באמת מוות מיותר,

לדעתי במצב כזה ההורים צריכים להיות מואשמים בהריגה ברשלנות או אפילו המתה בקלות דעת.

ותקרא בבקשה מה שכתבתי למנהלים, בבקשה אל תמחקו לי או תנעלו ותבקשו לשים בראשי

אני בטוחה שיגידו לכם בדיווח למחוק או לנעול לי אז אני מבקשת מכם שלא!!! תקשיבו שנייה להגיון.

גם אם המנהלים של הפורום האחר יגידו לכם, אין לי מטרה להגיד עליהם אלא להעלות למודעות ולהציל את התינוק הבא. זה הכל. ולא יכול להיות שתהיה סתימת פיות כזאת. ולא יכול להיות שרק מהלא נעים או אסור להגיד על מנהלים או אסור לפגוע ברגשות של לא מתחסנים ישתיקו אישה וינעלו לה שרשור של תינוק מהמשפחה שנפטר מחצבת ואין לה אפילו איפה להניח את הדברים. ולא יכול להיות שגם כאן יכנסו וינעלו לי ויערכו וימחקו לי. לא יכול להיות!!! כי אז איפה אני אשים את הדברים שלי??? וכל השאר כמוני??? וכל התינווקת שהקול שלהם לא נשמע??? אז הנה תראו שאני לחצתי על דיווח בשם כל אלה ואני  מבקשת לא למחוק או לערוך או לנעול!!!

\ואתם יודעים מה יותר מזה!! אני מבקשת שתעלו את זה לראשי! שכמה שיותר הורים יראו את זה!!!!

ואני אגיד עוד פעם- זאת המטרה היחידה שלי!!!!! למנוע פיקוח נפש מיידי!

נכון שפיקוח נפש דוחה שבת? יופי אז פיקוח נפש דוחה את כל הPC וכל השאר כדי למנוע את המקרה הבא!!!

@פשוט אני.. 

@נגמרו לי השמות 

אני בעצמי חוטף נעילות בפורום השכן כשאני מדבר על מדע... 

כי זה מסכן חיים של אחרים. הנה עוד תינוק קיפח את החיים שלו. ועל מה???????

ואני מקווה שאת קוראת את זה! אז תדעי שאני איתך!!!!!!!!!!! והלב נשבר!!! והכעס קיים והכי מובן בעולם!!!!! גם העצב ברוררר

ומקווה שפה יהיה לך מקום לכתוב בלי שינעלו לך.

אני בעד לחסן לפי הנחיות רשמיות

אבל

מי שמתנגד לחיסונים זה בגרך כלל רוחבי ומתלווה להתנגדות לממסד וכו וכו

לא יודע אם נכון - בכל מקרה וספציפית כאן- לדון לפי מקרים

הרי חלק מטענות המתנגדים זה שילדים שחוסנו הפכו למפגרים וכו

ברגע שמגיעים לדיונים האלה לא מסיימים

ומי מוסמך להציג נתונים?

אני עובר לשאלה בתחום הנוחות - מהי הטענה מול אנשי שלום עכשיו שלגור בשטחים זה מסכן ילדים תמימים? וגם יציגו נתונים על כך

כללו של דבר, בעולם יש לא מעט ניהול סיכונים ודעב מגובשת היא מאוד קשה לשינוי 

מה יקרה אם מאן דהוא יגיד שהוא לא חגר את הילד שלו כי הוא לא מאמין בחגורות?

או הורה שלא ישלח את הילד לרופא גם כשהוא במצב קשה מאוד, כי הוא לא מאמין ברפואה? 

סטיב ג'ובס "טיפל" בסרטן שלו ב"רפואה" אלטרנטיבית, סירב לקבל טיפולים כמו הקרנות, ואז נפטר מסרטן (הוא עצמו התראיין ואמר שהוא מתחרט על כך, כשכבר היה מאוחר מדי). אוקיי, הוא אדם מבוגר, בעיה שלו. אבל מה יקרה עם הורה יבחר כך עבור הילד שלו?

מה שאמר פשוט אני וגם אתה צודק שהדיונים לא מסתיימים כי אנשים פשוט מנפיצים מידע כוזב ומחרטטים בביטחון עוד ועוד ועוד.

אתה שואל מי מוסמך להציג נתונים? מי שחקר ולמד שנים על זה ומומחה בזה ועושה מחקרים עם בקרה כל הזמן ובטח שלא כל אדם שחש את עצמו גאון הדור שגילה את אמריקה ומביא הנפצות ממקורות מפוקפקים שאין בינם לבין הגיון או אמת שום קשר. 

ולשאלה ששאלת אז וואלה היום בטח לא יכולים להשאול את זה כי תל אביב או יוש בכל מקום שאתה יהודי רוצים להרוג אותך ח"ו, גם בחו"ל.... אז להיות יהודי מסכן ילדים תמימים מה שכתבת אז אולי לא נביא ילדים בכלל? כי גם בתל אביב היו פיגועים וגם בחו"ל ומה נגיד על הטבח שהיה בכלל בדרום ולא בשטחים? ובכלל כמו שאמר פשוט אני צריך להתייחס למקרה ספציפית של סכנת חיים ממשית עכשווית בהתפרצות החצבת שכבר גבתה יותר מדי מחירים ולא צריך להקריב עוד ילדים ח"ו אלא להציל.

וזה כמו שאותם אנשי שלום עכשיו ישאלו אבל למה לגור ביוש בזמן שהם גרים בתל אביב ותוך כדי שיש שם ח"ו טבח שלא נדע תוך כדי ממש בהווה... מה תענה להם? כי זה אם כבר ההשוואה הנכונה. כי עכשיו קורה פיגוע בהווה של החצבת. היא כבר הרגה 11 תינוקות ועוד מקרים קשים של גדיעת אברים ל"ע לתינוק. זה קורה, עכשיו. יש כאן פלישה המונית של "מחבלים" חו של חצבת. מה אנחנו עושים עם זה? כלום? לא ננסה להציל את הילדים שלנו לפחות? ושל אחים שלנו? לא ננסה לחסן ולתת למגיפה הזאת להיות מושמדת לפני שהיא משמידה אותנו ח"ו?

הקם להורגך השכם להורגו הרי לא?

אז לא מעניין עכשיו "ניהול סיכונים" וכל זה, זה מאוד יפה בתור תיאוריה ושהכל רגוע ושלו אבל בעת התפרצות מגיפה, או בעת טבח ל"ע כללי המשחק שונים וצריך להציל כמה שיותר, ולא לאבד כמה שיותר. זה הכל

פשוט זה סיפור כואב מידי ולכן הם נעלו.אפשר לשאול אותן גם למה הן נעלו, לא חושבת מהסיבות שכתבת

ככה הם כתבו שנעלו "הנושא פה נפיץ ואנחנו לא רוצות שיתפתח פה ויכוח מיותר בעד ונגד חיסונים.

בשורות טובות..."

שמה שפלוני רואה כחובה, אלמוני רואה כפשע

בחירה נעשית מתוך שיקולים רבים, וחשוב שהם ייקבעו בתנאי מעבדה ולא תחת לחץ- ככל הניתן

ברמת העיקרון, מתנגד חיסונים אמור להתיישב בדעתו, שגם אם חלילה בנו יחלה, הוא יודע - לשיטתו- שהוא בחר בהכי נכון . ולקוות שלא "יישבר " בשעת הש' .

אגב- כמו שאדם נורמטיבי אמור להתיישב בדעתו שאם חלילה בנו יהיה מאלו עם תופעות לוואי , לפעמים ברמה לא פחותה מהמחלה בה נלחמים- הוא עשה את שלו.

בסוף פרצופיהם שונים ודעותיהם שונות, ותמיד יהיו אלו ההולכים נגד הזרם

העניין של חב לאחריני, גם הוא לא רלוונטי למי שסובר אחרת

בסוף בסוף, מי שלא ירצה להיות צבוע בפני עצמו, בעיתות רגיעה כשזה לא שיחת היום, לא פעם שמחים שיש את "המשוגעים האלו" לכל מיני משימות כאלו ואחרות

במה מותר לאדם לאמר "קים לי"- שאלה מעניינת ולא פשוטה . 

אני חוזר לשורה הראשונה שרשמתי- איני מתיימר לכך שאני מחסן מתוך ידיעה מוחלטת. אם אני אחשוב שכן- איך אומר לשכני שלי מותר ולו אסור?

אני מחסן כי כך הפרוטוקול הרשמי . 

אבל ממה שכן הבנתי שכתבת אז זה בדיוק נקבע בתנאי מעבדה ולא תחת לחץ ולראיה כל המחקרים שמביאים מדוע חשוב להתחסן.... אז לא הבנתי....

ואת השאר לא הבנתי בכלל מה כתבת אשמח אם תסביר לפשוטת עם בעברית פשוטה...

נגד חיסונים גם הם נרשמו בתנאי מעבדה

מי שמך להחליט לאחר מה לעשות ?

השאלה תתחיל במקום בו ההתנהלות שלו בד' אמותיו משפיעה על המרחב הציבורי . חיסונים למשל - לכאורה .

ושוב כל עוד לא תאמצי מבט ממלכתי, הדיון אצל מי האמת האמיתית יימשך לנצח.

למרות שבהחלט עלולות להיות טעויות בהחלטות ממשלה

בדיוק כמו שכל הורה מדי פעם אומר לעצמו - וואי, טעיתי אתמול כשעשיתי כך וכך.

תקרא מה שכתבת אתה שהשאלה מתחילה שההתנהלות בד אמותיו משפיעה על המרחב הציבורי.

כי וואלה המחלה הזאת כמעט מוגרה מהעולם ואז באו גאוני הדור והחזירו אותה. ומאז אני ואתה וכולנו צריכים לפחד על הילדים שלנו ובמיוחד על התינוקות. ובגללם כבר 11 תינוקות קיפחו את חייהם. למה?? למה? המחלה הזו בזכות החיסון כבר כמעט נעלמה, למה להחזיר מגיפה?!

ואין לזה שום קשר לממשלה אלא מה האמת וכמו שכתב לך לתגובה וכמו שאתה לא סתם כתבת "מחקרים" במרכאות זה לא רציני ואין מחקרים בתנאי מעבדה אמיתיים שעומדים בכל הביקורת עמיתים והשאר שנעשו.

וחוזרת להתחלה, כשאדם מחליט החלטה שמשפיעה עליי ומסכנת את הילדים שלי ואת שאר האוכלוסייה כולל מדוכאי חיסון שלא יכולים להתחסן אז אני לא רוצה לכתוב איזה שם אני אתן לו. טוב זה לא. וכאשר יש פיקוח נפשי מיידי ממשי צריך לעשות הכל קודם כל כדי להציל ולהינצל. אח"כ כל השאר.

לשיטתו הוא צודק ואת טועה

ושוב השאלה מי שם את פלוני או אלמוני להחליט

והיא ש11 תינוקות מתו מחצבת, מחלה שכמעט מוגרה וחזרה בעקבות אי ההתחסנות. זה כל מה שמעניין עכשיו

או שתגיד על אותו עקרון שגם אנחנו עושים רצח עם בעזה וכל ה*** הזה שיש לכל אחד את האמת שלו וה"פלשתינים" גם מסכנים וצודקים וזאת האמת שלהם.

