בסופו של דבר זה הדרך  לוודא שהלקוח ישלם עבור העבודה שעשה..

מבינה אותך שזה נראה מאיים בהתחלה.. רק חשוב שתדעי שלרוב אתה מתחיל את ההליך ולא תמיד יכול לדעת מתי ואיך הוא יסתיים. 

לכן החוזים הללו..

אם יש לך קושי כלכלי במימון ההליך יש דרך נוספת לקבל סיוע משפטי מהמדינה במקרים מסויימים..

מוזמנת בשמחה להתייעץ האישי לגבי ההליך

מה האופציות שעומדות לפני גבר או אישה או זוג (ואם יש הבדל בין הדברים), לגבי סיוע משפטי.

למה זה נצרך, למה עדיף בפרטי ולמה עדיף דרך המדינה?

למי פונים ואיך יודעים מי טוב יותר?

ומה זה באמת "טוב" בנושא הזה?

זאת עוד אחד מהסיבות למה כדאי לא להיגרר למלחמות המטופשות מכל בחינה רציונלית, ולהתאמץ מאוד לסגור הכול מחוץ לערכאות המשפטיות (אפשר גם את זה לעשות בעזרת עו"ד, ולחתור להסכם, מניח שהעלויות יהיו נמוכות יותר).

בשביל איזה חבר מסכן שלך.

אבל אולי תוכל לפרט כאן מה התהליך, איך זה מתחיל ונרקם מבחינה פורמלית (לאחר "יחסינו לאן", דמעות ורגשות). באופציות השונות.

החבר לא ביצע בסוף את התהליך (ב"ה, אולי אפילו יהיה שם שלום בית ברגע האחרון, לשמחת @נחלת  @שם פשוט  ועוד).
 

תראה כמה אתה מפסיד שאתה לא מספיק סקרן...

מי זה??

אני שמחה באופן כללי אם יש ב"ה שלום בית בסוף, אבל אהיה עוד יותר שמחה אם אדע על מי מדובר.....

הלוואי!!!!!!!!!

רוצה להוסיף סמל כמו שעושים כאן אבל לא יודעת איך.....סמל שמח כזה, מחייך מכל הלב!

מהצדדים פונה לבית משפט והצד השני עם כל רצונו לסיים יפה ולהגיע להסכמות נאלץ לקחת ייצוג, מטפלים, יועצים כדי להציל את עצמו והילדים.

מי שלא היה שם  לא יבין זאת לעולם

הייתי שם ומבין.
אולי תשלחי אלי את הצד השני ואסביר לו שגם לו זה לא כדאי

,ולהשקיע את הכסף עבורכם ועבור הילדים במקום עבור עורכי דין.

לא?

צריך לרצות את זה מאוד.

מאוד. 

אפשר גם בלי שצד 1 ירגיש שהוא מוותר יותר מדי.

לפעמים, הערכאה המשפטית מרמזת את הכיוון באופן "זמני", ומי שיש לו אפילו קצת שכל יגיע להסכם ברוח זו פחות או יותר וימשיך הלאה.

מי שלא, יתיש את עצמו במשך שנים, ובסוף יגיע לאותה תוצאה במקרה הטוב.

את צודקת, שמי שיש לו הרבה שכל, לא יגיע בכלל לכל הבלגנים.

לוותר על הכל? הכל הכל?

שאלה טובה...

אני חושבת שאם מההתחלה באים לויתור גדול וכואב ובאים לשלום ובשום אופן לא מלכלכים על הצד השני, גם אם הוא כן מלכלך, לא מטנפים בשום אופן!

אז בסופו של דבר הצד השני מבין שהוא לא מאוים ומתרכך גם הוא.

בע"ה.

זה עבודת מידות.

וגם אם כבר טינפתם ורוצים לתקן אז אפשר.

ע"ע-

כן. רצון אמיתי וכנה של שניהם שלא יהיו מלחמות. - גרושים וגרושות

בעיקר אהבתי את זה שאת מצטטת את עצמך (ועוד תצחקי עליי שאני מצטט מ"בחדרי" 😅).

מה שכן, צריך להכיר את המושג שהמציא/ פיתח ישראל אומן: "פרדוקס הסחטן". אם מראש מוותרים על כל דבר, זה לא יביא להסכם אלא לניסיונות חוזרים ונשנים לסחוט ולנצל עוד ועוד. כי מריבות על כסף הן אף פעם לא על כסף (כמו שאומרת רות דיין), וכשמישהו רוצה להוציא קיטור, גם אם תתני לו הכל הוא יצטרך להוציא עוד קיטור. והתוצאה תהיה כמו בשיר "כריש" של נעמי שמר.

(אגב ממש לאחרונה התייעצה איתי מישהי שוויתרה יותר מדי בגירושין א, ועכשיו שוב מנסים לסחוט אותה לוותר יותר מדי בגירושין ב. אז כנראה שזה גם אופי ומוצצי הדם יודעים איך לנצל את זה... ועוד דבר חשוב שנוגע לנושא השרשור: מי שמשכנע אותה בשני הסבבים לוותר, זה דווקא העו"ד שלה שרוצה לסגור את התיק, לקבל כסף וללכת)

לפילוסופים שבינינו (@מתייעצת גירושין?): בטח אתם מכירים את התפיסה העתיקה של המידות, כחולשה של האדם - שהוא, לדוגמה, כל כך אוהב משהו ולכן הוא נעשה חלש מולו. ככה זה נתפס ע"י סוקרטס ב"משתה", וכך גם עולה מספר הכוזרי תחילת מאמר ב.

