באמת מוות מיותר,

לדעתי במצב כזה ההורים צריכים להיות מואשמים בהריגה ברשלנות או אפילו המתה בקלות דעת.

ותקרא בבקשה מה שכתבתי למנהלים, בבקשה אל תמחקו לי או תנעלו ותבקשו לשים בראשי

אני בטוחה שיגידו לכם בדיווח למחוק או לנעול לי אז אני מבקשת מכם שלא!!! תקשיבו שנייה להגיון.

גם אם המנהלים של הפורום האחר יגידו לכם, אין לי מטרה להגיד עליהם אלא להעלות למודעות ולהציל את התינוק הבא. זה הכל. ולא יכול להיות שתהיה סתימת פיות כזאת. ולא יכול להיות שרק מהלא נעים או אסור להגיד על מנהלים או אסור לפגוע ברגשות של לא מתחסנים ישתיקו אישה וינעלו לה שרשור של תינוק מהמשפחה שנפטר מחצבת ואין לה אפילו איפה להניח את הדברים. ולא יכול להיות שגם כאן יכנסו וינעלו לי ויערכו וימחקו לי. לא יכול להיות!!! כי אז איפה אני אשים את הדברים שלי??? וכל השאר כמוני??? וכל התינווקת שהקול שלהם לא נשמע??? אז הנה תראו שאני לחצתי על דיווח בשם כל אלה ואני  מבקשת לא למחוק או לערוך או לנעול!!!

\ואתם יודעים מה יותר מזה!! אני מבקשת שתעלו את זה לראשי! שכמה שיותר הורים יראו את זה!!!!

ואני אגיד עוד פעם- זאת המטרה היחידה שלי!!!!! למנוע פיקוח נפש מיידי!

נכון שפיקוח נפש דוחה שבת? יופי אז פיקוח נפש דוחה את כל הPC וכל השאר כדי למנוע את המקרה הבא!!!

@פשוט אני.. 

@נגמרו לי השמות 

אני בעצמי חוטף נעילות בפורום השכן כשאני מדבר על מדע... 

כי זה מסכן חיים של אחרים. הנה עוד תינוק קיפח את החיים שלו. ועל מה???????

ואני מקווה שאת קוראת את זה! אז תדעי שאני איתך!!!!!!!!!!! והלב נשבר!!! והכעס קיים והכי מובן בעולם!!!!! גם העצב ברוררר

ומקווה שפה יהיה לך מקום לכתוב בלי שינעלו לך.

אני בעד לחסן לפי הנחיות רשמיות

אבל

מי שמתנגד לחיסונים זה בגרך כלל רוחבי ומתלווה להתנגדות לממסד וכו וכו

לא יודע אם נכון - בכל מקרה וספציפית כאן- לדון לפי מקרים

הרי חלק מטענות המתנגדים זה שילדים שחוסנו הפכו למפגרים וכו

ברגע שמגיעים לדיונים האלה לא מסיימים

ומי מוסמך להציג נתונים?

אני עובר לשאלה בתחום הנוחות - מהי הטענה מול אנשי שלום עכשיו שלגור בשטחים זה מסכן ילדים תמימים? וגם יציגו נתונים על כך

כללו של דבר, בעולם יש לא מעט ניהול סיכונים ודעב מגובשת היא מאוד קשה לשינוי 

מה יקרה אם מאן דהוא יגיד שהוא לא חגר את הילד שלו כי הוא לא מאמין בחגורות?

או הורה שלא ישלח את הילד לרופא גם כשהוא במצב קשה מאוד, כי הוא לא מאמין ברפואה? 

סטיב ג'ובס "טיפל" בסרטן שלו ב"רפואה" אלטרנטיבית, סירב לקבל טיפולים כמו הקרנות, ואז נפטר מסרטן (הוא עצמו התראיין ואמר שהוא מתחרט על כך, כשכבר היה מאוחר מדי). אוקיי, הוא אדם מבוגר, בעיה שלו. אבל מה יקרה עם הורה יבחר כך עבור הילד שלו?

מה שאמר פשוט אני וגם אתה צודק שהדיונים לא מסתיימים כי אנשים פשוט מנפיצים מידע כוזב ומחרטטים בביטחון עוד ועוד ועוד.

אתה שואל מי מוסמך להציג נתונים? מי שחקר ולמד שנים על זה ומומחה בזה ועושה מחקרים עם בקרה כל הזמן ובטח שלא כל אדם שחש את עצמו גאון הדור שגילה את אמריקה ומביא הנפצות ממקורות מפוקפקים שאין בינם לבין הגיון או אמת שום קשר. 

ולשאלה ששאלת אז וואלה היום בטח לא יכולים להשאול את זה כי תל אביב או יוש בכל מקום שאתה יהודי רוצים להרוג אותך ח"ו, גם בחו"ל.... אז להיות יהודי מסכן ילדים תמימים מה שכתבת אז אולי לא נביא ילדים בכלל? כי גם בתל אביב היו פיגועים וגם בחו"ל ומה נגיד על הטבח שהיה בכלל בדרום ולא בשטחים? ובכלל כמו שאמר פשוט אני צריך להתייחס למקרה ספציפית של סכנת חיים ממשית עכשווית בהתפרצות החצבת שכבר גבתה יותר מדי מחירים ולא צריך להקריב עוד ילדים ח"ו אלא להציל.

וזה כמו שאותם אנשי שלום עכשיו ישאלו אבל למה לגור ביוש בזמן שהם גרים בתל אביב ותוך כדי שיש שם ח"ו טבח שלא נדע תוך כדי ממש בהווה... מה תענה להם? כי זה אם כבר ההשוואה הנכונה. כי עכשיו קורה פיגוע בהווה של החצבת. היא כבר הרגה 11 תינוקות ועוד מקרים קשים של גדיעת אברים ל"ע לתינוק. זה קורה, עכשיו. יש כאן פלישה המונית של "מחבלים" חו של חצבת. מה אנחנו עושים עם זה? כלום? לא ננסה להציל את הילדים שלנו לפחות? ושל אחים שלנו? לא ננסה לחסן ולתת למגיפה הזאת להיות מושמדת לפני שהיא משמידה אותנו ח"ו?

הקם להורגך השכם להורגו הרי לא?

אז לא מעניין עכשיו "ניהול סיכונים" וכל זה, זה מאוד יפה בתור תיאוריה ושהכל רגוע ושלו אבל בעת התפרצות מגיפה, או בעת טבח ל"ע כללי המשחק שונים וצריך להציל כמה שיותר, ולא לאבד כמה שיותר. זה הכל

פשוט זה סיפור כואב מידי ולכן הם נעלו.אפשר לשאול אותן גם למה הן נעלו, לא חושבת מהסיבות שכתבת

ככה הם כתבו שנעלו "הנושא פה נפיץ ואנחנו לא רוצות שיתפתח פה ויכוח מיותר בעד ונגד חיסונים.

בשורות טובות..."

