באמת מוות מיותר,

לדעתי במצב כזה ההורים צריכים להיות מואשמים בהריגה ברשלנות או אפילו המתה בקלות דעת.

ותקרא בבקשה מה שכתבתי למנהלים, בבקשה אל תמחקו לי או תנעלו ותבקשו לשים בראשי

אני בטוחה שיגידו לכם בדיווח למחוק או לנעול לי אז אני מבקשת מכם שלא!!! תקשיבו שנייה להגיון.

גם אם המנהלים של הפורום האחר יגידו לכם, אין לי מטרה להגיד עליהם אלא להעלות למודעות ולהציל את התינוק הבא. זה הכל. ולא יכול להיות שתהיה סתימת פיות כזאת. ולא יכול להיות שרק מהלא נעים או אסור להגיד על מנהלים או אסור לפגוע ברגשות של לא מתחסנים ישתיקו אישה וינעלו לה שרשור של תינוק מהמשפחה שנפטר מחצבת ואין לה אפילו איפה להניח את הדברים. ולא יכול להיות שגם כאן יכנסו וינעלו לי ויערכו וימחקו לי. לא יכול להיות!!! כי אז איפה אני אשים את הדברים שלי??? וכל השאר כמוני??? וכל התינווקת שהקול שלהם לא נשמע??? אז הנה תראו שאני לחצתי על דיווח בשם כל אלה ואני  מבקשת לא למחוק או לערוך או לנעול!!!

\ואתם יודעים מה יותר מזה!! אני מבקשת שתעלו את זה לראשי! שכמה שיותר הורים יראו את זה!!!!

ואני אגיד עוד פעם- זאת המטרה היחידה שלי!!!!! למנוע פיקוח נפש מיידי!

נכון שפיקוח נפש דוחה שבת? יופי אז פיקוח נפש דוחה את כל הPC וכל השאר כדי למנוע את המקרה הבא!!!

@פשוט אני.. 

@נגמרו לי השמות 

אני בעצמי חוטף נעילות בפורום השכן כשאני מדבר על מדע... 

כי זה מסכן חיים של אחרים. הנה עוד תינוק קיפח את החיים שלו. ועל מה???????

ואני מקווה שאת קוראת את זה! אז תדעי שאני איתך!!!!!!!!!!! והלב נשבר!!! והכעס קיים והכי מובן בעולם!!!!! גם העצב ברוררר

ומקווה שפה יהיה לך מקום לכתוב בלי שינעלו לך.

אני בעד לחסן לפי הנחיות רשמיות

אבל

מי שמתנגד לחיסונים זה בגרך כלל רוחבי ומתלווה להתנגדות לממסד וכו וכו

לא יודע אם נכון - בכל מקרה וספציפית כאן- לדון לפי מקרים

הרי חלק מטענות המתנגדים זה שילדים שחוסנו הפכו למפגרים וכו

ברגע שמגיעים לדיונים האלה לא מסיימים

ומי מוסמך להציג נתונים?

אני עובר לשאלה בתחום הנוחות - מהי הטענה מול אנשי שלום עכשיו שלגור בשטחים זה מסכן ילדים תמימים? וגם יציגו נתונים על כך

כללו של דבר, בעולם יש לא מעט ניהול סיכונים ודעב מגובשת היא מאוד קשה לשינוי 

מה יקרה אם מאן דהוא יגיד שהוא לא חגר את הילד שלו כי הוא לא מאמין בחגורות?

או הורה שלא ישלח את הילד לרופא גם כשהוא במצב קשה מאוד, כי הוא לא מאמין ברפואה? 

סטיב ג'ובס "טיפל" בסרטן שלו ב"רפואה" אלטרנטיבית, סירב לקבל טיפולים כמו הקרנות, ואז נפטר מסרטן (הוא עצמו התראיין ואמר שהוא מתחרט על כך, כשכבר היה מאוחר מדי). אוקיי, הוא אדם מבוגר, בעיה שלו. אבל מה יקרה עם הורה יבחר כך עבור הילד שלו?

מה שאמר פשוט אני וגם אתה צודק שהדיונים לא מסתיימים כי אנשים פשוט מנפיצים מידע כוזב ומחרטטים בביטחון עוד ועוד ועוד.

אתה שואל מי מוסמך להציג נתונים? מי שחקר ולמד שנים על זה ומומחה בזה ועושה מחקרים עם בקרה כל הזמן ובטח שלא כל אדם שחש את עצמו גאון הדור שגילה את אמריקה ומביא הנפצות ממקורות מפוקפקים שאין בינם לבין הגיון או אמת שום קשר. 

ולשאלה ששאלת אז וואלה היום בטח לא יכולים להשאול את זה כי תל אביב או יוש בכל מקום שאתה יהודי רוצים להרוג אותך ח"ו, גם בחו"ל.... אז להיות יהודי מסכן ילדים תמימים מה שכתבת אז אולי לא נביא ילדים בכלל? כי גם בתל אביב היו פיגועים וגם בחו"ל ומה נגיד על הטבח שהיה בכלל בדרום ולא בשטחים? ובכלל כמו שאמר פשוט אני צריך להתייחס למקרה ספציפית של סכנת חיים ממשית עכשווית בהתפרצות החצבת שכבר גבתה יותר מדי מחירים ולא צריך להקריב עוד ילדים ח"ו אלא להציל.

וזה כמו שאותם אנשי שלום עכשיו ישאלו אבל למה לגור ביוש בזמן שהם גרים בתל אביב ותוך כדי שיש שם ח"ו טבח שלא נדע תוך כדי ממש בהווה... מה תענה להם? כי זה אם כבר ההשוואה הנכונה. כי עכשיו קורה פיגוע בהווה של החצבת. היא כבר הרגה 11 תינוקות ועוד מקרים קשים של גדיעת אברים ל"ע לתינוק. זה קורה, עכשיו. יש כאן פלישה המונית של "מחבלים" חו של חצבת. מה אנחנו עושים עם זה? כלום? לא ננסה להציל את הילדים שלנו לפחות? ושל אחים שלנו? לא ננסה לחסן ולתת למגיפה הזאת להיות מושמדת לפני שהיא משמידה אותנו ח"ו?

הקם להורגך השכם להורגו הרי לא?

אז לא מעניין עכשיו "ניהול סיכונים" וכל זה, זה מאוד יפה בתור תיאוריה ושהכל רגוע ושלו אבל בעת התפרצות מגיפה, או בעת טבח ל"ע כללי המשחק שונים וצריך להציל כמה שיותר, ולא לאבד כמה שיותר. זה הכל

פשוט זה סיפור כואב מידי ולכן הם נעלו.אפשר לשאול אותן גם למה הן נעלו, לא חושבת מהסיבות שכתבת

ככה הם כתבו שנעלו "הנושא פה נפיץ ואנחנו לא רוצות שיתפתח פה ויכוח מיותר בעד ונגד חיסונים.

בשורות טובות..."

שמה שפלוני רואה כחובה, אלמוני רואה כפשע

בחירה נעשית מתוך שיקולים רבים, וחשוב שהם ייקבעו בתנאי מעבדה ולא תחת לחץ- ככל הניתן

ברמת העיקרון, מתנגד חיסונים אמור להתיישב בדעתו, שגם אם חלילה בנו יחלה, הוא יודע - לשיטתו- שהוא בחר בהכי נכון . ולקוות שלא "יישבר " בשעת הש' .

אגב- כמו שאדם נורמטיבי אמור להתיישב בדעתו שאם חלילה בנו יהיה מאלו עם תופעות לוואי , לפעמים ברמה לא פחותה מהמחלה בה נלחמים- הוא עשה את שלו.

בסוף פרצופיהם שונים ודעותיהם שונות, ותמיד יהיו אלו ההולכים נגד הזרם

העניין של חב לאחריני, גם הוא לא רלוונטי למי שסובר אחרת

בסוף בסוף, מי שלא ירצה להיות צבוע בפני עצמו, בעיתות רגיעה כשזה לא שיחת היום, לא פעם שמחים שיש את "המשוגעים האלו" לכל מיני משימות כאלו ואחרות

במה מותר לאדם לאמר "קים לי"- שאלה מעניינת ולא פשוטה . 

אני חוזר לשורה הראשונה שרשמתי- איני מתיימר לכך שאני מחסן מתוך ידיעה מוחלטת. אם אני אחשוב שכן- איך אומר לשכני שלי מותר ולו אסור?

אני מחסן כי כך הפרוטוקול הרשמי . 

אבל ממה שכן הבנתי שכתבת אז זה בדיוק נקבע בתנאי מעבדה ולא תחת לחץ ולראיה כל המחקרים שמביאים מדוע חשוב להתחסן.... אז לא הבנתי....

