הם מעלים מחירים כי הם יכולים.

אם הרבה מהלקוחות יעברו לריאו הם יורידו מחירים.

וכמו שכתבו לך יפה,

הם לא כופים על החנויות מחיר, גם המוכר בחנות צריך להרוויח.

אתה יכול להחליט אם שווה לך או לא, אם למספיק אנשים לא ישתלם ייאלצו להוריד מחיר או להפסיק לייצר.

אם היינו יותר חברה סוציאלית היינו יוצאים להפגין על יוקר המחייה והכל היה יורד..

לא אמרתי סוציואליזים מדיני, מאידך כוונתי הינה שהיינו כמו ההסתדרויות הסוציאליסטיות בתור חברה(ארגונים סוצאליסטים כגון ההסתדרויות למיניהם) אז היינו הוךכים להפגין בתור העם לטובת הצרכן ולא לטובה פוליטית למינה וכך היו יורדים מחירי הקרקעות השיעורי נהיגה וכל המונפולים האדירים של תנובה אסם וכאלה.

ולכן מחירו יכול להיות גבוה

ואפשר לא לקנות אותו (או לקנות מעט) ולא יקרה כלום.

יש הרבה מוצרי בסיס שמחירם עלה והרבה יותר קשה להסתדר בלעדיהם

כמו שסיגריות זה מוצר יקר

וכל הכסף ילך לסבסוד של מצרכים ושירותים חיוניים..

רק שהחרדים לא יטרפדו אותו.

ידוע שרק ממשלת ימין יכולה לפנות, רק ממשלת שמאל יכולה לצאת למלחמה, אז כנראה גם שרק ממשלה אמונית יכולה להטיל מס על משקאות קלים..

אם 90% אוכלים סוכר ורק 7% חולים בסכרת זאת לא סיבה מספיק טובה להטיל מס.

לעומת זאת בקרב מי ששותה שתיה מתוקה באופן קבוע האחוזים כנראה הרבה יותר גבוהים.

לדוג'- כמו שמסבסדים לחם רגיל, אפשר גם לסבסד לחם מלא. אין סיבה שלחם מלא יעלה פי שניים מלחם אחיד.

זה די שקול.

יש סיבה:

לחם לבן עולה פחות למאפיות, כי הם מוכרים את הסיבים

לאנשים שכבר יש להם רצון לאכול בריא, במקום "להכריח" אנשים שלא רוצים לאכול בריא להשתנות.

היצור של הלחם הלבן עולה למאפיות פחות בגלל כמה סיבות, אבל עיקר הפער במחיר הוא בגלל הסבסוד.

ויותר מזה- בגלל שהמאפיות לא מרוויחות מספיק מהלחם המפוקח, הן "מפצות" על זה בהעלאת המחירים של שאר הלחמים.

לוקח מאדם א ונותן לאדם ב רק כי אני אוהב את ההתנהגות של אדם ב.

יש סבסוד על לחם לבן או פיקוח מחירים שדורש מהחברות לנהל אחרת עלויות?

ובטח שלא ללחם מלא,

הצעת רעיון לשינוי המציאות ואמרתי שאני חולק עם הסבר מדוע אני חולק

כי כתבת סבסוד, זה דבר שונה בתכלית-

סבסוד - אני לוקח ממך וממני כסף כדי לממן משהו עבור אחרים.

פיקוח - אוסר על המוכר למכור ביותר ממשהו, הוא יבחר איך הוא יתמודד עם זה, האם הוא יתמחר שונה בתוך החברה, ייצר פחות, ישנה מרכיבים או משהו אחר?

ואני מניח שבכל מקרה הובן מלכתחילה מההקשר שהכוונה לפיקוח כי דיברתי על המציאות הקיימת.

אם המדינה החליטה שלחם זה מצרך בסיסי ולכן צריך לפקח על המחיר שלו, אין סיבה שקבוצה גדולה של אנשים שרוצה לצרוך לחם בריא יותר, תצטרך לשלם על זה הרבה יותר.

הוספת סבסוד זה גבייה נוספת מאנשים, צריך לכך הצדקה.

אין זכות טבעית למחיר מסוים, מחיר מייצג עלות, קביעת מחיר על ידי מערכת כלשהי חיצונית דורשת הצדקה.

עוד יותר ביחס לסבסוד, אין זכות טבעית לקבל משהו מכספי המיסים, צריך הצדקה לתת.

אתה אומר שלא צריך פיקוח ולא צריך סבסוד.

ואני מדבר על מציאות נתונה שיש פיקוח ואומר שצריך לאזן אותו.

להוריד את הפיקוח מלחם אחיד

ולשים אותו על לחם מלא.

כמובן שזה יעלה יקר יותר. אבל זה שקל אחד יקר יותר לכיכר.

אגב, יש חולים שאסור להם לחם מלא, עליהם תשית את העלות הזו?

מוצר מוזל ומפוקח.

אז לפחות שיתנו להם משהו שגם ישמור על הבריאות שלהם.

