בסופו של דבר זה הדרך  לוודא שהלקוח ישלם עבור העבודה שעשה..

מבינה אותך שזה נראה מאיים בהתחלה.. רק חשוב שתדעי שלרוב אתה מתחיל את ההליך ולא תמיד יכול לדעת מתי ואיך הוא יסתיים. 

לכן החוזים הללו..

אם יש לך קושי כלכלי במימון ההליך יש דרך נוספת לקבל סיוע משפטי מהמדינה במקרים מסויימים..

מוזמנת בשמחה להתייעץ האישי לגבי ההליך

מה האופציות שעומדות לפני גבר או אישה או זוג (ואם יש הבדל בין הדברים), לגבי סיוע משפטי.

למה זה נצרך, למה עדיף בפרטי ולמה עדיף דרך המדינה?

למי פונים ואיך יודעים מי טוב יותר?

ומה זה באמת "טוב" בנושא הזה?

זאת עוד אחד מהסיבות למה כדאי לא להיגרר למלחמות המטופשות מכל בחינה רציונלית, ולהתאמץ מאוד לסגור הכול מחוץ לערכאות המשפטיות (אפשר גם את זה לעשות בעזרת עו"ד, ולחתור להסכם, מניח שהעלויות יהיו נמוכות יותר).

בשביל איזה חבר מסכן שלך.

אבל אולי תוכל לפרט כאן מה התהליך, איך זה מתחיל ונרקם מבחינה פורמלית (לאחר "יחסינו לאן", דמעות ורגשות). באופציות השונות.

החבר לא ביצע בסוף את התהליך (ב"ה, אולי אפילו יהיה שם שלום בית ברגע האחרון, לשמחת @נחלת  @שם פשוט  ועוד).
 

תראה כמה אתה מפסיד שאתה לא מספיק סקרן...

מי זה??

אני שמחה באופן כללי אם יש ב"ה שלום בית בסוף, אבל אהיה עוד יותר שמחה אם אדע על מי מדובר.....

הלוואי!!!!!!!!!

רוצה להוסיף סמל כמו שעושים כאן אבל לא יודעת איך.....סמל שמח כזה, מחייך מכל הלב!

מהצדדים פונה לבית משפט והצד השני עם כל רצונו לסיים יפה ולהגיע להסכמות נאלץ לקחת ייצוג, מטפלים, יועצים כדי להציל את עצמו והילדים.

מי שלא היה שם  לא יבין זאת לעולם

הייתי שם ומבין.
אולי תשלחי אלי את הצד השני ואסביר לו שגם לו זה לא כדאי

,ולהשקיע את הכסף עבורכם ועבור הילדים במקום עבור עורכי דין.

לא?

צריך לרצות את זה מאוד.

מאוד. 

אפשר גם בלי שצד 1 ירגיש שהוא מוותר יותר מדי.

לפעמים, הערכאה המשפטית מרמזת את הכיוון באופן "זמני", ומי שיש לו אפילו קצת שכל יגיע להסכם ברוח זו פחות או יותר וימשיך הלאה.

מי שלא, יתיש את עצמו במשך שנים, ובסוף יגיע לאותה תוצאה במקרה הטוב.

את צודקת, שמי שיש לו הרבה שכל, לא יגיע בכלל לכל הבלגנים.

לוותר על הכל? הכל הכל?

שאלה טובה...

אני חושבת שאם מההתחלה באים לויתור גדול וכואב ובאים לשלום ובשום אופן לא מלכלכים על הצד השני, גם אם הוא כן מלכלך, לא מטנפים בשום אופן!

אז בסופו של דבר הצד השני מבין שהוא לא מאוים ומתרכך גם הוא.

בע"ה.

זה עבודת מידות.

וגם אם כבר טינפתם ורוצים לתקן אז אפשר.

ע"ע-

כן. רצון אמיתי וכנה של שניהם שלא יהיו מלחמות. - גרושים וגרושות

בעיקר אהבתי את זה שאת מצטטת את עצמך (ועוד תצחקי עליי שאני מצטט מ"בחדרי" 😅).

מה שכן, צריך להכיר את המושג שהמציא/ פיתח ישראל אומן: "פרדוקס הסחטן". אם מראש מוותרים על כל דבר, זה לא יביא להסכם אלא לניסיונות חוזרים ונשנים לסחוט ולנצל עוד ועוד. כי מריבות על כסף הן אף פעם לא על כסף (כמו שאומרת רות דיין), וכשמישהו רוצה להוציא קיטור, גם אם תתני לו הכל הוא יצטרך להוציא עוד קיטור. והתוצאה תהיה כמו בשיר "כריש" של נעמי שמר.