ואת השאר לא הבנתי בכלל מה כתבת אשמח אם תסביר לפשוטת עם בעברית פשוטה...

נגד חיסונים גם הם נרשמו בתנאי מעבדה

מי שמך להחליט לאחר מה לעשות ?

השאלה תתחיל במקום בו ההתנהלות שלו בד' אמותיו משפיעה על המרחב הציבורי . חיסונים למשל - לכאורה .

ושוב כל עוד לא תאמצי מבט ממלכתי, הדיון אצל מי האמת האמיתית יימשך לנצח.

למרות שבהחלט עלולות להיות טעויות בהחלטות ממשלה

בדיוק כמו שכל הורה מדי פעם אומר לעצמו - וואי, טעיתי אתמול כשעשיתי כך וכך.

תקרא מה שכתבת אתה שהשאלה מתחילה שההתנהלות בד אמותיו משפיעה על המרחב הציבורי.

כי וואלה המחלה הזאת כמעט מוגרה מהעולם ואז באו גאוני הדור והחזירו אותה. ומאז אני ואתה וכולנו צריכים לפחד על הילדים שלנו ובמיוחד על התינוקות. ובגללם כבר 11 תינוקות קיפחו את חייהם. למה?? למה? המחלה הזו בזכות החיסון כבר כמעט נעלמה, למה להחזיר מגיפה?!

ואין לזה שום קשר לממשלה אלא מה האמת וכמו שכתב לך לתגובה וכמו שאתה לא סתם כתבת "מחקרים" במרכאות זה לא רציני ואין מחקרים בתנאי מעבדה אמיתיים שעומדים בכל הביקורת עמיתים והשאר שנעשו.

וחוזרת להתחלה, כשאדם מחליט החלטה שמשפיעה עליי ומסכנת את הילדים שלי ואת שאר האוכלוסייה כולל מדוכאי חיסון שלא יכולים להתחסן אז אני לא רוצה לכתוב איזה שם אני אתן לו. טוב זה לא. וכאשר יש פיקוח נפשי מיידי ממשי צריך לעשות הכל קודם כל כדי להציל ולהינצל. אח"כ כל השאר.

לשיטתו הוא צודק ואת טועה

ושוב השאלה מי שם את פלוני או אלמוני להחליט

והיא ש11 תינוקות מתו מחצבת, מחלה שכמעט מוגרה וחזרה בעקבות אי ההתחסנות. זה כל מה שמעניין עכשיו

או שתגיד על אותו עקרון שגם אנחנו עושים רצח עם בעזה וכל ה*** הזה שיש לכל אחד את האמת שלו וה"פלשתינים" גם מסכנים וצודקים וזאת האמת שלהם.

לא מקבלת, אמת יש אחת. הנפצות ושקרים יש הרבה

לכן חובה על כולם להתפנות מהשטחים -

אגב- לא קשור לימין שמאל, זאת פסיקה הלכתית אפשרית/ סברא פראקטית - גם לציונים אוהבי הארץ-

מתנגדי החיסון סוברים, שנזקי צורת החיים של המחסנים חמורים יותר מה11 אנשים הנל

לא מדובר כאן על שאלות נקודתיות אלא על דברים רוחביים

אבל העולם שלנו לא יוכל לתפקד היום בלי רכבים, לכן אין ברירה, אבל בתוך הרכב אני מחויב לשמור על כל חוקי התנועה.

בחיסונים אין מורכבויות, יש אמת שהוכחה ויש טרללת.

שזה לא מעוגן בחוק, דבריך הם להלכה ולא למעשה .

מלבד לדרוש ברבים את דעתך, אין לך שיניים לחייב את חבריך .

קורונה, היה חיוב ביניים. לא חייבו חיסון, אך הגבילו חופש תנועה של מי שלא חוסן . וגם זה במגבלות חוקיות כאלו ואחרות.

כדי שלא יהיו התכתבויות מתלהמות

עם מלא סימני קריאה ושאלה

כי יותר נעים להתכתב בצורה רגועה ואלגנטית

אף אחד לא יציל שום תינוק

אנשים שמאמינים באידיאולוגיה לא מקשיבים להיגיון אחר או לומדים מאסונות

בכל אידיאולוגיה

לא רק בנושא חיסונים

כנראה יש פה הרבה אנשים שמאמינים באידיאולוגיה כזו או אחרת

ולא היו מוותרים עליה גם אם היה מתרחש אסון

אגב

לכן אני לא מאמינה בשום אידיאולוגיה

כי אף אחת כזו לא עומדת בפני עצמה

אלא חייבת להיבחן כל פעם בהיגיון 

שמלא סימני קריאה או שאלה זה כלום לעומת סכנת חיים. ועל זה כתבתי גם בהודעה שלי.. כאילו מה העיקר ומה הטפל? להתחשב ברגשות של לא מתחסנים? לא לשים סימני קריאה? שהכל PC? שהכל מתוק וחייכני? 

או שיש סכנת חיים ממשית עכשווים לתינוקות ואנשים? או שיש מקום לאישה שפתחה את השירשור להניח את מה שהיא רצתה בלי שינעלו לה?

מה עיקר ומה טפל?

בעיניי החיים קודמים להכל. נכון זה לא הכי לראות מלא סימני קריאה אבל וואלה זה כבר הגיעו מים עד נפש כמו הכינוי שבחרתי לא סתם כי חאלאס כמה אפשר עם המחלה הזאת שמתפרצת וגובה עוד ועוד קורבנות שלא מתחסנים?! אז כן אכתוב מלא סימני קריאה על התסכול ועל הכעס ועל העצב ועל הכל, זה יותר לגיטימי בטוח מלסכן חיים או לא לתת אפילו ביטוי למי שרוצה להתבטא על הדבר היותר חשוב.

ועוד משו.. את לא יודעת אבל אני בעצמי שיניתי את הדעה שלי מלא מחסנת למחסנת ככה שגם מה שאמרת שאף אחד לא משנה אידיאולוגיה לא נכון. ואני מכירה עוד הרבה כמוני בוודאות ששינו את דעתם וחיסנו. בטח לחצבת הזאת. וגם בפרטי אמרו לי כמה שחיסנו בעקבות העלאת המודעות ככה שאני יודעת ממקור ראשון שבטח שאנשים כן יכולים לשנות את הדעה ובטח שזה כן חשוב להעלות למודעות.

זה פשוט שמציפים את המוח לאנשים בכמויות של שטויות והנפצות ושקרים והם כבר מסכנים מבולבלים וכשהם קוראים ומבינים רגע מה האמת וההגיון הרבה מאוד מהם מבינים ומחסניםן ושומרים על הילדים שלהם.

אז זה ההיפך ממה שכתבת והמציאות מראה שמסה נכבדת של אנשים גם משנים את דעתם וגם מחסנים לאחר שלא חיסנו.

ברור שלא כולם אבל הרבה מאוד כן!

אני בתחום הרפואה המערבית, שמחה ומודה מאוד על קיומם של חיסונים ובעד להתחסן. מאוד.

בקושי שלי בשיח, גם שלך וגם של רוב מתנגדי החיסונים, זה הקיצוניות והאווירה של שטיפת מוח.

וואלה, לגיטימי ביותר להטיל ספק. גם הרפואה לא חפה מפגמים, וברור שלא יודעים הכל (פעם היו רופאים שעישנו במשרד שלהם).

השאלה מה מקורות המידע. השאלה מה הטענות. וגם מה האלטרנטיבה.

נניח, כימותרפיה מחלישה מאוד את המערכת החיסונית, ואז עלולים למות מאיזה וירוס דבילי שבלי הכימותרפיה לא היה מזיז לך. אז כימותרפיה זה רע וצריך למגר אותה מהעולם?

וגם, הפניצילין זה מדהים והציל המון חיים, ואני מברכת על קיומו. אבל היום מבינים שגם באנטיביוטיקה צריך להשתמש במידה, אבל שצריך להשתמש… יש מקרים שברור. ויש מקרים שממש כדאי שלא. (פעם רופאה נתנה לי אנטיביוטיקה לשפעת. לא ברור מה עבר עליה, אבל גם רופאים טועים לפעמים).

כואב הלב על הנפטרים מהחצבת. שממה שראיתי זה ילדים… ואם אני לא טועה, היה אחד שנפטר אחרי שקיבל מנה אחת של החיסון ולפני שיכל לקבל עוד אחת (מבחינת גיל). וברור שהם לא אשמים בהחלטות של ההורים שלהם, או בהחלטות של ההורים שסביבם.

ואני הכי בעד לחסן (למעט מקרים רפואיים שלא מאפשרים). והלוואי וכולם היו מחסנים.

אבל הגוועלד הזה, לא מקדם אותנו לשום מקום בעיניי.

