ולו משום שהמקום האידיאלי לדון במזונות לטובת הילדים הוא לצערנו בית משפט שקרוב יותר להלכה ולא ביה"ד הרבני.

ידוע לי על רבנים רציניים גם מתוך עומק בני ברק המתירים ללכת לבית משפט ולא לרבני בדיוק בשל הסיבה הזאת (אוכל לפרט באישי).

למעשה, לא מצאתי רבנים המכירים טוב את מערכת ביה"ד הרבני שלא מתירים פנייה לבית משפט במקרה בו הברירה השנייה היא בית הדין הרבני.

באופן כללי, לשאלתך - למיטב ידיעתי הכלל בביה"ד הרבני בגדול הוא שאין כללים מוחלטים, והדיון שם נוטה יותר מדי פעמים להיות שילוב בין רולטה רוסית לבין בזאר טורקי ו"שכונה".

אגב, גם בבימ"ש הנןשאים לא מסודרים ושקופים כמו נושאים משפטיים אחרים, אבל הבנתי שזה יותר מסודר ומובנה מאשר בית הדין הרבני.

אני שואל בהינתן שהלכו לבית דין רבני.

יש לי חבר שלא משלם מזונות בכלל, למרות שהילדים נמצאים קצת אצל האמא (לא יודע כמה, אבל כן איזה 30-40% מהזמן). אני שואל מה הנוסחה שמאפשרת את זה. (ואל תגידו לי "תשאל אותו" 😉)

אבל בעיקר- שזה ההסכם בינהם וזה הרצון שלהם.

אולי הסכימו שכל אחד אחראי על הילדים בזמן שהם אצלו, והאבא ההורה עם משמורת כמעט בלעדית משלם שכר לימוד והדברים המשמעותיים, ביגוד, טיפולים, חוגים.

יש נשים שמוותרות על מזונות בכלל, כי לא רוצות קשר לגרוש,

יש נשים שקיבלו את הבית שבהם הם התגוררו במקום מזונות.

אולי היה להם פרינפ,

אולי היא מרויחה סכום נכבד ומספק, אולי יותר ממנו.

ויכולה גם להיות פסיקה כזאת אם הוא ההורה העיקרי.

מה הכוונה "הורה עיקרי"? זה מושג משפטי? איך מוכיחים את זה ולמי?

או שזה פירוט של מה שכתבת: "הסכימו שכל אחד אחראי על הילדים בזמן שהם אצלו, והאבא ההורה עם משמורת כמעט בלעדית משלם שכר לימוד והדברים המשמעותיים, ביגוד, טיפולים, חוגים". אבל גם את זה לא הבנתי: מה הכוונה הסכימו? זה כאילו הסכמה ביניהם בניגוד למקובל בבתי הדין?

(רוב ההסברים שכתבת, לא נראים לי נכונים לגבי אותו חבר שלא משלם מזונות, זה אןלי ההסבר היחיד שאני יכול להבין)

1) הוא דיווח על משכורת רעב וכתב הוצאות מחיה מנופחות בגלל המגורים לבד.

2) אמר לדיינים שאני מרוויחה סכום גבוהה (שאותו התחלתי להרויח שלושה חודשים לפני הדיון ושכח לציין שאני עצמאית וזה ברוטו).

3) הדיינים היו לטובתו מראש כי הוא הוגדר ככהן (סיפור ארוך- היום הוא לא).

4) ביקשו שישתתף מחציות, לא קרה ולא היה לי כח להילחם על זה.

זה היה כשהם היו אצלי משמורת מלאה.

כשעברנו למשותפת כמובן שגם המחציות ירדו בפסק הדין.

עכשו שהילדים הועברו לחזקתו הוא ניסה לתבוע ממני מזונות... אבל זה לנושא אחר חחח.

* יש לי חברה עם ילד שמוגדר כנכה ומקבל קיצבה מביטוח לאומי והאב השתמש בזה ככלי מיקוח לא.לשלם מזונות וקיבל רק מחציות.

* חברה נוספת קיבלה את האפשרות למגורים בבית והם העבירו את שם הנכס על שם הילדים והוא לא משלם מזונות.

* חברה אחרת הגרוש שלה עובד בשחור בהתקנת מזגנים באותו זמן הוא הוציא נכות גבוהה מביטוח לאומי ובית הדין פטר אותו ממזונות.

בבית משפט חייבו את האב הרבה הרבה יותר ולא נתנו שם מקום למשחקים

אם הבנתי נכון, בהודעה האחרת שלך כאן, הסברת את הרציונל כפי שהוא נתפס בבתי הדין, שהאבא הוא זה שחייב לממן.

תוכלי לנסביר מה הרציונל בבתי המשפט?

אז אני לא יודעת להגיד מה הרציונל ומה החוקים

רק מכירה המון גרושות ויש סכומים שהם בסייסים

למשל 1000 שח מזונות מקובל לילד, בבית הדין, מתחת לזה אין.

ומדובר על בית דין ובית משפט כשבבית משפט משלמים גם 1,500 בהכי נמוך שיש.

בתור אחת שעוברים אצלה סיפורים הזויים בקצב מסחרר... יש מלאאאאא סיפורים הזויים, חריגים, מוזרים ואפילו כמה טובים!

תלוי במשפחה.

תלוי בשופט או ראש ההרכב.

תלוי בעיר.

תלוי בקשרים.

תלוי בעורכי הדין או טוענים רבניים.

והכי חשוב --- הכל תלוי במה בורא עולם קבע!

וזה לא משנה אבות/ אימהות.

אנחנו בדור תיקון ולכל נשמה יש את מסע הייסורים והתיקונים שלה.....

סתם הערה צדדית בלי קשר למקרה שלך.

בבית משפט ברור שבדרך כלל האם תשלם לאב מזונות, במקרה בו הוא מגדל את הילדים.

חושב שזה די הגיוני וגם טוב לילדים בעולם בו אנחנו חיים כיום, שנושאי רכוש והשתכרות קשורים ל-2 ההורים, אז טובת הילדים שהיא שהאם תעזור לאב כלכלית להחזיק את הילדים אם הם כל הזמן אצלו.

בביה "ד הרבני יש יצור כלאיים מוזר שמצד אחד, מטילים חובות יתרות על האב בשם ההלכה (לא נפתח כאן את הסוגיה מה המקור, יש הרבה טענות שמה שנהוג בפועל בביה"ד גם בנושא זה אין לו באמת בסיס בהלכה) למרות שבמשמורת משותפת זה כמובן מייצר פערים בין הבתים ופוגע בילדים.

הקושי הגדול בביה"ד שהוא אחת הסיבות למה רבנים רבים אומרים שבימ"ש קרוב יותר להלכה מביה"ד(וכאמור, לא מצאתי רב אחד המכיר את המערכת שלא ממליץ להעדיף בימ"ש על פני ביה"ד הרבני), הוא שההלכה אכן נתנה חובות מסוימים ייחודיים לאב, אבל כאיזון יש גם זכויות מיוחדים ייחודיים לאב (לא מכיר דבר כזה בשום מערכת, שיש למישהו חובות יתרות בלי זכויות יתרות כאיזון)

כשעוסקים בזכויות, אז בטלו לאב את הזכויות ה"יתרות" שהיו לו שרק מולן יש חובות יתרות, אני מדבר כמובן על חלוקת רכוש, על העברת חצי מהפנסיה שלו ועוד.

בכל מקרה, כמו שאמרו כאן, מה שהכי חשוב הוא לדאוג לילדים וכן לשלוות הנפש של ההורים אחרי גירושין.

אני הייתי ממליץ לאמא שרוצה בטובת ילדיה, לקחת כמה שהיא יכולה אחריות מלאה על הימים בהם הם אצלה כדי להשאיר לאב איך לקיים אותם אצלו.

גם אם היא חושבת משום מה שזאת רק "חובת האב", לא בטוח שכדאי לה למנות את עצמה לאוכפת של חובותיו, במיוחד כשזה נוגד את טובת הילדים כאמור.

כמו שזה נראה, @שדמות בחולות הייתה מאוד שמחה לגדל את ילדיה, והבחור פשוט רוצה שליטה מוחלטת בה. אחרי שהוא קיבל את הילדים הוא עכשיו רוצה גם את הכסף. לא מסוגל לשחרר ממנה.

יש תופעה מוכרת כזו, שבמקום לראות איך חותכים כמה שיותר אובייקטים, ילדים ונכסים - שהרי בדיוק בגלל זה נפרדתם... - בסוף צד אחד מנסה למצוא דרכים איך להכפיף אליו את הצד שעזב אותו (בזמנו היה שרשור כזה על כונס נכסים ודירה, כנראה שמישהו שם ניסה לשלוט בצד השני באמצעות השארת הדירה).

אז כמדימני שזה הנושא אצלה, ולא מה שאתה מצייר.

אלא על הנקודה העקרונית.

ברור שבמקרה שלה ספציפית נראה שאתה צודק, כמו בהרבה מקרים הפוכים.

במקום התגובה הארוכה שכתבתי.

הנה השורה התחתונה:

באופן כללי, כמו שאמרו כאן, מה שהכי חשוב הוא לדאוג לילדים וכן לשלוות הנפש של ההורים אחרי גירושין.
אם 2 ההורים רוצים שלילדים יהיה בית נורמלי אצל שניהם, הם פחות יתמקדו בחלוקת חובות אחד לשני ובאכיפתן, ויותר יחשבו מה הדרך שתעזור ל-2 ההורים להמשיך לעמוד על הרגליים, להתקדם בחיים ולקדם את ילדיהם לצמיחה.

המקורית?

תגובות.

כדאי לפתוח פניה במשוב

אותה.

מניסיוני זה עניין של זמן (לא יודע בדיוק מה הזמנים), בשלב מסוים אתה פשוט מתקן, וקצת אחר כך מסומן באותיות קידוש לבנה שאתה תיקנת, ואחר כך כתוב שאי אפשר לתקן.

בכל מקרה נראה לי שהמנהלים יכולים כן לשנות ולתקן, בכל שלב

ולא מתייחסים להכנסת האם. גם במשמורת משותפת.

שולחת כוחות, קראתי שם פשוט אין לי מילים לסבל של הילדים

מובן שאיש כזה מתנהג כך והורס את ילדיו ושם אותם כבשר תותחים.

מכירה עוד מקרים קורעי לב כאלה אין לי באמת מילים

התאווה הגאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם.

אגב לפותח

אם התביעה לא כנה הדבר מאד חורה לבתי הדין או בתי המשפט

כי זו פגיעה בטובת הילד.

אבל אם כן כנה כמו שכתבה שדמות יש בגוגל חוקים כללים ותנאים להפחתת מזונות.

וצריך לעמוד בהם

לקחת בחשבון שכל פתיחה ובקשה גוררת עוד קשיים ולפעמים אין הצר שווה בנזק.

ברור לי שהרבה אבות יודעים איך לשחק את המשחק ולהוציא את הנשמה לאמא ואיכשהו לחמוק ממזונות וכדו'.

