בס"ד
זה לא מנחם, אבל הרבה אנשים סובלים מזה;
האם היית עושה את מה שאתה עושה לעצמך למישהו אחר? באותה עוצמה? אז מה, יש לו דם יותר כחול משלך?
אתה בעצם לא שלך, אתה נשמה מהשם, מותר לפגוע בנשמה שהקב"ה בכבודו ובעצמו מאמין בה? ואוהב אותה?
להרגיש טוב עם החסרונות (יען אני בן אדם, ושכזה, לא ייתכן שלא יהיו לי חסרונות, אחרת כמובן הייתי....מלאך).
ומה עם המעלות? מותר לשקר ולהדגיש רק את החסרונות? זה כמו להסתכל תמיד על המינוס בבנק, זה קצת..
שקר!
לא מדברת ממרום כסאי. מי כמוני יודע ומכיר את התכונה הרעה והשקרית הזו שמכלה כל חלקה טובה. ממש.
אולי לכתוב לעצמך את המעלות שלך? דבר טוב או שניים שעשית לאחרונה?
אתה שקרן? גנב? רוצח? מן הסתם, לא. נכון?
אני חושבת שזה הופך לנו להרגל. הרגל רע. קטלני. פעם, עשו לנו את זה, אולי, בגלל בעיה של זה שעשה
את זה, ואנחנו הפנמנו את זה, ומלקים את עצמנו ללא רחם!
כשבא השחור הזה, אתה לא מזין אותו ! שים מייד תמרור עצור! ותחשוב על משהו אחר.
לואיס היי אומרת לעמוד מול המראה ולאמר לעצמך: אני אוהב אותי. הקב"ה אוהב אותי
ואם משהו מפריע, תמיד אפשר לתקן (הסייפא של המשפט הוא משפט מפתח בשיטת המגירות
אם אתה מכיר.
יש ספר באנגלית המדבר על הקול הרשע הזה המלווה אותנו בלי הפסק (ימח שמו!) אבל לצערי
איני זוכרת את שם הספר.
שמע, תפתח ביוטיוב באתר "התבוננות פנימית" של ד"ר יחיאל הררי; לבטח יש לו שיעור על
הבעיה הזו כדאי מאוד.
חושבת שזה עניין של תרגול. ככל ששקענו והתמכרנו לקול הזה כך הוא מקבל חיות .
צריך אולי לתרגל את זה כל יום. הנה הוא מגיע הרשע הזה, לא אתן לו!
אני אדם, יהודי, ככל האחרים, רק יש לי איזה גו'ק טורדני שלא נותן לי לנשום,
לחיות!
בטוחה שתקבל כאן עצות טובות. אבל העבודה היא שלך. וזו עבודה לא קלה
אבל אפשר. אם השם אוהב אותך (כן!), אז אתה לא? לא פייר מצידך.
בהצלחה רבה!
אגב, בטוח שאם תכתוב ביוטיוב "ביקרות והלקאה עצמית", תמצא הרבה
שיחות על כך. אבל העיקר, לקבל כלים ולעבוד על זה.
וגם להרפות מהשאיפות הלא מציאותיות. לעולם לא נגיע לשלמות.
אין כזה דבר. לקבל את עצמנו. בשלום.
"