כי הכי הלוואי. שהיו מלמדים את כולם איך לנתח סטטיסטיקות על דברים כאלו. כי זה מאוד קל לסלף נתונים כאלו. ומשם הרבה ממתנגדי החיסונים באו… מאיזו סטטיסטיקה שלא מתקפת כלום כי המדגם לא מייצג…

(ראיתי לא מזמן מישהו שאמר שכל אדם שהוא מכיר, מכיר לפחות אחד שקיבל תופעות לוואי חמורות מהחיסון לקורונה. ואז הייתי כזה, יואו אני מכירה את זאתי שעד היום תשושה ברמות. ואחרי כמה שעות נזכרתי שיש לה פוסט קורונה ושהיא חלתה לפני שבכלל הביאו את החיסונים, ושיש עוד אחת כזו שאני מכירה; מלפני החיסונים גם כן. ולא מכירה אף אחד עם תופעות מהחיסון. או שאפשר איכשהו לייחס לחיסון)

שהטיות סטטיסטיות קיימות גם מהצד של תומכי החיסונים.

ילדים ל''ע נפטרים מכמה סיבות. אבל כמעט ורק הילדים שנפטרו מחצבת נמצאים בחדשות.

כלומר, אנחנו חשופים לסיבות מוות מאוד ספציפיות (וביניהן חצבת)

ולכל השאר לא.

כנ''ל בנוגע לחיסוני קורונה. קיבלנו הרבה מידע על מה יכול להתרחש אם לא מתחסנים. (ולחץ ציבורי וחברתי עצום).

ואפס מידע על תופעות לוואי של חיסונים.

מה שאומר שהמידע הסטטיסטי שלנו מאוד חסר ומוטה לכיוונים מסוימים.

זה אגב, גורם להרבה מתנגדי חיסונים לפתח תאוריות קונספירציה שלמות. (כי במקום מידע חסר, יכולים להגיע הרבה סוגי מידע, הגיוניים ופחות).

ולכן כמעט ואין דרך בעיני לבצע שיקול דעת הגיוני מבוסס עלות תועלת.

(אני מחסנת ומחוסנת לחצבת אבל לא לשפעת)

לעלות תועלת הגיונית

בימינו לא צריך לבחון סטטיסטיקות רחבות

המידע כולו בחוץ

התקשורת הרשמית מזמן אינה מקור המידע אלא אנשים פרטיים ע"י רשתות חברתיות

נזקים ממחלה הם ישירים

אי אפשר לדמיין שמשהו אחר יצר אותם

אבל נזקים מחיסון קשה לקשר באופן ישיר

כי הם יכולים להיות קשורים ויכולים שלא

לדוגמא

2 ילדים שלי היו חולים באבעבועות (טרום ימי החיסון) לשניהם מעבר למחלה הלא נעימה הזו

זה הסתבך (דלקת ריאות, אישפוז / דלקת עיניים חריפה, פסע מפגיעה בראייה)

אני הייתי חולה בשפעת a והתסמינים הזיקו לחיי חודשים ארוכים אחרי

לעומת זאת חיסונים אף פעם לא הזיקו בצורה ישירה (גם לא עקיפה אבל אי אפשר לדעת בוודאות)

אחרי שחוויתי נזקים גדולים ממחלות שיש להם חיסונים

אני לא רוצה לנסות את זה שוב

לכן מאז אני מתחסנת נגד שפעת

גם אם יש לחיסון מחיר (נסתר) זה בלי השוואה למחיר של מחלה שמסתבכת 

ומוטה.

את מדברת על החוויה האישית שלך (ושל ילדייך).

המידע ברשתות החברתיות הוא ממש לא סטטיסטי. גם כי הוא מותאם למשתמש (אם את מתנגדת לחיסונים תקבלי הרבה מידע כזה, ואם את תומכת נלהבת תקבלי מידע אחר).

וגם כי לא כולם יבחרו להעלות כל מידע. כלומר, גם אם אני חושבת שנפגעתי משמעותית מחיסון קורונה אני לא אעלה את זה, כי אנשים יחשבו אותי למשוגעת וקונספירטיבית.

ואם אשתף מידע על חיסוני חצבת וכמה שזה חשוב, אני אציג דעה פופולרית שככל הנראה תזכה להסכמה.

ולכן המידע מוטה, ומוטעה.

ועוד משהו, ברור לכולנו שמפתחים חיסונים יותר מאשר תופעות לוואי שלהם.

זה לפעמים מאוד מעגלי, הורה חושב שיש תופעת לוואי משמעותית לחיסון, הוא מגיע לרופא עם המידע הזה. והרופא אומר שזה לא קשור לחיסון. אז המידע בכלל לא נאסף (!)

בניגוד לילד שחולה בחצבת, שאז המידע נשמר בצורה קפדנית ומפורסם לציבור.

בנושאים כאלה, שהחשיבות העיקרית היא האחוזים הקטנים (לא כולם נפגעים מהחיסון, ולא כל הלא מתחסנים חולים ומתים מחצבת). המידע הסטטיסטי לא יכול להיות חוויה אישית וגם לא מדגם מצומצם.

ומדגם סטטיסטי שנאסף באופן מהימן אין לנו.

מה חשוב לך בחיים

לי חשוב ה80%

על פי עקרון פארטו

כלומר השוליים לא חשובים לי

אם יש נזק בשוליים הוא לא מספיק חשוב

הניסיון האישי שלי מראה שהנזק ממחלות אינו בשוליים

אחרת לא הייתי חווה אותו בצורה משמעותית

המידע שמגיע מאנשים אמנם לא נקי

אבל מידע שאפשר לפרש אותו לכמה כיוונים הוא גם בשוליים

מידע חד משמעי הוא ב80%

גם סטטיסטיקות שנאספות בצורה מקצועית יכולות להיות מוטות בגלל מטרה ראשית של המחקר

וגם המידע הזה צריך להיבדק

המידע שלי מבוסס על מדע+ בדיקת הדרך שהמדע עשה+ ניסיון שלי וניסיונות של אחרים שנשמעים אמינים

אבל בכל מקרה זה בשוליים

גם נזק ממחלות וגם נזק מחיסונים.

או שזה לא אותה רמה של נזק.

(מוות ממחלה לעומת אי נוחות מחיסון, האחוזים לא משנים אלא הערך בכל אפשרות).

ומאמינה שכל אחד צריך לעשות מה שהוא חושב.

גם אני מחסנת לרוב.

אבל זה לא בגלל מידע סטטיסטי טהור. אלא כמו שציינת, אסופת מחשבות ורעיונות (ולחץ ציבורי וחברתי) 

יש את ההסתברות ויש את ההשפעה (נזק)

אם הנזק לא גדול

הסיכון לא יכול להיות משמעותי

ההסתברות להינזק ממחלה הוא כמעט 100% כי כמעט תמיד יהיו תסמינים כלשהם

הנזק יכול להיות קטן עד קריטי

ההסתברות להינזק מחיסון בינונית (כי לא כולם חווים תסמינים)

השפעה קטנה עד בינונית וגם היא לא בהכרח קשורה לחיסון 

את מחשבת באופן חלקי.

אם הסיכון להינזק מחיסון הוא 1/1000 אבל המשמעות היא מוות

אם הסיכון לחלות במחלה ולהוציא שבוע מחלה הוא 1/100

והסיכון לחלות ולמות כשהחיסון היה יכול למנוע את המוות הוא 1/100000.

אז לא בהכרח שווה להתחסן.

(לא מתכוונת קונקרטית לאחוזים הנ'' ל, אין לי מידע בכלל. רק כדי להדגים).

בקיצור ולסיכום, חסר הרבה הרבה מידע כדי להגיע לאיזו שהיא הבנה סטיסטית. (וזה מה שהתכוונתי לכתוב מההודעה הראשונה. ותו לא) 

עם נזק של חיסון

שאי אפשר להוכיח שהנזק הגיע ישירות ממנו

גם אנשים שמתו סמוך לחיסון לא בהכרח מתו ממנו

אבל נזק ממחלה הוא ישיר

רואים את הסיבוך/ ההדרדרות רגע אחר רגע

לכן הסיכונים אינם ברי השוואה סטטיסטית

כי ייתכן שהסיכון למות מחיסון הוא אפס

ו900 מתים למחרת

עדיין אין דרך להוכיח?

סביר שיש סיבתיות.

ואגב,

זו הדרך להתעלם מהנזקים של החיסונים, פשוט לא לבדוק מתאם.

כמו שאת אומרת, צריך להתאמץ כדי לבדוק הקשר סיבתי: להתחשב במשתנים מתערבים, נתוני רקע, קבוצת ביקורת, מדגם גדול מאוד.

ולכן קל מאוד לא לבדוק, או גרוע מכך להתעלם מהמידע. (כמו המעגליות שציינתי בדיווחים על תופעות לוואי של חיסוני ילדות).