גם בננות מאוד בריאות,

גם אגוזי מלך,

גם מעדני פרו עם 20 גרם חלבון,

ומה לגבי קוואקר? למה שעניים לא יקבלו קוואקר במחיר מפוקח?

בקיצור,

אין איך לצאת מזה, הממשלה לא צריכה לקבוע מה התפריט המומלץ לאנשים עניים או לאנשים בכלל, ובטח שהיא לא צריכה לקבוע מחירים.

אלא לתת לשוק החופשי לעשות את שלו, מה שבדרך כלל מוריד מחירים יותר מאשר כל התערבות ממשלתית.

אבל המציאות כיום שיש פיקוח ולא יעבור בגרון לבטל אותו

אז לפחות שיהיה על מוצר בריא יותר

לילדים שלי אין הבדל

ואם היה אז פשוט לא היה לנו קרמבו אלא בזמנים מיוחדים

לא רואה סיבה לקנות מוצר כזה במחיר מופרז

כתבה על זה... קרמבו לעשירים בלבד?

מתכון לקרמבו ביתי: עם טריק מגניב: מתכון ביתי לקרמבו שלא תפסיקו לאכול

אני בוחרת 2.

במשמעות 2: "האיש שבחדר ישב ברישול, בוהה ניכחו, וניכר שמחשבותיו בל עמנו"

במשמעות שונה: "האיש היה לבוש באופן כל-כך משונה! לא הצלחתי שלא לבהות בו, על אף חוסר הנימוס"

כלומר, זה לא בדיוק להסתכל בדבקות ובעניין, זה להסתכל בהשתוממות \ בפליאה \ בהערצה (תלוי בהקשר, יכול להיות גם רגש שלילי של דחיה), הרבה פעמים בניגוד לשיקול הדעת שלא מופעל באותם רגעים.

אבל היא בשימוש)

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

אני בהחלט מרגיש ככה. אם היו מודיעים לי שמחר הגיע הזמן לקפל את הבסטה, לא נראה לי שזה היה מזיז לי.

מצד שני, נכון לעכשיו גם לא רע לי, אז אני פשוט זורם עם החיים.

בקיצור: חתול זמני.

וגם אם הם לא- משתדלת לראות אותם תותים

לא הספקתי להגשים את כל החלומות שלי, אבל אני בהחלט בדרך...

ואם הרגשתי שהכל נסגר בפניי- פשוט בכיתי והתפללתי לה'. (כמה קלאס)

ובכנות, הדבר שהכי עזר לי ברגעים קשים יותר זה האמונה. שהכל נגזר עלי ושאני צועדת במסלול שנקבע לי לפני שנולדתי ועליי רק לבחור בטוב.

הייתי קוראת הרבה משפטי חיזוק, הרצאות של אמונה וביטחון בה', ומוציאה את עצמי לדברים חיוביים שנותנים לי כוח.

והבנתי שהיחידה שיכולה לעשות אותי מאושרת, זאת אני בעצמי...

מאחלת לך למצוא את האושר הפנימי שלך, כי מה ששלך יגיע עד אלייך 💖

-אני מאמינה שהחיים שלי מתקדמים למרות שזה לא ניכר כרגע בפועל. לא רואים צמח באמצע גדילה, רק במבט לאחור.

-ממש לא, אני מרגישה רחוקה מהם... החלומות הישנים שלי מרגישים כמו חלומות של מישהי אחרת כי אני כבר לא חולמת אותם, ובכל זאת צובט לי בלב כל פעם שאני רואה מישהי אחרת שהגשימה אותם.

-למה את מרגישה שכל הדלתות נסגרו?

 כשנדחקתי לקיר, הקיר נשבר. זה מה שקרה. היה כואב. אח"כ רווחה.

לא יזיק לשוחח עם מישהו מקצועי או לא, אבל מבין ויכול לעזור לחלץ את החוט מהפקעת

ולנער את תחושת הסנדול (?).

אולי חשוב להיות מסוכרנים עם כל נשימה; להיות בתיקו איתה. להתקדם באותו

קצב. לעבור רק את היום הזה בשלום (את זה שמעתי מאדם  גדול). קראי

את הספר "אל דאגה" - יש לו שם רשימה של: רק היום....

לכתוב לעצמך מה היית באמת רוצה. על מה אתה/את מתאבל. מה מפריע.

למה העצבות.  לא פשוט. אבל השם תמיד מחלץ. עוזר. מאיר פתאום נקודה

קנקנה של אור שנחבאת מתחת לשמיכות החושך הכבדות. נושמת בכבדות,

כמעט לא מורגשת עכשיו, אבל חיה וקיימת.

יהיה טוב. זה לא יימשך לנצח. הנפש שלנו גמישה - "בערב ילין בכי ובבוקר...רינה".

יכולה לגרש חושך גדול.

פעילות איזושהי. לא לחשוב באותו רגע על משמעות החיים שלי. פשוט לעשות.

חושבת שזה עוזר להבהיר את הבאלאגן במוח ולהשקיט אותו. 

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.

בהצלחה.

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?