שמה שפלוני רואה כחובה, אלמוני רואה כפשע

בחירה נעשית מתוך שיקולים רבים, וחשוב שהם ייקבעו בתנאי מעבדה ולא תחת לחץ- ככל הניתן

ברמת העיקרון, מתנגד חיסונים אמור להתיישב בדעתו, שגם אם חלילה בנו יחלה, הוא יודע - לשיטתו- שהוא בחר בהכי נכון . ולקוות שלא "יישבר " בשעת הש' .

אגב- כמו שאדם נורמטיבי אמור להתיישב בדעתו שאם חלילה בנו יהיה מאלו עם תופעות לוואי , לפעמים ברמה לא פחותה מהמחלה בה נלחמים- הוא עשה את שלו.

בסוף פרצופיהם שונים ודעותיהם שונות, ותמיד יהיו אלו ההולכים נגד הזרם

העניין של חב לאחריני, גם הוא לא רלוונטי למי שסובר אחרת

בסוף בסוף, מי שלא ירצה להיות צבוע בפני עצמו, בעיתות רגיעה כשזה לא שיחת היום, לא פעם שמחים שיש את "המשוגעים האלו" לכל מיני משימות כאלו ואחרות

במה מותר לאדם לאמר "קים לי"- שאלה מעניינת ולא פשוטה . 

אני חוזר לשורה הראשונה שרשמתי- איני מתיימר לכך שאני מחסן מתוך ידיעה מוחלטת. אם אני אחשוב שכן- איך אומר לשכני שלי מותר ולו אסור?

אני מחסן כי כך הפרוטוקול הרשמי . 

אבל ממה שכן הבנתי שכתבת אז זה בדיוק נקבע בתנאי מעבדה ולא תחת לחץ ולראיה כל המחקרים שמביאים מדוע חשוב להתחסן.... אז לא הבנתי....

ואת השאר לא הבנתי בכלל מה כתבת אשמח אם תסביר לפשוטת עם בעברית פשוטה...

נגד חיסונים גם הם נרשמו בתנאי מעבדה

מי שמך להחליט לאחר מה לעשות ?

השאלה תתחיל במקום בו ההתנהלות שלו בד' אמותיו משפיעה על המרחב הציבורי . חיסונים למשל - לכאורה .

ושוב כל עוד לא תאמצי מבט ממלכתי, הדיון אצל מי האמת האמיתית יימשך לנצח.

למרות שבהחלט עלולות להיות טעויות בהחלטות ממשלה

בדיוק כמו שכל הורה מדי פעם אומר לעצמו - וואי, טעיתי אתמול כשעשיתי כך וכך.

תקרא מה שכתבת אתה שהשאלה מתחילה שההתנהלות בד אמותיו משפיעה על המרחב הציבורי.

כי וואלה המחלה הזאת כמעט מוגרה מהעולם ואז באו גאוני הדור והחזירו אותה. ומאז אני ואתה וכולנו צריכים לפחד על הילדים שלנו ובמיוחד על התינוקות. ובגללם כבר 11 תינוקות קיפחו את חייהם. למה?? למה? המחלה הזו בזכות החיסון כבר כמעט נעלמה, למה להחזיר מגיפה?!

ואין לזה שום קשר לממשלה אלא מה האמת וכמו שכתב לך לתגובה וכמו שאתה לא סתם כתבת "מחקרים" במרכאות זה לא רציני ואין מחקרים בתנאי מעבדה אמיתיים שעומדים בכל הביקורת עמיתים והשאר שנעשו.

וחוזרת להתחלה, כשאדם מחליט החלטה שמשפיעה עליי ומסכנת את הילדים שלי ואת שאר האוכלוסייה כולל מדוכאי חיסון שלא יכולים להתחסן אז אני לא רוצה לכתוב איזה שם אני אתן לו. טוב זה לא. וכאשר יש פיקוח נפשי מיידי ממשי צריך לעשות הכל קודם כל כדי להציל ולהינצל. אח"כ כל השאר.

לשיטתו הוא צודק ואת טועה

ושוב השאלה מי שם את פלוני או אלמוני להחליט

והיא ש11 תינוקות מתו מחצבת, מחלה שכמעט מוגרה וחזרה בעקבות אי ההתחסנות. זה כל מה שמעניין עכשיו

או שתגיד על אותו עקרון שגם אנחנו עושים רצח עם בעזה וכל ה*** הזה שיש לכל אחד את האמת שלו וה"פלשתינים" גם מסכנים וצודקים וזאת האמת שלהם.

לא מקבלת, אמת יש אחת. הנפצות ושקרים יש הרבה

לכן חובה על כולם להתפנות מהשטחים -

אגב- לא קשור לימין שמאל, זאת פסיקה הלכתית אפשרית/ סברא פראקטית - גם לציונים אוהבי הארץ-

מתנגדי החיסון סוברים, שנזקי צורת החיים של המחסנים חמורים יותר מה11 אנשים הנל

לא מדובר כאן על שאלות נקודתיות אלא על דברים רוחביים

אבל העולם שלנו לא יוכל לתפקד היום בלי רכבים, לכן אין ברירה, אבל בתוך הרכב אני מחויב לשמור על כל חוקי התנועה.

בחיסונים אין מורכבויות, יש אמת שהוכחה ויש טרללת.

שזה לא מעוגן בחוק, דבריך הם להלכה ולא למעשה .

מלבד לדרוש ברבים את דעתך, אין לך שיניים לחייב את חבריך .

קורונה, היה חיוב ביניים. לא חייבו חיסון, אך הגבילו חופש תנועה של מי שלא חוסן . וגם זה במגבלות חוקיות כאלו ואחרות.

כדי שלא יהיו התכתבויות מתלהמות

עם מלא סימני קריאה ושאלה

כי יותר נעים להתכתב בצורה רגועה ואלגנטית

אף אחד לא יציל שום תינוק

אנשים שמאמינים באידיאולוגיה לא מקשיבים להיגיון אחר או לומדים מאסונות

בכל אידיאולוגיה

לא רק בנושא חיסונים

כנראה יש פה הרבה אנשים שמאמינים באידיאולוגיה כזו או אחרת

ולא היו מוותרים עליה גם אם היה מתרחש אסון

אגב

לכן אני לא מאמינה בשום אידיאולוגיה

כי אף אחת כזו לא עומדת בפני עצמה

אלא חייבת להיבחן כל פעם בהיגיון 

שמלא סימני קריאה או שאלה זה כלום לעומת סכנת חיים. ועל זה כתבתי גם בהודעה שלי.. כאילו מה העיקר ומה הטפל? להתחשב ברגשות של לא מתחסנים? לא לשים סימני קריאה? שהכל PC? שהכל מתוק וחייכני? 

או שיש סכנת חיים ממשית עכשווים לתינוקות ואנשים? או שיש מקום לאישה שפתחה את השירשור להניח את מה שהיא רצתה בלי שינעלו לה?

מה עיקר ומה טפל?

בעיניי החיים קודמים להכל. נכון זה לא הכי לראות מלא סימני קריאה אבל וואלה זה כבר הגיעו מים עד נפש כמו הכינוי שבחרתי לא סתם כי חאלאס כמה אפשר עם המחלה הזאת שמתפרצת וגובה עוד ועוד קורבנות שלא מתחסנים?! אז כן אכתוב מלא סימני קריאה על התסכול ועל הכעס ועל העצב ועל הכל, זה יותר לגיטימי בטוח מלסכן חיים או לא לתת אפילו ביטוי למי שרוצה להתבטא על הדבר היותר חשוב.

