באמת מוות מיותר,

לדעתי במצב כזה ההורים צריכים להיות מואשמים בהריגה ברשלנות או אפילו המתה בקלות דעת.

ותקרא בבקשה מה שכתבתי למנהלים, בבקשה אל תמחקו לי או תנעלו ותבקשו לשים בראשי

אני בטוחה שיגידו לכם בדיווח למחוק או לנעול לי אז אני מבקשת מכם שלא!!! תקשיבו שנייה להגיון.

גם אם המנהלים של הפורום האחר יגידו לכם, אין לי מטרה להגיד עליהם אלא להעלות למודעות ולהציל את התינוק הבא. זה הכל. ולא יכול להיות שתהיה סתימת פיות כזאת. ולא יכול להיות שרק מהלא נעים או אסור להגיד על מנהלים או אסור לפגוע ברגשות של לא מתחסנים ישתיקו אישה וינעלו לה שרשור של תינוק מהמשפחה שנפטר מחצבת ואין לה אפילו איפה להניח את הדברים. ולא יכול להיות שגם כאן יכנסו וינעלו לי ויערכו וימחקו לי. לא יכול להיות!!! כי אז איפה אני אשים את הדברים שלי??? וכל השאר כמוני??? וכל התינווקת שהקול שלהם לא נשמע??? אז הנה תראו שאני לחצתי על דיווח בשם כל אלה ואני  מבקשת לא למחוק או לערוך או לנעול!!!

\ואתם יודעים מה יותר מזה!! אני מבקשת שתעלו את זה לראשי! שכמה שיותר הורים יראו את זה!!!!

ואני אגיד עוד פעם- זאת המטרה היחידה שלי!!!!! למנוע פיקוח נפש מיידי!

נכון שפיקוח נפש דוחה שבת? יופי אז פיקוח נפש דוחה את כל הPC וכל השאר כדי למנוע את המקרה הבא!!!

@פשוט אני.. 

@נגמרו לי השמות 

אני בעצמי חוטף נעילות בפורום השכן כשאני מדבר על מדע... 

כי זה מסכן חיים של אחרים. הנה עוד תינוק קיפח את החיים שלו. ועל מה???????

ואני מקווה שאת קוראת את זה! אז תדעי שאני איתך!!!!!!!!!!! והלב נשבר!!! והכעס קיים והכי מובן בעולם!!!!! גם העצב ברוררר

ומקווה שפה יהיה לך מקום לכתוב בלי שינעלו לך.

אני בעד לחסן לפי הנחיות רשמיות

אבל

מי שמתנגד לחיסונים זה בגרך כלל רוחבי ומתלווה להתנגדות לממסד וכו וכו

לא יודע אם נכון - בכל מקרה וספציפית כאן- לדון לפי מקרים

הרי חלק מטענות המתנגדים זה שילדים שחוסנו הפכו למפגרים וכו

ברגע שמגיעים לדיונים האלה לא מסיימים

ומי מוסמך להציג נתונים?

אני עובר לשאלה בתחום הנוחות - מהי הטענה מול אנשי שלום עכשיו שלגור בשטחים זה מסכן ילדים תמימים? וגם יציגו נתונים על כך

כללו של דבר, בעולם יש לא מעט ניהול סיכונים ודעב מגובשת היא מאוד קשה לשינוי 

מה יקרה אם מאן דהוא יגיד שהוא לא חגר את הילד שלו כי הוא לא מאמין בחגורות?

או הורה שלא ישלח את הילד לרופא גם כשהוא במצב קשה מאוד, כי הוא לא מאמין ברפואה? 

סטיב ג'ובס "טיפל" בסרטן שלו ב"רפואה" אלטרנטיבית, סירב לקבל טיפולים כמו הקרנות, ואז נפטר מסרטן (הוא עצמו התראיין ואמר שהוא מתחרט על כך, כשכבר היה מאוחר מדי). אוקיי, הוא אדם מבוגר, בעיה שלו. אבל מה יקרה עם הורה יבחר כך עבור הילד שלו?

מה שאמר פשוט אני וגם אתה צודק שהדיונים לא מסתיימים כי אנשים פשוט מנפיצים מידע כוזב ומחרטטים בביטחון עוד ועוד ועוד.

אתה שואל מי מוסמך להציג נתונים? מי שחקר ולמד שנים על זה ומומחה בזה ועושה מחקרים עם בקרה כל הזמן ובטח שלא כל אדם שחש את עצמו גאון הדור שגילה את אמריקה ומביא הנפצות ממקורות מפוקפקים שאין בינם לבין הגיון או אמת שום קשר. 

ולשאלה ששאלת אז וואלה היום בטח לא יכולים להשאול את זה כי תל אביב או יוש בכל מקום שאתה יהודי רוצים להרוג אותך ח"ו, גם בחו"ל.... אז להיות יהודי מסכן ילדים תמימים מה שכתבת אז אולי לא נביא ילדים בכלל? כי גם בתל אביב היו פיגועים וגם בחו"ל ומה נגיד על הטבח שהיה בכלל בדרום ולא בשטחים? ובכלל כמו שאמר פשוט אני צריך להתייחס למקרה ספציפית של סכנת חיים ממשית עכשווית בהתפרצות החצבת שכבר גבתה יותר מדי מחירים ולא צריך להקריב עוד ילדים ח"ו אלא להציל.

וזה כמו שאותם אנשי שלום עכשיו ישאלו אבל למה לגור ביוש בזמן שהם גרים בתל אביב ותוך כדי שיש שם ח"ו טבח שלא נדע תוך כדי ממש בהווה... מה תענה להם? כי זה אם כבר ההשוואה הנכונה. כי עכשיו קורה פיגוע בהווה של החצבת. היא כבר הרגה 11 תינוקות ועוד מקרים קשים של גדיעת אברים ל"ע לתינוק. זה קורה, עכשיו. יש כאן פלישה המונית של "מחבלים" חו של חצבת. מה אנחנו עושים עם זה? כלום? לא ננסה להציל את הילדים שלנו לפחות? ושל אחים שלנו? לא ננסה לחסן ולתת למגיפה הזאת להיות מושמדת לפני שהיא משמידה אותנו ח"ו?

הקם להורגך השכם להורגו הרי לא?

אז לא מעניין עכשיו "ניהול סיכונים" וכל זה, זה מאוד יפה בתור תיאוריה ושהכל רגוע ושלו אבל בעת התפרצות מגיפה, או בעת טבח ל"ע כללי המשחק שונים וצריך להציל כמה שיותר, ולא לאבד כמה שיותר. זה הכל

פשוט זה סיפור כואב מידי ולכן הם נעלו.אפשר לשאול אותן גם למה הן נעלו, לא חושבת מהסיבות שכתבת

ככה הם כתבו שנעלו "הנושא פה נפיץ ואנחנו לא רוצות שיתפתח פה ויכוח מיותר בעד ונגד חיסונים.

בשורות טובות..."

שמה שפלוני רואה כחובה, אלמוני רואה כפשע

בחירה נעשית מתוך שיקולים רבים, וחשוב שהם ייקבעו בתנאי מעבדה ולא תחת לחץ- ככל הניתן

ברמת העיקרון, מתנגד חיסונים אמור להתיישב בדעתו, שגם אם חלילה בנו יחלה, הוא יודע - לשיטתו- שהוא בחר בהכי נכון . ולקוות שלא "יישבר " בשעת הש' .

אגב- כמו שאדם נורמטיבי אמור להתיישב בדעתו שאם חלילה בנו יהיה מאלו עם תופעות לוואי , לפעמים ברמה לא פחותה מהמחלה בה נלחמים- הוא עשה את שלו.

בסוף פרצופיהם שונים ודעותיהם שונות, ותמיד יהיו אלו ההולכים נגד הזרם

העניין של חב לאחריני, גם הוא לא רלוונטי למי שסובר אחרת

בסוף בסוף, מי שלא ירצה להיות צבוע בפני עצמו, בעיתות רגיעה כשזה לא שיחת היום, לא פעם שמחים שיש את "המשוגעים האלו" לכל מיני משימות כאלו ואחרות

במה מותר לאדם לאמר "קים לי"- שאלה מעניינת ולא פשוטה . 

אני חוזר לשורה הראשונה שרשמתי- איני מתיימר לכך שאני מחסן מתוך ידיעה מוחלטת. אם אני אחשוב שכן- איך אומר לשכני שלי מותר ולו אסור?

אני מחסן כי כך הפרוטוקול הרשמי . 

אבל ממה שכן הבנתי שכתבת אז זה בדיוק נקבע בתנאי מעבדה ולא תחת לחץ ולראיה כל המחקרים שמביאים מדוע חשוב להתחסן.... אז לא הבנתי....

ואת השאר לא הבנתי בכלל מה כתבת אשמח אם תסביר לפשוטת עם בעברית פשוטה...

נגד חיסונים גם הם נרשמו בתנאי מעבדה

מי שמך להחליט לאחר מה לעשות ?

השאלה תתחיל במקום בו ההתנהלות שלו בד' אמותיו משפיעה על המרחב הציבורי . חיסונים למשל - לכאורה .

ושוב כל עוד לא תאמצי מבט ממלכתי, הדיון אצל מי האמת האמיתית יימשך לנצח.

למרות שבהחלט עלולות להיות טעויות בהחלטות ממשלה

בדיוק כמו שכל הורה מדי פעם אומר לעצמו - וואי, טעיתי אתמול כשעשיתי כך וכך.

תקרא מה שכתבת אתה שהשאלה מתחילה שההתנהלות בד אמותיו משפיעה על המרחב הציבורי.

כי וואלה המחלה הזאת כמעט מוגרה מהעולם ואז באו גאוני הדור והחזירו אותה. ומאז אני ואתה וכולנו צריכים לפחד על הילדים שלנו ובמיוחד על התינוקות. ובגללם כבר 11 תינוקות קיפחו את חייהם. למה?? למה? המחלה הזו בזכות החיסון כבר כמעט נעלמה, למה להחזיר מגיפה?!