(אגב ממש לאחרונה התייעצה איתי מישהי שוויתרה יותר מדי בגירושין א, ועכשיו שוב מנסים לסחוט אותה לוותר יותר מדי בגירושין ב. אז כנראה שזה גם אופי ומוצצי הדם יודעים איך לנצל את זה... ועוד דבר חשוב שנוגע לנושא השרשור: מי שמשכנע אותה בשני הסבבים לוותר, זה דווקא העו"ד שלה שרוצה לסגור את התיק, לקבל כסף וללכת)

לפילוסופים שבינינו (@מתייעצת גירושין?): בטח אתם מכירים את התפיסה העתיקה של המידות, כחולשה של האדם - שהוא, לדוגמה, כל כך אוהב משהו ולכן הוא נעשה חלש מולו. ככה זה נתפס ע"י סוקרטס ב"משתה", וכך גם עולה מספר הכוזרי תחילת מאמר ב.

לעומת זאת, רבי חיסדאי קרשקש חידש שאהבה אינה חולשה אלא תוצאה של גדולה. אני כל כך משמעותי ולכן אני מזהה ערך במשהו וחושב שאני יכול להתחבר/לתרום/להתרם באמצעותו (לשורש התפיסה הזו עיינו כאן: https://www.daat.ac.il/daat/vl/shamirkreskas/shamirkreskas01.pdf ). אני חושב שאותו רעיון אפשר לקחת גם לעולם הוויתור: אני אדם מכובד, אתה לא תדרדר אותי למריבות של כיתה א, אני חותר לטוב כי אני מאמין בו. אבל זה גם לא אומר שאני מראש מאפשר לך לקחת הכל, ובוודאי שלא אאפשר לך לעשות כל מה שבא לך (את זה ניתן לבצע, כאשר גם כשמוותרים, לא עושים את זה מיד ובקלות וללא שיחה מבהירה).

ואז, מצד אחד חותרים לפשרה ומוכנים לוויתורים, אבל מצד שני ברור שלא הכל מותר ולא כל ויתור יתקבל. וגם, המוותר עדיין תמיד מוכן עם דורון, תפילה ומלחמה.

למצוא שלווה בתוך עולם משוגע זה מסע חיים.

אבל אפשר להגיע לשלווה גם בכאלה מצבים,

אפשר להגיע למצב שהשלווה שלך לא מושפעת מטירוף חיצוני.

צריך הרבה לרצות.

ואני לא מחפשת שירחמו עלי, בטח מי שמתעסק בדין.

ציינתי עובדה שהם, עורכי הדין , לא מרחמים בנושא תשלום כסף.

זה קריטריון חשוב כשחותמים יפוי כח ומתחייבים על כספים.

היו לנו קצת דיונים פילוסופים לאחרונה. אבל זה לא מחייב אותך לאהוב פילוסופיה
 

כשכתבתי את הודעותיי כאן, גם אני התכוונתי לנושא הכספי. אחר כך חשבתי שאולי כתבת "לא מרחמים" בתור מטאפורה, ולא שאת מצפה ירחמו. אז כל תגובותיי כאן פחות מכוונות אלייך.

ממעט ההיכרות שלי, מי שיודע לקום על הרגליים, לא צריך כלום (יש לי חבר שהשאיר לגרושתו פנטהאוז מהסרטים והוא מגדל לבד את כל ילדיהם בדירה שכורה קטנה, ואין מאושר ממנו. היא אגב, כל היום מקללת אותו). לעומת זאת, מי שכל הזמן מחכה שיפתרו לו בעיות, סתם סובל לאורך כל הדרך. (זה כמובן לא מכוון לאף אדם ספציפית, אני בטוח שכולם/ן פה א/נשים עם שכל).

גם לא עוברים על לשון הרע.

עבודת המידות. כמה את צודקת וכמה זה , לפעמים, קשה....

היה לי עורך דין שחלמתי בלילה סיוטים עליו

אני כעת בסיוע משפטי וזה תענוג שהכל חינמי.

והעורכת דין שלי מהממת. ברוך ה’ טפו טפו.

למה שהם ירחמו עלייך? זו העבודה שלהם.

כעצמאי (בחלק מעבודתי) אני אומר לך: אם מצופה ממני לעבודה טובה, שישלמו לי בשביל השעות והדאגה והייעוץ והחשיבה מחוץ לקופסא.

לא בא להתריס, אבל אם אני מבין נכון, רוב האנשים שנגררים למשפטים לא נגמרים - אלו אנשים שבעצמם לא ממש מרחמים על מי שהיה בשר מבשרם.

