מנצל את  ההזדמנות להגיד שאפשר גם אחרת, ולא תמיד חייבים להעניש את עצמנו במלחמות מתישות, כאילו הכאב על עצם הגירושין לא מספיק.

ביקשתי מג'מיני לנסח את ההבדלים בין 2 הצורות, לא יצא מוצלח במיוחד, אבל לא היה לי כוח לנסח בעצמי:

אופציה 1: מהתקרה של העולם – לרצפה של בית המשפט

תעצמו עיניים. תריחו את הבושם של יום החתונה, תשמעו את הלחישה ההיא באוזן, מתחת לשמיכה, "אני איתך, לכל מקום, תמיד". היינו על התקרה של העולם, נכון? שיכורים מאמונה שאנחנו חסיני אש, שאנחנו המצאנו את המושג "בית". ידענו כל קמט בצחוק, כל פחד שמתחבא בנשימה, היינו הכספת אחד של השנייה – המקום שבו מניחים את הנשמה בלי שום הגנה.

ועכשיו? עכשיו תפתחו עיניים. אנחנו בנחיתת אונס, והקרקע היא דף של פרוטוקול. איך זה הגיוני, תגידו לי, שהידיים שפעם ליטפו פנים ברוך של משי, הן אותן ידיים שחותמות עכשיו על תצהיר שנועד להחריב? איך השפתיים שצעקו "אני אוהב" בשיא של התרגשות, מפיקות עכשיו מילים כמו "מדור", "משמורת" ו"איזון משאבים"?

זו הטרגדיה האמיתית: הנפילה היא לא מהנישואין – הנפילה היא מהאמון. האדם שהיה המקלט שלך מהעולם, הופך להיות העולם שממנו אתה צריך מקלט. אנחנו משתמשים בסודות הכי כמוסים, באלו שנלחשו ברגעי חסד מוחלטים, והופכים אותם לכדורים בנשק אוטומטי. זה לא סתם סכסוך, זו בגידה של הגוף בעצמו.

וזה חוסר ההיגיון ששורף את הנשמה: אם אהבנו ככה – איך אנחנו מסוגלים לשנוא ככה? איך אנחנו נותנים למערכת, לאנשים זרים בתוך גלימות, לפרק לגורמים את מה שנבנה בדם, יזע ודמעות של שמחה? אנחנו מענישים את עצמנו על זה שפעם היינו מאוחדים, שורפים את הגשר שדרכו עברנו, רק כדי לוודא שהצד השני לא יוכל לחזור.

אבל כששורפים גשר כשעומדים עליו – כולם נופלים למים. המרחק מהחופה לספסל בבית המשפט הוא אולי כמה קילומטרים, אבל בלב... בלב זו תהום שאין לה סוף. הלוואי שהיינו זוכרים, רגע לפני הדיון הבא, שמי שיושב מולנו הוא לא "הצד שכנגד". הוא האדם שפעם, ביום אחד בהיר, הבטחנו לו את כל מה שיש לנו לתת.

אופציה 2- להציל את השברים (האומץ להניח לנשק)

תעצרו. רגע לפני שהעט נוגע בנייר והופך לכדור בלב, רגע לפני שהופכים את השנים היפות שלנו לכתם של בוץ. נכון, נפלנו. והגובה? הגובה היה מסחרר. מי שטיפס עד העננים, הנפילה שלו מרסקת עצמות, אבל האם זה אומר שצריך להמשיך לחבוט אחד בשני על הרצפה?

הצד השני הוא הבחירה בשפיכות דמים של אגו – במקום בדם הלב. זה לשבת מולך, בלי מתווכים ובלי מסכות, ולהגיד: "אהבתי אותך. לעזאזל, כמה שאהבתי". דווקא בגלל שהיינו הכל, אני מסרב להפוך אותך לכלום. דווקא בגלל שראית אותי בעירום של הנשמה, אני לא אתן לאף עורך דין להלביש אותנו בשקרים.

זה חוסר ההיגיון שהופך להיגיון חדש: במקום לשלם לאנשים זרים כדי שינהלו לנו את השנאה, אנחנו משקיעים את המאמץ בלנהל את הפרידה. זה לא "ויתור", זו גבורה עילאית. זה להחליט שהזיכרון של החופה לא יחנק במסדרונות של בית משפט, שהילדים שלנו לא יגדלו בתוך שדה קרב של "מי לקח למי".