ואין לזה שום קשר לממשלה אלא מה האמת וכמו שכתב לך לתגובה וכמו שאתה לא סתם כתבת "מחקרים" במרכאות זה לא רציני ואין מחקרים בתנאי מעבדה אמיתיים שעומדים בכל הביקורת עמיתים והשאר שנעשו.

וחוזרת להתחלה, כשאדם מחליט החלטה שמשפיעה עליי ומסכנת את הילדים שלי ואת שאר האוכלוסייה כולל מדוכאי חיסון שלא יכולים להתחסן אז אני לא רוצה לכתוב איזה שם אני אתן לו. טוב זה לא. וכאשר יש פיקוח נפשי מיידי ממשי צריך לעשות הכל קודם כל כדי להציל ולהינצל. אח"כ כל השאר.

לשיטתו הוא צודק ואת טועה

ושוב השאלה מי שם את פלוני או אלמוני להחליט

והיא ש11 תינוקות מתו מחצבת, מחלה שכמעט מוגרה וחזרה בעקבות אי ההתחסנות. זה כל מה שמעניין עכשיו

או שתגיד על אותו עקרון שגם אנחנו עושים רצח עם בעזה וכל ה*** הזה שיש לכל אחד את האמת שלו וה"פלשתינים" גם מסכנים וצודקים וזאת האמת שלהם.

לא מקבלת, אמת יש אחת. הנפצות ושקרים יש הרבה

לכן חובה על כולם להתפנות מהשטחים -

אגב- לא קשור לימין שמאל, זאת פסיקה הלכתית אפשרית/ סברא פראקטית - גם לציונים אוהבי הארץ-

מתנגדי החיסון סוברים, שנזקי צורת החיים של המחסנים חמורים יותר מה11 אנשים הנל

לא מדובר כאן על שאלות נקודתיות אלא על דברים רוחביים

אבל העולם שלנו לא יוכל לתפקד היום בלי רכבים, לכן אין ברירה, אבל בתוך הרכב אני מחויב לשמור על כל חוקי התנועה.

בחיסונים אין מורכבויות, יש אמת שהוכחה ויש טרללת.

שזה לא מעוגן בחוק, דבריך הם להלכה ולא למעשה .

מלבד לדרוש ברבים את דעתך, אין לך שיניים לחייב את חבריך .

קורונה, היה חיוב ביניים. לא חייבו חיסון, אך הגבילו חופש תנועה של מי שלא חוסן . וגם זה במגבלות חוקיות כאלו ואחרות.

כדי שלא יהיו התכתבויות מתלהמות

עם מלא סימני קריאה ושאלה

כי יותר נעים להתכתב בצורה רגועה ואלגנטית

אף אחד לא יציל שום תינוק

אנשים שמאמינים באידיאולוגיה לא מקשיבים להיגיון אחר או לומדים מאסונות

בכל אידיאולוגיה

לא רק בנושא חיסונים

כנראה יש פה הרבה אנשים שמאמינים באידיאולוגיה כזו או אחרת

ולא היו מוותרים עליה גם אם היה מתרחש אסון

אגב

לכן אני לא מאמינה בשום אידיאולוגיה

כי אף אחת כזו לא עומדת בפני עצמה

אלא חייבת להיבחן כל פעם בהיגיון 

שמלא סימני קריאה או שאלה זה כלום לעומת סכנת חיים. ועל זה כתבתי גם בהודעה שלי.. כאילו מה העיקר ומה הטפל? להתחשב ברגשות של לא מתחסנים? לא לשים סימני קריאה? שהכל PC? שהכל מתוק וחייכני? 

או שיש סכנת חיים ממשית עכשווים לתינוקות ואנשים? או שיש מקום לאישה שפתחה את השירשור להניח את מה שהיא רצתה בלי שינעלו לה?

מה עיקר ומה טפל?

בעיניי החיים קודמים להכל. נכון זה לא הכי לראות מלא סימני קריאה אבל וואלה זה כבר הגיעו מים עד נפש כמו הכינוי שבחרתי לא סתם כי חאלאס כמה אפשר עם המחלה הזאת שמתפרצת וגובה עוד ועוד קורבנות שלא מתחסנים?! אז כן אכתוב מלא סימני קריאה על התסכול ועל הכעס ועל העצב ועל הכל, זה יותר לגיטימי בטוח מלסכן חיים או לא לתת אפילו ביטוי למי שרוצה להתבטא על הדבר היותר חשוב.

ועוד משו.. את לא יודעת אבל אני בעצמי שיניתי את הדעה שלי מלא מחסנת למחסנת ככה שגם מה שאמרת שאף אחד לא משנה אידיאולוגיה לא נכון. ואני מכירה עוד הרבה כמוני בוודאות ששינו את דעתם וחיסנו. בטח לחצבת הזאת. וגם בפרטי אמרו לי כמה שחיסנו בעקבות העלאת המודעות ככה שאני יודעת ממקור ראשון שבטח שאנשים כן יכולים לשנות את הדעה ובטח שזה כן חשוב להעלות למודעות.

זה פשוט שמציפים את המוח לאנשים בכמויות של שטויות והנפצות ושקרים והם כבר מסכנים מבולבלים וכשהם קוראים ומבינים רגע מה האמת וההגיון הרבה מאוד מהם מבינים ומחסניםן ושומרים על הילדים שלהם.

אז זה ההיפך ממה שכתבת והמציאות מראה שמסה נכבדת של אנשים גם משנים את דעתם וגם מחסנים לאחר שלא חיסנו.

ברור שלא כולם אבל הרבה מאוד כן!

אני בתחום הרפואה המערבית, שמחה ומודה מאוד על קיומם של חיסונים ובעד להתחסן. מאוד.

בקושי שלי בשיח, גם שלך וגם של רוב מתנגדי החיסונים, זה הקיצוניות והאווירה של שטיפת מוח.

וואלה, לגיטימי ביותר להטיל ספק. גם הרפואה לא חפה מפגמים, וברור שלא יודעים הכל (פעם היו רופאים שעישנו במשרד שלהם).

השאלה מה מקורות המידע. השאלה מה הטענות. וגם מה האלטרנטיבה.

נניח, כימותרפיה מחלישה מאוד את המערכת החיסונית, ואז עלולים למות מאיזה וירוס דבילי שבלי הכימותרפיה לא היה מזיז לך. אז כימותרפיה זה רע וצריך למגר אותה מהעולם?

וגם, הפניצילין זה מדהים והציל המון חיים, ואני מברכת על קיומו. אבל היום מבינים שגם באנטיביוטיקה צריך להשתמש במידה, אבל שצריך להשתמש… יש מקרים שברור. ויש מקרים שממש כדאי שלא. (פעם רופאה נתנה לי אנטיביוטיקה לשפעת. לא ברור מה עבר עליה, אבל גם רופאים טועים לפעמים).

כואב הלב על הנפטרים מהחצבת. שממה שראיתי זה ילדים… ואם אני לא טועה, היה אחד שנפטר אחרי שקיבל מנה אחת של החיסון ולפני שיכל לקבל עוד אחת (מבחינת גיל). וברור שהם לא אשמים בהחלטות של ההורים שלהם, או בהחלטות של ההורים שסביבם.

ואני הכי בעד לחסן (למעט מקרים רפואיים שלא מאפשרים). והלוואי וכולם היו מחסנים.

אבל הגוועלד הזה, לא מקדם אותנו לשום מקום בעיניי.

כי הכי הלוואי. שהיו מלמדים את כולם איך לנתח סטטיסטיקות על דברים כאלו. כי זה מאוד קל לסלף נתונים כאלו. ומשם הרבה ממתנגדי החיסונים באו… מאיזו סטטיסטיקה שלא מתקפת כלום כי המדגם לא מייצג…

(ראיתי לא מזמן מישהו שאמר שכל אדם שהוא מכיר, מכיר לפחות אחד שקיבל תופעות לוואי חמורות מהחיסון לקורונה. ואז הייתי כזה, יואו אני מכירה את זאתי שעד היום תשושה ברמות. ואחרי כמה שעות נזכרתי שיש לה פוסט קורונה ושהיא חלתה לפני שבכלל הביאו את החיסונים, ושיש עוד אחת כזו שאני מכירה; מלפני החיסונים גם כן. ולא מכירה אף אחד עם תופעות מהחיסון. או שאפשר איכשהו לייחס לחיסון)

שהטיות סטטיסטיות קיימות גם מהצד של תומכי החיסונים.

ילדים ל''ע נפטרים מכמה סיבות. אבל כמעט ורק הילדים שנפטרו מחצבת נמצאים בחדשות.

כלומר, אנחנו חשופים לסיבות מוות מאוד ספציפיות (וביניהן חצבת)

ולכל השאר לא.

כנ''ל בנוגע לחיסוני קורונה. קיבלנו הרבה מידע על מה יכול להתרחש אם לא מתחסנים. (ולחץ ציבורי וחברתי עצום).

ואפס מידע על תופעות לוואי של חיסונים.

מה שאומר שהמידע הסטטיסטי שלנו מאוד חסר ומוטה לכיוונים מסוימים.

זה אגב, גורם להרבה מתנגדי חיסונים לפתח תאוריות קונספירציה שלמות. (כי במקום מידע חסר, יכולים להגיע הרבה סוגי מידע, הגיוניים ופחות).

ולכן כמעט ואין דרך בעיני לבצע שיקול דעת הגיוני מבוסס עלות תועלת.

(אני מחסנת ומחוסנת לחצבת אבל לא לשפעת)

לעלות תועלת הגיונית

בימינו לא צריך לבחון סטטיסטיקות רחבות

המידע כולו בחוץ

התקשורת הרשמית מזמן אינה מקור המידע אלא אנשים פרטיים ע"י רשתות חברתיות

נזקים ממחלה הם ישירים

אי אפשר לדמיין שמשהו אחר יצר אותם

אבל נזקים מחיסון קשה לקשר באופן ישיר

כי הם יכולים להיות קשורים ויכולים שלא

לדוגמא

2 ילדים שלי היו חולים באבעבועות (טרום ימי החיסון) לשניהם מעבר למחלה הלא נעימה הזו

זה הסתבך (דלקת ריאות, אישפוז / דלקת עיניים חריפה, פסע מפגיעה בראייה)

אני הייתי חולה בשפעת a והתסמינים הזיקו לחיי חודשים ארוכים אחרי

לעומת זאת חיסונים אף פעם לא הזיקו בצורה ישירה (גם לא עקיפה אבל אי אפשר לדעת בוודאות)

אחרי שחוויתי נזקים גדולים ממחלות שיש להם חיסונים

אני לא רוצה לנסות את זה שוב

לכן מאז אני מתחסנת נגד שפעת

גם אם יש לחיסון מחיר (נסתר) זה בלי השוואה למחיר של מחלה שמסתבכת 

ומוטה.