לא מקבלת, אמת יש אחת. הנפצות ושקרים יש הרבה

לכן חובה על כולם להתפנות מהשטחים -

אגב- לא קשור לימין שמאל, זאת פסיקה הלכתית אפשרית/ סברא פראקטית - גם לציונים אוהבי הארץ-

מתנגדי החיסון סוברים, שנזקי צורת החיים של המחסנים חמורים יותר מה11 אנשים הנל

לא מדובר כאן על שאלות נקודתיות אלא על דברים רוחביים

אבל העולם שלנו לא יוכל לתפקד היום בלי רכבים, לכן אין ברירה, אבל בתוך הרכב אני מחויב לשמור על כל חוקי התנועה.

בחיסונים אין מורכבויות, יש אמת שהוכחה ויש טרללת.

שזה לא מעוגן בחוק, דבריך הם להלכה ולא למעשה .

מלבד לדרוש ברבים את דעתך, אין לך שיניים לחייב את חבריך .

קורונה, היה חיוב ביניים. לא חייבו חיסון, אך הגבילו חופש תנועה של מי שלא חוסן . וגם זה במגבלות חוקיות כאלו ואחרות.

כדי שלא יהיו התכתבויות מתלהמות

עם מלא סימני קריאה ושאלה

כי יותר נעים להתכתב בצורה רגועה ואלגנטית

אף אחד לא יציל שום תינוק

אנשים שמאמינים באידיאולוגיה לא מקשיבים להיגיון אחר או לומדים מאסונות

בכל אידיאולוגיה

לא רק בנושא חיסונים

כנראה יש פה הרבה אנשים שמאמינים באידיאולוגיה כזו או אחרת

ולא היו מוותרים עליה גם אם היה מתרחש אסון

אגב

לכן אני לא מאמינה בשום אידיאולוגיה

כי אף אחת כזו לא עומדת בפני עצמה

אלא חייבת להיבחן כל פעם בהיגיון 

שמלא סימני קריאה או שאלה זה כלום לעומת סכנת חיים. ועל זה כתבתי גם בהודעה שלי.. כאילו מה העיקר ומה הטפל? להתחשב ברגשות של לא מתחסנים? לא לשים סימני קריאה? שהכל PC? שהכל מתוק וחייכני? 

או שיש סכנת חיים ממשית עכשווים לתינוקות ואנשים? או שיש מקום לאישה שפתחה את השירשור להניח את מה שהיא רצתה בלי שינעלו לה?

מה עיקר ומה טפל?

בעיניי החיים קודמים להכל. נכון זה לא הכי לראות מלא סימני קריאה אבל וואלה זה כבר הגיעו מים עד נפש כמו הכינוי שבחרתי לא סתם כי חאלאס כמה אפשר עם המחלה הזאת שמתפרצת וגובה עוד ועוד קורבנות שלא מתחסנים?! אז כן אכתוב מלא סימני קריאה על התסכול ועל הכעס ועל העצב ועל הכל, זה יותר לגיטימי בטוח מלסכן חיים או לא לתת אפילו ביטוי למי שרוצה להתבטא על הדבר היותר חשוב.

ועוד משו.. את לא יודעת אבל אני בעצמי שיניתי את הדעה שלי מלא מחסנת למחסנת ככה שגם מה שאמרת שאף אחד לא משנה אידיאולוגיה לא נכון. ואני מכירה עוד הרבה כמוני בוודאות ששינו את דעתם וחיסנו. בטח לחצבת הזאת. וגם בפרטי אמרו לי כמה שחיסנו בעקבות העלאת המודעות ככה שאני יודעת ממקור ראשון שבטח שאנשים כן יכולים לשנות את הדעה ובטח שזה כן חשוב להעלות למודעות.

זה פשוט שמציפים את המוח לאנשים בכמויות של שטויות והנפצות ושקרים והם כבר מסכנים מבולבלים וכשהם קוראים ומבינים רגע מה האמת וההגיון הרבה מאוד מהם מבינים ומחסניםן ושומרים על הילדים שלהם.

אז זה ההיפך ממה שכתבת והמציאות מראה שמסה נכבדת של אנשים גם משנים את דעתם וגם מחסנים לאחר שלא חיסנו.

ברור שלא כולם אבל הרבה מאוד כן!

אני בתחום הרפואה המערבית, שמחה ומודה מאוד על קיומם של חיסונים ובעד להתחסן. מאוד.

בקושי שלי בשיח, גם שלך וגם של רוב מתנגדי החיסונים, זה הקיצוניות והאווירה של שטיפת מוח.

וואלה, לגיטימי ביותר להטיל ספק. גם הרפואה לא חפה מפגמים, וברור שלא יודעים הכל (פעם היו רופאים שעישנו במשרד שלהם).

השאלה מה מקורות המידע. השאלה מה הטענות. וגם מה האלטרנטיבה.

נניח, כימותרפיה מחלישה מאוד את המערכת החיסונית, ואז עלולים למות מאיזה וירוס דבילי שבלי הכימותרפיה לא היה מזיז לך. אז כימותרפיה זה רע וצריך למגר אותה מהעולם?

וגם, הפניצילין זה מדהים והציל המון חיים, ואני מברכת על קיומו. אבל היום מבינים שגם באנטיביוטיקה צריך להשתמש במידה, אבל שצריך להשתמש… יש מקרים שברור. ויש מקרים שממש כדאי שלא. (פעם רופאה נתנה לי אנטיביוטיקה לשפעת. לא ברור מה עבר עליה, אבל גם רופאים טועים לפעמים).

כואב הלב על הנפטרים מהחצבת. שממה שראיתי זה ילדים… ואם אני לא טועה, היה אחד שנפטר אחרי שקיבל מנה אחת של החיסון ולפני שיכל לקבל עוד אחת (מבחינת גיל). וברור שהם לא אשמים בהחלטות של ההורים שלהם, או בהחלטות של ההורים שסביבם.

ואני הכי בעד לחסן (למעט מקרים רפואיים שלא מאפשרים). והלוואי וכולם היו מחסנים.

אבל הגוועלד הזה, לא מקדם אותנו לשום מקום בעיניי.

כי הכי הלוואי. שהיו מלמדים את כולם איך לנתח סטטיסטיקות על דברים כאלו. כי זה מאוד קל לסלף נתונים כאלו. ומשם הרבה ממתנגדי החיסונים באו… מאיזו סטטיסטיקה שלא מתקפת כלום כי המדגם לא מייצג…

(ראיתי לא מזמן מישהו שאמר שכל אדם שהוא מכיר, מכיר לפחות אחד שקיבל תופעות לוואי חמורות מהחיסון לקורונה. ואז הייתי כזה, יואו אני מכירה את זאתי שעד היום תשושה ברמות. ואחרי כמה שעות נזכרתי שיש לה פוסט קורונה ושהיא חלתה לפני שבכלל הביאו את החיסונים, ושיש עוד אחת כזו שאני מכירה; מלפני החיסונים גם כן. ולא מכירה אף אחד עם תופעות מהחיסון. או שאפשר איכשהו לייחס לחיסון)

שהטיות סטטיסטיות קיימות גם מהצד של תומכי החיסונים.

ילדים ל''ע נפטרים מכמה סיבות. אבל כמעט ורק הילדים שנפטרו מחצבת נמצאים בחדשות.

כלומר, אנחנו חשופים לסיבות מוות מאוד ספציפיות (וביניהן חצבת)

ולכל השאר לא.

כנ''ל בנוגע לחיסוני קורונה. קיבלנו הרבה מידע על מה יכול להתרחש אם לא מתחסנים. (ולחץ ציבורי וחברתי עצום).

ואפס מידע על תופעות לוואי של חיסונים.

מה שאומר שהמידע הסטטיסטי שלנו מאוד חסר ומוטה לכיוונים מסוימים.

זה אגב, גורם להרבה מתנגדי חיסונים לפתח תאוריות קונספירציה שלמות. (כי במקום מידע חסר, יכולים להגיע הרבה סוגי מידע, הגיוניים ופחות).

ולכן כמעט ואין דרך בעיני לבצע שיקול דעת הגיוני מבוסס עלות תועלת.

(אני מחסנת ומחוסנת לחצבת אבל לא לשפעת)

לעלות תועלת הגיונית

בימינו לא צריך לבחון סטטיסטיקות רחבות

המידע כולו בחוץ

התקשורת הרשמית מזמן אינה מקור המידע אלא אנשים פרטיים ע"י רשתות חברתיות

נזקים ממחלה הם ישירים

אי אפשר לדמיין שמשהו אחר יצר אותם

אבל נזקים מחיסון קשה לקשר באופן ישיר

כי הם יכולים להיות קשורים ויכולים שלא

לדוגמא

2 ילדים שלי היו חולים באבעבועות (טרום ימי החיסון) לשניהם מעבר למחלה הלא נעימה הזו

זה הסתבך (דלקת ריאות, אישפוז / דלקת עיניים חריפה, פסע מפגיעה בראייה)

אני הייתי חולה בשפעת a והתסמינים הזיקו לחיי חודשים ארוכים אחרי

לעומת זאת חיסונים אף פעם לא הזיקו בצורה ישירה (גם לא עקיפה אבל אי אפשר לדעת בוודאות)

אחרי שחוויתי נזקים גדולים ממחלות שיש להם חיסונים

אני לא רוצה לנסות את זה שוב

לכן מאז אני מתחסנת נגד שפעת

גם אם יש לחיסון מחיר (נסתר) זה בלי השוואה למחיר של מחלה שמסתבכת 

ומוטה.

את מדברת על החוויה האישית שלך (ושל ילדייך).

המידע ברשתות החברתיות הוא ממש לא סטטיסטי. גם כי הוא מותאם למשתמש (אם את מתנגדת לחיסונים תקבלי הרבה מידע כזה, ואם את תומכת נלהבת תקבלי מידע אחר).

וגם כי לא כולם יבחרו להעלות כל מידע. כלומר, גם אם אני חושבת שנפגעתי משמעותית מחיסון קורונה אני לא אעלה את זה, כי אנשים יחשבו אותי למשוגעת וקונספירטיבית.

ואם אשתף מידע על חיסוני חצבת וכמה שזה חשוב, אני אציג דעה פופולרית שככל הנראה תזכה להסכמה.

ולכן המידע מוטה, ומוטעה.

ועוד משהו, ברור לכולנו שמפתחים חיסונים יותר מאשר תופעות לוואי שלהם.

זה לפעמים מאוד מעגלי, הורה חושב שיש תופעת לוואי משמעותית לחיסון, הוא מגיע לרופא עם המידע הזה. והרופא אומר שזה לא קשור לחיסון. אז המידע בכלל לא נאסף (!)

בניגוד לילד שחולה בחצבת, שאז המידע נשמר בצורה קפדנית ומפורסם לציבור.

בנושאים כאלה, שהחשיבות העיקרית היא האחוזים הקטנים (לא כולם נפגעים מהחיסון, ולא כל הלא מתחסנים חולים ומתים מחצבת). המידע הסטטיסטי לא יכול להיות חוויה אישית וגם לא מדגם מצומצם.

ומדגם סטטיסטי שנאסף באופן מהימן אין לנו.