לעומת זאת, רבי חיסדאי קרשקש חידש שאהבה אינה חולשה אלא תוצאה של גדולה. אני כל כך משמעותי ולכן אני מזהה ערך במשהו וחושב שאני יכול להתחבר/לתרום/להתרם באמצעותו (לשורש התפיסה הזו עיינו כאן: https://www.daat.ac.il/daat/vl/shamirkreskas/shamirkreskas01.pdf ). אני חושב שאותו רעיון אפשר לקחת גם לעולם הוויתור: אני אדם מכובד, אתה לא תדרדר אותי למריבות של כיתה א, אני חותר לטוב כי אני מאמין בו. אבל זה גם לא אומר שאני מראש מאפשר לך לקחת הכל, ובוודאי שלא אאפשר לך לעשות כל מה שבא לך (את זה ניתן לבצע, כאשר גם כשמוותרים, לא עושים את זה מיד ובקלות וללא שיחה מבהירה).

ואז, מצד אחד חותרים לפשרה ומוכנים לוויתורים, אבל מצד שני ברור שלא הכל מותר ולא כל ויתור יתקבל. וגם, המוותר עדיין תמיד מוכן עם דורון, תפילה ומלחמה.

למצוא שלווה בתוך עולם משוגע זה מסע חיים.

אבל אפשר להגיע לשלווה גם בכאלה מצבים,

אפשר להגיע למצב שהשלווה שלך לא מושפעת מטירוף חיצוני.

צריך הרבה לרצות.

ואני לא מחפשת שירחמו עלי, בטח מי שמתעסק בדין.

ציינתי עובדה שהם, עורכי הדין , לא מרחמים בנושא תשלום כסף.

זה קריטריון חשוב כשחותמים יפוי כח ומתחייבים על כספים.

היו לנו קצת דיונים פילוסופים לאחרונה. אבל זה לא מחייב אותך לאהוב פילוסופיה
 

כשכתבתי את הודעותיי כאן, גם אני התכוונתי לנושא הכספי. אחר כך חשבתי שאולי כתבת "לא מרחמים" בתור מטאפורה, ולא שאת מצפה ירחמו. אז כל תגובותיי כאן פחות מכוונות אלייך.

ממעט ההיכרות שלי, מי שיודע לקום על הרגליים, לא צריך כלום (יש לי חבר שהשאיר לגרושתו פנטהאוז מהסרטים והוא מגדל לבד את כל ילדיהם בדירה שכורה קטנה, ואין מאושר ממנו. היא אגב, כל היום מקללת אותו). לעומת זאת, מי שכל הזמן מחכה שיפתרו לו בעיות, סתם סובל לאורך כל הדרך. (זה כמובן לא מכוון לאף אדם ספציפית, אני בטוח שכולם/ן פה א/נשים עם שכל).

גם לא עוברים על לשון הרע.

עבודת המידות. כמה את צודקת וכמה זה , לפעמים, קשה....

היה לי עורך דין שחלמתי בלילה סיוטים עליו

אני כעת בסיוע משפטי וזה תענוג שהכל חינמי.

והעורכת דין שלי מהממת. ברוך ה’ טפו טפו.

למה שהם ירחמו עלייך? זו העבודה שלהם.

כעצמאי (בחלק מעבודתי) אני אומר לך: אם מצופה ממני לעבודה טובה, שישלמו לי בשביל השעות והדאגה והייעוץ והחשיבה מחוץ לקופסא.

לא בא להתריס, אבל אם אני מבין נכון, רוב האנשים שנגררים למשפטים לא נגמרים - אלו אנשים שבעצמם לא ממש מרחמים על מי שהיה בשר מבשרם.

אני בכלל חושב, שמי שמתנהג ככה הוא הצסכן הכי גדול בסיפור...

אולי זה סיפורים שחיברו בai

נשמע ספר מתח,

את מכירה את הסיפורים אישית? נכחת שם?

איזה צד את לסיפור?

נורא.

כל אחד הוא צד אחד. גם גבירתי היא כנראה צד אחד בסיפור גירושיה.
 

דווקא בכל הקשור ל@שם פשוט, הרי סביר להניח ששני הצדדים פנו אליה כדי שתעזור להם.

הם צריכים להגן ולייצג נאמנה את הלקוח שלהם.

לקוחות לט צריכים להיות מסוייטים בלילה מעו"ד שלהם.

רק ףמלקרןא את מה ש@מתייעצת גירושין כתבה זה להבין מדבריה שהיא עברה את מה שעברתי.

כן, יש הרבה עו"ד שמשתלטים על התיק והלקוח נהפך לקורבן כפול .

מזדהה ים מה ש @מתייעצת גירושין כתבה.

שמחה בשבילה מאוד שהיום היא מיוצגת באופן הגון.