תראו את הכוח שבשקט הזה: אנחנו מניחים את החרבות, לא כי ניצחנו, אלא כי הבנו שבמלחמה הזאת – הניצחון הוא הפסד צורב. היום שאחרי האחר הוא יום שבו אפשר לנשום, כי לא שרפנו את כל הגשרים, השארנו נתיב אחד קטן – נתיב של כבוד.

זה הכאב הכי מזוקק שיש, להגיד שלום בלי רעש. אבל בסוף, כשנסתכל אחורה על השברים, לא נראה ערימת אפר של תביעות וצווים. נראה שני אנשים שהיה להם את האומץ לסגור את הספר, בלי לקרוע את הדפים. כי גם אם הסיפור נגמר – המילים שנכתבו בו פעם, עדיין ראויות למעט חסד.

ברשותך, אביא אופציה נוספת (השלישית, נכון)?

אולי אולי אפשר לנסות לשחזר את מה שהיה? אולי מתוך

הכאב והכעס והעלבון, יכול לצמוח משהו יפה, שוב?

הרי היה כל כך יפה, מה השתבש? מה קרה שהכל נעלם,

השתנה, או חלילה הפך לשנאה?

אולי בנקודה המרכזית הזו - לשים את האצבע

על קו השבר, נקודת השבר - יכולה להפציע

גאולה?

שעשויה להיות עמוקה יותר, אמיתית יותר, יפה

יותר, מלאת הודיה יותר?

אני חייב לכתוב כמה דברים מהניסיון של הרבה אנשים, ללא הבדל בין מנצחים למפסידים, ולאו דווקא בהקשר של גירושים (למרות שבגירושין זה יותר משמעותי אולי).

דבר ראשון, כשאומרים "להניח את הנשק", הכוונה היא להניח את הנשק. כלומר לדומם מלחמה מצידי, לעזוב את הזירה.

משום מה, הרבה פעמים אנשים חושבים שלהניח את הנשק הכוונה לברור מלחמות או לבחור את העיתוי לניצחון, או לדבר על "הסכם לטובת הילדים" ואז לתקוע סכין בגב. חשוב שיהיה ברור שאלו פרקטיקות מאוד יפות אולי, אבל זה לא נקרא להניח את הנשק. יתרה מזו, בדרך כלל הצד השני מסוגל לזהות מה עומד מולו, וזה מצטייר יותר כאסטרטגיה מלחמתית מאשר כשביתת נשק. והוא כמובן יגיב בהתאם.

דבר שני, כדאי למזער או למסגר את ההתבכיינויות. אם נכנעתי או נפגעתי רגשית אבל הבנתי שהמלחמה לא שווה, אז אני מוותר. לא צריך לקרקר את זה על כל גבעה גבוהה. לא פעם, הסכמים חתומים או הסדרים שמחזיקים מעמד, סתם מתערערים או הופכים למרירים כי צד אחד כל הזמן מתבכיין.

דבר שלישי והכי חשוב, זה ששביתת נשק לא נועדה לנצח או לצאת צדיק/ה וכדו'. היא בכלל לא קשורה לצד השני. שביתת נשק נועדה לאפשר לי להמשיך לעסוק בדברים שחשובים לי בלי לשאול מה ההוא חושב ומה הוא יעשה ואיך הוא יגיב. כשאני עסוק בעצמי אני עושה בשבילי את הטוב ביותר, חבל על האנרגיות לחשוב בראש של השני וכל הזמן לחיות על פיו.

ועוד מילה אחת: שביתת נשק לא תמיד נכונה. לפעמים גם צריך להילחם.

ממש מעניין אותי, לשמוע אמת טהורה ולא מפולספת...

סתם מעניין אם הרבה האנשים הם : ג’ימיני, צ’אט ג’יפיטי ויתר חבריך...

השאלה איך מתנהגים בפועל, בזה לצערינו הai לא יכול לעזור.

זה מאוד עוזר בקבלת החלטות וזה לגמרי מנתב התנהגויות בפועל של הרבה אנשים.

כמובן שאנשים ששואלים שאלה שטחית ורדודה ומקבלים ניסוח יפה, מבינים שזה לא מספיק. אבל אם מעמיקים בשיח עם ai הוא יכול מאוד לעזור בקבלת החלטות.