אני בטוח שאת אישה ואמא מקסימה, אבל תביני שכשהמשחק בהרבה מקרים נהיה מלוכלך והאבות מרגישים נעשקים (בעיקר בגלל מה שכתבה @מתייעצת גירושין). ואז יש הרבה אנשים טובים (לפעמים במרכאות ולפעמים באמת), שמלמדים את הגברים איך לגרום לאישה לוותר על הזכויות החוקיות שלה. ככה זה כשהכללים מפלים ולא תמיד הגיוניים (לא משנה לאיזה צד), מיד יתחילו מריבות וקומבינות.

בכל מקרה אני שאלתי על הכלל, איך הנהלים אמורים להיות. לא על מקרים חריגים.

ותודה, מכאן, לכל המשיבים!

ונתפסו כחולשה על ידי הצד השני , מכאן מבינים שלא שווה לוותר

קל וחומר שעל לחם וחלב של ילד לא אפשר לוותר.

בדרך כלל ילדים לא רק נושמים אצל אמא.

אשמח לשמוע ממך מה עוד הם עושים שם וכמה כסף זה עולה. למען הדיון

ואוכל לעזור לך להמשיך משם.

ספוילר חברה שלי שחתמה הסכם על 800 שח לילד טוענת שזה לא מספיק אפילו לטישו.

בקיצור : אין אפשרות להגיע לאי חובת מזונות כיון שהחובה לא תלויה בבית הדין היא חובת אב לילדיו

וגם אם הם רק אצלו הוא משלם עליהם מזונות רק לא מעביר לאמא שזה כנראה דבר שמאד מפריע לגברים וזה רגשי.

 ( ואז כדהם אצלו הוא רואה כמה הם באמת עולים. מזל שחמצן זה בחינם)

מסכים איתך ששכלית אולי לא שווה לוותר, אבל עובדתית אנשים מוותרים, והאמת היא בסוף מתישהו כולם יוותרו על משהו. להילחם כל החיים, זה גם לא תמיד חכם, ויש לזה הרבה מחירים שרוב בני האדם מבינים את חומרתם (אגב, אני כבנאדם, הרבה מאוד פעמים וויתרתי על הרבה דברים בחיי וככה קניתי את האושר שלי. בדיעבד בהרבה מקרים הודיתי לה' על היכולת לוותר).

מה ילדים עושים אצל אמא וכמה זה עולה? - אז ככה, אני כתבתי שהם נושמים אצל אמא, כי יש כם מקרים שבהם זה בערך רמת המפגש. ובדיוק על זה התכוונתי לשאול, כי הבנתי שכם במקרים בהם לאמא אין כמעט מפגש ובקושי הוצאות, בכל זאת האבא משלם את מה שאין.

כמה זה עולה - אם את שואלת בכנות, פילוסופית, מה הצדק - אז ממש לא אכפת לי כמה זה עולה. גם לאבא עולה הזמן שהם אצלו. היום נשים קרייריסטיות ומכניסות מספיק כסף, וכל רגע במשמורת מפנה לאישה זמן ללמוד, לעבוד ולהרוויח.ויש הרבה מאוד גברים עם אופי אימהי מדהים שעושים כל פעולה שמיוחסת לאמא בטופן מסורתי. אין שום סיבה שהאבא יממן יותר מהזמן שחורג מ50% שהות. זה מבחינת הגיון, אבל כאמור לא שאלתי על השכל והצדק, שאלתי על נהלים.

ותודה על תגובתך!

כי אני רואה שאתה לא באמת רוצה להכנס לחישובים ומקבלת את זה.

רק חייבת למחות בשם כל האימהות שבעולם: גם אם אבא הכי אימהי ומסור שיש

הוא לא תחליף לאמא. בשום פנים ואופן,

כמיבן גם האמא לא תחליף לאבא. חבל לילדינו שאין להם בית שלם.

אבל לפחות שכל אחד ידע מה שהוא ולא ינסה להיות מי שהוא לא.

אני לא רואה עניין להיכנס לחשבונות של כמה עולה לכלכל ילד. זו שאלה מקסימה שרלוונטית לפורום נשואים טריים, כשיש ספק האם ומתי ללדת ילדים.

אני גם לא חושב שהמצב כזה דיכוטומי בשטלת התפקיד של גברים ונשים. עובדתית יש הרבה מודלים של זוגיות ולא כל מה שלא מסורתי לא מצליח (אם זה חשוב, אני מכיר אלמן שגידל את כל ילדיו וילדותיו לתפארת, הכל כולל הכל!).

לגופו של עניין, כאן, אם הטענה היא שבהכרח האבא הוא האדם הטוב והנכון ביותר לפרנס את הבית - אני קצת בספק בנושא הזה. ודאי בהקשר של קהילות אולטרה דתיות. רוב הנשים הדתיות מתחתנות כשיש להן הרבה ידע ותעודות, והרבה מאוד גברים למדו בישיבות והיכולת שלהם לפרנס היא נמוכה מאוד.

אבל איך שלא יהיה, זה לא הנושא מבחינתי. לדון בפילוסופיות מה טוב ומה צריך להיות. אני התכוונתי שיש מצב שילדים פוגשים את האמא לחצי שעה בשבוע וגם אז האבא אמור לממן שקית ביסלי כדי שהם יאכלו ביחד. ככה שמעתי פעם. ועל זה כתבתי את הביטוי "נושמים אצלה", כלומר שהדבר נכון אפילו אם הקשר הוא ברמת הלנשום קצת ביחד. לרגע לא אמרתי שזה המצב אצל כולם. יש הרבה מודלים, ולקוצר דעתי - כל מודל יכול להצליח אם יש הבנות ורצון טוב.

מכל מקום, הבנתי נכון ממך, שאם יש משמורת אצל האמא - אין עקרונית מציאות שבה גבר לא משלם מזונות בבית דין. אני צודק?

אם את רוצה את יכולה לשלוח לי את ההודעה הארוכה באישי, אני תמיד מתעניין ושמח לקרוא. גם אם לא בטוח שאוכל לענות ולקיים דיון ארוך.

אם יש לך מה לומר זה תמיד חשוב ומעניין לשמוע!

(אני לא ראוי להעיד על עצמי, אבל לא נראה לי שאת לא צריכה לפחד להתכתב אתי באישי 😉).

אבל לא שמעתי על אף אחד שחמק ממזונות.

התיאור שלך על ה"נושמים אצלה" מקומם אותי מאד.

ולו רק בשל המיקוד החשוב שהוא לא *היא* אלא הילד וטובתו.

היתי דנה איתך אבל אני לא בקטע של לעבוד סתם, בטח לא על מה שלא קונקרטי ומעשי.

ואין קשר לתעודות.אנחנו לא לשכת התעסוקה

בחיים שלי לא ראיתי גבר שטוען שהאמא צריכה לערוך ברית או פדיון הבן

ולמה דווקא הוא צריך לדאוג לכך ולמה דווקא הוא צריך לקדש ושהיא תלך לבית הכנסת במקומו ?

יש כאן מהות אחרת גבר ואישה שונים במהותם. אם אין הסכמה על זה אין לי שום ענין להתדיין לשווא.

וכן הצורך של הילדים שנופלים בין הכיסאות

כשאבא אומר תלך לאמא לבקש ואמא אומרת לך לאבא

אני חויתי את זה לצערי וזה נורא לא לישון בלילה כי לא בטוח שתלך לטיול מחר

אני עדיין חולק על ההנחות שלך, וככל שאת פורטת אותן כך אני יותר נחרץ בדעתי. אם יורשה לי כמובן.

בישיבה שאני למדתי, המסר היה שהגבר הוא אברך והאשה מפרנסת. רוב הנשים החרדליות-חרדיות רוצות ומתעקשות על גבר תלמיד חכם שרק ילמד תורה, ובעבר העשירים היו מחתנים טת בנותיהם עם תלמיד חכם מופלג שהיה מקבל "קעסט", והנושא הזה מופיע בהלכה בהמון הקשרים.

טובת הילד ולשכת תעסוקה, זה טענות על האמא בדיוק כמו על האבא, ואולי אף יותר: "התשכח אישה עולה, מרחם בן ביטנה??". אני אפילו מזועזע מעצם הטיעון הזה של "איזה ילד מיסכנינונינוני,  איך אתה מעז לא לקנות לו קדילק! הרי אני לא מוכנה להשקיע בו אגורה!".

אבל כאמור זו לא ליבת הנושא שלנו.

נ"ב, לתשומת ליבך, המוהל הראשון שידוע לנו מהתנ"ך, הייתה האמא של הילד

ובתורה שלנו כתוב שהמוהל הראשון היה אברהם אבינו.

יש מחלוקת האם חובת האב למול את בנו או רק לדאוג לכך שיהיה נימול.

אשתו של משה רבינו היתה אישה חכמה שהצילה את בנה ובעלה.

החיוב היה עליו בלבד ולא עליה.

זה קודם כל עובדות מפורשות , ככה להתחלה.

עכשיו לגופו של עניין: המחלוקת היתה על טענות האב לגבי חובתו על ילדיו.

דיברנו על אויר לנשימה וטישו ולא על קדילק.

ולגבי כונס הנכסים 

אני מבינה שבסוף אתה מתערב בנושאים שעליהם התנצלת ואמרת שאתה לא מכיר וכן מכיר.

מקווה שלא תצטרכו לעשות התנצלות נוספת, כפולה.

מבינה שעדיין לא ירד שלג אצלכם...

אברהם הצטווה למול וביצע את הפעולה שהוא הצטווה עליה. אני דיברתי על המוהל שקיים את המצווה כדבר שבשגרה, והוא מופיע בשמו עם תיאור ביצוע הברית.

ואכן, ציפורה שראתה שהאבא לא מל, לא אמרה "אני לא לשכת תעסוקה", אלא עשתה מה שצריך לעשות עבור בנה. ממנה יראו וכן יעשו!

עד כאן עובדות.

את כל שאר הדברים לא הבנתי, בכנות:

לא הבנתי מה ההבדל בין טישו לקדילק, הלוואי שהייתי יכול לתת לילדים שלי קדילק והייתי נותן להם בשמחה. אבל לא הייתי דורש מאף אחד לתת להם, לא קדילק ולא טישו. אולי זה סתם כי אני אוהב אותם 🤔

לא הבנתי איפה כתוב שחובת האב לפרנס את ילדיו יותר מהאם, בפעם ה100 - רוב הדתיים כיום מחנכים את ילדיהם אחרת ורוב הבנות התורניות מתחתנות בפירוש על דעת כן. (אגב ניתן להאריך בנושא הזה של חובת מי ומה, כי לדעתי זה נושא שדורש בירור מאוד מעמיק מהרבה מאוד כיוונים).

גם בהנחה שאכן חובת הפרנסה היא על הגבר בלבד - לא ברור לי באיזו זכות האם דורשת מהאב למלא חובות אישיות שלו. היא גם תגיד לו האם להוציא שבת לפי רבינו תם?!