@שלג דאשתקד - כנראה פרוס בפנייך שטיח אדום ואתה נתקל רק באנשים הגונים וישרים , אז בחיים לא תבין זאת.

ולא ממש הבנתי איפה דבריי סותרים את דברייך.

בכל מקרה מאחל לך המון בהצלחה!

אשתדל לשלוח לך באישי איזה מידע שאולי יסייע לכם (בהנחה שהחמוד שלך באמת התפכח).

כמובן שלא באתי לשפוט אותך או אף אחד.

ככלל, אני לא חושב שאמורים לצפות שמישהו ירחם עלייך. אף אחד לא חייב לרחם על אף אחד, וכמו שאומרים אצלינו "ציפיות - יש רק לכריות".

דווקא כשיוצאים לדרך חדשה, עוד יותר כדאי לבנות את עצמך ולא לצפות שמישהו יממן אותך וידאג לך ויעזור לך עם הילדים וכו וכו.

יש בעולם אנשים טובים שיעזרו לך, וגם זה בדרך כלל מותנה בדרך זו או אחרת, באופן שבו את תתייחסי אליהם, אבל ככלל אי אפשר לכפות או לחוות כמחויבות. (את בטח יודעת מי זה שמדינת ישראל ממנה לו טיפולים במחלה הנוראה, ואחר כך הוא אמר "אתם הייתם חייבים לעשות את זה")

יש לך בפועל עורך דין? טוען רבני? התגרשתם בכלל?

יש אוירה של דיבור תיאורטי ופילוסופי מדבריכם

שגורם לי לחשוב שאתם אולי פה בפורום בטעות ?

או בסוג של גישוש או תמיכה לחברים?

אני כנראה טועה

אבל לא ראיתי שיש לכם עדיין נסיון בפועל במערכת המשפטית,

יתכן וזה כי הגירושין היו בטוב וללא צורך בייצוג

או כי אתם עדיין נשואים.

אבל לדעתי מצחיק להגיב בנושא שאין לכם נסיון בו

ולהשוות עובד עצמאי סתם לעורך דין משפחה שיש עליו חובות מטעם התעודה

שמתעסק בדיני נפשות מה שיותר קרוב לרופא לדעתי העניה ופחות לשוחט...

לא שאני לא חושבת שאין רעים

נתקלתי ברעים ובאכזריים ובמשועממים ובשקרנים ובפגועי המערכת שרוצים צדק

אבל תכלס אם אתם פילוסופים אז צדק הוא רק כוכב וגם מושג תיאורטי. לא?

כואב לי לשמוע על העוגמת נפש שלך. הלוואי ותמצאי את המייצג/ת שטוב/ה ונכונ/ה לך!

רק רוצה לומר שיש גם כאלה מקצועיים ואנושיים. שמגיעים למקצוע הזה מתוך תחושת שליחות ורצון לעשות צדק..

אגב, דווקא לגרוש שלי , יש עורך דין מאד רחמן.

בכל הקשור לתשלום, אדם יכול להיות מאוד רחמן ואכפתי ובכל זאת המומחיות והוותק וההשקעה שלו שווים הרבה כסף.

להתפרנס ממשהו שאנחנו אוהבים זה לא משהו פסול, ונהפוך הוא.

אם הכוונה לקטע שהעו"ד מסית את האישה (לדוגמה) להתלונן במשטרה ולהשתגע וליצור המון ערפל, כשהיחיד שמרוויח מהבלגן הזה הוא העו"ד, זה ודאי פסול.

מצד שני, בני אדם צריכים להיות עם ראש על הכתפיים ולא לתת לאף אחד לנהל אותם, ולא חשוב אם זה עו"ד, עו"ס, רופא או סנדלר. בפרפרזה לדבריו של אריך פרום: מי שמסיר אחריות מענייניו, נעשה בסוף פחות בן חורין על עצמו ועל משפחתו וחפציות

כמה שזה נוגד את האינטואיציה, ולמרות הכאב הגדול על התנפצות החלום.

עדיין, בהרבה מובנים מצבם של גרושים טוב יותר משל רווקים, לפי מה ששמעתי זה גם מגובה מחקרית.

קודם תורם.

תחשבי על זה.

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

אני מקנאה בך.

וגם באשתך!

בוגר, מתמיד, לא מתייאש - כל הכבוד לך!!!!!!!

החלק במוח שעוסק בהגיון, ערכים אישיים וכדו, הוא כל כך קטן ונזיח בקבלת החלטות...

אף אחד לא מקבל החלטות רק בגלל שזה נכון לוגית, ובינינו, אף בנאדם לא יכול בשום אופן לחיות כמו מרטיר (אני מודע לאוקסימורון 😉), רק בגלל שזה טוב וחשוב. - להיפך, המרטירים, להבדיל חסידי אשכנז וכדו', הם אנשים שמראש אהבו לסבול ולהתנזר. הקרבה בשבילם הייתה חיי תענוגות.

להגיד לאדם שיום יום רע לו וסובל, "תקשיב נשמה, יש כאן איזה ערך של גוף אחד וסוד הזיווג" - מה הוא יעשה עם זה? יסבול כל חייו, יתנוון, יהיה רע ועצוב ומדוכא רק כי יש איזה ערך עליון אמורפי, מין "חומר אפל" כזה, שניזון מהסבל שלו?!

