לא יודע כבר מה לעשותאנונימי (פותח)

היי 

מרגיש מותש מהחיים, גם אובר מחשבות, אולי קצת מאסקינג (קראתי קצת בפורום).., וביקורת עצמית בלתי פוסקת לרגע, שמרגיש שאין לי כח להילחם מולה, 

מרגיש כבר שבוי בתוכה לגמרי, עד כדי כאב פיזי ממש בגב ובשכמות.

בגלל הביקורת העצמית, מנסה לקבל אישור מבחוץ, ורודף אחריו עד כלות, וזה רק מגביר את המעגל של הביקורת וכו'...

אם מישהו יודע מה עושים, הן עם העניין עצמו והן עם הכאבים בגב...

מגיע כל הזמן לאותה מסקנה במחשבו שצריך לחזק את עצמי ושאני טוב וכו', אבל זה כמו לעצור שיטפון ענק עם אצבע של תינוק... אין כח להחזיק את זה, וגם אם מואר ממחשבות חיוביות כאלו למעט זמן, חוזר כל פעם אחורה לאותה נקודה של ביקורת עצמית ותחושת אי מסוגלות, ושוב מחפש אישור חיצוני לקיומי וכו'...

אודה לעצותיכם

נ.ב. חדש פה בפורום, מסתכל קצת וקורא, ומתרשם עמוקות ממי שהגה את הרעיון הגאוני הזה של הפורום הזה..מן הסתם אוויר לנשימה עבור הרבה אנשים...תודה.

נונחלת

בס"ד

 

זה לא מנחם, אבל הרבה אנשים סובלים מזה;

 

האם היית עושה את מה שאתה עושה לעצמך למישהו אחר? באותה עוצמה? אז מה, יש לו דם יותר כחול משלך?

אתה בעצם לא שלך, אתה נשמה מהשם, מותר לפגוע בנשמה שהקב"ה בכבודו ובעצמו מאמין בה? ואוהב אותה?

 

להרגיש טוב עם החסרונות (יען אני בן אדם, ושכזה, לא ייתכן שלא יהיו לי חסרונות, אחרת כמובן הייתי....מלאך).

 

ומה עם המעלות?  מותר לשקר ולהדגיש רק את החסרונות? זה כמו להסתכל תמיד על המינוס בבנק, זה קצת..

שקר!

 

לא מדברת ממרום כסאי. מי כמוני יודע ומכיר את התכונה הרעה והשקרית הזו שמכלה כל חלקה טובה. ממש.

 

אולי לכתוב לעצמך את המעלות שלך? דבר טוב או שניים שעשית לאחרונה?

אתה שקרן? גנב? רוצח?  מן הסתם, לא. נכון?

 

אני חושבת שזה הופך לנו להרגל. הרגל רע. קטלני. פעם, עשו לנו את זה, אולי, בגלל בעיה של זה שעשה

את זה, ואנחנו הפנמנו את זה, ומלקים את עצמנו ללא רחם!

 

כשבא השחור הזה, אתה לא מזין אותו ! שים מייד תמרור עצור! ותחשוב על משהו אחר.

 

לואיס היי אומרת לעמוד מול המראה ולאמר לעצמך: אני אוהב אותי. הקב"ה אוהב אותי

ואם משהו מפריע, תמיד אפשר לתקן (הסייפא של המשפט הוא משפט מפתח בשיטת המגירות

אם אתה מכיר.

 

יש ספר באנגלית המדבר על הקול הרשע הזה המלווה אותנו בלי הפסק (ימח שמו!) אבל לצערי

איני זוכרת את שם הספר.

 

שמע, תפתח ביוטיוב באתר "התבוננות פנימית" של ד"ר יחיאל הררי; לבטח יש לו שיעור על

הבעיה הזו  כדאי מאוד.

 

חושבת שזה עניין של תרגול. ככל ששקענו והתמכרנו לקול הזה כך הוא מקבל חיות .

צריך אולי לתרגל את זה כל יום. הנה הוא מגיע הרשע הזה, לא אתן לו!

אני אדם, יהודי, ככל האחרים, רק יש לי איזה גו'ק טורדני שלא נותן לי לנשום,

לחיות!

 

בטוחה שתקבל כאן עצות טובות. אבל העבודה היא שלך. וזו עבודה לא קלה

אבל אפשר. אם השם אוהב אותך (כן!), אז אתה לא?  לא פייר מצידך.

בהצלחה רבה!

אגב, בטוח שאם תכתוב ביוטיוב "ביקרות והלקאה עצמית", תמצא הרבה

שיחות על כך. אבל העיקר, לקבל כלים ולעבוד על זה.

 

וגם להרפות מהשאיפות הלא מציאותיות. לעולם לא נגיע לשלמות.

אין כזה דבר. לקבל את עצמנו. בשלום.

"

נ.ב.נחלת

הדרך של רב אושר פרוינד זצ"ל יכולה לעזור מאוד לפעמים.

יש ביוטיוב מישהו שמסביר את הדרך שלו.

 

מי שמעבירה את הדרך שלו היא הרבנית שולמית פישר. 

מוכר מאודנעמי28

תתחיל מלא לבקר את עצמך על הביקורת העצמית(;


זה נורא קשה וזה מקלות בגלגלים שאנחנו שמים לעצמנו.