ובדיווחים על מוות ישיר ממחלה לא צריך בכלל להתאמץ. ילד - אין חיסון - חצבת - מוות.

לכן סביר שיהיה מידע חסר.

זו הטיה סטטיסטית. 

זה היה קורה

החיסון לא היה משווק

כי אין דרך להסתיר את זה

וכמו שכתבתי המוות זה לא האישו בחיסונים אז גם אם זה כן קשור וזה קורה בשוליים

יותר חשוב למנוע תחלואה קשה

לא רק למערכת אלא גם לאדם הפרטי שחייו יכולים להינזק קשות מתחלואה קשה

המטרה העיקרית של החיסונים היא לא למנוע תמותה אלא להפחית תחלואה (צמצום אשפוזים ופניה לגורמי רפואה)

וזה הסיכון הראשי

מחלה קשה סיבוכים ותופעות לוואי

סטטיסטיקות של אשפוזים נותנות תמונה די טובה של עלות מול תועלת

של חיסונים

לגבי כל המחלות

סטטיסטיקה של מות אולי מטלטל יותר אבל זה לא האישו המרכזי 

אם כך היו עושים סטטיסטיקות… אבוי לנו.

ומי אמר שאין מידע סטטיסטי שנאסף באופן מהימן?

בשביל למצוא שחיסון x גורם למחלה y, בצורה מהימנה עם סטטיסטיקה נכונה, צריך לבחור את המדגם באופן בלתי מוטה.

(למשל- אם נקח למדגם רק את מי שהלין על תופעות לוואי מהחיסון- יש פה הטיית בחירה.)

בגדול בשביל לבחור מדגם תלוי מה בדיוק את מחפשת (נניח את יכולה לצמצם את המדגם לילדים עד גיל 10), אבל בגדול את לא אמורה לדעת על מה קרה למדגם שלך אחרי החיסון. הוא צריך להיות די זהה, למעט העובדה שחלק חוסנו וחלק לא.

אח"כ את עוברת על התיק הרפואי שלהם אחורה, או שאת ממשיכה לעשות בדיקות אקטיביות למשך זמן מה מרגע החיסון (נניח בודקת שנתיים שלוש קדימה).

אח"כ את משווה בין התיקים הרפואיים, בודקת אם יש קורלציה בין משתנים, ואז גם מבררת אם הקורלציה מעידה על סיבתיות או שיש לה הסברים אחרים. (האם לילדים חולי סרטן נושר השיער בגלל הסרטן? יש קשר בין מחלת הסרטן לנשירת שיער אבל זו לא הסיבתיות. הסיבתיות היא הכימותרפיה).

כלומר, נניח וילד חוסן כפעוט. ואחרי זמן מה הוא מאובחן חלילה עם אוטיזם. זה לא משנה אם נרשם שהגורם לאוטיזם הוא החיסון או לא. מה שמשנה זה שנוסף תיק רפואי שיש בו גם חיסון וגם אוטיזם שאובחן לאחר מכן.

ולכן, אם מדובר על תופעת לוואי משמעותית, היא בהכרח תירשם בתיק הרפואי. ולכן גם תהיה חלק מהסטטיסטיקה.

(אפשר לדבר גם על תופעות לוואי פחות ניכרות. נניח אולי חיסון לחצבת גורם להחלשה של משהו אחר ואז יש יותר נטייה לפתח דלקת ריאות. נניח. לא צריך שכשהגעת עם הילד לרופא הוא יכתוב שיש דלקת ריאות בגלל החיסון. מספיק שרשם שמצא סימפטומים של דלקת ריאות.

ויותר מזה, צריך שמי שבודק את המדגם, לא יהיה מודע למטרות הניסוי. כי אז יש הטייה. גם אם זה מדגם שבודקים אקטיבית, אז אומרים לכך וכך רופאים לעשות בדיקות תקופתיות שמבררות על המחלות האלו והאלו. בלי שהם ידעו על חיסונים. ובלי שהם ידעו מי חוסן ומי לא. מבינה?)

זה מה שניסיתי להגיד. גם אם יש לחיסון מחיר נסתר זה בלי השוואה בכלל למחיר של המחלה ואת זה צריך להפנים

זה לא שהמציאו חיסונים כדי לקחת כמו סוכריות, זה כי המחלה גורמת לתחלואה מאוד קשה וגם למוות. אז זה או זה או חיסון, שגם אם יש לו תופעות לוואי (ופה כבר פירטו לך אחרות) זה עדיף פי אלף מאשר למות או לחלות בתחלואה קשה שזה נגרם ישירות דווקא מהמחלה.

כן כמו בקורונה, אנשים שכחו שהייתה פה מגיפה והיו גופות על גבי גופות שמתו מהקורונה ואז באו החיסונים שגם אם הם לא מושלמים או יש תופעות לוואי מה עדיף? למות מהקורונה עצמה?! איזה הזייה זה באמת. כאילו אנשים לא חושבים רגע מעבר ובגדול שכל העניין הוא למנוע מוות ותחלואה קשה שזה מוכח שנגרם מהמחלה ואת זה לפחות רוצים למנוע.

זה לא שאנשים  לכיף שלהם רצים לקחת חיסון כל יום סתם ככה כי זה פאן להם וכיף כמו לקנות שייק. אז לחשוב מעבר ולהבין את זה זה אחד הדברים החשובים שיש.

אה ולמנוע מוות מחצבת זה משמעותי מספיק. כי נגיד אם ילדים מתו לע משכחה ברכב גם על זה צריך לעלות מודעות או מבליעה של בלון או חפץ קטן וכד, אז כאן לפחות מנסים לעלות מודעות על משהו עכשווי שכאן בהווה הוא רודף אחרי הילדים של כולנו. ואנחנו יודעים מה לעשות בדין רודף נכון? יודעים כבר שהקם להורגך השכם להורגו אז לפחות נמנע את זה מהילדים שלנו. ברור שגם משאר הסיבות צריך להישמר, זה לא בא לבטל אותן אלא להתמקד רגע בחצבת שהיא מגיפה שמתפשטת והורגת כרגע בהווה.

אבל כשיש פיקוח נפש מיידי ואחד אחרי השני 11 תינווקת קיפחו כבר את חייהם צריך לעזוב בצד את הכל וקודם כל להציל ולהינצל. כמה שיותר.

וכותבת גם לך מה שכתבתי קודם, אני בעצמי עברתי לחסן אחרי שהייתי לא מחסנת מ"אידיאולוגיה" או הבולשיט הזה. מאוד האמנתי בעצמי וחשבתי שאני בעצמי גאונת הדור ויודעת ומבינה מה שכולם לא ואמרתי למה לחסן את הילדה שלי בכלל, אבל תודה לאל התפקחתי והיום אני מחסנת. וכמוני מכירה עוד, וגם מהצורה שאני או אחרים כותבים שאת קוראת לה גוועלד זה לא מרתיע אותי כי אני יודעת בצורה ישירה מכמה וכמה נשים שכתבו לי בפרטי שבזכות אותו הגוועלד שאת קוראת לו הן חיסנו לחצבת! אז אני מבחינתי את שלי עשיתי. תקראו לזה איך שאתם רוצים גוועלד או גרוב או סימני קריאה מה זה משנה, אני רוצה להעלות מודעות ולהציל אפילו עוד תינוק אחד שההורים שלו יקחו אחריות ויצילו אותו ויחסנו אותו. אז יופי יש כאלה שלא טוב להם בעין סימני קריאה וכל הPC נו פסדר מה אני אעשה, כל זה יפה ומתוק במצב רגיל אבל לא במצב סכנה ממשית עכשווית, וכן אני אצעק ואדבר בצורה הכי ישירה שיש שבאים כמו מחבלים חו (בהשוואה לחצבת עצמה) לקחת חיים אז אני לא אנהל שיח "רגוע" אלא אצעק ואולי הצעקה שלי תגרום למישהו לשמוע ולהציל את הילד שלו. 

ובלי קשר מותר גם להתבטא בצורה לא הכי נחמדה כאשר יש תסכול וכעס אמיתיים ובטח כאשר יש רצון להציל.

יותר מזה, יכול להיות שבאמת יש אנשים שהצורה לגשת אליהם היא בגוועלד כזה או אחר. יש אנשים שזה מה שתופס אותם ולזה הם מקשיבים.

אני לא כזאת. אני בדיוק להפך. אם מישהו אומר לי על משהו שהוא טוב מוחלט או רע מוחלט, אני ישר סקפטית. כי במציאות, אין כמעט טוב ורע מוחלטים. אם מישהו יגיד לי לא לחשוב ולהפסיק להטיל ביקורת, אני רק אטיל יותר ביקורת.

