אבל, יש דברים שגם אם הם הגיוניים - הציבוריות הישראלית לא מסוגלת לקבל. אחד מהם זה כל נגיעה בזכרון השואה.

וגם אבא שלי.

בס"ד

אני הכנתי הבוקר את הילדים שלי, גם את בן השנתיים וחצי ובטח את הגדולת ממנו, שתהיה צפירה. גם הסברתי להם מה ההבדל בין צפירה לאזעקה שיבינו שאין  להם מה להיבהל. הכנה כל כך פשוטה - שאין בינה לבין פיקוח דבר או חצי דבר.

בסוף כל אחד יודע מה השעות של הצפירה (10:00, 20:00, 11:00). מרבית האנשים עוצרים דקה לפני כן וזה לא תופס אותם במקרה.

גם החשש מירי רקטות מצד חיזבאללה הוא תירוץ קלוש. ברדיו ובכל מקום מחדדים בכל שנה, וביתר שאת מאז פרוץ המלחמה, איך זה יתנהל במידה וחלילה במקביל יש אזעקת אמת.

בקיצור, אין שום הצדקה לבטל את הצפירה. 2 דקות של שקט שבה מדינה שלמה מתייחדת עם שישה מיליון יהודים שניספו זה דבר חשוב דיו כדי להמשיך את זה למרות המלחמה.

לשים כבר עכשיו תזכורת בפלאפון ליום שני בשעה 19:55 וביום שלישי לשעה 10:55 ובה יהיה כתוב "לשים לב - צפירה עוד חמש דקות". אז, כשהפלאפון יצלצל, למצוא מקום לעמוד בו, לפתוח פרק תהילים ולהתייחד עם זכר הנופלים מבלי שהרקולים יצטרכו לנן את מנגינת "אצלנו בגן" או "אחי הצעיר יהודה".

וחלילה, אם יהיה אירוע אמת, תהיה אזעקה עולה ויורדת בעלת הבדל ניכר בינה לבין הצפירה. 

שלא כל עם ישראל קוראים את ההודעה הזו, כן?

בכל מקרה, ביום הזיכרון רבים מהאנשים נמצאים במילא בטקסים ובבתי העלמין, כך שגם מהבחינה הזאת הדבר הרבה יותר פשוט.

רק שאני מנסה להקל על כולם. זה זמן רגיש.

זה לא אומר שאי אפשר להתייחד עם זכרון הנופלים, רק קשה לי שהראש בקיר לגבי הצפירה (הראש של מקבלי ההחלטות)

לקפיצה הראשונית של הלב כששומע את תחילת הצפירה

ולא עוזר לילדים קטנים כמה שמסבירים להם מראש

הגוף עדיין נבהל

ומאוד מאוד יכול להיות שלא כולם זכרו שבדיוק תהיה צפירה

ההתחלה אותו דבר וגם אם מוכנים זה עדין מלחיץ

(אצלנו גם היו פשלות במערכת הכריזה וחלק מהאזעקות נשמעו כמו צפירה אז בכלל זה מלחיץ מאד)

מידיעה וודאית - יש אנשים ידעו שצפויה צפירה ועדיין נכנסו ללחץ. יש ילדים בבית ספר, שאחרי הכנה עמדו בטקס וחיכו לצפירה שידעו שעוד רגע תגיע - ועדיין כשהגיעה רצו למקלט במבטים מבוהלים.

האזעקה והצפירה בנויות ככה שעוד לפני המודע, הן מפעילות אצלינו את התת-מודע. עוד לפני שאנחנו בודקים האם זאת צפירה עולה ויורדת או רק עולה ולא יורדת - אנחנו כבר במצב פעילות.

למעשה כמו שכתבתי - אני חושב שהיה ראוי לבטל, לא חושב שאפשר היה לבטל. השיח הציבורי לא היה מסוגל לשאת את זה, אבל לא לזלזל.

נ.ב.

יכול להיות שיש לכם ממ"ד והילדים פשוט ממשיכים לישון בו?

בס"ד

אבל בסוף הנקודה המרכזית בעיניי היא שיש פה משהו שגורם לנו לעצור שתי דקות ולהתייחד. אני לא מכיר שום תחליף הגיוני לזה, ובלעדי זה יום השואה היה הופך ליום של סיפורים ברדיו ובטלוויזיה.

הצעד הבא זה אם אין צפירה אז למה לעשות את הטקס דווקא בעשר ולא בשעה האחרונה של המערכת - במקרה הטוב. או במקרה הרע לבטל לחלוטין כי יש הרבה חומר לימודי להשלים בגלל המלחמה וצריך להספיק עד סוף השנה.

הצפירה, גם אם היא לא מושלמת, היא ההזדמנות היחידה לעצור את היום למדינה שלמה. במיוחד ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שבו עלינו לזכור מי הם החיילים שהקריבו את נפשם שאנחנו נוכל להמשיך את חיינו.

משהו נעלה בלעמוד ולחשוב על 6 מיליון הנרצחים

כן חשוב לזכור

ולהגיד תהילים או משניות לעילוי נשמת

אבל לעמוד בצפירה זה טקס חסר יתרון

הנשמות בעוה"ב לא מתעלות בזכות העמידה הזאת

ובטח לא מתעלות בזכות בהלה של מליוני ישראלים 

גם לא רואה מעלה בלהמשיך את החיים כרגיל כשכולם עוצרים...

אין לי בעיה לעמוד ומשתדלת לומר גם כמה פרקי תהילים

אבל באמת שלהבהיל את כל המדינה זה מיותר כל כך

וכמו שאמר אחד מגדולי רבותי: "אני מבין למה אני עומד, אבל גם מי שלא מבין - ביארצייט של אבא שלו הוא עושה כמה דברים שהוא לא מבין ואני יודע להגיד לו שאין להם סיבה, אז שלא יפרוש מהציבור..."

וכאמור אני לא פורשת מהציבור בדרך כלל

ובכל זאת לא רואה חשיבות גדולה בזה

הייתי פה לפני כן בניק אחר

ככה שיש יותר ותק

אנחנו זכינו להכיר ניצולי שואה ולחיות בניהם. שמענו את העדות שלהם מכלי ראשון, ראינו את הסימן שחקוק על בשרם ואת הצלקות שהם עדיין נושאים משם. אבל כדרך העולם, זה לא יימשך עוד הרבה שנים. ניצולי השואה הולכים ומתמעטים. שתי הילדות הגדולות שלי זכו להכיר את הסבתא רבה ששרדה את השואה, יתר האחים שלה יכירו מהסיפורים.

הצפירה לא נועדה בשביל עילוי נשמתם של הנרצחים, אלא היא נועדה קודם כל בשבילנו. שאנחנו נזכור אותם, שאנחנו נזכור את מה שעבר על העם שלנו. ביום אחד בשנה, בשעה אחת, עם כולו עוצר מלכת ומתייחד עם ההיסטוריה, עם המשפחה שנספתה, עם הזיכרון.

זה מה שישאר לנו עוד כמה שנים. לא יהיה זיכרון בסלון, כי הם כבר לא יהיו עימנו. מה שיהיה לנו זה את הסיפורים שאנחנו שמענו מהם ואותם אנחנו נצטרך להעביר לדורות הבאים. לכן בא היום הזה, ובאות שתי הדקות האלו להזכיר לכולנו את המסר הזה.

עם העובדה שצריך לזכור

ואסור לשכוח

ולהנציח

אבל לא רואה יתרון דווקא בצפירה שמקפיצה לכולם את הלב

מאמינה שיש עוד דרכים

אבל כן שצריך לשנות אותה לצליל שלא דומה לאזעקה.

אם לאמבולנס שינו את הסירנה כי זה מזכיר אזעקה ולא רצו להלחיץ אנשים בזמן מלחמה אין סיבה שלא ישנו את הצפירה לצליל פחות מלחיץ

האם לולי צפירה כולם היו עושים את זה? כנראה שלא כולם. גם אם הצפירה, לא כולם עשו את זה. לא האישה שנכנסה להסטריה, לא המורה שתלמידה רצו למרחב המוגן ולא רבים אחרים.

גם טקסים שהיו נערכים במוסדות הלימוד, צה"ל ומוסדות המדינה לא היו נראים אותו הדבר מבלי הצפירה. השעה 10 לא הייתה 10, הכובד ראש לא היה אותו כובד ראש ובכלל זה גם האווירה. הטבת לכתטב פה על הבסיס שעליו מושתת הצפירה וזה בדיוק חלק מהאווירה של היום הזה. מבלי זה, זה יהיה עוד יום חול.

אני אתן דוגמה על עצמי. מ-09:10 המתנתי על הקו שנותן שירות ייענה לי. ב-09:55 ניתקתי וכמה דקות לאחר הצפירה התקשרתי מחדש והמתנתי בשנית. אני רוצה להאמין על עצמי שהייתי מנתק גם מבלי הצפירה, אבל לא בטוח שכולם היו עושים כך.

בזמן ככ רגיש מבחינה בטחונית. גם בזמן המלחמות מאז ה7 לאוקטובר. אפשר ממש ממש לוותר על זה. 

אני חושבת שהפכו את זה לדת. 

וכשזה המצב, החרדים ויאיר גולן ילכו ביחד.

לחרדים חשוב שהממשלה תיפול על רקע חוק הגיוס, ואם מישהו חשב שהימין והשמאל יעשו יד אחת בעד מתווה מוסכם, הוא פשוט אדיוט.

החרדים לא היו דוחפים לפיזור הכנסת במועד צמוד כל כך למועד החוקי אם לא היתה בידיהם הבטחה מפורשת מהאופוזיה להעביר את החוק תמורת ראשו של נתניהו.

להערכתי הפור נפל. גם אם לא יצטרפו לקואליצית קפלן,  הם ינקטו בשב ואל תעשה, וילמדו את נתניהו לקח.

וגם את סמוטריץ' כמובן, שניסה לרקוד בשתי החתונות.

אל תגידו שלא הזהרתי.

במשך שלוש וחצי שנים אני מזהיר וקולי כקול קורא במדבר.

אם באמת היו רוצים לפרק ולהפיל - היו עושים זאת מזמן.

דווקא עכשיו כשבכל מקרה עוד רגע בחירות והשאלה היחידה האמיתית היא התאריך המועדף - המריבה המתוקשרת היא בסך הכל הדרך הכי יעילה למצות הצבעה לגוש -

ג' מרוויחים את אלו שמתבלטים אם להצביע בכלל והמפלגות הציוניות בגוש מנטרלות את קמפיין ה'מכרו אותנו לחרדים' של השמאל לסוגיו.

מהלכים צבאיים ופוליטיים עושים כשהכוכבים מסתדרים.

האופוזיציה מוכנה היום לשלם לחרדים מה שלא היתה מוכנה לשלם מאז הדף הריק של גנץ.

דחוף לאופוזיציה עכשו לסכל את מינויו של גופמן, ולרכב על כשלונו של טראמפ לחסל את המשטר האירני, שאיך שהוא יפילו על נתניהו.

אדלשטיין, סופר, ואחרים, יתוגמלו על הפלת הממשלה, ונתניהו ילך הביתה.

ממצב בו החרדים ירגישו שנשארו להם רק שתי אפשרויות- או חוק גיוס שיסדיר את מעמד בחורי הישיבות שעל הדרך יחזיר את ההטבות הכספיות שהם התרגלו לקבל או  להשאר עם הימין אבל להמשיך במצב הנוכחי שבעייתי מבחינתם.

כי בסוף הם לא רואים אידיאל עצמי במדינה, אלא בכמה הפרה הזו שנקראת מדינת ישראל יכולה לחלוב להם. -אין להם ערך של 'מדינה וזהות יהודית', אלא כאוסף פרטים לאפשר לכמה שיותר יהודים חופש דת.

אז כמובן שאם מתאפשר הם יעדיפו ללכת עם הימין המסורתי ולקרב אותו. ואם התאפשר לשמור על צביון יהודי גם נחמד כי אין ספק שזה עוזר לעוד יהודים לשמור על אורח חיים מסורתי.
אבל אם יהיה התנגשות בין הדברים היפים האלה לחיים עצמם, הם יחזרו לחומות שלהם בחינת תן לי יבנה וחכמיה. הם לא ילחמו לא על ארץ ישראל ולא על הצביון של המדינה= זה יחזור להיות כמו מדינת פולין וכמו אצל הצאר הרוסי שהחרדים בשלהם והחילונים בשלהם.
כך שאם הם ירגישו איום אמיתי על עולם התורה החרדי הם לגמרי יוכלו להסתדר עם מדיניות שמאל וגם לחיות בשלום עם מדינת 'תל אביב' ומדינת 'בני ברק' העיקר תיתן להם את האוטונומיה שלהם בדמות חוק גיוס ותקציבים.

ואל תגיד שזה פגיעה לתווח הארוך- הם פשוט יאמרו לך שזה לא אישי, שהם הולכים עם מי שיתן להם מה שיבקשו- ימין או שמאל- ובינינו אם הימין יצטרך אותם לממשלה יצרפו אותם יופי.

אבל הפיתרון מאד פשוט- לחוקק את חוק גיוס מה שהוסכם כבר ולהעביר אותו עם פסקת התגברות. ואם יהיה צורך גם שזה יבוא עם טיפול יסודי בבית המשפט- החרדים הראשונים שיתמכו במהלך כזה. 

כחלק מהתיקון הם נעתרו למהלך של פיזור הכנסת תמורת התחייבויות ראשי האופוזיציה להעביר את החוק בכנסת הבאה שנכרכו בראשו הפוליטי של נתניהו.

גם אם הבחירות תתקיימנה במועדן תחת קומבינה כזו או אחרת, הפור נפל. החוק יעבור במהלך המושב הראשון של הכנסת הבאה, בלי הליכוד ובלי הציונות הדתית. 

תודה אופיר סופר.

במקום לבוא בטענות אל החבר שלך.

לו היה בו קורטוב של תבונה פוליטית, ואין לו, היה נותן לחרדים להפיל את החוק ועל הדרך גוזר קופון פוליטי.

את הצבעתו בעד החוק היה מנמק בהתחייבות קואליציונית, שככל התחייבות צריך לקיים.

והיה מוסיף ואומר שהחוק לוקה בחסר משתי סיבות:

1. הוא לא עונה על צרכי צה"ל.

2. הוא לא שוויוני מעצם העובדה שאינו מקיף את המגזר הערבי, אם לשרות אזרחי, ואם כתומכי לחימה. אין שום סיבה שלא ישרתו בחיל רפואה וכיוצא בו.

הועדה תמשוך שבועיים לפחות, ולו בגלל חג השבועות, והגענו לתחילת תמוז. או אז אפשר להכריז על בחירות כעבור 90 יום לפחות.

הגענו איפוא לעשרת ימי תשובה, ולא לפני אסרו חג.

דהיינו הרבה רעש וצלצולים ובפועל יתקיימו הבחירות במועדן החוקי.

בס"ד
 

(הצעות חוק פרטיות עולות ביום רביעי)

כולנו זוכרים את הבוקר שבו העיתונים שירדו לדפוס בחצות כתבו שהולכים לבחירות, כשמי שהיה ער ידע שרגע לפני ההצבעה המכרעת מופז חתך לממשלה.

הזוי שמפלגה שמנפנפת במסורת, רוצה שבמקום התחזקות בתורה, בתפילה, בגמילות חסדים - יהיו בעשרת ימי תשובה עודף לשון הרע, רכילות, שיחות בטלות ועיסוק בחול באופן כללי.

ש"ס מאז ומעולם היתה מפלגה של ניצול ציני לצרכים פוליטיים של המסורת, של האמונה התמימה בצדיקים - בעבר היו מטיסים בהליקופטר את הרב עובדיה זצ"ל, את המקובל כדורי זצ"ל, לכנסי בחירות של המפלגה, קמעות, מים קדושים…

סיעת ש"ס חילקה במסגרת תעמולת הבחירות דף שמציע תיקון פדיון הנפש — תפילה מיוחדת שתיאמר מפי "גדולי המקובלים, על קברו של מרן, הרב עובדיה יוסף, בכ"ו באדר" (יום הבחירות לכנסת). עוד מציעה המפלגה לבוחרים להירשם בשמותיהם, כדי שהמקובלים יתפללו עליהם באותו יום.

המפלגה גם הפיצה תפילה מיוחדת לפדיון הנפש, שאותה יש לומר עם הדלקת נר לזכרו של הרב יוסף ביום הבחירות. בדף נוסף, תחת הכותרת "וזאת לתעודה", נכתב כי משפחת המצביע זכתה באות בספר התורה שיוכנס "לכבודו של מרן עובדיה יוסף לאוהל שייבנה בציון הקדוש".

עדיין מזעזע שהם משעבדים לזה את הימים הנוראים

נשמע כמו גדר ליופי, ברגע שבאמת ירצו לעבור יעברו.. 

בס"ד

האם יש אפשרות לעמוד על ההבדל מדוע החוק של רוטמן הוא חוק נצרך וייושם לבין החוק של לימור סון הר מלך שהוא "רק הצהרה"? (רוב זה הבדל יפה, אבל לא שייך להבדלים).

בסוף בסוף שניהם עובדים על אותו עיקרון חשוב שקובע דבר אחד: מחבל יצא מהכלא במצב אחד בלבד - מת. או כי הוטל עליו עונש מוות למחבלים, או כי הוא מת כדרכו של אדם.

מה שמילינובסקי ורוטמן עשו, זה לא חוק שקובע שהמחבלים יוצאו להורג (כי אז היתה טענה על חוק רטרו-אקטיבי), אלא החוק שלהם מסדר את הפרוצדרות, כך שהמחבלים באמת יוצאו להורג בטווח זמן סביר יחסית.

ואני לא מזלזל בחשיבות של החוק הזה לרגע. השאלה שלי היא מה ההבדל פרקטית בינו לבין החוק של סון-הר מלך שבנוגע אליו נכתב "רק הצהרה"?

הסיבה שזה לא נעשה עד היום, אינה שלא היה חוק, אלא שהפרוצדורה כל כך מסובכת ודורשת מהמערכת הרבה רצון והרבה מאוד משאבים שאם אכן יושקעו - יתקעו את המערכת לשנים. אם בעוד עשר שנים נראה מחבל אחד מוצא להורג בעקבות החוק הזה - זה יהיה מפתיע ומעיד על התגייסות מופלאה של כל המערכת ואם המערכת תתגייס לזה - לא צריך עוד חוק.

בס"ד

ולעניין -

בהחחט לא היה רצון מצד המערכת להשתמש בחוק הזה למרות שהוא היה חלק מחוקי הענושין (בבתי המשפט הצבאיים). מה שהחוק החדש עשה זה בדיוק מה שאתה אומר - הסדיר אותו בכל מיני מובנים כדי שבתי המשפט, הצבאיים והרגילים, יהיו חייבים להשתמש בו, וגם אם לא - אין יותר שחרורים מוקדמים ומחבל יוצא אך מת מהכלא. בדיוק כמו בחוק של מילינובסקי ורוטמן.

בקיצור, אם מדברים על פרוצדורה (סליחה, כבל) אז בוודאי שהחוק של סון הר מלך עוסק גם בזה.

בכל מקרה, אני מאוד מקווה שלא נראה גם בעוד עשרים שנה את החוק יוצא אל הפועל, והמציאות כמו בחודשים האחרונים שאין פיגועים רצחניים תימשך עוד זמן רב (החוק לא חל רטרואקטיבית(. אבל בהנחה שכנראה לצערנו זה כן יקרה אז ממש לא מדובר בעשר שנים.

מצד שני, רק שלשום הורשע המחבל שרצח לפני שש שנים את עמית בן יגאל הי"ד בכפר יעבד. אבל זה לא קשור לחוק, אלא לסחבת המשפטית שנהוגה לצערנו במדינת ישראל.

חוק עונש מוות למחבלים יוצא לדרך

רקע: איראל כהנא ערך ריאיון זוגי עם רוטמן ומילינובסקי על רקע העברת החוק והמהלך המשותף של קואליציה ואופטזיציה. באחת השאלות שאל כהנא מה ההבדל בין החוק שלהם לחוק עונש מוות למחבלים של בן גביר.

מיליבינסקי, כמי שמקפידה לתקוף את בן גביר מטעם ישראל ביתנו כדי לנסות לקחת מהם מצביעים ענתה שזה הצגה, קמפיין ואין קשר.

רוטמן סתר את דבריה והדגיש: "בלי קשר להצגה או קצפיין. החוק של השר בן גביר ומפלגת עוצמה יהודית עוסק במה שיקרה מכאן ולהבא. הוא לא רטרואקטיבי. לכן הוא לא עוסק במחבלי 7 באוקטובר בצורה הכי ברורה שיש".

אבל היקף האירוע והטראוומה הציבורית - מאפשרים ליצור תקדים ולהעביר את החוק בהסכמה חסרת תקדים.

תקשיב לפרודקאסט שהבאתי.