דבר ראשוו, המוח (=רציונל, שכליות) צריך להיות שליט על הלב. זה לא אומר שזה מה שהוא תמיד.

דבר שני, אני חושב שברוב המקרים הרציונליות מגיעה אחר כך. כלומר כשלא נעים אז מוצאים הרבה הסברים שכליים, ובהחלט לכל דבר אפשר למצוא הסברים בשכל...

אבל אין ספק שהשכל הכרחי בכל דבר. כשאדם עושה דברים שהוא לא מבין את מהותם או חושב שהם מטומטמים, בסוף הוא יפסיק (אני חושב שזה מה שגורם לרובם מתישהו להפסיק לעשן למרות שזה מאוד קשה. כי לאורך זמן א"א לעשות דברים חסרי היגיון).

אני מקשיבה לפודקאסטים רבים וגם שם זה עולה.

תכנס לרשתות החברתיות ותראה ששם הנושא עולה לא מעט ואף דוחף לגירושין (גם בחברה החרדית)

אני לעולם לא אעודד גירושין- אבל אם מישהו/י יבואו אליי לייעוץ, אסביר מה ההשלכות.

אבל לא אדחוף לשם.

מלבד שני מיקרי אלימות - שבהם עירבתי את הרווחה והרשויות. כי היו מעורבות ילדות קטנטנות שהאבות התקיפו גם אותן ופה לא יכולתי לשתוק.

אני למשל התגרשתי בלי להוציא שקל על עורכי דין ויש כאלו פה ששילמו מאות אלפים, חבל... אם כבר להתגרש, אז עדיף באופן חכם, לקבל ייעוץ גירושין חינם מעורך דין ואז לעשות החלטות חכמות וללכת לגירושין בהסכמה או בתשלום נמוך ע"י גישור, אפילו אפשר לעשות הסכם גירושין לבד כמו שחברה שלי עשתה ולקחה הכל מהאינטרנט.

בתור גרושה, או רווקה מחדש, אני יכולה להגיד שגירושין זה גהנום עלי אדמות, ואני עוד נעזרת באתר שעושה מצווה בשם גירושים וגם אז ההתמודדות לא קלה בכלל, באמת לא ניסו לקחת כסף על כלום. לא מומלץ להתגרש, רק אם ממש ממש היה משהו נוראי ממש ממש

השאלה מה עשית כדי למצוא בתוכך כח להמשיך הזוגיות הזאת?

מסכימה איתך שלפרק בית זה בהחלט מורכב ולא פשוט..

ודאי לעשות הרבה כדי למנוע את זה..

תנסי לבדוק עם עצמך, איפה בא לידי ביטוי החוסר ביטחון שלו? איפה זה משפיע עליך/ בזוגיות ובמערכת המשפחתית?

האם יש זמנים/ מקומות שבהם הוא כו בטוח בעצמו?

ממליצה לך לפנות לטיפול זוגי או אפילו אישי לעצמך כדי לברר ולעבד את הדברים אצלך..

לא לעשות צעד מבלי ללכת ליעוץ טוב! פורום לא יכול לענות

ולהיכנס לעובי הקורה. בשום אופן. מאמינה שאפשר בעזרת

השם לשפר. ועוד משהו: כגרושה, יכולה להבטיח לך שלא

יוצאים לחופש הגדול כשמתגרשים....אם אפשר, לעשות

הכל כדי שהיחסים ישתפרו. אלא אם כן, חס וחלילה הוא

אלים .

בהצלחה!

אני מרגישה ממוטטת כבר..

לא יכולה להכיל את החיים כבר לצידו..

להשאר בכל מחיר? גם שאני כבר סולדת ממנו? כמה אפשר לספוג?

אני מנסה לא להיות קורבנית אבל מרגישה התעללות נפשית בצורה שקטה שאני כבר מאבדת את עצמי.. 

כל זוג עלול להגיע למצב של שנאה הדדית ודחייה. זה מצטבר.

בכל זאת, ממליצה על יעוץ/טיפול טוב. חייבת! הרי גם את

צד בעניין ואת יודעת כמה קשה לאדם להיות אובייקטיבי.

והילדים...זה משבר רצינו לילדים. אין ספק.

יש מקום בירושלים ובני ברק הנקרא "למרחב" -

עולה רק להעביר כרטיס קופ"ח. יש תורים ארוכים

מאוד, צריך להתפלל להתקבל מהר. אנא, אל תעשי

דבר ללא בחינה עמוקה של הדברים. כל עוד אינו

אלים, כמובן.

ישנה הניה שוורץ מעיתון "משפחה", הניה גולדברג

מירושלים ובטח עוד.  אל תחתכי לפני זה. אנא!

ואם בעלך מוכן ללכת גם הוא, זה דבר גדול מאוד

כי רוב הבעלים לא מוכנים ללכת ליעוץ.

ובקשה מהשם  להוביל אותי נכון....

אמנם לא הרבה ילדים אבל רק זה תכלס..

הוא בטוח בעצמו בביקורתיות שלו.. כן זה יכול לבוא יחד מסתבר..

לבקר אותי על ימין ועל שמאל ואז להגיד לי אבל למה את מרגישה אשמה? זה בגלל הילדות שלך..

הבנאדם לא מודע לעצמו.. עם הפרעות מפה ןעד מחר שוכח דברים כל הזמן על בסיס יומיומי..

לא יוזם .. רק בעניין האו סי די שלו שזה הניקיון הוא יוזם..

ולהעיר לי בעניין הילדים שהוא לא נמצא בכלל בבית מגיע בסביבות 6-7 בערב... לא יודע לנהל את עצמו ויש לו עוד תלונות.. 

אבל טיפול, טיפול אישי, גם אם תתגרשי תצטרכי אותו, אז ממליצה להתחיל מעכשיו.

יכול להיות שבאמת הוא מתעלל ובעייתי, לא מכירה אתכם, אבל לא בריא לך שהוא מפעיל אותך רגשית עד כדי כך.

עזבי אותו, טיפול יעזור לך לשים גבול רגשי ואחריות רגשית, נפרדות.

יכול להיות שתחליטי בסופו להתגרש אבל זה שריר שהוא חובה בחיים.

ואם תלמדי לעשות אותו הוא יציל אותך בכל מערכת יחסים.

תרשמי לי בבקשה שוב.. לא הצלחתי להכנס להןדעה ופתאם נעלמה.. אשמח ממש שתרשמי לי שוב!!

זה יהיה גם טוב בשבילי בבקשה תרשמי שוב.. 

לי מאוד עזר בהריון ועד היום, תחפשי "נוני הריון ולידה" , יש מלא מידע בנושא שם

בדיכאון אחרי לידה .. לא אפרט פה ..אבל באמת משהו לא פשוט בכלל בכלל בכלל שעברתי כל ההריון.. פלוס שזה היה הריון בסיכון לחצים וכו..  אבל אני כבר יותר משנה וחצי אחרי לידה

יש מצב שזה קשור ולא טיפלתי כי היתי עסוקה בלטפל בתינוק/ת ודי שמתי את עצמי בצד..

אני כל הזמן מחפשת שיטות טיפול שיעזרו ולא סתם לזרוק כסף..

גם לעשות ספורט זה סוג של שיטת טיפול כדי להפחית דיכאון..ועשיתי וזה באמת עשה לי טוב והפסקתי .. מכל מיני סיבות..

מנסה למצוא את המקום הנכון עבורי.. להרים את עצמי כרגע לא קל לי.. 

חפרתי קצת אחורה, ראיתי פתאום את ההודעה שלך וידעתי שאני חייב לענות לך מיד.

חבל על כל יום שעובר עלייך במציאות הזו.

ולא!!

את לא צריכה להתגרש!!

לפי מה שאני מבין ממה שאת כותבת את לא במקום הזה בכלל!!

תרחמי על עצמך, על בעלך, על ילדייך, ותחליטו החלטה חזקה: פשוט להתחדש! מחדש לגמרי.

כמובן עם ליווי, טיפול איכותי וכל מה שצריך. אבל תדעי לך שאת לא במקום של להתגרש בכלל!

אני הייתי [ועדיין] במקומות יותר גרועים מזה, עברתי כל כך הרבה בזוגיות שלי, שאני יכול לומר לך עם יד על הלב: המצב שלך אינו גירושין. נקודה.

יכולים להיות לכם חיים טובים מאוד מאוד ביחד, כאלו שלא חלמתם שקיימים. אם רק תרצו!

בהצלחה ענקית.

תהיי גיבורה, ותתחילי לחיות מחדש.

עם בעלך.

כי באמת, לפני הכל ואחרי הכל אתם אוהבים.

לנצח.

את מתארת בעיה של:

'פערים'

'הבעל חסר ביטחון'

'חוסר גבריות'.

לוקח הרבה זמן לזוג שמתחתן להגיע לאהבה שאינה תלויה בדבר בחיי נישואין.

אתם אוהבים פשוט כי אתם זוג, איש ואישה. אשת נעורים. בעל נעוריי.

זהו הוא, וזוהי את, ואתם אוהבים.

לא בגלל מה שאת ממלאה אותו, ולא בגלל מה שהוא נותן לך.

את אוהבת אותו כי זה הוא. הוא אוהב אותך כי זו את.

מקווה שהייתי מובן. זה יותר הרגשה מאשר שכל.

כשמבינים את זה, כל הסיפור מתחיל.

כבר פחות מסתכלים אחורה. פשוט נשאבים למערכת של אהבה פשוטה.

נראה לי יש לה יותר ניסיון..

הלוואי שהייתי יכולה להזדהות עם מה שאמרת.

הלוואי והייתי יכולה לראות את הדברים כמוך.

הלוואי והייתי יכולה להיות כמוך.

הלוואי ועבורי הדברים היו יכולים להיות פשוטים, וטהורים, וראשוניים, ותמימים (במובן הטוב!), כמו אצלך.

אני לא הייתי כך. אני לא כך. אני לא חוויתי כך. עבורי שום דבר לא היה פשוט. אני לא יכולתי לקבל את הדברים בפשטות, כי אני אשתו והוא בעלי.

אולי לא היה לי מספיק בטחון בשם, כמו שיש לך. בעצם, לא אולי, בטוח שלא.

אבל אני באמת מוקירה, מעריכה, מעריצה ומתפעלת ממך מחפש אהבה יקר. כל כך יפה ומרגש לקרוא מה שכתבת. כל כך נוגע לי ללב.

כל כך מה שכנראה צריך להיות, כל כך מתוק. כל כך מעודד שיש כאלה כמוך.  תודה !

@איילה במדבר יקרה, אני לא חושב שניתן לקבל עצות בסיפור כמו שלך ככה בפורום הפתוח (אולי חברים מתכתבים איתך בפרטי וזה מקסים). הלוואי שתקבלו/י החלטה נבונה ומיטיבה!!

המצב שלי מסובך יותר ממה שאני יכולה להסביר פה..

לפעמים מרגישה בבור שאין דרך לצאת ממנו..

נראה לי שניסיתי להסביר בחלק מהשרשורים שכתבתי.. כל ההתנהלות שלו בחיים מאוד בעייתית וקשה לנהל ככה בית.. הוא לחוץ בנושא הפרנסה מאוד ומתקשה להתרכז ולא יודע איך לפתור את עניין הלחץ שלו משחק אותה רגוע ואני רואה איזה סיר לחץ הולך לו בפנים..

לכן גם לא סומכת על שיקול הדעת שלו ורואה איך מתנהל בפיזור נפש עם הילדים גם אין לו סמכותיות.. רק להנות איתם כזה אין גבולות כזה.. הכל עליי..

גם להתגרש מאחד כזה לא יהיה לי פשוט  מהסיבה שבאמת הוא לא יצליח להסתדר ופעם אפילו רמז לי שלבד לא יוכל להיות היה גם רמז לעניין אובדני..

רק אתה יודע בדיוק מה עובר עליך במערכת נישואים שלא טובה והיתה מלכתחילה מהנסיבות הלא נכונות כנראה..

רק אתה ואלוקים יודעים מה קורה באמת...

את מתארת משהו מאוד מורכב, ומכאן נובע המשא הכבד נורא על כתפייך. זה בדיוק העניין וזה גם מה שיוצר המון שיח בפורום ובלי שום מסוגלות להחליט.

את לא מתארת אלימות קיצונית, טירוף מערכות, סיכון לילדים. במקרים כאלו ההחלטה הייתה מאוד ברורה ופשוטה (גם אם היא חא הייתה קלה לביצוע). הקושי אצלך, נובע דווקא מהשטח האפור שבו נמצאת הבעיה, בעוד שהכאב שלך נמצא בשטח המאוד שחור של ההחלטה, ואילו שאר הצדדים לא ממוקמים לצידך (הילדים עוד קטנים; בעלך לא בשל או לא במקום שלך).

בכנות, דווקא בגלל שאת מתארת את הסיפור מהרבה זוויות ובכל פעם אין את המילה הזו שממנה אין דרך חזרה (הרי מישהי שהייתה כותבת כאן שבעלה מכה אותה פעם שבוע עד זוב דם, היה הרבה יותר קל לייעץ לה וגם הייתה תמימות דעים בקרב קבוצה גדולה של כותבים. אצלך זה לא שם). ומצד שני, את מתארת כאב מאוד גדול שלא הולך לשום מקום. לכן, אני חושב שהדרך שלך צריכה ללכת לאן שהלב שלך מוביל, כי אין שום דרך אחרת שיהיה לך טוב. גם אם בקונסלציה כלשהי זו בכלל לא עילה לגירושין.

בכל מקרה, בינתיים תכתבי ותביעי את עצמך. זה יאפשר לך לפרוק וגם יעזור לך לחדד לעצמך.

מלא הצלחה בכל אשר תפני ♡

כולם אומרים לנסות לשקם אם אין פה משו קיצוני כמו שאמרת..

אבל זה כל כך מבאס בלשון המעטה כן?

שאני כל יום באכזבה איך החיים שלי נראים ויראו... ממש לא מה שרציתי וחלמתי .. ומצד שני אני מתייחסת מאוד בכובד ראש לעניין של גירושים מהבחינה של הילדים ..

למרות שביננו בתכלס מה עדיף שיראו הורים מתןסכלים שרבים כל היום ולא אוהבים אחד את השני?..

מאוכזבים מעצמם  ואחד מהשני.. מה אפשר ללמוד מזה? לא בא לי שהבת שלי תדפק ותבחר לעצמה גם זוגיות כזאת דפוקה כמו שרואה בבית... בא לי למות לפעמים מעצם המחשבה מה היא חווה.. ואני זאת שגורמת לה לכל זה .. אני והוא

לפעמים נדמה לי שהוא רוצה שאני אעשה את הצעד רק בשביל להגיד הנה את לא רוצה להמשיך שההחלטה הקשה הזאת לא תהיה עליו..  

מדי עם הילדים...היתה רוצה שישחק איתם יותר, ושיהנו יחד...

את רואה, כל אחד רואה ורוצה את הדברים אחרת.

בס"ד

שכדאי לך לבדוק לעצמך:

1.  האם את מעצמך מרוצה, בדרך כלל?

2

1.  האם מעצמך את מרוצה בדרך כלל?

2. נוטה לביקורתיות?

3. שלום בית אצל ההורים?

תמיד יש לנו חלומות מהסרטים וכשאנו עומדים נוכח

המציאות, אנו חשים אכזבה רבה; לא על כזה אדם

חלמנו. לא על נישואין כאלה בנינו תילי תילים של

תקוות, חלומות...

בכל קשר, עם כל אדם, אפשר לראות את חצדדים

החסרים...

הוא לחוץ בענייני פרנסה ולא מראה אבל זה מורגש ומפריע

את אומרת.

מדוע אינו משתף אותך בלחץ והקושי?

חושש מביקורת אולי?

ייתכן שאני עושה השלכה ממני, גם אני

ראיתי את הלא ולקחתי את הכן כמובן

מאליו...

מכירה את הסיפור (מהגמרא?)

שאדם עבר איזה קושי בפרנסה

נדמה לי, ואשתו התקשטה במיוחד

ויצאה לקראתו במאור פנים

כדי לעודד את רוחו הנפולה...

חברה אחת שלי - עודדה את

בעלה לעזוב את העבודה (גילה

שם משהו בעייתי מבחינה הלכתית)

למרות שידעה שיהיה קושי גדול

מאוד מבחינה כלכלית.

(סיפרה לי שתקופה ארוכה

היתה מנת הדגים לשבת....

קופסת סרדינים...

ועוד דבר: נישואין זה מעמד

(לא אלימות חס ושלום -

בודאי שבמצב כזה עוזבים.

מהר ככל האפשר)

אשה גרושה, זה לא אותו

דבר. אפילו שלכאורה את לא

מרגישה שיש לך גב.

(אגב,הדברים עשויים להשתנות -

את יכולה לעזור בזה, לעודד

להבין, להכיל.... לשתף איתו

פעולה...גם הוא זקוק לגב...)

חז"ל אמרו שאין שמחה

כהתרת הספיקות;

מצב כזה, שלא כאן ולא שם -

לא טוב. אני סבורה.

כן הייתי מציעה לפנות

ליעוץ נישואין טוב. לא כזה

שמעודד להתגרש. צריך

לברר.

בהצלחה!

(לפני זוגי)

זה נפוץ הרבה יותר משאת חושבת, הניפוץ של החלום, תסכול מול הבעל שלא עומד בציפיות של חלום שאת יצרת, האחזות בחלום מצד אחד, אבל מצד שני לא להיות מוכנה להתגרש בשביל החלום הזה.
 

במיוחד בקשיי פרנסה, אין אחד כמעט שלא חווה את זה, וגברים לא שונים מאיתנו ולא נולדו עם ספר הוראות  איך לתפקד מושלם בסיטואציה, כמונו הם נזרקו לעול פרנסה בלי שום רקע מקדים.

קצת מילכדת את עצמך בתוך הסיטואציה, לא מוכנה לשחרר מהחלום ולא מוכנה לקחת צעדים דרסטיים.

אז את נשארת באמצע מתוסכלת.

למרות שזה מרגיש כמו מלכוד, זאת בחירה.

בחירה אם ללכת לטיפול שילמד אותך להסתכל אחרת על הסיטואציה, בחירה להתגרש ולשאת בהשלכות או בחירה שלא לבחור ולהישאר מתוסכלת.

הייתי בחוויה דומה, של אכזבה ותסכול מאוד גדולים מהבעל.

היתה תקופה של תחושת התאבלות, אובדן וניפוץ התמונה של איך בעלי יהיה, והתחלנו מחדש (בעזרת הרבה טיפולים ועבודה אישית) , לראות אותו מחדש, לשנות תמונה של חיים ולא לנסות בכוח להדביק אותו לתמונה שיצרתי מראש.

וזאת לא התפשרות זאת בגרות.

שזה בהחלט מצב לא פשוט, אני מאוד מבין אותך.

האם הוא מודע לרגשות שלך?

מן הסתם זה יהיה נורא קשה לפתוח את הנושא מולו אבל כנראה את חייבת. אולי לכתוב לו מכתב ללא האשמות וללא שיפוטיות אלא שיתוף כנה של רגשות שלך עם אמירה ברורה שאת לא יכולה להמשיך כך ומצד שני עם רצון לשקם.

משם לפנות לטיפול זוגי שילווה אתכם באופן רציני. אני מאוד אוהב את דרכה של טלי בשן גרנות. ממליץ מאוד שתיכנסי לאתר שלה, תתרשמי. יש לה גם מאגר תלמידים שכולם בעלי תארים טיפוליים.

יש תקווה 

חושבת שאנו תמיד שומעים צד אחד. אז איך אנו יכולים בעצם לתת עצות? ונכונות?

לא כך?

על כל פשעים תכסה אהבה.... היתי מוכנה אם היתה אהבה לעשות הרבה לשקם..

לא יודעת אם אצליח המשקעים רבים מדי וכואבים מדי..

לצערי קשה לי לסלוח

וברור שגם אני לא מושלמת וכל מה שאמרתם נכון וכו וכו..

אבל יש לו ביקןרת עליי לפעמים על כל  משפט שאומרת... זה בנאדם שלא רואה את הדבשת שלו

אולי גם אני ביקורתית קצת אבל זה מתנגש זה לא עובד..