הרעיון הוא, שיש אנשים שהגישה הזאת פשוט מרחיקה אותם.

היא מגדילה להם את הרעיון הזה של "שוטפים לכולנו את המוח עם לחסן".

מבינה?

אותי למשל, אם את רוצה לשכנע בנושא מסוים, צעקות לא יעזרו. אבל לשבת ולהוכיח למה לפי הנתונים אמנם לא מושלם אבל יש יתרון עצום עצום עצום ללחסן, ויש סכנה ענקית בלא לחסן (שעולה על הסכנה של תופעות הלוואי), זה הרבה יותר ישכנע.

(נגיד אני לגמרי מתחסנת. ואני יודעת מראש למשל שלהרבה חיסונים יש תופעת לוואי של אדמומיות במקום ההזרקה. אבל ברור שהאדמומיות הרגעית מתגמדת בעיניי לצד הסכנה בלחטוף פפילומה… אז החיסון לא מושלם, נכון, אבל צריך להבין שגם אם יש מקרים ש… עדיין יש עדיפות מובהקת ללחסן)

ובעיניי צריך להיות מקום לשני הצורות, גם לצורה הזאת של הבעת תסכול וכעס בלי פילטרים כמו שהנפש מרגישה וזהו. וזה דבר ראשון עושה את שלו למי שכן לוקח מזה כמו שכתבתי שקרה ודבר שני טוב גם למי שפותח שרשור ורוצה להתבטא בחופשיות שלא יצטרך לחשוב שבע פעמים לפני כל מילה שהוא כותב כי יש עיקר ויש טפל.

וזה הכי נסבל בעיני סימני קריאה או מילים מפורשות ולא רק הכל בעדינות אובר וכאלה, אני בכלל לא קוראת לזה גוועלד ולא צעקות זה הייתה הגדרה שלך ועוד שאמרו על סימני קריאה, אני לא רואה את זה ככה אפילו אלא פשוט ישירות בלי פילטרים שלעיתים אפילו נצרכת כמו כאן. אבל מבינה מה את אומרת שיש גם אנשים אחרים וואלה מקבלת אבל חשוב שיהיה במה גם  לזה ולא להשתיק לא את מי שרוצה להתבטא ובטח לא את מי שרוצה ככה להעלות למודעות כי וואלה זה נושא כואב שלוקח חיים. זה כמו שיצפו לכתוב ברוגע על הטבח של שביעי באוקטובר יום אחרי... מישהו יכול לעשות את זה בכלל?

הם נהיים כל פעם שרשורים ארוכים מפלצתיים, עם המון אמוציות רעות משני הצדדים.

אף אחד לא משתכנע, זה רק גורם להשלכת רפש אחד על השני עד שחייב לנעול את השרשור.

זה לא שמחקו שם את השרשור בגלל הנושא, פשוט אחרי כמה זמן עצרו אותו לפי שיהפוך לעוד אחד מאותם שרשורים שמספקים יותר במה לעצבים מאשר למיד/נתונים/היגיון/החלפת דעות/דיון.

לק"י

אלא כי מדובר פה על מקרה רגיש של פטירת תינוק מהמשפחה של פותחת השרשור.

לא מדובר בדיון תיאורטי בלבד (שגם אז צריך לדעת איך להדיין בצורה מכבדת).

(ואם לפותחת השרשור יש בעיה, היא מוזמנת לפנות אלינו בעצמה.

ובכללי למי שיש השגות על הניהול שלנו, נשמח להדיין איתה באישי. אנחנו משתדלות להיות קשובות).

שואלת באמת מרצון להבין. איך לדעתך מרגישה אישה שפתחה שרשור מיוזמתה שקשה לה שמבקשים להתפלל על תינוק שלא חוסן מהמשפחה שלה ושהוא חולה מאוד ויש בה גם כעס, ואח"כ היא כותבת שהוא נפטר כמה שזה מזעזע ועצוב ושעדיין יש בה כעס, ואז נועלים לה את השרשור.

באמת אם זאת הייתי אני הייתי מתחרפנת. כאילו מה? לי אסור לקבל במה? שאני פורקת כאן לפחות כמה קשה לי ועוד דווקא שזה קרוב אליה, אז איפה היא כן תקבל במה? למה דווקא לה נעלו? מה זה בכלל לנעול וכאילו להשתיק דרך להגיב לה וכאילו להשתיק אותה? עכשיו ברור שלא לזה התכוונתן אבל תחשבי רגע בכנות על השאלה שלי. כי בעיניי זה יכול להיות עוול גדול לאותה פותחת, והלוואי שאני טועה והיא בסבבה עם הנעילה, אני לא הייתי אם זו הייתה אני.

ורק שיהיה ברור שאני חושבת שעשיתן הכל מכוונה טובה כן... רק בעיניי צריך לחשוב פה מעבר ולראות גם מה עיקר ומה טפל כמו שכתבתי בהודעה שלי

לק"י

מדובר באשה בוגרת, ולא בילדה קטנה שצריכה הגנה.

הסברתי פה את הסיבה. הסיבה היא לטובתה של הפותחת.

למרות שמצד האמת אנחנו לא חייבות לתת הסברים לכל שיקול שלנו. 

שאת החלטת שזו טובתה של הפותחת. אבל לא שאלת אותה ישירות. אם כבר אז זה כמו ילדה קטנה ולא אישה בוגרת.

כי היא פתחה שירשור נכון? אם הייתה רוצה שינעלו הייתה אומרת לכן.

אז מה זה אם לא להתייחס אליה כאל ילדה קטנה ולהחליט בשבילה אפילו שהיא עצמה החליטה אחרת?

נכון כתבת שמדובר באישה בוגרת ולא בילדה קטנה שצריכה הגנה? נו, אז למה אתן מגינות עליה לדעתכן ונועלות לה את השרשור? הרגע כתבת שוב שזה כדי להגן עליה אז לא הבנתי זה בדיוק זה...... והיא עצמה פתחה שרשור כלומר היא אישה בוגרת שרצתה ובחרה בזה. ולא ילדה קטנה שצריכה שינעלו לה ויגנו עליה מעצמה, לא?

ושוב הלוואי שאני טועה והיא סבבה עם זה, אם זו הייתי אני ככה הייתי מרגישה. ולא, לא הייתי פונה למי שנעל אותי כי הייתי מרגישה שלא יעזור כלום או שהייתי מרגישה בלי כוחות נפש כרגע גם להיות בשיא העצב והתסכול על התינוק שנפטר לע וגם להכיל את הנעילה הזאת אז לא לא הייתי פונה. ולא הכל כזה PC כל הזמן וצריך לראות מעבר של עיקר וטפל. אבל זכותכן תעשו מה שאתן רואות לנכון. אני פתחתי כאן בתקווה שכאן לא ינעלו ולא יערכו או ימחקרו אותי ולפחות זה קורה טפו טפו שימשיך ככה

אני רק אכתוב שוב- שלדון בנושא אישי על האם היו בסדר או לא, זה חוסר רגישות (בדיוק כמו שאני אכתוב, שאמא שלי נפטרה מסרטן, ויתפתח דיון- האם זה בסדר הטיפולים שהיא עשתה, ולמה היא מתה וכו').

ושוב- לנו יש את השיקולים שלנו. אם למישהי יש השגה- שתדווח ונדון בפרטי.

מפה והלאה אני לא אגיב פה בלי נדר.

נכון יש את הניק האנונימי כדי שממנו יכתבו נושאים אישיים? אז זה לא מה שהיא עשתה? היא כתבה באנונימיות ולא מכירים אותה או את המשפחה אז זה לא חוסר רגישות כי לא מכירים אותם בכלל. ואולי זאת הייתה הבמה היחידה שלה לפרוק דווקא כי יש אנונימי ובחיים האמיתיים היא לא יכולה בכלל?

וזה שונה הדוגמא שנתת כי אמא של מישהי שיודעים מי היא והיא בוחרת לחשוף את הסיפור זה לא לשון הרע או חוסר רגישות כי היא עצמה בחרה בזה לא מהאנונימי. ומי שמשתמשת באנונימי זה בדיוק כדי שלא ידעו והכל נשמר על פרטיות אז אין כאן חוסר רגישות שאנחנו בכלל לא יודעים מי הם.

אבל חוץ מזה יש כאן עוד משהו  חשוב למה זה לא מקובל לכתוב שהורה שנהג בחוסר אחריות הוא לא בסדר? בסך הכל היא תיארה שבגלל ה"אידיאולוגיה" לא חיסנו והיא יודעת את זה ממקור ראשון כי זאת המשפחה שלה וההודעות שהיא ציטטה אז היא אומרת שבגלל זה לא חיסנו אותו והוא נפטר. עכשיו למה זה לא בסדר להגיד שכן, הם היו לא בסדר?