מה חשוב לך בחיים

לי חשוב ה80%

על פי עקרון פארטו

כלומר השוליים לא חשובים לי

אם יש נזק בשוליים הוא לא מספיק חשוב

הניסיון האישי שלי מראה שהנזק ממחלות אינו בשוליים

אחרת לא הייתי חווה אותו בצורה משמעותית

המידע שמגיע מאנשים אמנם לא נקי

אבל מידע שאפשר לפרש אותו לכמה כיוונים הוא גם בשוליים

מידע חד משמעי הוא ב80%

גם סטטיסטיקות שנאספות בצורה מקצועית יכולות להיות מוטות בגלל מטרה ראשית של המחקר

וגם המידע הזה צריך להיבדק

המידע שלי מבוסס על מדע+ בדיקת הדרך שהמדע עשה+ ניסיון שלי וניסיונות של אחרים שנשמעים אמינים

אבל בכל מקרה זה בשוליים

גם נזק ממחלות וגם נזק מחיסונים.

או שזה לא אותה רמה של נזק.

(מוות ממחלה לעומת אי נוחות מחיסון, האחוזים לא משנים אלא הערך בכל אפשרות).

ומאמינה שכל אחד צריך לעשות מה שהוא חושב.

גם אני מחסנת לרוב.

אבל זה לא בגלל מידע סטטיסטי טהור. אלא כמו שציינת, אסופת מחשבות ורעיונות (ולחץ ציבורי וחברתי) 

יש את ההסתברות ויש את ההשפעה (נזק)

אם הנזק לא גדול

הסיכון לא יכול להיות משמעותי

ההסתברות להינזק ממחלה הוא כמעט 100% כי כמעט תמיד יהיו תסמינים כלשהם

הנזק יכול להיות קטן עד קריטי

ההסתברות להינזק מחיסון בינונית (כי לא כולם חווים תסמינים)

השפעה קטנה עד בינונית וגם היא לא בהכרח קשורה לחיסון 

את מחשבת באופן חלקי.

אם הסיכון להינזק מחיסון הוא 1/1000 אבל המשמעות היא מוות

אם הסיכון לחלות במחלה ולהוציא שבוע מחלה הוא 1/100

והסיכון לחלות ולמות כשהחיסון היה יכול למנוע את המוות הוא 1/100000.

אז לא בהכרח שווה להתחסן.

(לא מתכוונת קונקרטית לאחוזים הנ'' ל, אין לי מידע בכלל. רק כדי להדגים).

בקיצור ולסיכום, חסר הרבה הרבה מידע כדי להגיע לאיזו שהיא הבנה סטיסטית. (וזה מה שהתכוונתי לכתוב מההודעה הראשונה. ותו לא) 

עם נזק של חיסון

שאי אפשר להוכיח שהנזק הגיע ישירות ממנו

גם אנשים שמתו סמוך לחיסון לא בהכרח מתו ממנו

אבל נזק ממחלה הוא ישיר

רואים את הסיבוך/ ההדרדרות רגע אחר רגע

לכן הסיכונים אינם ברי השוואה סטטיסטית

כי ייתכן שהסיכון למות מחיסון הוא אפס

ו900 מתים למחרת

עדיין אין דרך להוכיח?

סביר שיש סיבתיות.

ואגב,

זו הדרך להתעלם מהנזקים של החיסונים, פשוט לא לבדוק מתאם.

כמו שאת אומרת, צריך להתאמץ כדי לבדוק הקשר סיבתי: להתחשב במשתנים מתערבים, נתוני רקע, קבוצת ביקורת, מדגם גדול מאוד.

ולכן קל מאוד לא לבדוק, או גרוע מכך להתעלם מהמידע. (כמו המעגליות שציינתי בדיווחים על תופעות לוואי של חיסוני ילדות).

ובדיווחים על מוות ישיר ממחלה לא צריך בכלל להתאמץ. ילד - אין חיסון - חצבת - מוות.

לכן סביר שיהיה מידע חסר.

זו הטיה סטטיסטית. 

זה היה קורה

החיסון לא היה משווק

כי אין דרך להסתיר את זה

וכמו שכתבתי המוות זה לא האישו בחיסונים אז גם אם זה כן קשור וזה קורה בשוליים

יותר חשוב למנוע תחלואה קשה

לא רק למערכת אלא גם לאדם הפרטי שחייו יכולים להינזק קשות מתחלואה קשה

המטרה העיקרית של החיסונים היא לא למנוע תמותה אלא להפחית תחלואה (צמצום אשפוזים ופניה לגורמי רפואה)

וזה הסיכון הראשי

מחלה קשה סיבוכים ותופעות לוואי

סטטיסטיקות של אשפוזים נותנות תמונה די טובה של עלות מול תועלת

של חיסונים

לגבי כל המחלות

סטטיסטיקה של מות אולי מטלטל יותר אבל זה לא האישו המרכזי 

אם כך היו עושים סטטיסטיקות… אבוי לנו.

ומי אמר שאין מידע סטטיסטי שנאסף באופן מהימן?

בשביל למצוא שחיסון x גורם למחלה y, בצורה מהימנה עם סטטיסטיקה נכונה, צריך לבחור את המדגם באופן בלתי מוטה.

(למשל- אם נקח למדגם רק את מי שהלין על תופעות לוואי מהחיסון- יש פה הטיית בחירה.)

בגדול בשביל לבחור מדגם תלוי מה בדיוק את מחפשת (נניח את יכולה לצמצם את המדגם לילדים עד גיל 10), אבל בגדול את לא אמורה לדעת על מה קרה למדגם שלך אחרי החיסון. הוא צריך להיות די זהה, למעט העובדה שחלק חוסנו וחלק לא.

אח"כ את עוברת על התיק הרפואי שלהם אחורה, או שאת ממשיכה לעשות בדיקות אקטיביות למשך זמן מה מרגע החיסון (נניח בודקת שנתיים שלוש קדימה).

אח"כ את משווה בין התיקים הרפואיים, בודקת אם יש קורלציה בין משתנים, ואז גם מבררת אם הקורלציה מעידה על סיבתיות או שיש לה הסברים אחרים. (האם לילדים חולי סרטן נושר השיער בגלל הסרטן? יש קשר בין מחלת הסרטן לנשירת שיער אבל זו לא הסיבתיות. הסיבתיות היא הכימותרפיה).

כלומר, נניח וילד חוסן כפעוט. ואחרי זמן מה הוא מאובחן חלילה עם אוטיזם. זה לא משנה אם נרשם שהגורם לאוטיזם הוא החיסון או לא. מה שמשנה זה שנוסף תיק רפואי שיש בו גם חיסון וגם אוטיזם שאובחן לאחר מכן.

ולכן, אם מדובר על תופעת לוואי משמעותית, היא בהכרח תירשם בתיק הרפואי. ולכן גם תהיה חלק מהסטטיסטיקה.

(אפשר לדבר גם על תופעות לוואי פחות ניכרות. נניח אולי חיסון לחצבת גורם להחלשה של משהו אחר ואז יש יותר נטייה לפתח דלקת ריאות. נניח. לא צריך שכשהגעת עם הילד לרופא הוא יכתוב שיש דלקת ריאות בגלל החיסון. מספיק שרשם שמצא סימפטומים של דלקת ריאות.

ויותר מזה, צריך שמי שבודק את המדגם, לא יהיה מודע למטרות הניסוי. כי אז יש הטייה. גם אם זה מדגם שבודקים אקטיבית, אז אומרים לכך וכך רופאים לעשות בדיקות תקופתיות שמבררות על המחלות האלו והאלו. בלי שהם ידעו על חיסונים. ובלי שהם ידעו מי חוסן ומי לא. מבינה?)

זה מה שניסיתי להגיד. גם אם יש לחיסון מחיר נסתר זה בלי השוואה בכלל למחיר של המחלה ואת זה צריך להפנים

זה לא שהמציאו חיסונים כדי לקחת כמו סוכריות, זה כי המחלה גורמת לתחלואה מאוד קשה וגם למוות. אז זה או זה או חיסון, שגם אם יש לו תופעות לוואי (ופה כבר פירטו לך אחרות) זה עדיף פי אלף מאשר למות או לחלות בתחלואה קשה שזה נגרם ישירות דווקא מהמחלה.

כן כמו בקורונה, אנשים שכחו שהייתה פה מגיפה והיו גופות על גבי גופות שמתו מהקורונה ואז באו החיסונים שגם אם הם לא מושלמים או יש תופעות לוואי מה עדיף? למות מהקורונה עצמה?! איזה הזייה זה באמת. כאילו אנשים לא חושבים רגע מעבר ובגדול שכל העניין הוא למנוע מוות ותחלואה קשה שזה מוכח שנגרם מהמחלה ואת זה לפחות רוצים למנוע.

זה לא שאנשים  לכיף שלהם רצים לקחת חיסון כל יום סתם ככה כי זה פאן להם וכיף כמו לקנות שייק. אז לחשוב מעבר ולהבין את זה זה אחד הדברים החשובים שיש.

אה ולמנוע מוות מחצבת זה משמעותי מספיק. כי נגיד אם ילדים מתו לע משכחה ברכב גם על זה צריך לעלות מודעות או מבליעה של בלון או חפץ קטן וכד, אז כאן לפחות מנסים לעלות מודעות על משהו עכשווי שכאן בהווה הוא רודף אחרי הילדים של כולנו. ואנחנו יודעים מה לעשות בדין רודף נכון? יודעים כבר שהקם להורגך השכם להורגו אז לפחות נמנע את זה מהילדים שלנו. ברור שגם משאר הסיבות צריך להישמר, זה לא בא לבטל אותן אלא להתמקד רגע בחצבת שהיא מגיפה שמתפשטת והורגת כרגע בהווה.

אבל כשיש פיקוח נפש מיידי ואחד אחרי השני 11 תינווקת קיפחו כבר את חייהם צריך לעזוב בצד את הכל וקודם כל להציל ולהינצל. כמה שיותר.

וכותבת גם לך מה שכתבתי קודם, אני בעצמי עברתי לחסן אחרי שהייתי לא מחסנת מ"אידיאולוגיה" או הבולשיט הזה. מאוד האמנתי בעצמי וחשבתי שאני בעצמי גאונת הדור ויודעת ומבינה מה שכולם לא ואמרתי למה לחסן את הילדה שלי בכלל, אבל תודה לאל התפקחתי והיום אני מחסנת. וכמוני מכירה עוד, וגם מהצורה שאני או אחרים כותבים שאת קוראת לה גוועלד זה לא מרתיע אותי כי אני יודעת בצורה ישירה מכמה וכמה נשים שכתבו לי בפרטי שבזכות אותו הגוועלד שאת קוראת לו הן חיסנו לחצבת! אז אני מבחינתי את שלי עשיתי. תקראו לזה איך שאתם רוצים גוועלד או גרוב או סימני קריאה מה זה משנה, אני רוצה להעלות מודעות ולהציל אפילו עוד תינוק אחד שההורים שלו יקחו אחריות ויצילו אותו ויחסנו אותו. אז יופי יש כאלה שלא טוב להם בעין סימני קריאה וכל הPC נו פסדר מה אני אעשה, כל זה יפה ומתוק במצב רגיל אבל לא במצב סכנה ממשית עכשווית, וכן אני אצעק ואדבר בצורה הכי ישירה שיש שבאים כמו מחבלים חו (בהשוואה לחצבת עצמה) לקחת חיים אז אני לא אנהל שיח "רגוע" אלא אצעק ואולי הצעקה שלי תגרום למישהו לשמוע ולהציל את הילד שלו. 