לי עוזר לדמיין אותי בגיל של הילדים שלי, לדבר אליי כמו שאני מדברת אליהם.

לא כל הזמן, אבל כשנכנסת ללופ של ביקורת עצמית, אני תופסת את עצמי, עוצרת, מדמיינת אותי קטנה (יש לי תמונה ספציפית בראש)  לפעמים מחבקת את עצמי פיזית.


ואז אני משנה את הדיבור מביקורת לחמלה.

כן, תרחם על עצמך.

לא רחמים של אשמה על הורים ( טוב אפשר קצת) וחוסר לקיחת אחריות, רחמים של עיניים טובות.

אם אתה מדבר ככה לעצמך, כנראה ספגת את זה מילדות, כנראה שמעת הרבה ביקורת או שחסכו ממך מילים טובות.


נעמינחלת

נעמי. מקסים!!!!

ביקורת עצמית היא לא מקדמתשדמות בחולות

לי עזר ברגעים של הלקאה עצמית- לעצור ולהחליף מחשבות.

ממש במודעות (זה לא קורה מיד, ולפעמים רק באמצע השיטפון שמתי לב מה עוללתי לעצמי)- לעצור ולהחליף את המחשבות.

הייתי מתחילה בשיר, רק להסיח את הדעת.

ולמצוא זמן של שתי דקות ביום ולראות איפה כן עשית טוב. איפה היית מרוצה מעצמך.

 

וכמובן שיש מלא פודקאסטים בנידון ששווה להקשיב להם, במיוחד בזמן נסיעה חזרה מיום עבודה לחיזוק הביטחון והערך העצמי.

 

בהצלחה!

איזה פודקאסטים? לא מכיר כלום...אנונימי (פותח)
מה שקופץ לי לראשנעמי28

Mel Robbins אם מתאים לך אנגלית

חושבים טוב - פרקים מסוימים


אם אזכר בעוד, אוסיף.

תודה לכל מי שכתבאנונימי (פותח)

דברים מחזקים וחשובים... תודה רבה.

מי שיכול לכתוב עוד עצות אשמח...

תודה לכולכם

וואוו. מוכר וקשהייתי ואחמיניה

קודם - התרגשתי מהתגובות של קודמותי.

אני מאמינה בעבודה מול הילד הקטן שבתוכך.

חפש את אותה הרגשה באירועים וגילאים קודמים, עד שתגיע לילד הקטן שחווה את החוויה הזאת, בדרך כלל מול ההורים, אבל לא בהכרח.

כנס לדמות שלו, דבר את הכאב שלו, תבכה את הבכי שלו.

זה הוא שמפגיש אותך עם הרגש הזה.

הוא מחכה בכאב עצום שתבוא לשחרר אותו.


כמובן שתצרף לזה תפילות ודיבור עם ה' יתברך.

בדוק ומנוסה ועם הרבה הצלחה!

רואים ישועות ומרגישים משם את קרבת ה'.

וואימחפש שם

אתה מתאר בצורה מדוייקת... מוכר וכואב וליבי איתך❤️

היית בטיפול?

אצלי טיפול דרך התת מודע (nlp) ועוד שיטות ממש נתנו ריפוי עמוק, אני מניח שיש לך פגיעות וכאבים שנמצאות בנפש פנימה, בתת מודע שהצטברו אצלך במשך השנים והתנועות שאתה מתאר הם רק ספטומים שלהם,

טיפול ממש יכל לעזור ולרפא את הפגיעות מהשורש.

והמון בהצלחה

?מה זה הטיפול הזה? אתה יכול לפרט יותראנונימי (פותח)

ע"י איזה איש מקצוע זה?

המלצות?

אולי לכבות לגמרי את על הביקורת העצמית לתקופהקעלעברימבאר
מסויימת
זה יכול להיות מסוכן, אם כי רעיון יפהאנונימי (פותח)

שראוי לחשוב עליו...

כותרת מעולה לאלפי נזקקים תקועים מה עושי יוצאים החופטריוט צנחן

כל כך נכון אני מתקשר לסיענים ואפילו לא מצליח לתקשר איתם 

 פשוט תקוע בטראומה ודיכאון, משווע לישועה וולא מה עושים טוב אני אצא החוצה לים לעשות צעדה לנשום אוויר ים ולהרהר מה הלאה בגיל מתקדם

תוהה במזל באלוהים בעצמי במי שפגע בי בבריאות הגיל תקוע בלי אישה חברה מישהו שיעודד ויעזור , לצערי מתיסכול לא שוכח לאכול קצת סלט עם ביתה בבוקר 

לא יוצא לעבודה כי אני בייאוש לא פונה לרשות לבקש עזרה כי אני מבוייש  אפילו לא לקבל עזרה כלשהי ממישהו החסכונות אוזלים וזה עוד יותר מדאיג , תקוע במשפט עם אישה רעה לא פחות משנים מאחיותיי אחת מתה מרעת ליבה ותיסכולה מהחיים והשנייה לא חסר לה כלום וסוחטת אותי 

כך גברים מואסים בנשים למרות הצורך בתמיכה  אחד בשני 

דבר ראשון שתדע שאתה לא לבד בזהארץזיתשמןודבש

כולנו מתמודדים עם ביקורת עצמית! זה משהו נורמאלי וטבעי שכולם מתמודדים איתו.

ממליצה לך להזכיר לעצמך את כל האור והדברים הטובים שיש בך, אתה יכול אפילו לכתוב לעצמך רשימה של כל הדברים הטובים שאתה מעריך בעצמך.

ולשים את עצמך במרכז.יש לנו נטייה להשקיע באחרים יותר ממה שאנחנו משקיעים בעצמנו. יש משהו שאתה חולם לעשות? לך על זה! ספורט, יצירה או איזה תחביב, פשוט תשקיע בעצמך. 

דרך בדוקהטל2

לימוד אמונה. מודעות עצמית ברוח היהדות לגברים יכול להביא לריפוי שלם. להבין כמהטוב ועוצמה יש בך, שהרי יש בך חלק מה'. בנוסף הבנה שלא הכל תלוי בך, אתה משתדל אבל התוצאה מה' וזה לא בשליטתך.

לא מאמינה במענה לרגש על ידי לימודייתי ואחמיניה
איזה ספרים למשל?אנונימי (פותח)

אמרת לימוד אמונה - זה שם כולל להמון דברים...

כמה עצותהמקורית

1. תבדוק כיוון של דכאון/ חרדה. הכי ברצינות שיש

2. כדי לשחרר את הכאבים תעשה פעילות ספורטיבית ותזיז את הגוף. ההתכווצות של השרירים בגלל הדריכות של הגוף גורמת לכאבים

3. תהיה יותר בעשייה

4. ממליצה על חיזוק הערך העצמי דרך טיפול וצבירת הצלחות

ממה שלמדתי על עצמידדאלוס דיגל

המחשבות וההרגשות של הביקורת העצמית הן לגיטימיות, הן קורות לכולנו, וממילא לגיטימית גם בקשת האישור מבחוץ.

אבל, כשאתה שלם עם עצמך אתה יכול להיות מוגן מפני ביקורת עצמית, כך שהיא יכולה אפי' להועיל.. לפני שאתה נדחק ל"אני באמת טוב" וכו', תאהב את עצמך בלי הסברים ותירוצים, ואח"כ גם תבין ותפנים שאתה באמת טוב. אני חושב שהדרך הכי טובה זה למצוא חבר/ים כלבבך שמבינים אותך וחווים כמוך (בכל מקום יש!), ולדבר איתם גלויות. אני הייתי חי עם עצמי ועם המחשבות וההרגשות שמציפות אותי כל פעם מחדש, והייתי נופל וקם וכו', ומאז שהתחלתי לדבר הרבה עם חברים כמוני גלויות - אני הרבה יותר אוהב את עצמי, מבין את עצמי ושלם עם עצמי, כך שההתמודדות הרבה יותר מעשית. השיתופים עושים את הכל טבעי.  ככה שאני לא הרגשתי רע עם ההרגשות והמחשבות שלי כי זה רגיל לגמרי. זה אני. וכשאני שלם עם עצמי אני יכול להתחיל גם לעמוד ממש מול ההרגשות עצמן, ולהתמודד איתן חזיתית. זה רק בשלב הראשון. כמובן שגם כל אחד יכול ללמוד מהשני, לחזק את השני ולהתמודד ביחד. כי שוב, זה קורה לכולנו. כולנו בסירה אחת.

 

עכשיו, בשביל באמת להתמודד מול המחשבות הרעות עצמן, וכן להפנים שאני טוב ובסדר ויש לי פוטנציאל אדיר, ו"הרע זה לא אני אני טוב גמור", אני חושב שתורת ר' נחמן מברסלב ממש נותנת את המענה ומרפאת את הנפש. ר' נחמן גלוי איתך לגמרי, מספר על הנפילות שלו ומחזק אותך להאמין בך ובקשר עם ה'. תפילה והתבודדות תמיד רק יוסיפו. ממליק להתחיל בספר "משיבת נפש", וכן "השתפכות הנפש" שכולו על תפילה והתבודדות. גם "שיחות הר"ן" ספר נפלא מאוד, והכל בגובה העיניים ממש. גם "אורות התשובה" מדבר הרבה על הטוב שבאדם, על היכולות הכבירות שלו וכו' וכו'.

 

2 הדברים האלו ממש הצילו אותי וקידמו אותי. אני ממש אשמח אם הועלתי לך, מוזמן להתכתב בפרטי אם אתה רוצה. 😀

כשאנינחלת

בס"ד

 

כשאני חושבת עכשיו (בטח זמן רב לאחר השיח הזה, לא הסתכלתי בתאריך,

נראה לי פתאום שזה נורא לא הגיוני לבקר את עצמנו כך

יפה מאוד מאוד ו...נכון!נחלתאחרונה
לא נעים לומר אבל....שונא את פורים. ממש.מה כבר ביקשתי

כבר עכשיו שמתחילים להתנגן שירי פורים, ושיש פרסומים על מסיבות וכזה, אני מתחיל להיות מוצף. פשוט המפגש הזה עם אנשים שתויים גומר עלי. אני לא מסוגל לגעת בטיפה ככה שתמיד יוצא שאני השפוי הכמעט היחידי ואני שם לב להכל. פשוט דוחה אותי לראות אנשים שמדברים שטויות, מקיאים, או סתם יוצאים משליטה. אני רק חושב על זה זה מעורר בי חלחלה. לא סובל את כל הרעש והבלאגן. אני נמנע מהרקדות ומסעודה עם חברים. אני חוטף רעדות רק מהמחשבה של לשבת שוב בסעודה עם אנשים שתויים. אפילו פעם יצאתי עם מישהי ואיכשהו הגענו לדבר על פורים, וכשאמרתי לה שאני לא שותה היא חייכה ואמרה שדווקא היא ממש היתה רוצה לנסות פעם. באותו רגע הרגשתי כלפיה דחיה שאני לא מסוגל לתאר. זה מרגיש לי כל כך לא יהודי מה שעשו מהחג הזה. למה חכמים לא יכלו לתקן פשוט עוד חנוכה? עוד קצת ניצחון הרוח במקום ניצחון הגוף....

💕רקאני

לעיתים קרובות😉

 

מעריכה אותך מאוד ולומדת ממך המון❣️

צריך לבחון כמה מן האנשים הרגישים מאודאנונימי (פותח)

פשוט עוד לא יודעים שיש להם פוסט טראומה

 

 

מה הגוונה?עם ישראל חי🇮🇱אחרונה
הצפה הצפה הצפהעם ישראל חי🇮🇱
אוף...לא יודעת מאיפה להתחיל. בא לי פשוט לבכות. יש לי ימים שהכל נראה קטן עליי והכל סך הכל סבבה ואני משתלטת על הכל ויש ימים שאפילו חלום על אדם יקר שכבר איבדנו קשר,או מישהו מהמשפחה שכבר לא בין החיים וחלמתי עליו ,יכול פשוט להטריף אותי יום או ימים שלמים . גם לכם קורה שאתם חושבים שאתם סך הכל די מסתדרים עם משהו ואז מישהו בא ומעורר בך גם חוסר בטחון ורק אומר "בטח זה קשה ה..." או איך את מסתדרת עם ...ופתאום אני מסתכלת וחושבת וואלה זה באמת קשה ופתאום זה נהיה קשה ,בקיצור מקווה שאני מובנת. יש לי גם קטע שגם אם מישהי מעניינת אותי ברמה החברית,אני לא אתאמץ להיות חברה שלה אם היא לא מראה לי שהיא גם רוצה, זה כמו גבר ואישה כאילו ,קשה להשגה. בסוף אני מפסידה..אבל גם זה מתוך הגנה .. קשה לי להחזיק קשר, להתקשר,זה מרגיש כמו לרדוף אחרי מישהו כאילו זה לא אני . מצד שני אני כן רוצה קשר אבל בתנאים שלי .. יש לי כ"כ הרבה על הלב. זיכרונות מהעבר שלא נותנים מנוח . מבולבלת...מותשת....לא בא לי להחזיק כבר הכל לבד. מאוכזבת מכל כך הרבה אנשים וגם מעצמי . מאנשים שקרובים אליי שהיו לי מהם ציפיות גדולות... כמה קשה להסתדר בעולם כזה קר שלא מבין אני רגישים. בחופשת לידה ולא בא לי לחזור לעבודה...מאוכזבת ברמות קשות מאנשים שהזמנתי אותם לאירוע שלי ואף אחד מהם לא טרח להגיע ....למה אני לוקחת דברים ככ קשה? הלוואי שידעתי להסתכל על הדברים בקלות כמו שכמעט כולם לוקחים. הרבה אני שואלת את עצמי מה הרגישות הזאת יותר מועילה או יותר מחריבה. באמת לא יודעת. לפעמים בא לי להיות קשה ורעה לפתח שריון קשוח שאף אחד לא יוכל לפגוע וששום דבר לא יפגע בי. אין .לא עובד.  איך מסבירים להורה שאובססיבי אליך ומתקשר 3-4 פעמים ביום כדי לדבר, שאתה לא בנוי לשיט הזה? לא מסוגלת לראות אותה על הצג.... היא דורשת סינון! מחילה...כמה אפשר לדבר? ובאותה שיחה לשאול ככ הרבה פעמים מה נשמע? איך הילדים? אז מה חדש? הילדים בסדר? הכל בסדר? בישלת לשבת? ניקית? מה את עושה? או שאם היא מבקרת בשישי והילדים אומרים לה תבואי לשבת אז היא אומרת אבל אמא שלכל לא מזמינה אותי.. יצאה שהזמנתי אותה בטיפשותי שבת אחרי שבת אחרי שבת איזה שלושה שבועות אחרי הלידה והיא מעירה המון לילדים ויש ילד אחד ממש רגיש שנפגע ממנה נורא ואז יש ביניהם מתח ואז הם משלימים ושוב היא צועקת שיש הרבה רעש ולא יכולה לישון וכמה בלגן וכו וכו אז מרגיש לי שקשה לי להכיל גם אותה .בנוסף לזה שיש לי תאומים ועוד ילדים לטפל בהם. בקיצור היא חונקת ואני ממעטת איתה בקשר כמה שאפשר ....עצוב אבל חיוני. סליחה על הפריקה הארוכה ......
גם לכם קשה לזכור הרבהאנונימי (פותח)

לפעמים אני מרגישה שבגלל שאני מוצפת חושית ורגשית כל הזמן קשה לי לזכור פרטים כמו שמות של אנשים או לשלוף מידע שיש לי

כשיש שקט ואני מרגישה בנוח המידע מגיע ואני נזכרת בהכל אבל בסביבות יותר מציפות אני לא מצליחה להזכר

זה קורה גם לכם? אתם חושבים שהקישור שעשיתי נכון או שהקושי בזיכרון נובע מגורמים אחרים

קושי בזיכרון יכול להיות מושפע מהמון גורמיםזיויק
כאשר אנו מבולבלים או מוצפים זה משפיע על החדות המחשבתית שלנו
בטחנעמי28
עבר עריכה על ידי נעמי28 בתאריך ב' באדר תשפ"ו 1:45

קורה לי לא מעט, בעיקר עם שפות ושמות.
 