אני בכלל חושב, שמי שמתנהג ככה הוא הצסכן הכי גדול בסיפור...

אולי זה סיפורים שחיברו בai

נשמע ספר מתח,

את מכירה את הסיפורים אישית? נכחת שם?

איזה צד את לסיפור?

נורא.

כל אחד הוא צד אחד. גם גבירתי היא כנראה צד אחד בסיפור גירושיה.
 

דווקא בכל הקשור ל@שם פשוט, הרי סביר להניח ששני הצדדים פנו אליה כדי שתעזור להם.

הם צריכים להגן ולייצג נאמנה את הלקוח שלהם.

לקוחות לט צריכים להיות מסוייטים בלילה מעו"ד שלהם.

רק ףמלקרןא את מה ש@מתייעצת גירושין כתבה זה להבין מדבריה שהיא עברה את מה שעברתי.

כן, יש הרבה עו"ד שמשתלטים על התיק והלקוח נהפך לקורבן כפול .

מזדהה ים מה ש @מתייעצת גירושין כתבה.

שמחה בשבילה מאוד שהיום היא מיוצגת באופן הגון.

@שלג דאשתקד - כנראה פרוס בפנייך שטיח אדום ואתה נתקל רק באנשים הגונים וישרים , אז בחיים לא תבין זאת.

ולא ממש הבנתי איפה דבריי סותרים את דברייך.

בכל מקרה מאחל לך המון בהצלחה!

אשתדל לשלוח לך באישי איזה מידע שאולי יסייע לכם (בהנחה שהחמוד שלך באמת התפכח).

כמובן שלא באתי לשפוט אותך או אף אחד.

ככלל, אני לא חושב שאמורים לצפות שמישהו ירחם עלייך. אף אחד לא חייב לרחם על אף אחד, וכמו שאומרים אצלינו "ציפיות - יש רק לכריות".

דווקא כשיוצאים לדרך חדשה, עוד יותר כדאי לבנות את עצמך ולא לצפות שמישהו יממן אותך וידאג לך ויעזור לך עם הילדים וכו וכו.

יש בעולם אנשים טובים שיעזרו לך, וגם זה בדרך כלל מותנה בדרך זו או אחרת, באופן שבו את תתייחסי אליהם, אבל ככלל אי אפשר לכפות או לחוות כמחויבות. (את בטח יודעת מי זה שמדינת ישראל ממנה לו טיפולים במחלה הנוראה, ואחר כך הוא אמר "אתם הייתם חייבים לעשות את זה")

יש לך בפועל עורך דין? טוען רבני? התגרשתם בכלל?

יש אוירה של דיבור תיאורטי ופילוסופי מדבריכם

שגורם לי לחשוב שאתם אולי פה בפורום בטעות ?

או בסוג של גישוש או תמיכה לחברים?

אני כנראה טועה

אבל לא ראיתי שיש לכם עדיין נסיון בפועל במערכת המשפטית,

יתכן וזה כי הגירושין היו בטוב וללא צורך בייצוג

או כי אתם עדיין נשואים.

אבל לדעתי מצחיק להגיב בנושא שאין לכם נסיון בו

ולהשוות עובד עצמאי סתם לעורך דין משפחה שיש עליו חובות מטעם התעודה

שמתעסק בדיני נפשות מה שיותר קרוב לרופא לדעתי העניה ופחות לשוחט...

לא שאני לא חושבת שאין רעים

נתקלתי ברעים ובאכזריים ובמשועממים ובשקרנים ובפגועי המערכת שרוצים צדק

אבל תכלס אם אתם פילוסופים אז צדק הוא רק כוכב וגם מושג תיאורטי. לא?

כואב לי לשמוע על העוגמת נפש שלך. הלוואי ותמצאי את המייצג/ת שטוב/ה ונכונ/ה לך!

רק רוצה לומר שיש גם כאלה מקצועיים ואנושיים. שמגיעים למקצוע הזה מתוך תחושת שליחות ורצון לעשות צדק..

אגב, דווקא לגרוש שלי , יש עורך דין מאד רחמן.

בכל הקשור לתשלום, אדם יכול להיות מאוד רחמן ואכפתי ובכל זאת המומחיות והוותק וההשקעה שלו שווים הרבה כסף.

להתפרנס ממשהו שאנחנו אוהבים זה לא משהו פסול, ונהפוך הוא.

אם הכוונה לקטע שהעו"ד מסית את האישה (לדוגמה) להתלונן במשטרה ולהשתגע וליצור המון ערפל, כשהיחיד שמרוויח מהבלגן הזה הוא העו"ד, זה ודאי פסול.

מצד שני, בני אדם צריכים להיות עם ראש על הכתפיים ולא לתת לאף אחד לנהל אותם, ולא חשוב אם זה עו"ד, עו"ס, רופא או סנדלר. בפרפרזה לדבריו של אריך פרום: מי שמסיר אחריות מענייניו, נעשה בסוף פחות בן חורין על עצמו ועל משפחתו וחפציות

מסייגת שאצלי אין משותפת כך שהגיוני שהרוב באחריותי..

אני קונה לילדים הכל .. שיש דברים שצריך ב2 הבתים אני שולחת את הדבר הזה יחד עם הילדים ובמידה וקורה לזה משהו האבא שלהם משלם על חדש..

מבחינת הוצאות חצי חצי

אני משלמת על הכל וכל חודש שולחת לו רשימה והוא מעביר חצי (מדי פעם שהוא מבקש קבלות שולחות לו תצילומי אשראי)

הולצפ אין לי ניסיון..

ולגבי אם כל ההוצאות עליך אין כזה דבר יש מחציות גם למי שבמשמורת משותפת וגם למי שלא

יותר משמונה מאות שקל לילד?

אם הילדים במוסדות חינוך פרטיים/צהרון/הסעה/קופח/יום הולדת וכו...

אצלנו זה יוצא הרבה יותר מ800

מה כלול במחציות? יכולה לפרט?

בהסכם מה זה המחציות שלנו

אני לא יודעת מה מוגדר מחציות בחוק..

זה מה שאנחנו הכנסנו

וגם חוגים הוצאות של תחילת שנה וקייטנות

ה’ יעזור שתצליחי להיבנות ולהחלים מהשברים,

גירושין זה שבר לכל דבר ועניין.

קראת על צמיחה פוסט טראומטית ועל אומנות הקינצ’וגי?

טוב שיש מקום שאפשר לפרוק בו.

טוב שזה רק ימים ולא כל יום.

זה ידהה יותר ויותר כמו ניתוח

שמשאיר צלקת. היא תחוויר

ותחוויר.

ולא שאני ממליצה, אבל מזל 

שהתורה מתירה לשים קץ

ליחסים קשים.

תארי לך שהיינו חס וחלילה

קתולים?!....להישאר תקועים

עם מצב קשה ומדכא בלי

יכולת להשתחרר. לעולם!

עוד יבואו ימים  טובים

של שמחה ואושר

שיאפילו על הכאב.

עוד יבואו...בעזרת השם!

בירושלים מטפלת בבני זוג בשם זלטי רוזנטל zlaty.rosenthal.office@gmail.com

יודעת שהיא מומחית בטיפול באשה בלבד, מבלי שהבעל יצטרך לבא. 

שמעתי על נשים שהיא הדריכה אותן, במצבים קשים מאוד, ועזרה.

יש לה גם סדנאות בזום - תפתחי ותתרשמי.

לא יודעת כמובן במה מדובר, אבל אם זה לא אלים או מתקרב לכזה,

מציעה לך להמתין ולנסות כל מה שאת/אתם יכולים לעשות. 

מטפלת מדהימה בשם:לאה רביבי

054-3333070

העלה את כל הסרחונות שטען שעשיתי לו

וביקש: שלום בית ולחילופין גירושין

בית הדין שאל אותי אם אני רוצה שלום בית? ועניתי בכנות בחיוב

כל זה אחרי יישוב סכסוך על ידי עובדת סוציאלית ומגשרת.

בית הדין בעצמו לא התעניין בכל הגורמים שהלכנו אליהם ובמה שאמרו

למרות ההון הרב שהוצאנו על שלום בית בעבר

וגם לא התיחס לזאת שעשתה יישוב סכסוך

הוא הביא לנו מטפלת מטעמו והיא זו שבדקה את הרצון לשלום בית

ונתנה חוות דעת בהתאם.

אז אם את באמת רוצה גירושין תתחילי משם ואם באמת רוצה לשמור על הבית

אל תתקרבי לבית דין עד שלא ברור לך מה את באמת רוצה.

ממליצה לך טיפול אישי כדי להבהיר עם עצמך מה את רוצה.

? לא ידעתי שיש דבר כזה.

זה מושג שאני מכיר וגם הצעתי אותו בזמנו לגרושה כדי שנוכל לנסות לשקם את שלום הבית בלי לחשוש כל אחד מהכיפה אדומה של השני.

לא הצליח ולא קיבלתי שום היענות ממנה בנושא ובכלל, גם הכיפה אדומה הגיעה די מהר (כנראה חשבה בטעות שזאת התכנית שלי).

, לדבריה, "אף אחד לא מבין מה אני רוצה", למרות שהסברתי ברור כל הזמן למי שרצה לשמוע.

תביעה זה כמובן נישה שונה לחלוטין, אני מכיר רק את המושג של תביעת שלום בית שהגשתי מול תביעת גירושין שהגרושה הגישה (זאת זכותה כמובן).

הוא נותן תרופות . הוא לא מרפא שום טראומה מהילדות, לצערינו,

ריפוי מגיע מתהליך טיפולי ארוך ומייגע.

אני מכיר רק את ביה"ד הרבני.

קודם כל, זה קשה באמת ולא נוח,במיוחד כשיש הרבה חומרים.

משהו שראיתי שמקל, זה להיכנס לתיק ספציפי, לבחור לשונית "בקשות", לסדר לפי תאריך, ולהתחיל להןריד בקשה-החלטה וכו'.

עדיף לשמור לפי תאריך המסמך+מילה עם שם התיק ועוד מילה האם בקשה שלך/הצד השני/החלטה.

אנסה לשבת על זה בערב

זה לוונטי אצלי לתיק של ביה"ד.

רב התביעות בבית משפט

אם יש מידע לגבי החומר שבבית משפט, אודה

להוריד את כל ההחחטות בנפרד ואת כל הבקשות בנפרד?

יש לשונחת של בקשה ויש לשונית של החחטה או שבלשונית של הבקשות יש ממילא עמודה של החלטה 

יש לשונית של מסמכים, ששם יש הכול כולל דברים לא רלוונטיים (כמו זימון לביה"ד של כל עוה"ד שהיו בתיק מתחילת ההיסטוריה).

ויש לשונית של בקשות ששם זה מסודר "בקשה-החלטה" וחוזר חלילה.

גם "תגובת הצד השני" מוגדרת שם כבקשה.

מאחל לכולנו להבין קצת פחות בנושאים האלו בהיעדר צורך 🙂.

זה עזר לי מאוד

אמן, שלא יהיה צורך בזה

באמת מיותר

החיים רציניים זה לא צחוק

ומי שחושב יאלה, נתחתן מקסימום נתגרש שיתחתן עם עצמו כי הצד השני לוקח את החיים ברצינות.

אבל לדעתי האישית ומנסיון של מה שראיתי מסביב, אדם שנותן דרור לאלימות ולא שולט בעצמו באופן קבוע, סיכוי ישתנה שואף לאפס.

הצרה מתחילה שבדרך כלל סוג האנשים האלה גם לא רצים לתת גט ..

הי, מדהימה שאת מתייעצת עם חברה..

החשש של חברתך מובן בהחלט! לפתוח תיק לשלום בית ולפתוח הליך גירושין יש הלכות לכל אחד מהן וצריך לבחון היטב את הדברים לפני מה שנכון ומתאים לסיטואציה ולמצב בו חברתך נמצאת ..

אני טוענת רבנית.. מוזמנת לפנות האישי להמשך התייעצות..

מאד כדאי להתגרש בהסכמה ומתוך ראית טובת הילד

עזיבה, פרידה. הסיכון לאלימות ויותר גובר בדיוק אז. כדאי מאוד שהכל ילווה באנשי מקצוע אולי בפורום מיכל סלע

והוא גם לא מסוג האנשים שמתחרטים על מה שהיה אלא חושבים שאלימות זה תגובה ליגטימית.

והוא גם אלים לעצמו לא רק לסביבה שלו.

איך היא מתייחסת לדבריי.

בכל מקרה, בהנחה שמדובר באדם שעלול לרצוח וכדו', את יכולה לשלוח לחברתך את הסרטון המצורף: גלגל הצלה - רונית לב ארי

והוספתי שאצלו זה לא כעס מתפרץ ונרגע,

אצלו זה יותר מפחיד.ויותר מסוכן

כן חשוב לומר. שכמובן כל רצח כמו כל מוות מיותר הוא מזעזע מאוד.

אבל ב99.9% מהמקרים גם כשיש גבר אלים פיזית, הסיכוי שגבר במגזר היהודי ירצח את אשתו/מי שהייתה אשתו נמוך בצורה קיצונית(כמו שהסיכוי שאשה תרצח את בעלה/בעלה לשעבר נמוך מאוד מאוד למרות שגם זה קורה).

אם באמת כאן מדובר במקרה נדיר מאוד כזה, כמובן שיש לעשות הכול לשמור על בטחון האישה, רק שבנתיים פותחת השרשור לא רמזה לדברים כאלו, חבל שמפחידים יותר מדי לכאורה.

גם במגזר היהודי (ללא השוואה לערבי, ברוך השם) היו דברים כאלה. אפילו אצל זוגות חרדים.

כפי שהוצע לך כאן, בשום אופן לא להעלות את אפשרות העזיבה, לפני שיש לך  תמיכה ממשית,

אנשים שיודעים מה המצב ורשת ביטחון חזקה מאוד. בשום אופן! 

ראי את תגובתי למגיבה מאזור רחובות. יש אשה שעובדת עם נשים לבד, אם הבעל לא רוצה

ללכת ליעוץ, וכפי שהתרשמתי, מאוד מצליחה.

לא יודעת למה עלה לי פתאום בראש השם: מיכל סלע. אולי מישהו הזכיר אותה כאן ואיני

מוצאת היכן. בכל אופן, במקרים של סיכון, היא עוסקת בכך גם, לאחר שפקדה את אחותה

טרגדיה.

אין כוונה להפחיד. לא מכירים את בעלך. אבל כבדהו וחשדהו. 

אמרתי שנדיר מאוד מאוד.

יש הרבה דברים נדירים שיכולים לקרות, אבל בדרך כלל לא הולכים ל"מקומות" האלו בלי ביסוס מספיק

בעיקרון 118 יכולים להפנות כעזרה ראשונה

מנצל את  ההזדמנות להגיד שאפשר גם אחרת, ולא תמיד חייבים להעניש את עצמנו במלחמות מתישות, כאילו הכאב על עצם הגירושין לא מספיק.

ביקשתי מג'מיני לנסח את ההבדלים בין 2 הצורות, לא יצא מוצלח במיוחד, אבל לא היה לי כוח לנסח בעצמי:

אופציה 1: מהתקרה של העולם – לרצפה של בית המשפט

תעצמו עיניים. תריחו את הבושם של יום החתונה, תשמעו את הלחישה ההיא באוזן, מתחת לשמיכה, "אני איתך, לכל מקום, תמיד". היינו על התקרה של העולם, נכון? שיכורים מאמונה שאנחנו חסיני אש, שאנחנו המצאנו את המושג "בית". ידענו כל קמט בצחוק, כל פחד שמתחבא בנשימה, היינו הכספת אחד של השנייה – המקום שבו מניחים את הנשמה בלי שום הגנה.

ועכשיו? עכשיו תפתחו עיניים. אנחנו בנחיתת אונס, והקרקע היא דף של פרוטוקול. איך זה הגיוני, תגידו לי, שהידיים שפעם ליטפו פנים ברוך של משי, הן אותן ידיים שחותמות עכשיו על תצהיר שנועד להחריב? איך השפתיים שצעקו "אני אוהב" בשיא של התרגשות, מפיקות עכשיו מילים כמו "מדור", "משמורת" ו"איזון משאבים"?

זו הטרגדיה האמיתית: הנפילה היא לא מהנישואין – הנפילה היא מהאמון. האדם שהיה המקלט שלך מהעולם, הופך להיות העולם שממנו אתה צריך מקלט. אנחנו משתמשים בסודות הכי כמוסים, באלו שנלחשו ברגעי חסד מוחלטים, והופכים אותם לכדורים בנשק אוטומטי. זה לא סתם סכסוך, זו בגידה של הגוף בעצמו.

וזה חוסר ההיגיון ששורף את הנשמה: אם אהבנו ככה – איך אנחנו מסוגלים לשנוא ככה? איך אנחנו נותנים למערכת, לאנשים זרים בתוך גלימות, לפרק לגורמים את מה שנבנה בדם, יזע ודמעות של שמחה? אנחנו מענישים את עצמנו על זה שפעם היינו מאוחדים, שורפים את הגשר שדרכו עברנו, רק כדי לוודא שהצד השני לא יוכל לחזור.

אבל כששורפים גשר כשעומדים עליו – כולם נופלים למים. המרחק מהחופה לספסל בבית המשפט הוא אולי כמה קילומטרים, אבל בלב... בלב זו תהום שאין לה סוף. הלוואי שהיינו זוכרים, רגע לפני הדיון הבא, שמי שיושב מולנו הוא לא "הצד שכנגד". הוא האדם שפעם, ביום אחד בהיר, הבטחנו לו את כל מה שיש לנו לתת.

אופציה 2- להציל את השברים (האומץ להניח לנשק)

תעצרו. רגע לפני שהעט נוגע בנייר והופך לכדור בלב, רגע לפני שהופכים את השנים היפות שלנו לכתם של בוץ. נכון, נפלנו. והגובה? הגובה היה מסחרר. מי שטיפס עד העננים, הנפילה שלו מרסקת עצמות, אבל האם זה אומר שצריך להמשיך לחבוט אחד בשני על הרצפה?

הצד השני הוא הבחירה בשפיכות דמים של אגו – במקום בדם הלב. זה לשבת מולך, בלי מתווכים ובלי מסכות, ולהגיד: "אהבתי אותך. לעזאזל, כמה שאהבתי". דווקא בגלל שהיינו הכל, אני מסרב להפוך אותך לכלום. דווקא בגלל שראית אותי בעירום של הנשמה, אני לא אתן לאף עורך דין להלביש אותנו בשקרים.

זה חוסר ההיגיון שהופך להיגיון חדש: במקום לשלם לאנשים זרים כדי שינהלו לנו את השנאה, אנחנו משקיעים את המאמץ בלנהל את הפרידה. זה לא "ויתור", זו גבורה עילאית. זה להחליט שהזיכרון של החופה לא יחנק במסדרונות של בית משפט, שהילדים שלנו לא יגדלו בתוך שדה קרב של "מי לקח למי".

תראו את הכוח שבשקט הזה: אנחנו מניחים את החרבות, לא כי ניצחנו, אלא כי הבנו שבמלחמה הזאת – הניצחון הוא הפסד צורב. היום שאחרי האחר הוא יום שבו אפשר לנשום, כי לא שרפנו את כל הגשרים, השארנו נתיב אחד קטן – נתיב של כבוד.

זה הכאב הכי מזוקק שיש, להגיד שלום בלי רעש. אבל בסוף, כשנסתכל אחורה על השברים, לא נראה ערימת אפר של תביעות וצווים. נראה שני אנשים שהיה להם את האומץ לסגור את הספר, בלי לקרוע את הדפים. כי גם אם הסיפור נגמר – המילים שנכתבו בו פעם, עדיין ראויות למעט חסד.

ברשותך, אביא אופציה נוספת (השלישית, נכון)?

אולי אולי אפשר לנסות לשחזר את מה שהיה? אולי מתוך

הכאב והכעס והעלבון, יכול לצמוח משהו יפה, שוב?

הרי היה כל כך יפה, מה השתבש? מה קרה שהכל נעלם,

השתנה, או חלילה הפך לשנאה?

אולי בנקודה המרכזית הזו - לשים את האצבע

על קו השבר, נקודת השבר - יכולה להפציע

גאולה?

שעשויה להיות עמוקה יותר, אמיתית יותר, יפה

יותר, מלאת הודיה יותר?

אני חייב לכתוב כמה דברים מהניסיון של הרבה אנשים, ללא הבדל בין מנצחים למפסידים, ולאו דווקא בהקשר של גירושים (למרות שבגירושין זה יותר משמעותי אולי).

דבר ראשון, כשאומרים "להניח את הנשק", הכוונה היא להניח את הנשק. כלומר לדומם מלחמה מצידי, לעזוב את הזירה.

משום מה, הרבה פעמים אנשים חושבים שלהניח את הנשק הכוונה לברור מלחמות או לבחור את העיתוי לניצחון, או לדבר על "הסכם לטובת הילדים" ואז לתקוע סכין בגב. חשוב שיהיה ברור שאלו פרקטיקות מאוד יפות אולי, אבל זה לא נקרא להניח את הנשק. יתרה מזו, בדרך כלל הצד השני מסוגל לזהות מה עומד מולו, וזה מצטייר יותר כאסטרטגיה מלחמתית מאשר כשביתת נשק. והוא כמובן יגיב בהתאם.

דבר שני, כדאי למזער או למסגר את ההתבכיינויות. אם נכנעתי או נפגעתי רגשית אבל הבנתי שהמלחמה לא שווה, אז אני מוותר. לא צריך לקרקר את זה על כל גבעה גבוהה. לא פעם, הסכמים חתומים או הסדרים שמחזיקים מעמד, סתם מתערערים או הופכים למרירים כי צד אחד כל הזמן מתבכיין.

דבר שלישי והכי חשוב, זה ששביתת נשק לא נועדה לנצח או לצאת צדיק/ה וכדו'. היא בכלל לא קשורה לצד השני. שביתת נשק נועדה לאפשר לי להמשיך לעסוק בדברים שחשובים לי בלי לשאול מה ההוא חושב ומה הוא יעשה ואיך הוא יגיב. כשאני עסוק בעצמי אני עושה בשבילי את הטוב ביותר, חבל על האנרגיות לחשוב בראש של השני וכל הזמן לחיות על פיו.

ועוד מילה אחת: שביתת נשק לא תמיד נכונה. לפעמים גם צריך להילחם.

ממש מעניין אותי, לשמוע אמת טהורה ולא מפולספת...

סתם מעניין אם הרבה האנשים הם : ג’ימיני, צ’אט ג’יפיטי ויתר חבריך...

השאלה איך מתנהגים בפועל, בזה לצערינו הai לא יכול לעזור.

זה מאוד עוזר בקבלת החלטות וזה לגמרי מנתב התנהגויות בפועל של הרבה אנשים.

כמובן שאנשים ששואלים שאלה שטחית ורדודה ומקבלים ניסוח יפה, מבינים שזה לא מספיק. אבל אם מעמיקים בשיח עם ai הוא יכול מאוד לעזור בקבלת החלטות.

וגם פוגעים באחרים על הדרך. ( מקווה שאתה לא נפגע)

וכל המטרה היא רק לחדד את עצמך ולהגיב מהר

אולי זה דרכו של פורום אבל אני מעדיפה להתכתב עם אנשים אמיתיים

שמתנהגים גם יפה ולא רק כותבים יפה 🙂

ג'ימיני פגע בך?

מהניסיון שלי הוא מאוד זהיר ומכבד.

האמת לא הבנתי מה את רוצה ולאן את חותרת (אני אפילו מציע לך לשאול את עצמך את השאלה הזו).

אני אומר לך שזה לגמרי גם מהניסיון שלי האישי, וזה נכתב דווקא בעקבות איזה סיפור לאחרונה, אבל לא נראה לי שסה אמור לעניין אותך או מישהו כאן. רק אשמח להבין, אחרי שכתבתי את זה פתאום נהיה לך טוב בחיים? מה זה תרם לך?

ועוד שתי הערות קטנטנות:

1. פילוסופיה ואמת אינן סתירה. בהנחה שיש דבר כזה אמת, גם הפילוסופיה היא אמת.

2. עד כמה שידוע לי, גימיני וגיפיטי וגיאמסי הם לא "אנשים" וקטונתי מלומר שאני מכיר אותם.

עבר עריכה על ידי מתייעצת גירושין בתאריך ב' באדר תשפ"ו 9:38

לצערי קוראת מהחוויה שלי אשתף שאני רואה ערימת תוכן כתוב יפה

אבל לא מרגישה שזה כנה ולא אנושי. 

יש הרבה כאב אבל הרבה סיסמאות ולהט.וזה כנראה לא ai

אבל לא משהו שאפשר להגיב לו בפועל.

כשתכתוב בכנות ובאופן אישי, קונקרטי אוכל לענות לשתף ולהשתתף.

ולא פילוסופיה, זה לא הקטע שלי. ולא האמת בשטח.

אם אתה קורא את ההודעות שלי אתה מבין על מה אני מדברת ומה אני מחפשת.

ולגבי השאלות הכן מעשיות שאתה שואל:

זה מאד חשוב אם אתה שואל לעצמך ואז תסביר באיזה מצב אתה ?

או שאתה שואל לחברים שלך או מדברר אותם ( פעם אחת כן כתבת שאתה שואל עבור חבר)

אבל בשאר אין גילוי נאות על איזה אנשים ואיזה סיפורים אתה מדבר

אה חוץ מהמחפוד ובחדרי חדרים .

למעשה בשביל כנות עדיף שהחברים יסבירו את הרקע בעצמם 

ולא שאתה מביא את האמת כמו שאתה שומע מהם מה שנחשב לרב לשקר בפועל, כן?

אבל לא אתפלסף על זה...

סתם כך, בכרטיס אישי כתוב שאתה נשוי , כן? מקווה שאתה מודע לעניין...

אז זה לא שיח כנה ...ויש סיסמאות. זה לא כיף וזה רק גורם למריבות ולאקשן שלילי.,,

אולי ערוץ 7 נהנה מזה, אני לא.
 

אז שיהיה לך בהצלחה בהתכבויות עם שאר הניקים. ועם ai

אני את שלי הסברתי.

שאני שואלת - על מה אתם מדברים?

מה צריך לעשות או לא?

איך להיזהר לא לפגוע, מה לא לעשות, מה מפריע.

או שזה לא ענייני, ולא קשור אלי.

אז, אדרבא.

כי אם הכוונה למשהו כללי המאפיין את הפורום - טוב ויפה.

אם זה משהו אישי - אז לא חשוב.

אם את מוצאת שאני פוגעת איכשהו, אשמח לדעת על זה.

תודה!

ויתרתי על המלחמה.

אני עסוקה בשיקום ובניית החיים שלי.

יצאתי לתקופת בירור ולא הצפתי פה דברים- בתור מנהלת.