ובלי קשר מותר גם להתבטא בצורה לא הכי נחמדה כאשר יש תסכול וכעס אמיתיים ובטח כאשר יש רצון להציל.

יותר מזה, יכול להיות שבאמת יש אנשים שהצורה לגשת אליהם היא בגוועלד כזה או אחר. יש אנשים שזה מה שתופס אותם ולזה הם מקשיבים.

אני לא כזאת. אני בדיוק להפך. אם מישהו אומר לי על משהו שהוא טוב מוחלט או רע מוחלט, אני ישר סקפטית. כי במציאות, אין כמעט טוב ורע מוחלטים. אם מישהו יגיד לי לא לחשוב ולהפסיק להטיל ביקורת, אני רק אטיל יותר ביקורת.

הרעיון הוא, שיש אנשים שהגישה הזאת פשוט מרחיקה אותם.

היא מגדילה להם את הרעיון הזה של "שוטפים לכולנו את המוח עם לחסן".

מבינה?

אותי למשל, אם את רוצה לשכנע בנושא מסוים, צעקות לא יעזרו. אבל לשבת ולהוכיח למה לפי הנתונים אמנם לא מושלם אבל יש יתרון עצום עצום עצום ללחסן, ויש סכנה ענקית בלא לחסן (שעולה על הסכנה של תופעות הלוואי), זה הרבה יותר ישכנע.

(נגיד אני לגמרי מתחסנת. ואני יודעת מראש למשל שלהרבה חיסונים יש תופעת לוואי של אדמומיות במקום ההזרקה. אבל ברור שהאדמומיות הרגעית מתגמדת בעיניי לצד הסכנה בלחטוף פפילומה… אז החיסון לא מושלם, נכון, אבל צריך להבין שגם אם יש מקרים ש… עדיין יש עדיפות מובהקת ללחסן)

ובעיניי צריך להיות מקום לשני הצורות, גם לצורה הזאת של הבעת תסכול וכעס בלי פילטרים כמו שהנפש מרגישה וזהו. וזה דבר ראשון עושה את שלו למי שכן לוקח מזה כמו שכתבתי שקרה ודבר שני טוב גם למי שפותח שרשור ורוצה להתבטא בחופשיות שלא יצטרך לחשוב שבע פעמים לפני כל מילה שהוא כותב כי יש עיקר ויש טפל.

וזה הכי נסבל בעיני סימני קריאה או מילים מפורשות ולא רק הכל בעדינות אובר וכאלה, אני בכלל לא קוראת לזה גוועלד ולא צעקות זה הייתה הגדרה שלך ועוד שאמרו על סימני קריאה, אני לא רואה את זה ככה אפילו אלא פשוט ישירות בלי פילטרים שלעיתים אפילו נצרכת כמו כאן. אבל מבינה מה את אומרת שיש גם אנשים אחרים וואלה מקבלת אבל חשוב שיהיה במה גם  לזה ולא להשתיק לא את מי שרוצה להתבטא ובטח לא את מי שרוצה ככה להעלות למודעות כי וואלה זה נושא כואב שלוקח חיים. זה כמו שיצפו לכתוב ברוגע על הטבח של שביעי באוקטובר יום אחרי... מישהו יכול לעשות את זה בכלל?

הם נהיים כל פעם שרשורים ארוכים מפלצתיים, עם המון אמוציות רעות משני הצדדים.

אף אחד לא משתכנע, זה רק גורם להשלכת רפש אחד על השני עד שחייב לנעול את השרשור.

זה לא שמחקו שם את השרשור בגלל הנושא, פשוט אחרי כמה זמן עצרו אותו לפי שיהפוך לעוד אחד מאותם שרשורים שמספקים יותר במה לעצבים מאשר למיד/נתונים/היגיון/החלפת דעות/דיון.

לק"י

אלא כי מדובר פה על מקרה רגיש של פטירת תינוק מהמשפחה של פותחת השרשור.

לא מדובר בדיון תיאורטי בלבד (שגם אז צריך לדעת איך להדיין בצורה מכבדת).

(ואם לפותחת השרשור יש בעיה, היא מוזמנת לפנות אלינו בעצמה.

ובכללי למי שיש השגות על הניהול שלנו, נשמח להדיין איתה באישי. אנחנו משתדלות להיות קשובות).

שואלת באמת מרצון להבין. איך לדעתך מרגישה אישה שפתחה שרשור מיוזמתה שקשה לה שמבקשים להתפלל על תינוק שלא חוסן מהמשפחה שלה ושהוא חולה מאוד ויש בה גם כעס, ואח"כ היא כותבת שהוא נפטר כמה שזה מזעזע ועצוב ושעדיין יש בה כעס, ואז נועלים לה את השרשור.

באמת אם זאת הייתי אני הייתי מתחרפנת. כאילו מה? לי אסור לקבל במה? שאני פורקת כאן לפחות כמה קשה לי ועוד דווקא שזה קרוב אליה, אז איפה היא כן תקבל במה? למה דווקא לה נעלו? מה זה בכלל לנעול וכאילו להשתיק דרך להגיב לה וכאילו להשתיק אותה? עכשיו ברור שלא לזה התכוונתן אבל תחשבי רגע בכנות על השאלה שלי. כי בעיניי זה יכול להיות עוול גדול לאותה פותחת, והלוואי שאני טועה והיא בסבבה עם הנעילה, אני לא הייתי אם זו הייתה אני.

ורק שיהיה ברור שאני חושבת שעשיתן הכל מכוונה טובה כן... רק בעיניי צריך לחשוב פה מעבר ולראות גם מה עיקר ומה טפל כמו שכתבתי בהודעה שלי

לק"י

מדובר באשה בוגרת, ולא בילדה קטנה שצריכה הגנה.

הסברתי פה את הסיבה. הסיבה היא לטובתה של הפותחת.

למרות שמצד האמת אנחנו לא חייבות לתת הסברים לכל שיקול שלנו. 

שאת החלטת שזו טובתה של הפותחת. אבל לא שאלת אותה ישירות. אם כבר אז זה כמו ילדה קטנה ולא אישה בוגרת.

כי היא פתחה שירשור נכון? אם הייתה רוצה שינעלו הייתה אומרת לכן.

אז מה זה אם לא להתייחס אליה כאל ילדה קטנה ולהחליט בשבילה אפילו שהיא עצמה החליטה אחרת?

נכון כתבת שמדובר באישה בוגרת ולא בילדה קטנה שצריכה הגנה? נו, אז למה אתן מגינות עליה לדעתכן ונועלות לה את השרשור? הרגע כתבת שוב שזה כדי להגן עליה אז לא הבנתי זה בדיוק זה...... והיא עצמה פתחה שרשור כלומר היא אישה בוגרת שרצתה ובחרה בזה. ולא ילדה קטנה שצריכה שינעלו לה ויגנו עליה מעצמה, לא?

ושוב הלוואי שאני טועה והיא סבבה עם זה, אם זו הייתי אני ככה הייתי מרגישה. ולא, לא הייתי פונה למי שנעל אותי כי הייתי מרגישה שלא יעזור כלום או שהייתי מרגישה בלי כוחות נפש כרגע גם להיות בשיא העצב והתסכול על התינוק שנפטר לע וגם להכיל את הנעילה הזאת אז לא לא הייתי פונה. ולא הכל כזה PC כל הזמן וצריך לראות מעבר של עיקר וטפל. אבל זכותכן תעשו מה שאתן רואות לנכון. אני פתחתי כאן בתקווה שכאן לא ינעלו ולא יערכו או ימחקרו אותי ולפחות זה קורה טפו טפו שימשיך ככה

אני רק אכתוב שוב- שלדון בנושא אישי על האם היו בסדר או לא, זה חוסר רגישות (בדיוק כמו שאני אכתוב, שאמא שלי נפטרה מסרטן, ויתפתח דיון- האם זה בסדר הטיפולים שהיא עשתה, ולמה היא מתה וכו').

ושוב- לנו יש את השיקולים שלנו. אם למישהי יש השגה- שתדווח ונדון בפרטי.

מפה והלאה אני לא אגיב פה בלי נדר.

נכון יש את הניק האנונימי כדי שממנו יכתבו נושאים אישיים? אז זה לא מה שהיא עשתה? היא כתבה באנונימיות ולא מכירים אותה או את המשפחה אז זה לא חוסר רגישות כי לא מכירים אותם בכלל. ואולי זאת הייתה הבמה היחידה שלה לפרוק דווקא כי יש אנונימי ובחיים האמיתיים היא לא יכולה בכלל?

וזה שונה הדוגמא שנתת כי אמא של מישהי שיודעים מי היא והיא בוחרת לחשוף את הסיפור זה לא לשון הרע או חוסר רגישות כי היא עצמה בחרה בזה לא מהאנונימי. ומי שמשתמשת באנונימי זה בדיוק כדי שלא ידעו והכל נשמר על פרטיות אז אין כאן חוסר רגישות שאנחנו בכלל לא יודעים מי הם.

אבל חוץ מזה יש כאן עוד משהו  חשוב למה זה לא מקובל לכתוב שהורה שנהג בחוסר אחריות הוא לא בסדר? בסך הכל היא תיארה שבגלל ה"אידיאולוגיה" לא חיסנו והיא יודעת את זה ממקור ראשון כי זאת המשפחה שלה וההודעות שהיא ציטטה אז היא אומרת שבגלל זה לא חיסנו אותו והוא נפטר. עכשיו למה זה לא בסדר להגיד שכן, הם היו לא בסדר?

אי אפשר לומר על הורה שלא חגר את הילד שלו שהוא היה לא בסדר אם הייתה תאונה והילד נפגע קשה בה חו?

אי אפשר להגיד שהורה היה לא בסדר אם עשה כל דבר אחר שהוא במאת לא בסדר? אז מה כן מותר להגיד?

צריך עכשיו ללטף גם את מי שטעה כדי שאחרים ימשיכו עוד לטעות ולתת לו לגיטימציה? אבל את מי שרוצה לזעוק את זה אסור לתת לו לגיטימציה? מה עם התינוק עצמו, מי יתן לו לגיטימציה להגיד שהוא היה רוצה לחיות? זה מאוד קשה לי הדבר הזה

זה מה שדיברתי על עיקר וטפל, איפה נותנים מקום לרגישות דווקא למי שפגע או חשב אחרת לצורך העניין אבל למי שהיא עצמה כואבת על המקרה ממקור ראשון ולמי שהם עצמם נפגעים חלילה אומרים שזו חוסר רגישות ואני לא מצליחה להבין את זה

לק"י

פותחת השרשור הודתה לנו על הנעילה.

אז אפשר להירגע והכל בסדר.

תאמת ממש דאגתי לה, אני שמחה לשמוע שהיא הודתה על הנעילה!! 

כאלה שכן משתכנעים וכן חיסנו דווקא בגלל השרשורים האלה. ולא מעט. כמו שכתבתי כבר.

לכן כן יש במה בעיניי להעלאת המודעות גם בצורה הכי נורמלית הזאת שאנשים אשכרה מביעים כעס מוצדק ותסכול מוצדק כמו זו שכתבה על תינוק מהמשפחה שלה!! וגם אני כאן כי הגיעו מים עד נפש באמת, וכן, אולי לא מפרסמים בריש גלי אבל בוודאות חיסנו כמה תינוקות דווקא בגלל שרשורים כאלה והעלאת המודעות. בדוק

שדווקא בפורום הזה אני שמח שסוף סוף יש שרשור עם חיים

עברו שנה וחצי מאז השרשורפלצת האחרון כאן, עם 310 תגובות... ואני תמיד סקרן לראות מתי השיא יישבר 

אפשר אולי לשחזר את ההיסטוריה,

באיזה נושא עסק השרשור מלפני שנה וחצי?

כסף, כסף, כסף - נשואים טריים

כלכך הרבה מידע מחכים.

שאדם מהם מגיע לקריסת מערכות או קרוב לכך

הם כן מסכימים להתפנות לבית חולים

איך מחליטים על איזה חלק מהרפואה כן לסמוך?

ובבית חולים מזריקים להם תרופות שמסוכנות כי כמה מאשר החיסונים, וזה פתאום בסדר

(לא לזרוק עגבניות, זו לא דעתי. בעייני זו דעה מגוחכת. אני גם נמנע מלתייג כי הרבה זמן לא ראיתי איתה כותבת, אולי קיבלה שכל...)

ודאי שזה נושא חשוב מאוד וכבד משקל, רק כדי קצת להרים לכולנו את מצב הרוח רוצה לצרף את הסרטון הזה:

אנדרדוס המעולים עשו לפני 5 שנים בערך (בקורונה) את הסרטון הזה "אח שלי מתחסן" על משקל "אח שלי מתחתן" וזה פשוט סרטון מעולה אז חשבתי שזו הזדמנות לצרף אותו כאן לנושא

(החתן בסרטון הוא גיסי המוכשר 👑)

כאן:

ב"ה שיהיו רק בשורות טובות ובריאות איתנה לכל עם ישראל 🙏

תודה לך ששמחת אותי

שתמיד תצחקי ב"ה 🌸

דווקא עשה לי טוב לראות!! חחחח גמר אותי שחתמו על הצהרת בריאות במקום כתובה חחחחחחחח איזה חזק!! 

לא בטוחה מה מהדרין

הרים (בית קפה-קונדיטוריה מדהים!)

דרך הגפן

ההוא האסייתי ששכחתי את שמו

יש מסעדות כיפיות בעין כרם (אווירה של חופשה וקרוב ברכב)

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

לא חוכמה רק להגיד.

תסביר

אני לא נתקלתי בזה

ככלל, לא מעודדים גירושין

כן מעודדים ניסיונות לפתרון

השיטה של אי הכרות נכונה אולי למקומה

בדרך הטבע בקהילה כזו אחוז הגירושין נמוך

אי אפשר להחשיב אותה, ודאי לא כיום, כהשיטה החרדית

והילדים מאושרים שיש להם עוד זוג הורים(חורגים)

וכולם חיים בשלום ובאהבה (:

אז למה להתעקש על הזוגיות המקורית.

רק בגלל נאמנות?

למי אתה נאמן לשני השותפים הכי קרובים שלך בחיים?

ושהיו איתך בטוב וברע.

לא עדיף מרירות מריבות ומרמור קבוצתי

עם שאר הגרושים והגרושות?

זו המציאות שנשים מסויימות יותר נהנות מלהתמרמר על הגבר עם חברותיהן, לגרום לו לנזקים, לצער אותו,  מאשר מלחיות עם המשפחה שלמה.

והילדים משלמים את המחיר.

וגם אנחנו.

הבדיחה על חשבוננו.

לגזור ולשמור

אם אתה לא מרוצה מזה, אז זה שיש עוד כמוך לא אמור לגרום לך לוותר

זה לא אמור לנרמל את המצב (ואני לא אומרת בטון ביקורתי בכלל..)
אם אתה מחפש עזרה או עצות זה משהו אחד.
אם הכלה הבנה והזדהות זה משהו אחר.

עד רגע זה, אף־אחד, מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של האנושות, לא הגיע לכך.

ברכותיי.

(או קללותיי, לא יודע מה אומרים במצב כזה.)

אתה היחיד, אלא כאב עצום שקיווית שהחתונה תמנע ממך את הנפילות ואתה מגלה שלא רק שהיא לא מונעת - אלא על ייסרי המצפון על הנפילות, נוסף מצפון על הפגיעה באשתך.

אז לא - חתונה היא טובה, היא חשובה, היא נותנת מקום להביע את הביקושים הגופניים בדרך היתר ומצווה - אבל היא לא מונעת נפילות.

הדרך למנוע נפילות אחרי החתונה, בדיוק כמו לפניה, היא בסור מרע ועשה טוב -

סור מרע - לא להחזיק שום מכשיר לא מוגן ולא להתקרב לזה, אם זה לא מספיק - ללכת לטיפול אצל מטפל מוסמך שמומחה בגמילה מנפילות כאלו.

עשה טוב - למלא את זמנך בעיסוקים חיוביים.

הסטורי דיבר לעניין.

אשמח אם תרחיב יותר מניסיון [ברמה שנקי לדבר]

וגם תקשר אותי למטפלים כאלו

אגב, לדעתך זה טיפול? יעני אני בעייתי? חולה?

השאלה אינה איזה 'טייטל' נלביש עליך. כשיש קושי, גם אם הוא לא 'מחלה', כדאי לטפל בו. לא צריך להיות חולה, בשביל להתגבר על קשיים. כן יכול להגיד מנסיוני, בהקשר אחר לגמרי - שהייתי צריך תמיכה/טיפול והיה לי מאוד קשה לקבל את זה (במיוחד שלא אני גרמתי, אז למה אני ה'חולה' שצריך טיפול,), חבל שלקח לי זמן להסכים.

איני יודע אישית, יודע שהיו כל מיני פרסומים. אין לי מושג מי באמת מוצלח, אפשר לברר. הרב יוני לביא עוסק בזה כבר למעלה מחצי יובל - אולי הוא יוכל להפנות.

אתה מתמודד עם מעידות שקשורות לגלישה ברשת. איפה כמה למה ומה חומרת הבעיה את זה במידת הצורך ובמידה ותחליט ללכת לטיפול,יקבע המטפל. עד אז תשמח על עצם השאלה שמעידה שאתה נמצא במקום שאתה לא רוצה להיות בו, וזו ברכה ונקודה שמאפשרת תיקון וחזרה לסדר. ישנם ארגונים שבצורה אנונימית מסייעים בתחומים אלו כמו חברים מקשיבים ועוד. תתייעץ איתם,זה יתן לך פרופורציות ובהירות על המקום שאתה נמצא בו ואפשרות לקחת אחריות ולצאת מהמקום שאתה נמצא בו.

בהצלחה אחי.

וכמו בכול דבר תתפלל על זה, אל תוותר ואל תתייאש וההפך - תשמח, תיקון הכללי טבילת מקווה תהילים כל יום

שבאופן כללי שיפרו את הרגלי האינטרנט שלי. שניהם תוספים של chrome.

הראשון זה Adblock Plus שמה שטוב בו באופן מיוחד זה האפשרות לחסום אלמנטים נוספים בתוך כל אתר, גם אם זה לא נחסם באופן מובנה על בסיס הפילטרים הדיפולטיים.

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/adblock-plus-free-ad-bloc/cfhdojbkjhnklbpkdaibdccddilifddb)

השני זה StayFocusd שמאפשר לך להגדיר רשימות אתרים שייחסמו אחרי X זמן גלישה שאתה קובע, אבל מה שטוב במיוחד זה אפשרות מובנית לחסום כל מיני פיצ'רים אוכלי זמן באתרים מסויימים (כמו למשל להעלים את הרילס מיוטיוב וכדומה)

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/stayfocusd-%E2%80%93-website-bloc/laankejkbhbdhmipfmgcngdelahlfoji )

למען הסר ספק, אני לא מספים כאן ולא מקבל כסף (אלה תוספים חינמיים) והאינטרס היחיד שלי זה לשתף במה שמצאתי יעיל.

הקישורים הם מהאתר הרשמי של התוספים של גוגל. אלה תוספים שיש להם כמות הורדות ענקית ולכן נחשבים בטוחים (אם כי, עדיין כשאני נכנס לבנק וכדומה אז אני מכבה אותם לפני כן ומדליק שוב לאחר מכן).

גם אם זה לא קשור באופן ישיר למה שאתה צריך @מחפש את עצמי! , אני עדיין חושב שצבירה של הרגלים טובים בהקשר הטכנולוגי-אינטרנטי יהיה בעל ערך מוסף גדול לחיים שלך. בהצלחה רבה, חבר!

החסימת הפרסומות שלו הרבה יותר מקיפה

למשל ברוטר, אז סימנתי את האזור של התגובות וב"ה כל הרעל שהולך שם נחסך ממני עכשיו...

אבל אבדוק את ההצעה שלך בכל זאת. תודה רבה!!

אבל לא זוכר מהם

למשל, שלא יקפצו לי גם פרסומות מיותרות של דברים אחרים (לאו דווקא לא צנועים), ושאבזבז פחות זמן על שטויות? (נניח אפילו אתרי שופינג)

נשמע מעניין.

מחפשת בשביל המחשב. עובד גם על מקבוק? (גולשת לרוב בכרום, לא ספארי)

נפוץ

יש דמיון שנישואין זה תעודת ביטוח מתאוות מין

זה לא בהחלט נכון

כל עוד לא חריג איני יודע אם מצריך טיפול

קודם כל חשוב לי להגיד שאתה לא היחיד אבל כמו שאמרו לעיל -  זה לא אמור לנרמל את העניין..

אנחנו בדור מלא פריצות בתחום הזה בכל פינה, והדרך הנכונה זה לגדור פרצות ואם אתה מרגיש שגם זה לא עוזר, להיעזר באיש מקצוע.

אני אישית גם מתמודד בתחום ונעזרתי בעבר בטיפול.

לא יודע אם יתאים לכל אחד..זו הייתה מטפלת חילונייה.

לדעתי עדיף דתי,

יש לי כמה שמות:

אלישע אזר 054-7600080

שי אורים 0586886579

אומנם הוא מתעסק בתחום ההתמכרויות אבל במכון שהוא הקים יידעו אולי להכווין אותך ולתת כלים ודרך

בטח כשזה כולל תכנים ברשת ולא רק מעשים פיזיים עם עצמו.

אפילו טלוויזיה או נטפליקס ממכרים. אז בוודאי שתכנים כאלו גם. 

פעם היה באתר GYE. אבל אני יודע שהיום יש ערוץ ביוטיוב שמכיל את כל הסרטונים של התוכנית. תחפש פורטיפיי ישראל או משהו בסגנון.

זו תוכנית שנועדה לסייע למתמודדים.

אולי תמצא בזה תועלת. יש מי שזה עזר להם.

לא מצאנו מקום שעונה על מכלול הדרישות- בעיקר שלי.

שהן

חינוך מספיק איכותי לילדים

קרבה יחסית להורים שלי

מקום עם תחושת ביטחון פיזית

קהילה חמה ואיכותית.

מחירים הגיוניים.

כרגע אנחנו גרים במקום שכמעט עונה על הכל.