ועוד משו.. את לא יודעת אבל אני בעצמי שיניתי את הדעה שלי מלא מחסנת למחסנת ככה שגם מה שאמרת שאף אחד לא משנה אידיאולוגיה לא נכון. ואני מכירה עוד הרבה כמוני בוודאות ששינו את דעתם וחיסנו. בטח לחצבת הזאת. וגם בפרטי אמרו לי כמה שחיסנו בעקבות העלאת המודעות ככה שאני יודעת ממקור ראשון שבטח שאנשים כן יכולים לשנות את הדעה ובטח שזה כן חשוב להעלות למודעות.

זה פשוט שמציפים את המוח לאנשים בכמויות של שטויות והנפצות ושקרים והם כבר מסכנים מבולבלים וכשהם קוראים ומבינים רגע מה האמת וההגיון הרבה מאוד מהם מבינים ומחסניםן ושומרים על הילדים שלהם.

אז זה ההיפך ממה שכתבת והמציאות מראה שמסה נכבדת של אנשים גם משנים את דעתם וגם מחסנים לאחר שלא חיסנו.

ברור שלא כולם אבל הרבה מאוד כן!

אני בתחום הרפואה המערבית, שמחה ומודה מאוד על קיומם של חיסונים ובעד להתחסן. מאוד.

בקושי שלי בשיח, גם שלך וגם של רוב מתנגדי החיסונים, זה הקיצוניות והאווירה של שטיפת מוח.

וואלה, לגיטימי ביותר להטיל ספק. גם הרפואה לא חפה מפגמים, וברור שלא יודעים הכל (פעם היו רופאים שעישנו במשרד שלהם).

השאלה מה מקורות המידע. השאלה מה הטענות. וגם מה האלטרנטיבה.

נניח, כימותרפיה מחלישה מאוד את המערכת החיסונית, ואז עלולים למות מאיזה וירוס דבילי שבלי הכימותרפיה לא היה מזיז לך. אז כימותרפיה זה רע וצריך למגר אותה מהעולם?

וגם, הפניצילין זה מדהים והציל המון חיים, ואני מברכת על קיומו. אבל היום מבינים שגם באנטיביוטיקה צריך להשתמש במידה, אבל שצריך להשתמש… יש מקרים שברור. ויש מקרים שממש כדאי שלא. (פעם רופאה נתנה לי אנטיביוטיקה לשפעת. לא ברור מה עבר עליה, אבל גם רופאים טועים לפעמים).

כואב הלב על הנפטרים מהחצבת. שממה שראיתי זה ילדים… ואם אני לא טועה, היה אחד שנפטר אחרי שקיבל מנה אחת של החיסון ולפני שיכל לקבל עוד אחת (מבחינת גיל). וברור שהם לא אשמים בהחלטות של ההורים שלהם, או בהחלטות של ההורים שסביבם.

ואני הכי בעד לחסן (למעט מקרים רפואיים שלא מאפשרים). והלוואי וכולם היו מחסנים.

אבל הגוועלד הזה, לא מקדם אותנו לשום מקום בעיניי.

כי הכי הלוואי. שהיו מלמדים את כולם איך לנתח סטטיסטיקות על דברים כאלו. כי זה מאוד קל לסלף נתונים כאלו. ומשם הרבה ממתנגדי החיסונים באו… מאיזו סטטיסטיקה שלא מתקפת כלום כי המדגם לא מייצג…

(ראיתי לא מזמן מישהו שאמר שכל אדם שהוא מכיר, מכיר לפחות אחד שקיבל תופעות לוואי חמורות מהחיסון לקורונה. ואז הייתי כזה, יואו אני מכירה את זאתי שעד היום תשושה ברמות. ואחרי כמה שעות נזכרתי שיש לה פוסט קורונה ושהיא חלתה לפני שבכלל הביאו את החיסונים, ושיש עוד אחת כזו שאני מכירה; מלפני החיסונים גם כן. ולא מכירה אף אחד עם תופעות מהחיסון. או שאפשר איכשהו לייחס לחיסון)

שהטיות סטטיסטיות קיימות גם מהצד של תומכי החיסונים.

ילדים ל''ע נפטרים מכמה סיבות. אבל כמעט ורק הילדים שנפטרו מחצבת נמצאים בחדשות.

כלומר, אנחנו חשופים לסיבות מוות מאוד ספציפיות (וביניהן חצבת)

ולכל השאר לא.

כנ''ל בנוגע לחיסוני קורונה. קיבלנו הרבה מידע על מה יכול להתרחש אם לא מתחסנים. (ולחץ ציבורי וחברתי עצום).

ואפס מידע על תופעות לוואי של חיסונים.

מה שאומר שהמידע הסטטיסטי שלנו מאוד חסר ומוטה לכיוונים מסוימים.

זה אגב, גורם להרבה מתנגדי חיסונים לפתח תאוריות קונספירציה שלמות. (כי במקום מידע חסר, יכולים להגיע הרבה סוגי מידע, הגיוניים ופחות).

ולכן כמעט ואין דרך בעיני לבצע שיקול דעת הגיוני מבוסס עלות תועלת.

(אני מחסנת ומחוסנת לחצבת אבל לא לשפעת)

לעלות תועלת הגיונית

בימינו לא צריך לבחון סטטיסטיקות רחבות

המידע כולו בחוץ

התקשורת הרשמית מזמן אינה מקור המידע אלא אנשים פרטיים ע"י רשתות חברתיות

נזקים ממחלה הם ישירים

אי אפשר לדמיין שמשהו אחר יצר אותם

אבל נזקים מחיסון קשה לקשר באופן ישיר

כי הם יכולים להיות קשורים ויכולים שלא

לדוגמא

2 ילדים שלי היו חולים באבעבועות (טרום ימי החיסון) לשניהם מעבר למחלה הלא נעימה הזו

זה הסתבך (דלקת ריאות, אישפוז / דלקת עיניים חריפה, פסע מפגיעה בראייה)

אני הייתי חולה בשפעת a והתסמינים הזיקו לחיי חודשים ארוכים אחרי

לעומת זאת חיסונים אף פעם לא הזיקו בצורה ישירה (גם לא עקיפה אבל אי אפשר לדעת בוודאות)

אחרי שחוויתי נזקים גדולים ממחלות שיש להם חיסונים

אני לא רוצה לנסות את זה שוב

לכן מאז אני מתחסנת נגד שפעת

גם אם יש לחיסון מחיר (נסתר) זה בלי השוואה למחיר של מחלה שמסתבכת 

ומוטה.

את מדברת על החוויה האישית שלך (ושל ילדייך).

המידע ברשתות החברתיות הוא ממש לא סטטיסטי. גם כי הוא מותאם למשתמש (אם את מתנגדת לחיסונים תקבלי הרבה מידע כזה, ואם את תומכת נלהבת תקבלי מידע אחר).

