בסופו של דבר זה הדרך  לוודא שהלקוח ישלם עבור העבודה שעשה..

מבינה אותך שזה נראה מאיים בהתחלה.. רק חשוב שתדעי שלרוב אתה מתחיל את ההליך ולא תמיד יכול לדעת מתי ואיך הוא יסתיים. 

לכן החוזים הללו..

אם יש לך קושי כלכלי במימון ההליך יש דרך נוספת לקבל סיוע משפטי מהמדינה במקרים מסויימים..

מוזמנת בשמחה להתייעץ האישי לגבי ההליך

מה האופציות שעומדות לפני גבר או אישה או זוג (ואם יש הבדל בין הדברים), לגבי סיוע משפטי.

למה זה נצרך, למה עדיף בפרטי ולמה עדיף דרך המדינה?

למי פונים ואיך יודעים מי טוב יותר?

ומה זה באמת "טוב" בנושא הזה?

זאת עוד אחד מהסיבות למה כדאי לא להיגרר למלחמות המטופשות מכל בחינה רציונלית, ולהתאמץ מאוד לסגור הכול מחוץ לערכאות המשפטיות (אפשר גם את זה לעשות בעזרת עו"ד, ולחתור להסכם, מניח שהעלויות יהיו נמוכות יותר).

בשביל איזה חבר מסכן שלך.

אבל אולי תוכל לפרט כאן מה התהליך, איך זה מתחיל ונרקם מבחינה פורמלית (לאחר "יחסינו לאן", דמעות ורגשות). באופציות השונות.

החבר לא ביצע בסוף את התהליך (ב"ה, אולי אפילו יהיה שם שלום בית ברגע האחרון, לשמחת @נחלת  @שם פשוט  ועוד).
 

תראה כמה אתה מפסיד שאתה לא מספיק סקרן...

מי זה??

אני שמחה באופן כללי אם יש ב"ה שלום בית בסוף, אבל אהיה עוד יותר שמחה אם אדע על מי מדובר.....

הלוואי!!!!!!!!!

רוצה להוסיף סמל כמו שעושים כאן אבל לא יודעת איך.....סמל שמח כזה, מחייך מכל הלב!

מהצדדים פונה לבית משפט והצד השני עם כל רצונו לסיים יפה ולהגיע להסכמות נאלץ לקחת ייצוג, מטפלים, יועצים כדי להציל את עצמו והילדים.

מי שלא היה שם  לא יבין זאת לעולם

הייתי שם ומבין.
אולי תשלחי אלי את הצד השני ואסביר לו שגם לו זה לא כדאי

,ולהשקיע את הכסף עבורכם ועבור הילדים במקום עבור עורכי דין.

לא?

צריך לרצות את זה מאוד.

מאוד. 

אפשר גם בלי שצד 1 ירגיש שהוא מוותר יותר מדי.

לפעמים, הערכאה המשפטית מרמזת את הכיוון באופן "זמני", ומי שיש לו אפילו קצת שכל יגיע להסכם ברוח זו פחות או יותר וימשיך הלאה.

מי שלא, יתיש את עצמו במשך שנים, ובסוף יגיע לאותה תוצאה במקרה הטוב.

את צודקת, שמי שיש לו הרבה שכל, לא יגיע בכלל לכל הבלגנים.

לוותר על הכל? הכל הכל?

שאלה טובה...

אני חושבת שאם מההתחלה באים לויתור גדול וכואב ובאים לשלום ובשום אופן לא מלכלכים על הצד השני, גם אם הוא כן מלכלך, לא מטנפים בשום אופן!

אז בסופו של דבר הצד השני מבין שהוא לא מאוים ומתרכך גם הוא.

בע"ה.

זה עבודת מידות.

וגם אם כבר טינפתם ורוצים לתקן אז אפשר.

ע"ע-

כן. רצון אמיתי וכנה של שניהם שלא יהיו מלחמות. - גרושים וגרושות

בעיקר אהבתי את זה שאת מצטטת את עצמך (ועוד תצחקי עליי שאני מצטט מ"בחדרי" 😅).

מה שכן, צריך להכיר את המושג שהמציא/ פיתח ישראל אומן: "פרדוקס הסחטן". אם מראש מוותרים על כל דבר, זה לא יביא להסכם אלא לניסיונות חוזרים ונשנים לסחוט ולנצל עוד ועוד. כי מריבות על כסף הן אף פעם לא על כסף (כמו שאומרת רות דיין), וכשמישהו רוצה להוציא קיטור, גם אם תתני לו הכל הוא יצטרך להוציא עוד קיטור. והתוצאה תהיה כמו בשיר "כריש" של נעמי שמר.