ויש לזה הסבר פיזיולוגי.

כשאנחנו בחרדה התפקוד יורד בחלק הקדמי במוח (פרה פרונטל קורטקס) שאחראי על חשיבה מורכבת יותר, שליפה, קבלת החלטות, זיכרון (זיכרון מיידי, כמו לזכור שם או לשכוח שם כמה שניות אחרי שאמרו לך) 

 

והתפקוד עולה בחלק אחר של המוח (האמיגדלה) אחראי לעיבוד רגשי, תגובה לאיום והיא מפעילה את המערכת הסימפתטית שמגיבה לאיום וחרדה.

לא רק בחרדה. אנחנו גם בהצפה של מידעמשה

צריך לעבד את כולו. וזה לוקח זמן.

הצפת המידע מתפרשת אצל אנשים רגישיםנעמי28

כחרדה ואיום ולכן המנגנון הוא כזה.

אצל אדם רגיל זה לא יוריד את התפקוד של החלק שאחראי על זה.

נכוןמשה
המ...מ..נחלתאחרונה

מעניין!

איך מפסיקים לחשוב כל הזמן על החייםפתית שלג
עבר עריכה על ידי פתית שלג בתאריך ב' באדר תשפ"ו 12:28

ומתחילים לחיות את החיים עצמם?

תנסה לעשות דברים משמעותייםזיויק

וזה יתן לך משמעות.

ברור שאנחנו פירור קטן, אבל לכל בורג במכונה יש תפקיד וככל שהתפקיד שהוא ממלא ברור לו ככה הוא מוצא את עצמו

בקצרה ותמציתאנונימי (2)

לי עוזר:

1. להתבונן בהכרח המציאותי לחיות את החיים עצמם

2. להתבונן בהכרח האמוני לחיות את החיים עצמם

3. לעגן את היום שלי במעורבות חברתית

מזדהה.. מבחינה פרקטית-אמרלד
עבר עריכה על ידי אמרלד בתאריך ג' באדר תשפ"ו 13:26

למרות שאנחנו לא מכונות.. 

אני מנסה להגדיר זמני בסיס לחשוב בהם.

באמת , אם אני יודעת שאתן לעצמי זמן לזה

אז המחשבות האלה קצת פחות טורדניות.

לדוגמה, תראה מה יכול לעבוד לך:

 

רק ככה מצליחה לתחזק לו"ז ובנסיעות לבד/ ששותה קפה/אחרי פעילות שבועית ספציפית להגדיר זמן לחשוב..

וגם להקדים את המחשבות ולחוות אותן בצורה מסודרת,

אם זה בתחילת שנה לכתוב מה הייתי רוצה לפעול בשנה הזו,

או אפילו בחלוקה לפי חודשים/ תקופות

 

 

 

חושבת שלהיות עסוקיםנחלת

 

בדברים רגילים של יום יום ובמה שאוהבים.

 

מיינדפולנס (קשיבות) - לחיות ולהרגיש כל רגע ורגע.

יש גם ביוטיוב (הרב רן ובר אם אינני  טועה ועוד)

יש גם ספרים בנושא כמו של אקרט טולה.

להתנדב בדבר מה שמביא סיפוק ותחושת משמעות וערך עצמי.

 

( אגב, אין כמו משפחה וילדים כדי לקרקע... אין אפילו זמן לחשוב על החיים..)

 

דבר נוסף 

 

למה לא לקרוא, להקשיב לשיעורים (יוטיוב וכאלה) העוסקים בכך?

אולי לנסות להקשיב לד"ר יחיאל הררי "התבוננות פנימית" - יוטיוב.

אם לא מפריע מישהו מאוד שכלתני - הרב אהרן  לוי. "

 

מאמינה שאנשים רבים חושבים לפעמים על החיים. במיוחד שאיננו עסוקים מספיק ו/או לא מרגישים מסופקים ושבעי רצון מאורח חיינו.

 

מותר וצריך, חושבתני, לחשוב לפעמים על  החיים ולא רק להישאב אליהם, אבל באופן כללי, צריך לחיות אותם. לא לחשוב עליהם יותר מדי.

 

נראה  לי.

 

בהצלחה!

יפה.נחלתאחרונה

 

 

שמעתי ממישהי רעיון:

 

אם למשל מטריד אותי משהו או שאני רוצה לעצור ולחשוב עליו, להקדיש לכך שעה או  חצי שעה ביום.

למשל, בין 1200 ל1230 בצהריים, ואחר כך...להרפות.

נפגשתי עם איזה גבר לפגישה עסקית ויש לי אנרגיהאנונימי (פותח)

הי

אני אישה בגילאי ה30 פלוס מינוס. נפגשתי עם גבר למטרות ענייניות ועסקיות

ואני לא מצליחה להירגע. משהו לא טוב שם, משהו חולני.

הוא לא נגע בי אבל החמיא לי מאד. הוא יכול להיות סבא רבא שלי

הוא אמר שאני מוכשרת ולא הפסיק לשבח אותי. הוא מעריך אותי מאד וזה

מה עושים? האנרגיה אמיתית או משקרת?

בהתחלה הוא לחש לי דברים יעני כדי שלא ישמעו, אחר כך אמר שאני מאד איכותית

ושלא פגש כמוני, הוא אמר שנזהר כשהוא פונה לנשים ושבעיקרון הוא ממש צדיק ואיכותי.

במקרה הטוב הוא טמבלנעמי28

תתרחקי ואל תעשי איתו עסקים.
 

גם אדם שבעניין שלך או מתרשם ממך, יש דרך לומר דברים ולשמור על פאסון.

תסמכי על האינטואיציה שלך.

ואם כבר סגרנו? מה מנסיונכם זה התברר נכון ההרגשה?אנונימי (פותח)

האינטואיציה שלי צורחת הצילו שהוא בוגדני

ומה במקרה הרע? כי הרגל שלו נתקעה ברגל שלי

תמיד אפשר לסגת. לא התחייבת ולא התחתנת איתונפש חיה.

את יכולה פשוט לומר לו שהעסק לא מתאים

או כל דבר שיישמע ענייני ולא יסבך אותך.


הבטן לא משקרת.


תצליחי! 

בוגדני זה עניין שלונעמי28

השאלה אם לך מתאים להתנהל עם כזה אדם וכמה חיכוך העבודה הזאת דורשת.

מתבררת כנכון, לגמרי... האינטואציה שלך כנראה זיהתהלב אוהב
אצלו משהו לא כשר. אין לדעת לאן הדברים אפילו נוגעים בעומק,העיקר שזיהית... ובעיניי גם בלי אינטואיציה נשמע לא תקין השיח
אולי מותר לשקר במקרה הזה? לשאול רב?נחלת
נשמע חולני. תחושות הבטן שלך לא משקרותאנונימי (3)
מותר לך לסגת. לא כל הזדמנות עסקית שווה את תחושת חוסר המוגנות שלך. אפשר לומר - חשבתי על זה שוב, ולפי שעה לא נראה לי שהחיבור העסקי בינינו מתאים.
בפשטותמשה

אם לא נעים לך, אז לא נעים לך. גם אם הכל "בסדר" והוא לא חצה שום קו ואין מה לבוא אליו בטענות "על הנייר". פשוט לא נעים לך. וזהו.

בדיוקשלג דאשתקד

אם יש ספק - אין ספק.

לא עליו, הוא שיחשוב ויעשה מה שבא לו. אם לך לא נעים, תלכי. והכי טוב עם כמה שפחות דרמות.

מה שמשה אמראנונימי (4)
במצבים כאלה, עדיף להיות בטוח מאשר להיות מתוח. זה נשמע שכל הפעמונים מצלצלים אצלך, אז עדיף להישמר.

פרנסה תבוא ממקום אחר.

זה קצת מעבר לזה, לדעתישלג דאשתקד

לא נראה לי שצריך לפחד מאעזה אירוע קיצוני. עובדתית רוב בני האדם לא מגיעים לזה.

אבל גם החוויה הבסיסית של החפצה וכניסה לרשותך במובן מסוים, זה לא נעים ואין סיבה שתעברי את זה.

כן חשוב להדגיש, שבמצב נורמלי הציפייה היא שאת תגידי בפשטות ובבהירות מה לא נעים לך ואיך את רוצה שיתייחסו אלייך

זה לא מצב נורמלי ואני בטיפולאנונימי (פותח)
לא הבנתישלג דאשתקד
מה לא מצב נורמלי? את מתכוונת לומר שבאופן כללי קשה לך להיות אסרטיבית? (אני שואל באמפתיה כדי להבין, את ממש לא הבנאדם הראשון שמתקשה במצבים כאלה...)
שלום לךאילת השחר

קראתי את כל השרשור.


לפני הכל, אגיד שאינטואיציה היא כלי חזק מאוד בעיניי במיוחד אצל נשים. ואם האינטואיציה שלך צורחת, ולא משנה מה בדיוק, אפילו רק עצם ההרגשה שיש צרחה, ובמיוחד אם היא צורחת הצילו, אומרת דרשני ולעשות מה שאפשר להתרחק מהמקום שמעורר את ההרגשה הזו.


דבר שני, ענייניות מתמקדת בעבודה שלך ובציפיות בנוגע לזה (''העבודה שלך איכותית ומושקעת'', אני מעריך עבודה שנעשית באופן כזה"...), ולא בך כאדם (מחמאות אישיות, שבחים, את איכותית, אני מעריך אותך...).

אם ההתמקדות היתה בך, הוא לא נשמע ענייני בכלל.

אני שומעת את מה שאת מתארת במילים שלך, והאנרגיה שם לא מתיישבת בטוב בכלל, גם לי כקוראת מהצד שלא היתה בסיטואציה. לחישות, חוויה פנימית של התמקדות בבעלת העסק הרבה יותר מהמוצר והשירות עצמו, האמירה ש'לא פגש כמוך', האמירה שהוא נזהר כשהוא פונה לנשים ובעיקרון הוא ממש צדיק ואיכותי (למה הוא הרגיש צורך להדגיש את זה? אם אתה כזה תתנהל ככזה, ואם מישהו מרגיש צורך להדגיש את זה, זה מעלה שאלה אם יש סיכוי שהוא מבין שאיך שהוא מתנהל לא נתפס ונראה כך ולכן חשוב לחזק את ההבנה אצלך 'מי הוא בעיקרון'...) -

כל זה מדליק הרבה נורות מהבהבות, ויכולה להבין למה המערכת שלך זועקת.


מעבר לזה, וגם למה שכבר אמרו לך כותבת לך כמה שאלות שעלו לי, שאולי יעזרו לכוון למה נכון לעשות.

מהאמירות שלו נשמע שהוא נמצא בצד הלקוח, תקני אותי אם הבנתי לא נכון. כי כל מה שאכתוב יוצא מנקודת הנחה שהוא הלקוח:


כמה זה קריטי מבחינתך הקשר העסקי הזה?

יש מצבים שאפשר לומר שפשוט לוותר ויגיע לקוח אחר, אבל יש מצבים שמדובר בהזדמנות עסקית שיהיה קשה לוותר עליה, מכל מיני סיבות. היכן זה מונח מבחינתך?


מה אופי ההתקשרות העסקית שהיתה אמורה להיות?

האם משהו נקודתי (כמו הזמנה של מוצר פיזי, שלא דורשים יותר מדי תקשורת וזה יסתיים בשליחת המוצר) או משהו שדורש תקשורת מתמשכת לטווח ארוך יחסית (כמו עריכה, ליווי, תכנון וכדו')?

אם זה משהו נקודתי - האם את מרגישה שזה אפשרי מבחינתך לנהל את זה מרחוק מבלי לייצר מפגשים ושעיקר התקשורת תהיה בכתיבה עניינית וטכנית, ושהדיסטנס המקצועי שחשוב לך יישמר?


האם אופי השירות הוא כזה שנוגע לדברים טכניים או לדברים שנוגעים יותר בנפש ודורשים גם תקשורת בסגנון פנימי יותר?


האם הוא לקוח פרטי או נציג של גוף אחר שאת עובדת איתו?

אם נציג מגוף, האם יש אפשרות לתקשר דרך מזכירות ולא ישירות איתו?


האם הרגשת שהשבחים שקיבלת היו עלייך או על העבודה שאת עושה?

במצבים כאלו שאת מרגישה שיש 'גלישה' מהמקום המקצועי, את יודעת להציב מתוכך גבול ברור וענייני שאת כאן בעניין הזה ולהחזיר את השיח לרובד המקצועי?


אלו השאלות שעלו לי בינתיים, אני חושבת שתשובות עליהן יוכלו לתת בהירות פנימית, האם זה משהו שתרצי להמשיך ולעשות או למצוא דרך לשחרר את הקשר העסקי הזה.  

מתפללת עבורך להצלחה בהחלטות ובהירות גדולה!


ואם תרצי להמשיך את הבירור שלא על גבי הפורום, מוזמנת לכתוב לי במסר או בשיחה אישית.




יפה. חכם.נחלתאחרונה
לדעתי, לברוחאורין
נשמע קצת חלקלק לא?נחלת

 

אדם כה מבוגר - כבר לא מתאים לו להחניף כך. וזה שהוא הדגיש

שהוא צדיק וכו', עוד יותר מחשיד.

 

לדעתי, אם באמת כ פי שכתבו כאן, הקשר אמור (או עלול...) להימשך

ונדרשת מעורבות רבה בגין העבודה - תזהרי ותתרחקי.

רוצה לספר לכם משהו: למי שיכול - בבקשה תאירו פניםאנונימי (פותח)

אין לכם מושג כמה שווה מעשה חסד קטן שלא עולה דבר מלבד חיוך. כתבו על זה הרבה חזרו על זה הרבה אבל כשזה פוגש אותך פתאום אתה קולט כמה זה אמת צועקת ואני מרגיש מחויבות להעביר את זה הלאה.

כמו אנשים רבים כאלו רגישים וכאלו שלא, אני חווה משברים עליות ומורדות. הייתי בתקופה ארוכה שממש היה קשה לי לצאת מהבית. פחדתי מהעולם שבחוץ וכשכבר יצאתי כל מה שראיתי היה עצוב וקשה, כמה אנשים קשי יום ובודדים - במידה רבה זה שיקוף של העולם הפנימי שלך (כשתהיה שמח גם פתאום תראה יותר אנשים שמחים) אבל בכל מקרה אני לא מאוד אוהב את המקום שבו אני גר (עירוני מנוכר קצת) וזה לא תורם ולא עושה חשק לצאת. בשבתות הייתי נלחם עם עצמי כל שבוע מחדש לצאת לקבלת שבת. לפעמים הייתי יוצא ומתיישב בבית כנסת לרבע שעה וחוזר בריצה הביתה. לפעמים סתם הייתי הולך והולך והולך עד שהחשיך וחוזר בריצה הביתה. הבנתם כבר את הקושי והחרדה.

תמיד קשה לי כשאני יוצא רענן ומקולח בבגדי שבת אל הרחוב בערב שבת, מצד אחד האווירה קדושה ואני באורות, ולפעמים פגם קטן בחוץ הוא פגם גדול בפנים. ככה זה כשאין חוסן נפשי אישי. לראות פתאום איש (אני מדבר על אנשים שנראים כמוני, בבגדים לבנים וכיפה) צועק או מקלל או מתנהג באופן בוטה, אפילו סתם כך ברחוב - זה משפיע על הנפש אני לא יודע להסביר. למה שאצא? למה שאפגע? למה שלא אשב בבית ואשיר עם עצמי קבלת שבת ואלמד עם עצמי?
קצת התפזרתי אבל זה רקע, הנקודה שלי היא דווקא הפוכה. כמה משפיע על הנפש פתאום הבן אדם ההפוך, זה שחולף מולך במדרכה בערב שבת ו-וואלה שניכם הולכים לקבלת שבת או חוזרים מערבית, אתה בבית כנסת בקצה הזה של הרחוב והוא בבית כנסת בקצה השני. ו-וואלה נכון, זה לא אולי לא הכי המנטליות של הקהילה והאזור והעיר, והמקום מעורב מכל מיני טיפוסים כמוך ולא תמיד קל, אבל הוא בוחר בכל זאת להסתכל עליך בעיניים להאיר פנים ולהגיד "שבת שלום". רק רגע של חיוך ושבת שלום, לא יותר מזה. אולי אתה מכיר אותו מהשכונה ואולי למדתם ביחד לתקופה לפני שנים, אולי הוא זר לגמרי - זה לא משנה. כמה זה הופך לי את הלב באותו רגע כמה כוח זה נותן. ואולי אני לא אדע להתמודד עם זה באותו רגע ובכל זאת אברח אחרי רבע שעה בבית כנסת הביתה, אבל דבר אחד אני מבטיח: אני אזכור את החיוך את האדיבות, אותה מחווה קטנה של החסד הזה - גם שבת הבאה. ובאותה שבת הבאה כבר יהיה בי יותר כוח בזכותו להישאר עד ערבית. ובשבת הבאה בזכות אותו אשכנזי סנוב (סליחה על ההכללה) שבכל זאת כיפף קצת את המידות שלו היום ובחר ללחוץ לי את היד ולכבד אותי במחווה הקטנטנה הזאת, יהיה בי עוד כוח לשבת הבאה להגיע ביום אחר כך למנחה.
לא צריך ליפול על אנשים אני לא מאמין בזה, אבל התייחסות כזאת קטנה וטבעית שעושה לא פחות טוב לאדם שעושה אותה (אותו אחד שחולף ברחוב שמרגיש שבירך לשלום את אחיו, אותו אחד שנכון, כבר מבגור ועם הצרות שלו ומה לו ולי - ובכל זאת מצא לנכון להאיר פנים לרגע, ללחוץ יד או לבקש ממך לעזור לו לסדר את המפה הלבנה על השולחן גם אולי כשלא היה צריך אותך ובטח ראה עליך שאתה מעופף ועצוב ויותר טבעי לו להימנע) התייחסות כזאת יכולה גם לעשות הבדל עצום, עצום, שאין לתאר. מים על נפש מדוכאת של אותו הלך או אורח שלא רואים כל יום (כמוני בסיפור) כי לך תדע מה הוא עובר בינו לבין עצמו.
זה מחויבות לי ולכם ולכל אחד. אם ה' נתן לך כוח אפילו רק מעט יותר כוח מהשכן שלך, תבין שהכוח שקיבלת לא שלך אלא קיבלת על מנת להשפיע - ואז אתה קונה אותו באמת ויתקיים בך. 
ובשבת אחרת גם אני אלבין שיניים למישהו ברחוב ואברך בשבת שלום. ואם אין לו כוח להכיל יותר או שלי כוח לתת יותר - אז לא יותר מזה, אבל לפחות זה חובה עליי. ולעוד שבת אחרת אני אוכל גם לשאול לשלומו ואולי בעוד זמן כשאראה אותו בבית כנסת כל שבת גם אזמין אותו לסעודת שבת אפילו שזה הפך הטבע. ואם לא? החסד בכל מקרה קיים כבר משלב הארת הפנים והברכה. והוא ברכה לנותן ומחולל פלא עצום במקבל.
בבקשה אנשים תהיו אנשים, מחווה קטנה, הארת פנים - מכלי ראשון, זה מספיק כדי לשנות חיים של בן אדם.

מזדהה מאודאנונימי (3)
מזדהה. ישר כח!פתית שלג

להרגשתי הענקה של הארת פנים רק מוסיפה כוחות נוספים❤

 

זה תמיד תמיד נכוןייתי ואחמיניהאחרונה

בסיס הקיום שלנו הוא הארת פנים, זה הבסיס של ואהבת לרעך כמוך ועל זה אמר הלל הזקן - עומדת כל התורה.

זה ברור ומובן שזה מרומם את רוחך ועושה לך טוב.

זה נכון לגבי כל אדם, בכל מצב נפשי.

וכן, תנסה גם אתה, בכוחותיך שלך, למי שאתה יכול - אם זה לילד קטן ואם זה למבוגר שיושב על ספסל. תאיר פנים - זה יחזור אליך, ממקומות לא צפויים.


רק לי התמונה הזו מייצרת רעש ויזואלי פסיכי?משה

 

אני חושב שלא הייתי שורד שלוש דקות במשרד כזה רק בגלל ההצפה

 

(צילום: יח"צ רמי גרינברג ר"ע פ"ת)

נראה כמו מחסןאנונימי (2)אחרונה
ובהחלט "תוקפני"

אולי יעניין אותך