אי אפשר לומר על הורה שלא חגר את הילד שלו שהוא היה לא בסדר אם הייתה תאונה והילד נפגע קשה בה חו?

אי אפשר להגיד שהורה היה לא בסדר אם עשה כל דבר אחר שהוא במאת לא בסדר? אז מה כן מותר להגיד?

צריך עכשיו ללטף גם את מי שטעה כדי שאחרים ימשיכו עוד לטעות ולתת לו לגיטימציה? אבל את מי שרוצה לזעוק את זה אסור לתת לו לגיטימציה? מה עם התינוק עצמו, מי יתן לו לגיטימציה להגיד שהוא היה רוצה לחיות? זה מאוד קשה לי הדבר הזה

זה מה שדיברתי על עיקר וטפל, איפה נותנים מקום לרגישות דווקא למי שפגע או חשב אחרת לצורך העניין אבל למי שהיא עצמה כואבת על המקרה ממקור ראשון ולמי שהם עצמם נפגעים חלילה אומרים שזו חוסר רגישות ואני לא מצליחה להבין את זה

לק"י

פותחת השרשור הודתה לנו על הנעילה.

אז אפשר להירגע והכל בסדר.

תאמת ממש דאגתי לה, אני שמחה לשמוע שהיא הודתה על הנעילה!! 

כאלה שכן משתכנעים וכן חיסנו דווקא בגלל השרשורים האלה. ולא מעט. כמו שכתבתי כבר.

לכן כן יש במה בעיניי להעלאת המודעות גם בצורה הכי נורמלית הזאת שאנשים אשכרה מביעים כעס מוצדק ותסכול מוצדק כמו זו שכתבה על תינוק מהמשפחה שלה!! וגם אני כאן כי הגיעו מים עד נפש באמת, וכן, אולי לא מפרסמים בריש גלי אבל בוודאות חיסנו כמה תינוקות דווקא בגלל שרשורים כאלה והעלאת המודעות. בדוק

שדווקא בפורום הזה אני שמח שסוף סוף יש שרשור עם חיים

עברו שנה וחצי מאז השרשורפלצת האחרון כאן, עם 310 תגובות... ואני תמיד סקרן לראות מתי השיא יישבר 

אפשר אולי לשחזר את ההיסטוריה,

באיזה נושא עסק השרשור מלפני שנה וחצי?

כסף, כסף, כסף - נשואים טריים

כלכך הרבה מידע מחכים.

שאדם מהם מגיע לקריסת מערכות או קרוב לכך

הם כן מסכימים להתפנות לבית חולים

איך מחליטים על איזה חלק מהרפואה כן לסמוך?

ובבית חולים מזריקים להם תרופות שמסוכנות כי כמה מאשר החיסונים, וזה פתאום בסדר

(לא לזרוק עגבניות, זו לא דעתי. בעייני זו דעה מגוחכת. אני גם נמנע מלתייג כי הרבה זמן לא ראיתי איתה כותבת, אולי קיבלה שכל...)

ודאי שזה נושא חשוב מאוד וכבד משקל, רק כדי קצת להרים לכולנו את מצב הרוח רוצה לצרף את הסרטון הזה:

אנדרדוס המעולים עשו לפני 5 שנים בערך (בקורונה) את הסרטון הזה "אח שלי מתחסן" על משקל "אח שלי מתחתן" וזה פשוט סרטון מעולה אז חשבתי שזו הזדמנות לצרף אותו כאן לנושא

(החתן בסרטון הוא גיסי המוכשר 👑)

כאן:

ב"ה שיהיו רק בשורות טובות ובריאות איתנה לכל עם ישראל 🙏

תודה לך ששמחת אותי

שתמיד תצחקי ב"ה 🌸

דווקא עשה לי טוב לראות!! חחחח גמר אותי שחתמו על הצהרת בריאות במקום כתובה חחחחחחחח איזה חזק!! 

החיים שלך הם שלך. לא שלהם.

כשמתחילים להסתכל פנימה ולא החוצה מבינים מה המעלות והדברים טובים שכן יש בחיים.

(אגב רוב ככל הדברים שכתבת הם ברי שינוי, אבל העבודה היא לא להשיג את מה שיש לאחר אלא להעריך את מה שכן יש לי. אח''כ לחשוב מה אפשר לשדרג בחיים ואיך).

הפייסבוק יוצר אשליה. מעלים את הרגעים המחוייכים ולא את המורכבויות שיש לכולם. אתה שמכיר גם את הצדדים המורכבים אצלך, אבל אצל אחרים מכיר רק את מה שהם מעלים, חי בתחושה שלכולם יש.

החיים בהשוואה לחיצוניות של אחרים, תמיד יהיו מתסכלים. כדאי לעבוד עם עצמך על שמחה בחלקך. אם לא מצליח לבד אפילו שווה לקחת טיפול ממוקד בזה.

אתה בנוני.

כמו שיש כאלה שיותר, יש גם כאלה שפחות

אולי סיפורם לא מוצג בפייסבוק וכו'

אבל הוא קיים.

לא סתם נאמר באבות. "השמח בחלקו..."

שרשתות חברתיות זה המקום האחרון שמשקף משהו

בעיניי קנאה זה דבר טוב

זה שיקוף של מה שכואב בנפש

על מה כדאי לעבוד ולטפל

כמעט כל מה שכתבת אפשר להשיג ב10 אצבעות

בעבודה נכונה

במודעות למידה יישום והתמדה

גם אם החיים שלך עכשיו בינוניים

אגב רוב האנשים בינוניים ומטה

תסתכל על סטטיסטיקות

בכל נושא

הממוצע/ החציון לא משהו

יותר כמו, "יש כזה בעולם, אני רוצה גם, איפה משיגים?".

התחושה הזו דיכאה אותי למרות שידעתי שזה שקר.

אני בפייסבוק כל יום בין קבוצות של חשמלאים וקבוצות DIY ודורשי עבודה וקבוצות מסויימות בבאר שבע שחשוב לי להיות בהם אבל לא מאשר אף חבר אפילו לא קרובי משפחה.

כשאתה יודע שכולם רוכשים דברים דברים שהם לא צריכים, עם כסף שאין להם כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, כשאתה מודע לזה שזה משפיע על הנפש בצורה  הרסנית, אתה יכול פשוט להחליט שאתה לא משחק את המשחק הזה יותר.

אף אחד לא מפרסם את ההחזר החודשי של המשכנתא שסוגר עליו, רק מפרסם תמונות של הבית, אף אחד לא מפרסם את ההקרבה של לאכול רק כוסמת ועשבים, רק את הרזון, אף אחד לא מפרסם כמה רע וקשה לו בעבודה (חוץ ממורים) רק כמה כיף ואיזו עבודה נחשקת הם עובדים.

וכולם בינוניים בתחומים מסויימים, כולם מפרסמים רק את ההצלחות, אלה שמפרסמים תמונות מחופשת הסקי באלפים או קרוז בים התיכון לא מפרסמים את הקבלה של כמה עלה להם התענוג כי הם לא רוצים לצאת אידיוטים, אלה שמפרסמים תמונות מחוייכות מהדיסני וורלד לא יפרסמו לעולם את התמונות של הפרצוף שלהם עומדים בתור למתקן שלא באמת מלהיב כמו סרטון של יחידת החילוץ בטלפון.

ופתאום אתה מגיע לגיל 35 ופתאום חבר שסוגר את העסק וידידה שמתגרשת, מעניין, הם תמיד היו נראים כל כך מאושרים בפייס מה קרה?

שמראה מתאם גבוה בין כמות התמונות הזוגיות ברשתות החברתיות, לבין גירושין...

עזוב.

אנשים מראים מה שבא להם לשדר. זה ממש לא אומר מה יש להם באמת.

(ואספר שוב סיפור שכבר סיפרתי כאן בעבר-

חברה טובה, שהיתה תקופה שקינאתי בה כי כמה פעמים כשהייתי שם בעלה הגיע עם זרי פרחים, ומתנות, ומפרגן לה בלי סוף.

אבל אחרי כמה שנים היא התגרשה, וגיליתי שהוא היה מכה אותה, אבל אני נחשפתי רק לזמנים בהם הוא ניסה לפייס...

עבורי זה היה לימוד מטורף לכמה אנחנו לא יודעים כלום על החיים של אחרים, גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים משהו).

אתה רוצה להיות מאושר.

ואתה חושב שהדרך לאושר היא בבית יותר גדול, אישה יפה יותר, להיות פחות בינוני, יותר מוצלח, ויותר בראש הפירמידה.

למזלך סוגיית האושר נחקרת כבר אלפי שנים.