את מדברת על החוויה האישית שלך (ושל ילדייך).

המידע ברשתות החברתיות הוא ממש לא סטטיסטי. גם כי הוא מותאם למשתמש (אם את מתנגדת לחיסונים תקבלי הרבה מידע כזה, ואם את תומכת נלהבת תקבלי מידע אחר).

וגם כי לא כולם יבחרו להעלות כל מידע. כלומר, גם אם אני חושבת שנפגעתי משמעותית מחיסון קורונה אני לא אעלה את זה, כי אנשים יחשבו אותי למשוגעת וקונספירטיבית.

ואם אשתף מידע על חיסוני חצבת וכמה שזה חשוב, אני אציג דעה פופולרית שככל הנראה תזכה להסכמה.

ולכן המידע מוטה, ומוטעה.

ועוד משהו, ברור לכולנו שמפתחים חיסונים יותר מאשר תופעות לוואי שלהם.

זה לפעמים מאוד מעגלי, הורה חושב שיש תופעת לוואי משמעותית לחיסון, הוא מגיע לרופא עם המידע הזה. והרופא אומר שזה לא קשור לחיסון. אז המידע בכלל לא נאסף (!)

בניגוד לילד שחולה בחצבת, שאז המידע נשמר בצורה קפדנית ומפורסם לציבור.

בנושאים כאלה, שהחשיבות העיקרית היא האחוזים הקטנים (לא כולם נפגעים מהחיסון, ולא כל הלא מתחסנים חולים ומתים מחצבת). המידע הסטטיסטי לא יכול להיות חוויה אישית וגם לא מדגם מצומצם.

ומדגם סטטיסטי שנאסף באופן מהימן אין לנו.

מה חשוב לך בחיים

לי חשוב ה80%

על פי עקרון פארטו

כלומר השוליים לא חשובים לי

אם יש נזק בשוליים הוא לא מספיק חשוב

הניסיון האישי שלי מראה שהנזק ממחלות אינו בשוליים

אחרת לא הייתי חווה אותו בצורה משמעותית

המידע שמגיע מאנשים אמנם לא נקי

אבל מידע שאפשר לפרש אותו לכמה כיוונים הוא גם בשוליים

מידע חד משמעי הוא ב80%

גם סטטיסטיקות שנאספות בצורה מקצועית יכולות להיות מוטות בגלל מטרה ראשית של המחקר

וגם המידע הזה צריך להיבדק

המידע שלי מבוסס על מדע+ בדיקת הדרך שהמדע עשה+ ניסיון שלי וניסיונות של אחרים שנשמעים אמינים

אבל בכל מקרה זה בשוליים

גם נזק ממחלות וגם נזק מחיסונים.

או שזה לא אותה רמה של נזק.

(מוות ממחלה לעומת אי נוחות מחיסון, האחוזים לא משנים אלא הערך בכל אפשרות).

ומאמינה שכל אחד צריך לעשות מה שהוא חושב.

גם אני מחסנת לרוב.

אבל זה לא בגלל מידע סטטיסטי טהור. אלא כמו שציינת, אסופת מחשבות ורעיונות (ולחץ ציבורי וחברתי) 

יש את ההסתברות ויש את ההשפעה (נזק)

אם הנזק לא גדול

הסיכון לא יכול להיות משמעותי

ההסתברות להינזק ממחלה הוא כמעט 100% כי כמעט תמיד יהיו תסמינים כלשהם

הנזק יכול להיות קטן עד קריטי

ההסתברות להינזק מחיסון בינונית (כי לא כולם חווים תסמינים)

השפעה קטנה עד בינונית וגם היא לא בהכרח קשורה לחיסון 

את מחשבת באופן חלקי.

אם הסיכון להינזק מחיסון הוא 1/1000 אבל המשמעות היא מוות

אם הסיכון לחלות במחלה ולהוציא שבוע מחלה הוא 1/100

והסיכון לחלות ולמות כשהחיסון היה יכול למנוע את המוות הוא 1/100000.

אז לא בהכרח שווה להתחסן.

(לא מתכוונת קונקרטית לאחוזים הנ'' ל, אין לי מידע בכלל. רק כדי להדגים).

בקיצור ולסיכום, חסר הרבה הרבה מידע כדי להגיע לאיזו שהיא הבנה סטיסטית. (וזה מה שהתכוונתי לכתוב מההודעה הראשונה. ותו לא) 

עם נזק של חיסון

שאי אפשר להוכיח שהנזק הגיע ישירות ממנו

גם אנשים שמתו סמוך לחיסון לא בהכרח מתו ממנו

אבל נזק ממחלה הוא ישיר

רואים את הסיבוך/ ההדרדרות רגע אחר רגע

לכן הסיכונים אינם ברי השוואה סטטיסטית

כי ייתכן שהסיכון למות מחיסון הוא אפס

ו900 מתים למחרת

עדיין אין דרך להוכיח?

סביר שיש סיבתיות.

ואגב,

זו הדרך להתעלם מהנזקים של החיסונים, פשוט לא לבדוק מתאם.

כמו שאת אומרת, צריך להתאמץ כדי לבדוק הקשר סיבתי: להתחשב במשתנים מתערבים, נתוני רקע, קבוצת ביקורת, מדגם גדול מאוד.

ולכן קל מאוד לא לבדוק, או גרוע מכך להתעלם מהמידע. (כמו המעגליות שציינתי בדיווחים על תופעות לוואי של חיסוני ילדות).

ובדיווחים על מוות ישיר ממחלה לא צריך בכלל להתאמץ. ילד - אין חיסון - חצבת - מוות.

לכן סביר שיהיה מידע חסר.

זו הטיה סטטיסטית. 

זה היה קורה

החיסון לא היה משווק

כי אין דרך להסתיר את זה

וכמו שכתבתי המוות זה לא האישו בחיסונים אז גם אם זה כן קשור וזה קורה בשוליים

יותר חשוב למנוע תחלואה קשה

לא רק למערכת אלא גם לאדם הפרטי שחייו יכולים להינזק קשות מתחלואה קשה

המטרה העיקרית של החיסונים היא לא למנוע תמותה אלא להפחית תחלואה (צמצום אשפוזים ופניה לגורמי רפואה)

וזה הסיכון הראשי

מחלה קשה סיבוכים ותופעות לוואי

סטטיסטיקות של אשפוזים נותנות תמונה די טובה של עלות מול תועלת

של חיסונים

לגבי כל המחלות

סטטיסטיקה של מות אולי מטלטל יותר אבל זה לא האישו המרכזי 

אם כך היו עושים סטטיסטיקות… אבוי לנו.

ומי אמר שאין מידע סטטיסטי שנאסף באופן מהימן?

בשביל למצוא שחיסון x גורם למחלה y, בצורה מהימנה עם סטטיסטיקה נכונה, צריך לבחור את המדגם באופן בלתי מוטה.

(למשל- אם נקח למדגם רק את מי שהלין על תופעות לוואי מהחיסון- יש פה הטיית בחירה.)

בגדול בשביל לבחור מדגם תלוי מה בדיוק את מחפשת (נניח את יכולה לצמצם את המדגם לילדים עד גיל 10), אבל בגדול את לא אמורה לדעת על מה קרה למדגם שלך אחרי החיסון. הוא צריך להיות די זהה, למעט העובדה שחלק חוסנו וחלק לא.

אח"כ את עוברת על התיק הרפואי שלהם אחורה, או שאת ממשיכה לעשות בדיקות אקטיביות למשך זמן מה מרגע החיסון (נניח בודקת שנתיים שלוש קדימה).

אח"כ את משווה בין התיקים הרפואיים, בודקת אם יש קורלציה בין משתנים, ואז גם מבררת אם הקורלציה מעידה על סיבתיות או שיש לה הסברים אחרים. (האם לילדים חולי סרטן נושר השיער בגלל הסרטן? יש קשר בין מחלת הסרטן לנשירת שיער אבל זו לא הסיבתיות. הסיבתיות היא הכימותרפיה).

כלומר, נניח וילד חוסן כפעוט. ואחרי זמן מה הוא מאובחן חלילה עם אוטיזם. זה לא משנה אם נרשם שהגורם לאוטיזם הוא החיסון או לא. מה שמשנה זה שנוסף תיק רפואי שיש בו גם חיסון וגם אוטיזם שאובחן לאחר מכן.

ולכן, אם מדובר על תופעת לוואי משמעותית, היא בהכרח תירשם בתיק הרפואי. ולכן גם תהיה חלק מהסטטיסטיקה.

(אפשר לדבר גם על תופעות לוואי פחות ניכרות. נניח אולי חיסון לחצבת גורם להחלשה של משהו אחר ואז יש יותר נטייה לפתח דלקת ריאות. נניח. לא צריך שכשהגעת עם הילד לרופא הוא יכתוב שיש דלקת ריאות בגלל החיסון. מספיק שרשם שמצא סימפטומים של דלקת ריאות.

ויותר מזה, צריך שמי שבודק את המדגם, לא יהיה מודע למטרות הניסוי. כי אז יש הטייה. גם אם זה מדגם שבודקים אקטיבית, אז אומרים לכך וכך רופאים לעשות בדיקות תקופתיות שמבררות על המחלות האלו והאלו. בלי שהם ידעו על חיסונים. ובלי שהם ידעו מי חוסן ומי לא. מבינה?)