וגם פוגעים באחרים על הדרך. ( מקווה שאתה לא נפגע)

וכל המטרה היא רק לחדד את עצמך ולהגיב מהר

אולי זה דרכו של פורום אבל אני מעדיפה להתכתב עם אנשים אמיתיים

שמתנהגים גם יפה ולא רק כותבים יפה 🙂

ג'ימיני פגע בך?

מהניסיון שלי הוא מאוד זהיר ומכבד.

האמת לא הבנתי מה את רוצה ולאן את חותרת (אני אפילו מציע לך לשאול את עצמך את השאלה הזו).

אני אומר לך שזה לגמרי גם מהניסיון שלי האישי, וזה נכתב דווקא בעקבות איזה סיפור לאחרונה, אבל לא נראה לי שסה אמור לעניין אותך או מישהו כאן. רק אשמח להבין, אחרי שכתבתי את זה פתאום נהיה לך טוב בחיים? מה זה תרם לך?

ועוד שתי הערות קטנטנות:

1. פילוסופיה ואמת אינן סתירה. בהנחה שיש דבר כזה אמת, גם הפילוסופיה היא אמת.

2. עד כמה שידוע לי, גימיני וגיפיטי וגיאמסי הם לא "אנשים" וקטונתי מלומר שאני מכיר אותם.

עבר עריכה על ידי מתייעצת גירושין בתאריך ב' באדר תשפ"ו 9:38

לצערי קוראת מהחוויה שלי אשתף שאני רואה ערימת תוכן כתוב יפה

אבל לא מרגישה שזה כנה ולא אנושי. 

יש הרבה כאב אבל הרבה סיסמאות ולהט.וזה כנראה לא ai

אבל לא משהו שאפשר להגיב לו בפועל.

כשתכתוב בכנות ובאופן אישי, קונקרטי אוכל לענות לשתף ולהשתתף.

ולא פילוסופיה, זה לא הקטע שלי. ולא האמת בשטח.

אם אתה קורא את ההודעות שלי אתה מבין על מה אני מדברת ומה אני מחפשת.

ולגבי השאלות הכן מעשיות שאתה שואל:

זה מאד חשוב אם אתה שואל לעצמך ואז תסביר באיזה מצב אתה ?

או שאתה שואל לחברים שלך או מדברר אותם ( פעם אחת כן כתבת שאתה שואל עבור חבר)

אבל בשאר אין גילוי נאות על איזה אנשים ואיזה סיפורים אתה מדבר

אה חוץ מהמחפוד ובחדרי חדרים .

למעשה בשביל כנות עדיף שהחברים יסבירו את הרקע בעצמם 

ולא שאתה מביא את האמת כמו שאתה שומע מהם מה שנחשב לרב לשקר בפועל, כן?

אבל לא אתפלסף על זה...

סתם כך, בכרטיס אישי כתוב שאתה נשוי , כן? מקווה שאתה מודע לעניין...

אז זה לא שיח כנה ...ויש סיסמאות. זה לא כיף וזה רק גורם למריבות ולאקשן שלילי.,,

אולי ערוץ 7 נהנה מזה, אני לא.
 

אז שיהיה לך בהצלחה בהתכבויות עם שאר הניקים. ועם ai

אני את שלי הסברתי.

שאני שואלת - על מה אתם מדברים?

מה צריך לעשות או לא?

איך להיזהר לא לפגוע, מה לא לעשות, מה מפריע.

או שזה לא ענייני, ולא קשור אלי.

אז, אדרבא.

כי אם הכוונה למשהו כללי המאפיין את הפורום - טוב ויפה.

אם זה משהו אישי - אז לא חשוב.

אם את מוצאת שאני פוגעת איכשהו, אשמח לדעת על זה.

תודה!

ויתרתי על המלחמה.

אני עסוקה בשיקום ובניית החיים שלי.

יצאתי לתקופת בירור ולא הצפתי פה דברים- בתור מנהלת.

שקיבלת ספר כריתות. הספר מספר את הסיפור.

ספר יכול לסיים הכל.

ואם קשה לה, שתפתח חומש

זה לא משנאה. זה ספר שכורת את הברית.

מנין שחובת האבא ומדינת ישראל לזון אותך ואת הילדים שלך.

אולי גימיני יכול לעזור לך?

תרד ממני בבקשה.

אני מחפש מקורות הלכתיים לטיעונים ופעולות שלך. זה די בסיסי.

לא מבין את ההשתבללויות וההתחמקויות וההתקרבנויות. אם אין לך מה לענות - תכתבי את זה ותפעלי לפי זה.

לילה טוב.

יש כאלו ש"אשכרה" חוזרים לגור עם ההורים, אפילו כשיש להם ילדים ואפילו בגיל מבוגר.

יש כאלו שהולכים לקיצוניות השנייה, מפתחים חיים "בודדים"/עם להקות של גרושים/ות, ו"אין להם כוח" ללכת לאחים/ות שלהם, מסיבות כאלו ואחרות.
מהמר שאבות מהסוג ה"ישן", שהילדים פחות ישנים אצלם, יותר נוטים ללכת למשפחה כשהילדים אצלם, כי לא רגילים לטפל בילדים לבדם באופן משמעותי.

מנגד, יש אמהות שמתפקדות טוב בגידול הילדים, אבל בשבתות וחגים יעדיפו מאוד להתארח, ולא למלא את תפקיד ה"גבר" בניהול האווירה של השבת/חג.

זאת כמובן הכללה ויש מהכול.

ושכחתי להוסיף עוד פקטור בהודעת הפתיחה: גיל ההורים/אחים/אנשים אחרים בבית.

בכל זאת, כמה מילים על גליה:

ככלל, גליה מתעסקת בנושאי מין. אז נראה לי שזה פחות הפורום...

לגבי הכתיבה והסרטים של גליה, אני די מכיר את החומרים שלה מאז שהיא התחילה (באזור 2015, עם כמה סרטונים בנושא מוגנות לילדים), ועד היום. החומרים שלה מעניינים והיא כותבת יפה. כן יש אנשים שפחות מתחברים אליה, הטענה העיקרית היא שגליה מאוד שיפוטית ומאשימה כלפי הקורבן (היא אומרת שאלימות היא תוצאה של ההתנהגות הן של הקורבן והן של הצד האלים. זה נכון בתיאוריה, אבל מעשית בהרבה מקרים הקורבן לא יתקדם הרבה בזכות זה שיאשימו אותו...).

לגבי גליה כמטפלת, אני אישית לא מכיר ואולי באמת מעניין להכיר. אני כן חייב לכתוב (ממש ממש לא קשור לגליה!!!), שקרו לי כמה פעמים בשיחות עם נשים שהן מטפלות מוסמכות ואפילו נשים גרושות שעברו בעצמן חיים מאוד מורכבים. שאיכשהו כשהתחילה שיחה איתי, מצאתי את עצמי מול בנאדם ביקורתי, מתנשא, מתלהם, צרחני. ממש ממש לא אדם שניתן להתייעץ איתו ולחשוב ולהנות ביחד מתהליך שיתקדם לכדי חשיבה משותפת ועזרה לצרכיי וקשיי. זה קרה לי לפני כמה שנים עם מישהי שהתייעצתי איתה על נושא ממש פשטני ולא מרגיז בכלל (ככה חשבתי לתומי), וגם לפני כשבוע בהתכתבות אנונימית עם מישהי שהיא לכאורה מטפלת רגשית או עוסית. בשני המקרים, במקום לצאת עם תשובות, יצאתי כאב לב ופוסט טראומה. בחיים לא היו לי שיחות כאלה, גם לא עם תגר/ית בשוק. - אני לא אומר שום דבר בנושא על זה בקשר לגליה כי אין לי מושג, אבל כן צריך לדעת שיש גם "מטפלים" כאלה עם כל התעודות וכו, וזה עלול להיות חוויה קשה והרסנית, בפרט אם מחפשים מזור לנפש או סיוע בהתמודדויות מורכבות.

על הדברים. באמת לא מכירה את גליה אבל מהחומרים שהיא שולחת, נשמע שיש מה לשמוע. אבל בודאי שאיני לוקחת אחריות כי באמת לא מכירה אותה.

.

בודאי שמטפלות מהסוג שהזכרת, לא מומלצות ולא מטיבות;  צריך באמת לברר.

שוב אני מזכירה את "למרחב" - במרכז וגם בירושלים.  שמעתי עליהם דברים טובים. בכל הנושאים. רק כרטיס קופ"ח. תורים ארוכים.

בהצלחה לכולם ושבוע טוב!

גם בעיר שלנו יש משהו שדומה ללמרחב, ויש תורים מהגהינום אבל הטיפולים טובים ב"ה.

אסביר מה שהתכוונתי לגבי המטפלים:

זה שאדם כותב יפה או עודה סרטים יפים, לא אומר שבטיפול אחד על אחד הוא גם טוב. וכן, לצערי ובאופן ממש מוזר, פגשתי שתי מטפלות שבמקום שיבצעו את המינימום הנדרש - להקשיב, להכיל ולשאול שאלות מכוונות - יצאתי מושתק ומושפל. אז ידע וכתיבה מעניינת, לא תמיד מהווה ערובה לטיפול פרטני מוצלח.

אגב, מתישהו הפנו אותי למטפלת מאוד מומלצת, וכשקראתי מאמרים שלה הם דווקא נראו מאוד רדודים ובסיסיים. מצד שני, יש סיכוי שהיא מאוד אמפתית והמטופל מצליח להשיג מענה טוב לצרכיו למרות זאת.

יש מטפלים שאולי עובדים בשיטה של: קום וקח את עצמך בידיים, צא מזה;

ויש מטפלים שמקשיבים, מכילים, גורמים לך לראות דברים שאינך רואה

כמו חברותא טובה. לא?

זה, כנראה, תלוי גם בפונה עצמו; יש אנשים שצריכים את ההקשבה, את המקום הלא שיפוטי,

את ההכלה ויש אנשים שזקוקים דווקא לעצה נכונה, לדחיפה וכו'.

חושבת שבשתי השיטות יכול להיות חיסרון. למשל, בטיפול הקלאסי (הכלה,

הקשבה וכו'), אדם יכול ליצור תלות חזקה ולהמשיך ולהינות מההבנה וההכלה

ולא לזוז;

ובטיפול ה"דוחף" יכול להיות שהאדם כן יזוז ויעשה עם עצמו משהו מועיל.

ואותו אדם לפעמים זקוק לזה ולפעמים זקוק לשני.

לא בטוחה, אבל נראה לי. 

לגבי הכתיבה, חושבת שאם הכתיבה היא רגישה ועמוקה, גם זה שכתב

אותה הוא כזה. אבל אולי זה באמת לא מגיע לביטוי מספיק באחד על אחד.

לפעמים אדם חייב את הגישה המכילה במאה אחוז. בלי זה הוא לא יוכל

לחיות....ממש. וזה בסדר גמור. בשלב מסויים זה כשהוא חש מספיק

בטוח, מוכל, אהוב, הוא יוכל לעמוד על הרגליים ו/או לנסות שיטת

טיפול אחרת.

ברור שיש גישות שונות, בדרך כלל ההבדל הוא בפרטים ולא בתפיסה, או שיש הבדל בין המטופלים. כלומר, יש בני אדם שמתאימים/נדרשים למטפלים יותר אסרטיביים. אגב יש גם אנשים שהולכים לאדמור או בבא שאומר להם בדיוק מה לעשות והם מקבלים את זה כתורה מסיני, וגם זה מבחינתם סוג של ריפוי.

יתכן שגליה היא באמת יותר בגישה של העצמה ומתן אחריות. אישית אין לי בעיה עם התכנים שלה (אולי עם דברים ספציפיים אבל לא ככ בגלל השיטה אלא יותר בגלל הצורה שהחומרים מועברים). רק כתבתי שיש כאלה שרואים בה "מאשימה את הקורבן", ולדעתי זה מראש האלה שמתייחסות למצבים של זוגיות מסוכנת ומצבים אקוטים.

אני הקטן, כשלמדתי על שיטות טיפול, השיח היה שהאווירה היא אמפתיה/ שיקוף/ הדהוד, והכלי ליצור תהליך הוא שאלות מנחות. כלומר, צעד אחר צעד עם המטופל עד שהוא מבין בעצמו מה נכון. אבל אני לא ראוי להגיד שזו הדרך היחידה. יתכן שיש שיטות אחרות, או שבמסגרת התהליך יש גם מקומות שבהם המטפל יותר נוכח ומכתיב.

מה שאני כתבתי, זה על אנשים שבכלל לא מתנהגים כמו מטפלים אלא כמו מטורפים. יש הבדל בין רמת ההקשבה וההכלה שלי למטופל, ובין להתנהג בקוצר רוח ועצבנות. ברור שהליך של ייעוץ וטיפול יכול להיות מתיש ומתסבך. אחרי הכל, אנשיםהגיעו לטיפול כי הם בתוך מורכבות מסוימת. אבל עדיין, המינימום הנדרש ממטפל זה להיות קשוב ואדיב, לפחות כמו חבר טוב שרוצה לשמוע ולעזור. (ואחת המטפלות עליה סיפרתי, זה בכלל לא היה הליך טיפולי, אלא מישהי שפנתה אליי מיוזמתה לשפוך עליי את כל הג'ורה שהתנקזה אצלה במוח. אם זה בשבילי כאדם זר שהיא בקושי מכירה מכתיבה אנונימית, אני לא רוצה לדמיין איך מרגיש מי שיושב איתה מתוך תקווה שהיא תעזור לו).