וגם כי לא כולם יבחרו להעלות כל מידע. כלומר, גם אם אני חושבת שנפגעתי משמעותית מחיסון קורונה אני לא אעלה את זה, כי אנשים יחשבו אותי למשוגעת וקונספירטיבית.

ואם אשתף מידע על חיסוני חצבת וכמה שזה חשוב, אני אציג דעה פופולרית שככל הנראה תזכה להסכמה.

ולכן המידע מוטה, ומוטעה.

ועוד משהו, ברור לכולנו שמפתחים חיסונים יותר מאשר תופעות לוואי שלהם.

זה לפעמים מאוד מעגלי, הורה חושב שיש תופעת לוואי משמעותית לחיסון, הוא מגיע לרופא עם המידע הזה. והרופא אומר שזה לא קשור לחיסון. אז המידע בכלל לא נאסף (!)

בניגוד לילד שחולה בחצבת, שאז המידע נשמר בצורה קפדנית ומפורסם לציבור.

בנושאים כאלה, שהחשיבות העיקרית היא האחוזים הקטנים (לא כולם נפגעים מהחיסון, ולא כל הלא מתחסנים חולים ומתים מחצבת). המידע הסטטיסטי לא יכול להיות חוויה אישית וגם לא מדגם מצומצם.

ומדגם סטטיסטי שנאסף באופן מהימן אין לנו.

מה חשוב לך בחיים

לי חשוב ה80%

על פי עקרון פארטו

כלומר השוליים לא חשובים לי

אם יש נזק בשוליים הוא לא מספיק חשוב

הניסיון האישי שלי מראה שהנזק ממחלות אינו בשוליים

אחרת לא הייתי חווה אותו בצורה משמעותית

המידע שמגיע מאנשים אמנם לא נקי

אבל מידע שאפשר לפרש אותו לכמה כיוונים הוא גם בשוליים

מידע חד משמעי הוא ב80%

גם סטטיסטיקות שנאספות בצורה מקצועית יכולות להיות מוטות בגלל מטרה ראשית של המחקר

וגם המידע הזה צריך להיבדק

המידע שלי מבוסס על מדע+ בדיקת הדרך שהמדע עשה+ ניסיון שלי וניסיונות של אחרים שנשמעים אמינים

אבל בכל מקרה זה בשוליים

גם נזק ממחלות וגם נזק מחיסונים.

או שזה לא אותה רמה של נזק.

(מוות ממחלה לעומת אי נוחות מחיסון, האחוזים לא משנים אלא הערך בכל אפשרות).

ומאמינה שכל אחד צריך לעשות מה שהוא חושב.

גם אני מחסנת לרוב.

אבל זה לא בגלל מידע סטטיסטי טהור. אלא כמו שציינת, אסופת מחשבות ורעיונות (ולחץ ציבורי וחברתי) 

יש את ההסתברות ויש את ההשפעה (נזק)

אם הנזק לא גדול

הסיכון לא יכול להיות משמעותי

ההסתברות להינזק ממחלה הוא כמעט 100% כי כמעט תמיד יהיו תסמינים כלשהם

הנזק יכול להיות קטן עד קריטי

ההסתברות להינזק מחיסון בינונית (כי לא כולם חווים תסמינים)

השפעה קטנה עד בינונית וגם היא לא בהכרח קשורה לחיסון 

את מחשבת באופן חלקי.

אם הסיכון להינזק מחיסון הוא 1/1000 אבל המשמעות היא מוות

אם הסיכון לחלות במחלה ולהוציא שבוע מחלה הוא 1/100

והסיכון לחלות ולמות כשהחיסון היה יכול למנוע את המוות הוא 1/100000.

אז לא בהכרח שווה להתחסן.

(לא מתכוונת קונקרטית לאחוזים הנ'' ל, אין לי מידע בכלל. רק כדי להדגים).

בקיצור ולסיכום, חסר הרבה הרבה מידע כדי להגיע לאיזו שהיא הבנה סטיסטית. (וזה מה שהתכוונתי לכתוב מההודעה הראשונה. ותו לא) 

עם נזק של חיסון

שאי אפשר להוכיח שהנזק הגיע ישירות ממנו

גם אנשים שמתו סמוך לחיסון לא בהכרח מתו ממנו

אבל נזק ממחלה הוא ישיר

רואים את הסיבוך/ ההדרדרות רגע אחר רגע

לכן הסיכונים אינם ברי השוואה סטטיסטית

כי ייתכן שהסיכון למות מחיסון הוא אפס

ו900 מתים למחרת

עדיין אין דרך להוכיח?

סביר שיש סיבתיות.

ואגב,

זו הדרך להתעלם מהנזקים של החיסונים, פשוט לא לבדוק מתאם.

כמו שאת אומרת, צריך להתאמץ כדי לבדוק הקשר סיבתי: להתחשב במשתנים מתערבים, נתוני רקע, קבוצת ביקורת, מדגם גדול מאוד.

ולכן קל מאוד לא לבדוק, או גרוע מכך להתעלם מהמידע. (כמו המעגליות שציינתי בדיווחים על תופעות לוואי של חיסוני ילדות).

ובדיווחים על מוות ישיר ממחלה לא צריך בכלל להתאמץ. ילד - אין חיסון - חצבת - מוות.

לכן סביר שיהיה מידע חסר.

זו הטיה סטטיסטית. 

זה היה קורה

החיסון לא היה משווק

כי אין דרך להסתיר את זה

וכמו שכתבתי המוות זה לא האישו בחיסונים אז גם אם זה כן קשור וזה קורה בשוליים

יותר חשוב למנוע תחלואה קשה

לא רק למערכת אלא גם לאדם הפרטי שחייו יכולים להינזק קשות מתחלואה קשה

המטרה העיקרית של החיסונים היא לא למנוע תמותה אלא להפחית תחלואה (צמצום אשפוזים ופניה לגורמי רפואה)

וזה הסיכון הראשי

מחלה קשה סיבוכים ותופעות לוואי

סטטיסטיקות של אשפוזים נותנות תמונה די טובה של עלות מול תועלת

של חיסונים

לגבי כל המחלות

סטטיסטיקה של מות אולי מטלטל יותר אבל זה לא האישו המרכזי 

אם כך היו עושים סטטיסטיקות… אבוי לנו.

ומי אמר שאין מידע סטטיסטי שנאסף באופן מהימן?

בשביל למצוא שחיסון x גורם למחלה y, בצורה מהימנה עם סטטיסטיקה נכונה, צריך לבחור את המדגם באופן בלתי מוטה.

(למשל- אם נקח למדגם רק את מי שהלין על תופעות לוואי מהחיסון- יש פה הטיית בחירה.)

בגדול בשביל לבחור מדגם תלוי מה בדיוק את מחפשת (נניח את יכולה לצמצם את המדגם לילדים עד גיל 10), אבל בגדול את לא אמורה לדעת על מה קרה למדגם שלך אחרי החיסון. הוא צריך להיות די זהה, למעט העובדה שחלק חוסנו וחלק לא.