ולפילוסופים יהיו לא מעט תשובות עבורך איך משיגים אושר - ואף אחד מהם לא תולה אושר בחומר כמו כסף או אישה יפה, ממש להפך, לרוב ככל שהחומר גדל יש יותר ניתוק מהעצמי האמיתי ופחות אושר.

לא סתם אחוז ההתאבדויות בקרב נערים בעמק הסיליקון עולה ועולה - העשירים ביותר ואני מניחה שעם הבחורות היפות ביותר, כי כסף מושך יופי.

אז מה כן עושה אושר?

תקרא את ד"ר טל בן שחר.

הוא מסכם את זה

*באיכות הקשרים שסובבים אותנו - משפחה, חברים, ילדים, זוגיות.

ככל שהם טובים יותר האושר עולה.

*תחושת משמעות -מטרה בחיים, סיפוק, משמעות, הגשמה עצמית.

*קשר טוב בינינו לבין עצמנו- לתת לעצמנו להרגיש רגשות, לא להדחיק, שהמעגל האישי שלנו עם עצמנו יהיה בריא.

*הנאה יום יומית- כלומר לא רק להשיג מטרות עתידיות, גם ליהנות מהדרך בחיי היום יום הרגילים.

רוב הפילוסופים גם הגדירו אושר כתחושת משמעות.

יש לו ספרים בעברית אם זה מעניין אותך.

ופרקטית, עזרה ראשונה, תמחק את הרשתות החברתיות, זה חתיכת בולשיט.

מי שמאושר באמת לא מרגיש צורך להוציא את זה החוצה.

מהתורה (מרבה נכסים..ועוד), הרמב"ם , פילוסופים יוונים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואפיקורוס ועוד,

הבודהה, ועד לפילוסופיה המודרנית.

 אף אחד מהם לא הגדיר את תלה את אושר כהנאה רגעית או ריבוי חומר.

חלקם ממש מאמינים שהתנאי לאושר הוא צמצום החומר והסתפקות בצרכים בסיסיים בלבד  (כמו אפיקורוס, בודהה ועוד )

וחלקם לא אומרים שצמצום הוא תנאי לאושר, אבל עושר וחומר הם רק אמצעי ולא יכולים להיות מטרה ברגע שהם הופכים למטרה ורדיפה ותלות ל'לאושר' הם מרחיקים אותנו מהאושר.

תמצא נקודה אחת ברשימה, תחשוב איך להשתפר בה, אם צריך תיעזר במישהו,  תציב יעד, בעוד x חודשים סימנתי ווי על , ככה וככה. אבל זה עבודה,  לא משחק ילדים.

בהצלחה 

במקום "לקנא".

בוא תסתכל עליהם, ותשנה פרדיגמה.

מה אתה רוצה ללמוד מהם? איזה שיעור האנשים האלה באו להביא לך לעולם?

אתה רוצה כסף?

איך אתה מגיע לשם. אפשר לתפור תוכנית.

אתה רוצה בית יפה?

לך למעצבת פנים שעובדת עם עלי אקספרס. אל תשכח גם שצריך לתחזק ולנקות.

אתה רוצה שרירים? לך לחדר כושר. פעמיים בשבוע.

אה, לא? עדיף לגלול בפורום?. זה סבבה. פשוט יש לזה מחיר.

הדבר היחיד שבאמת חשוב לעבוד עליו ולהתאמץ לשנות תפיסה זה לגבי אשתך. זה בן אדם שהתמסר אליך ואתה אליה, ומן הראוי להתאמץ לא לפגוע ברגשותיה. היא גם בן אדם שיש בסיפור שלך.

את הצילום מסך של המינוס בבנק,

תמונה של בוס מאוכזב, או ילד שהתחצף...

אף אחד לא מתאר איזה דברים פוגעים בן הזוג אמר או עשה,

ולא מספר כמה הוא שונא איזה בטטה הוא הפך להיות ...

מה שמעלים זה את הרגעים הכי יפים.

זה בדיוק השקר.

כולם בינוניים.

מי שיש לו 100 רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות.

תמיד רוצים יותר ממה שיש.יש פה אפשרות למנף עבודה על הודיה על הקיים- יש לך בית? יש לך אישה? תודה

ועשינו ותפילה להתקדמות. יש הרבה שבידיים שלך.

אבל תמיד יהיה יותר

אם תשווה החוצה, לעולם לא תהיה שמח במה שיש לך.

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, שכל אחד עסוק בד אמותיו

רוצה יותר לעצמך? תיצור לך מציאות כזו, במה שאתה יכול. ולא כל אחד יכול לשנות הכל

אנחנו לא נהפוך כולנו לכוכבים רשת שמגלגלים שותפים בעשרות אלפי שקלים. כאילו, תנסה עם בא לך, אבל חשוב לדעת שרוב האנשים חיים את היומיום ה"ממוצע"

לרזות ולהיות שרירי זה בהישג יד

גם להחליף עבודה

עם אשתך לדעתי יש לך עבודה פנימית לעשות.. אני די בטוחה שאם זה מה שהייתה חושבת עליך היית מתבאס. חוצמיזה שהחיים הם לא רק חיצוניות

נכון לא נכון מה שכתבת

זה לא משנה.

לא בריא לחיות ככה

אתה מוכרח להיות במבט אחר

על החיים, או אפילו בלי מבט

בלי לדרג ולתת ציונים יתר.

לזרום עם עצמך ולהיות במצב רוח יותר חיובי

אני מזדהה, קודם כל.

אצלי זה קשור לחוסר אמונה בעצמי. בגלל שאני מרגישה חוסר מימוש עצמי מצד אחד, וחוסר אמונה שאני יכולה להגיע לזה מהצד השני, לא נשאר לי אלא להשוות ולקנא... במקום להתרכז בעשיה. 

צריך איכשהו לחזור לעצמך. וזאת כנראה דרך ארוכה אבל משתלמת. זה הדברים היחידים שאני יודעת.

אז  במקום להסתכל מה קורה בדשא של השכן תתחיל להשקות את הדשא שלך. מאוד ממליצה לך על  צום דיגטלי.

ובעלי תמיד מאזן אותי בנושא הזה.
תמיד יהיו יפות ממני, מוצלחות ממני, עם מספר ילדים יותר גדול משלי, עם גוף יותר יפה, עם בעל יותר וואו, עם בית מתוקתק יותר
אבל איכות חיים פנימית
היא בלהודות על השפע הספציפי שמגיע אליי.
שפע שמגיע בדמות חברה שפתאום שולחת הודעה שמחממת את הלב,
צחוק של ילד,
זמן נחמד ביחד עם בעלי
הוכרת תודה להורים

אני מבינה מאיפה זה מגיע. זה הרצון לשלמות אובייקטיבית. שלמות שהיא בכל הפרמטרים, מקיםה את כל תחומי החיים, וכמובן שלמות עצמית.

התבגרות זה לעזוב את השלמות האובייקטיבית הזאת

לשמוע את השיר החדש והנפלא הזה של ישי ריבו - הנשמה לא meta.

מדבר ממש על ההפסד והשקר העצום ברשתות החברתיות.

ממש כל מילה שם מתאימה.

מצרפת את השיר:

שם המבט.

שם המיקוד.

פנימה.

איפה ואיך אני יכול לתקן? לשפר? להעצים? לבנות?

כי החוץ מלא שקר, מלא זרות, מלא זיוף, מלא הפסד, מלא הסתרה 

ובעיקר מלא במה שלא שייך לי.

אם נבין באמת כמה כוח עצום יש לכל אדם ובטח כל יהודי, זה לא נתפס!

אתה חלק אלו-ק ממש!

עוצמות על גבי עוצמות

נשמה מאירה של אינסוף

ואתה בהחלט יכול להביט בה, פנימה, ולהוציאה מן הכוח אל הפועל ולהביא אותה לזרוח להאיר ולחמם את חייך שלך ממש!

ב"הצלחה רבה

תלוי בגורמים רבים

למשל

מי ומה אתם , מה הסביבה, בבית ובחברה, מי הילד, מניין הגיע ונובע הקשר,

אבל מעשית, הוא כבר לא ילד. הוא מחליט על עצמו ובוחר את הבחירות שלו, על ההשלכות שיהיו להן. כנראה שאם הבחור בחר בקשר כזה - אין מה להטיף לו על הבחינה העקרונית, אלא לראות איך משמרים קשר קשוב וקרוב.