זה מה שניסיתי להגיד. גם אם יש לחיסון מחיר נסתר זה בלי השוואה בכלל למחיר של המחלה ואת זה צריך להפנים

זה לא שהמציאו חיסונים כדי לקחת כמו סוכריות, זה כי המחלה גורמת לתחלואה מאוד קשה וגם למוות. אז זה או זה או חיסון, שגם אם יש לו תופעות לוואי (ופה כבר פירטו לך אחרות) זה עדיף פי אלף מאשר למות או לחלות בתחלואה קשה שזה נגרם ישירות דווקא מהמחלה.

כן כמו בקורונה, אנשים שכחו שהייתה פה מגיפה והיו גופות על גבי גופות שמתו מהקורונה ואז באו החיסונים שגם אם הם לא מושלמים או יש תופעות לוואי מה עדיף? למות מהקורונה עצמה?! איזה הזייה זה באמת. כאילו אנשים לא חושבים רגע מעבר ובגדול שכל העניין הוא למנוע מוות ותחלואה קשה שזה מוכח שנגרם מהמחלה ואת זה לפחות רוצים למנוע.

זה לא שאנשים  לכיף שלהם רצים לקחת חיסון כל יום סתם ככה כי זה פאן להם וכיף כמו לקנות שייק. אז לחשוב מעבר ולהבין את זה זה אחד הדברים החשובים שיש.

אה ולמנוע מוות מחצבת זה משמעותי מספיק. כי נגיד אם ילדים מתו לע משכחה ברכב גם על זה צריך לעלות מודעות או מבליעה של בלון או חפץ קטן וכד, אז כאן לפחות מנסים לעלות מודעות על משהו עכשווי שכאן בהווה הוא רודף אחרי הילדים של כולנו. ואנחנו יודעים מה לעשות בדין רודף נכון? יודעים כבר שהקם להורגך השכם להורגו אז לפחות נמנע את זה מהילדים שלנו. ברור שגם משאר הסיבות צריך להישמר, זה לא בא לבטל אותן אלא להתמקד רגע בחצבת שהיא מגיפה שמתפשטת והורגת כרגע בהווה.

אבל כשיש פיקוח נפש מיידי ואחד אחרי השני 11 תינווקת קיפחו כבר את חייהם צריך לעזוב בצד את הכל וקודם כל להציל ולהינצל. כמה שיותר.

וכותבת גם לך מה שכתבתי קודם, אני בעצמי עברתי לחסן אחרי שהייתי לא מחסנת מ"אידיאולוגיה" או הבולשיט הזה. מאוד האמנתי בעצמי וחשבתי שאני בעצמי גאונת הדור ויודעת ומבינה מה שכולם לא ואמרתי למה לחסן את הילדה שלי בכלל, אבל תודה לאל התפקחתי והיום אני מחסנת. וכמוני מכירה עוד, וגם מהצורה שאני או אחרים כותבים שאת קוראת לה גוועלד זה לא מרתיע אותי כי אני יודעת בצורה ישירה מכמה וכמה נשים שכתבו לי בפרטי שבזכות אותו הגוועלד שאת קוראת לו הן חיסנו לחצבת! אז אני מבחינתי את שלי עשיתי. תקראו לזה איך שאתם רוצים גוועלד או גרוב או סימני קריאה מה זה משנה, אני רוצה להעלות מודעות ולהציל אפילו עוד תינוק אחד שההורים שלו יקחו אחריות ויצילו אותו ויחסנו אותו. אז יופי יש כאלה שלא טוב להם בעין סימני קריאה וכל הPC נו פסדר מה אני אעשה, כל זה יפה ומתוק במצב רגיל אבל לא במצב סכנה ממשית עכשווית, וכן אני אצעק ואדבר בצורה הכי ישירה שיש שבאים כמו מחבלים חו (בהשוואה לחצבת עצמה) לקחת חיים אז אני לא אנהל שיח "רגוע" אלא אצעק ואולי הצעקה שלי תגרום למישהו לשמוע ולהציל את הילד שלו. 

ובלי קשר מותר גם להתבטא בצורה לא הכי נחמדה כאשר יש תסכול וכעס אמיתיים ובטח כאשר יש רצון להציל.

יותר מזה, יכול להיות שבאמת יש אנשים שהצורה לגשת אליהם היא בגוועלד כזה או אחר. יש אנשים שזה מה שתופס אותם ולזה הם מקשיבים.

אני לא כזאת. אני בדיוק להפך. אם מישהו אומר לי על משהו שהוא טוב מוחלט או רע מוחלט, אני ישר סקפטית. כי במציאות, אין כמעט טוב ורע מוחלטים. אם מישהו יגיד לי לא לחשוב ולהפסיק להטיל ביקורת, אני רק אטיל יותר ביקורת.

הרעיון הוא, שיש אנשים שהגישה הזאת פשוט מרחיקה אותם.

היא מגדילה להם את הרעיון הזה של "שוטפים לכולנו את המוח עם לחסן".

מבינה?

אותי למשל, אם את רוצה לשכנע בנושא מסוים, צעקות לא יעזרו. אבל לשבת ולהוכיח למה לפי הנתונים אמנם לא מושלם אבל יש יתרון עצום עצום עצום ללחסן, ויש סכנה ענקית בלא לחסן (שעולה על הסכנה של תופעות הלוואי), זה הרבה יותר ישכנע.

(נגיד אני לגמרי מתחסנת. ואני יודעת מראש למשל שלהרבה חיסונים יש תופעת לוואי של אדמומיות במקום ההזרקה. אבל ברור שהאדמומיות הרגעית מתגמדת בעיניי לצד הסכנה בלחטוף פפילומה… אז החיסון לא מושלם, נכון, אבל צריך להבין שגם אם יש מקרים ש… עדיין יש עדיפות מובהקת ללחסן)

ובעיניי צריך להיות מקום לשני הצורות, גם לצורה הזאת של הבעת תסכול וכעס בלי פילטרים כמו שהנפש מרגישה וזהו. וזה דבר ראשון עושה את שלו למי שכן לוקח מזה כמו שכתבתי שקרה ודבר שני טוב גם למי שפותח שרשור ורוצה להתבטא בחופשיות שלא יצטרך לחשוב שבע פעמים לפני כל מילה שהוא כותב כי יש עיקר ויש טפל.

וזה הכי נסבל בעיני סימני קריאה או מילים מפורשות ולא רק הכל בעדינות אובר וכאלה, אני בכלל לא קוראת לזה גוועלד ולא צעקות זה הייתה הגדרה שלך ועוד שאמרו על סימני קריאה, אני לא רואה את זה ככה אפילו אלא פשוט ישירות בלי פילטרים שלעיתים אפילו נצרכת כמו כאן. אבל מבינה מה את אומרת שיש גם אנשים אחרים וואלה מקבלת אבל חשוב שיהיה במה גם  לזה ולא להשתיק לא את מי שרוצה להתבטא ובטח לא את מי שרוצה ככה להעלות למודעות כי וואלה זה נושא כואב שלוקח חיים. זה כמו שיצפו לכתוב ברוגע על הטבח של שביעי באוקטובר יום אחרי... מישהו יכול לעשות את זה בכלל?

הם נהיים כל פעם שרשורים ארוכים מפלצתיים, עם המון אמוציות רעות משני הצדדים.

אף אחד לא משתכנע, זה רק גורם להשלכת רפש אחד על השני עד שחייב לנעול את השרשור.

זה לא שמחקו שם את השרשור בגלל הנושא, פשוט אחרי כמה זמן עצרו אותו לפי שיהפוך לעוד אחד מאותם שרשורים שמספקים יותר במה לעצבים מאשר למיד/נתונים/היגיון/החלפת דעות/דיון.

לק"י

אלא כי מדובר פה על מקרה רגיש של פטירת תינוק מהמשפחה של פותחת השרשור.

לא מדובר בדיון תיאורטי בלבד (שגם אז צריך לדעת איך להדיין בצורה מכבדת).

(ואם לפותחת השרשור יש בעיה, היא מוזמנת לפנות אלינו בעצמה.

ובכללי למי שיש השגות על הניהול שלנו, נשמח להדיין איתה באישי. אנחנו משתדלות להיות קשובות).

שואלת באמת מרצון להבין. איך לדעתך מרגישה אישה שפתחה שרשור מיוזמתה שקשה לה שמבקשים להתפלל על תינוק שלא חוסן מהמשפחה שלה ושהוא חולה מאוד ויש בה גם כעס, ואח"כ היא כותבת שהוא נפטר כמה שזה מזעזע ועצוב ושעדיין יש בה כעס, ואז נועלים לה את השרשור.

באמת אם זאת הייתי אני הייתי מתחרפנת. כאילו מה? לי אסור לקבל במה? שאני פורקת כאן לפחות כמה קשה לי ועוד דווקא שזה קרוב אליה, אז איפה היא כן תקבל במה? למה דווקא לה נעלו? מה זה בכלל לנעול וכאילו להשתיק דרך להגיב לה וכאילו להשתיק אותה? עכשיו ברור שלא לזה התכוונתן אבל תחשבי רגע בכנות על השאלה שלי. כי בעיניי זה יכול להיות עוול גדול לאותה פותחת, והלוואי שאני טועה והיא בסבבה עם הנעילה, אני לא הייתי אם זו הייתה אני.

ורק שיהיה ברור שאני חושבת שעשיתן הכל מכוונה טובה כן... רק בעיניי צריך לחשוב פה מעבר ולראות גם מה עיקר ומה טפל כמו שכתבתי בהודעה שלי

לק"י

מדובר באשה בוגרת, ולא בילדה קטנה שצריכה הגנה.

הסברתי פה את הסיבה. הסיבה היא לטובתה של הפותחת.

למרות שמצד האמת אנחנו לא חייבות לתת הסברים לכל שיקול שלנו. 

שאת החלטת שזו טובתה של הפותחת. אבל לא שאלת אותה ישירות. אם כבר אז זה כמו ילדה קטנה ולא אישה בוגרת.

כי היא פתחה שירשור נכון? אם הייתה רוצה שינעלו הייתה אומרת לכן.

אז מה זה אם לא להתייחס אליה כאל ילדה קטנה ולהחליט בשבילה אפילו שהיא עצמה החליטה אחרת?

נכון כתבת שמדובר באישה בוגרת ולא בילדה קטנה שצריכה הגנה? נו, אז למה אתן מגינות עליה לדעתכן ונועלות לה את השרשור? הרגע כתבת שוב שזה כדי להגן עליה אז לא הבנתי זה בדיוק זה...... והיא עצמה פתחה שרשור כלומר היא אישה בוגרת שרצתה ובחרה בזה. ולא ילדה קטנה שצריכה שינעלו לה ויגנו עליה מעצמה, לא?

ושוב הלוואי שאני טועה והיא סבבה עם זה, אם זו הייתי אני ככה הייתי מרגישה. ולא, לא הייתי פונה למי שנעל אותי כי הייתי מרגישה שלא יעזור כלום או שהייתי מרגישה בלי כוחות נפש כרגע גם להיות בשיא העצב והתסכול על התינוק שנפטר לע וגם להכיל את הנעילה הזאת אז לא לא הייתי פונה. ולא הכל כזה PC כל הזמן וצריך לראות מעבר של עיקר וטפל. אבל זכותכן תעשו מה שאתן רואות לנכון. אני פתחתי כאן בתקווה שכאן לא ינעלו ולא יערכו או ימחקרו אותי ולפחות זה קורה טפו טפו שימשיך ככה

אני רק אכתוב שוב- שלדון בנושא אישי על האם היו בסדר או לא, זה חוסר רגישות (בדיוק כמו שאני אכתוב, שאמא שלי נפטרה מסרטן, ויתפתח דיון- האם זה בסדר הטיפולים שהיא עשתה, ולמה היא מתה וכו').

ושוב- לנו יש את השיקולים שלנו. אם למישהי יש השגה- שתדווח ונדון בפרטי.

מפה והלאה אני לא אגיב פה בלי נדר.

נכון יש את הניק האנונימי כדי שממנו יכתבו נושאים אישיים? אז זה לא מה שהיא עשתה? היא כתבה באנונימיות ולא מכירים אותה או את המשפחה אז זה לא חוסר רגישות כי לא מכירים אותם בכלל. ואולי זאת הייתה הבמה היחידה שלה לפרוק דווקא כי יש אנונימי ובחיים האמיתיים היא לא יכולה בכלל?

וזה שונה הדוגמא שנתת כי אמא של מישהי שיודעים מי היא והיא בוחרת לחשוף את הסיפור זה לא לשון הרע או חוסר רגישות כי היא עצמה בחרה בזה לא מהאנונימי. ומי שמשתמשת באנונימי זה בדיוק כדי שלא ידעו והכל נשמר על פרטיות אז אין כאן חוסר רגישות שאנחנו בכלל לא יודעים מי הם.

אבל חוץ מזה יש כאן עוד משהו  חשוב למה זה לא מקובל לכתוב שהורה שנהג בחוסר אחריות הוא לא בסדר? בסך הכל היא תיארה שבגלל ה"אידיאולוגיה" לא חיסנו והיא יודעת את זה ממקור ראשון כי זאת המשפחה שלה וההודעות שהיא ציטטה אז היא אומרת שבגלל זה לא חיסנו אותו והוא נפטר. עכשיו למה זה לא בסדר להגיד שכן, הם היו לא בסדר?

אי אפשר לומר על הורה שלא חגר את הילד שלו שהוא היה לא בסדר אם הייתה תאונה והילד נפגע קשה בה חו?

אי אפשר להגיד שהורה היה לא בסדר אם עשה כל דבר אחר שהוא במאת לא בסדר? אז מה כן מותר להגיד?

צריך עכשיו ללטף גם את מי שטעה כדי שאחרים ימשיכו עוד לטעות ולתת לו לגיטימציה? אבל את מי שרוצה לזעוק את זה אסור לתת לו לגיטימציה? מה עם התינוק עצמו, מי יתן לו לגיטימציה להגיד שהוא היה רוצה לחיות? זה מאוד קשה לי הדבר הזה

זה מה שדיברתי על עיקר וטפל, איפה נותנים מקום לרגישות דווקא למי שפגע או חשב אחרת לצורך העניין אבל למי שהיא עצמה כואבת על המקרה ממקור ראשון ולמי שהם עצמם נפגעים חלילה אומרים שזו חוסר רגישות ואני לא מצליחה להבין את זה

לק"י

פותחת השרשור הודתה לנו על הנעילה.

אז אפשר להירגע והכל בסדר.

תאמת ממש דאגתי לה, אני שמחה לשמוע שהיא הודתה על הנעילה!! 

כאלה שכן משתכנעים וכן חיסנו דווקא בגלל השרשורים האלה. ולא מעט. כמו שכתבתי כבר.

לכן כן יש במה בעיניי להעלאת המודעות גם בצורה הכי נורמלית הזאת שאנשים אשכרה מביעים כעס מוצדק ותסכול מוצדק כמו זו שכתבה על תינוק מהמשפחה שלה!! וגם אני כאן כי הגיעו מים עד נפש באמת, וכן, אולי לא מפרסמים בריש גלי אבל בוודאות חיסנו כמה תינוקות דווקא בגלל שרשורים כאלה והעלאת המודעות. בדוק

שדווקא בפורום הזה אני שמח שסוף סוף יש שרשור עם חיים

עברו שנה וחצי מאז השרשורפלצת האחרון כאן, עם 310 תגובות... ואני תמיד סקרן לראות מתי השיא יישבר 

אפשר אולי לשחזר את ההיסטוריה,

באיזה נושא עסק השרשור מלפני שנה וחצי?

כסף, כסף, כסף - נשואים טריים

כלכך הרבה מידע מחכים.

שאדם מהם מגיע לקריסת מערכות או קרוב לכך

הם כן מסכימים להתפנות לבית חולים

איך מחליטים על איזה חלק מהרפואה כן לסמוך?

ובבית חולים מזריקים להם תרופות שמסוכנות כי כמה מאשר החיסונים, וזה פתאום בסדר

(לא לזרוק עגבניות, זו לא דעתי. בעייני זו דעה מגוחכת. אני גם נמנע מלתייג כי הרבה זמן לא ראיתי איתה כותבת, אולי קיבלה שכל...)

ודאי שזה נושא חשוב מאוד וכבד משקל, רק כדי קצת להרים לכולנו את מצב הרוח רוצה לצרף את הסרטון הזה:

אנדרדוס המעולים עשו לפני 5 שנים בערך (בקורונה) את הסרטון הזה "אח שלי מתחסן" על משקל "אח שלי מתחתן" וזה פשוט סרטון מעולה אז חשבתי שזו הזדמנות לצרף אותו כאן לנושא

(החתן בסרטון הוא גיסי המוכשר 👑)

כאן:

ב"ה שיהיו רק בשורות טובות ובריאות איתנה לכל עם ישראל 🙏

תודה לך ששמחת אותי

שתמיד תצחקי ב"ה 🌸

דווקא עשה לי טוב לראות!! חחחח גמר אותי שחתמו על הצהרת בריאות במקום כתובה חחחחחחחח איזה חזק!! 

1.

כשהיינו זוג צעיר הרווחנו ביחד 3,000 ש"ח לחודש (אני עבדתי במשרה חלקית מאוד, אשתי לא עבדה בכלל). שנינו היינו סטודנטים בלימודים מאוד תובעניים.

אפשר להגיד שבתקופה הזאת התכלבנו: אוכלים אוכל מאוד מאוד מאוד פשוט, אין מה לדבר על מסעדות או פינוקים, כמובן רק תחבורה ציבורית (ואם זה רק 3-4 ק"מ הליכה - אז הולכים ולא נוסעים בתחב"צ), מאוורר במקום מזגן גם בקיץ הלוהט... 

למרות ששנינו גדלנו בבתים ברמת חיים גבוהה, לא הרגשנו לרגע אחד שאנחנו עניים ולא סבלנו בכלל. היה לנו טוב, היינו צעירים ונשואים והורים והיה לנו מושלם ביחד מבחינתנו. 

כמובן היום אין סיכוי שאצליח לחזור לרמת החיים הזו בלי להרגיש שאני עני ומסכן, אבל בזמנו היינו מאושרים.

מה שכן, לא היינו צריכים לשלם על הדירה (תודה להורים). בלי עזרה מההורים כנראה היינו פשוט מחליטים שלא נהיה סטודנטים במקביל.

2.

אני ממש מסכים איתך שאסור להתעלם מהשאלה הכלכלית. אם את רוצה להתחתן עם אברך אז כדאי שתהיה לך עבודה, אפילו חלקית. צריך לראות איך ביחד עם המלגות/קצבאות שהוא יקבל וביחד עם העבודה שלך, וגם עזרה מההורים אם יש, אתם מצליחים לשלם לפחות על שכירות + מחיה מינימלית.

3.

בסופו של דבר אם מתכננים את הדברים נכון ויודעים למה נכנסים, אפשר להסתדר. לא הייתי דוחה חתונה בגלל מצב כלכלי זמני.

4. 

אם יודעים שהמצב הכלכלי הרעוע הוא זמני (למשל כי עוד מעט תסיימי ללמוד), לא הייתי פוסל על הסף להשתמש במתנות מהחתונה או אפילו בהלוואות בשביל לשרוד את התקופה הזאת. זו לא בושה לקחת הלוואה של למשל 3,000 ש"ח לחודש, שבשביל זוג צעיר ודל באמצעים זה המון כסף, אם יודעים שבעוד שנתיים-שלוש זה יהפוך להיות כסף קטן וההלוואה תוחזר בקלות לבנק.

5.

לגבי עזרה מההורים - בתור הורה, אני בהחלט ארצה לתמוך בבן שלי אם יבחר להתחתן מוקדם. זו זכות עבורי לעזור לו להקים בית, וכאמור גם אני קיבלתי עזרה מההורים.

אם ההורים שלך רוצים ויכולים לעזור, אין שום סיבה להתבייש או לסרב או לראות בזה חיסרון.

בעלי היה אברך ולמד הוראה ואני הייתי סטודנטית, בשעות הפנאי ניקינו בתים, חילקנו מיצים, העברנו שיעורים פרטיים ועוד...

בנוסף, ההורים עזרו לנו הרבה.

עכשיו הילדים שלי לקראת הגיל שאני התחתנתי ואני לגמרי מעודדת אותם להתחתן מוקדם ושאנחנו נעזור להם

בהתחלה היו פחות הוצאות (וההורים עזרו עם המגורים)

אח"כ כשהיו 2 תינוקות והיינו עניים התעוררתי על עצמי והגדלתי הכנסה

בכל מקרה תמיד חיינו רק ממה שהיה לנו גם שזה היה ממש מעט

היו זמנים בלי רכב בלי חופשות ועם חישובים על מזון

למשל: בעיניי להתחתן בגיל צעיר זה מאוד טוב. לכן קודם כל לא הייתי דוחה חתונה בגלל זה. זה עיקרון א' (שלי)

אח"כ, לחשוב מה העקרונות הבאים. למשל אצלינו, אחרי כשנה בעלי מיצה את האברכות והתגייס ( הוא היה לפני צבא) ואז הוא היה זכאי לתשמש והתפרנסנו מזה בכבוד. כמובן שזוגות אחרים יכולים לתעדף אחרת. למצוא עבודות מעניינות מהצד ( למשל בעלי כמה פעמים הבין הזמנים עבד בנקיון יערות, כסף מעולה) ולא להתעצל.

ובאמת שבקושי יש הוצאות. אנחנו שילמנו שכד, מאות בודדות על אוכל ועוד קצת על נסיעות. וזהו. ובאמת זה אפשרי.

זה לא נכון שאין כמעט הוצאות. ברור שביחס למשפחה זה כלום, אבל ביחס למשכורות זה הרבה.

גם אגיד שאישית סלדתי מזוגות שקודם מחליטים להתחתן ואז אומרים "היי הורים אנחנו צריכים כסף" (זה להעמיד אותם במקום בעייתי, ובעיקר - זה ילדותי). עם זאת, אם ההורים אומרים מראש שיעזרו בכך וכך (חדפ או באופן קבוע), זה משהו שאפשר להתחשב בו בחישוב הכלכלי.

בגדול, במצב שאת מתארת (אברך + סטודנטית בלי הרבה זמן לעבודה), חייב עזרה. אבל עזרה זה לא בהכרח מההורים.

נניח אם יש מגורים בדירונת בישיבה, זאת עזרה ממש גדולה. כי אז אין לכם הוצאה של שכ"ד וארנונה (או שהיא מזערית). זה לא לזרוק אחריות, כי זה משהו שאפשר לדעת מראש. הישיבה מספקת כך וכך לכל זוג שעונה על הקריטריונים האלו והאלו.  (ואז זה גם חוסך לפחות תחבורה של הגבר, כי הוא גר איפה שהוא לומד…)

אגב, זה יכול לבוא גם דרכך, נניח אם את עובדת במקביל כמדריכה באולפנה/מדרשה ונותנים לך מגורים בחינם או כמעט בחינם.

עזרה מההורים ברורררר שעוזרת מאוד. וזה משהו גם שממש אפשר לדבר עליו עם ההורים. האם אתם רוצים ויכולים לעזור לי כלכלית כשאתחתן עד שאסיים את הלימודים? וגם פרקטית סכום (שהם קובעים. משהו שהוא לא מעל הפופיק שלהם. משהו שהם יכולים להגיד - כל חודש בשנה הראשונה כך וכך).

ההורים שלך ימשיכו לשלם שכל שלך? זה משמעותי.

מבחינת הכנסה אקטיבית אפשר עבודות מהצד. הוראה פרטית, חלוקת עיתונים לפנות בוקר וכו.

מספרית אם מעניין אותך אני אשלח לך בפרטי כמה אנחנו מוציאים כזוג. אני אגיד שמגורים זו ההוצאה הכי גדולה אצלנו (גרים במקום יקר… בסוף יש אילוצים של לימודים, ישיבה וכו שמשפיעים על בחירת איזור מגורים בשלב זה בחיים).

צריך לדעת להתנהל נכון (בכללי אחלה זמן ללמוד התנהלות כלכלית נבונה. גם זוג שמרוויח שתי משכורות הייטק צריך לדעת להתנהל), אבל אנחנו ממש חיים בסדר (ובאנו מבתים שיש הכל בשפע).

ובאמת. אם יש אופק כלכלי, וידוע שזה לזמן מאוד מוגבל, בעיניי זה בסדר להשתמש בחסכונות וכאלה. (אני יודעת שזה שמראש יש לנו חסכונות כאלו זו פריווילגיה. ומודה שלא היה לי אומץ לקחת הלוואה מהבנק. אולי כן הלוואה מההורים).

בשולי הדברים אגיד שאצל הרבה זוגות ההורים ממשיכים לשלם חלק מהדברים שנראים שקופים, אז לא יודעת כמה הם יוצאים (ביטוחי בריאות והוצאות בריאות, כרטיס סים, כל מיני כאלה…)

ואם כל זה לא מסתדר? אז מתפשרים על דברים אחרים. חתונה לא הייתי דוחה. ילדים אני אישית כן.

אולי הוא יכול לעבוד בקצת זמן שנשאר עד שתסיימי את התואר ואז לחזור לישיבה?

אולי את יכולה לעבוד במשהו ואז לסיים את התואר? או לפרוס את מה שנשאר לך על יותר זמן, מה שיאפשר לך לעבוד בצורה רצינית יותר במקביל… יש פתרונות.

לגור במקום מאוד זול (קרוואן באיזו התנחלות חצי נידחת. סיוט מבחינת תחבורה, אבל חוסך הרבה כסף).

ויש גם דרכים אחרות לחסוך ביומיום. הרבה מהן זה "להסתמך על אחרים" ואני לא אוהבת. אבל יש כאלה שזה סבבה להם. (נניח ללכת להורים לשבת ולקחת הביתה את שאריות האוכל. אני עושה את זה לפעמים, אבל אף פעם לא מההיבט הכלכלי.)

אני סטודנטית ובעלי באידיאל אברך

למה באידיאל? כי בהתחלה היא עבד מעט אז היה באמת אברך רוב הזמן, אבל כשנכנסתי להריון התחיל לעבוד יותר רציני, ועכשיו עובד כמעט חצי יום

בסוף אם אנחנו מחליטים להתחתן אז אנחנו מחליטים להיות מבוגרים, מה שאומר ששנינו יודעים שצריך לוותר קצת על מה שחלמנו לעשות בשביל הבית

אז אני וויתרתי על להצטיין בלימודים כדי להספיק גם לעבוד ובעלי וויתר על חלק מהשאלות בישיבה

לא אגיד שזה לא מבאס, אבל זה בסוף בשביל הבית ובשביל הילד שיהיה בעז"ה, אז זה שווה את זה

אז כל זוג מוצא את הסידור שלו ואת הפרנסה שלו

כותבת כאחת שחיה כך .בעלי למד ואני עבדתי.

בהמשך אני למדתי.

אחרי תקופה ארוכה בישיבה הוא יצא לעבוד(למד במקביל מקצוע)

מי שבוגר להתחתן צריך לכלכל את עצמו.

ההורים צריכים להקנות חינוך כלכלי לילדיהם .

בתור זוג אברכים עם ילדים חיינו בצמצום.

אבל היינו מחושבים.

גרנו במקום זול מאד.

בהמשך כשההכנסה עלתה רווח לנו.

כשילדינו התחתנו .הם כלכלו את עצמם.

לחלקם היה מקצוע .חלקם היו סטודנטים.

כשאהיה צריך עזרה כספית קבלו באופן חד פעמי.

אנחנו עכשיו זוג צעיר, בעלי בצבא ובעיקרון אברך ואני סטודנטית, ולפני החתונה ישבנו וחישבנו הוצאות ומה זה ידרוש מאיתנו, ואנחנו גם עובדים קשה יותר בשביל זה. זה אומר ששנה שעברה היו תקופות בחופשת סמסטר שעבדתי גם שישה ימים בשבוע בשביל משכורת גדולה יותר, ושבעלי עבד בין הסדרים, ולא קונים דברים לא הכרחיים, ומתפשרים לפעמים על מקום מגורים או על דירות קטנות יותר, ובסה"כ אם לזני בני הזוג אחראיים מסתדרים. אני לא אגיד שאין לנו תמיכה מההורים, כי יש ומשמעותית, אבל כרגע כל התמיכה הולכת לחיסכון בגדול, כי לי ולבעלי היה חשוב מאוד לקחת עלינו דברים רק אם נוכל לעמוד בזה בכוחות עצמנו, בלי לחשב את התמיכה. אבל בלי קשר, תמיכה מההורים זה לא דבר רע. זה לא אומר בהכרח ליפול עליהם או שהם יפרנסו אתכם לגמרי, זה יכול להיות גם רק כמה מאות שקלים שיעזרו לכם לסגור את החודש

מה ההבדל בין תמיכה מההורים למילגה שהישיבה נותנת? למה לא להשתמש בכסף הזה מלכתחילה?

(בהנחה כמובן שההורים נותנים בשמחה מיוזמתם)

סליחה שנפלתי עלייך, זה נכון לעוד כמה תגובות כאן 

שהיא לא תמורת עשייה

מילגה היא תמורת לימוד/ נוכחות

כסף שהוא לא תמורת עשייה עלול להוביל לחוסר פיתוח אחריות כלכלית

אני יכולה להביא לילדים שלי כמו שההורים שלי נתנו לי

אבל אני אעדיף שלא לעשות את זה בתחילת הנישואין

עדיף שהם קודם ילמדו לקחת אחריות ועם השנים אולי אביא להם עוד

אני רואה שרוב האנשים שענו פה דיברו על זה שיש תמיכה מההורים, אז רוצה רק לומר שזה אפשרי לחיות יחד אברך וסטודנטית גם בלי תמיכה מההורים, כמובן עם המון מחשבה החיסכון ואחריות..