אח"כ את עוברת על התיק הרפואי שלהם אחורה, או שאת ממשיכה לעשות בדיקות אקטיביות למשך זמן מה מרגע החיסון (נניח בודקת שנתיים שלוש קדימה).

אח"כ את משווה בין התיקים הרפואיים, בודקת אם יש קורלציה בין משתנים, ואז גם מבררת אם הקורלציה מעידה על סיבתיות או שיש לה הסברים אחרים. (האם לילדים חולי סרטן נושר השיער בגלל הסרטן? יש קשר בין מחלת הסרטן לנשירת שיער אבל זו לא הסיבתיות. הסיבתיות היא הכימותרפיה).

כלומר, נניח וילד חוסן כפעוט. ואחרי זמן מה הוא מאובחן חלילה עם אוטיזם. זה לא משנה אם נרשם שהגורם לאוטיזם הוא החיסון או לא. מה שמשנה זה שנוסף תיק רפואי שיש בו גם חיסון וגם אוטיזם שאובחן לאחר מכן.

ולכן, אם מדובר על תופעת לוואי משמעותית, היא בהכרח תירשם בתיק הרפואי. ולכן גם תהיה חלק מהסטטיסטיקה.

(אפשר לדבר גם על תופעות לוואי פחות ניכרות. נניח אולי חיסון לחצבת גורם להחלשה של משהו אחר ואז יש יותר נטייה לפתח דלקת ריאות. נניח. לא צריך שכשהגעת עם הילד לרופא הוא יכתוב שיש דלקת ריאות בגלל החיסון. מספיק שרשם שמצא סימפטומים של דלקת ריאות.

ויותר מזה, צריך שמי שבודק את המדגם, לא יהיה מודע למטרות הניסוי. כי אז יש הטייה. גם אם זה מדגם שבודקים אקטיבית, אז אומרים לכך וכך רופאים לעשות בדיקות תקופתיות שמבררות על המחלות האלו והאלו. בלי שהם ידעו על חיסונים. ובלי שהם ידעו מי חוסן ומי לא. מבינה?)

זה מה שניסיתי להגיד. גם אם יש לחיסון מחיר נסתר זה בלי השוואה בכלל למחיר של המחלה ואת זה צריך להפנים

זה לא שהמציאו חיסונים כדי לקחת כמו סוכריות, זה כי המחלה גורמת לתחלואה מאוד קשה וגם למוות. אז זה או זה או חיסון, שגם אם יש לו תופעות לוואי (ופה כבר פירטו לך אחרות) זה עדיף פי אלף מאשר למות או לחלות בתחלואה קשה שזה נגרם ישירות דווקא מהמחלה.

כן כמו בקורונה, אנשים שכחו שהייתה פה מגיפה והיו גופות על גבי גופות שמתו מהקורונה ואז באו החיסונים שגם אם הם לא מושלמים או יש תופעות לוואי מה עדיף? למות מהקורונה עצמה?! איזה הזייה זה באמת. כאילו אנשים לא חושבים רגע מעבר ובגדול שכל העניין הוא למנוע מוות ותחלואה קשה שזה מוכח שנגרם מהמחלה ואת זה לפחות רוצים למנוע.

זה לא שאנשים  לכיף שלהם רצים לקחת חיסון כל יום סתם ככה כי זה פאן להם וכיף כמו לקנות שייק. אז לחשוב מעבר ולהבין את זה זה אחד הדברים החשובים שיש.

אה ולמנוע מוות מחצבת זה משמעותי מספיק. כי נגיד אם ילדים מתו לע משכחה ברכב גם על זה צריך לעלות מודעות או מבליעה של בלון או חפץ קטן וכד, אז כאן לפחות מנסים לעלות מודעות על משהו עכשווי שכאן בהווה הוא רודף אחרי הילדים של כולנו. ואנחנו יודעים מה לעשות בדין רודף נכון? יודעים כבר שהקם להורגך השכם להורגו אז לפחות נמנע את זה מהילדים שלנו. ברור שגם משאר הסיבות צריך להישמר, זה לא בא לבטל אותן אלא להתמקד רגע בחצבת שהיא מגיפה שמתפשטת והורגת כרגע בהווה.

אבל כשיש פיקוח נפש מיידי ואחד אחרי השני 11 תינווקת קיפחו כבר את חייהם צריך לעזוב בצד את הכל וקודם כל להציל ולהינצל. כמה שיותר.

וכותבת גם לך מה שכתבתי קודם, אני בעצמי עברתי לחסן אחרי שהייתי לא מחסנת מ"אידיאולוגיה" או הבולשיט הזה. מאוד האמנתי בעצמי וחשבתי שאני בעצמי גאונת הדור ויודעת ומבינה מה שכולם לא ואמרתי למה לחסן את הילדה שלי בכלל, אבל תודה לאל התפקחתי והיום אני מחסנת. וכמוני מכירה עוד, וגם מהצורה שאני או אחרים כותבים שאת קוראת לה גוועלד זה לא מרתיע אותי כי אני יודעת בצורה ישירה מכמה וכמה נשים שכתבו לי בפרטי שבזכות אותו הגוועלד שאת קוראת לו הן חיסנו לחצבת! אז אני מבחינתי את שלי עשיתי. תקראו לזה איך שאתם רוצים גוועלד או גרוב או סימני קריאה מה זה משנה, אני רוצה להעלות מודעות ולהציל אפילו עוד תינוק אחד שההורים שלו יקחו אחריות ויצילו אותו ויחסנו אותו. אז יופי יש כאלה שלא טוב להם בעין סימני קריאה וכל הPC נו פסדר מה אני אעשה, כל זה יפה ומתוק במצב רגיל אבל לא במצב סכנה ממשית עכשווית, וכן אני אצעק ואדבר בצורה הכי ישירה שיש שבאים כמו מחבלים חו (בהשוואה לחצבת עצמה) לקחת חיים אז אני לא אנהל שיח "רגוע" אלא אצעק ואולי הצעקה שלי תגרום למישהו לשמוע ולהציל את הילד שלו. 

ובלי קשר מותר גם להתבטא בצורה לא הכי נחמדה כאשר יש תסכול וכעס אמיתיים ובטח כאשר יש רצון להציל.

יותר מזה, יכול להיות שבאמת יש אנשים שהצורה לגשת אליהם היא בגוועלד כזה או אחר. יש אנשים שזה מה שתופס אותם ולזה הם מקשיבים.

אני לא כזאת. אני בדיוק להפך. אם מישהו אומר לי על משהו שהוא טוב מוחלט או רע מוחלט, אני ישר סקפטית. כי במציאות, אין כמעט טוב ורע מוחלטים. אם מישהו יגיד לי לא לחשוב ולהפסיק להטיל ביקורת, אני רק אטיל יותר ביקורת.

הרעיון הוא, שיש אנשים שהגישה הזאת פשוט מרחיקה אותם.

היא מגדילה להם את הרעיון הזה של "שוטפים לכולנו את המוח עם לחסן".

מבינה?