כן, במידה שיש לכם שיח פתוח איתו (אם אין, כבר מאוחר מידי) - חשוב לנהל שיח על גבולות. שמעתי מד"ר אלישע אזר (מטפל בכיר בתחומי טרוואמה, משפחה מיניות ועוד, מנהל מרכז מפגש בשילה) שהרבה פעמים בני נוער דתיים חוצים גבולות חמורים ואפילו מסוכנים מאוד מהר, כי ברגע שחצו את הגבול של לדבר עם בנים/בנות, או את הגבול של נגיעה - לא מודעים להמשך המדרג. כשמגיעים לכל מיני סיטואציות, שנער חילוני הודרך להתנהל בהן, נסחפים גם בלי מודעות לסכנות או לחוסר רצון לעבור גבולות חמורים יותר.

ובעולם שלנו לא מאוזן.

רצון לקשר זוגי והורמונים מתחילים הרבה לפני ש"נכון" לקיים אותו, בד"כ.

אם הוא בכיוון של להתחתן מוקדם, זה לאן דווקא רע.

אין כללים, רק דבר אחד חשוב.

אהבה.

לא להתנות איתו כלום, אלו החיים לו, גם אם הוא מתנהל בצורה שלא תואמת את איך שהיית רוצה או מצפה. כשיש קשר אוהב ןמכיל, יש תוואי שיכול להגיע ולהשפיע על הלב.

כשיש ביקורת, זה מפתח מגננה, רצון להסתיר ולעשות דווקא. וזה, אתה בטוח לא רוצה....

לכבוד האישה החשובה והניצבת על משמר המתיקות, תחיה.

קיבלתי מכתבך ודמעותיי (הקפואות) זלגו על הדף. כבר אמרו חכמינו: "על טעם ועל ריח אין להתווכח", אך כאן מדובר בשינוי סדרי בראשית ובערבוב מין בשאינו מינו.

לעצם העניין, הנה הכרעת ההלכה:

דין "כל דפריש": יש לדעת כי גלידת בייגלה מלוח היא בבחינת "חדש אסור מן התורה". אבותינו במדבר אכלו מן שהיה טעמו כצפיחית בדבש, ולא כצפיחית בבייגלה עם נגיעות מלח אטלנטי.

מי שמשנה מן המטבע שטבעו חכמים בשוקולד-וניל, עליו הראיה.

שלום בית קודם לכל: שנינו במדרש שגדול השלום, שאפילו השם המפורש נמחה על המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו. ואם במים עסקינן, קל וחומר בגלידה שנמסה. לכן, על בעלך לדעת ש"ביתו של אדם הוא מבצרו", אך המקפיא שלו הוא רכוש משותף.

דין התערובות: אסור לערבב בייגלה בשוקולד בלגי, משום "בל תשחית" את הטעם הטוב. עם זאת, אם נפל פירור בייגלה לתוך הווניל-עוגיות שלך – הוא בטל בשישים, ובלבד שלא יתכוון לבטלו לכתחילה.

הפתרון הפרקטי:  יש לקבוע "עירובי תחומין" במקפיא: צד ימין למתוקים וצד שמאל למלוחים, בבחינת "אם השמאל אימינה ואם הימין אשמאילה".

מומלץ לרכוש שתי כפיות בצבעים שונים כדי למנוע "בליעות" של מליחות במתיקות (חשש "טעם לפגם").

לסיכום: על הבעל לעשות תשובה (ורצוי שתהיה בטעם ריבת חלב). אם הוא מתעקש על הקרמל המלוח, עליו לאוכלו בחדר סגור, בבחינת "מים מלוחים ימתקו".

מקורות:

תלמוד בבלי, מסכת קינוחין, דף ע"ב ע"א:

"תנו רבנן: האוכל גלידה - מתוקה היא לו, מלוחה היא לו. מאי מלוחה? אמר רב פפא: בייגלה ושוקולד לבן. אמר ליה אביי: והא תנן 'דבש למתוקים ומלח לבשר'? אמר ליה: הכא במאי עסקינן? בקרמל מלוח, דאית ביה תרתי לטיבותא - ריחא דמתיקתא וטעמא דמליחתא. ופליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש: חד אמר 'שלום בית מעכב' וחד אמר 'המקפיא מעכב'."

רש"י על אתר:

בייגלה ושוקולד לבן: ערבוב מוזר שחידשו בני מערבא בשנים האחרונות, ואין דעת הבריות נוחה הימנו.

ריחא דמתיקתא: ריח של מתוק, שמטעה את האדם לחשוב שקינוח הוא, ולבסוף מוצא בו מלח ובוכה.

המקפיא מעכב: שאין המקפיא סובל שני מינים בסל אחד, וסופו שקופסת הווניל מקבלת טעם לוואי של בייגלה, וזהו "טעם לפגם" גמור.

תוספות:

ויש מקשים: מדוע לא אמרו "כל המלוח הרי הוא כמתוק"? ויש לומר דהני מילי בבשר ודגים, אבל בגלידה – מלח בתוך סוכר הוי "שינוי מנהג" וצריך עיון גדול.

הייתי ממליץ לך (לנקד בשווא או בפתח?) @אמא אסתי היקרה ובעלה המהולל, ללכת ליועץ זוגי, תלמיד חכם מופלג (ומומחה אמיתי לאובססיות) ולהיוועץ בו...

מה שמפתיע שפותחת השרשור היתה בקיאה בכל כך הרבה מושגים הלכתיים שהיה מתבקש מאליו תשדע לבד את התשובה, מה היא צריכה רבנים ומדריכות?

אני לא בטוח אם המלל, לאחר עריכה, לא ראיתי את המקור, עובר את גבול הטעם הטוב הנהוג בפורום זה

גם קשקושי פורים ניתן להעביר בצורות שונות

אגב, פעם היו משנים את שמות הפורומים , .. 

פנייה שנעשית בתור פורים שפיל, יש לה גבולות גזרה משל עצמה

פנייה שנעשית ברצינות,  מומלץ לרשום באופן שיבינו שזו שאלה אמיתית

אמנם אני לא אחרי לידה אבל מזדהה עם הקושי של הטהרה, ממש..

אני חושבת שכדאי להפריד שניה.

עזבי את המחשבות על עוד ילדים.

בפרספקטיבה של זמן, שבוע לפה או לשם זה משהו שאפשר להתמודד איתו בד"כ (אלא אם כן זה ימים של מילואים ואז באמת בעייתי). זה באמת ממש עוד קצת. סיוט אבל בסוף עובר.

אל תחשבי רחוק. תחשבי איך את עוברת את היום הנוכחי.

תפנקי ותפרגני לעצמך יותר

יש משהו הוא יכול לעשות שיעזור, יועיל? שתפי אותו.

מתפללת איתך שייגמר בקרוב 💓

בבקשה תשאלו את הרב זכריה בן שלמה. מומחה גדול ופוסק שנים בהלכותת טהרה.

במקרה של ראייה ביום השביעי ממש ממש כדאי לפנות לבודקת טהרה!

בטח שאחרי לידה.

יש ממש סיכוי לרגישות במקום שגורמת לפצעים עם כל הבדיקות. (לכן, אחרי לידה מומלץ להוריד את מספר הבדיקות).

מקוה שתיטהרי בקרוב ממש.

חיבוק גדול 

זה באמת קשוח ממש

שולחת לך כוחות...

לגבי עוד ילדים אל תחשבי על זה כרגע את אחרי לידה תעשי מה שטוב ומרים לך תמצב רוח

אני שואלת כי זאת יכולה להיות הסיבה שהדימום עדיין מתרחש

או אמצעי מניעה הורמונליים ..

אולי יש עוד סיבות שאני לא מכירה

חשוב להתייעץ ולראות רופאת נשים אם עדיין ממשיך.

בהצלחה רבה 

קטונתי מלתת עצות ובכל זאת כוונתי רק להועיל

יש את הרב זכריה בן שלמה שיש לו הרבה ידע הלכתי ורפואי...

ניסית ללכת לבודקת?

גם לי זה קרה, הלכתי לבודקת והיא הצליחה לטהר.

למה זה קורה. יכול להיות שיש נשים שזה לוקח יותר זמן, אבל כדאי לבדוק שהכל בסדר. (זכור לי שמתישהו זה קרה לי אחרי הפלה והרופא כן מצא איזה משהו ונתן לי כדור כלשהו, זה היה כלכך מזמן שלא זוכרת מה זה היה.)

וגם אני יודעת שיש מצבים שאומרים להמעיט בבדיקות כדי להיטהר.

ובנוסף אחרי לידה, כמה שרוצים כבר חיבוק, הגוף צריך את הזמן שלו להחלים. אצל כל אחת זה זמן אחר ואולי פשוט עוד לא הגיע הזמן והגוף דורש לקחת את המנוחה שלו.  (חוץ מההחלמה המקומית, חוסר מנוחה מספיקה וחוסר בשתיה או מזון בריא, יכול לגרום לדימום.)

חוץ מזה שיש כאלו שאמצעי מניעה הורמונלים מפסיקים להן את הדימום.

מזל טוב והרבה בהצלחה