אני ובעלי ככה חיים כבר שנתיים וב"ה בינתיים העסק עובד ההורים של שנינו לא בסיטואציה שהם יכולים לעזור בצורה שוטפת.. הם מדהימים וכן משתדלים לתת מתנות מידי פעם כשמתאים להם, אבל תכלס ההוצאות הקבועות כמו שכ''ד, לימודים- זה עלינו.. משתדלים לצמצם איפה שאפשר, לחסוך, לעבוד (בעלי בערבים ובימי שישי, אני בימים שאני לא לומדת), למצוא מלגות בלימודים, מתפשרים על דירה שהיא לא דירת החלומות, וחיים בשמחה כי אנחנו בחרנו לנו את החיים האלה ורק אנחנו אחראים על איך נחיה אותם

אבל כשלומדים תארים של 5 ימים בשבוע זה קצת יותר מורכב.

בעיקרון אם לא לומדים 5 ימים זה באמת יותר מתאפשר...

אבל חשוב לזכור:

מניעת הריון זה לא מילה גסה.

ואם אתם צעירים מאוד, ולא פנויים לעבוד במשרה מכניסה אלא רק השלמות, חשוב לקחת את זה בחשבון.

לפרנס זוג מבוגרים לא דומה לפרנס משפחה עם ילדים.

בגלל שזה פורום ולא לוח מודעות, עדיף לכתוב כאן את הדברים ולא להסתפק בקישור חיצוני שלא יוביל לשום דבר...

ולא שאחת יודע הכל ומסתכל בעליונות על השני

צריך כמה שיותר החלטות משותפות.

שלושה *שותפים* באדם.

ראיתי הרבה על רמה, יש גם מקומות להזמין אוכל או לצאת

ירושלים לא מכירה

סביר להניח ששם תקבלי עוד תשובות.

תהנו!!

כבשת הרש וכל זה

למרות שאני מנהלת בשניהם.

יכול להתאים לכם?

(בעצם זה אולי גדול מידי בשביל זוג..)

עוזר?

 054-426-5105 זה הטלפון,

עם ארוחת בוקר מפנקת, יש בריכה לדעתי מקורה צריך לברר

מומלץ

אני תוהה למה זה מטריד רווק בשעה כזאת השאלה הזאת.

אשתי יודעת לתקן דברים בבית וגם מרוויחה יותר ממני.

חכמה? לא יודע איך מודדים את זה, עשיתי יותר יחידות ממנה באנגלית והיא עשתה יותר יחידות ממני במתמטיקה בבגרות.

זוגיות טובה ומאושרת? תגדיר זוגיות טובה ומאושרת?

אני יכול להגיד שבתחילת הנישואין הפריע לי הרבה יותר שאני לא מרוויח יותר ממנה כביכול אני זה שאחראי על החלק הזה בכתובה אבל עם הזמן נרגעתי, אני לא אגיד לאשתי להתפטר רק כדי להעצים את הגבריות שלי.

עם הזמן למדתי לתקן דברים בבית ויש לי גם רישיון חשמל, זה דברים שלומדים בקלות ביוטיוב ובפייסבוק ובעוד מקומות.

ועם פוטנציאל השתכרות גבוה ממני (שלא ממומש כי היא בוחרת לוותר על חלקו לטובת המשפחה)

בעניין תיקונים בבית

כל מה שאני יודע לעשות. היא גם יודעת

חלק מהדברים אני אעשה וחלק היא.

לדוגמה. חציבות. תליה. חשמל וכו' אני אעשה

שכפטל. צבע. הרכבת רהיטים. זה היא בדרך כלל.

ואחרי כל זה.

לא מרגיש שיש תחרות מי יותר "גבר"

מנהלים בית בשותפות. תוך פרגון הדדי לחוזקות של כל אחד 
 

על פניו, זה לא אמור להפריע עם עבודת המידות.
אבל ההבניה הטבעית של נשים וגברים היא רצון של גבר להוביל ורון של אשה להיות מובלת.
אם מקלפים את כל המעטה ומגיעים פנימה למניעים הגולמיים- זה מגיע משם.
ברור שבפועל יש הרבה זוגות שהאשה יותר במשהו שהוא "כביכול" גברי- כמו הדוגמא שנתת תיקונים בבית או שכר,  והם מאושרים, אבל ממה שאני אישית ראיתי וחוויתי זה בא על חשבון דברים אחרים...

שמעתי פעם מרבנית חכמה, שסוד לזוגיות מוצלחת זה שתמיד אשה יהיה משהו אחד שהיא ממש מעריצה את בעלה. ממש ממש. לא צריכה לעשות עבודה כדי לראות את הטוב שבזה אלא באופן טבעי מרגישה שהוא כמה רמות מעליה.


דעתי האישית היא שבעולם של היום יש בלבול מאוד גדול שמוביל להרבה סוגי התנהלות "קלוקלת", המושגים של נשיות וגבריות מתבלבלים ובהתאמה המקום של הגבר והאשה במערכת זוגית.

ברור שאנחנו אנשים שונים וכל אחד מה שהוא מתחבר, אבל בגדול ממש לדעתי זה מקום בריא שהאיש יותר מוביל והאשה מובלת.
שוב, הגדרות טכניות זה בעייתי כי זה לא משוואה במתמטיקה. גם כ אחד ומה שחשוב לו..
מקווה שאני מובנת..

ויכולה לומר על דרך השלילה.
הרבה מאוד בעיות בדינמיקה זוגית נופלים על מקומות שורשיים אלו- תפקידים "מבולבלים" של הגבר והאשה.
שוב, זה מאוד תלוי בהמון דקויות.
אתן דוגמא מאוד רווחת אבל דיי מובנת-אברכות.
בציבורים בהם האיש אברך למשך שנים רבות (לא אברך ל5-6 שנים ואז יוצא לשוק העובדה אלא "אברך נצח") יוצא שהנשים נצרכות לצאת לפרנס. זה כבר היפוך היורות, גם אם הן עושות את זה בהסכמה, אהבה ורצון גדול מאוד!
זה לא טבעי שעול הפרנסה יהיה באחריותה של האשה. היא יכולה להשתתף, ואף להרוויח יותר בפועל אבל תכלס לא מתאים לנפש שלה לדעת שהיא האחראית לפרנס.
וישנם ציבורים במגוון קהילות שהאשה מפרנסת בלעדית (גם אם הבעל מרוויח מהצד, רוב הפעמים זו לא הששכורת העיקרית שהבית מתבסס עליה).
יוצא שהאשה עובדת ומתעייפת. הרבה פעמים האיש מוציא בהפסקה של הכולל את הילדים מהגן, מבשל ואף מגיש צהריים, יושב עם הילדים כשהם חולים וכו וכו.
אין בזה רע, וזה לא שאני אומרת אשה למטבח גבר לעבוד בשדה. זה מאוד גברי שגבר מבשל ומטפל בילדיו נגיד אבל זה קצת התהפכות היוצרות במערך התפקידי המהותיים בבית.
הרבה אברכים, לא כולם, אבל הרבה, הופכים להיות מאוד "נשיים". שוב לא כולם אבל חלק גדול. הם טרודים בתורה, וכדי לא לבטל את התורה האשה מעסקת בהרבה "עויילם הזה". שיחות עם אנשי מקצוע למשל. כל מיני. שוב לא יורדת לפרטי כל מקרה זה נורא כללי. אב זו דוגמא שקל להבין.
לא דומה גבר שעובד קשה ומפרנס, לאברך כששניהם צריכים לריב עם קבלן שיפוצים שעשה טעות בבית, נגיד.
מקווה שזה מובן וברור הכיוון.

זה לא אומר שאשת אברך ואברך לא יהיו מאושרים ושלמים בזוגיות שלהם. אבל זה יכול ליצור המון תסכולים שנובעים מזה שהדברים לא מתנהלים בזרם שבד"כ טבעי להם להתנהל.
 

לבין להיות האחראי על הפרנסה.

אצלנו, למשל, גם אם לפעמים אני מרוויחה יותר מבעלי (מכיוון שאני עצמאית זה משתנה), אני לא מנהלת בכלל את הכספים - זה התפקיד של בעלי, ובעיניי זה באמת התפקיד הגברי. (אף שכמובן יכול להיות שיש נשים שמבינות בזה יותר מגברים)

בעלי היה אברך הרבה שנים (11) ועכשיו הוא אברך חצי יום.

בצורה שווה בנושאים האלה

נראה לי שזה טוב ככה כדי לא לראות את הצד השני (בעל או אישה) במקום נמוך יותר.

לא בטוח שהבנתי אם את עושה עבודה של לא משנה אם יש הבדלים בינינו ואת לכאורה יותר מבעלך, בכל זאת את מצליחה לחיות בתחושה של אין הבדלים.

או שעובדתית/אובייקטיבית אתם שווים..

אני יותר בוגרת מבעלי , עצמאית מאוד ("חזקה") מסתדרת לבד ופחות צריכה תמיכה, מרוויחה הרבה יותר ממנו

לבעלי אין שום בעיה לתת לי את התמיכה והגב אם אני צריכה או להרוויח יותר , לי זה הכי טוב - אני צריכה שיתנו לי עצמאות,

קל לי יותר לקבל החלטות ולקחתי על עצמי את העול של הפרנסה מבחירה

וב"ה מסתדרים מצוין דווקא בגלל שיש לי את המקום שלי ומצד שני לו יש הרבה תחומים אחרים שהוא טוב בהם יותר ממני

מקווה שעניתי את התשובה, לא כ"כ הבנתי מה מטרת השאלה

המפרנסת

חלק מהיכולות שלי גבוהות משלו

אני טיפוס חזק ולא זקוק למשענת

אבל

השותפות החברות והזוגיות עם בעלי עוזרות באופן משמעותי להצלחות שלי

וגם הוא מתקן דברים

וכן הזוגות שלנו טובה

א. תודה שעניתם.

ב. אולי מוטב בתשובות הבאות להתעלם מההתחלה/מההקדמה ולהתייחס בעיקר למקרים 2+3 שרשמתי שם.

ג. שאלתם מה מטרת השאלה..

אני חש/חושב שרוב ככל הבנות, יש להן הרבה כישורי חיים שאין לי, בנוסף שבהשוואה אליי הן גם יותר בוגרות/עצמאיות/חזקות/מובילות(חלק מהמילים הללו כתבתי בשאלה, חלק אתן רשמתן, לא חד לי אם הן זהות או שונות אחת מהשנייה).