אבל המחיר פה בשמיים. לא יודעים אם נוכל לעמוד בזה לטווח הרחוק.

וגם החינוך הוא לא בדיוק מה שרצינו. 

אבל רוב המחירים לא ירדו באמת. רק פיקציה.

גרים במקום מאוד נוח מהרבה בחינות. גם חברתית וגם אידאולוגית.

מצד שני , חלום שלי ישוב פיצי ועכשיו יש מלא כאלה

וחזרה להתחלה שכרגע גרים במקום טוב )יש חסרונות אבל הרבה יתרונות)

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול

הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר

מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

אבל

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

אלא שבתחילה אומרים שצריך להכיל את הרגש של הזולת

לא משנה כמה הוא רואה/לא רואה את האמת ואחר כך,

כשהוא נרגע אפשר וכדאי לאמר לו את דעתנו.

גם הח"ח מדבר על כך (שלפעמים מותר לשמוע

לשון הרע מהזולת אם זה מרגיע אותו, בבחינת

"דאגה בליבו ...)

אם אתה יכול להתחבר לרגש הראשוני

של המשיח ולנסות להכיל את מצוקתו

זה מצויין.

אובייקטיביות זה דבר נפלא!

תיכננתי להתחיל את תגובתי בכך שהייתי צריך להתחיל את תגובתי בהכלה הבנה וכו' וכו'.

אלא שאין לי סבלנות לזה כלל וכלל, מי שרוצה לקנות את סחורתי האובייקטיבית והצנועה מוזמן גם בלי זה.

בעיקר המשפט האחרון. עזר קצת להבין מה קורה.

איזה באסה 

פלא יועץ : סימן "דאגה"

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה

העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.

אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..

(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

מי שגרם לכל זה הייתה התקלה במקרר. סביר להניח שבעת הגילוי שלה (סביר להניח - בוקר לחוץ שנוגעים באוכל במקרר והוא לא קר) התרופות כבר היו מקולקלות.

השאר. נכון.

אגב, אני חושב שנכון שהוא הגיב "לא צועקים עליי" כהצבת גבול. לא בטוח שנכון היה לנתק את השיחה. גם במצב של התפרקות רגשית זה לא סיבה להתנפל על בן זוג. זה גם לא מקדם שום דבר. אנשים שמגיבים לצעקות (גם אם הם עושים מה שמבקשים מהם) מתייחסים לבית כאל מקום-לא-בטוח וממילא הלב שלהם ישאר בחוץ כדי להתגונן.

באמת במצב כזה אולי בכל מקרה לא היה כדאי להשתמש בתרופות

ובכל מקרה התסכול שלה מובן מאד, זה אפילו לא על הבעל אלא על המצב.

ומסכימה שזה לא סותר שנכון להציב גבול. רק שלא הגבתי לבעל אלא לאשה

התרופות לא התקלקלו בגלל "הבעל". כשהבעל פתח את המקרר בבוקר התרופות כבר היו (לכאורה?) מקולקלות. לבוא אליו בטענות זה קודם כל לא מחובר למציאות.

(וכתבת פה תגובה רגישה ומכבדת)

יחד עם זה התסכול שלה מאד מובן והגיוני שהוא יצא בצורה לא טובה, כי זו עוגמת נפש נוראית. רק שעכשיו כדאי לתקן כי בפועל בין אם זה אשמתו ובין אם לא זה כבר היה וחבל להעכיר את המצב, זה לא יעזור אז לפחות שיהיה שלום בית ובעז"ה עצם השלום-בית יעזור ותהיה להם ברכה

תודה 

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

לא כל אחד היה שם לב לדבר כזה!

כמה צריך ללמד זכות. להשתדל לראות את מחצית הכוס המלאה, להבין.....וכמה זה קשה לפעמים.

לא חוויתי טיפולי פוריות והאמת שלא מכירה מקרוב, אז אולי אין לי זכות להתייחס ספציפית לעניין הזה.
בכל זאת נשמע כואב וקשוח ממש!
מבלי להקטין את הכאב של הסיטואציה שלך, מציעה להסתכל על העניין ב"נפרדות"-
להבין מה הוא חווה ואיך פעל, בלי קשר לאיך שזה גורם לך להרגיש.
הוא וודאי לא עשה בכוונה,
וודאי מצטער מהעניין, גם אם פחות ממך.
השאלה החותמת שלך בפוסט דיי מסכמת את הגישה שלך- מה לעשות איתו?
מה זה דייסון מקולקל? סליחה שאני מציגה את זה בכזו חריפות זה פשוט ממש בלט לי.
זה בעלך, את לא אמורה "לעשות" איתו כלום.
גם אם הגבת מרגש ומקום כואב- כמו שהתגובה שלך כבר נעשתה ואין להשיב למה שהיא גרמה כך גם מה שקרה לו- בבוקר קם לכאוס (ארגון ילדים ומקרר מקולקל) ונסע לעבודה לבד, ואח"כ קיבל מטר צרחות מאשתו (כנראה שלא שמת לב כמה זה מפריע לו, כתבת התקשרתי לדבר איתו. כשבעצם כנראה צעקת והתעצבנת- וזה ממש מובן אגב! אבל זה היה המצב..)


עכשיו לאחר מעשה, אי אפשר להחזיר את התרופות,
ולא את הצעקות שלך עליו.
אפשר לנשום, להתאכזב, ולהרגיש את הצער והכאב.
לדבר איתו, ולתווך לו מה הרגשת וכמה זה מתסכל תוך הבהרה שאת יודעת שהוא לא שם במצב, לא עשה בכוונה זה בטוח...

שוב חיבוק❤️

עזרת לסדר את הראש.

דבר ראשון רוצה לשלוח חיבוק גדול

גם על עצם המציאות שמצריכה תרופות פוריות

וגם על האובדן שלהן

ובכלל על כל הסיטואציה

נשמע כ"כ מתסכל, וטבעי מאוד להרגיש את מפח הנפש הזה. זה באמת מאוד כואב.

כתבו לך מקסים ומצטרפת לדברים החכמים מעליי,

בעלך היקר בטוח לא התכוון שהתרופות יתקלקלו וכל הכסף והמאמץ ירדו לטימיון, אלא הוא בן אדם בשר ודם ואנושי וטעה כאן אבל באמת טעות אנושית ובלי כוונה רעה חלילה.

בטוחה שגם לו מאוד עצוב שהתרופות התקלקלו.

והוא ניסה מה שהוא יכל באותו רגע נתון, עם כל העומס והלחץ של הבוקר, אירגון הילדים החמודים, הפיזור שלהם, דאגה למקרר, לרוץ לעבודה, כל זה בתוך הימים הבודדים בהפסקת האש לאחר המלחמה שגם ככה המוח של כולנו די פירה בגלל כל המצב ולהסתגל אפילו להגיד משפט קוהרנטי בריכוז באמת לוקח זמן...

אז הכל ביחד גרם לטעות אנוש של לשכוח את התרופות.

ונכון, זה הכי הכי הכי מתסכל וכואב שיש! בטח המשמעות שלהן בכמיהה לעוד ילד, וגם עניין העלות הגבוהה וכל המאמץ בפני עצמו. זה באמת הרבה מאוד לאבד ומותר בהחלט לתת לעצמך את הזמן והמקום והליגיטימציה לאכזבה, לתסכול, לכאב, לאובדן של זה.

ויחד עם החמלה וההבנה שלך כלפי עצמך, לנסות לראות גם את ההבנה והחמלה כלפי בעלך (והוא כלפייך כמובן) באופן של טעות האנוש שבאמת נעשתה בלי כוונה ורק מתוך לחץ עומס ובעיקר אנושיות ❤️

אז מותר לטעות.

ומותר להתאכזב.

ומותר שיכאב.

והלוואי וב"ה מעז יצא מתוק

ודווקא מתוך הכאב הזה תזכו לישועה שלמה בקרוב ממש,

זה ממש הזכיר לי את הסיפור על הזוג מצידון שבאו לרבי שמעון בר יוחאי, והאישה שלקחה את בעלה כחפץ שהכי יקר לה יותר מכל ובסוף נפקדו ב"ה...  כלומר המהות הזו שהכי חשוב זה את ובעלך. האהבה ביניכם.

אתם בהחלט יכולים להתאכזב ביחד על אובדן התרופות

ובהחלט יכולים להבין יחד ולתת חמלה ומרחב גם לטעויות.

ויכולים גם ללמוד עוד על מצבי קושי שנוצרים בעקבות האנושיות שלנו (בין אם זה מצב הקושי בצעקות שצעקת מהכאב שלך, ובין אם זה מצב הקושי של בעלך ששכח את התרופות בגלל העומס וכו', ובין אם זה מצב הקושי שבעלך לא יכל לשאת צעקות וביקש לא לצעוק עליו וניתק את הטלפון וכן הלאה...) - כל מצבי הקושי הללו מולידים אצלנו הפעלה של מנגנון הגנה שהוא זה שעכשיו בקדמת הבמה ולא ה"אני האמיתי והמיושב" שלנו.

זה מה שקרה לך כשצעקת

זה מה שקרה לו כשניתק את הטלפון

נכון שזה לא אידיאלי, אבל זה בהחלט קורה ולטובים ביותר.

אז הכל בסדר,

לקחת נשימה עמוקה

להבין את עצמי

להבין את בעלי

להבין את הכאב שלי ולתת לו חיבוק ולגיטימציה

להבין את האנושיות של בעלי ולתת גם לטעות האנוש חמלה והבנה

להבין אצל בעלך את המקום שבו שהרגיש מכווץ מצעקות עליו + תחושת אשמה קשה גם כלפי אשתו שבגללו התרופות ירדו לטימיון וגם כלפי עצמו כי וודאי שזו מטרה גם שלו הכמיהה לעוד ילד... אז הכל יחד יצר אצלו את התגובה שזעקה ממנו: אני לא יכול שצועקים עליי. בבקשה לא לצעוק עליי. ואולי גם ניתוק הטלפון כדי לא לשמוע שצועקים עליו, את ה"הוכחה" הזו עבורו עד כמה הוא אשם ולא בסדר. עד כמה הוא איכזב. עד כמה זה בגללו. עד כמה בגללו אין גם לאשתו וגם לו את התרופות עכשיו על כל המשתמע מכך.

אז זה גם הצעקות עצמן שלא נעימות וגם מה שמסתתר מאחוריהן שזו בעצם תחושת אכזבה עצומה ממנו והוא לא יכל להכיל את זה כנראה. גם בפני עצמו ובטח אם זה יושב אצלו על פצעי ילדות קודמים של מקומות בהם הרגיש שהוא לא בסדר או אשם או שצועקים עליו או שצועקים בסביבתו הקרובה וכל מה שזה עושה, ופיתח רגישות או יותר נכון "אלרגיה" לצעקות ומאוד קשה לו לשאת אותן.

לכן זו דווקא הזדמנות אחרי שהכל נרגע

ואחרי שנותנים מקום להכל כנ"ל

ללבן עוד את המקומות הכואבים שלנו

את הפצעים שלנו

את הקושי שמולו עמדנו

את מול הקושי שלך באובדן התרופות

והוא מול הקושי שלו באכזבה ממנו ובצעקות עליו

ולנסות לראות שם עוד לעומק איזה מפתחות אפשר לקחת משם, 

איך אפשר ללמוד עוד להבא, 

איך אפשר להגיב בצורה שגם תיתן מקום לקושי וגם לא תפגע בשני/ה וכן הלאה.

ובעזרת ה' שהקב"ה שבידו הכל, והוא אמר גם לחומץ לדלוק ובידו להושיע אתכם בכל מציאות שהיא, גם אם אבדו התרופות כרגע, ישלח לכם ישועה שלמה וזרע של קיימא במהרה, בשמחה, בנחת ובאהבה 🙏❤️

טירגרת אותי מהתקופה שלנו עם תרופות הפוריות. זה באמת הון תועפות (וגם משפיע מאוד על מצב הרוח, כך שממש אני לא מתפלא אם רצית לרצוח אותו 😅).

ממש תקופה מאתגרת, גם הורמונלית וכלכלית וגם המוןן בלבול מוח לתאם את הכל (וגם כל העניינים של ההזרעות וכו', לא חוויה מי יודע מה...). פשוט מבין אותך ומסכים איתך.

כדי לנחם ולהרגיע אותך (אם זה אפשרי 😉), אומר לך שקורה לכולנו, גברים ונשים וצ'רקסים, שאנחנו שוכחים דברים, גם אם אלו דברים חשובים מאוד. ולמה הוא ככה היה עצבני עלייך? כי יכול להיות שהוא כבר סובל בשקט הרבה זמן...

והכי חשוב יקרה, שה' יעזור לכם, שהתקופה הזו תביא לכם טובה ושמחה וברכה, בכי וצחוק ואושר ויופי והנאה!

כשזה מגיע, אין יותר יפה מזה..

קמתי בבוקר, זרקתי את המקולקל לפח. קניתי מה שצריך באושרעד. הכל רגוע עכשיו.

@נחלת  אני צודק?

יגיד לך שהיא לא מונעת מכסף.

מהכתיבה שלה אני מבין שהיא אישה חרדית, מבוגרת יחסית, גרושה, עם לב טוב ורצון להחכים אותנו בדברים שהיא התפעלה מהם.

שעלתה מההפצה התזזיתית הזו במספר פורומים כאן. האמירה שלי על "תשלום" היא צינית. מי שעוקב אחרי, כבר אמור להכיר.
 

לב טוב ושיתוף בהתפעלות זה דבר יפה, ואני לא מזלזל חלילה. אני כן מבקר את ההגזמה בזה, במיוחד שאנשי הפורום כאן אינם חולקים איתה את החרדיות. לכל דבר צריכה להיות מידה, לזו כוונתי.

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.

לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?

זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?

הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.

לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?

דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר

** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.

רק מה שהיה אפשר באינטרנט.

אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון

---------------------

תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה

לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.

ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.

כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!

זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)

וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).

אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה

זה תקופה מאתגרת

תזכרו שלא לנצח יהיה כך

הבהרת יפה את ההבדלים ביניכם,  בין כהבדלי המינים,  בין כנגזרת של הבתים בהם גדלתם, או סיבה אחרת

לא פשוט להתחיל בתוך צבא.

הקשר חשוב לך, הלב שלך לגמרי שם וזה מקסים.

טבעי שאתה רוצה להרגיש שגם היא מתגעגעת.

מה קורה בהודעות וכשכן מדברים? היא חמה? מביעה רגש?

בדרך כלל יותר טכניות אבל מידי פעם יש הודעה חמה וזה ממש יפה

אני חושב שאני יותר חם בהודעות אבל בסוף אני מבין ורואה שזה לא אותו דבר כמו לדבר

כשאנחנו כן מדברים אז הכול בסדר 

אשריך שאתה משרת ומגן עלינו, למלחמת מצווה יש השלכות רבות. המציאות היא שאתה צריך קצת לשחרר, אי אפשר בלימודים אינטנסיביים להיות זמינים כל הזמן.

שאתה מפתח תלות לא בריאה בהתכתבויות ובשיחות. וזה לא קשור אליך. זה שלך לגמרי. היא שם והיא נשואה לך גם כשהיא לא מגיבה כשהיא עמוסה. זה שאתה מרגיש רחוק זה כי אתה מרגיש רחוק.

שווה לבודד איפה אתה מול דברים אחרים מהבחינה הזו. יש לך עוד אובססיות? דברים שממש שואבים לך את המוח בלי קשר אליה?

זה לא במקום קשר זוגי תקין. זה רק קריאה לראות עוד זווית על ההתנהגות שלך.  רק שלך. והשחרור משם יהיה לך גן עדן.

ממש שואב אותי לקרוא או ללמוד משהו שאני אוהב או לשמוע שירים

לא הבנתי את המשפט האחרון מה במקום קשר זוגי תקין?

ומה לדעתך הדרך הנכונה לטפל באובססיה הזו אם בכלל?

תודה

קודם כל תדע שזה מאוד נפוץ אצל כמה סוגי אנשים. תקרא על זה קצת. זה תופעה שכל המוח ממוקד במשהו אחד והוא "הכי חשוב" ואין בלתו.  כשזה בעבודה למשל זה ממש עוזר. כשזה על משהו משני אז פחות.

שב תקרא קצת. 

עוד שאלה - אתה אדם יחסית רגיש?

עוד לפני  לטפל. קודם כל לדעת שזה קיים. וזה בסדר. לדעת שאני קצת נמשך לשם וזה לא "האמת". כלומר האמת זה לא המחשבה שרצה לי בראש שהיא לא הגיבה לי כמה שעות ולכן אנחנו נפרדים או משהו אחר שאתה מרגיש שם  בגלל הפצע שלך ולא מעיז להגיד. וזה בסדר להרגיש הכל. כלומר, אל תרגיש לא בסדר עם הרגשות שלך. רק להתייחס אליהם כאל מה שהם: רגשות. אמצעי תקשורת בין המערכת התת מודעת למודע בחוץ.

"לא במקום קשר זוגי תקין" - היחס  למנגנון שלך שנשאב לשם ומרגיש לא טוב כשאין קשר.

מה שאתה מרגיש. שמתי לב שיש אנשים/נשים שפחות אוהבים לשוחח בטלפון ומגיבים מאוד טכנית.

עובדה שבשיחות הכל בסדר.

לא לשכוח שהמצב בו אתה נמצא גם יוצר מתח ואולי חרדה ואתה נכסף לקשר חם וטוב ומכיל.

ויתכן גם שהיא אדם פחות רגשי ממך. זה בסדר גמור. זה טוב לאיזון!

למה שלא תאמר לה מה אתה מרגיש? שאתה מרגיש כמו.....?

אולי היא תבין ותעשה מאמץ.

כל כך כיף לשמוע על אהבה וכמיהה כמו שלך. זה נותן תקווה. באמת!

המון אושר ביניכם. עד 120, בעזרת השם!

לא נשמע ממש כמו מה שיש לי

אני לא מאוד ננעל לחלוטין ולא רואה כלום

אני כן אדם יחסית רגיש

תודה על השאר, נשמע נכון להתמקד בלתת מקום לרגשות האלה ולא לחשוב שהם האמת 

בגדול מותר להרגיש ולחיות בתוך הרגש שלנו. זה רק רגש. לא כל היום או כל הזמן אבל מותר לפנות את הזמן להרגיש ולרצות דברים גם כשהם לא הגיוניים.

כבר הגעתם יחד להבנות ותובנות.

ממליצה להמשיך לפתוח ולדבר ביניכם על הדברים.

וכך כל פעם תוכלו לגלות עוד רובד ולהגיע לעוד איזה דיוק.

אז הנתונים בינתיים שאתם כבר במודעות אליהם ולוקחים אותם בחשבון:

- גם נשואים טריים ב"ה - והידיעה שצריך כמה שניתן להשקיע בבסיס היציב הזה של הביחד שלכם, על כל המשתמע מכך.

- גם אתה בצבא וחוזר בעיקר סופ"שים - כלומר להבין את המורכבות המובנית כאן ולמצוא עוגנים במהלך השבוע שיהיו מותאמים ונכונים לכל אחד מכם ובסופי השבוע לחזק עוד ועוד את הביחד.

- גם אשתך בלימודים מאוד אינטנסיביים ועוד בתקופת מבחנים - כנ"ל, להבין את המורכבות המובנית שיוצרת פחות פניות וליצור לעצמכם כמה שיותר עוגנים בשיגרה הנוכחית + חיזוק הטוב והקשר בזמנים שכן אפשר.

ובתוך כל זה -

מה שיוצא בפועל שהתקשורת לא יכולה להיות פנים מול פנים כל ערב. נכון שזה הכי עדיף והכי אפקטיבי ומקדם, אבל המציאות מורכבת ולא מאפשרת זאת.

כל זמן שכן תוכלו - תעמיקו וכן תדברו פנים מול פנים.

ומתי שלא - אתם כבר יודעים ששיחות טלפון, בהן לפחות שומעים את הטון וכו' הן יותר אפקטיביות, ואתם שומרים על כל ערב לשוחח שזה חשוב.

לגבי ההודעות - כאן יש גם סוג תקשורת פחות אפקטיבי כי גם לא רואים וגם לא שומעים אחד את השנייה, אז נלקחו לכם כבר שני חושים כאן,

אז קודם כל להבין זאת, 

ואז גם לקחת בחשבון שוב את המציאות המורכבת של לימודים אינטנסיביים + תקופת מבחנים + צבא רוב השבוע = יצא פחות ופחות פניות,

ואז גם לקחת בחשבון את ההבדלים ביניכם בתור בני אדם שונים, "כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות", והכוונה כאן באיך כל אחד מתייחס להודעות בוואטסאפ,

מאוד יכול להיות שלאשתך אין צורך בהודעות רבות ותכופות ואילו לך יש. הכל בסדר. זה לא אומר עליכם שום דבר רע, אלא רק שאתם שני בני אדם שונים, איזה כיף שלא התחתנת עם עצמך

ובתוך הדיוק הזה של ההודעות (שהוא כבר מחולק ל3 הבנות - שאין כאן ראייה ושמיעה + שיש מציאות נוכחית מורכבת ומובנית עם פחות פניות + שיש הבדלים ביניכם שם והכל בסדר) -

יש דיוק נוסף אפילו שכבר הגעתם אליו - שבו אמרת שלא מפריע לך ספציפית שהיא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלכם וכאשר אתם לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש לך רחוק, ויוצר הרגשה של בדידות.

אז קודם כל זה הכי טבעי והגיוני ואנושי שיש שאתה מחכה לדבר עם אשתך!

וזה אפילו מרגש ונפלא עד כמה אתה אוהב את אשתך, עד כמה אתה רוצה בקרבתה, עד כמה הביחד שלכם יקר לך, עד כמה אתה חושב עליה במהלך היום ואוהב לדבר איתה, זה פשוט מרחיב את הלב לקרוא אותך, זכות עצומה ב"ה!

ממש את הלב הזה שלך, את המילים הללו שלך, תאמר לאשתך היקרה. ככה בפשטות ומכל הלב.

דרך כך תגיעו לעוד יותר הבנות ודיוקים ותיצרו את המתכון הייחודי והמותאם לכם ספציפית גם למצב הנוכחי והאינטנסיבי.

