדיין יהיה בראש שלי ואני סתם אפגש,
זה קרה לכמה קרובות אליי שסתם הטריחו בחורים לפגישות כשלא היו פניות לכך, מכאן נובע הפחד שלי
או לא?
את בכלל לא מאפשרת את זה לעצמך. כאילו ננעלת עליו וזהו. אבל הוא לא מתאים לדעתך הרי.. מה תעשי, תחכי שיתחתן כדי שיהיה בלתי מושג לגמרי?
אולי באמת הקשר הזה של השלום פעם בשבוע נותן לך ריגוש שמספיק לך בשלב הזה? צריך חהיזהר מלהיתקע שם
ולא מתכוונת לעבור דירה בקרוב
ומחוברת לתפילת שבת בערב
כך שאין איך לברוח
התאהבות היא סוג של רגש מהצד הכי נמוך
זה לא אומר שזה פסול או רע, להיפך, זה חיובי מאוד - רק צריך לדעת מה המקום של זה.
בקשר שהוא שייך וראוי - זה מעולה, זה נותן "דרייב" לקשר. וכן, אי אפשר בלעדי זה. אם אין תשוקה אז הקשר חסר את המאפיין המרכזי בייחודיות של הקשר בין איש לאישה.
אבל זה ממש לא "אהבה".
אהבה זה אכפתיות, חיבור, דאגה, עזרה הדדית, שותפות גורל וכו'
התאהבות זאת תחושה אישית, דהיינו - היא ממלאת צורך אישי.
התאהבות זה נחמד אבל זה יורד תוך שנייה ועולה תוך שנייה כי ההתאהבות היא מבוססת על הדמיון. ולכן מאוד הגיוני שלא דיברתם וזה יצר אצלך התרגשות מסויימת. יכול להיות מאוד שתדברו וזה ירד לך או לחלופין יעלה אבל זה לא סותר את זה שאת תוכלי ליצור תשוקה עם המון בחורים אחרים.
בסופו של דבר, זה סבבה לגמרי שאת מרגיש התרגשות ביחס אליו, כי זה לא אומר יותר מדי. לא כדאי לייחס לזה חשיבות יתרה.
נו, כולה התאהבות, מה זה בכלל?
זה לא כ"כ בקלות להגיד "התאהבות מה זה בכלל..." כי יש פעמים שזה מבוסס על יותר ממשיכה חיצונית. לפעמים בחור מקסים מישהי באופי שלו או בדברים טובים משמעותיים שהיא רואה בו.
ובכללי לא נכון להקטין תחושות, אלא להקשיב להם ולהבין מהיכן נובעת התחושה...
זה ביטוי חיצוני. יכול להיות ביטוי של עניין עמוק ושל קשר עמוק ויכול להיות ביטוי של עניין שיטחי שהוא לא רע אבל הוא כן מאוד חיצוני.
כל כך לא רומנטי!
זה נכון שקשר אמיתי זו לא התאהבות, מה עוד שאני לא מכירה בכלל או כמעט כלל את הצד השני.
"אהבה זו אכפתיות, חיבור, דאגה......." האם זה אומר שאפשר להתחתן כמעט עם כל אחד?
זה מאוד שפוי ויפה ומציאותי ופרקטי ועם ראש על הכתפיים....אבל, הוי. כמה לא רומנטי!
צודקת, תודה! - לקראת נישואין וזוגיות
התאהבות היא מתת א-ל, חסד עליון.
אך היא ביטוי של משהו.
היא יכולה להיות ביטוי של משהו עמוק והיא יכולה להיות ביטוי של משהו לא עומק.
בתחילת קשר היא ביטוי של משהו לא עמוק. זה לא אומר שזה שטויות חלילה, וכן רצוי מאוד להיות רומנטיקן בצורה מותאמת גם בשלבים ראשוניים.
אך מה שבאתי אז לומר -רצוי גם שלא ניתן לזה במה יותר גדולה כאילו התחושה הזאת היא הראוייה לנהל אותנו. צריך לדעת את מקומה. ומקומה חשוב מאוד.