אני מדבר על משהו הרבה מעבר לשאלת הטקטיקה של מטפל, ובפירוש אני לא אומר כלום על גליה. אני ממש לא יודע איך היא בקליניקה. אני רק אומר שכתיבה יפה או הבנה עמוקה, לא תמיד קשורה לסבלנות ויכולת אמפתיה לאיזו מטופל/ת נודניק/ית שמשגע/ת אותך על איזו שטות.

אני לא הרגשתי שהיא "מאשימה" את הקרבן, כן מראה לו איך לקחת אחריות על החלק שלו, כידוע אחריות איננה אשמה

כדאי לראות חומר שלה במחשב; היא חכמה. מעשית.

יודעת לעבוד רק עם אחד מבני הזוג (כשמדובר בזוג).

לא חושבת שהיא הסוג העובד עם הכלה והקשבה

אבל לא בטוחה במאה אחוז.

זלטי רוזנטל

02-9999577

0548496761

חושבת שעוסקת רק עם נשים אבל לבטח תוכל להפנות. כדאי לנסות. בהצלוחה!

אני בעיקר שמח להכיר ולשמוע/לקרוא תכנים אם יש.

אחפש בזמני הפנוי בע"ה.

הם מדי פעם כותבים טיפים מעניינים ומועילים.

כדאי לקרוא.

חושבת שיש שם גם שמות של אלה הכותבים את הטיפים; הם יועצים זוגיים או משהו דומה. יכול לתת

כיוון למי כדאי לפנות.

שבוע טוב!!

תודה!

אם ממז במקרה יש לך קישור, יהיה טוב. כי בטח בגוגל המילה "השדכן" תעלה המון תוצאות לא רלוונטיות...

בס"ד

זה ארגון לחרדים. אבל אין צורך להיבהל. יש  טיפים טובים.

שוב ממליצה על מר אלי גרון. האתר שלו ממש מעניין ולענ"ד חשוב .

נדמה לי שהוא גר בישוב כלשהו.

"בואי כלה" - לכולם, גברים ונשים .

בהנהלת אלי גרון.

דתי לאומי (אם זה מרגיע אתכם...). יש לו טיפים נהדרים באתר שלו.

עושה רושם של אדם חכם, מעשי ומבין. ממש. ממליצה לקרוא את התכנים שלו.

חברה שלי שוחחה עמו פעם והתרשמה שהוא ממש לעניין.

(אין לי שום נגיעות!)

חוות דעת בעייתית על הצד השני, לא יצא לי לפגוש. בדרך כלל הם הגונים והוגנים.

קראתי את הקישור ששלחת. כואב.

השאלה היא : 

מה נקרא חוות דעת? איפה פורסמה?

מה אתה מתכוון לעשות; איבוד רשיון דרך תביעה, איפה באיזה ערכאה?

איך לדעתך מטפלים במטפלים כאלה?

אשמח לעזור באישי

בהצלחה 😀

ואחרי זה ציפו ממני לשלם עליה.

היא דרסה אותי העורכת דין זאת, וגרושתי כעסה עלי שלא השתתפתי בתשלום עליה.

לעזאזל מערכת המשפט!!! בושה!!!!!

שש שנים מאז העורכת דין הזאת ואני עדיין לא ישן טוב בלילה בגללה.

כלומר, דואגים ללבות את האש במטרה לסחוב עוד ועוד דם רע ותביעות, וככה צריך עוד ועוד עזרה שלהם וחוזר חלילה...

וכאן כמובן התקווה שלאנשים יהיה שכל ויבינו איך לא מתנהגים לאבא/אמא של הילדים שלהם, ואיך בעצם יוצרים מצב של ווין-ווין ולא להיפך...

ואז העורכי דין האלה יעשו את החשבונות שלהם וליבוי האש במקומות אחרים, ולא ידברו על סכומי כסף שאין להם מושג קלוש בהם.

הבינה המלאכותית היא תקוותי היחידה שדברים כאלה לא יקרו לא לי ולא לאחרים

עורך דין רוצה שתסתבך.

מוסכניק רוצה שהרכב שלך יעשה בעיות.

רופא רוצה שיהיו לך מחלות.

רק גנב רוצה שתצליח בחיים

כנראה יש הבדל בין גנבים בדרכים עקיפות, לבין גנבים ב"לבן"

גם לא מחוץ לכולל

הספקתי לשכוח.

אבל גם חזקת הבתים אפשר כמובן לחבר לגיטין וכתובות

בבא בתרא זה מאוד אקטואלי היום, בעיקר פרק "יש נוחלים". בכל הקשור לתלמוד הבבלי (והפרסי), יש שם כל מיני בעיות של ירושות וצוואות 😉

בגלל הסדר "נסטינג": זוג סורב גט ע"י ביה"ד הרבני - למרות שהגיעו להסכמות

אם שאלתך אם זה טוב או רע, מניח שהתשובה מורכבת. רות דיין, אגב, טוענת, שזה סתם יוצר בעיות בין ההורים (כי אחד מטנף את הבית והשני צריך לנקות אחריו - וזו דוגמה אחת מתוך הרבה בעיות), ולכן זה לא כדאי. גם לעניות דעתי אם נפרדים ממשהו, צריך לראות איך כמה שיותר נפרדים ולא להעלות גרה עד גיל 100. אני לא מדבר רק על הנושא הזה אחא באופן כללי.

אם שאלתך האם יש בעיה הלכתית, אין לי מושג איזו בעיה הלכתית יכולה להיות בהסכם כזה באופן מהותי. מה שמתואר בכתבה זה באמת מוזר וכנראה גם בכתבה לא מדובר בבעיה הלכתית (הרי איכשהו יש דברים כאלה גם בישראל). אולי היה שם משהו אחר או שלזוג הזה ספציפית הייתה בעיה. גם ניתן להבין מבין השיטין בכתבה, שעומד מאחוריה ארגון שמתפרנס מההכפשות האלה.

חיפשתי אותה, הם לא באמת מתייחדים בנסטינג, נכון?

לא מוזכר שם הדיין.

איזה אירגון? לא שמתי לב.

נסטינג לא מחייב בהכרח ייחוד. אם הם רוצים להתייחד זה כבר עניין שלהם.

אולי במקרה ההוא היה חשש מיוחד בגלל נסיבות שלא מופיעות בכתבה.

ראי: משנה מסכת שביעית, פרק ה משנה ח; גמרא גיטין דף סא עמוד א.

ולגבי הארגון, תראי בכתבה, מוזכרת שם תגובה של איזה ארגון ש"מתמחה בהתנהלות מול בירוקרטיה הלכתית", ולחכימא ברמיזא.

את רוצה לגור עם האקס? 

מה מטרתך בשאלות? את מחפשת לשאול/ לקנטר? או מחפשת לענות תשובה?

הבנת את השאלה? מכירה את המושג?

הבנתי את השאלה אפילו בלי ניקוד, הישג אישי מרגש.

אני מאוד מקווה שבקליניקה שלך הטון פחות תוקפני ויותר חביב מתעניין, כי אם כל שאלה של לקוח תקבל מענה כזה, יש מצב שיעדיפו נסטינג עם האקס על פגישה נוספת.

ולשאלתך יקרה, נסטינג מתאים לאנשים מאוד מאוד ספציפים, עם מבנה נפש מאוד מסוים, ליברלים מהסוג שיתאים להם גם נישואים פתוחים, עם תקשורת מושלמת, אפס אגו, אפס תסכולים ומשקעים, אפס רגשות לא פתורים בינהם.

כלומר בערך 2 וחצי אנשים.

לכן שאלתי אם שואלת עבור עצמך כי אולי את אחד מהמלאכים האלה.

חושבת שלשאר בני אנוש, שצריכים להחלים מפצעי הנישואים-גירושין עדיף לקחת ספייס, להפרד בידידות בשני בתים נפרדים. אם לא ידידות, אז לפחות שלום קר שמכבד אותם.

בנוגע לשאלה הלכתית, מהמעט שאני מבינה, לגבר ואשה שאינם נשואים אסור לישון באותו בית.

בנסטינג לכאורה לא אמורים לישון באותו בית. אם היו ישנים באותו בית, הם היו נשארים נשואים 😉

רק לא הבנתי למה זה חריגה מהנושא.

נראה לי שהנושא הכי עמוק ומדובר כאן הוא "איך להיפטר מג'וקים בלי רסס/לרמוס, ועדיין להיות מספיק אכזריים" 😉

שתדייקי או תכיני שאלון סגור (ומהימן - בשבילך), שמתייחס לשני המשתנים.

שאלונים על התקשרות ותמיכה (עם התייחסות לכל הסוגים) בטח תמצאי בקלות, שאלונים על קבלת החלטה להתגרש בטח גם ניתן למצוא או מקסימום לייצר.

כשיהיה שאלון מאורגן תהפכי אותו למקוון לתשלחי קישורים.

תודה על ההצעה. שאלון גוגל פורמס?

יש תוכנות יותר טובות לשאלונים כאלה, שמנפות מראש את מי שלא רלוונטי למחקר שלך (בהקשר הזה: מי שלא בהליכים/גרוש). אם את רוצה אבדוק ואתן לך באישי.

אבל פורמס יותר מוכר אז אולי כן אפשר להשתמש בו.

בכל מקרה, כשתזקקי את שאלת המחקר יהיה לך הרבה יותר קל לשאול, וכשהשאלה טובה - גם התשובה בדרך כלל תהיה כזו.

המון הצלחה!!

שבוע טוב ומבורך!

אכן נפוץ המנהג בדור האחרון

לבקש תמונה לפני הפגישה הראשונה;

אמנם המקרה שאת מתארת

ממחישה את החיסרון שבכך.

כאשר נפגשים איש ואישה פנים אל פנים

יושבים ומשוחחים ביניהם

והשיחה מתפתחת וזורמת שעתיים ושלוש,

הלבבות מתקרבים

והמראה החיצוני מקבל פחות משקל.

כאשר מופעל סינון ראשוני של 'מבחן התמונה'

עלולים להפסיד שידוך טוב

רק בגלל הרתיעה מפני המראה המפלצתי (הקצנה)

של המשודך/כת.

אולי ציירת בדמיונך את הבחור בצורה אחת,

ובתמונה נגלתה לך צורה שונה לחלוטין;

וההלם שלך הרחיק ממך את החשק להכיר אותו.

מהתיאור שלך נראה

שהוא מודע לכך שהמראה שלו עלול לגרום רתיעה;

ויחד עם זאת,

אם אתם יכולים להחזיק שעתיים בשיחה הראשונה שלכם,

כנראה שיש מקום לתת משקל

להתאמה של האישיות

יותר מאשר למראה החיצוני.

נ"ב:

דברים אלו שכתבתי

מתחייסים אמנם להודעה שלך

אך אינם מופנים באופן אישי אלייך;

כי אם לכל הקוראים בפורום,

כדי לקבל מבט על הנושא הנדון

מזווית שונה.

אינני מכיר אותך

ואין ענייני לדון אותך.

הצלחה רבה לכם

בכלל הרווקים והרווקות

הגרושים והגרושות

האלמנים והאלמנות

בשורות טובות!

יש עניין של נשיאת חן; וזה לא תלוי מראה חיצוני יפהפה דווקא

(אלא אם כן מישהו שזה בעיקר מה שחשוב לו...)

חיוך, איזו הבעה, בקיצור, תמונה לא משקפת את האדם, על כל מה שהוא כולל.

חברים שלנו, הבן (בחור נאה וכנראה גם איכותי) רצה רק יפהפיה.

שתהיה יפה!

אמו אמרה לנו שלא נעים לה לומר כך על כלתה, אבל "היא ממש לא יפה.

בלשון המעטה".

מה היה אחד הדברים ששלמה המלך הודה לגביהם שאינו מבין?

דרך גבר בעלמה.

אולי הוא התכוון גם לזה.

לא דוחים פגישה בגלל תמונה. לא מדובר על מקרים קיצוניים

שבאמת חורגים מהממוצע. יכולות להיות הפתעות נעימות

מאוד בפגישה, גם כשהבחור/בחורה לא ממש אטרקטיבים

בתמונה.

איך אמר השם לשמואל ה נ ב י א (!) בבואו לבית לחם

למשוח את אחד מבניו של ישי?

האדם יראה לעיניים......

וכל בניו היו כנראה מאוד יפי מראה.

בהתחלה היה נשמע שאת ממש לא שיפוטית והוגנת

הקטע עם המראה קצת הרס, האמת.

זכותך המלאה, רק משתפת.

בהצלחה 😀