אין אף נושא שבו אנשים מ''הסביבה'' מעירים לי עליו.

אתה מתכוון גם לילדים שלא אוהבים כשאני מעיר אותם בבוקר לבית הספר?

לריבים שהיו לי לפני 15 שנה עם ההורים שלי?

לוויכוחים בזוגיות?

זה לא קשור לשאלה שלך, לפחות לא כמו שאני הבנתי אותה.

למה שמישהו מהסביבה ייתן לי ביקורת על משהו, ועוד על משהו כ''כ אישי כמו מה שאתה כתבת? אם הייתי עושה קריוקי בלילה אז כנראה השכנים היו מעירים לי, אבל למה שמישהו ייתן לי ביקורת על ההתנהלות הפיננסית שלי או על משהו אישי אחר?

אני לא בגיל ולא בשלב בחיים שבהם יש לאנשים מהסביבה יכולת לתת לי ביקורת על דברים אישיים, ואני לא פוגע באף אדם כך שגם ביקורת על דברים לא אישיים כגון קריוקי בלילה וכיוצ''ב אני לא מקבל.

ויש לאנשים מה לומר על:

התנהלות פיננסית.

קולינריה.

איפה אני גר.

במה אני עובד.

במה אני רוצה לעבוד בעתיד.

שבתות.

לא יודע מי מעיר לך ובאיזה הקשר,

אבל זה לא אמור להיות ככה..

בכל מקרה,

על ההתנהלות הפיננסית אף אחד לא יודע (אפילו אשתי בקושי מבינה מה אני עושה עם הכסף שלנו🤭 למרות שאני ממש מנסה להסביר לה...)

קולינריה - אני מבשל מעולה ואוכל טוב,

אני גר במקום טוב,

יש לי עבודה טובה... למה שאנשים יתנו לי ביקורת?

ושוב, גם אם הייתי עובד בתור מחליף שמן בפלאפליה, למה שאנשים יעירו לי על זה?

יש לי את החיים שלי, לאנשים אחרים יש את החיים שלהם... כל עוד אני לא פוגע בהם והם לא פוגעים בי, אין לי שום שיח איתם במובנים של ביקורת.

נשמע כאילו עדיין מתייחסים אליך כאל ילד שצריך עזרה...

ואין ספק שלימודי תעודה זה אפילו פחות נפוץ.

מה שאומר שהעבודות הכי פשוטות הם הכי נפוצות.

לכן הורים חייבים לקחת בחשבון שזה בדיוק מה שיקרה לבן שלהם, רק אומר. 

אבל ההורים ירצו את הטוב ביותר לבן שלהם, כמו שהם מבינים אותו. 

זה יכול לגרום להם לעשות דברים איומים, ויכול לגרום להם לעשות דברים נפלאים.

ולא כי אני עושה הכל נכון.

אם הייתי בסביבה כזאת, כנראה הייתי מתרחקת או שמה גבול.

ביקורת ברוב המוחלט של המקרים היא לא דבר יעיל.

או שמייעצים לך ואתה מפרש את זה כביקורת.

שאמור להיות

המשפחה שלך ביקורתית באופן כללי או רק כלפיך?

הרוב לא מגיע מהמשפחה.

לגבי המשפחה, בתור הבן הקטן ביותר, יש לי הכי הרבה אחים גדולים שרוצים להרגיש מבוגרים אחראים, וגם הורים ששוכחים שסיימתי בית לפני יותר מ12 שנה.

הם גם נוטים לחשוב שהגעתי לעולם בשביל להגשים את החלומות של כולם.

תלוי ברמת הקרבה ורמת הביקורת,  אבל אולי להתרחק , או לומר משהו, " אני יודע שאתם דואגים לי, אבל הדרך הזאת לא עוזרת, להפך", או לפתח חוסן פנימי ופשוט לחייך ולהנהן כמו לסבתא שנותנת עצות לא רלוונטיות.

כשאני מתאמצת אני משחזרת כמה משפטים בודדים של: "תפסיקי כבר עם הדיאטות שלך את מספיק רזה"

או "למה את עובדת כל כך הרבה שעות" או כל מיני משפטים אחרים אבל אני לא ממש סופרת את זה ומבחינתי זה נאמר בקטע חברי ותו לא...

זה לא מתחלק לדברים שאני עושה או לא

אלא

בעיקר לדברים שאני עושה אחרת מהסביבה

הביקורות שנמשכו הכי הרבה זמן והגיעו מהרבה אנשים היו לגבי

קצב הילודה שלי והלבוש שלי

(בגלל שהם שונים מהסביבה שלי)

ועל ירידה במשקל

(שהגיעה בעיקר מנשים

כנראה בגלל קנאה

שעשיתי תהליך שהן לא מצליחות לעשות)

זה לא נעים לקבל ביקורת

במיוחד לא על בסיס קבוע

כי גם אם אני לא מייחסת לתוכן חשיבות

זה לא נעים לשמוע הערות כל הזמן

אז השתדלתי להבין את המקור לביקורת

להבין שאני מציקה בעין לאנשים

ולהמשיך הלאה לעשות את מה שאני חושבת

(מתברר שלרוב אני צודקת לגמרי)

בעזרת קלינאית תקשורת או רופא אף אוזן גרון או דיאטנית או שילוב ביניהם (תלוי במקור הבעיה)

זה שלב אחד

שלב שני - אפשר לשתף ולשים פס ולעשות מה שאתה רוצה למרות

ביקורת של אחרים נובעת מאי נוחות שלהם מול הסיטואציה בה אתה נמצא. אבל בסוף, אם טוב לך ככה, ואתה מאמין במה שאתה עושה - זה שלך

יכול להיות אגב הביקורת גם מפריעה לנו כי יש בה מן האמת ואין לנו כוחות כרגע לשנות וזה גם בסדר. חשוב גם להבין מאיזה מקום זה מפריע לנו, אם בכלל. לפעמים זה יכול להביא אותנו לחשיבה מחודשת, לפעמים זה כמו איזה אבן שנכנסה לנו לסנדל ומציקה

אם אני ממליץ למישהו להשקיע סך מסוים זה לא בהכרח דבר שנאמר מתוך מחשבה מרובה מה מתאים להם, אלא משהו שאני עושה ותוהה אם יועיל לו ולכן משתף.

ואם אכפת לך מעצמך כדאי להתייחס אליהם

את שמה לב שלא ענית על השאלה?

מזכיר לי שפעם פתחתי דיון על ליברמן, ואנשים ענו לי באופן מאוד מפורט מה הם חושבים על נתניהו.

או שהעלתי סרטון יוטיוב של הצעת נישואין, שאלתי האם הוא מבוים, ואנשים ענו לי מה הם חושבים על ההצעה, האם היא נעשתה בצורה טובה או לא.

אני רואה שאתה מדבר כאן הרבה על ביקורות שמעבירים עליך, אז היה נראלי מתאים להגיב את זה.

היית צריכה לספר מה הביקורת שמעבירים עלייך.

אני לא פגוע מן הסתם מזה שאנשים ממליצים לי להשקיע בבורסה או במניה כלשהי.

אנחנו פורום, לא אולם בית המשפט... מותר גם לענות מאותו עניין ולאו דווקא בישירות על השאלה שנשאלה.

אחרת אפשר פשוט לפרסם סקר באינטרנט

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל