בסופו של דבר זה הדרך  לוודא שהלקוח ישלם עבור העבודה שעשה..

מבינה אותך שזה נראה מאיים בהתחלה.. רק חשוב שתדעי שלרוב אתה מתחיל את ההליך ולא תמיד יכול לדעת מתי ואיך הוא יסתיים. 

לכן החוזים הללו..

אם יש לך קושי כלכלי במימון ההליך יש דרך נוספת לקבל סיוע משפטי מהמדינה במקרים מסויימים..

מוזמנת בשמחה להתייעץ האישי לגבי ההליך

מה האופציות שעומדות לפני גבר או אישה או זוג (ואם יש הבדל בין הדברים), לגבי סיוע משפטי.

למה זה נצרך, למה עדיף בפרטי ולמה עדיף דרך המדינה?

למי פונים ואיך יודעים מי טוב יותר?

ומה זה באמת "טוב" בנושא הזה?

זאת עוד אחד מהסיבות למה כדאי לא להיגרר למלחמות המטופשות מכל בחינה רציונלית, ולהתאמץ מאוד לסגור הכול מחוץ לערכאות המשפטיות (אפשר גם את זה לעשות בעזרת עו"ד, ולחתור להסכם, מניח שהעלויות יהיו נמוכות יותר).

בשביל איזה חבר מסכן שלך.

אבל אולי תוכל לפרט כאן מה התהליך, איך זה מתחיל ונרקם מבחינה פורמלית (לאחר "יחסינו לאן", דמעות ורגשות). באופציות השונות.

החבר לא ביצע בסוף את התהליך (ב"ה, אולי אפילו יהיה שם שלום בית ברגע האחרון, לשמחת @נחלת  @שם פשוט  ועוד).
 

תראה כמה אתה מפסיד שאתה לא מספיק סקרן...

מי זה??

אני שמחה באופן כללי אם יש ב"ה שלום בית בסוף, אבל אהיה עוד יותר שמחה אם אדע על מי מדובר.....

הלוואי!!!!!!!!!

רוצה להוסיף סמל כמו שעושים כאן אבל לא יודעת איך.....סמל שמח כזה, מחייך מכל הלב!

מהצדדים פונה לבית משפט והצד השני עם כל רצונו לסיים יפה ולהגיע להסכמות נאלץ לקחת ייצוג, מטפלים, יועצים כדי להציל את עצמו והילדים.

מי שלא היה שם  לא יבין זאת לעולם

הייתי שם ומבין.
אולי תשלחי אלי את הצד השני ואסביר לו שגם לו זה לא כדאי

,ולהשקיע את הכסף עבורכם ועבור הילדים במקום עבור עורכי דין.

לא?

צריך לרצות את זה מאוד.

מאוד. 

אפשר גם בלי שצד 1 ירגיש שהוא מוותר יותר מדי.

לפעמים, הערכאה המשפטית מרמזת את הכיוון באופן "זמני", ומי שיש לו אפילו קצת שכל יגיע להסכם ברוח זו פחות או יותר וימשיך הלאה.

מי שלא, יתיש את עצמו במשך שנים, ובסוף יגיע לאותה תוצאה במקרה הטוב.

את צודקת, שמי שיש לו הרבה שכל, לא יגיע בכלל לכל הבלגנים.

לוותר על הכל? הכל הכל?

שאלה טובה...

אני חושבת שאם מההתחלה באים לויתור גדול וכואב ובאים לשלום ובשום אופן לא מלכלכים על הצד השני, גם אם הוא כן מלכלך, לא מטנפים בשום אופן!

אז בסופו של דבר הצד השני מבין שהוא לא מאוים ומתרכך גם הוא.

בע"ה.

זה עבודת מידות.

וגם אם כבר טינפתם ורוצים לתקן אז אפשר.

ע"ע-

כן. רצון אמיתי וכנה של שניהם שלא יהיו מלחמות. - גרושים וגרושות

בעיקר אהבתי את זה שאת מצטטת את עצמך (ועוד תצחקי עליי שאני מצטט מ"בחדרי" 😅).

מה שכן, צריך להכיר את המושג שהמציא/ פיתח ישראל אומן: "פרדוקס הסחטן". אם מראש מוותרים על כל דבר, זה לא יביא להסכם אלא לניסיונות חוזרים ונשנים לסחוט ולנצל עוד ועוד. כי מריבות על כסף הן אף פעם לא על כסף (כמו שאומרת רות דיין), וכשמישהו רוצה להוציא קיטור, גם אם תתני לו הכל הוא יצטרך להוציא עוד קיטור. והתוצאה תהיה כמו בשיר "כריש" של נעמי שמר.

(אגב ממש לאחרונה התייעצה איתי מישהי שוויתרה יותר מדי בגירושין א, ועכשיו שוב מנסים לסחוט אותה לוותר יותר מדי בגירושין ב. אז כנראה שזה גם אופי ומוצצי הדם יודעים איך לנצל את זה... ועוד דבר חשוב שנוגע לנושא השרשור: מי שמשכנע אותה בשני הסבבים לוותר, זה דווקא העו"ד שלה שרוצה לסגור את התיק, לקבל כסף וללכת)

לפילוסופים שבינינו (@מתייעצת גירושין?): בטח אתם מכירים את התפיסה העתיקה של המידות, כחולשה של האדם - שהוא, לדוגמה, כל כך אוהב משהו ולכן הוא נעשה חלש מולו. ככה זה נתפס ע"י סוקרטס ב"משתה", וכך גם עולה מספר הכוזרי תחילת מאמר ב.

לעומת זאת, רבי חיסדאי קרשקש חידש שאהבה אינה חולשה אלא תוצאה של גדולה. אני כל כך משמעותי ולכן אני מזהה ערך במשהו וחושב שאני יכול להתחבר/לתרום/להתרם באמצעותו (לשורש התפיסה הזו עיינו כאן: https://www.daat.ac.il/daat/vl/shamirkreskas/shamirkreskas01.pdf ). אני חושב שאותו רעיון אפשר לקחת גם לעולם הוויתור: אני אדם מכובד, אתה לא תדרדר אותי למריבות של כיתה א, אני חותר לטוב כי אני מאמין בו. אבל זה גם לא אומר שאני מראש מאפשר לך לקחת הכל, ובוודאי שלא אאפשר לך לעשות כל מה שבא לך (את זה ניתן לבצע, כאשר גם כשמוותרים, לא עושים את זה מיד ובקלות וללא שיחה מבהירה).

ואז, מצד אחד חותרים לפשרה ומוכנים לוויתורים, אבל מצד שני ברור שלא הכל מותר ולא כל ויתור יתקבל. וגם, המוותר עדיין תמיד מוכן עם דורון, תפילה ומלחמה.

למצוא שלווה בתוך עולם משוגע זה מסע חיים.

אבל אפשר להגיע לשלווה גם בכאלה מצבים,

אפשר להגיע למצב שהשלווה שלך לא מושפעת מטירוף חיצוני.

צריך הרבה לרצות.

ואני לא מחפשת שירחמו עלי, בטח מי שמתעסק בדין.

ציינתי עובדה שהם, עורכי הדין , לא מרחמים בנושא תשלום כסף.

זה קריטריון חשוב כשחותמים יפוי כח ומתחייבים על כספים.

היו לנו קצת דיונים פילוסופים לאחרונה. אבל זה לא מחייב אותך לאהוב פילוסופיה
 

כשכתבתי את הודעותיי כאן, גם אני התכוונתי לנושא הכספי. אחר כך חשבתי שאולי כתבת "לא מרחמים" בתור מטאפורה, ולא שאת מצפה ירחמו. אז כל תגובותיי כאן פחות מכוונות אלייך.

ממעט ההיכרות שלי, מי שיודע לקום על הרגליים, לא צריך כלום (יש לי חבר שהשאיר לגרושתו פנטהאוז מהסרטים והוא מגדל לבד את כל ילדיהם בדירה שכורה קטנה, ואין מאושר ממנו. היא אגב, כל היום מקללת אותו). לעומת זאת, מי שכל הזמן מחכה שיפתרו לו בעיות, סתם סובל לאורך כל הדרך. (זה כמובן לא מכוון לאף אדם ספציפית, אני בטוח שכולם/ן פה א/נשים עם שכל).

גם לא עוברים על לשון הרע.

עבודת המידות. כמה את צודקת וכמה זה , לפעמים, קשה....

היה לי עורך דין שחלמתי בלילה סיוטים עליו

אני כעת בסיוע משפטי וזה תענוג שהכל חינמי.

והעורכת דין שלי מהממת. ברוך ה’ טפו טפו.

למה שהם ירחמו עלייך? זו העבודה שלהם.

כעצמאי (בחלק מעבודתי) אני אומר לך: אם מצופה ממני לעבודה טובה, שישלמו לי בשביל השעות והדאגה והייעוץ והחשיבה מחוץ לקופסא.

לא בא להתריס, אבל אם אני מבין נכון, רוב האנשים שנגררים למשפטים לא נגמרים - אלו אנשים שבעצמם לא ממש מרחמים על מי שהיה בשר מבשרם.

אני בכלל חושב, שמי שמתנהג ככה הוא הצסכן הכי גדול בסיפור...

אולי זה סיפורים שחיברו בai

נשמע ספר מתח,

את מכירה את הסיפורים אישית? נכחת שם?

איזה צד את לסיפור?

נורא.

כל אחד הוא צד אחד. גם גבירתי היא כנראה צד אחד בסיפור גירושיה.
 

דווקא בכל הקשור ל@שם פשוט, הרי סביר להניח ששני הצדדים פנו אליה כדי שתעזור להם.

הם צריכים להגן ולייצג נאמנה את הלקוח שלהם.

לקוחות לט צריכים להיות מסוייטים בלילה מעו"ד שלהם.

רק ףמלקרןא את מה ש@מתייעצת גירושין כתבה זה להבין מדבריה שהיא עברה את מה שעברתי.

כן, יש הרבה עו"ד שמשתלטים על התיק והלקוח נהפך לקורבן כפול .

מזדהה ים מה ש @מתייעצת גירושין כתבה.

שמחה בשבילה מאוד שהיום היא מיוצגת באופן הגון.

@שלג דאשתקד - כנראה פרוס בפנייך שטיח אדום ואתה נתקל רק באנשים הגונים וישרים , אז בחיים לא תבין זאת.

ולא ממש הבנתי איפה דבריי סותרים את דברייך.

בכל מקרה מאחל לך המון בהצלחה!

אשתדל לשלוח לך באישי איזה מידע שאולי יסייע לכם (בהנחה שהחמוד שלך באמת התפכח).

כמובן שלא באתי לשפוט אותך או אף אחד.

ככלל, אני לא חושב שאמורים לצפות שמישהו ירחם עלייך. אף אחד לא חייב לרחם על אף אחד, וכמו שאומרים אצלינו "ציפיות - יש רק לכריות".

דווקא כשיוצאים לדרך חדשה, עוד יותר כדאי לבנות את עצמך ולא לצפות שמישהו יממן אותך וידאג לך ויעזור לך עם הילדים וכו וכו.

יש בעולם אנשים טובים שיעזרו לך, וגם זה בדרך כלל מותנה בדרך זו או אחרת, באופן שבו את תתייחסי אליהם, אבל ככלל אי אפשר לכפות או לחוות כמחויבות. (את בטח יודעת מי זה שמדינת ישראל ממנה לו טיפולים במחלה הנוראה, ואחר כך הוא אמר "אתם הייתם חייבים לעשות את זה")

יש לך בפועל עורך דין? טוען רבני? התגרשתם בכלל?

יש אוירה של דיבור תיאורטי ופילוסופי מדבריכם

שגורם לי לחשוב שאתם אולי פה בפורום בטעות ?

או בסוג של גישוש או תמיכה לחברים?

אני כנראה טועה

אבל לא ראיתי שיש לכם עדיין נסיון בפועל במערכת המשפטית,

יתכן וזה כי הגירושין היו בטוב וללא צורך בייצוג

או כי אתם עדיין נשואים.

אבל לדעתי מצחיק להגיב בנושא שאין לכם נסיון בו

ולהשוות עובד עצמאי סתם לעורך דין משפחה שיש עליו חובות מטעם התעודה

שמתעסק בדיני נפשות מה שיותר קרוב לרופא לדעתי העניה ופחות לשוחט...

לא שאני לא חושבת שאין רעים

נתקלתי ברעים ובאכזריים ובמשועממים ובשקרנים ובפגועי המערכת שרוצים צדק

אבל תכלס אם אתם פילוסופים אז צדק הוא רק כוכב וגם מושג תיאורטי. לא?

כואב לי לשמוע על העוגמת נפש שלך. הלוואי ותמצאי את המייצג/ת שטוב/ה ונכונ/ה לך!

רק רוצה לומר שיש גם כאלה מקצועיים ואנושיים. שמגיעים למקצוע הזה מתוך תחושת שליחות ורצון לעשות צדק..

אגב, דווקא לגרוש שלי , יש עורך דין מאד רחמן.

בכל הקשור לתשלום, אדם יכול להיות מאוד רחמן ואכפתי ובכל זאת המומחיות והוותק וההשקעה שלו שווים הרבה כסף.

להתפרנס ממשהו שאנחנו אוהבים זה לא משהו פסול, ונהפוך הוא.

אם הכוונה לקטע שהעו"ד מסית את האישה (לדוגמה) להתלונן במשטרה ולהשתגע וליצור המון ערפל, כשהיחיד שמרוויח מהבלגן הזה הוא העו"ד, זה ודאי פסול.

מצד שני, בני אדם צריכים להיות עם ראש על הכתפיים ולא לתת לאף אחד לנהל אותם, ולא חשוב אם זה עו"ד, עו"ס, רופא או סנדלר. בפרפרזה לדבריו של אריך פרום: מי שמסיר אחריות מענייניו, נעשה בסוף פחות בן חורין על עצמו ועל משפחתו וחפציות

לא נשמע כמו

משהו בריא י"מ

לעשות

ממש מובן הרצון והצורך

והקונפליקט שהדת מביאה איתה

וזה פשוט לא רלוונטי. בטח לא לשיתוף כאן.

זה כל האישו בחיים

לחשוב לרצות להתלבט לבחור

אם זה לא היה רלוונטי

לא היית טורח להגיב

כי זה מסיט את הדיון מהשיתוף של בעל השירשור

זה לא מקובל ונשמע הזוי אבל לדעתי אתה יכול להיות בקשר כמו זה שאתה מתאר בלי לעשות עבירות, פשוט למצוא מישהי דמוכנה להתחתן, אפילו בטקס קטן ורישמי ברבנות, חתונה לא מחייבת אלא רק כדי לפתור את הקונפליקט הדתי

מצטערת שזה נשמע לא טוב, אבל זו האמת.

אינטימיות רגשית וגופנית, כוללת זוגיות.

וכמובן- מחוייבות לאישה. שתהיה נאמן לה.

אישה לא יכולה להיות באינטימיות רגשית אם אינה יודעת שהגבר שלצידה מחוייב לה במאת האחוזים.

למה שתמצא אישה כזו שתהיה מוכנה שתנצל את הלב שלה אם אינך מוכן להתחייב לקשר איתה?

וכמובן שעוד לא דברתי על הרובד שהיהדות מוסיפה על הקשר הזוגי טהינטימי בין בני זוג.

קשה לך? אין מה לעשות צריך להתמודד עם החוסר, הלבד והרצון לממש את הזוגיות גם במציאות.

לגבי עבודה אישית שכתבת שאתה צריך לעשות-

אינני יודעת על מה מדובר, אבל עבודה עצמית שנעשית ברצינות לא אמורה לקחת כ"כ הרבה שנים.

מתחילים לעבוד, בונים את האישיות, ואז ממשיכים את העבודה עם האישה שתברר לחיות לצידה עם מחוייבות לבית עד מאה ועשרים. לא מחכים להיות מושלמים כי זה באמת יכול לייאש.

בהצלחה!

לכל בן אדם או בת אדם יש צורך ורצון בקרבה ואינטימיות זה קודם לדת או להתחייבות של חתונה, זה טבעי.

מה ניצול בקשר זוגי שלא מחויב בחתונה? גם נשים וגם גברים רוצים אינטימיות זה לא איזה סוד

אם היא נורמלית בתחושות שלה, ברצונות שלה, בחיים שלה

היא תחפש גבר שמחוייב לקשר איתה

ויש סקלה רחבה מאוד בין אי מחויבות בכלל למחויבות של טבעת.

יכול להיות שיש אנשים

ואני ביניהם

שלא אוהבים את הרעש ואת

המלאכותיות הזה של החתונה

עם כל הסוראוונד והרמקולים

לגיטימי!!

אז אפשר ללכת לרבנות

ולסדר איזה טקס שיסדר את זה

וואללה נשמע טוב ומזל טוב 💍

השאלה היא מה רמתו

של בן הזוג האם הוא מחויב

קודם לעצמו להיות חזק על החיים

וממילא לזוגתו שתחיה לעתיד

תלך עכשיו אל תחכה לאחרי גירושין

רק תדע שטיפול לא מתקן אותך

הוא עוזר לך אם אתה מוכן לעשות עבודה עם עצמך

להגיע למקום יותר טוב ולהתקדם קדימה מהמקום שאתה נמצא בו והעזרה הזאת משמעותית כי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים.

בהצלחה.

בתור אחד שמעביר טיפולים כאלה אני יכול לומר לך שמה שאתה מחפש זה בשורש של העניין זה להחזיר לעצמך את הביטחון העצמי והאמון בעצמך.

עושים את זה דרך שיח שבו אתה והמטפל או כל מי שתבחר צוללים לשורש הפחדים והדברים שגורמים לך לחשוש לדבר ולהגיד את מה שמפריע לך ומשם מנפצים אותם.

אחרי שמוציעים את השורשים הרעילים שהגבילו והקטינו אותך(תבחר מטפל בקפידה כי אתה עלול להיות בתהליך שנים בלי התקדמות אם הוא לא מספיק טוב), ואחרי שהוצאתם

את השורשים הרעילים, עליהם אתם מתחילים לבנות ביחד שורשים בריאים יותר שיתנו לך את האפשרות "להרגיש שמותר לי לדבר בלי לפחד" והרבה יותר מזה !

תדבר איתי אעזור לך חינם. תשלח לי הודעה במדיה - משה בין

ביטחון עצמי. "מותר לי לדבר בלי לפחד" אתה כנראה בקשר של חרדה. והחרדה הייתה שם קודם.

לבחור בשביל הילד או למנוע ממנו טעויות

זה שלו

אבל

ילד שגדל בחוסר שיפוטיות ומקבל דוגמא אישית לבחירות נכונות (גם אם זה להתגרש)

יש לו סיכוי יותר טוב

לפתח חוש ביקורת

ולבחור נכון

אתה לא יכול לבטח לילדיך עושר, אושר, זוגיות טובה, כושר, דתיות, בריאות. או שום דבר חשוב למעשה.

כל מה שאתה יכול הוא לשמש דוגמה אישית ולהתפלל, אני אומר את זה לך, לעצמי ולכל הורה, ילדים לא מקשיבים לעצות, ילדים רואים דוגמה אישית ומחקים אותה (או עושים אנטי, או חושבים שעושים אנטי).

או לשאול את חנן בן ארי....יש לו שיר כזה...

אני לא צינית הרי גם אני גרושה.....

חושבת שאם הם גדלים בריאי נפש ושמחים, יקל עליהם לראות מה שצריכים

לראות וממה צריך להתרחק. בעזרת השם.

אל תדאג.

אגב, אם כבר, יש ספר הנקרא "הכל סיפור של פיקסווילים" - תמר.

על בעל מתעלל (מתאים בדרך כלל יותר לבנות), אבל בצורה כזו,

שעד שאתה לא מתקדם בספר, אינך מבין על מה המהומה בעצם.

אבל באמת לא לדאוג. וכן להתפלל. לא הכל בידיים שלנו. כידוע.

מחקרים מראים שילדים שגדלו בבתים שהיחס בין ההורים לא היה תקין יש להם סיכוי גדול יותר להקים בתים נהדרים. ילדים אלו ראו בבית דוגמה אישית מה קורה כשהיחסים לא טובים ויעשו מאמצים להקים בית שבו היחסים בין ההורים יהיה תקין.

לצערי גדלתי עם הורים גרושים מגיל צעיר. כנראה שלא ממש עזר לי. אבל לפחות שיעזור לילדים שלי בעזרת ה'!

שקלת פשוט להשאיר משהו מנגן לפני שבת?

מה עם קריאת ספרים כמו פעם? 🙂.

אני מוצא שזה ממש ממלא לי את הזמן, וחבל שמצליח לקרוא בעיקר רק שבת בשבועיים כשאני לבד...

בכל מקרה, מוזמן לאישי, אם בא לך לפרוק בלי קשר.

יכולה להמליץ אם תגידי מה את אוהבת...

מה עם להזמין חברה? להיות מוזמנת?

ואפשר ואף צריך למצוא לזה פתרונות.

לתפוס את השד כשהוא עדיין קטן.

במצבי רוח קשים במיוחד, קראתי ספרי ילדים. אוהבת.

השבת כיסוד הבריאה: ציר מרכזי לגילוי אלוקות בעולם

מצוות שמירת השבת אינה רק ציווי דתי המיועד למנוחה, אלא היא מהווה את היסוד המבני של הבריאה כולה. תכלית השבת היא להביא לידי ביטוי את גילוי האלוקות בכל רבדי המציאות, ובפרט בעולמנו הגשמי – ה"עולם התחתון". על פי תפיסה זו, השבת היא הכלי שדרכו מכירים יושבי תבל כי קיים בורא קדמון ונצחי העומד מאחורי מערכת הטבע האינסופית.

עדות על חידוש העולם

עצם השביתה ממלאכה ביום השביעי מהווה עדות חיה על כך שהעולם אינו קדמון, אלא נברא ברצון הבורא. כפי שנאמר בעשרת הדיברות: "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ... וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" (שמות כ, י). בשמירת השבת, היהודי הופך לשותף בהצהרה הקוסמית על ריבונותו של הקדוש ברוך הוא, ובכך הוא פועל להעביר ולבטל את "רוח הטומאה" או הרוח המתנגדת המנסה להסתיר את הנוכחות האלוקית בעולם.

השבת כמקור הברכה והידיעה

חז"ל מלמדים כי "השבת היא מקור הברכה", והיא זו המעניקה חיות לכל ששת ימי המעשה. דרך השבת, הידיעה האמונית מחלחלת מן השכל אל הלב, עד שמתקיים החזון הנבואי: "וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר ה'" (ישעיהו סו, כג). גילוי זה נועד להסיר את מסכי ההסתרה ולזכך את המציאות הגשמית, כך שכל נברא יכיר במטרת בריאתו – להוות דירה בתחתונים לשכינה

שמירת השבת היא האקט העוצמתי ביותר של השלטת הרוח על החומר. היא המחסום המוסרי והאמוני האחרון בפני תפיסות עולם חומריות, והיא המפתח לגאולה השלמה שבה יתגלה כבודו יתברך בכל העולמות כולם, כפי שאנו מייחלים: "לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים".

כשבן אדם מתפרק אין לו כוח להחזיק כלום, וכל היסודות מתערערים.

הדתי הממוצע, המחמיר מאוד והלייט מאוד גם יחד - לרוב לא נופלים בשמירת שבת. לכן זה חריג.

אני נפלתי בשמירת שבת הרבה בתקופות שהיה לי קשה. זה עדיין חריג, עדיין מזיק לבן אדם באותה המידה, עדיין עושה קרע בעובי הקורה של עולם ההשקפה והערכים שלו.

במקום לערוך השוואות כדי לקבל חצי נחמת טפשים (או גערה והתנערות מכל מיני מדקדקי קלה כבחמורה) - קח את עצמך בידיים, תראה בזה אינדיקציה למצב נפשי חמור שמערער דבר יציב כמו עולם ערכים והרגל תרבותי, קח את עצמך לטיפול ולכל מה שיוכל לעזור לעצמך לקום.

להירקב ברחמים עצמיים, בבדידות ופסיביות עושה נזקים אדירים בחיים של האדם הפרטי, והם מחלחלים ופוגעים גם בקרובים לו.

מאחל שהשברים והרסיסים יתאחו ושתקום מחדש

היא מצווה יחסית קלה

למי שרגיל ונמצא בסביבה שומרת

ונהית קשה למי שיוצא מהשגרה הרגילה של שבתות

נניח אנשים שנמצאים לבד או נתקלים בסיטואציות רפואיות תכופות עם מכשירי חשמל או כל דבר אחר שמקשה

בעוד נניח אי שמירה נגיעה זה משהו יותר חשוף כי זה קורה בין 2 אנשים

אי שמירת שבת יכולה להיות סמויה לחלוטין

לכן לא באמת אפשר לדעת כמה זה נפוץ

בעיניי חשוב לבחור מה שנכון ללב

מה שמשאיר אותך יציב ושפוי

דת ואמונה לא קודמים לשפיות

ותמיד אפשר לחזור לבחור אחרת כשזה יתאים

בין מצב אקוטי נפשי שעלול להוביל לחילול שבת ואולי מובן ומתקבל (איני יודעת

איך ואם ההלכה מתייחסת למצב כזה), לבין מצב רוח רע, עצוב וקודר, אני חושבת.

מסכימה עם נקדימון שצריך להשתדל מאוד לא להקל ולא להתרגל לזה.

יש הרבה דברים שיכולים לעשות שלא יגרמו לחילול שבת; מאמינה שאת

יכולה למצוא פתרונות, למרות שאינן מושלמים. אבל אם הם קצת מקלים

על מצב הרוח הקשה (לא מדברת ממרום כסאי. מכירה את זה), וזה

יוריד כמה אחוזים מהשחור שחור מדכא הזה, דיינו.

מה עם לקחת איזה משהו מרגיע (לפני או במשך השבת)?

זה עשוי לעזור.

אם את אוהבת לקרוא, זה מאוד יכול לעזור; לשקוע באיזה ספר

מהסוג שמרתק אותך. אולי?

עוד מעט ישנו את שעון הקיץ הזה שבעקבותיו השבת לא נכנסת

ואחרי שהיא כבר כן, היא לא יוצאת.... (סליחה סליחה השם,

אדם יסודו מעפר וסופו מעפר, אז אל נא תכעס....)

וזה כבר יהיה יותר קל.

בהצלחה חמודה. הדברים יסתדרו. מבטיחה לך וייראו

ויורגשו הרבה הרבה יותר טוב בהמשך. ואל תשכחי

שאת בעצם אף פעם לא לבד;

הוא אמנם לא נראה ואי אפשר למוש או להריח אותו

אבל הוא מביט, מקשיב ומאזין...לך אישית, כל הזמן כל הזמן.

באמת!