אני מכירה את המשפחה ואת הסגנון פשוט הוא בחור שקט ומופנם קצת
להשתחרר ממנו בשביל להתקדם הלאה אני יכולה לכתוב לך כמה, אבל לא הבנתי אם את רוצה את זה או שאת עוד לא סגורה שאת צריכה לוותר עליו
אז בואי ננסה להבין
קצת, כי אי אפשר בפורום באמת, אבל...
לדעתי יש פה גם עניין של הרגל. משהו בו כנראה תפס אותך חזק ומאז זה התקבע אצלך כחיובי; ולכן המוח נותן לך עוד צידוקים לזה ומזין פה גלגל של מחשבות מאותו סט.
יכול להיות שייקח לך זמן לצאת מההרגל הזה, אבל שלב ראשון זה להבין שפשוט התרגלת לחשוב עליו בצורה מסוימת, בעוד שזו לא המציאות המלאה והאוביקטיבית.
זה בסדר לראות חיובי בבן אדם ולהרגיש אליו סימפטיה, אבל לא לאבד את עצמך בשביל זה ואת שיקול הדעת שלך.
ואת זה את רוצה להחזיר לעצמך, נכון?
את לא רוצה להיות תקועה, את רוצה להקים בית ולצאת לדייטים...
(רצון זה חשוב מאד בגלל זה אני אומרת לך מה את מפסידה בזה שאת במצב הזה)
דבר שני, את אומרת שמצד השכל את רוצה לשחרר, כלומר זה מאה אחוז לא מציאותי שתצאו ביחד?
אוקיי.
אז עכשיו מה הבעיה של הרגש? יש נקודה ספציפית/ אולי משהו שאת ממש רוצה וההתאהבות בו מאפשרת את זה?
אמנם אף פעם לא קרה לי התאהבות כמו שלך אבל כן געגועים לקשר מסוים למרות שהוא לא היה רלוונטי, וכשהבנתי שמה שאני מתגעגעת זה העין הטובה שהיתה לבחור הזה הבנתי שאני צריכה להסתכל ככה על עצמי. הפתרון לא אצלו... קחי את זה אלייך תעמיקי ותנסי לדקור את הנקודה שבה אולי יש משהו שאת כמהה לו ותביני שזה לא חייב להיות דווקא מהבחור הזה.
וכן זה תהליך להיפרד רגשית אבל תעשי את זה בשבילך את מפתחת ככה חוסן נפשי שישאר איתך לכל החיים!
ואם החלטת אז יש עוד כמה עצות פרקטיות איך לעזור לעצמך להפסיק לחשוב עליו אם תרצי תכתבי לי בפרטי בשמחה
ואחרי זה למצוא את התחבולות לגרום לזה לקרות.
כל עוד זה לא סגור אצלך בראש זה תמיד ישאר כאופציה, ולא הולך ללכת לשום מקום (לפחות עד שהוא יתחתן אם לא גם אחרי זה)
ממליץ לך לקחת תקופה של כמה שבועות, להתייעץ על זה עם גורמים שיכולים לכוון אותך, ולהציב לעצמך דד ליין של החלטה.
דוס שמתאים לך ולהתחתן איתו
אם הוא בכלל רלוונטי
את הרי דוסה והוא לייט לדבריך
היית מקימה בית עם בחור כזה?
אני יושב שהרמה הרוחנית של הבעל יותר חשובה וקובעת את הלך הרוח בבית. אז קחי בחשבון.
אם אין שום סיכוי שהיית מתחתנת איתו, למה להיתקע על זה?6 שנים זה המון המוון זמן חבל על כל הזמן הזה שהראש שלך היה תקוע עליו ולא היית פנויה לאחרים.
אגב, הרבה פעמים זה סתם אשליה את הרי לא מכירה אותו מעבר לשלום תודה אז..
א. לא תמיד צריך להכיר מישהו לעומק, לנשים יש הרבה פעמים התרשמות ראשונית די טובה מבני אדם...
ב. מה ההבדל בין התאהבות אחרי שמכירים את הבנאדם לבין התאהבות בלי שמכירים אותו? זה אותו מצב.
שאפשר להתרשם גם כך, במיוחד אם היא מכירה את המשפחה שלו (היא לא כתבה אבל בגלל שהוא מהשכונה שלה הנחתי כך).
לדבריה היא רואה אותו בערך אחת לשבוע שזה המון... אבל תלוי... לא יודעת לגביה, אבל זה בהחלט אפשרי.
אתה מדבר על התאהבות שהיא שקולה, כשקשר פורח והאדם מקדיש את עצמו לזה בשמחה ובהתלהבות...
אני דיברתי על סוג אחר-
מקום בנפש שבו האדם מסונוור ממושא האהבה והמשקל של היתרונות מכסה על החסרונות אם בכלל מתייחסים אליהם.
וזה קורה לפעמים גם אחרי.
אני בעד לבקש ממישהו שמכיר את שניכם שיכיר ביניכם.
הוא מוצא חן בעינייך? מעולה, לא צריך לחפור יותר מדי. רמה דתית היא לא הדבר החשוב ביותר (לדעתי), ודברים גם יכולים להשתנות.
בכל מקרה מהמצב הנוכחי לא יוצא לך כלום.
היה לי קראש רציני על אחת החיילות מהמחלקה שלי, וזה לא היה רלוונטי כי היא לא דתייה, אז מחקתי אותה מאנשי הקשר שלי ואת כל ההודעות בינינו.
היא גרה רחוק ממני אז לא הייתי צריך לעשות משהו מיוחד בשביל שלא נפגש אפילו במקרה.
אני לא יודע מה מצבך בעניין, אבל את יכולה לפרט אם את רוצה עצות גם בזה.
תנסי להגיע אליו דרך צד שלישי. שיעמוד על מצב העניינים שלו כלפייך. הרי את לא באמת יודעת את המצב לאשורו. ואז תדעי איפה אתם עומדים בדיוק.
וזה מצליח לה לפעמים יותר ולפעמים פחות
ככה זה ניראה מהדיבור איתה כשנפגשים לרגע בתחנה או בבית כנסת
אם יש לה דברים מעניינים יותר בחיים היא מלאה ולא חושבת ואם היא משועממת זה משתנה
נכון ופשוט.
היות ויש נשים רווקות דתיות שבוחרות ללדת היות ולא מצאו זיווג.
שמטריד ומעניין ונחוץ לציבור הדת"ל והדת"ל חרדי לפני נישואין.
מחשבות, פריקות, שיתופים, התייעצויות סביב הריון ולידה לאישה רווקה דת"ל - תכנים כאלו לא נמצאים בפורום הזה.
מניח שכן תוכלי למצוא אוזן קשבת ואולי, אני מקווה בשבילך, שיתופים בפורומים הנשיים המובהקים, ובפרט בפורומים הסגורים בפני גברים, אלו שהם רק לנשים.
אני שמעתי כמה סיפורים -
שאנשים הגיעו לצדיק אמיתי ושאלו אם זה זיווג טוב,
והצדיק אמר שלא יהיה להם ילד ושלא יתחתנו.
ובאמת כל אחד בחר זיווג אחר והולידו.
הזיווג היא הולדה.
גם ה"תענוג" סופו הולדה.
לא טוב היות לבדו - משפחה זה ביחד.
היא לא רווקה בכלל,
יש אבא לתינוק וקוראים לזה משפחה.
ומה אחר כך?
תוליד שוב מגבר אחר?
לא עדיף שתוליד מאותו האבא? אם הוא עדיין חי...
יש מיילדת ללידה ביתית,
גם בית חולים זה בסדר.
וכל מי שחושב אחרת יכול לעשות כרצונו.
אני לא יודע מי זה האבא של התינוק,
אם הוא אדם רגיל ונורמלי - אז אין סיבה לחיות לבד.
לפעמים סתם בגלל כעס או אי הבנה מפרקים בית ומשאירים ילדים לגדול בלי אבא.
לפני תקופה יצאתי עם בחור שהרגשתי שיש התאמה ממש טובה, אני ממש רציתי להמשיך. הוא לא.
סיים את זה בבחירת מילים גרועה שפגעה בי מאוד ומאז זה יושב עליי.. יצאתי מאז עם כמה בחורים, שעל הנייר לא הכי התאימו אבל הרגשתי הרבה יותר משוחררת איתם ולא "לחוצה" כמו שהייתי איתו.
יכול להיות שאותו ניסיתי יותר להרשים ואותם לא, אבל בעומק ובדיעבד הרגשתי שהוא מאוד בוחן אותי.
בכל מקרה, מרגישה שהלב שלי נחסם קצת ועדיין חושבת עליו (לא ממקום של רצון לחזור אליו) אלא בכללי על הדמות.. הוא ממש ענה על כל הקריטריונים שחיפשתי (שזה דיי נדיר בסגנון שלי) ועכשיו שוב חזרתי לצאת עם כאלה שהם חצי עונים, שזה מבאס כי מרגישה שעדיין מורידה על אותם דברים עד לרמה שעכשיו לא מוכנה לשמוע אפילו אם יש שוב את 2 הנקודות שזה תמיד נופל עליהם. [נראה לי לגיטימי].
וזה לא שהבחורים האלה לא טובים, להפך הרבה יותר אמפתים ורגישים והיה לי כיף איתם- אבל הם פשוט לא התאימו.
ובא לי להרגיש.. אבל מצד שני מפחיד להרגיש. [יכול להיות שכל זה בכלל קשור לתקופה עמוסה ומושלך על השידוכים].
והתעייפתי מהחיפוש הזה שזה יתאים וגם יזרום, מה הבעיה שזה יגיע ביחד?!
גם מרגישה שהסביבה לא הכי מצליחה להבין מה יש לי, למרות שאני מסבירה. וזה עוד יותר מקשה!
ונסיים בנקודה טובה,
שבאמת התחדדו לי הנקודות שאני מתעקשת עליהן כמה הן קריטיות לי.. וכמה מגיע לי טוב. בעזרת ה'!
חוץ מהקריטריונים היבשים, אחד הקריטריונים החשובים זה איך הוא גורם לי להרגיש.
אם הוא גורם לי להרגיש במבחן, ולחוצה, שצריכה להוכיח שאני טובה ושווה, אז זה נשמע מישהו שלא טוב לי איתו וכזה אני לא רוצה.
לחשוב על חיים שלמים עם אדם שגורם לי להרגיש ככה נשמע סיוט.
ולעומת זאת, כדאי לחפש מישהו שנותן לי הרגשה שאני נינוחה ומרגישה בבית ותחושת בטחון ושלווה ורצויה.
ורק תחשבי מה ירגישו ילדים של אבא ביקורתי וגאוותן.
לפעמים משפט אחד של מישהו מצליח לערער מקומות מאוד עדינים בתוכנו וצריך זמן כדי שהלב יפסיק לרעוד.
יש גם תחושות של אבל, לא עליו באמת אבל על התקווה שהרגשת.
בע"ה ממש עוד מעט הלב יפסיק לרעוד ממה שהיה, ירגיש בטוח ויפתח.
באמת בדיעבד זה הובן לי ככה, למרות שעדיין כן יש רגש כזה של פספוס שלא הצלחתי להביא את עצמי.
אבל לא הצלחתי להביא את עצמי כי הוא בחן אותי. אז כנראה שלא באמת הייתי מצליחה להביא את עצמי מתישהו כמו שצריך..
ואת ממש צודקת, זאת תקווה של "הנה מצאתי" ואז מסתבר שלא. ה' כל יכול. באמת מחזקת את עצמי שאני את המיטב שלי עושה.
זה לא מוריד מזה שנפגעתי, או שרציתי אותו.. אבל צריך לזכור את זה שאני באמת טובה.
ועצם זה שהמשכתי לצאת מרגישה שדווקא כן נפתח לי הלב, כי הייתי הרבה יותר חופשיה וזורמת בפגישות עם הבחורים האחרים..
ואולי הלב שלי רועד כי הרגשתי דחייה מהצד השני ויש את החשש שזה יקרה שוב..
חיבוק ענק, זה נסיון קשוח
תביני מה הייתה הנקודה שהרגשת שהיא זו שמושכת אותך בו
תני לעצמך רגע מקום, רשמת שאת בעומס, פלוס האקסטרה הרגשית, קחי לך את הזמן ואת המקום שלך
תגידי לא להצעות שאת יודעת שזה לא מה שאת מחפשת, את ייודעת מה מתאים לך
המון בהצלחה בדרך הזו, ובאמת חיבוק ענקקק
את צודקת.
מותר לחשוב עליו מדי
פעם, לא קרה שום דבר
השאלה מה עושים לטווח ארוך ביחס למחשבות על דייטים.
חשוב מאוד לבנות דפוסי מחשבה טובים שעוזרים להתהליך
יחסית כן יש לי דפוסי מחשבה טובים סביב זה, לא מרגישה שאני מגיעה עייפה לפגישות או בחוסר רצון.
להפך מרגישה שאני הרבה יותר מגיעה עם רצון להכיר ולהנות ולהביא את עצמי.. יכול להיות שזה באמת עומס כללי שאני משליכה על זה.
ולגבי הבחור ההוא, נכון. אולי אם אתן לעצמי להרגיש באמת את הנקודה הזאת שנפגעתי ממנו אצליח לשחרר יותר.
קשה לך לשחרר אותו בין היתר כי הוא לא סיים את הקשר בצורה ראויה. כשפרידה מסתיימת בצורה שפוגעת, הרבה פעמים הדמיון ממשיך להיאחז במה שהיה יכול להיות, ולא במה שהיה באמת. אבל דווקא כאן חשוב לזכור את המציאות הוא בחר לסיים את הקשר, והוא בחר לעשות את זה בדרך שפגעה בך
אני חושבת שחשוב שתזכרי עוד משהו. מעבר לאמונה שהכול מושגח, ושמה ששלך יגיע אלייך בזמן הנכון ואף אחד לא יכול לקחת את הבן זוג העתידי שלך ממך גם הדרך שבה אדם בוחר להיפרד אומרת משהו עליו.
אם הוא סיים את הקשר במילים שפגעו בך כל כך, זה לא פרט שולי. זה מלמד משהו על היכולת שלו להיות רגיש ברגע משמעותי.
זה לא מבטל את כל המעלות שהיו בו, אבל זה כן מזכיר שלא מספיק לסמן וי על רשימת קריטריונים. מגיע לך גם מישהו שידע לשמור על הלב שלך, גם כשהוא בוחר אחרת.
לכן אל תתבלבלי מהמחשבה ש"אולי זה היה הכי טוב שהיה". יכול להיות שהוא התאים לך בהרבה דברים, אבל מגיע לך יותר מזה.
מגיע לך גבר שגם יהיה מתאים, גם יבחר בך, וגם יתייחס אלייך בכבוד, ברגישות ובעדינות. אלה לא דרישות מוגזמות אלה יסודות של בית
ואת יותר מהסיפור הזה. גם אם יום אחד הוא יתחתן וימשיך בחייו, זה לא אומר שה' שכח אותך. זה רק אומר שלכל אחד יש את הדרך המדויקת שלו ( הוא יקבל בחורה בהתאם לבחירת ההתנהגות שלו) גם אם שלך עדיין נכתבת.
את יכולה להצטער על קשר שלא הצליח ועל בחור שפגע בך כי זה לגיטימי וכמובן, אבל אל תישארי בתוך הפגיעה. אל תתני לה לשכנע אותך שזה הכי טוב שמגיע לך.. ( וגם היא לא כי היא נקטעה) מגיע לך מישהו שלא רק מתאים לך אלא גם יודע לבטא את הלב שלו וגם לשמור על הלב שלך, ולא מוותר עלייך אף פעם.
אל תצטערי על בחור שהולך שילך
מדוייק ממש.
באמת חשבתי על הנקודה של הרגישות.. זה ממש ככה.
חיזקת אותי
סימן שזה לא מתאים, כך שטוב שנפרדתם.
ביחס להרגשה, זה כואב ולא קל, אבל לעיתים פרידות ייגמרו בצורה פוגעת, לא כדאי לקחת ללב יותר מדי, זה קשה לשני הצדדים לרוב וכשכואב לנו לרוב קשה לנו לבחור מילים נכונות.
יש דרך גם להגיד שלא רוצים להמשיך..
וייתכן שיטעו בדרך
חוויתי את זה גם (רק הפוך, אני רציתי להמשיך והבחורה חתכה) בדיוק כמו שתיארת...הציפיה, המחשבות, הפרפרים וה...לחץ. לא לחץ בריא ומעודן של התרגשות לקראת משהו גדול, אלא לחץ של תחושת מבחן, של "האם יצאתי בסדר", פחד לפני כל פגישה, והקלה בסוף הפגישה אחרי שלכאורה כלום לא השתבש...והייתי בטוח שזה זה, היא פשוט היתה סימון וי על *כל* ה"רשימת מכולת" שלי, אבל בסוף העיקר היה חסר. התחושה של השוויון וההדדיות בקשר, התחושה שיש לי מה לתת גם עם השריטות שלי, שאני מוערך בכל מקרה, זה פשוט לא היה קיים. וגם בסוף, היא חתכה בצורה כזו שגרמה לי להרגיש קטן ולא גבר. בקיצור, את לא לבד, וזה מאוד קשה להיזרק שוב לחוסר וודאות אחרי שכאילו כבר ראית את הסוף, אבל צריך להתחזק המון באמונה שהטוב שלך עוד יגיע, ושהקב"ה לא שלח לך את הבחור ההוא בשביל שזה יצליח אלא בשביל ללמוד על עצמך. וזה מאוד קשה לנתק את הקשר ההוא כשאין משהו אחר שמתקרב לזה, וההשוואות חוגגות בראש, אבל צריך פשוט לא להילחם ברגשות שצפים, לקבל אותם, ולהבין שיש להם מקום אבל הם לא יקבעו מה יהיה לך הלאה. היחידה שתקבע זו את, ולרגשות המבאסים האלה יש מקום חשוב בבנין האישיות שלך. פשוט להשתדל להתחזק באמונה, לברר עם עצמך מה את לוקחת מכאן הלאה, להבין מה באמת חשוב ועיקרי בשבילך ומה טפל, לא לשקוע רק בבאסה על מה שנגמר ולעוף קדימה. (יש גם שיר נחמד של מוטי וייס על כל הנושא הזה, קוראים לו נראה לי "אני לא יודע", שיר חביב סה"כ). בהצלחה גדולה!!
להמשיך את החיים כרגיל...
והתחלתי איתך בפרטי
כמה אומץ צריך כדי לחשוף ולהיחשף ככה. אין לי עצה חכמה לתת, בתור אחד שמישהי ישבה לו בראש קרוב ל3 שנים לא ידעתי להתמודד כמוך או בכלל לדבר על זה. נשמע שאת יודעת לעשות עבודה פנימית מדהימה, עם כל הקושי שבדבר.
קראתי ועלה בי סוג של הערצה אולי קנאה קצת גם על הכנות הזאת, בטוח שהשם שמח בדרך שלך מלט בהצלחה
בנות אני מניח שאתם מחפשות מישהו שהוא גם רגיש מצד אחד ומצד שני גברי, אבל מישהו שיותר נוטה לרגיש המכיל המקשיב הנעים, מה אתן חושבות עליו ?
אם יש לך ביטחון עצמי זה בסדר גמור אפילו מדהים.
אם זה מגיע ממקום של חוסר ביטחון וזה לא מתכתב יחד עם גבריות זה או זה זה די מוריד.
לגבי גבר מכיל ונעים ומקשיב זה מעולה
זה אחלה בנאדם להיות איתו...
ובסוף בסוף בסוף
אתה צריך רק משהי אחת שתרצה אותך כמו שאתה....
תודה רבה !
אני גם חושב שלפעמים זה סוג של תהליך, להביא את עצמך בצורה המלאה לוקח קצת זמן וזה אני חושב לפעמים יכול להתפרש לא נכון ..
לדעתי תביא את המקומות שאתה אוהב בעצמך וקל לך להביא אותם לדייטים, ולאט לאט תחשוף עוד ועוד נקודות
מה הכוונה המקומות שאתה אוהב בעצמך ?
תביא את הצדדים (מקומות)/אופי וכו, שיותר קל לך להביא, ואתה אוהב אותם (בעיקר בדייטים ראשונים)
תמצא בעזרת ה' את אשתך ותהיה לכם זוגיות מעולה
אבל השאלה היא לא אם אתה רגיש. השאלה היא מה אתה עושה כשהאישה שמולך מביאה את הרגש שלה..
יש גברים שרגישים מאוד אבל ברגע שהבחורה משתפת שקשה לה או שהיה לה יום פחות טוב, הם נלחצים מתגוננים או מנסים להשתיק את התחושה בלי לשים לב שהם עושים את זה .
נניח אם היא תכתוב או תגיד היה לי יום לא נעים .. הוא יכתוב באסה , או פשוט ישתוק במקום להסתכל לה בעיניים ולהגיד מה יש מה את מרגישה שתפי אותי? בעדינות ברגישות
יש גברים שיש להם רגישות ביחד עם חוסן רגשי. הם יודעים להקשיב, להכיל, לא להיבהל ולא לקחת כל רגש באופן אישי.. ולתווך את הרגש שלהם החוצה שזה מדהים ..
לא מרגישים אשמה מסוימת ברגש של הבת זוג שלהם .. לא נלחצים רגישים לסיטואציה נממצאים בנוכחות בכאן ועכשיו יודעים מה לעשות..
בעיניי, זה הרבה יותר גברי מרק להיות רגיש לעצמך
תקרא קצת. זה הרבה מעבר ל'איך היא תגיב'. יותר חשוב שאתה תחיה בטוב עם עצמך.
ופשוט צריך איזון, כמו כל דבר בחיים.
אשמח להמלצות לשדכנים מומלצים,
עדיף שלוקחים כסף על פגישת היכרות איתם או על הצעות רלוונטיות 
כאלו שנעים לתקשר איתם ולא צריך לרדוף אחריהם ולהזכיר את עצמך כל כמה זמן, ושרוצים לשמוע מה אני באמת מחפשת ולא רק סתם לשלוף הצעות רנדומליות..
תודה!!
יש את צביה רחמין
ואת מרים לנדסברג
(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)
050-631-6853
אינטואיציה חשובה בפגישה הראשונה והאם יש להתחשב בה?
הממ...בטוחים שאתם יודעים את התשובה?.....
לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד
בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.
תשתפי קישור לשם?
היי אשמח ממש לשמוע מנסיונכם מה הייתם עושים.
ביררתי הצעה ממש מעולה, נשמע שבחורה תורנית מבית תורני, החברה בטלפון אמרה לי כן היא דוסה, צנועה וכו וכו.
אני מגיע לדייט וקולט שהיא עם שרוול מעל המרפק, לא קצר קיצוני אבל מעל. לא שופט ולא שום דבר, מדבר רק מהנקודה שלי.
חשוב לי שאישתי תהיה צנועה עפ ההלכה, בזה אני בטוח. ואני לא יודע כל כך מה לעשות עם המצב עכשיו. לדבר איתה על זה ולהגיד שזה מפריע לי ? נראלי יכול לפגוע בה.לפסול על זה בלי להבין מה עומד מאחורי זה? נראלי חבל.
מה אתם הייתם עושים?
בנות - זה בסדר שידברו איתכן על זה? ואם כן, איך?
ובהמשך אם יהיה רלוונטי תדבר על זה
מישהו היה אצל יועץ או מאמן לחתונה ויכול להמליץ עליו? כלומר, שהייעוץ/אימון אצלו עשה את העבודה בצורה טובה..
יש את אסף זולדן הוא תותח
ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות
אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..
למה, מה רע בלרצות?
לרצות - לגרום שהשני יהיה מרוצה.
זה דבר טוב, לא?
תאמת, שכן.
זה טוב, השאלה מה המניע לכך.
אם המוטיבציה היא להמנע מקונפליקט... אז וואלה יכולה להיות בעיה.
כי אם המטרה היא ששני הצדדים יהיו מרוצים,
מה זה עוזר אם אחד מרוצה על חשבון השני?
שהוא מעגלי
משאיר נזקים לאורך הדרך
והמטרה לא מושגת
המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו
המעשה יוצא עקום
כי עוגה עושים באהבה
המרוּצה לא באמת מרוצה
ואז המרַצה שוב נכנס לפעול
זה מתחיל במילה טובה,
ויכול להיות גם טירחה מאומצת,
נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.
האם הצד השני מכיר בזה?
"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?
או "המפייסו בדברים..."?
לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.
ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.
הראש והלב שלה במקום אחר.
וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)
נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.
ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.
באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..
ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.
וזה יוצר שני אפקטים-
א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.
ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).
בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.
(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)
התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"
זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.
אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.
ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.
אז מה ניסיתי לעשות פה?
לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.
התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.
ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.
בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.
תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.
בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.
למה אני בוחר לדבר ככה?
בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.
לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.
ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.
זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות
כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.
זה ה-הבדל.
אתה מרכז הסיפור, לא הוא.
זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.
אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,
כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש
אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.
לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.
לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,
נשמע לי מאוד אנושי.
מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.
כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה
מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?
זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה
השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.
ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.
לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.
ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.
אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.
בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.
ולמה אני מתעקש על זה?
כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.
זה מכוון גם אליך -
המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות
ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.
וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.
זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.
נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.
אבל המילה לרצות לא כוללת את השליטה בהכרח.
זה מניע אחד שיכול להיות לריצוי.
לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה
זה אכן יכול להיות דבר טוב
אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע
נמצא בפרמטרים של התוצאה
האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה
ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע
אני עושה את הריצוי הטוב הרבה
סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד
נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)
אבל אני אוהבת את המעשים הללו
רואה בהם משחק פסיכולוגי
של עלות תועלת
ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי
ולא עושה את כל זה
אז החיים ממשיכים כרגיל
ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')
בריצוי רע
האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה
וביום שהוא מחליט להפסיק
הוא מקבל שפכטל
העיסוק בריצוי את השאלה - איך אני ביחס לרצון של בן/בת הזוג.
זיהוי הרצון של הזולת הוא דבר שאיננו מובן מאליו ונשמע דבר טוב ויעיל.
אממה, בסוף הרצון הוא עניין אישי, והעניין הזוגי הוא מפגש בין שני רצונות, לכן ביטול אחד מהם הוא בהחלט לא בריא.
אבל הוא כולו בראש שלי.
רצון זה דבר חשוב מאין כמותו. רצונו של האדם הוא כבודו (לכן נראה באנשים "מרצים" חסרי כבוד, ויתור על רצון מפורש כויתור על הכבוד).
אממה - הרצון הוא דבר דינמי, מי שיש לו מנה רוצה מאתיים.
לכן גם לרצונות של שני בני הזוג, כל אחד לבד והרצון המשותף, כבודו במקומו מונח - גם הוא מוגבל.
ככל שלאדם יש רצון גדול יותר והוא מפתח אותו, ככה הוא יודע להתחשב ברצון הזולת כמה שראוי.
רצון קטן גורם ל"ריצוי" שלא טוב.
שאדם מפתח יכולות
(בין השאר לזהות רצון ואופן פעולה של הזולת
ולבחור מה מהם מתאים לו לעשות/ לשתף פעולה)
הסטנדרטים שלו עולים
(הרצונות/ הציפיות שלו עולים)
במערכת יחסים זוגית
זה חייב לבוא משני הצדדים
פיתוח יכולת דומה
ואז הסטנדרטים דומים
אחרת זה עוד קונפליקט לאוסף