אותי למשל, אם את רוצה לשכנע בנושא מסוים, צעקות לא יעזרו. אבל לשבת ולהוכיח למה לפי הנתונים אמנם לא מושלם אבל יש יתרון עצום עצום עצום ללחסן, ויש סכנה ענקית בלא לחסן (שעולה על הסכנה של תופעות הלוואי), זה הרבה יותר ישכנע.

(נגיד אני לגמרי מתחסנת. ואני יודעת מראש למשל שלהרבה חיסונים יש תופעת לוואי של אדמומיות במקום ההזרקה. אבל ברור שהאדמומיות הרגעית מתגמדת בעיניי לצד הסכנה בלחטוף פפילומה… אז החיסון לא מושלם, נכון, אבל צריך להבין שגם אם יש מקרים ש… עדיין יש עדיפות מובהקת ללחסן)

ובעיניי צריך להיות מקום לשני הצורות, גם לצורה הזאת של הבעת תסכול וכעס בלי פילטרים כמו שהנפש מרגישה וזהו. וזה דבר ראשון עושה את שלו למי שכן לוקח מזה כמו שכתבתי שקרה ודבר שני טוב גם למי שפותח שרשור ורוצה להתבטא בחופשיות שלא יצטרך לחשוב שבע פעמים לפני כל מילה שהוא כותב כי יש עיקר ויש טפל.

וזה הכי נסבל בעיני סימני קריאה או מילים מפורשות ולא רק הכל בעדינות אובר וכאלה, אני בכלל לא קוראת לזה גוועלד ולא צעקות זה הייתה הגדרה שלך ועוד שאמרו על סימני קריאה, אני לא רואה את זה ככה אפילו אלא פשוט ישירות בלי פילטרים שלעיתים אפילו נצרכת כמו כאן. אבל מבינה מה את אומרת שיש גם אנשים אחרים וואלה מקבלת אבל חשוב שיהיה במה גם  לזה ולא להשתיק לא את מי שרוצה להתבטא ובטח לא את מי שרוצה ככה להעלות למודעות כי וואלה זה נושא כואב שלוקח חיים. זה כמו שיצפו לכתוב ברוגע על הטבח של שביעי באוקטובר יום אחרי... מישהו יכול לעשות את זה בכלל?

הם נהיים כל פעם שרשורים ארוכים מפלצתיים, עם המון אמוציות רעות משני הצדדים.

אף אחד לא משתכנע, זה רק גורם להשלכת רפש אחד על השני עד שחייב לנעול את השרשור.

זה לא שמחקו שם את השרשור בגלל הנושא, פשוט אחרי כמה זמן עצרו אותו לפי שיהפוך לעוד אחד מאותם שרשורים שמספקים יותר במה לעצבים מאשר למיד/נתונים/היגיון/החלפת דעות/דיון.

לק"י

אלא כי מדובר פה על מקרה רגיש של פטירת תינוק מהמשפחה של פותחת השרשור.

לא מדובר בדיון תיאורטי בלבד (שגם אז צריך לדעת איך להדיין בצורה מכבדת).

(ואם לפותחת השרשור יש בעיה, היא מוזמנת לפנות אלינו בעצמה.

ובכללי למי שיש השגות על הניהול שלנו, נשמח להדיין איתה באישי. אנחנו משתדלות להיות קשובות).

שואלת באמת מרצון להבין. איך לדעתך מרגישה אישה שפתחה שרשור מיוזמתה שקשה לה שמבקשים להתפלל על תינוק שלא חוסן מהמשפחה שלה ושהוא חולה מאוד ויש בה גם כעס, ואח"כ היא כותבת שהוא נפטר כמה שזה מזעזע ועצוב ושעדיין יש בה כעס, ואז נועלים לה את השרשור.

באמת אם זאת הייתי אני הייתי מתחרפנת. כאילו מה? לי אסור לקבל במה? שאני פורקת כאן לפחות כמה קשה לי ועוד דווקא שזה קרוב אליה, אז איפה היא כן תקבל במה? למה דווקא לה נעלו? מה זה בכלל לנעול וכאילו להשתיק דרך להגיב לה וכאילו להשתיק אותה? עכשיו ברור שלא לזה התכוונתן אבל תחשבי רגע בכנות על השאלה שלי. כי בעיניי זה יכול להיות עוול גדול לאותה פותחת, והלוואי שאני טועה והיא בסבבה עם הנעילה, אני לא הייתי אם זו הייתה אני.

ורק שיהיה ברור שאני חושבת שעשיתן הכל מכוונה טובה כן... רק בעיניי צריך לחשוב פה מעבר ולראות גם מה עיקר ומה טפל כמו שכתבתי בהודעה שלי

לק"י

מדובר באשה בוגרת, ולא בילדה קטנה שצריכה הגנה.

הסברתי פה את הסיבה. הסיבה היא לטובתה של הפותחת.

למרות שמצד האמת אנחנו לא חייבות לתת הסברים לכל שיקול שלנו. 

שאת החלטת שזו טובתה של הפותחת. אבל לא שאלת אותה ישירות. אם כבר אז זה כמו ילדה קטנה ולא אישה בוגרת.

כי היא פתחה שירשור נכון? אם הייתה רוצה שינעלו הייתה אומרת לכן.

אז מה זה אם לא להתייחס אליה כאל ילדה קטנה ולהחליט בשבילה אפילו שהיא עצמה החליטה אחרת?

נכון כתבת שמדובר באישה בוגרת ולא בילדה קטנה שצריכה הגנה? נו, אז למה אתן מגינות עליה לדעתכן ונועלות לה את השרשור? הרגע כתבת שוב שזה כדי להגן עליה אז לא הבנתי זה בדיוק זה...... והיא עצמה פתחה שרשור כלומר היא אישה בוגרת שרצתה ובחרה בזה. ולא ילדה קטנה שצריכה שינעלו לה ויגנו עליה מעצמה, לא?

ושוב הלוואי שאני טועה והיא סבבה עם זה, אם זו הייתי אני ככה הייתי מרגישה. ולא, לא הייתי פונה למי שנעל אותי כי הייתי מרגישה שלא יעזור כלום או שהייתי מרגישה בלי כוחות נפש כרגע גם להיות בשיא העצב והתסכול על התינוק שנפטר לע וגם להכיל את הנעילה הזאת אז לא לא הייתי פונה. ולא הכל כזה PC כל הזמן וצריך לראות מעבר של עיקר וטפל. אבל זכותכן תעשו מה שאתן רואות לנכון. אני פתחתי כאן בתקווה שכאן לא ינעלו ולא יערכו או ימחקרו אותי ולפחות זה קורה טפו טפו שימשיך ככה

אני רק אכתוב שוב- שלדון בנושא אישי על האם היו בסדר או לא, זה חוסר רגישות (בדיוק כמו שאני אכתוב, שאמא שלי נפטרה מסרטן, ויתפתח דיון- האם זה בסדר הטיפולים שהיא עשתה, ולמה היא מתה וכו').

ושוב- לנו יש את השיקולים שלנו. אם למישהי יש השגה- שתדווח ונדון בפרטי.

מפה והלאה אני לא אגיב פה בלי נדר.