לא יודע ולא זוכר על מה מדובר לגבי כונס נכסים, ויותר מהכל - לא הבנתי מה זה קשור לכאן. זכור לי שהיה שרשור כזה שמאוד השפיע עלייך נפשית, אבל באמת שכחתי מה היה שם והאם התנצלתי ולמה (אני באמת לא מבין בכינוס נכסים, מתי מישהו חשב אחרת?!). אני כן בטוח שאם היה לך ולגרוש שלך נכס, הייתם מוכרים אותו מיד ומתחלקים בכסף כראוי (כלומר: לפי דעתי שחובת הפרנסה היא על שני בני הזוג, אני חושב שגם חלוקת הרכוש היא שווה בשווה. מניח שמי שתומך בכך שרק הגבר יפרנס, רואה בגבר את מי שגם כל ההכנסות והנכסים הם שלו, ואף חובתה של האישה לתת לו הכל, ככתוב: "מה שקנתה אישה - קנה בעלה"). ברור לי שלא הייתם מגיעים לכינוס נכסים ומצבי שבר שבסופו של דבר יפגעו בכם ובילדיכם מבחינה כלכלית ונפשית. הרי את אדם תורני ומוסרי, וכי תעקרי לעצמך שתי עיניים כדי לעקור לאבא המפרנס של ילדייך עין אחת?! זה לא יתכן!

בכל מקרה נראה לי שההכתבות הזו גולשת לכל מיני אמוציות וכעסים שלך על הגרוש שלך שעזב אותך או משהו כזה, שאת משליכה עליי, ואין לי באמת מושג למה... (אגב אני מאוד אמפתי לכעסים על הגרוש וכדו, אבל לא מבין מה החלק שלי בסיפור). אז אם את רוצה להידיין בנושא מבחינה פרקטית ותיאורטית, זה ממש נחמד. אם את רוצה לריב איתי על מה אמרתי ואיפה אמרתי ובמה אני מבין ואיפה יורד שלג, אולי נפתח שרשור נפרד למריבות? אני בטוח שזה יעניין אותי כשלג דאשתקד!

לשיטתך

אלו ילדים שהאמא שלהם לא מסוגלת לגדל אותם או שהביאו אותם למצב של ניתוק מהאמא שלהם (לדוגמא אמא יוצאת בשאלה במגזר החרדי)

ברור שזאת מציאות שאינה תקינה והיא בטח לא דוגמא לאיך מגדלים ילדים באופן מיטבי אחרי גירושים.

וירום הודו, אם הישיבה פוגעת בהתקדמות הכלכלית שלך זה בטח לא בעיה של גרושתך.

אלא אם כן היו לך ציפיות שהיא גם

תכלכל אותך

תכלכל את הילדים

תסבסד לך רכישת מקצוע

תסבול בזוגיות פח

ואז תישא לבד בעלויות המזונות

החובה של אבא שלך היא לדאוג לך למקצוע. תפנה בטענות אליו. שהוא ישלם מזונות לילדים שלך.

דור בחורי הישיבות לא ברור איזה מגזר. עמוד שדרה בטוח אין להם אם לא מבינים מה התפקיד שלהם

אני חייב לפתוח בהערה כללית, אבל אולי זו סתם תחושה שלי: כל דבר אפשר לכתוב בצורה נעימה ומכובדת ואפשר את אותו דבר לכתוב בצורה אחרת. לפעמים, צורת הכתיבה משפיעה על האמוציות של הנמען ומסיתה את הדיון מהאופי הרציונלי שיכל להיות לו.

פעם כתב לי אחד מגדולי ישראל זצ"ל באיזה הקשר: "דברי חכמים בנחת - נשמעים".

עד כאן הערת פתיחה.

לגבי ההמשך, כתבת על שני דברים ואענה לך על שניהם בדוגמה אחת פשוטה: בחור מכיר בחורה ומתברר לו שהיא חולת נפש, הוא אוהב אותה ומרגיש שניתן לגשר על המחלת נפש ולקיים בית ולגדל ילדים איתה באופן מיטבי. לימים הזוג מתגרש מסיבה כלשהי והבעל טוען שאשתו חולת נפש ואי אפשר לתת לה לגדל את ילדיה.

אני מניח שברור לך, וכך גם עובדתית נפסק בבית משפט, שאדם שידע להתחתן ולגדל ילדים עם חולת נפש, לא יכול להיזכר בזה פתאום כשהוא רוצה לנהל את הסדרי הראייה לאחר גירושין. פסק הדין הזה נראה גם לי מאוד הגיוני, והוא נכון בכל מקרה.

כתוצאה מכך, ברור לי משום מה, שאם אישה מתחתנת עם בחור ישיבה, אין כאן שאלה מה טוב ולמה טוב ללמוד בישיבה, אלא להבין שזו הבחירה המשותפת שלהם ולפעול בהתאם. זה הכבוד שיש לאזרחית במדינה דמוקרטית, שהיא מקבלת חירות להחליט וגם אחריות על תוצאות ההחלטה שלה.

בהתאם, גם במקרה שהאמא לא מגדלת את הילדים, המזונות הם לא פרס תנחומים או מלגת מסכנות. אם היא רוצה לגדל את ילדיה - זה נפלא ושתילחם על זה. ככלל, גם בתי הדין וגם בתי המשפט תומכים בזכות הזו. מאידך, אם היא לא מגדלת את ילדיה, שתמממן את עצמה בדיוק כמו שהגרוש שלה - או כל אדם אחד במדינה - מממן את עצמו.

א. יש תופעה של הרבה גברים שמייצרים נשים חולות נפש . המחלות מתגלות לקראת הגירושין. בעומס של ילדים. שכבר מסוגל לתת כלום תמיכה בבית.

ב. תלמידי חכמים אמורים לדעת מה חובתם ההלכתית בנוגע לילדים שלהם ולנשים שלהם.

ג. ככל ויש מחלות נפש מאובחנות, יש רווחה וההוכחות יינתנו בדלתיים סגורות בבית משפט היה ויש מסוכנות.

ד. במגזר ממנו אתה מגיע הרבה נשים שרוצות להתגרש נהיות חולות נפש.

ה. טענותיך כבר הופנו כלפי דיינים בתביעות גירושין . מיותר לציין שהן לא קיבלו סעד משפטי או הלכתי. מה שנקרא אכלת אותה.

איחלתי בהצלחה לילדים שאבא שלהם קורא לאמא שלהם חולת נפש.

את הטענות הכלכליות שלך תפנה לרבנים ולעדר שאתה גודל בתוכו.

הנשים אצלכם סובלות מספיק גם ככה .

רק חבל על הילדים.

אני מאחלת לאשתך הרבה בהצלחה.

ההודעות שלך גורמות לי בחילה. כתבת הרבה שטויות וברור שאתה מחפש דרכים להתחמק מאחריות שמוטלת עליך. מחפש אישור שיפוטי.

ככה או ככה, גם מי שפונה למערכות שיפוטיות ומקבל פטור מזונות - הפסיקה אמנם מגלמת שוויוניות אך אינה בהכרח מגלמת את טובת הילדים .

נראה שאתה עוד לא בלופ של להבין שיש פה קודם כל את סוגיית טובת הילדים

בהכנסות נמוכות צריך לבחון היטב האם פטור ממזונות יאפשר רמת חיים סבירה לילדים. זאת סוגיה שאני לא יודעת כמה והאם בתי המשפט עוסקים בה מרגע שהכל הוכנס למשוואת השוויון.

את ממש משקיעה בהודעות ואני מעריך את זה מאוד, אבל הודעתך הקודמת פשוט נראתה לי הזויה.

אני נותן דוגמה מסיפור של זוג שהאישה חולת נפש רשמית לפני חתונה, ובא להדגים שהיא הצודקת גם הגיונית וגם משפטית (אגב את הסיפור הזה אפשר גם לספר הפוך, זה לא משנה בכלל).

אין לי מושג איך, אבל את מבינה מזה שאני מדבר על נשים שנעשות חולות נפש בגלל הגברים הפויאים לקראת גירושין (תרצי שנדבר על כמות הגברים שמתאבדים בחסות גירושין?).

בולטת הדאגה שלך לילדים שלי, וזה ממש מחמם את הלב, אבל זה פשוט לא קשור בשום צורה לדוגמה שהבאתי ולטענה שבאתי להגיד.

את ממש משקיעה בכתיבה, אם אבין יותר איך דעתך מתמודדת עם התהיות שלי ואיך את מיישבת את שאלתי, זה יכול להיות מדהים עוד יותר!!!!

לא נעים לי להיות (אולי) חריגה בדיון הזה.  וגם יש לי רגשי אשמה.

כי נדמה לי שהייתי די גועלית והיה ברור לי שהוא חייב לשלם מזונות,למרות שהוא השאיר לי את הדירה.

ובאמת לא היה לו כסף מיותר.

לזכותי ייאמר שפחדתי שלא אוכל לכלכל את עצמי ואת הילדים. (לא היה אצלנו עניין של משמורת).

בהמשך, הוא לא עשה שום עניין עם הכסף ושום חשבון. ולפעמים הוא היה שואל את הילדים אם אמא צריכה

עזרה. הוא באמת אדם טוב והגון.

אז למה התגרשנו? נו, זה כבר סיפור אחר. 

למה התגרשתם זה סיפור אחר, אבל התיאור שלך ממש מרגש 😉

את מתארת בנאדם מקסים, אבל משום מה, נראה שגם הוא רואה אותך ככה ולכן נתן לך בשמחה.

מחמם את הלב לשמוע את זה!!

ואת הילדים, כיום יותר רווחת ההבנה שהילדים צריכים קשר משמעותי ו"בית" גם אצלו (ונראה שגם לנשים יותר קל כשלא צריכות להיות עם הילדים 24/7).
, להבנתי, גם @רוממה מסכימה עם זה, גם אם בצורת חלוקה מסוימת.

במקרה כזה, כשאחד מההורים מנסה לפגוע כלכלית בהורה השני הוא פוגע בילדים במישרין.

שבמקרה של @נחלת האבא דואג לאמא ורק רוצה לתת לה (והילדים רק אצלה, כך שבלאו הכי הוא נתן הרבה).

זה מקרה מדהים, שהאמא לא הלכה למשטרה ולא לכונס נכסים ולא לכלכה עליו תחת כל עץ רענן - והתוצאה היא שגם הוא דואג לה. היא לא צריכה לגנוב קצבאות ומזונות שלא מגיעים לה - היא מקבלת בשמחה מאדם שאכפת לה ממנו והוא אכפת לו ממנה.

אני לא מבין איך אפשר לא להתרגש מסיפור כזה!

ברור שלא תמיד האבא יכול לתת, אבל שם המשחק הוא: תתני לו כבוד ותביני אותו, ואז את מה שהוא יכול לעזור - הוא ישמח לעזור...

אם תבקשי את מה שאין, גם ככה לא תקבלי, כי אין...

(אגב את השרשור הזה אני פתחתי מתוך הסתכלות מסוימת, שלא קשורה לכמות הכסף שהאבא מעביר. אבל אני רואה שזה טירגר כאן חברה' ו80% מהתגובות לא עסקו בנושא אלא בכל מיני צעקות וקללות ופריקת אנרגיה מהגירושין שלהן, אז בינתיים ויתרתי מלחתור לנושא שאני רציתי לדבר עליו ).

שקראתי פעם (סיפור אמיתי):

איזה מנכל של חברת סטארט-אפ התגרש, וגרושתו הכאובה החליטה לנקום בו.

כאשתו, ידעה על כל הקומבינות שלו ושיטות העבודה שלו, והיא פשוט לכלכה במס הכנסה על כל מעלליו - והצליחה. החברה קרסה, הוא נאלץ לשלם קנסות רבים ובקושי יצא מזה בשן ועין.

ואז הגיע הדיון על חלוקת רכוש ומזונות, והיא ציפתה לקבל רכוש רב ומזונות כיד ה' הטובה על מנכל סטראט-אפ, והוא אמר לה בכאב ובכנות - הכל קרס, אין במה להתחלק ובקושי יש מה לתת לך מזונות מינימליים...

(מניח שכאדם כישרוני הוא התאושש תוך זמן קצר אבל כבר לא היה צריך להתחלק בזה עם אף אחד...)

אז כן, אם אנשים היו מבינים שהמלחמות הן למעשה כריתת הענף שעליו הם יושבים, אולי במקום להטביע את הספינה הם דווקא היו מנסים לרומם ולקדם את כל יושביה

אבל זה סתם סיפור, לא קשור לכלום

אני לא יודע מה הסטטיסטיקה בנושא, אבל כל העולם הזה הוא קשה ואכזרי.

אבל לפי מה שהעוד שלי אז אמר לי עד גיל 6 בית דין רבני תמיד יפסוק מזונות לאבא

אחכ במידה והמשמורת על האב יש סיכוי לפתור ממזונות (אבל הסיכוי גדול יותר בבית משפט..)

מורן שבתי, עו"ד

באמת יפה מאוד, אדם שמאמין שזה מה שנכון לעשות והוא מוכן להקריב על זה כסף.

השאלה היא אם באמת זה מובן מאליו שכל הדתיים הולכים לבית דין, או שיש דתיים שמלכתחילה ובמוצהר לא הולכים אליהם? (בדיוק מהסיבה הזו, ובפרט שאולי יש שלא מקבלים את התפיסה הזו, וגם אני הקטן לא ממש מבין אותה)

כן מכיר כמה וכמה רבנים מתוככי הברנז'ה החרדית המתירים ללכת לבימ"ש.

יש הרבה דתיים וחרדים שאכן הולכים למיטב ידיעתי.

אוכל לפרט יותר באישי.

הבוקר פגש אותי חבר שלי, דיין. לדבריו, יש כיום בתי דין רבניים שמשיתים תשלום מזונות על האמא ("נגד ההלוכע", לדבריו).

האם מידהו שמע על זה? האם זה אומר שאכן כל חידוב המזונות נהיה כמו בבתי המשפט?

הסיבה היחידה שאפשר לפטור גבר מזונות היא שהוא הנושא הבלעדי באחריות גידול הילדים.

וכן. יש שיטות להתחמק מתשלום מזונות לפי הדין. אם הם מייצגים את טובת הילדים זאת שאלה אחרת.

עד כמה שזכור לי, כשבודקים את מין היילוד עש כלים אחרים למדידה. אולי כיום זה הלוך אחרת.

התעניינתי האם יש דבר כזה, אני מבין ממך שכעיקרון לא אבל יכול לקרות מצבים שכן.

הדיון כאן קצת נסוב על שאלות פילוסופיות, האם זה ראוי שגבר ישלם מזונות או לא. אני מבין שיש לך דעה בנושא.

בשני הדברים לא פירטת. אם את בעניין ממש אשמח לשמוע יותר!

אישה לא אמורה להיות טרודה בפרנסה, בטח לא בלדאוג לאוכל של ילדיך. אישה שטרודה בפרנסה ולהחזיק עול כלכלי על כתפיה (ובן זוג כושל) היא אמא פחות פנויה לילדים. רגשית. פיזית. הכל. מקווה שלא איחלת את זה לילדיך.

זה שזאת המציאות היום זה כבר עיוות עגום.

אני מבינה שאתה לקראת גירושין ושכנראה הוסללת בחייך להיות משגיח כשרות דרג ד'. כל הבאסה. תשקול לימודי חשמלאות בניין או אינסטלציה.

מבטיחה שיהיה לך גם זמן ללמוד תורה.

אם בתי הדין היום פוטרים ממזונות זה מקרי קצה וכנראה כי גם חרבו של בגצ מונחת על צווארם. בבתי משפט יותר רווח. זה לא אומר שיותר הוגן. שמה נוצרים עיוותים אחרים .

לגבי טענתך שהאמא צריכה להיות פנויה וכו, לא הבנתי את נושא לקיחת האחריות, האם לדעתך גם במשמורת משותפת, ששני ההורים מגדלים את הילגים בזמנים שווים, האמא אמורה להיות יותר פנויה מהאבא?

לגבי האינדיקציות שלך לגביי, תודה על ההתעניינות אבל זה לא נראה לי רלוונטי לדיון.

א. לא. אישה היום לא תהיה יותר פנויה. בטח לא בדרגות שכר ממוצעות מינוס ברמות המחירים היום.

ב. גם הגבר לא. אבל גבר יכול לעבוד באבטחה בלילות. אישה פחות.

ג. כל מקרה לגופו מבחינת היכולות הכלכליות של בני הזוג.

אני בעיקר שמעתי על סיפורים שהילדים נזרקו אצל הסבתא בזמן המשמורת. גברים לא באמת בנויים לגידול ילדים לצערינו. אולי נדירים. אולי על ילד אחד.

זה ממש כל מקרה לגופו.

טובת הילדים היא אבא מעורב נוכח

בשביל זה לא חייב בדיוק חצי חצי. בטח לא אם המניע של זה זה התחמקות ממזונות

את מסיקה מסקנות (שזה רק בשביל מזונות וכולם נזרקים אצל הסבתא ואף גבר לא יכול.... גם לא ברור לי למה אישה שלא עוברת או מקבלת שכר נמוך זה לגיטימי, אבל בחור ישיבה או גבר שמקבל שכר נמוך זה בהכרח לא לגיטימי) ואז טוענת טענות ואז חוזרת למסקנות שלך.

נוירולוגית, איך זה בדיוק מתארגן במוח?

הדבר היחיד שאני מסוגל בכלל לתפוס חוט מתוכו ולהבין, זו הטענה שהגבר יכול לעבוד בלילות.

אשמח להבין:

האם כל גבר יכול לעבוד באבטחה?

הטם אין עבודה בלילות שהאישה גם יכולה לעשות?

וברמה עקרונית (ומזדעזעת) יותר - האם נראה לך נורמלי שהורה ישאיר לילה שלם ילדים שכולם בני 0-18 ויילך לעבוד?!?!

אתה לוקח אותי לפינות לא רלוונטיות כי אתה מחפש חיזוקים לכך שאתה לא צריך לשלם מזונות.

תא משפחתי עם הכנסות נמוכות מתפרק. כנראה שיש שמה מפרנסת יחידה.

יש לך מן טענה הזויה שהיא ידעה שזה המשוואה מההתחלה- אז שתיקח אחריות.

כל עוד אתה לא נכה, אתה בעל כשירות לעבוד. יש לך פוטנציאל הכנסה של לפחות 10000 של בחודש. זאת משכורת לא גבוהה בכלל.

פה הסוגיה בענייניך מסתיימת.

הסוגיה היחידה שנותרת בעינה היא מה היא טובת הילדים לעניין מזונות ומשמרת.

אני בגישה שהפסיקות בבתי הדין הרבניים יותר לטובת הילדים. יש כאלה שחושבים אחרת.

ילדים צריכים בית אחד יציב. גם אם ההורים נפרדים. זאת המציאות. ככל שהם יותר צעירים זה יותר נכון.

כשהם גדולים הם כבר יגידו לך ללכת לעזאזל ושזה לא בעיה שלהם שההורים שלהם נפרדו.

אחת המשמעויות של יציבות זה מזונות להורה המטפל העיקרי, וכן זה אומר שיש הורה שנדפק.

ולהיות גרושה שעובדת ומגדלת ילדים ונלחמת לייצב את עולמם הרגשי זה חתיכת אירוע. היא ממש לא צריכה שתפרנס אותה.

היא צריכה שלא תיקח אותה למריבות מיותרות בבית משפט כי בסוף זה אנרגיות שלא מופנות לילדים שעולמם חרב.

מפה תמשיך את זה עם העורך דין שלך.

אני מרגיש שזה סתם שיח חירשים.

את נורא מנסה להצדיק איזה מודל שאת מבינה שבמהותו הוא לא הוגן, ואת גם מנסה להוסיף בו סעיפים שערורייתיים (האבא "נדפק" כשהוא גם משלם וגם מנתקים אותו מילדיו - סבבה, האמא צריכה התאווררות - אז יאללה לכו לאבא למרות שלפני שניה אמרתי שזה רע, האבא יעבוד באבטחה בלילות אבל האמא צריכה התאווררות...).

בכל מקרה, באופן מאוד מוזר רוב העולם לא חושב שהתפיסה הזו הגיונית וכך גם בתי הדין ובתי המשפט. רובם ממש סבבה עם משמורת משותפת והם לא רואים בה את מה שאת רואה.

אדרבה, אם את חושבת שמלכתחילה צריך לנתק ילדים מאבותיהם ולצפות שהאבא ירגיש בנוח למממן ילדים שהוא לא פוגש וככה ייווצר קשר טוב בין ההורים (למה זה נצרך אם הדבר היחיד שהאבא עושה זה מעביר כסף?), יאללה תשווקי את התזה הזו, אולי עוד תשני את העולם!!

בכל מקרה עיקר שאלתי בשרשור הזה, עסקה במשמורת משותפת. כך שהדיון שלנו לא ממש עוסק באותה סיטואציה.

אבל לטעון שמשמורת משותפת היא פרקטיקה להפחתת מזונות זה מגוחך.

הרי יש עלויות של עוד חדר בבית, אוכל, ביגןד וכו'.

לא מסכים אתך שאבות לא יכולים לגדל ילדים, יש כאלו שמתאמצים לתת בית לילדיהם כדי שימשיכו להרגיש שהוא אבא שלהם ולא הפך לדוד (ןלכספומט).

הטענות שגבר לא יכול לגדל ילדים, דומות לטענות שאישה לא יכולה להשתלב בשוק העבודה.

ב70% מתיקי הגירושין בשנים האחרונות הילדים ישנים אצל האבא לפחות 5 לילות מתוך 14.

מה קורה עם הילדים בזמן הזה זה כבר שאלה אחרת. מתישהו עוד יחקרו את זה ויהיו נתונים מהימנים.

חד משמעית.

גבר שלא היה מעורב לפני בגידול הילדים ופתאום נזכר שהוא אבא הוא חד משמעית מחפש לחסוך כסף

בגילאים מסוימים אגב זה הגיוני

ברמות הכנסה מסוימות זה הגיוני

את האישה זה לגמרי מאוורר

איך הילדים חווים את זה? זאת שאלה אחרת ואני מניחה שכל מקרה לגופו.

מה שבטוח שאף ילד לא רוצה לחיות על תיקים

למה נראה לך שהאבות לא מעורבים בגידול הילדים שלהם לפני או אחרי?

אני עם הילדים שלי הרבה מאוד שעות ואני מאוד מעורב, מעריך שאם יבדקו עם נתונים מדויקים אני הרבה יותר מאשתי (ואני גם מכניס יותר כסף למרות שלמדתי בישיבה 😝). גם אי שם כשגרתי אצל הוריי, אבא שלי היה מאוד מעורב ומאוד מסור, פי 100 מאמא שלי. מהמעט שאני יודע זה גם נכון על רוב האחים והגיסים שלי.

הדבר היחיד שיש לך לומר כדי להצדיק משמורת משותפת זה שזה מאוורר את האמא.

אני מניח את זה כאן, כי כל מילה תהיה מיותרת.

מה שהופך את המשמורת המשותפת ללא כדאית כלכלית, גם אם לא משלמים מזונות.

אין קשר בין התנהלות של אב לפני גירושין, שאז גם אם לא מעורב, רוחן שורה על הבית.

לבין אחרי גירושין.

איך את יןדעת מה "בטוח ילדים רוצים"?

עשית מחקר על זה?

ברור שהיה עדיף בית אחד עם 2 הורים, אבל בהינתן שזה לא המצב, המחקרים מראים שילדים שהיה להם "בית" אצל 2 ההורים, ניזוקו הכי פחות.

המחקרים לא דיברו על שתי בתים אלא על נוכחות הורית.

מפה ושם נוצרה הנוסחה של שוויוניות ומשמורת משותפת. שלא שווה כלום אם ההורים רבים ומקללים אחד את השני. והילדים רואים אמא שלא מצליחה לקנות לחם עוסקת בהישרדות

אבל ילדים שאין להם "בית" אצל האבא ירגישו כנראה שעזב אותם.

לא הבנתי למה אמא שעוסקת בהישרדות זה נורא, אבל אבא שעוסק בהישרדות זה לא נורא?

והנה מחקרים על חשיבות הלינה אצל האבות

מחקרים מדעיים על גירושין והתפתחות הילד.

נחכה בסבלנות למחקרים על ההשלכות של זה עוד 10 שנים

אני כן חושבת שהחישובי מזונות צריכים להיות כאלה שמאפשרים לאבא רמת חיים סבירה. בסוף זאת תנועה שהגיע על בסיס השפלות האבא בגירושים

אני במגזר הדתי עוד לא ראיתי פורמט מוצלח של משמורת משותפת. אבל אני לא עורכת דין אז אני חשופה רק לסביבה שלי.

התגובות שכתבתי הם מחילונים שההורים שלהם התגרשו.

ראית?

גירושין בטבען אינן דבר מוצלח, השאלה מה הנזק המזערי יןתר.

לא הבנתי אלו תגובות הבאת מילדים להורים גרושים, אבל אני בעצמי גם זכיתי להיות בן להורים גרושים.

החיים מורכבים. אין מה להיכנס לכל המקרים.

מוטב שמי שמתגרש ישאר לגור קרוב לילדים ככל ומתאפשר.

ילד לא צריך לצאת מבית ספר ולהיזכר אם זה אבא או אמא היום. ואם סידר מערכת שעות ליומיים בתיק .

אגב אני הייתי יוצרת נוסחה של לינה אצל האבא מחמישי עד ראשון בבוקר + ערב נוסף בשבוע ללא לינה. לטובת רצף ונוחות לכולם.

כשהילדים גדלים אני בגישה של לשחרר לפי הרצון והזרימה . אבל אני לא בסוגיית המזונות אלא הילד , אתם בסוגיית המזונות.
 

קשר מיטיב ממש לא מותנה בחצי חצי. יש גם שבתות שזה זמן ארוך ורציף עם הילדים.

כל מקרה גם בהצעה שלך, האבא יצטרך עןד חדר בבית ובכלל ההוצאות שלו יהיו לא פחות גבוהות מאלו של האם, ןאןלי אפילו יותר גבוהות כי שבת עולה יותר...

כאילו מה לעשות שילדים החיים עצמם עולים כסף

ואם ילדים באים רק לסופש אז אפשר להסתפק בדירות קטנות יותר.

אני חושבת מה נכון לילדים אתה חושב מה עולה כסף. זאת כל הסוגיה

ילד לא אמור לחיות על תיקים ובין בתים כי אבא שלו לא יכול לשלם מזונות.

קשר מיטיב גם ממש לא קשור או תלוי בכמות ימים חצי חצי אלא במה שאתה עושה איתו בזמן יחד. כאמור, הרבה רבות של משמורת משותפת זורקים את הילדים אצל סבתא שלהם

ושוב אין לי הנחות שאישה לא עובדת.כדי לעבוד נורמלי היא צריכה לשלם על צהרון ולא משמורת משותפת

לדעתי, במיוחד בגילאים הקטנים וכשגרים קרוב עדיף יום-יום וככה כמעט כל יום הילדים רואים את 2 ההורים.

אני מבין שאת פחות מתלהבת.

יש נושא שני של כן משותפת/לא משותפת, המודל שאת מציעה הוא לפי מה שאני מבין משותפת לגמרי (אולי אפילו נחשב יותר אצל האבא כי הילדים נמצאים אצלו בפןעל הרבה שעות, לעומת ימי חול שנמצאים במוסדות ובצהרונים).

למה שבסופשי"ם הם יצטרכו דירה קטנה יותר? ההגיון שלי אומר ההיפך.

אני לא חןשב על כסף יותר ממה שאת חןשבת, אני מדבר על דרך ריאלית שתהיה הכי פחןת מזיקה.

לפעמים, דווקא אחרי הגירושין, האב מתחיל להיות אב טוב יותר.

זה לא שבהכרח לפני כן לא היו "אבות טובים".

אבל כשילדים גרים באותו בית עם 2 ההורים, אז גם בתרחיש בו האבא הוא בעיקר "אבא של שבת", רוחו שורה בבית כל הזמן.

אחרי גירושין, הדברים משתנים, ואנשים מבינים שאם האבא לא יתן לילדיו בית וימלא גם תפקיד של "אמא" לעת מצוא, ילדיו פשוט ירגישו פחות "אבא" ויותר דוד.

ו"לא מסתכלים אחורה", אני צודק?
זה באמת כואב ומזעזע כששומע על מקרים כאלו.

כאן, הדיון הוא על אבות שהאמהות הרגישו בעבר שהם לא מעורבים מספיק, ו"פתאום" בגירושין "נזכרים" שרוצים זמני שהות נרחבים עם הילדים.

השאלה אם ברירת המחדל היא לחשוד שיש להם כוונה רעה/אגואיסטית כלשהי (אין לי מושג מה יכול להיות, גם במקרים בהם חוסכים מזונות משמעותיים כמו בבימ"ש, זה לא מכסה את העלויות ואת אובדן שעות העבודה), או להבין (ולשמוח) על כך שעם הנסיבות המשתנות האבא מבין שכדאי לשנות את מודל האבהות בו נהג בתקופת הנישואין.

תמיד ניתן לחשוד (האבא באמא או האמא באבא), שהבקשה להרחבת שהות נובעת מרצון להשפיע על התשלומים.

אבל אכן, ניתן גם לחשוב שאולי זו הזדמנות טובה להורות משמעותית ותומכת.

משום מה, לי ברור איזו אלטרנטיבה יותר טובה (אם לא מדובר באנשים מסוכנים).

אפשר להעמיק עוד באתר: משמורת משותפת ,טובת הילד

השאלה היא : האם הדברים נבדקו מקצועית? האם מתכוונים לטובת הילד באמת ובתמים?

האם רוצים להקל על האנשי מקצוע בקביעה של ברירת מחדל וחלוקה של חמישים, חמישים?

האם נבדקו פה הדברים לעומקם? כמה זמן ה"טרנד" הזה קיים ? האם מספיק זמן כדי לבחון ולהיבחן?

האם לילד טוב שיהיו לו שתי בתים או ששיטת הנסטינג שבה הילד נמצא בבית קבוע היא ההכרחית?

צריך עיון, לדעתי. וימים יגידו. לי עדיין אין דיעה חד משמעית.

אשמח להעמיק בנושא בעוד מספר שנים כשנוכל לראות פרספקיבה רחבה יותר.

בינתיים ; מה אתם חושבים על מה שכתבתי? צודק?

בהצלחה 😀

אבות שלא היו מעורבים בטיפול וחינוך בילדים, לא בהכרח יהפכו להיות מעורבים יותר גם לאחר גירושין וגם עם הסדרי שהות.

לא, זה לא תמיד קורה.

של שוויוניות במזונות

והסכר נפרץ

יש לך נתונים על אופי בתי האב? מספר ילדים? רמות הכנסה?

להפחית שעןת עבודה ולהשקיע בקשר עם ילדיו, כדי שלא ירגישו ש"נעלם" להם אחרי הגירושין, זה לא אומר שהוא עושה זאת "בשביל כסף".

זה אומר שהמערכת התחילה להבין שזאת בדרך כלל טובת הילדים, ועכשיו בשונה מבעבר יש ב"ה דרך קצת יותר ריאלית לבצע את זה.

הסוגיה היחידה היא האם הילדים יצליחו לקבל רמת חיים בסיסית בשני הבתים.

ברגע שהתשובה היא לא - צריך לעשות חשיבה איך נכון לנהל את סוגיית המזונות

אם שני ההורים מרוויחים 7000 אז נראה לי ברור כשמש שאין הגיון בזה ששני ההורים ישכירו דירות גדולות בשביל שוויוניות במשמורת. שלכל ילד תהיה מלתחה בכל בית וכל דבר *2. בסוף גוזרים פה עוני על הילדים וההורים

ולצער כולנו. היום משק בית צריך 2 משכורות בשביל קיום מכבד.

יש דרך לראות דבר כזה כ"טובת הילדים"(אב ביה"ד בנתניה, הרב אוריאל אליהו שליט"א מספר שילד אמר לו שלא רוצה להתחתן אחרי שראה מה קרה לאבא שלו)?

אבל יש בהחלט בעיה המשכורות הנמוכות.

ויכול להיות שהילד ראה אמא שלא מפסיקה לקלל את אבא שלו , אבא שהתקשה לשקם את עצמו ושבכללי לא חסכו מלחשוף את הילד לדברים שהוא לא היה אמור להיחשף...

בסוף בסוף הכי חשוב זה שיהיו הסכמות בין ההורים. ואני מבינה שגבר עסוק בחישוב איך הוא שורד כלכלית עם מזונות, אבל צריך לוודא שגם הצד השני מסוגל לשרוד כלכלית עם מזונות מופחתים. ויש גילאים שאין מה לעשות רוב הנטל על האישה.

וכל מי שחי בסרט - אישה היום לא יכולה לשבת בבית ולחיות ממזונות (אלא אם כן התגרשה ממיליונר) לא אפשרי. נשים שעפות על עצמן בבקשה למזונות מקבלות בסוף לפי הנוסחה.

כמו שאמרת.

אם האם תקבל משמורת מלאה, היא תטען שחייבת שיעביר לה לפחות 4 אלף "בשביל הילדים".

אז לאבא לא תהיה רמת חיים נורמלית ואיך להיות "מעורב בחיי הילדים".

לעומת זאת, במשמורת משותפת, לפחןת 2 בני הזוג יוכלו לעבוד.

2 בתים עם רמת חיים בסיסית, מאשר בית 1 עם רווחה, ואב קורס.

אני מכיר גם את הצד של הילדים כאמור.

שבאמת אין להם. דירה שכורה, פרנסה דחוקה וכו' - אז מה יעשו?...

המזונות אמורים להיות מותאמים לזה

ולא לגזור חרפת רעב על האב

ככה או ככה חובת המזונות היא על האב, הלכתית וללא תלות להשפעות הפסיקה המודרניות.

נוצר מצב מעוות שבגלל שגזרו מזונות בלי קשר למה שזה גורם לאבא, הלכו לקצה אחר של משמורת משותפת בכח בשביל שיוויון לכאורה ולדפוק את הילדים ("טובת הילדים").

בסוף יהיה איזון.

לגבי הילדים, מראים לך שזה לא טוב להטיל חובה רק על האב.

לגבי ההלכה, יש מה לומר, רק שניסגר קודם על נושא הדיון.

אני לא רוצה להיכנס לשאלת טובת הילדים. כתבתי על זה מספיק וכאדם שהיה בצמתים האלה ראיתי כמה דברים (אני גם מכיר שתי נשים שהתגרשו מבעליהן והתחתנו זו עם זו - כלומר שתי אימהות בבית אחד!! - והן מפקירות את הילדים שלהן כמו זבל, והיחידים שדואגים לילדים אלו שני האבות-הגרושים שלהן משני הצדדים. וכסף לא חסר שם לאף אחד...).

יש כאן גם בן להורים גרושים שאומר לך ברור מה הוא חושב שטוב. אבל את יודעת יותר טוב ממנו מה טוב לו ולכולם.

אני כן מבקש לחזור לנושא שכל פעם נזרק:

@רוממה ו@מתייעצת גירושין

אנא, גלו לנו איפה כתוב בהלכה שהאבא אמור לממן את ילדיו באופן מוחלט (יותר מ50% מההוצאות), במצב שהאמא יכולה (ואמורה) לעבוד ולפרנס אותם. אנא הביאו מקורות בני יותר מ100 שנה.

(כדי לחסוך לכן זמן, הגמרא במסכת כתובות מט,ב מדברת במצב שהאמא לא יכולה לפרנס, והדרישה מהאבא היא: "ניחא לך דמיתזני בניך מצדקה?!", אבל אם האמא עובדת - כי תכלס היא צריכה לפרנס את עצמה, בהנחה שהיא לא חיה על קצבאות שלא מיועדים לה וכדו' - דברי הגמרא פשוט לא רלוונטים).

לרשום לך פרטי בנק?

טענת כאן טענות בלהט, את גונבת ועושקת בן אדם ומתפרנסת מכסף שלכל הדעות לא מיועד לך, ועכשיו מתברר שאין לך שום הסבר למעשייך.

באיזה ישיבה למדת על זה?!

אם אתם לא רוצים לשלם 1,000 שח, תשאלו את ג’ימיני.

עד עכשיו חשבת שמישהו רוצה לשלם לך משהו. מעניין מה גרם לך לחשוב ככה.

בכל מקרה, אין לי מה לשאול את גימיני כי אין לי שום שאלה. אני יודע שהאבא לא צריך לשלם. את שאומרת ש"זו חובת האב", בבקשה תוכיחי.

אבל באמת לא ברור מה ההתחמקויות האלה, אם יש לך הסבר לדעות שהבעת ולהתנהגות שלך - תתני אותו.

נ"ב, את יכולה לדבר אליי בלשון יחיד

שלום לך, לרוב חובת המזונות בבית הדין חלה על הבא מדין חייב האב לזון את ילדיו. כלומר, האב הוא זה שמחוייב לזון את הילדים ולא האם.

אך להלכה זו יש המון משתנים.

בהם מצבה הכלכלי של האם והיכולת לפרנס את ילדיה בזמן שהילדים אצלה, כשהאם מרוויחה בפער משמעותי יותר מהאב ולאב יכולת התשלום החודשי יותר מוגבלת.

זמני משמורת, במידה והזמנים שווים גובה המזונות יכול לרדת.

אך כמובן שהרבה המשתנים תלויים גם בהרכב הדינים ובמקרה בנידון בפניהם.

מוזמנת להתייעץ בהרחבה, בפרטי.

לתועלת הציבור, כדי שלא נצטרך לקרוא הודעות ערוכות וארוכות בסגנון הזה. אולי תשתף/י אותנו באיזה כלי ai את כותבת?

כך נוכל להיעזר בו ישירות ולא תצטרך/י להקדיש זמן לשירות הנפלא אך די מיותר הזה.

תרצה את זה בניסוח יותר מתלהם או אדיב?

לא מבינה למה לזלזל?!  זה נותן לך משהו?

מכבד אותך?

זה סגנון הכתיבה שלי.. שמחה שהוא מזכיר לך את ה ai..

חבל ליפול לארסיות מיותרת כשבאים לעזור לך

תמיהתי כאן, הייתה בעיקר שההודעה המהוקצעת לא נתנה שום ידע משמעותי מעבר לסיכום ארוך וערוך של החלק הראשון של הודעתי הראשונה בשרשור. לכן סברתי שהדברים שמתפרסמים הם סיכום מידע ראשוני שai מצוין בו.

כעיקרון, קראתי להודעותייך "שירות נפלא" (גם אם הן נכתבות בai, עדיין את טורחת ומנגישה ידע וזה יפה). חבל לא להבחין במחמאות שמגיעות מהלב.

אני מבין שטעיתי בך והפלתי את השיח בלא יודעין לארסיות מיותרת. אני מיצר על כך!

מאחלת לאשתך פסיקות הוגנות מבית הדין שהיא תסיר מעצמה כל צורך לתקשר איתך ומינימום של השפעה רעה על הילדים מצדך

כמה שזה נוגד את האינטואיציה, ולמרות הכאב הגדול על התנפצות החלום.

עדיין, בהרבה מובנים מצבם של גרושים טוב יותר משל רווקים, לפי מה ששמעתי זה גם מגובה מחקרית.

קודם תורם.

תחשבי על זה.

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

אני מקנאה בך.

וגם באשתך!

בוגר, מתמיד, לא מתייאש - כל הכבוד לך!!!!!!!

החלק במוח שעוסק בהגיון, ערכים אישיים וכדו, הוא כל כך קטן ונזיח בקבלת החלטות...

אף אחד לא מקבל החלטות רק בגלל שזה נכון לוגית, ובינינו, אף בנאדם לא יכול בשום אופן לחיות כמו מרטיר (אני מודע לאוקסימורון 😉), רק בגלל שזה טוב וחשוב. - להיפך, המרטירים, להבדיל חסידי אשכנז וכדו', הם אנשים שמראש אהבו לסבול ולהתנזר. הקרבה בשבילם הייתה חיי תענוגות.

להגיד לאדם שיום יום רע לו וסובל, "תקשיב נשמה, יש כאן איזה ערך של גוף אחד וסוד הזיווג" - מה הוא יעשה עם זה? יסבול כל חייו, יתנוון, יהיה רע ועצוב ומדוכא רק כי יש איזה ערך עליון אמורפי, מין "חומר אפל" כזה, שניזון מהסבל שלו?!

דבר ראשוו, המוח (=רציונל, שכליות) צריך להיות שליט על הלב. זה לא אומר שזה מה שהוא תמיד.

דבר שני, אני חושב שברוב המקרים הרציונליות מגיעה אחר כך. כלומר כשלא נעים אז מוצאים הרבה הסברים שכליים, ובהחלט לכל דבר אפשר למצוא הסברים בשכל...

אבל אין ספק שהשכל הכרחי בכל דבר. כשאדם עושה דברים שהוא לא מבין את מהותם או חושב שהם מטומטמים, בסוף הוא יפסיק (אני חושב שזה מה שגורם לרובם מתישהו להפסיק לעשן למרות שזה מאוד קשה. כי לאורך זמן א"א לעשות דברים חסרי היגיון).

אני מקשיבה לפודקאסטים רבים וגם שם זה עולה.

תכנס לרשתות החברתיות ותראה ששם הנושא עולה לא מעט ואף דוחף לגירושין (גם בחברה החרדית)

אני לעולם לא אעודד גירושין- אבל אם מישהו/י יבואו אליי לייעוץ, אסביר מה ההשלכות.

אבל לא אדחוף לשם.

מלבד שני מיקרי אלימות - שבהם עירבתי את הרווחה והרשויות. כי היו מעורבות ילדות קטנטנות שהאבות התקיפו גם אותן ופה לא יכולתי לשתוק.

אני למשל התגרשתי בלי להוציא שקל על עורכי דין ויש כאלו פה ששילמו מאות אלפים, חבל... אם כבר להתגרש, אז עדיף באופן חכם, לקבל ייעוץ גירושין חינם מעורך דין ואז לעשות החלטות חכמות וללכת לגירושין בהסכמה או בתשלום נמוך ע"י גישור, אפילו אפשר לעשות הסכם גירושין לבד כמו שחברה שלי עשתה ולקחה הכל מהאינטרנט.

בתור גרושה, או רווקה מחדש, אני יכולה להגיד שגירושין זה גהנום עלי אדמות, ואני עוד נעזרת באתר שעושה מצווה בשם גירושים וגם אז ההתמודדות לא קלה בכלל, באמת לא ניסו לקחת כסף על כלום. לא מומלץ להתגרש, רק אם ממש ממש היה משהו נוראי ממש ממש

השאלה מה עשית כדי למצוא בתוכך כח להמשיך הזוגיות הזאת?

מסכימה איתך שלפרק בית זה בהחלט מורכב ולא פשוט..

ודאי לעשות הרבה כדי למנוע את זה..

תנסי לבדוק עם עצמך, איפה בא לידי ביטוי החוסר ביטחון שלו? איפה זה משפיע עליך/ בזוגיות ובמערכת המשפחתית?

האם יש זמנים/ מקומות שבהם הוא כו בטוח בעצמו?

ממליצה לך לפנות לטיפול זוגי או אפילו אישי לעצמך כדי לברר ולעבד את הדברים אצלך..

לא לעשות צעד מבלי ללכת ליעוץ טוב! פורום לא יכול לענות

ולהיכנס לעובי הקורה. בשום אופן. מאמינה שאפשר בעזרת

השם לשפר. ועוד משהו: כגרושה, יכולה להבטיח לך שלא

יוצאים לחופש הגדול כשמתגרשים....אם אפשר, לעשות

הכל כדי שהיחסים ישתפרו. אלא אם כן, חס וחלילה הוא

אלים .