תוכלו למשל עוד לדייק:

* בעיקר כדאי לשנות אצלך בראש את המשוואה שאומרת "אם אשתי לא זמינה כמוני סימן שפחות אכפת לה" או מילים דומות כאלה,

ולשנות את המשוואה ל- "אשתי פחות זמינה כי היא בלימודים אינטנסיביים ותקופת מבחנים. + מאוד יכול להיות שעבורה הודעות הן לא כ"כ אפקטיביות להרגשת הקירבה לכן לא רואה בהם חשיבות עליונה מדי + ברור ברור לי שהיא אוהבת אותי ואכפת לה ממני כ"כ! זה שהיא פחות זמינה לא סותר את זה כלל וכלל אלא רק אומר שהיא כאמור פחות זמינה עכשיו"

* שזה אף פעם לא אני נגדך אשתי או אני נגדך בעלי, וזה אף פעם כי אנחנו לא אוהבים או לא אכפת, אלא זה רק כי המציאות אינטנסיבית ולא מאפשרת את הפניות שהיינו רוצים. השורש הוא תמיד האהבה והביחד שלנו. משם יוצאים ולשם חוזרים. זה הבסיס. ולא לשכוח זאת.

* לחשוב ולמצוא יחד עוד דרכים בהם ניתן להרגיש את הקירבה ולא הריחוק גם בתקופה הזו.

בין אם בשיחות והודעות, בין אם זה להסתכל בתמונות שלכם יחד כשהשני לא זמין כרגע, לשמוע שיר מקרב שמזכיר, לחשוב אחד על השניה עם חיוך ונשימה עמוקה כמה טוב שיש אותו/ה, להחביא פתקים בתחילת השבוע לכל השבוע אחד לשניה, אפילו פתק קטן של "אני אוהב אותך" ואז לקרוא גם בזמנים שאי אפשר לדבר עכשיו, להחביא כנ"ל הפתעות קטנות כמו שוקולד, תמונה, חפץ שמזכיר וכו', לחשוב על תיאום זמנים תחומים כמו תחנות יציבות ביום בהם יודעים שיש פניות וניתן לשוחח/להתכתב ואז אפשר לחכות להם ויש למה לצפות וכן הלאה.

ובעיקר - להשמיע לאשתך את הלב שלך. ולתת לה לשמוע אותו לעומק.

ולה להשמיע את הלב שלה ומה היא מרגישה וחושבת בנושא.

ויחד כאמור למצוא את מה שהכי מדויק לכם.

עורכת לעוד כמה נקודות ששכחתי לכתוב:

* לא הייתי ממהרת להדביק כותרת והגדרה של "תלותיות בקשר".

כי על פניו נשמע שמדובר כאן פשוט באיש שאוהב כ"כ את אשתו

ואין בכך שום פשע, להיפך זה כ"כ מדהים לקרוא את זה!

איך שכתבת "אני מאוד מאוד אוהב אותה

ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה

ולדבר איתה

אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר"

נכון!

ככה פשוט!

לא תלותיות ולא נעליים מה שנקרא אלא רק אהבה גדולה ושלמה וזכות עצומה!

התחנת עם אשת בריתך, אהבת חייך, אתם נשואים טריים ואתה פשוט רוצה לאהוב אותה ולהיות כמה שיותר קרוב אליה!

אין יותר טבעי, מקסים ומרגש מזה

(כל זה כאמור רק בצורה שטחית ומקריאה של הודעה ולא בא כמובן להחליף היכרות מעמיקה ולא בא להחליף איבחון כזה או אחר.

ואם כן יש עניין של תלותיות שיבוא לידי ביטוי בדברים נוספים, רבים ועמוקים, עכשיו או בהמשך, אפשר לבחון זאת בנפרד וללמוד ולעבוד על נפרדות בתוך הביחד, על מובחנות, על עצמאות רגשית גם בתוך קשר וכן הלאה.

וזה לימוד בפני עצמו שחשוב לכל איש ולכל אישה באשר הם במערכת זוגית.

אז אם יש או יהיה צורך - מצוין. אפשר ללמוד את זה. (וגם בלי תלותיות בקשר חשוב לכולנו ללמוד את זה).

אבל שוב לא הייתי ממהרת להדביק תוויות על עצמך ולהכניס אותך למשבצת של "תלותיות בקשר", בעוד אתה בסה"כ איש יקר שאוהב את אשתו היקרה...)

* כתבת בהודעתך שמבחינת אשתך "הודעות זה ממש לא כמו שיחה אלא משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון"

בהמשך למה שכתבתי בתחילת ההודעה, כדאי גם כאן להעמיק יחד ולראות עוד מה זה ההודעות עבור אשתך.

כי אם מבחינתה אי אפשר לדעת למה השני, אתה, מתכוון בהודעות, יכול להיות שזה זולל לה אנרגיות שאין לה כרגע עם כל האינטנסיביות והמבחנים וכו' והיא רק רוצה לדבר נורמלי עם בעלה האהוב פנים מול פנים או לפחות בטלפון ולשמוע אותו...

ואז כל ההלבשה של החששות של המוח שאומר "הנה היא לא אוהבת אותי. לפחות לא כמוני. היא שולחת 3 נקודות אז זה מה שהיא חושבת עליי רק 3 נקודות" - כל הפרשנות הזו כלל לא רלוונטית ולא נכונה ואפשר ממש לשחרר אותה ולהיות בנחת הזו שאשתי אוהבת אותי! מאוד! וחושבת עליי ולא רק 3 נקודות, אלא פשוט היא לא מסתדרת עם הפלטפורמה של ההודעות בוואסאפ כ"כ, היא לא כ"כ מצליחה להבין מתוך התכתבות, היא צריכה ישירות, תקשורת ישירה, טון, מילים, הקול שלי, אני. היא צריכה אותי! והודעות זה רק חלק פצפון של מילים שאני מקליד לה בלי הקול שלי, בלי הטון שלי, בלי החיוך שלי וכו' אז היא פחות מצליחה להבין ככה ולכן, בתוספת האינטנסיביות הגדולה שהיא נמצאית בה, היא פחות שולחת הודעות וגם כשכן זה יותר בקצרה.

אבל הכל בסדר כי אני יודע עד כמה היא אוהבת אותי ואדרבא, עד כמה אני כאדם, כאני, כמכלול, יקר לה שהיא רוצה את הדבר האמיתי ולא הקלדה יבשה של מילים בלי הקול שלי שהיא שומעת.

עד כאן מה שעלה לי מהקריאה.

איזו נחת אתם!

תמשיכו ככה

לבנות את בניין עדי עד שלכם 

והמון המון ברכה והצלחה בכל ב"ה

וכמובן תודה רבה מכל העם שלנו על שירותך בצבא 🙏💪

לפני הכל לומר שאני קוראת אותך וזו ממש מתיקות, ההתרגשות הזו מבן הזוג.
אני רוצה להתייחס לשני דברים עיקריים בתגובה:
1. עצם קיום הקשר שלכם
2. אופן התקשורת בינכם

בעיה מורכבת מאוד בציבור שלנו, שכשרוצים זוגיות מלאה על כל המשתמע מכך, אהבה, אינטימיות רגשית ופיזית, מתחתנים. למה זו בעיה?
בגלל שהחיים איך שהם מתנהלים הרבה פעמים לא מאפשרים בניה יציבה ורצופה של הקשר הזוגי- חברה דתיים בגיל של חתונה לומדים לימודים תובעניים ומתגייסים לפעמים במקביל.
ואז מה שקורה שצריך להשקיע בכמה "פרוייקטים" גדולים בו זמנית וזה מתנגש. כי ברגש- רוצים להיות אחד עם השניה, להשקיע זמן קריטי חשוב וטוב בבניה זוגית, אבל החיים קורים מסביב באינטנסיביות. הרבה פעמים תוך תקופה קצרה נכנסים להריון ואז בכלל החגיגה מכופלת.
אז קודם כל להבין את המורכבות שאתם נמצאים בה- הריחוק הפיזי שלכם במהלך השבוע, אתם לא נפגשים בסוף כל יום, לא ישנים יחד, זה לא טבעי בבניית זוגיות, בטח שלא בהתחלה. זה מייצר נדבח של קושי.
מה שאני רוצה לחדד פה זה גם אם שניכם הייתם זמינים אחת לשניה ימים שלמים- תקשורת דיגיטלית זה עדיין לא האידיאל, לכן הקושי מורגש.
מכאן מגיעה לנקודה השניה-
2. אופן התקשורת. אנחנו שונים. גברים ונשים, חייל וסטודנטית ועוד אינספור הבדלים. שפת תקשורת זה משהו שלומדים, הרבה זמן, משתנים ומשתדרגים.
השלב הראשון זה להבין- שאם אנחנו מתקשרים שונה זה לא אומר שיש בעיה ביננו. ברגע שאתה מקבל את עצם העובדה הזו אפשר להתקדם לשלב הבא- לא להסיק מסקנות על מה שהיא מרגישה כלפייך והרצון שלה. עכשיו כאן זה טריקי בגלל שבמערכת יחסית מרגישים הרבה פעמים דרך המעשים הרבה יותר מהמילים שאומרים, אבל כאן בגלל המוגבלות של המרחק חשוב לזכור, ממש לשנן מנטרה מודגשת בראש- היא אוהבת אותי וחושבת עליי גם אם היא לא עונה על כל הודעה מיד!
זה יכול להיות שבאמת יש אצלה עומס, ויכול להיות שהיא מרגישה שהיא לא מצליחה לתקשר נורמלי בהודעות ויכול להיות עוד מליון דבריפ אחרים. אבל זה לא שבגלל זה משהו לא תקין בינכם.
זה שאתה כ"כ משתוקק אליה, זה מרחיב את הלב, באמת. אבל בשבילך- על מנת לא לכאוב ולהתאכזב, כדאי לתרגל התנהלות וציפיות שונות ממה שאתה רגיל.
מה למשל?
זמנים שאתה לא ליד הטלפון בכלל- גם אם אתה ממש רוצה. אין ציפיה= אין אכזבה. (דרך אגב, אולי היא יותר נונשלנטית כי היא יודעת שלא משנה מתי היא תכתוב לך אתה תענה? אולי כדאי לייצר אצלה ציפיה? לא בכוונה אלא איזון בריא במערכת התקשורתית..)
אני מבינה שעיקר התקשורת הוא בהודעות אז אולי להוריד בכמות ולהעלות באיכות? לא כל פיפס לרשום בשניה שעולה, לרכז הכל פעם בכמה שעות?
אולי לנסות להבין מתי יותר נוח לה להתכתב? נגיד בבוקר היא רעננה ללמידה והודעות מוציאות אותה מריכוז, אז אולי בזמנים שהיא עושה הפסקה או מנוחה?

אולי למצוא עוד זמן ביום  לשיחת טלפון של כמה דקות ששומעים אחד את השניה?

ואם הצלחת לשרוד את כל האורך עד לכאן, מחזקת אתכם, בניה של בית זה הדבר הכי מתוק ומרגש שקיים במישור הפרטי, וודאי מקרב את הגאולה בפן הלאומי. עם זאת, לא להתרגש ולהיכנס לטלטלה, לוקח זמן להכיר אחד את השניה, לטוב ולמוטב, יש לכם בע"ה עד 120.
העיקר שיהיה בבריאות, בשמחה, בנחת ואהבה!