והינו בטיפול לא ממש עזר

הוא רק בא לשם בשביל להראות שאני בעייתית ולתת לעצמו אישורים.. 

קראתי אחת החוברות של "משפחה", ג'ורנל מקסים. מגזר חרדי אבל

אל לך לחשוש; יש מאמרים שכל כך מעוררים לחשיבה, מקצועיים,

רגישים, פשוט נפלאים.

יש שם מדור של יועץ זוגי בשם צבי לופיאנסקי שכל פעם מביא

מקרה אמיתי אחר שהגיע לפתחו. הפעם עסק בזוג צעיר

במצב קשה ביותר ביניהם (נשואים סך הכ 3 וחצי חודשים...)

הוא בהחלט לא פסל אפשרות כזו על הסף; להיפך.

חשבתי עלייך. אולי כדאי לפנות אליו?

הכתובת לשליחת פניות היא:betoch@mishpacha.com

(זו החוברת הפנימית של העיתון העוסקת בנושאים מגוונים

בבעיות שונות וגם בסיפורים אמיתיים וראיונות מעניינים)ץ.

נוסף לכך, דפדפתי בספרו של רב ובר "בוודאי ישנה אהבה" -

גם הוא יועץ זוגי שעבר בעצמו עם אשתו יעוץ כזה, כדאי

לעיין במקרים שהוא מביא ובתובנות שלו.

ייתכן שאם הייתי קוראת את הספר לפני שהתגרשתי,

לא הייתי עושה את הצעד הזה...

שבוע טוב לך ולכל משפחתך ורק בשורות טובות!

במיוחד שאת נושאת בכל העוצמות שיש לאישה.

ממה שזה נשמע ממך, אכפת לך מהבית, מהילדים ומעצמך - ובשביל כל אלה, שווה לך להשקיע בתהליך של בנייה ואימון מחדש.

זה דבר שאפשרי אם תיצמדי ליעוץ טוב.

והכי חשוב, תביני שכרגע את בעצמך החלקה הטובה של הבית, ועם הכוחות שלך, את יכולה לשנות הכל.

אז קודם כל, תחזקי את עצמך, תמצאי מקורות טובים לשאוב מהם אנרגיה טובה וכוחות להמשיך להקים את הבית.

ובמקביל - תפני לייעוץ שיש עליו המלצות ותוצאות, רצוי מהמעגלים הקרובים אלייך מנטלית, השקפתית, וערכית.

זה תהליך, לא קל ולא פשוט.

אבל בסוף, זה משתלם.

ובעז"ה תצליחי!

בכל אופן אני לא חושבת שבטחון זה משהו משתנה כל כך בגילאים שהוא נמצא

אני מכירה אותו מספיק זמן זה משהו אישיותי.. שוב לא אפרט יותר מדי אבל חוסר בטחון בסיסי כזה שבא מגיל ממש קטן ואכשהו זה ממש ממש מפריע לי כבר ברמה שכל גבר אחר בעולם נראה לי יותר גברי ממנו..

ואני כמובן יש לי את העניינים שלי.. לא שאני מושלמת..

אבל מבינה כיום כמה זה חשוב גבר מכיל חזק שנותן גב משענת ולא נבהל מרגשות של אישה שפשוט גבר !!

וכמה התפשרתי ולא הבנתי אז שזאת התפשרות עבורי ןלא מתאים לי דבר כזה... 

שקיבלת ספר כריתות. הספר מספר את הסיפור.

ספר יכול לסיים הכל.

ואם קשה לה, שתפתח חומש

זה לא משנאה. זה ספר שכורת את הברית.

מנין שחובת האבא ומדינת ישראל לזון אותך ואת הילדים שלך.

אולי גימיני יכול לעזור לך?

תרד ממני בבקשה.

אני מחפש מקורות הלכתיים לטיעונים ופעולות שלך. זה די בסיסי.

לא מבין את ההשתבללויות וההתחמקויות וההתקרבנויות. אם אין לך מה לענות - תכתבי את זה ותפעלי לפי זה.

לילה טוב.

אפשר בבקשה קצט פירוט מה זה אוהבת ארץ ישראל?

היא מגוונת, מעניינת, חמודה, לא קיצונית לשום צד;

אין כאן קוברות ולא אריות ולא נמרים (יש אחד נדמה לי במדבר יהודה אם הוא עדיין חי)

כדי לראות את יופיה, צריך להעמיק. צריך סבלנות. צריך לא לקנא במקומות שיש מים

בכל הצורות, יערות, שפע של פרחים.....

היא לא כמו בובה דוגמנית בחלון ראווה. יפה בהתחלה

אבל דוממת ולאחר זמן גם....משעממת.

היא חיה, היא נושמת, היא משמחת, לפעמים מעצבנת...

"פה נולדתי, פה אחיה, יהיה אשר יהיה"

כשהייתי בארה"ב, הרגשתי שקשה לי להתפלל;

כאילו השמים היו אטומים, שידרו אדישות.

מן מסך ברזל כזה.

כאן, אני לא מרגישה את זה. גם כאשר התפילה

לא מי יודע מה.

וסתם, היא שלי.

.

(בקטע טוב)