בהצלחה!

אני מרגישה ממוטטת כבר..

לא יכולה להכיל את החיים כבר לצידו..

להשאר בכל מחיר? גם שאני כבר סולדת ממנו? כמה אפשר לספוג?

אני מנסה לא להיות קורבנית אבל מרגישה התעללות נפשית בצורה שקטה שאני כבר מאבדת את עצמי.. 

כל זוג עלול להגיע למצב של שנאה הדדית ודחייה. זה מצטבר.

בכל זאת, ממליצה על יעוץ/טיפול טוב. חייבת! הרי גם את

צד בעניין ואת יודעת כמה קשה לאדם להיות אובייקטיבי.

והילדים...זה משבר רצינו לילדים. אין ספק.

יש מקום בירושלים ובני ברק הנקרא "למרחב" -

עולה רק להעביר כרטיס קופ"ח. יש תורים ארוכים

מאוד, צריך להתפלל להתקבל מהר. אנא, אל תעשי

דבר ללא בחינה עמוקה של הדברים. כל עוד אינו

אלים, כמובן.

ישנה הניה שוורץ מעיתון "משפחה", הניה גולדברג

מירושלים ובטח עוד.  אל תחתכי לפני זה. אנא!

ואם בעלך מוכן ללכת גם הוא, זה דבר גדול מאוד

כי רוב הבעלים לא מוכנים ללכת ליעוץ.

ובקשה מהשם  להוביל אותי נכון....

אמנם לא הרבה ילדים אבל רק זה תכלס..

הוא בטוח בעצמו בביקורתיות שלו.. כן זה יכול לבוא יחד מסתבר..

לבקר אותי על ימין ועל שמאל ואז להגיד לי אבל למה את מרגישה אשמה? זה בגלל הילדות שלך..

הבנאדם לא מודע לעצמו.. עם הפרעות מפה ןעד מחר שוכח דברים כל הזמן על בסיס יומיומי..

לא יוזם .. רק בעניין האו סי די שלו שזה הניקיון הוא יוזם..

ולהעיר לי בעניין הילדים שהוא לא נמצא בכלל בבית מגיע בסביבות 6-7 בערב... לא יודע לנהל את עצמו ויש לו עוד תלונות.. 

אבל טיפול, טיפול אישי, גם אם תתגרשי תצטרכי אותו, אז ממליצה להתחיל מעכשיו.

יכול להיות שבאמת הוא מתעלל ובעייתי, לא מכירה אתכם, אבל לא בריא לך שהוא מפעיל אותך רגשית עד כדי כך.

עזבי אותו, טיפול יעזור לך לשים גבול רגשי ואחריות רגשית, נפרדות.

יכול להיות שתחליטי בסופו להתגרש אבל זה שריר שהוא חובה בחיים.

ואם תלמדי לעשות אותו הוא יציל אותך בכל מערכת יחסים.

תרשמי לי בבקשה שוב.. לא הצלחתי להכנס להןדעה ופתאם נעלמה.. אשמח ממש שתרשמי לי שוב!!

זה יהיה גם טוב בשבילי בבקשה תרשמי שוב.. 

לי מאוד עזר בהריון ועד היום, תחפשי "נוני הריון ולידה" , יש מלא מידע בנושא שם

בדיכאון אחרי לידה .. לא אפרט פה ..אבל באמת משהו לא פשוט בכלל בכלל בכלל שעברתי כל ההריון.. פלוס שזה היה הריון בסיכון לחצים וכו..  אבל אני כבר יותר משנה וחצי אחרי לידה

יש מצב שזה קשור ולא טיפלתי כי היתי עסוקה בלטפל בתינוק/ת ודי שמתי את עצמי בצד..

אני כל הזמן מחפשת שיטות טיפול שיעזרו ולא סתם לזרוק כסף..

גם לעשות ספורט זה סוג של שיטת טיפול כדי להפחית דיכאון..ועשיתי וזה באמת עשה לי טוב והפסקתי .. מכל מיני סיבות..

מנסה למצוא את המקום הנכון עבורי.. להרים את עצמי כרגע לא קל לי.. 

חפרתי קצת אחורה, ראיתי פתאום את ההודעה שלך וידעתי שאני חייב לענות לך מיד.

חבל על כל יום שעובר עלייך במציאות הזו.

ולא!!

את לא צריכה להתגרש!!

לפי מה שאני מבין ממה שאת כותבת את לא במקום הזה בכלל!!

תרחמי על עצמך, על בעלך, על ילדייך, ותחליטו החלטה חזקה: פשוט להתחדש! מחדש לגמרי.

כמובן עם ליווי, טיפול איכותי וכל מה שצריך. אבל תדעי לך שאת לא במקום של להתגרש בכלל!

אני הייתי [ועדיין] במקומות יותר גרועים מזה, עברתי כל כך הרבה בזוגיות שלי, שאני יכול לומר לך עם יד על הלב: המצב שלך אינו גירושין. נקודה.

יכולים להיות לכם חיים טובים מאוד מאוד ביחד, כאלו שלא חלמתם שקיימים. אם רק תרצו!

בהצלחה ענקית.

תהיי גיבורה, ותתחילי לחיות מחדש.

עם בעלך.

כי באמת, לפני הכל ואחרי הכל אתם אוהבים.

לנצח.

את מתארת בעיה של:

'פערים'

'הבעל חסר ביטחון'

'חוסר גבריות'.

לוקח הרבה זמן לזוג שמתחתן להגיע לאהבה שאינה תלויה בדבר בחיי נישואין.

אתם אוהבים פשוט כי אתם זוג, איש ואישה. אשת נעורים. בעל נעוריי.

זהו הוא, וזוהי את, ואתם אוהבים.

לא בגלל מה שאת ממלאה אותו, ולא בגלל מה שהוא נותן לך.

את אוהבת אותו כי זה הוא. הוא אוהב אותך כי זו את.

מקווה שהייתי מובן. זה יותר הרגשה מאשר שכל.

כשמבינים את זה, כל הסיפור מתחיל.

כבר פחות מסתכלים אחורה. פשוט נשאבים למערכת של אהבה פשוטה.

נראה לי יש לה יותר ניסיון..

הלוואי שהייתי יכולה להזדהות עם מה שאמרת.

הלוואי והייתי יכולה לראות את הדברים כמוך.

הלוואי והייתי יכולה להיות כמוך.

הלוואי ועבורי הדברים היו יכולים להיות פשוטים, וטהורים, וראשוניים, ותמימים (במובן הטוב!), כמו אצלך.

אני לא הייתי כך. אני לא כך. אני לא חוויתי כך. עבורי שום דבר לא היה פשוט. אני לא יכולתי לקבל את הדברים בפשטות, כי אני אשתו והוא בעלי.

אולי לא היה לי מספיק בטחון בשם, כמו שיש לך. בעצם, לא אולי, בטוח שלא.

אבל אני באמת מוקירה, מעריכה, מעריצה ומתפעלת ממך מחפש אהבה יקר. כל כך יפה ומרגש לקרוא מה שכתבת. כל כך נוגע לי ללב.

כל כך מה שכנראה צריך להיות, כל כך מתוק. כל כך מעודד שיש כאלה כמוך.  תודה !

@איילה במדבר יקרה, אני לא חושב שניתן לקבל עצות בסיפור כמו שלך ככה בפורום הפתוח (אולי חברים מתכתבים איתך בפרטי וזה מקסים). הלוואי שתקבלו/י החלטה נבונה ומיטיבה!!

המצב שלי מסובך יותר ממה שאני יכולה להסביר פה..

לפעמים מרגישה בבור שאין דרך לצאת ממנו..

נראה לי שניסיתי להסביר בחלק מהשרשורים שכתבתי.. כל ההתנהלות שלו בחיים מאוד בעייתית וקשה לנהל ככה בית.. הוא לחוץ בנושא הפרנסה מאוד ומתקשה להתרכז ולא יודע איך לפתור את עניין הלחץ שלו משחק אותה רגוע ואני רואה איזה סיר לחץ הולך לו בפנים..

לכן גם לא סומכת על שיקול הדעת שלו ורואה איך מתנהל בפיזור נפש עם הילדים גם אין לו סמכותיות.. רק להנות איתם כזה אין גבולות כזה.. הכל עליי..

גם להתגרש מאחד כזה לא יהיה לי פשוט  מהסיבה שבאמת הוא לא יצליח להסתדר ופעם אפילו רמז לי שלבד לא יוכל להיות היה גם רמז לעניין אובדני..

רק אתה יודע בדיוק מה עובר עליך במערכת נישואים שלא טובה והיתה מלכתחילה מהנסיבות הלא נכונות כנראה..

רק אתה ואלוקים יודעים מה קורה באמת...

את מתארת משהו מאוד מורכב, ומכאן נובע המשא הכבד נורא על כתפייך. זה בדיוק העניין וזה גם מה שיוצר המון שיח בפורום ובלי שום מסוגלות להחליט.

את לא מתארת אלימות קיצונית, טירוף מערכות, סיכון לילדים. במקרים כאלו ההחלטה הייתה מאוד ברורה ופשוטה (גם אם היא חא הייתה קלה לביצוע). הקושי אצלך, נובע דווקא מהשטח האפור שבו נמצאת הבעיה, בעוד שהכאב שלך נמצא בשטח המאוד שחור של ההחלטה, ואילו שאר הצדדים לא ממוקמים לצידך (הילדים עוד קטנים; בעלך לא בשל או לא במקום שלך).

בכנות, דווקא בגלל שאת מתארת את הסיפור מהרבה זוויות ובכל פעם אין את המילה הזו שממנה אין דרך חזרה (הרי מישהי שהייתה כותבת כאן שבעלה מכה אותה פעם שבוע עד זוב דם, היה הרבה יותר קל לייעץ לה וגם הייתה תמימות דעים בקרב קבוצה גדולה של כותבים. אצלך זה לא שם). ומצד שני, את מתארת כאב מאוד גדול שלא הולך לשום מקום. לכן, אני חושב שהדרך שלך צריכה ללכת לאן שהלב שלך מוביל, כי אין שום דרך אחרת שיהיה לך טוב. גם אם בקונסלציה כלשהי זו בכלל לא עילה לגירושין.

בכל מקרה, בינתיים תכתבי ותביעי את עצמך. זה יאפשר לך לפרוק וגם יעזור לך לחדד לעצמך.

מלא הצלחה בכל אשר תפני ♡

כולם אומרים לנסות לשקם אם אין פה משו קיצוני כמו שאמרת..

אבל זה כל כך מבאס בלשון המעטה כן?

שאני כל יום באכזבה איך החיים שלי נראים ויראו... ממש לא מה שרציתי וחלמתי .. ומצד שני אני מתייחסת מאוד בכובד ראש לעניין של גירושים מהבחינה של הילדים ..

למרות שביננו בתכלס מה עדיף שיראו הורים מתןסכלים שרבים כל היום ולא אוהבים אחד את השני?..

מאוכזבים מעצמם  ואחד מהשני.. מה אפשר ללמוד מזה? לא בא לי שהבת שלי תדפק ותבחר לעצמה גם זוגיות כזאת דפוקה כמו שרואה בבית... בא לי למות לפעמים מעצם המחשבה מה היא חווה.. ואני זאת שגורמת לה לכל זה .. אני והוא

לפעמים נדמה לי שהוא רוצה שאני אעשה את הצעד רק בשביל להגיד הנה את לא רוצה להמשיך שההחלטה הקשה הזאת לא תהיה עליו..  

מדי עם הילדים...היתה רוצה שישחק איתם יותר, ושיהנו יחד...

את רואה, כל אחד רואה ורוצה את הדברים אחרת.

בס"ד

שכדאי לך לבדוק לעצמך:

1.  האם את מעצמך מרוצה, בדרך כלל?

2

1.  האם מעצמך את מרוצה בדרך כלל?

2. נוטה לביקורתיות?

3. שלום בית אצל ההורים?

תמיד יש לנו חלומות מהסרטים וכשאנו עומדים נוכח

המציאות, אנו חשים אכזבה רבה; לא על כזה אדם

חלמנו. לא על נישואין כאלה בנינו תילי תילים של

תקוות, חלומות...

בכל קשר, עם כל אדם, אפשר לראות את חצדדים

החסרים...

הוא לחוץ בענייני פרנסה ולא מראה אבל זה מורגש ומפריע

את אומרת.

מדוע אינו משתף אותך בלחץ והקושי?

חושש מביקורת אולי?

ייתכן שאני עושה השלכה ממני, גם אני

ראיתי את הלא ולקחתי את הכן כמובן

מאליו...

מכירה את הסיפור (מהגמרא?)

שאדם עבר איזה קושי בפרנסה

נדמה לי, ואשתו התקשטה במיוחד

ויצאה לקראתו במאור פנים

כדי לעודד את רוחו הנפולה...

חברה אחת שלי - עודדה את

בעלה לעזוב את העבודה (גילה

שם משהו בעייתי מבחינה הלכתית)

למרות שידעה שיהיה קושי גדול

מאוד מבחינה כלכלית.

(סיפרה לי שתקופה ארוכה

היתה מנת הדגים לשבת....

קופסת סרדינים...

ועוד דבר: נישואין זה מעמד

(לא אלימות חס ושלום -

בודאי שבמצב כזה עוזבים.

מהר ככל האפשר)

אשה גרושה, זה לא אותו

דבר. אפילו שלכאורה את לא

מרגישה שיש לך גב.

(אגב,הדברים עשויים להשתנות -

את יכולה לעזור בזה, לעודד

להבין, להכיל.... לשתף איתו

פעולה...גם הוא זקוק לגב...)

חז"ל אמרו שאין שמחה

כהתרת הספיקות;

מצב כזה, שלא כאן ולא שם -

לא טוב. אני סבורה.

כן הייתי מציעה לפנות

ליעוץ נישואין טוב. לא כזה

שמעודד להתגרש. צריך

לברר.

בהצלחה!

(לפני זוגי)

זה נפוץ הרבה יותר משאת חושבת, הניפוץ של החלום, תסכול מול הבעל שלא עומד בציפיות של חלום שאת יצרת, האחזות בחלום מצד אחד, אבל מצד שני לא להיות מוכנה להתגרש בשביל החלום הזה.
 

במיוחד בקשיי פרנסה, אין אחד כמעט שלא חווה את זה, וגברים לא שונים מאיתנו ולא נולדו עם ספר הוראות  איך לתפקד מושלם בסיטואציה, כמונו הם נזרקו לעול פרנסה בלי שום רקע מקדים.

קצת מילכדת את עצמך בתוך הסיטואציה, לא מוכנה לשחרר מהחלום ולא מוכנה לקחת צעדים דרסטיים.

אז את נשארת באמצע מתוסכלת.

למרות שזה מרגיש כמו מלכוד, זאת בחירה.

בחירה אם ללכת לטיפול שילמד אותך להסתכל אחרת על הסיטואציה, בחירה להתגרש ולשאת בהשלכות או בחירה שלא לבחור ולהישאר מתוסכלת.

הייתי בחוויה דומה, של אכזבה ותסכול מאוד גדולים מהבעל.

היתה תקופה של תחושת התאבלות, אובדן וניפוץ התמונה של איך בעלי יהיה, והתחלנו מחדש (בעזרת הרבה טיפולים ועבודה אישית) , לראות אותו מחדש, לשנות תמונה של חיים ולא לנסות בכוח להדביק אותו לתמונה שיצרתי מראש.

וזאת לא התפשרות זאת בגרות.

שזה בהחלט מצב לא פשוט, אני מאוד מבין אותך.

האם הוא מודע לרגשות שלך?

מן הסתם זה יהיה נורא קשה לפתוח את הנושא מולו אבל כנראה את חייבת. אולי לכתוב לו מכתב ללא האשמות וללא שיפוטיות אלא שיתוף כנה של רגשות שלך עם אמירה ברורה שאת לא יכולה להמשיך כך ומצד שני עם רצון לשקם.

משם לפנות לטיפול זוגי שילווה אתכם באופן רציני. אני מאוד אוהב את דרכה של טלי בשן גרנות. ממליץ מאוד שתיכנסי לאתר שלה, תתרשמי. יש לה גם מאגר תלמידים שכולם בעלי תארים טיפוליים.

יש תקווה 

חושבת שאנו תמיד שומעים צד אחד. אז איך אנו יכולים בעצם לתת עצות? ונכונות?

לא כך?

על כל פשעים תכסה אהבה.... היתי מוכנה אם היתה אהבה לעשות הרבה לשקם..

לא יודעת אם אצליח המשקעים רבים מדי וכואבים מדי..

לצערי קשה לי לסלוח

וברור שגם אני לא מושלמת וכל מה שאמרתם נכון וכו וכו..

אבל יש לו ביקןרת עליי לפעמים על כל  משפט שאומרת... זה בנאדם שלא רואה את הדבשת שלו

אולי גם אני ביקורתית קצת אבל זה מתנגש זה לא עובד..

והינו בטיפול לא ממש עזר

הוא רק בא לשם בשביל להראות שאני בעייתית ולתת לעצמו אישורים.. 

קראתי אחת החוברות של "משפחה", ג'ורנל מקסים. מגזר חרדי אבל

אל לך לחשוש; יש מאמרים שכל כך מעוררים לחשיבה, מקצועיים,

רגישים, פשוט נפלאים.

יש שם מדור של יועץ זוגי בשם צבי לופיאנסקי שכל פעם מביא

מקרה אמיתי אחר שהגיע לפתחו. הפעם עסק בזוג צעיר

במצב קשה ביותר ביניהם (נשואים סך הכ 3 וחצי חודשים...)

הוא בהחלט לא פסל אפשרות כזו על הסף; להיפך.

חשבתי עלייך. אולי כדאי לפנות אליו?

הכתובת לשליחת פניות היא:betoch@mishpacha.com

(זו החוברת הפנימית של העיתון העוסקת בנושאים מגוונים

בבעיות שונות וגם בסיפורים אמיתיים וראיונות מעניינים)ץ.

נוסף לכך, דפדפתי בספרו של רב ובר "בוודאי ישנה אהבה" -

גם הוא יועץ זוגי שעבר בעצמו עם אשתו יעוץ כזה, כדאי

לעיין במקרים שהוא מביא ובתובנות שלו.

ייתכן שאם הייתי קוראת את הספר לפני שהתגרשתי,

לא הייתי עושה את הצעד הזה...

שבוע טוב לך ולכל משפחתך ורק בשורות טובות!

במיוחד שאת נושאת בכל העוצמות שיש לאישה.

ממה שזה נשמע ממך, אכפת לך מהבית, מהילדים ומעצמך - ובשביל כל אלה, שווה לך להשקיע בתהליך של בנייה ואימון מחדש.

זה דבר שאפשרי אם תיצמדי ליעוץ טוב.

והכי חשוב, תביני שכרגע את בעצמך החלקה הטובה של הבית, ועם הכוחות שלך, את יכולה לשנות הכל.

אז קודם כל, תחזקי את עצמך, תמצאי מקורות טובים לשאוב מהם אנרגיה טובה וכוחות להמשיך להקים את הבית.

ובמקביל - תפני לייעוץ שיש עליו המלצות ותוצאות, רצוי מהמעגלים הקרובים אלייך מנטלית, השקפתית, וערכית.

זה תהליך, לא קל ולא פשוט.

אבל בסוף, זה משתלם.

ובעז"ה תצליחי!

בכל אופן אני לא חושבת שבטחון זה משהו משתנה כל כך בגילאים שהוא נמצא

אני מכירה אותו מספיק זמן זה משהו אישיותי.. שוב לא אפרט יותר מדי אבל חוסר בטחון בסיסי כזה שבא מגיל ממש קטן ואכשהו זה ממש ממש מפריע לי כבר ברמה שכל גבר אחר בעולם נראה לי יותר גברי ממנו..

ואני כמובן יש לי את העניינים שלי.. לא שאני מושלמת..

אבל מבינה כיום כמה זה חשוב גבר מכיל חזק שנותן גב משענת ולא נבהל מרגשות של אישה שפשוט גבר !!

וכמה התפשרתי ולא הבנתי אז שזאת התפשרות עבורי ןלא מתאים לי דבר כזה... 

שקיבלת ספר כריתות. הספר מספר את הסיפור.

ספר יכול לסיים הכל.

ואם קשה לה, שתפתח חומש

זה לא משנאה. זה ספר שכורת את הברית.

מנין שחובת האבא ומדינת ישראל לזון אותך ואת הילדים שלך.

אולי גימיני יכול לעזור לך?

תרד ממני בבקשה.

אני מחפש מקורות הלכתיים לטיעונים ופעולות שלך. זה די בסיסי.

לא מבין את ההשתבללויות וההתחמקויות וההתקרבנויות. אם אין לך מה לענות - תכתבי את זה ותפעלי לפי זה.

לילה טוב.

אפשר בבקשה קצט פירוט מה זה אוהבת ארץ ישראל?

היא מגוונת, מעניינת, חמודה, לא קיצונית לשום צד;

אין כאן קוברות ולא אריות ולא נמרים (יש אחד נדמה לי במדבר יהודה אם הוא עדיין חי)

כדי לראות את יופיה, צריך להעמיק. צריך סבלנות. צריך לא לקנא במקומות שיש מים

בכל הצורות, יערות, שפע של פרחים.....

היא לא כמו בובה דוגמנית בחלון ראווה. יפה בהתחלה

אבל דוממת ולאחר זמן גם....משעממת.

היא חיה, היא נושמת, היא משמחת, לפעמים מעצבנת...

"פה נולדתי, פה אחיה, יהיה אשר יהיה"

כשהייתי בארה"ב, הרגשתי שקשה לי להתפלל;

כאילו השמים היו אטומים, שידרו אדישות.

מן מסך ברזל כזה.

כאן, אני לא מרגישה את זה. גם כאשר התפילה

לא מי יודע מה.

וסתם, היא שלי.

.

(בקטע טוב)