וקשה לי להיפגש שזה כך.. אני לא חושב שזה יצליח..

מצד שני אם 20 ומשהו שנה האישיות שלי היא x לא נראלי שזה ככ קל ופשוט פתאום להשתנות..

אז לכן רציתי לשמוע קצת אם יש זוגות עם דינמיקה כזו פחות או יותר.

מקווה שמובן יותר.

כישורי החיים שלי היו דלים

והייתי אישה חלשה ומְרַצָה

היום 20 + שנה אחרי אני ההפך

ככה שזה בהחלט בר שינוי

האישיות בגיל 20 מתעצבת מהילדות וההתבגרות ולא מניסיון חיים בוגרים

20 חשבתי שאני יודעת הכל

בגיל 30 גיליתי שאני לא יודעת כלום

בגיל 40 אני לא מחפשת לדעת אלא לחוות להתנסות לטעות וללמוד

אני מכירה גם אנשים בני 60 שאינם מאד בוגרים או חזקים

אנשים בוגרים וחזקים אלה אנשים שעשו ועושים תהליך

הם בתהליך למידה תמידי

יכול להיות מישהו בוגר לגילו בגיל 20 או 30 אבל אם הוא לא ממשיך תהליך הוא ישאר מאחור

ככה שאין גיל שמאוחר להתחיל בו תהליכים

נקודה נוספת זה לא התפקיד שלך להכריע אם אתה מספיק גבר כדי להתחתן, זה התפקיד שלה.

אני ברווקות הייתי בטוח שאף אחת לא תרצה אותי בלי תואר אקדמי, שטויות במיץ עגבניות, הסטנדרטים שלך לגבריות לא מעניינים אף אחד ולא צריכים לעניין גם אותך, מה שמעניין זה הסטנדרטים שלה, ואידך זיל גמור.

שלך

אם אתה שואל אותי, הבעיה הכי גדולה שלך זה הייאוש הזה מעצמך

אתה עוד צעיר. אפשר לפתח את האישיות, את הקריירה, את הכל. השאלה היא אם אתה מרגיש שאתה רוצה ומסוגל

אלו לא הדברים שרשמת, אלא מידות טובות, הכלה והקשבה. כל אלו הם משענת ומושא להערכה לא פחות מדברים אחרים.

וגם ה2 הראשונים יכולים אולי להוות בעיה. לא בהכרח.

אם יש קשר טוב וקרוב אז פחות.

הייתי מתמקדת ב3

אפשר לעבוד על זה. 

ולכן לרוב בכול אחד מהמקרים תמצא

טיפוס חזק יבחר שברירית וההפך

וכו על זה הדרך...

ככה חיי הזוגיות יותר מעניינים...

לדוגמא שני אנשים אדישים בבית זו צרה צרורה

אחד אדיש ואחד דרמטי זו חגיגה

שני דומיננטים בבית זה קרבות ופיצוצים

אחד דומיננטי ואחת פחות זו חגיגה

זוג מקסים ומאושר מאוד, והיא מעריצה אותו לגמרי.

כן יש לו חוכמת חיים משלו והוא מוכשר מאוד, ובהחלט יש מה להעריץ בו.

לגבי משענת - אני חושבת שזה הדדי אצלם. זה דבר אישי מכדי לדעת בוודאות מהצד...

ובהרחבה:

1. חכמה יותר זה תלוי סוג אינטליגנציה בעיניי. אבל אם אתה מדבר על אינטליגנציה ריאלית כזו - כן. ברור

מרוויחה יותר בוודאי קיים, לא תמיד זה אומר שהיא אחראית כלכלית.

מתקנת דברים בבית? מאוד שולי בעיניי. אני מתקנת כמעט הכל. הוא יודע להחליף נורה כי זה רק לסובב והוא יותר גבוה. לא מרגישה שיש לזה איזושהי השפעה… גם כמה כבר צריך את זה? הבית לא מתקלקל כל שניה…

2. לפחות בגיל הצעיר, ממה שרואה, נשים יותר בוגרות מגברים. אז ברור שמכירה.

3. לא מכירה. אבל נראה לי שלהוות משענת זה לא ככ קשור בתכונות ספציפיות. מכירה מקרים שהאישה לא מהווה משענת לאיש (והאיש כן מהווה משענת לאישה), אבל לא מכירה מקרים שהם גם שמחים. בעיקר של חולי פיזי או נפשי.

נראה לי חלק חשוב מזוגיות זה להוות משענת אחד לשניה ולהפך, לא?

אני מכיר די טוב, זוג מבוגר שנשוי באושר ועושר כמה עשרות שנים (שניהם כבר פנסיונרים).

היא מנהלת אגפים גדולים בארגון ממשלתי גדול, וכמדומני הייתה מתישהו רל"שית של אדם מאוד בכיר. מטבע הדברים היא אישה חכמה, בעלת אופי מנהיגותי, וכסותה מוטלת בין אנשים מכובדים.

בעלה הוא איש טוב ונעים הליכות, עבד בתחזוקה באחת מהסניפים הקטנים של אותו ארגון גדול. בהתאם, הוא נראה ולבוש בצורה פשוטה מאוד, מדבר בשפה עילגת, ותמיד שמח ומדבר דברים טובים ונעימים.

לשם מושגים, הם היו יכולים לארח אצלם בבית איזו אישיות בכירה, או לעשות מסיבה לרגל חג כלשהו בנוכחות כל המי ומי, והיא הייתה יושבת במרכז עם ח"כ פלוני ושופט אלמוני, ובעלה היה יושב בצד כאחד האורחים.

אני מכיר אותה כי עבדתי מולה (וגם כי היא אישה מוכרת בסביבה שלה), היא באמת אישה משכמה ומעלה בכל המובנים.

אותו אני מכיר כאדם, מבית הכנסת וכדו'. הוא אדם מאוד מאוד פשוט, אם היית רואה אותו לא היית מאמין שיש לאשתו 12 שנות לימוד, ובוודאי לא היית חולם שהיא עובדת.

כזוג, או מה קורה אצלם בבית, אני לא באמת יודע. רק קח בחשבון שהם נשואים איזה 30-40 שנה, אז כנראה שטוב להם

אתה המון פעמים מגיב במשפט יחיד שנכנס בכותרת, ואז בגוף התגובה מקליד נקודה.

למה בעצם?

אמנם משוטטי הפורומים ואני בתוכם כנראה לא מודדים את השניות תוך כדי שיטוט, אבל עדיין מסקרן אותי למה חשוב לך שהנק' האדומה של השירשור תהיה מלאה ואנשים יכנסו להודעה שלך כדי לגלות שהם כבר קראו את כל התגובה שלך כבר בכותרת.

לא חייב לענות כמובן

זאת אומרת שגם לאשה יש רווח מזה שהיא נשואה לאיש שאותו בחרה. אם הייתה לבד לא בטוח שהייתה מגיע להישגים שהגיעה אליהם. הראש שלה היה במקום אחר. וברור שגם לאיש יש חלק בהישגים שלה. ובבית שבנו שניהם. שום דבר לא מובן מאליו, ושום דבר לא בא לבד. אם בונים ביחד אז זה ביחד.  באמת אחד המרכיבים החשובים בזוגיות, הוא ההערכה ההדדית. אם המרכיב הזה חסר, יש בעיה. אבל אין בעיה ליצור אותו.

שזה נכון על גברים ולא על נשים.

אישה כשהיא לבד, היא מתפנה לבשל לנזקקים, לעזור למסכנים, להפוך חצי בית לגמח ואת החצי השני לחנות של משהו שנמכר במחירי גמח (מאוד נפוץ אצל אלמנות לא צעירות, אבל ככל, נראה לי אופייני אצל נשים שמיואשות או לא מעוניינות בבן זוג).

גברים כשהם לבד הם קמלים, נהיים עייפים ומשועממים ומצמצמים את תחומי הפעילות שלהם. בהרבה מקרים נהיים מרירים ומכונסים וכדו'.

אגב נדמה לי שמאוד שיבחו את הרב וינברג, בעל ה"שרידי אש", שלמרות שהוא היה אדם בודד בכל זאת היה אדם יצירתי ויוזם וכו'.

כמובן שיש יוצאים מן הכלל. אבל זה הרושם הכללי שלי.

מעניקה, מטפחת, יש לה המון צורך לתת, לדאוג לסביבה.

כשאין לה למי לתת (מכל מיני סיבות) או שהיא נובלת או שהיא מעניקה ביוזמתה לאחרים. 

האחרונה דווקא בכל אחד ואחת משורדי השבי הקדושים האלה הי"ו.

אחד אחד

אחת אחת

כמה אור יש בהם

כמה אור הם מפיצים

במקום לחזק אותם, הם מחזקים אותנו

כל אחד, בכל מקום שהוא, שמחובר ליהודי שבו, שמחובר לאבא שבשמים שממנו ובידו הכל,

שנלחם על יהדותו ואמונתו, שנתחם על אחדות עמו, ששרד בכוח אמונתו ועמו, מהותו ונשמתו.

מתוך הגיהנום הכי נורא

להגיע ככה, להאיר ככה,

לזעוק "שמע ישראל",

למצוא את האור העצום שבתוכם, בתוך הנשמה שלהם

והם פשוט מנצנצים.

כמה אמונה הם מלמדים.

וכמה כוח יש ליהודי.

שה' הטוב ישמור עליהם וישלח להם רפואת הגוף והנפש ורק מתיקות שלמה ועצומה מעתה ועד עולם 🙏

ושנזכה ללמוד מהם ולהתחבר גם לכוח העצום שיש בכל אחד ואחת מאיתנו, ממשיכי דרכם של אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב,

אנשים בשר ודם עם נשמה אלוקית אינסופית, עם כוח על, עם יכולת לתקן עולם! 

אני הקטן

ואני הקטנה

יכולים להזיז הרים וגבעות

ולהשפיע

כל אחד ממקומו הוא.

כמה כוח יש בך!!!

זה עצום!

תראה אותו

תראי אותו

הוא שם

בתוכך

רוצה לצאת ולהאיר באורו הייחודי והגדול ❤️✨