(אגב ממש לאחרונה התייעצה איתי מישהי שוויתרה יותר מדי בגירושין א, ועכשיו שוב מנסים לסחוט אותה לוותר יותר מדי בגירושין ב. אז כנראה שזה גם אופי ומוצצי הדם יודעים איך לנצל את זה... ועוד דבר חשוב שנוגע לנושא השרשור: מי שמשכנע אותה בשני הסבבים לוותר, זה דווקא העו"ד שלה שרוצה לסגור את התיק, לקבל כסף וללכת)

לפילוסופים שבינינו (@מתייעצת גירושין?): בטח אתם מכירים את התפיסה העתיקה של המידות, כחולשה של האדם - שהוא, לדוגמה, כל כך אוהב משהו ולכן הוא נעשה חלש מולו. ככה זה נתפס ע"י סוקרטס ב"משתה", וכך גם עולה מספר הכוזרי תחילת מאמר ב.

לעומת זאת, רבי חיסדאי קרשקש חידש שאהבה אינה חולשה אלא תוצאה של גדולה. אני כל כך משמעותי ולכן אני מזהה ערך במשהו וחושב שאני יכול להתחבר/לתרום/להתרם באמצעותו (לשורש התפיסה הזו עיינו כאן: https://www.daat.ac.il/daat/vl/shamirkreskas/shamirkreskas01.pdf ). אני חושב שאותו רעיון אפשר לקחת גם לעולם הוויתור: אני אדם מכובד, אתה לא תדרדר אותי למריבות של כיתה א, אני חותר לטוב כי אני מאמין בו. אבל זה גם לא אומר שאני מראש מאפשר לך לקחת הכל, ובוודאי שלא אאפשר לך לעשות כל מה שבא לך (את זה ניתן לבצע, כאשר גם כשמוותרים, לא עושים את זה מיד ובקלות וללא שיחה מבהירה).

ואז, מצד אחד חותרים לפשרה ומוכנים לוויתורים, אבל מצד שני ברור שלא הכל מותר ולא כל ויתור יתקבל. וגם, המוותר עדיין תמיד מוכן עם דורון, תפילה ומלחמה.

למצוא שלווה בתוך עולם משוגע זה מסע חיים.

אבל אפשר להגיע לשלווה גם בכאלה מצבים,

אפשר להגיע למצב שהשלווה שלך לא מושפעת מטירוף חיצוני.

צריך הרבה לרצות.

ואני לא מחפשת שירחמו עלי, בטח מי שמתעסק בדין.

ציינתי עובדה שהם, עורכי הדין , לא מרחמים בנושא תשלום כסף.

זה קריטריון חשוב כשחותמים יפוי כח ומתחייבים על כספים.

היו לנו קצת דיונים פילוסופים לאחרונה. אבל זה לא מחייב אותך לאהוב פילוסופיה
 

כשכתבתי את הודעותיי כאן, גם אני התכוונתי לנושא הכספי. אחר כך חשבתי שאולי כתבת "לא מרחמים" בתור מטאפורה, ולא שאת מצפה ירחמו. אז כל תגובותיי כאן פחות מכוונות אלייך.

ממעט ההיכרות שלי, מי שיודע לקום על הרגליים, לא צריך כלום (יש לי חבר שהשאיר לגרושתו פנטהאוז מהסרטים והוא מגדל לבד את כל ילדיהם בדירה שכורה קטנה, ואין מאושר ממנו. היא אגב, כל היום מקללת אותו). לעומת זאת, מי שכל הזמן מחכה שיפתרו לו בעיות, סתם סובל לאורך כל הדרך. (זה כמובן לא מכוון לאף אדם ספציפית, אני בטוח שכולם/ן פה א/נשים עם שכל).

גם לא עוברים על לשון הרע.

עבודת המידות. כמה את צודקת וכמה זה , לפעמים, קשה....

היה לי עורך דין שחלמתי בלילה סיוטים עליו

אני כעת בסיוע משפטי וזה תענוג שהכל חינמי.

והעורכת דין שלי מהממת. ברוך ה’ טפו טפו.

למה שהם ירחמו עלייך? זו העבודה שלהם.

כעצמאי (בחלק מעבודתי) אני אומר לך: אם מצופה ממני לעבודה טובה, שישלמו לי בשביל השעות והדאגה והייעוץ והחשיבה מחוץ לקופסא.

לא בא להתריס, אבל אם אני מבין נכון, רוב האנשים שנגררים למשפטים לא נגמרים - אלו אנשים שבעצמם לא ממש מרחמים על מי שהיה בשר מבשרם.

אני בכלל חושב, שמי שמתנהג ככה הוא הצסכן הכי גדול בסיפור...

אולי זה סיפורים שחיברו בai

נשמע ספר מתח,

את מכירה את הסיפורים אישית? נכחת שם?

איזה צד את לסיפור?

נורא.

כל אחד הוא צד אחד. גם גבירתי היא כנראה צד אחד בסיפור גירושיה.
 

דווקא בכל הקשור ל@שם פשוט, הרי סביר להניח ששני הצדדים פנו אליה כדי שתעזור להם.

הם צריכים להגן ולייצג נאמנה את הלקוח שלהם.

לקוחות לט צריכים להיות מסוייטים בלילה מעו"ד שלהם.

רק ףמלקרןא את מה ש@מתייעצת גירושין כתבה זה להבין מדבריה שהיא עברה את מה שעברתי.

כן, יש הרבה עו"ד שמשתלטים על התיק והלקוח נהפך לקורבן כפול .

מזדהה ים מה ש @מתייעצת גירושין כתבה.

שמחה בשבילה מאוד שהיום היא מיוצגת באופן הגון.

@שלג דאשתקד - כנראה פרוס בפנייך שטיח אדום ואתה נתקל רק באנשים הגונים וישרים , אז בחיים לא תבין זאת.

ולא ממש הבנתי איפה דבריי סותרים את דברייך.

בכל מקרה מאחל לך המון בהצלחה!

אשתדל לשלוח לך באישי איזה מידע שאולי יסייע לכם (בהנחה שהחמוד שלך באמת התפכח).

כמובן שלא באתי לשפוט אותך או אף אחד.

ככלל, אני לא חושב שאמורים לצפות שמישהו ירחם עלייך. אף אחד לא חייב לרחם על אף אחד, וכמו שאומרים אצלינו "ציפיות - יש רק לכריות".

דווקא כשיוצאים לדרך חדשה, עוד יותר כדאי לבנות את עצמך ולא לצפות שמישהו יממן אותך וידאג לך ויעזור לך עם הילדים וכו וכו.

יש בעולם אנשים טובים שיעזרו לך, וגם זה בדרך כלל מותנה בדרך זו או אחרת, באופן שבו את תתייחסי אליהם, אבל ככלל אי אפשר לכפות או לחוות כמחויבות. (את בטח יודעת מי זה שמדינת ישראל ממנה לו טיפולים במחלה הנוראה, ואחר כך הוא אמר "אתם הייתם חייבים לעשות את זה")

יש לך בפועל עורך דין? טוען רבני? התגרשתם בכלל?

יש אוירה של דיבור תיאורטי ופילוסופי מדבריכם

שגורם לי לחשוב שאתם אולי פה בפורום בטעות ?

או בסוג של גישוש או תמיכה לחברים?

אני כנראה טועה

אבל לא ראיתי שיש לכם עדיין נסיון בפועל במערכת המשפטית,

יתכן וזה כי הגירושין היו בטוב וללא צורך בייצוג

או כי אתם עדיין נשואים.

אבל לדעתי מצחיק להגיב בנושא שאין לכם נסיון בו

ולהשוות עובד עצמאי סתם לעורך דין משפחה שיש עליו חובות מטעם התעודה

שמתעסק בדיני נפשות מה שיותר קרוב לרופא לדעתי העניה ופחות לשוחט...

לא שאני לא חושבת שאין רעים

נתקלתי ברעים ובאכזריים ובמשועממים ובשקרנים ובפגועי המערכת שרוצים צדק

אבל תכלס אם אתם פילוסופים אז צדק הוא רק כוכב וגם מושג תיאורטי. לא?

כואב לי לשמוע על העוגמת נפש שלך. הלוואי ותמצאי את המייצג/ת שטוב/ה ונכונ/ה לך!

רק רוצה לומר שיש גם כאלה מקצועיים ואנושיים. שמגיעים למקצוע הזה מתוך תחושת שליחות ורצון לעשות צדק..

אגב, דווקא לגרוש שלי , יש עורך דין מאד רחמן.

בכל הקשור לתשלום, אדם יכול להיות מאוד רחמן ואכפתי ובכל זאת המומחיות והוותק וההשקעה שלו שווים הרבה כסף.

להתפרנס ממשהו שאנחנו אוהבים זה לא משהו פסול, ונהפוך הוא.

אם הכוונה לקטע שהעו"ד מסית את האישה (לדוגמה) להתלונן במשטרה ולהשתגע וליצור המון ערפל, כשהיחיד שמרוויח מהבלגן הזה הוא העו"ד, זה ודאי פסול.

מצד שני, בני אדם צריכים להיות עם ראש על הכתפיים ולא לתת לאף אחד לנהל אותם, ולא חשוב אם זה עו"ד, עו"ס, רופא או סנדלר. בפרפרזה לדבריו של אריך פרום: מי שמסיר אחריות מענייניו, נעשה בסוף פחות בן חורין על עצמו ועל משפחתו וחפציות

שהוא לא יחזור להיות מי שהיה לא מחר לא מחרתיים ולא בעוד חמש שנים

זה היום שקמתי ועזבתי שהבנתי שהוא הגיע לנקודת אלחזור

1. כשהזוגיות היתה הכי משופרת אי פעם ועדיין הרגשתי שהיא יותר לוקחת מאשר נותנת

2. כשהייתי מוכנה רגשית וכלכלית לפרידה

3. כשאזרתי אומץ לעשות צעד בפועל 

שהיא יותר לוקחת מאשר נותנת.

יותר פוגעת וגומרת מאשר ממלאת

בראש אני יודע שזוגיות לא אמורה להיראות ככה, בפועל לצערי כבר התרגלתי לזה שככה זה

אם אתה במקום שעדיין שואל את השאלה, הייתי מציע לך לנסות לשקם את היחסים

יכול להיות

הצטברות של דברים/

טריגר שמניע לפעולה/

קבלת אומץ לפעול למרות הפחד והבושה/

רצון לסטנדרטים אחרים בחיים

להתגרש זה קשה

צריך סיבה מספיק טובה

שעולה על הקושי הזה

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

השאלה מה עשית כדי למצוא בתוכך כח להמשיך הזוגיות הזאת?

מסכימה איתך שלפרק בית זה בהחלט מורכב ולא פשוט..

ודאי לעשות הרבה כדי למנוע את זה..

תנסי לבדוק עם עצמך, איפה בא לידי ביטוי החוסר ביטחון שלו? איפה זה משפיע עליך/ בזוגיות ובמערכת המשפחתית?

האם יש זמנים/ מקומות שבהם הוא כו בטוח בעצמו?

ממליצה לך לפנות לטיפול זוגי או אפילו אישי לעצמך כדי לברר ולעבד את הדברים אצלך..

לא לעשות צעד מבלי ללכת ליעוץ טוב! פורום לא יכול לענות

ולהיכנס לעובי הקורה. בשום אופן. מאמינה שאפשר בעזרת

השם לשפר. ועוד משהו: כגרושה, יכולה להבטיח לך שלא

יוצאים לחופש הגדול כשמתגרשים....אם אפשר, לעשות

הכל כדי שהיחסים ישתפרו. אלא אם כן, חס וחלילה הוא

אלים .

בהצלחה!

אני מרגישה ממוטטת כבר..

לא יכולה להכיל את החיים כבר לצידו..

להשאר בכל מחיר? גם שאני כבר סולדת ממנו? כמה אפשר לספוג?

אני מנסה לא להיות קורבנית אבל מרגישה התעללות נפשית בצורה שקטה שאני כבר מאבדת את עצמי.. 

כל זוג עלול להגיע למצב של שנאה הדדית ודחייה. זה מצטבר.

בכל זאת, ממליצה על יעוץ/טיפול טוב. חייבת! הרי גם את

צד בעניין ואת יודעת כמה קשה לאדם להיות אובייקטיבי.

והילדים...זה משבר רצינו לילדים. אין ספק.

יש מקום בירושלים ובני ברק הנקרא "למרחב" -

עולה רק להעביר כרטיס קופ"ח. יש תורים ארוכים

מאוד, צריך להתפלל להתקבל מהר. אנא, אל תעשי

דבר ללא בחינה עמוקה של הדברים. כל עוד אינו

אלים, כמובן.

ישנה הניה שוורץ מעיתון "משפחה", הניה גולדברג

מירושלים ובטח עוד.  אל תחתכי לפני זה. אנא!

ואם בעלך מוכן ללכת גם הוא, זה דבר גדול מאוד

כי רוב הבעלים לא מוכנים ללכת ליעוץ.

ובקשה מהשם  להוביל אותי נכון....

אמנם לא הרבה ילדים אבל רק זה תכלס..

הוא בטוח בעצמו בביקורתיות שלו.. כן זה יכול לבוא יחד מסתבר..

לבקר אותי על ימין ועל שמאל ואז להגיד לי אבל למה את מרגישה אשמה? זה בגלל הילדות שלך..

הבנאדם לא מודע לעצמו.. עם הפרעות מפה ןעד מחר שוכח דברים כל הזמן על בסיס יומיומי..

לא יוזם .. רק בעניין האו סי די שלו שזה הניקיון הוא יוזם..

ולהעיר לי בעניין הילדים שהוא לא נמצא בכלל בבית מגיע בסביבות 6-7 בערב... לא יודע לנהל את עצמו ויש לו עוד תלונות.. 

אבל טיפול, טיפול אישי, גם אם תתגרשי תצטרכי אותו, אז ממליצה להתחיל מעכשיו.

יכול להיות שבאמת הוא מתעלל ובעייתי, לא מכירה אתכם, אבל לא בריא לך שהוא מפעיל אותך רגשית עד כדי כך.

עזבי אותו, טיפול יעזור לך לשים גבול רגשי ואחריות רגשית, נפרדות.

יכול להיות שתחליטי בסופו להתגרש אבל זה שריר שהוא חובה בחיים.

ואם תלמדי לעשות אותו הוא יציל אותך בכל מערכת יחסים.

תרשמי לי בבקשה שוב.. לא הצלחתי להכנס להןדעה ופתאם נעלמה.. אשמח ממש שתרשמי לי שוב!!

זה יהיה גם טוב בשבילי בבקשה תרשמי שוב.. 

חפרתי קצת אחורה, ראיתי פתאום את ההודעה שלך וידעתי שאני חייב לענות לך מיד.

חבל על כל יום שעובר עלייך במציאות הזו.

ולא!!

את לא צריכה להתגרש!!

לפי מה שאני מבין ממה שאת כותבת את לא במקום הזה בכלל!!

תרחמי על עצמך, על בעלך, על ילדייך, ותחליטו החלטה חזקה: פשוט להתחדש! מחדש לגמרי.

כמובן עם ליווי, טיפול איכותי וכל מה שצריך. אבל תדעי לך שאת לא במקום של להתגרש בכלל!

אני הייתי [ועדיין] במקומות יותר גרועים מזה, עברתי כל כך הרבה בזוגיות שלי, שאני יכול לומר לך עם יד על הלב: המצב שלך אינו גירושין. נקודה.

יכולים להיות לכם חיים טובים מאוד מאוד ביחד, כאלו שלא חלמתם שקיימים. אם רק תרצו!

בהצלחה ענקית.

תהיי גיבורה, ותתחילי לחיות מחדש.

עם בעלך.

כי באמת, לפני הכל ואחרי הכל אתם אוהבים.

לנצח.

אפשר בבקשה קצט פירוט מה זה אוהבת ארץ ישראל?

שקיבלת ספר כריתות. הספר מספר את הסיפור.

ספר יכול לסיים הכל.

ואם קשה לה, שתפתח חומש

זה לא משנאה. זה ספר שכורת את הברית.

מנין שחובת האבא ומדינת ישראל לזון אותך ואת הילדים שלך.

אולי גימיני יכול לעזור לך?

תרד ממני בבקשה.

אני מחפש מקורות הלכתיים לטיעונים ופעולות שלך. זה די בסיסי.

לא מבין את ההשתבללויות וההתחמקויות וההתקרבנויות. אם אין לך מה לענות - תכתבי את זה ותפעלי לפי זה.

לילה טוב.

יש כאלו ש"אשכרה" חוזרים לגור עם ההורים, אפילו כשיש להם ילדים ואפילו בגיל מבוגר.

יש כאלו שהולכים לקיצוניות השנייה, מפתחים חיים "בודדים"/עם להקות של גרושים/ות, ו"אין להם כוח" ללכת לאחים/ות שלהם, מסיבות כאלו ואחרות.
מהמר שאבות מהסוג ה"ישן", שהילדים פחות ישנים אצלם, יותר נוטים ללכת למשפחה כשהילדים אצלם, כי לא רגילים לטפל בילדים לבדם באופן משמעותי.

מנגד, יש אמהות שמתפקדות טוב בגידול הילדים, אבל בשבתות וחגים יעדיפו מאוד להתארח, ולא למלא את תפקיד ה"גבר" בניהול האווירה של השבת/חג.

זאת כמובן הכללה ויש מהכול.

ושכחתי להוסיף עוד פקטור בהודעת הפתיחה: גיל ההורים/אחים/אנשים אחרים בבית.