נכון יש את הניק האנונימי כדי שממנו יכתבו נושאים אישיים? אז זה לא מה שהיא עשתה? היא כתבה באנונימיות ולא מכירים אותה או את המשפחה אז זה לא חוסר רגישות כי לא מכירים אותם בכלל. ואולי זאת הייתה הבמה היחידה שלה לפרוק דווקא כי יש אנונימי ובחיים האמיתיים היא לא יכולה בכלל?

וזה שונה הדוגמא שנתת כי אמא של מישהי שיודעים מי היא והיא בוחרת לחשוף את הסיפור זה לא לשון הרע או חוסר רגישות כי היא עצמה בחרה בזה לא מהאנונימי. ומי שמשתמשת באנונימי זה בדיוק כדי שלא ידעו והכל נשמר על פרטיות אז אין כאן חוסר רגישות שאנחנו בכלל לא יודעים מי הם.

אבל חוץ מזה יש כאן עוד משהו  חשוב למה זה לא מקובל לכתוב שהורה שנהג בחוסר אחריות הוא לא בסדר? בסך הכל היא תיארה שבגלל ה"אידיאולוגיה" לא חיסנו והיא יודעת את זה ממקור ראשון כי זאת המשפחה שלה וההודעות שהיא ציטטה אז היא אומרת שבגלל זה לא חיסנו אותו והוא נפטר. עכשיו למה זה לא בסדר להגיד שכן, הם היו לא בסדר?

אי אפשר לומר על הורה שלא חגר את הילד שלו שהוא היה לא בסדר אם הייתה תאונה והילד נפגע קשה בה חו?

אי אפשר להגיד שהורה היה לא בסדר אם עשה כל דבר אחר שהוא במאת לא בסדר? אז מה כן מותר להגיד?

צריך עכשיו ללטף גם את מי שטעה כדי שאחרים ימשיכו עוד לטעות ולתת לו לגיטימציה? אבל את מי שרוצה לזעוק את זה אסור לתת לו לגיטימציה? מה עם התינוק עצמו, מי יתן לו לגיטימציה להגיד שהוא היה רוצה לחיות? זה מאוד קשה לי הדבר הזה

זה מה שדיברתי על עיקר וטפל, איפה נותנים מקום לרגישות דווקא למי שפגע או חשב אחרת לצורך העניין אבל למי שהיא עצמה כואבת על המקרה ממקור ראשון ולמי שהם עצמם נפגעים חלילה אומרים שזו חוסר רגישות ואני לא מצליחה להבין את זה

לק"י

פותחת השרשור הודתה לנו על הנעילה.

אז אפשר להירגע והכל בסדר.

תאמת ממש דאגתי לה, אני שמחה לשמוע שהיא הודתה על הנעילה!! 

כאלה שכן משתכנעים וכן חיסנו דווקא בגלל השרשורים האלה. ולא מעט. כמו שכתבתי כבר.

לכן כן יש במה בעיניי להעלאת המודעות גם בצורה הכי נורמלית הזאת שאנשים אשכרה מביעים כעס מוצדק ותסכול מוצדק כמו זו שכתבה על תינוק מהמשפחה שלה!! וגם אני כאן כי הגיעו מים עד נפש באמת, וכן, אולי לא מפרסמים בריש גלי אבל בוודאות חיסנו כמה תינוקות דווקא בגלל שרשורים כאלה והעלאת המודעות. בדוק

שדווקא בפורום הזה אני שמח שסוף סוף יש שרשור עם חיים

עברו שנה וחצי מאז השרשורפלצת האחרון כאן, עם 310 תגובות... ואני תמיד סקרן לראות מתי השיא יישבר 

אפשר אולי לשחזר את ההיסטוריה,

באיזה נושא עסק השרשור מלפני שנה וחצי?

כסף, כסף, כסף - נשואים טריים

כלכך הרבה מידע מחכים.

שאדם מהם מגיע לקריסת מערכות או קרוב לכך

הם כן מסכימים להתפנות לבית חולים

איך מחליטים על איזה חלק מהרפואה כן לסמוך?

ובבית חולים מזריקים להם תרופות שמסוכנות כי כמה מאשר החיסונים, וזה פתאום בסדר

(לא לזרוק עגבניות, זו לא דעתי. בעייני זו דעה מגוחכת. אני גם נמנע מלתייג כי הרבה זמן לא ראיתי איתה כותבת, אולי קיבלה שכל...)

ודאי שזה נושא חשוב מאוד וכבד משקל, רק כדי קצת להרים לכולנו את מצב הרוח רוצה לצרף את הסרטון הזה:

אנדרדוס המעולים עשו לפני 5 שנים בערך (בקורונה) את הסרטון הזה "אח שלי מתחסן" על משקל "אח שלי מתחתן" וזה פשוט סרטון מעולה אז חשבתי שזו הזדמנות לצרף אותו כאן לנושא

(החתן בסרטון הוא גיסי המוכשר 👑)

כאן:

ב"ה שיהיו רק בשורות טובות ובריאות איתנה לכל עם ישראל 🙏

תודה לך ששמחת אותי

שתמיד תצחקי ב"ה 🌸

דווקא עשה לי טוב לראות!! חחחח גמר אותי שחתמו על הצהרת בריאות במקום כתובה חחחחחחחח איזה חזק!! 

קרה לך פעם שהגעת לבהירות טובה כזו דווקא אחרי התבוננות איטית? או מהלך איטי?

לפעמים בתוך המהירות מתפספסים דברים מהותיים.

דווקא הלאט מאפשר להגיע אליהם, לתפוס אותם, לנשום אותם, ולאמץ אותם קרוב ללב.

ע"י כך פעמים רבות ניתן להגיע לבהירות מרגיעה, טובה כזאת.

בהירות שהיא לכשעצמה מקצרת תהליכים ומקצרת את הדרך.

לכן לפעמים דווקא הדרך הארוכה כביכול היא הקצרה באמת.

דווקא הלאט הוא מהר. 🩵

לפעמים לא מספיקים לעשות כלום והופ עברו 40 שנה, יש כאלה שאם לא ירוצו במרוץ העכברים הם לא ירוצו בכלל וימותו לוזרים בלי שום יכולת לחיות חיים טובים יותר בלי הון, בלי בית, בלי משפחה, בלי מקצוע.

קורה ליותר מידי אנשים סביבי, לפעמים אתה נתקע בהתפתחות שלך ומגלה שהלכת בנחת יותר מידי וזה הזמן לספרינט או למות חסר כל.

כי מה שאני התכוונתי אליו כמובן שונה,

ומדבר על משהו אחר.

יותר על הדרך הקצרה שלפעמים היא בעצם ארוכה ולא מובילה אותנו למטרה שלנו, או למטרת העל שלנו.

ודווקא הדרך שהיא ארוכה, במקרה הזה הלאט, יכולה להיות הקצרה באמת, זו שתניב לנו את המטרה בסופו של דבר. יחד עם השלווה, הבהירות, העומק, הבחירה, הכיוונון למה שנכון וכן הלאה.

אני פשוט לא חושב שנכון להאט, לפחות לא לפני שכל פרמידת מאסלו אצלך ביד.

פירמידת מאסלו תושג דווקא ע"י הלאט.

ראיתי את זה המון אבל אם אתמקד רגע בעצמי ובניסיון אישי -

בתור אדם שבעבר היה בקצב מאוד מהיר גם של המחשבות, גם של הדיבור, גם של המעשים - באמת שפיספסתי דברים דווקא מהקצב המהיר הזה.

ודווקא כאשר למדתי להאט - הגעתי לדברים שלא הייתי מגיעה אליהם לולא ההאטה.

גם דברים מהותיים וגם אפילו הספקים טכניים.

אם אני יושבת ועוצרת רגע להאט את המחשבות שלי שהיו רגילות רק לרוץ ולעשות סדר ובהירות,

אם אני מאיטה גם בדיבור, אפילו בתפילה להגיד את המילים לאט יותר ובכוונה,

אם אני במקום לרוץ מדבר לדבר מאטה גם את קצב ההתנהלות - כל אלו גרמו לי הרבה מאוד טוב ב"ה.

הלאט גורם פעמים רבות ליותר צלילות, בהירות, ריכוז, מיקוד במה שחשוב ובעיקר יותר נחת.

ובאמת שזה בדברים הכי קטנים ועד הגדולים.

אפילו לחתוך סלט מהר מהר ולפעמים להיפצע בטעות בגלל זה, או להאט ולשים יותר לב.

לחשוב קודם על היום או השבוע או השנה או כל כיוון החיים שלי רגע לאט ובהבנה והתבוננות עצמית מאשר רק לרוץ ולרוץ ולהספיק עוד ועוד,

להוריד עוד סלט ועוד תבשיל ועוד מרדף להכנות לשבת או חג ולהגיע דווקא עם יותר אוויר ושלווה,

לדבר עם הילדים יותר לאט ובנחת מאשר רק להספיק לסמן "וי" מהיר על כל מה "שצריך" להספיק,

לנשום נשימות עמוקות ואיטיות יותר ולא רק מהירות ושטחיות, מה שהגוף עצמו מפרש כמוריד סטרס, וכמקום לא הישרדותי, ונהיה רגוע יותר וכן הלאה.

לעצור באמצע היום להביט בשמים, בפרח, בחיוך, במילה, בכל דבר בעצם ודווקא הקצב האיטי הזה גורם להתפעלות פנימית וחיבור לקב"ה, לבריאה, לטוב שבעולם ובחיים, וממילא יוצר יותר שלווה פנימית ומוטיבציה וכוח גם להמשך היום.

לשתות לאט כוס תה ולהתמקד בטעם ובמרגש ובלגימה האיטית והנינוחה ולהכניס עוד רוגע וכיף לחיים, זה גם נותן עוד כוח הלאה וגם בפני עצמו ממלא ומרפא.

לעצור להקשיב לגוף, לשהות ברגע, להיות בנוכחות.

לחשוב, לנשום, לבחור מה שייך לי ומה לא שייך לי, מה נכון ומתאים ומה פחות.

זה בכ"כ הרבה דברים לבני אדם באשר הם. גם חיבוק בין בני זוג יכול להיות בלאט שלו ובשהות שלו יותר ממלא ומקרב, גם כל קירבה שהיא רגע לאט יותר וקרוב יותר יכולה לתת מה שרק מהר לא מאפשר, גם לחשוב על הפן התעסוקתי שלנו אפילו או השליחות והייעוד שלנו בעולם יכול לקרות יותר מהר דווקא כשחושבים על זה יותר לאט ומקדישים לזה את הזמן בנחת ובבירור עומק.

גם איך להגיע ליעדים כולל כלכליים יכול להתאפשר פעמים רבות דווקא מהלאט שנותן רגע התבוננות במבט-על וכולל דרכי פתרון יצירתיות ואפקטיביות יותר,

גם לתת לעצמי כבן אנוש את התנאים הכי טובים כדי לתפקד בעולם הזה, ולזכור שאני כולל גוף פיזי ונפש ורגש ושכל ורוח ובכל אחד מהם לפעמים הלאט הוא ברכה שרק דרכו ודווקא דרכו נוכל לגלות ולהעצים עוד יותר את עצמינו ואת התפוקה שלנו.

אז ודאי שזה לא 0 או 100

זה לא או ללכת בהילוך איטי וכמו צב להתנהל באיטיות תהומית 24/7 בכל רגע ורגע, וזה גם לא לרוץ בלי הפסקה ובלי אוויר ואם לא אז להגיע לפת לחם ובלי קורת גג...

ודאי שיש הרבה באמצע.

וודאי שיש פעמים שאחרי הלאט הזה יגיע המהר, אבל רק על גבי הנדבך שהיה קודם הלאט ומה שהוא איפשר - הבהירות הזו והצלילות הזו - ועל גבי זה אפשר לרוץ קדימה בביטחון ובשלמות יותר.

וודאי שיש פעמים שהלאט לכשעצמו הוא יותר נכון.

וודאי שיש מצבים שגם מהר יהיה אפקטיבי ונכון.

וודאי שיש גם אנשים שונים וגם מצבים שונים והכל בהתאם למקרה המדובר.

לכן כתבתי שלפעמים הלאט הוא מהר. לא תמיד, אבל פעמים, ואפילו פעמים רבות, כן

בעיקר בציבור הדתי, שאנשים הולכים לאט מידי וצריך לדרבן אותם להתחיל לרוץ במקום להאט, את אומרת לא 0 או 100 ולפעמים וכו אבל לעיקר האנשים צריך לבעוט בהם להכנס לכושר ולא להוריד דופק.

בכל הציבורים ובטח בדתי.

אבל יותר נראה לי שאנחנו פשוט מדברים על דברים שונים.

הסברתי קצת בהודעות שלי למה אני אישית מתכוונת.

נ - נוכחות

ח - חמלה

ת - תיעדוף

כאשר אנחנו בנוכחות בחיים שלנו, באמת נמצאים בכאן ועכשיו וחיים אותו ובו,

וכשאנחנו בחמלה עצמית (וגם על הזולת כמובן),

ומתעדפים בסדרי עדיפויות את מה שיותר חשוב ויקר לנו, מה שיותר שייך אלינו מאשר מה שלא -

או אז יכולה להיות לנו יותר נחת.

ונחת זו אחת הברכות המשמעותיות ביותר שיכולה להיות לנו כבני אדם.

בעזרת ה' שתהיה לכולם גמר חתימה טובה עם המון נחת ושלווה 🤍

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

ומחפש להיות טוב מבלי לדרוך ולרמוס אחרים בשם הצדקנות והצדקות

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אני שואל לא בעוקצנות

זה משהו שאתה מרגיש שהוא נכון לאחרים אבל לא לך?

משהו מיושן בדת?

אתה כועס על הקבה והחטא כאילו מוציא אתכם במקום מאוזן?

מה מדובר?

מה נכון ללמוד ממך ומה לא נכון?

לא אמרתי לאף אחד ללמוד ממני, ואני לא יודע מי זה ''אתכם''...

שקשורים לבין אדם לחברו

וודאי שאנחנו גם

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב