מנצל את  ההזדמנות להגיד שאפשר גם אחרת, ולא תמיד חייבים להעניש את עצמנו במלחמות מתישות, כאילו הכאב על עצם הגירושין לא מספיק.

ביקשתי מג'מיני לנסח את ההבדלים בין 2 הצורות, לא יצא מוצלח במיוחד, אבל לא היה לי כוח לנסח בעצמי:

אופציה 1: מהתקרה של העולם – לרצפה של בית המשפט

תעצמו עיניים. תריחו את הבושם של יום החתונה, תשמעו את הלחישה ההיא באוזן, מתחת לשמיכה, "אני איתך, לכל מקום, תמיד". היינו על התקרה של העולם, נכון? שיכורים מאמונה שאנחנו חסיני אש, שאנחנו המצאנו את המושג "בית". ידענו כל קמט בצחוק, כל פחד שמתחבא בנשימה, היינו הכספת אחד של השנייה – המקום שבו מניחים את הנשמה בלי שום הגנה.

ועכשיו? עכשיו תפתחו עיניים. אנחנו בנחיתת אונס, והקרקע היא דף של פרוטוקול. איך זה הגיוני, תגידו לי, שהידיים שפעם ליטפו פנים ברוך של משי, הן אותן ידיים שחותמות עכשיו על תצהיר שנועד להחריב? איך השפתיים שצעקו "אני אוהב" בשיא של התרגשות, מפיקות עכשיו מילים כמו "מדור", "משמורת" ו"איזון משאבים"?

זו הטרגדיה האמיתית: הנפילה היא לא מהנישואין – הנפילה היא מהאמון. האדם שהיה המקלט שלך מהעולם, הופך להיות העולם שממנו אתה צריך מקלט. אנחנו משתמשים בסודות הכי כמוסים, באלו שנלחשו ברגעי חסד מוחלטים, והופכים אותם לכדורים בנשק אוטומטי. זה לא סתם סכסוך, זו בגידה של הגוף בעצמו.

וזה חוסר ההיגיון ששורף את הנשמה: אם אהבנו ככה – איך אנחנו מסוגלים לשנוא ככה? איך אנחנו נותנים למערכת, לאנשים זרים בתוך גלימות, לפרק לגורמים את מה שנבנה בדם, יזע ודמעות של שמחה? אנחנו מענישים את עצמנו על זה שפעם היינו מאוחדים, שורפים את הגשר שדרכו עברנו, רק כדי לוודא שהצד השני לא יוכל לחזור.

אבל כששורפים גשר כשעומדים עליו – כולם נופלים למים. המרחק מהחופה לספסל בבית המשפט הוא אולי כמה קילומטרים, אבל בלב... בלב זו תהום שאין לה סוף. הלוואי שהיינו זוכרים, רגע לפני הדיון הבא, שמי שיושב מולנו הוא לא "הצד שכנגד". הוא האדם שפעם, ביום אחד בהיר, הבטחנו לו את כל מה שיש לנו לתת.

אופציה 2- להציל את השברים (האומץ להניח לנשק)

תעצרו. רגע לפני שהעט נוגע בנייר והופך לכדור בלב, רגע לפני שהופכים את השנים היפות שלנו לכתם של בוץ. נכון, נפלנו. והגובה? הגובה היה מסחרר. מי שטיפס עד העננים, הנפילה שלו מרסקת עצמות, אבל האם זה אומר שצריך להמשיך לחבוט אחד בשני על הרצפה?

הצד השני הוא הבחירה בשפיכות דמים של אגו – במקום בדם הלב. זה לשבת מולך, בלי מתווכים ובלי מסכות, ולהגיד: "אהבתי אותך. לעזאזל, כמה שאהבתי". דווקא בגלל שהיינו הכל, אני מסרב להפוך אותך לכלום. דווקא בגלל שראית אותי בעירום של הנשמה, אני לא אתן לאף עורך דין להלביש אותנו בשקרים.

זה חוסר ההיגיון שהופך להיגיון חדש: במקום לשלם לאנשים זרים כדי שינהלו לנו את השנאה, אנחנו משקיעים את המאמץ בלנהל את הפרידה. זה לא "ויתור", זו גבורה עילאית. זה להחליט שהזיכרון של החופה לא יחנק במסדרונות של בית משפט, שהילדים שלנו לא יגדלו בתוך שדה קרב של "מי לקח למי".

תראו את הכוח שבשקט הזה: אנחנו מניחים את החרבות, לא כי ניצחנו, אלא כי הבנו שבמלחמה הזאת – הניצחון הוא הפסד צורב. היום שאחרי האחר הוא יום שבו אפשר לנשום, כי לא שרפנו את כל הגשרים, השארנו נתיב אחד קטן – נתיב של כבוד.

זה הכאב הכי מזוקק שיש, להגיד שלום בלי רעש. אבל בסוף, כשנסתכל אחורה על השברים, לא נראה ערימת אפר של תביעות וצווים. נראה שני אנשים שהיה להם את האומץ לסגור את הספר, בלי לקרוע את הדפים. כי גם אם הסיפור נגמר – המילים שנכתבו בו פעם, עדיין ראויות למעט חסד.

ברשותך, אביא אופציה נוספת (השלישית, נכון)?

אולי אולי אפשר לנסות לשחזר את מה שהיה? אולי מתוך

הכאב והכעס והעלבון, יכול לצמוח משהו יפה, שוב?

הרי היה כל כך יפה, מה השתבש? מה קרה שהכל נעלם,

השתנה, או חלילה הפך לשנאה?

אולי בנקודה המרכזית הזו - לשים את האצבע

על קו השבר, נקודת השבר - יכולה להפציע

גאולה?

שעשויה להיות עמוקה יותר, אמיתית יותר, יפה

יותר, מלאת הודיה יותר?

אני חייב לכתוב כמה דברים מהניסיון של הרבה אנשים, ללא הבדל בין מנצחים למפסידים, ולאו דווקא בהקשר של גירושים (למרות שבגירושין זה יותר משמעותי אולי).

דבר ראשון, כשאומרים "להניח את הנשק", הכוונה היא להניח את הנשק. כלומר לדומם מלחמה מצידי, לעזוב את הזירה.

משום מה, הרבה פעמים אנשים חושבים שלהניח את הנשק הכוונה לברור מלחמות או לבחור את העיתוי לניצחון, או לדבר על "הסכם לטובת הילדים" ואז לתקוע סכין בגב. חשוב שיהיה ברור שאלו פרקטיקות מאוד יפות אולי, אבל זה לא נקרא להניח את הנשק. יתרה מזו, בדרך כלל הצד השני מסוגל לזהות מה עומד מולו, וזה מצטייר יותר כאסטרטגיה מלחמתית מאשר כשביתת נשק. והוא כמובן יגיב בהתאם.

דבר שני, כדאי למזער או למסגר את ההתבכיינויות. אם נכנעתי או נפגעתי רגשית אבל הבנתי שהמלחמה לא שווה, אז אני מוותר. לא צריך לקרקר את זה על כל גבעה גבוהה. לא פעם, הסכמים חתומים או הסדרים שמחזיקים מעמד, סתם מתערערים או הופכים למרירים כי צד אחד כל הזמן מתבכיין.

דבר שלישי והכי חשוב, זה ששביתת נשק לא נועדה לנצח או לצאת צדיק/ה וכדו'. היא בכלל לא קשורה לצד השני. שביתת נשק נועדה לאפשר לי להמשיך לעסוק בדברים שחשובים לי בלי לשאול מה ההוא חושב ומה הוא יעשה ואיך הוא יגיב. כשאני עסוק בעצמי אני עושה בשבילי את הטוב ביותר, חבל על האנרגיות לחשוב בראש של השני וכל הזמן לחיות על פיו.

ועוד מילה אחת: שביתת נשק לא תמיד נכונה. לפעמים גם צריך להילחם.

ממש מעניין אותי, לשמוע אמת טהורה ולא מפולספת...

סתם מעניין אם הרבה האנשים הם : ג’ימיני, צ’אט ג’יפיטי ויתר חבריך...

השאלה איך מתנהגים בפועל, בזה לצערינו הai לא יכול לעזור.

זה מאוד עוזר בקבלת החלטות וזה לגמרי מנתב התנהגויות בפועל של הרבה אנשים.

כמובן שאנשים ששואלים שאלה שטחית ורדודה ומקבלים ניסוח יפה, מבינים שזה לא מספיק. אבל אם מעמיקים בשיח עם ai הוא יכול מאוד לעזור בקבלת החלטות.

וגם פוגעים באחרים על הדרך. ( מקווה שאתה לא נפגע)

וכל המטרה היא רק לחדד את עצמך ולהגיב מהר

אולי זה דרכו של פורום אבל אני מעדיפה להתכתב עם אנשים אמיתיים

שמתנהגים גם יפה ולא רק כותבים יפה 🙂

ג'ימיני פגע בך?

מהניסיון שלי הוא מאוד זהיר ומכבד.

האמת לא הבנתי מה את רוצה ולאן את חותרת (אני אפילו מציע לך לשאול את עצמך את השאלה הזו).

אני אומר לך שזה לגמרי גם מהניסיון שלי האישי, וזה נכתב דווקא בעקבות איזה סיפור לאחרונה, אבל לא נראה לי שסה אמור לעניין אותך או מישהו כאן. רק אשמח להבין, אחרי שכתבתי את זה פתאום נהיה לך טוב בחיים? מה זה תרם לך?

ועוד שתי הערות קטנטנות:

1. פילוסופיה ואמת אינן סתירה. בהנחה שיש דבר כזה אמת, גם הפילוסופיה היא אמת.

2. עד כמה שידוע לי, גימיני וגיפיטי וגיאמסי הם לא "אנשים" וקטונתי מלומר שאני מכיר אותם.

עבר עריכה על ידי מתייעצת גירושין בתאריך ב' באדר תשפ"ו 9:38

לצערי קוראת מהחוויה שלי אשתף שאני רואה ערימת תוכן כתוב יפה

אבל לא מרגישה שזה כנה ולא אנושי. 

יש הרבה כאב אבל הרבה סיסמאות ולהט.וזה כנראה לא ai

אבל לא משהו שאפשר להגיב לו בפועל.

כשתכתוב בכנות ובאופן אישי, קונקרטי אוכל לענות לשתף ולהשתתף.

ולא פילוסופיה, זה לא הקטע שלי. ולא האמת בשטח.

אם אתה קורא את ההודעות שלי אתה מבין על מה אני מדברת ומה אני מחפשת.

ולגבי השאלות הכן מעשיות שאתה שואל:

זה מאד חשוב אם אתה שואל לעצמך ואז תסביר באיזה מצב אתה ?

או שאתה שואל לחברים שלך או מדברר אותם ( פעם אחת כן כתבת שאתה שואל עבור חבר)

אבל בשאר אין גילוי נאות על איזה אנשים ואיזה סיפורים אתה מדבר

אה חוץ מהמחפוד ובחדרי חדרים .

למעשה בשביל כנות עדיף שהחברים יסבירו את הרקע בעצמם 

ולא שאתה מביא את האמת כמו שאתה שומע מהם מה שנחשב לרב לשקר בפועל, כן?

אבל לא אתפלסף על זה...

סתם כך, בכרטיס אישי כתוב שאתה נשוי , כן? מקווה שאתה מודע לעניין...

אז זה לא שיח כנה ...ויש סיסמאות. זה לא כיף וזה רק גורם למריבות ולאקשן שלילי.,,

אולי ערוץ 7 נהנה מזה, אני לא.
 

אז שיהיה לך בהצלחה בהתכבויות עם שאר הניקים. ועם ai

אני את שלי הסברתי.

שאני שואלת - על מה אתם מדברים?

מה צריך לעשות או לא?

איך להיזהר לא לפגוע, מה לא לעשות, מה מפריע.

או שזה לא ענייני, ולא קשור אלי.

אז, אדרבא.

כי אם הכוונה למשהו כללי המאפיין את הפורום - טוב ויפה.

אם זה משהו אישי - אז לא חשוב.

אם את מוצאת שאני פוגעת איכשהו, אשמח לדעת על זה.

תודה!

ויתרתי על המלחמה.

אני עסוקה בשיקום ובניית החיים שלי.

יצאתי לתקופת בירור ולא הצפתי פה דברים- בתור מנהלת.

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

אני מקנאה בך.

וגם באשתך!

בוגר, מתמיד, לא מתייאש - כל הכבוד לך!!!!!!!

אני מקשיבה לפודקאסטים רבים וגם שם זה עולה.

תכנס לרשתות החברתיות ותראה ששם הנושא עולה לא מעט ואף דוחף לגירושין (גם בחברה החרדית)

אני לעולם לא אעודד גירושין- אבל אם מישהו/י יבואו אליי לייעוץ, אסביר מה ההשלכות.

אבל לא אדחוף לשם.

מלבד שני מיקרי אלימות - שבהם עירבתי את הרווחה והרשויות. כי היו מעורבות ילדות קטנטנות שהאבות התקיפו גם אותן ופה לא יכולתי לשתוק.

השאלה מה עשית כדי למצוא בתוכך כח להמשיך הזוגיות הזאת?

מסכימה איתך שלפרק בית זה בהחלט מורכב ולא פשוט..

ודאי לעשות הרבה כדי למנוע את זה..

תנסי לבדוק עם עצמך, איפה בא לידי ביטוי החוסר ביטחון שלו? איפה זה משפיע עליך/ בזוגיות ובמערכת המשפחתית?

האם יש זמנים/ מקומות שבהם הוא כו בטוח בעצמו?

ממליצה לך לפנות לטיפול זוגי או אפילו אישי לעצמך כדי לברר ולעבד את הדברים אצלך..

לא לעשות צעד מבלי ללכת ליעוץ טוב! פורום לא יכול לענות

ולהיכנס לעובי הקורה. בשום אופן. מאמינה שאפשר בעזרת

השם לשפר. ועוד משהו: כגרושה, יכולה להבטיח לך שלא

יוצאים לחופש הגדול כשמתגרשים....אם אפשר, לעשות

הכל כדי שהיחסים ישתפרו. אלא אם כן, חס וחלילה הוא

אלים .

בהצלחה!

אני מרגישה ממוטטת כבר..

לא יכולה להכיל את החיים כבר לצידו..

להשאר בכל מחיר? גם שאני כבר סולדת ממנו? כמה אפשר לספוג?

אני מנסה לא להיות קורבנית אבל מרגישה התעללות נפשית בצורה שקטה שאני כבר מאבדת את עצמי.. 

כל זוג עלול להגיע למצב של שנאה הדדית ודחייה. זה מצטבר.

בכל זאת, ממליצה על יעוץ/טיפול טוב. חייבת! הרי גם את

צד בעניין ואת יודעת כמה קשה לאדם להיות אובייקטיבי.

והילדים...זה משבר רצינו לילדים. אין ספק.

יש מקום בירושלים ובני ברק הנקרא "למרחב" -

עולה רק להעביר כרטיס קופ"ח. יש תורים ארוכים

מאוד, צריך להתפלל להתקבל מהר. אנא, אל תעשי

דבר ללא בחינה עמוקה של הדברים. כל עוד אינו

אלים, כמובן.

ישנה הניה שוורץ מעיתון "משפחה", הניה גולדברג

מירושלים ובטח עוד.  אל תחתכי לפני זה. אנא!

ואם בעלך מוכן ללכת גם הוא, זה דבר גדול מאוד

כי רוב הבעלים לא מוכנים ללכת ליעוץ.

ובקשה מהשם  להוביל אותי נכון....

אמנם לא הרבה ילדים אבל רק זה תכלס..

הוא בטוח בעצמו בביקורתיות שלו.. כן זה יכול לבוא יחד מסתבר..

לבקר אותי על ימין ועל שמאל ואז להגיד לי אבל למה את מרגישה אשמה? זה בגלל הילדות שלך..

הבנאדם לא מודע לעצמו.. עם הפרעות מפה ןעד מחר שוכח דברים כל הזמן על בסיס יומיומי..

לא יוזם .. רק בעניין האו סי די שלו שזה הניקיון הוא יוזם..

ולהעיר לי בעניין הילדים שהוא לא נמצא בכלל בבית מגיע בסביבות 6-7 בערב... לא יודע לנהל את עצמו ויש לו עוד תלונות.. 

אבל טיפול, טיפול אישי, גם אם תתגרשי תצטרכי אותו, אז ממליצה להתחיל מעכשיו.

יכול להיות שבאמת הוא מתעלל ובעייתי, לא מכירה אתכם, אבל לא בריא לך שהוא מפעיל אותך רגשית עד כדי כך.

עזבי אותו, טיפול יעזור לך לשים גבול רגשי ואחריות רגשית, נפרדות.

יכול להיות שתחליטי בסופו להתגרש אבל זה שריר שהוא חובה בחיים.

ואם תלמדי לעשות אותו הוא יציל אותך בכל מערכת יחסים.

תרשמי לי בבקשה שוב.. לא הצלחתי להכנס להןדעה ופתאם נעלמה.. אשמח ממש שתרשמי לי שוב!!

זה יהיה גם טוב בשבילי בבקשה תרשמי שוב.. 

חפרתי קצת אחורה, ראיתי פתאום את ההודעה שלך וידעתי שאני חייב לענות לך מיד.

חבל על כל יום שעובר עלייך במציאות הזו.

ולא!!

את לא צריכה להתגרש!!

לפי מה שאני מבין ממה שאת כותבת את לא במקום הזה בכלל!!

תרחמי על עצמך, על בעלך, על ילדייך, ותחליטו החלטה חזקה: פשוט להתחדש! מחדש לגמרי.

כמובן עם ליווי, טיפול איכותי וכל מה שצריך. אבל תדעי לך שאת לא במקום של להתגרש בכלל!

אני הייתי [ועדיין] במקומות יותר גרועים מזה, עברתי כל כך הרבה בזוגיות שלי, שאני יכול לומר לך עם יד על הלב: המצב שלך אינו גירושין. נקודה.

יכולים להיות לכם חיים טובים מאוד מאוד ביחד, כאלו שלא חלמתם שקיימים. אם רק תרצו!

בהצלחה ענקית.

תהיי גיבורה, ותתחילי לחיות מחדש.

עם בעלך.

כי באמת, לפני הכל ואחרי הכל אתם אוהבים.

לנצח.

את מתארת בעיה של:

'פערים'

'הבעל חסר ביטחון'

'חוסר גבריות'.

לוקח הרבה זמן לזוג שמתחתן להגיע לאהבה שאינה תלויה בדבר בחיי נישואין.

אתם אוהבים פשוט כי אתם זוג, איש ואישה. אשת נעורים. בעל נעוריי.

זהו הוא, וזוהי את, ואתם אוהבים.

לא בגלל מה שאת ממלאה אותו, ולא בגלל מה שהוא נותן לך.

את אוהבת אותו כי זה הוא. הוא אוהב אותך כי זו את.

מקווה שהייתי מובן. זה יותר הרגשה מאשר שכל.

כשמבינים את זה, כל הסיפור מתחיל.

כבר פחות מסתכלים אחורה. פשוט נשאבים למערכת של אהבה פשוטה.

נראה לי יש לה יותר ניסיון..

הלוואי שהייתי יכולה להזדהות עם מה שאמרת.

הלוואי והייתי יכולה לראות את הדברים כמוך.

הלוואי והייתי יכולה להיות כמוך.

הלוואי ועבורי הדברים היו יכולים להיות פשוטים, וטהורים, וראשוניים, ותמימים (במובן הטוב!), כמו אצלך.

אני לא הייתי כך. אני לא כך. אני לא חוויתי כך. עבורי שום דבר לא היה פשוט. אני לא יכולתי לקבל את הדברים בפשטות, כי אני אשתו והוא בעלי.

אולי לא היה לי מספיק בטחון בשם, כמו שיש לך. בעצם, לא אולי, בטוח שלא.

אבל אני באמת מוקירה, מעריכה, מעריצה ומתפעלת ממך מחפש אהבה יקר. כל כך יפה ומרגש לקרוא מה שכתבת. כל כך נוגע לי ללב.

כל כך מה שכנראה צריך להיות, כל כך מתוק. כל כך מעודד שיש כאלה כמוך.  תודה !

@איילה במדבר יקרה, אני לא חושב שניתן לקבל עצות בסיפור כמו שלך ככה בפורום הפתוח (אולי חברים מתכתבים איתך בפרטי וזה מקסים). הלוואי שתקבלו/י החלטה נבונה ומיטיבה!!

אפשר בבקשה קצט פירוט מה זה אוהבת ארץ ישראל?

היא מגוונת, מעניינת, חמודה, לא קיצונית לשום צד;

אין כאן קוברות ולא אריות ולא נמרים (יש אחד נדמה לי במדבר יהודה אם הוא עדיין חי)

כדי לראות את יופיה, צריך להעמיק. צריך סבלנות. צריך לא לקנא במקומות שיש מים

בכל הצורות, יערות, שפע של פרחים.....

היא לא כמו בובה דוגמנית בחלון ראווה. יפה בהתחלה

אבל דוממת ולאחר זמן גם....משעממת.

היא חיה, היא נושמת, היא משמחת, לפעמים מעצבנת...

"פה נולדתי, פה אחיה, יהיה אשר יהיה"

כשהייתי בארה"ב, הרגשתי שקשה לי להתפלל;

כאילו השמים היו אטומים, שידרו אדישות.

מן מסך ברזל כזה.

כאן, אני לא מרגישה את זה. גם כאשר התפילה

לא מי יודע מה.

וסתם, היא שלי.

.

(בקטע טוב)

שקיבלת ספר כריתות. הספר מספר את הסיפור.

ספר יכול לסיים הכל.

ואם קשה לה, שתפתח חומש

זה לא משנאה. זה ספר שכורת את הברית.

מנין שחובת האבא ומדינת ישראל לזון אותך ואת הילדים שלך.

אולי גימיני יכול לעזור לך?

תרד ממני בבקשה.

אני מחפש מקורות הלכתיים לטיעונים ופעולות שלך. זה די בסיסי.

לא מבין את ההשתבללויות וההתחמקויות וההתקרבנויות. אם אין לך מה לענות - תכתבי את זה ותפעלי לפי זה.

לילה טוב.

ומה התנאים להצלחתו?

פשוט יקר לנו כל התהליך ורוצה שיצליח בעזרת ה’

בסופו של דבר כל אחד רוצה את טובת הילדים.

הבנתי שזה מאוד קשוח ושאם לא מגיעים להסכמות המתאם מחליט🫣.

עוד מעט אנחנו נכנסים לזה

חבל לבזבז כסף על גישור , זה חרטה ומגשר לא מתערב ולא ממליץ כלום, סתם יושב בחדר כמו רובוט ואומר לכם "תגיעו להסכמות".

תעשו הסכם בחינם בלי עורך דין באתר שנקרא גירושים, הנה קישור: הסכם גירושין אונליין חינם - את מקבלת הסכם שרק צריך לאשר בבית משפט וזהו.

רצון ומחוייבות להניח את כל החרבות וכל מלחמה.

לא ללכלך אחד על השני בשום אופן

לוותר

לעבוד בלהפסיק את הטירוף, לשאוף לחיים טובים עם אויר נקי ובריאות נפש וגוף, לשאוף לנורמליות לעצמינו ובמיוחד לילדים.

כל אחד אחראי על עצמו, אחראי לעשות עבודה עם עצמו ולא מדבר על מה שהשני צריך לעשות.

כי אחרת, המחיר כבד, כבד מאוד.

ועם זה לגשת לגישור ותיאום הורי. 

לא על הצד השני.

חלילה אם ההורה השני מרביץ לילדים, זה לא אומר שגם את צריכה לעשות כמוהו.

כשאת (או כל אחד אחר לצורך הדוגמא כמובן) רבה עם האבא של הילדים שלך זה לגמרי כמו להרביץ לנפש של הילדים שלך עצמך, ולגרום להם לצלקות נפשיות שמאוד מאוד קשה להחלים מהן גם בבגרותם אם בכלל אפשר.

יש לזה השפעות עצומות על הילדים בטווח הקצר וגם הארוך מאוד.

פוסט טראומה, חרדות, דימוי עצמי שלילי, בטחון עצמי מונמך, קשיי למידה, קשב, לחץ, דימוי גוף, התמכרויות, זעם, הפרעות אכילה למינהן אכילה רגשית,אנורקסיה, חבלה עצמית.

זה גורר ילדים באבחונים ורופאים ופסיכולוגים ופסיכיאטרים ותרופות פסיכיאטריות ותסמונות למינהן.

הם לומדים דפוסים רעילים של הקשרות, זוגיות ותקשורת והורות.

יש לזה המון המון השלכות.

שום כסף שבעולם לא יכול לתקן את זה, שום כסף ושום ויכוח שטותי לא שווה את בריאות הנפש של הילדים האלה.

ויכוח על תחפושת לפורים, נעלים, תיק, חוג חיות או חוג בלט או כל דבר.

ואפשר למנוע את זה עם ענווה, תקשורת טובה, עזרה אחד לשני, איפוק ויתור ושתיקה.

אני לא אומרת שזה פשוט, זה לא. עבודת מידות זה הרבה פעמים קשוח.

אבל החלופה השניה הרבה הרבה הרבה יותר קשה ורעה.

שינוי בא ממני, ולא מהצד השני,

וכמים פנים לפנים.

❤️

הי,

קודם כל מלא הערכה על הרצון לסגור את העניין יפה ובצורה מכובדת! מנסיון, ככל שזה נסגר בצורה מכבדת ומשותפת, כך גם המשך הדרך החדשה הופכת לרכה יותר ומאפשרת צמיחה לכם ולילדים..

המלצה שלי, לבחור מגשר/ת שיש עליו המלצות ואתם שניכם מסכימים עליו ולעשות כמה שאתם יכולים כדי להגיע להסכמות בינכם.

רוב ההסכם נבנה בהתאם לרצונות האישיים שלכם ובהתאם לצרכים המשפחתייים שלכם..

בהצלחה רבה!

בשם "המקום" (לחרדים עובדים). באחרונה היה מאמר

קצר שהביא ראינות של נשים גרושות (חושבת ששתיים)

ןהתרשמתי מאוד מהגישה של אחת מהן (אולי גם השניה

אבל כבר לא זוכרת כל כך). 

כדאי לדעתי לעיין.

וגם, אני חושבת להשקיע בתפילה על כל דבר

לא להתקשח , אלא לתת להשם להראות לנו,

לזרום איתו...

בהצלחה רבה.

דבר ראשון עדיף לסגור כל פינה אפשרית בהסכם כדי למנוע מלחמות עתידיות גם

1. מה עושים בזמנים של חופש מבחינת זמני שהות

2. חגים ממש לפרט חלוקה לפי שנה שנה בצורה ברורה

3. יציאות לחול של הילדים באישור של ההורה ה2

4. במידה ואחד מכם נאלץ להעדר מכל סיבה.. מה עושים עם זמני השהות

5. במידה ולא מגיעים להסכמה למי פונים

6. במידה וצד אחד מבריז מזמני שהות מה עושים

7. מרחק מגורים שאפשר לעבור

8.בת מצוות/בר מצוות חלוקה שווה וכנל השתתפות

9.התחייבות לא לדבר אחד על השני וגם לא על המשפחות

10. והכי חשוב לא לעשות את ההסכם לבד אלא עם עו"ד

תודה רבה! נראה לי רב הסעיפים מסודרים כבר,

על ידי סדרי דין / ברורים מאליהם.

הכי ברור לי בעולם שאף אחד לא מדבר אחת על השני ובטח לא על המשפחות!

( למרות ששמעתי שהוא עדיין מדבר על כל הדברים שהצנעה יפה להן שאירעו לפני שנים

ומעבר לסטיה שבזה ולבחילה שהוא מעורר כלפי כל מי ששומע, זה ממש שיימינג ועילה לנזיקין)

לגבי בת מצווה, ניסיתי לדבר עם המשפחה שלו על שיתוף פעולה אבל נראה שהם לא בכיוון.

אז כנראה כל אחד יחגוג לעצמו

זה יהיה הוצאות כפולות ומכופלות, לצערינו, אבל זה מחיר החוסר שיתוף פעולה והמלחמות שלהם.

ברור לי כשמש שהינו יכולים לחסוך עורכי דין והוצאות משפטיות ובכלל על הילדים

אם היה שיתוף פעולה

היו ימים שהם באו אלי בלי ציוד ונתתי להם את פת לחמי במסירות

ראיתי שמנצלים את טוב ליבי ולכן זה נפסק.

סתם לדוג’ ילדה אומרת:

אבא אמר שהתחייבת לשלם עלי את כל ההוצאות

לכן גם בלוק ציור ב7 שקל הוא לא יקנה לי כי התחייבת!!

ברור שקניתי לה, אהבה שלי

אבל אני בטוחה שמי שמתנהג ככה גורם להם לשנאה כלפיו ולא לשנאה כלפי מי שהוליד אותם ,כמו שהוא ניסה.

הם גם באים אלי : אמא למה אין לך בשר בחמין? לאבא יש בשר.

אז מה אני אבכה בשבת? אני אגיד שאבא לא משלם מזונות? לא!

אני שומרת על הפה שלי אבל הוא, נעבעך, חסר שליטה.

ולזה כנראה לא יעזור שום הסכם 😪

ליבי איתך על ההתמודדות..

אגב אני לא הייתי מדברת עם המשפחה שלו תעשי הכל מולו אין סיבה שתיהי בקשר עם אנשים נוספים .. כנל בת מצווה אם הוא לא רוצה לחגוג יחד זה שלו אמנם חבל אבל עדיין..

היה נשמע לי מדבריך שהוא גם מעוניין בהסכם..אבל אם רק את מעוניינת זה באמת קשוח..

אגב אל תסמכי על ברורים מאליהם תרשמי הכל הכל בהסכם.

ולגבי זה שהוא מדבר עליך..אין מילים באמת...חבל ככ ככ חבל.

ושוב אם לא לקחת עו"ד שתרשום תהסכם אז תיקחי כי הסכם מאוד קשה לשנות אחכ

כתבה שהוא לא רוצה להתגרש וחבל לו על המלחמות

אחר כך ראיתי שכן רוצה להתגרש וכן רוצה מלחמות

אחר כך נראה שרוצה הסכם

אחר כך אומר שלא רצה להתגרש ורק בדק פרידה

אחר כך מערער על כל הגט מטעמי כשרות ופילוסופיה

ת’אמת? לא יודעת מה הוא רוצה. הוא מבלבל את כולם.

כשפניתי מולו עם קבלות לא הצלחתי לקבל תגובה נורמלית

נראה שרק בבית הדין נצליח להתנהל ולא בהסכם

אני כמובן שלחתי את העורכת דין שלי ואמרה שטענו שפניהם לשלום

אבל בפועל אין לה פרטנר

אחר כך הבאתי מתאמת ומגשר והוא לא רצה לשלם להם

אז כרגע אנחנו משלמים 2,400 שח רק להתחלה עבור מתאם.

כל אחד!!

מקווה שלפחות הוא יעזור בתקשורת. מעצבן לשלם הון ולא לקבל תמורה

אגב כל דבר הוא ירצה עוד פגישה בעוד כסף, זה לא יגמר.

חבל לי מאד שלא הצלחנו הסכם ישר בהתחלה.

ושתיהיו כבר אחריי

אני יודעת שקשה עכשיו אבל שתדעי שאחרי ההסכם המתח יורד ויש זמן להתחיל לשקם את החיים.

והרבה פעמים גם בגלל שהכל כבר סגור מצליחים יותר לעבוד יותר בשיתוף פעולה והכל נהיה טוב יותר

מאחלת לך שבזכות חודש אדר יהיה ונהפוכו והכל יתהפך לך לטובה ברכה והצלחה יקרה

אם אפשר וחילוקי הדעות ניתנים לפתרון, כי בסוף הרי יש סיבה לזה שהייתם יחד, אולי כדאי לדבר ולנסות לגשר על הפערים, תמיד שלום בית עדיף על מלחמה, עושים קצת פשרות אם אפשר. לצערי אצלי זה לא היה מהצד שלי ונכפה עליי להתגרש, אבל זה החיים, והכל לטובה. ישתבח.

על מנת להגיע להסכמים

מומלץ להיות כמה שיותר להגיע נינוחים ופתוחים בשלום פנימי

בהצלחה 😀

הבעל נותן לאישה ספר, צריך לחשוב איך לכתוב ספר יפה.

הספר כורת את הברית

עדיף מנסיון

תרצה בלוך

אפרים שטינקוהלר

גינצבורג וקאופמן

שהיא טובה

וגם התייעצתי איתה בעבר

רק מאחלת לך בהצלחה רבה בבחירת המגשר/ת.

הלוואי ותגיעו להבנות טובות בינכם בעז"ה!

טיפ קטן ממני, לחתום על הסכם גישור רק לאחר קבלת חוות דעת נוספת על ההסכם..

ברכה והצלחה!