שאלתי מה חשוב לקנות לפני הלידה ומה אחרי - אז אני לא מתכוונת בקנייה ממש, אלא כמובן בהזמנה.. כי בכל מקרה את הרכישה הסופית נעשה בע"ה רק אחרי...

אחד הדברים הכי כיפיים זה קניות לתינוק!!!

אני גם נורא התלבטתי מה ואיך וכל ההריון ראיתי רק עגלות מול העיניים...

אז ככה, אם את מזמינה לפני (יש כאלה שלא) אז עגלה זה נורא חשוב, מעט גופיות ארוכות,חיתולי בד-פלנל,שמיכה טובה,מגבת.וכמה בגדים שזה בעצם האוברולים... כי תופתעי כמה בגדים תקבלי, אני לא קניתי עדין שום בגד!!!

לגבי העגלה,עגלה עם אמבטיה זה שווה מכמה בחינות: אם כי באוטובוסים זה קצת קשה לפרק... אבל מסתדרים עם זה,

בעז"ה תלדי בחורף לא? וזה הרבה יותר מגן מטיולון,

הבן שלי בן כמעט 6 שבועות והוא ישן בזה כי זה ממש נח, לא היתי צריכה עריסה בכלל ורק השבוע הלכנו לקנות לו לול..

כשאת יוצאת ואת רוצה שהוא ישן אז ודאי שאין כמו אמבטיה, אני עולה הביתה ובמקום להוציא אותו כדי לקפל את העגלה אני פשוט מפרקת והוא ממשיך לישון.

אולי זה הוצאה אבל זה לשימוש עד גיל חצי שנה, אח"כ את שמה את זה למעלה איפה שהוא ושולפת לילד הבא בעז"ה...

לגבי סלקל אני קניתי אחד שמתלבש ישר על העגלה בלי עוד מתקן ועוד כסף ויש כמה חברות שמתאימות,,,

יש חנות עם מחירים ממש טובים, אם את באזור ירושלים "חסדי שמואל" ברחוב עזרת תורה, אני יודעת שבאים לשם מכל הארץ.

בהצלחה ותהנו!!

דבר ראשון רציתי להגיד לך בקשר לעגלות שלא תתפטי לקנות משהו זול כי זה בסוף תמיד נהרס וצריך לקנותש וב וחבל לכי לשילב יש שם חבילות ליידה או עגלות לא משנה של דברים טובים עם אחריות מלאה של שילב ולקנות שם אין על הדברים האלה

אני קניתי (אחרי הלידה ) עגלה של אינגלזינה ב2000  שח ונהניתי ממנה חבל"ז היום הבת שלי בת 1.5 ועכשיו קניתי לה טיולון וזה נוח מאד אבל עד עכשיו נהניתי מאדמאד

חוץ מזה יש בקשר לקנות לפני או אחרי יש כאלה שמקפידים לא לקנות כלום קודם זה בד"כ אנשים שנכווים ולא מעיזים יותר לצעי אנחנו מאלה יש לי אחות שילדה ילד חולה ונפטר כעבור תקופה קצרה שה' ירחם על כולם אבל מאז אצלינו לא מיעיזים לקנות כלום

תעשי את מה שהרב שלך אומר

איזה באסה לקנות עגלה יקרה ואח"כ להתקע איתה להמון שנים כשהיא לא נוחה?

עדיף לקנות עגלה זולה בתור עגלה ראשונה עגלה כזאת שלא תרגישי רע לזרוק אותה אחרי ילד אחד בלבד. כך תראי מה הצרכים האישיים שלך מעגלה, ובהמשך תוכלי להשקיע בעגלה יקרה אם זה מה שמתאים לך.

(מכירה אנשים קנו עגלה ב500 ש"ח והשתמשו בה הרבה שנים, כמה ילדים והיו מרוצים מאוד)

חוץ מזה שלא כדאי לקנות בשילב! הם יקרים מאוד ו(כמעט) כל מה שהם מוכרים אפשר למצוא במקומות אחרים זול הרבה יותר.

לפני הלידה להזמין את הדברים שצריך ממש לבחור - עגלה, מיטה סלקל וגם שידה עם רוצים. עריסה אפשר לקחת מגמ"ח, ואפשר גם בלי בכלל. לי דווקא היה הרבה יותר נוח מההתחלה להשכיב במיטת תינוק, יותר גבוה ויותר נוח. (ויש לי מיטת תינוק שהמעקה יורד לגובה המזרון כשהמזרון הכי למעלה, אז זה גם יופי של משטח החתלה)

ושאר הדברים כמו שמפו, חיתולי בד וכו' באמת שאפשר לקנות אח"כ

ולגבי העגלה - לי יש עגלה פג ונציה (שקניתי ביד שניה) עם ידית שעוברת מצד לצד. הידית שעוברת מצד לצד היתה נוחה מאוד, העגלה גם חזקה ויציבה אבל גם יש לה חסרונות. אילו הייתי קונה אותה חדשה, הייתי ממש מתבאסת

אבל לתועלתך הנה רשימה של דברים שעשויים להיות חשובים לך בבחירת עגלה.

עגלה שתהיה יציבה (חשוב ביותר, הקלות שבה חלק מהעגלות שבדקנו התהפכו היתה ממש מפחידה)

קיפול קל, קיפול מהיר, קיפול ביד אחת, קיפול קטן (יש לכם אוטו? נוסעים בטרמפים? אני דווקא מעדיפה עגלה עם קיפול מסובך. עגלה עם קיפול קל עלולה להתקפל גם כשלא רוצים, למשל ע"י האח הגדול)

גלגלים גדולים לנוחות בירידה במדרגות ונהיגת שטח... (אבל אז זה לא מתקפל קטן...)

ידית אחת, שתי ידיות, סל נוח לחפצים, משקל קל וכו'... הכל בהתאם לצרכים

שיהיה בשעה טובה...

אנחנו עשינו את הקנייה הראשונה משילב- ואני לא מתחרטת לדקה.

קנינו את הסט של שולחן החלפה ומיטה הכי זול שהיה שם- הוא עדיין היה יפהפה וממש ממש לא יקר, והוא פשוט היה מצויין! יציב, גדול ומאוד מאוד בטיחותי. מה גם שהוא תוצרת ישראל שזה מאוד נחמד. אגב, גיסתי לא רצתה על הפרינציפ לקנות משילב, אז היא קנתה מאחת מהחנויות הזולות בשכונות החרדיות, ובסוף הסט יצא לה ב-100 שקלים פחות, הרבה פחות יפה (ממש ממש יש הבדל) וגם המיטה היתה קטנה יותר וצרה יותר, והמזרן על הפנים... קיצר, אם יש עוד קצת תקציב- דווקא ממליצה מאוד על שילב! ולא צריך להתחרפן ולקנות את הכי יקר, תקנו את הפשוט פשוט. 

אחרי 3 שנים- כל הרהיטים עדיין נראים חדשים לגמרי. הוא ב"ה כבר עבר למיטה של גדולים, אבל הישנה נראית מוכנה לתינוק שבדרך

חוצמזה, אנחנו קנינו את העגלה (יוקטנה מאוד צודקת שמנשא יותר נוח, אגב, פשוט אני אחרי הלידה לא יכלתי לסחוב כלום על הגב... או על הבטן. זה גם שיקול) גם משילב- אינגלזינה זיפי לאונג'- העגלה הכי טובה שראיתי אי פעם, ואני ממש לא מגזימה. היא אומנם יקרה (2000 ש"ח לפני 3 שנים, + סלקל ב-600 ש"ח, אבל היא באה בחינם עם מנשא  שווה ביותר) האמבטיה הייתה חלומית לגמרי, והטיולון- השתמשנו בו עד לפני חודש... והעגלה עדיין כחדשה! יש עליה ביטוח לכל החיים ואנחנו הולכים לחדש אותה קצת ב"ה לקראת הבא בתור (איבדנו חלק אחד קטן, ומישהי ממש לא רזה נפלה עליה מכמה מדרגות, אז המחסום טיפה התעקם, וזה מעצבן).

אני יודעת שאת מקבלת פה כמה עצות סותרות... ואולי קשה להחליט ככה, אבל פשוט תבחרי את מה שאת חושבת שהכי חשוב, וזהו! בהצלחה רבה יקירה.

זה מצחיק לפנות אליך בפורום - גאילו שאנחנו בתקופת האבות והאימהות ויש לנו ילדים משותפים 

 אבל בכל מקרה-  לא כדאי להלין את התינוק בלילה באמבטיה, זה לא בריא לשינה ארוכה.

אני אישית לא מבינה בכלל מה הצורך בעריסה, הבת שלי ישנה מגיל אפס במיטה שלה, בחדר הצמוד. אבל את יכולה להשאיל ביד שרה או לשכור בשילב.

לגבי עגלה, לטעמי חייבים אמבטיה, ולגבי סל קל- רק אם את מאלו שמתכננות לנסוע עם התינוק בטרמפים. אחרת אין צורך.

כדאי מאוד, אם לוקחים עגחה שהיא גם אמבטיה וגם טיולון (בעיקרון מומלץ) לוודא שהטיולון מתקפל בקלות ובמהירות.

התיאור של הטיולון שמוסיפים עליו מעין "אמבטיה מתקפלת"- אין לתיוק מספיק ריפוד בראש, והתנועה לא נעימה להם בגלל זה.

לדעתי, אם את סומכת על בעלך ברמה בסיסית, ויש לו כח לזה- אפשר להשאיר את הפיציפקעס לשלושת ימי האישפוז שלך.

מזל טוב...

לדעתי

נכנסים לאתר יד2

כותבים "עגלה לתינוק"

ובוחרים! 

אחותי קנתה ממש שווה, ממש בזול. 

ואם לא - קונים אחת זולה. 

או שלא קונים. 

פעם הייתי עם אחותי בחנות תינוקות, ובקופה עמדו שתי נשים:

אחת החזיקה ביד אחת תינוק, וביד שניה עגלה באלף חמש מאוד ש"ח

האישה השניה החזיקה ביד אחת תינוק, וביד שניה עגלה בארבעת אלפים וחמש מאות ש"ח. 

אני החזקתי בידיים - כלום! והתינוק היה במנשא שעלה מאה וחמישים ש"ח התינוק שלי היה הכי שמח, והידיים שלי היו הכי פנויות וכמובן - היה לי הכי הרבה כסף בכיס 

ושום דבר אחר לא חייבים - בחיי! התינוק יכול לישון עם אמא במיטה (והוא גם באמת יישן שם, חודשים רבים, אצל משפחות רבות!); התינוק מקבל ערימות של בגדים: חדשים או יד שניה; אפשר לחתל על מיטה, על ספה, על שולחן; על השטיח, וגם על הברכיים של אמא; והבגדים? בארון! כאילו, דא?

ואת כל מה שתגלו שאתם כן צריכים או רוצים, פתאום - תפיצו שאתם רוצים לקבל במתנה למשל: מנשא, כרית הנקה - שתיהן מתנות לא יקרות, ושוות וכיפיות מאוד! 

שיהיה בכיף, ושלעולם לא יחסר כסף לדברים החשובים (ושאלה תמיד יהיו דברים שמחים!) 

אז כמה טיפים ממני,גם לנו ב"ה נולד בן חדש לפני 3.5 חודשים (וואו כבר עבר??)

ובאמת התלבטנו המון. מה שכן היה לנו ברור שעושים הזמנה קודם ואחרי הלידה בע"ה הולכים לקנות..

אז ככה הדבר היחידי שקנינו זה באמת עגלה של פג שלושה מצבים,העדפנו יקר ונשמר לאורך שנים כי שמעתי המון סיפורים על אנשים שקנו זול וזרקו את זה,אנחנו ממש מרוצים יש בזה אמבטיה-טיולון-וסלקל ביחד מתחלפים..האמבטיה מעולה ולקטן שלנו הכי כיף לישון בה גם בבית גם בחוץ וגם בכל מקום שאנחנו הולכים אליו, היא גם קלה ומאוד נוחה להליכה וכשקנינו את זה קיבלנו אמבטיה להתקלח בה יחסית בזול אז קנינו,כי זה דבר שלא מקבלים..חוץ מזה קיבלנו הכל-בגדים,גופיות,סבונים,צעצועים ב"ה ואח"כ השלמנו את השאר לאט לאט לפי הצורך (אני כל הזמן בהשלמות ...

אז תהנו זה ממש כיף ולא להכנס לבילבול לקנות רק את הבסיסי ביותר...

בהצלחה לידה קלה ובריאהץץ

קודם כל- תהני ואל תדאגי. נכון שאחרי הלידה יש לחץ אבל אפשר גם לקנות אחרי..

כדאי (לדעתי) לדאוג לדברים הבסיסיים:

עגלה, עריסה/מיטה, בגדים לימים הראשונים, אמבטיה, טיטולים "ניו בורן".. דברים שיהיו בעז"ה נחוצים ולא כדאי להיתקע בלעדיהם.

גם אני בדעה שלא חייב לקנות הכל חדש. תסתכלי באתרים יד2 ואגורה- למשל אמבטיה לתינוק, לפעמים מוסרים/מוכרים במצב ממש טוב. עריסה אפשר לקבל חינם מיד שרה לחודשים הראשונים, או מגמ"חים למיניהם, זה יכול להיות מאוד יעיל..

לגבי עגלה- אני חושבת ששווה לקנות טובה בשביל ההתחלה, וכשהילד גדל ויושב יפה- לעבור לטיולון פשוט וזול (ולשמור את היקרה לילדים הבאים..). גם אני קניתי של "אינגליזינה" ב2000 ש"ח (היה בשילב- עודפים מ2008. אולי עוד נשאר, תתקשרי. שווה שווה. הצבע לא מדהים אבל זה הבדל של מאות רבות)-

אני ממליצה בכל אופן על עגלה עם אמבטיה רכה- אם את צריכה לנסוע באוטובוסים ההבדל הוא קריטי. הרכה מתקפלת כולה- של אינגליזינה ביד אחת! (גם לפג יש דגמים שמתקפלים ביד אחת. הן יותר יקרות ומגושמות, אבל אולי גם יותר יציבות).

בהצלחה ובשמחה רבה, העיקר שיהיה בריא/תהיה בריאה..

עזרתן לי מאוד..!!! 

אז ככה זה כששואלים נשים על "מה צריך לתינוק"...

האמת היא שזה מאוד אינדודואלי. אפשר כמו יוקטנה () לא לקנות כלום ולחיות מאויר ואהבה (אבל לחסוך כסף לדברים שאולי יצטרכו פעם, אבל גם אותם אפשר לקבל ביד2 במתנה...) ואפשר לקנות עגלות ב6000 ש"ח וחדרי ילדים ב20000!!! (כן, כן, תיכנסי בפורומי הריון אחרים ותתפחלצי מכמה כסף אנשים משקיעים בעיצוב חדר שתוך שנה יהיה מעוז לאנדרלמוסיה מוחלטת...)

ואפשר לקנות ציוד בכל מחיר בתווך שיניהם...

אני אישית בעד לבדוק כל דבר באינטרנט- ולהשוות מחירים.

שבו עם רשימה של חבילת לידה שמוצעת בחנויות (לדוגמא של ד"ר בייבי)

ותבדקו כל פריט- בכמה אפשר לקנות אותו הכי זול, (מבצעים, חב' לידה, וכו) וכמה הוא יעלה ביד שניה, ואז תחליטו.

לגבי איזו עגלה- אני אישית, קניתי דוקא לבכורה משהו פשוט וזול, כי באמת לא ידעתי מה הצרכים שלי. מאז, עם כל ילד אני מגלה שהצרכים שלי שונים, אז אני מוכרת ביד2 וקונה ביד2 וכמעט לא מפסידה.

דוקא את העגלה האחרונה קניתי במבצע ממש משתלם של ד"ר בייבי שהבינו שהשוק המתחרה שלהם כיום זה יד2 והם מוכרים דגמים משנה שעברה (אבל חדשים) במחירי יד2

בקיצור, שוב, זה עניין מאוד אישי...תחשבו מה חשוב לכם (שיהיה קומפקטי בקיפול? נוח לטרמפים? מתקפל בקלות ובמהירות? רחב ומרווח? שיספיק ל10 ילדים בעתיד? שיהיה מאוד אופנתי? ידית אחת או שתיים? טיולון ואמבטיה בעגלה אחת או בנפרד?...) תחשבו מה אתם צריכים ואז הדרך הכי טובה לדעתי, להכיר את מה שקיים בשוק, זה להכנס ליד2 ולראות מה מציעים שם למכירה, לפי זה תתחילי להכיר את המגוון הקיים ולראות מה מתאים לך. (ולפני שקונים יד2, בודקים כמה עולה הדגם המבוקש בחנות...)

היו לי שתיים וחצי שלהם.

תוצרת הארץ, לא יקרות בכלל, והשרות נהדר (מי שגרה בשרון - אחלה. השרות שלהם במושב בצרה). החלפתי את כל הריפוד ב-80 ש"ח לפני כמה שנים, באחת העגלות. הן גם החזיקו מעמד ממש יפה, עם המון ילדים ותנאי מחייה קשים (שבילי עפר).

מבחר אדיר,זולות, יפות, נוחות ומצויינות, והעיקר- זולות!!

ואצלי השיקול הוא גם- שלא בא לי לראות את כל הילדים עם אותה עגלה, ואם בא לי אחרי שני ילדים להחליף עגלה למשהו חדיש יותר- לא כואב הלב על הכסף......

לכן מוכרת ביד2 ומחפשת שם ובכלל דברים חדשים. איזה כיף לגוון! מה גם שעם כל ילד הצרכים והרצונות משתנים...

ניתןלקבל מיד שרה עריסה בהשאלה. העריסה מתאימה לשלושה חודשים הראשונים, עריסה מעץ . כדאי מאד תמורת תרומה ליד שרה.

לגבי סלקל - אם אתנוסעת הרבה במכונית אז כדאי לקנות סלקל שמתחבר לעגלה , ואז את מכניסה \מוציאה את התינוק בלי להפריע לו- אם זה רק לנסיעות מזדמנות - נוסעים לשבת וכדומה חבל על הכסף - אפשר סלסקל פשוט ולהשאיר באוטו .

לגבי עגלות - אני לא בקיאה בעגלות החדשות אבל תבדקי אם מה שאמרו לך שיורד ל180 מעלות באמת נכון - בד"כ יש להם שיפוע מסוים ואז אי אפשר להשכיב תינוק על הבטן. אין כמו אמבטיה מהמבחינה הזאת. חשוב להשכיב על הבטן בכל הזדמנות - ואין כמו טיול בעגלת אמבטיה כדי שהתינוק ירים את הראש כדי לראות החוצה - אפילו עד גיל 5 חודשים. זה חוסך טיפול הפיזותרפיה  בגלל חולשה בשרירי הכתפיים.

שיהיה בשעה טובה

לפני הלידה הראשונה שלי, שהיתה לפני יותר מ- 10 שנים, עוד לא היה מפותח כל הענין של השוואת מחירים באינטרנט...

אז פשוט חרשתי חנויות, השואתי מחירים וקיבלתי עצות.

בסופו של דבר הלכתי על עגלת פג, דגם ישן (מהשנה הקודמת...), עם ידית שעוברת מצד לצד ושכיבה כמעט כמעט מלאה.

נכון. היום יש עגלות יותר קלות.

אבל ב"ה 5 ילדים גדלו בעגלה הזאת. כולל שינה בחודש הראשון לפחות...

וכמובן שהחל מהילד השני העגלה סחבה תמיד יותר מילד אחד.

אחרי בערך חצי שנה אני מעבירה את התינוק לטיולון אינגליזינה שקניתי (בילד הראשון).

העגלה נראית ממש חדשה.

אני גם לא מאלה שמשאירים את העגלה בחדר מדרגות או בשמש ליד הבית...

הטיולון כבר עבר כמה תיקונים קטנים. הוא כבר לא נראה חדש, אבל עושה יופי את העבודה!

המלצה שלי- לקנות דברים טובים.

הם גם עושים את העבודה מצוין וגם נשארים לאורך שנים.

שיהיה אי"ה בשעה טובה ורק בריאות!

יש לנו 3 עגלות (רגילה, טיולון וכפולה)  ואני ממש רואה את ההבדל בין האיכותיות והפושטיות. עגלה לא איכותית מהר מאוד תהיה לא נוחה וקשה בנסיעה ובמילא תרצי לקנות חדשה, אז כבר עדיף לקנות לכתחילה אחת שתתגלג חלק עוד כמה שנים. עוד משהו קטן - אני ממש מתענגת על האחרונה שלנו בגלל הגלגלים הענקיים שלה - זה מאוד נוח גם לי וגם ילדים שבפנים.

בהצלחה!

והיא על הפנים.

ובאסה ממש לקנות עגלה באלפי שקלים ולגלות שהיא פשוט לא מתאימה לצרכים שלך (קרה לשכנה שלי). ומבחינת עמידות - במחיר של עגלה אחת של פג אפשר לקנות 2-4 עגלות טובות אבל זולות יותר. וזה כבר ענין של מתמטיקה

עזרתן לי ממש!!!!

אפילו שכל אחת אמרה משהו אחר - זה עזר לי לדעת מהם בכלל השיקולים... תודה תודה תודה

טוב, זה בלי הקליפ.

שלצערי התגרשה- זה אל תהיי תלויה באף גבר.

החיים שלך בידיים שלך.

קומי וצאי לעבוד. אפילו חצי משרה.

גם בשביל הנפש שלך.

תסבירי לו שזו לא תחרות.

הקללה על הפרנסה היא שלו.

אני הייתי מתפוצצת.

ליבי איתך🩷

יעזור לדבר איתו ולהסביר לו?

אם לא, אז כנראה ששווה לעשות את זה בתיווך של מטפל או מישהו שיוכל לעזור.

אני לא חושבת שהפתרון הוא לצאת לעבוד כי זה לא יפתור את הבעיה אלא רק ישים פלסטר.

אז תצאי לעבוד ולא תהיי תלויה בו בכסף אבל אז כנראה תהיה סיבה אחרת לחיכוכים ולחוסר הערכה כי נשמע שזאת הבעיה ולא הכסף.

הוא לא מעוניין בטיפול

לכן אני מעוניינת בעצות

הוא לא מעוניין בטיפול,

ואת לא מעוניינת לשמוע כאלה דיבורים.

אז תשבו להחליט מה יותר חזק.

קשה ממש.

קחי בחשבון שמה שלאישה אחת נראה קל להציב עובדה ולבוא ולהגיד לו 'אין עוד ילדים או סדר בבית עד שמטפלים' יכול לא להיות רלוונטי בכלל בדינמיקה זוגית אחרת, היה חשוב לי לומר לך את זה.

אבל לגמרי לחשוב איך כן אפשרי אצלכם,

ובעיקר לעבוד עם עצמך על ערך עצמי. כי לא אמור להיות מצב שהוא ככה באפס הערכה אלייך ואת בשקט.

מילה על הנקה ולך תנסה להניק.

חיבוק ענק ממש.

לא קל בכלל בכלל בכלל.

מתפללת בשבילך שתגדלו מיזה ותגיעו לאיזון וליחס בהיר וטוב ❤️

יש זמנים שאתם בטוב? מה בדיוק הוא מצפה ממך?

יש תחומים אחרים שהוא מכבד אותך בהם?

את לא חייבת לענות

למה את מסכימה להיות בהריון ולהביא עוד ילדים בשבילו  כשהוא ככה מתנהג ומתייחס כלפיך?

את לא חייבת לענות

אבל אני מרגישה שבמקום מסויים במקרים כאלו אנחנו הנשים מאפשרות קרקע פוריה לדברים האלו.

למה לא לעצור את זה ולהגיד

הי! סטופ! רוצה עוד ילדים? בא נלך לטיפול יחד נשפר את היחסים והכבוד והערכה בינינו

תדאג לרווחה הנפשית שלי ואז נתקדם.

וזה לא רק לגבי יילודה

כנל לגבי תפקוד בבית, ארוחות וכד. 

תפסיקי לתת לו כל הזמן בלי הערכה.

לכן כמו שכתבו לך

את חייבת ללכת לטיפול לעצמך לבד. רק את יכולה לעזור לעצמך.

חיבוק

מגיע לך כתר והערכה על כל מה שאת עושה🏅👑

ממש כאב לי לקרוא אותך

את אמא אלופה ולא מגיע לך החוסר הערכה הזה

בהתחלה רציתי לומר שתצאי לעבוד וירגיש מה זה. אבל בכנות כשחשבתי לעומק זה אינסטינקט שלא בטוח שיעזור.

אני כן חושבת שאשה לא צריכה להיות תלויה בגבר וצריכה לדאוג לעצמה, לעבודה, לרישיון וכו.

מה כן הייתי עושה? מציבה טיפול כאולטימטום להמשך הנישואין. 

איך אפשר לקיים חיי זוגיות תקינים כשיחס כזה חוזר על עצמו פעם אחר פעם?

זה הזמן לשים סטופ. ולא, לצאת לעבוד לא בהכרח יעזור, זה רק פלסטר לדעתי

מה שיושב מתחת לפני השטח פה זה חוסר הערכה של בעלך כלפייך כפי שאני קוראת אותך. וזה יוצא בארסיות כלפייך. ולזה צריך טיפול שורש.

הוא מתוסכל? יושב לו משו על הלב? שיבוא לדבר. לא להתנהג ככה.

לדעתי, לכי את לטיפול אישי שיחזק אותך בהצבת גבולות והבנת והכרת הערך שלך. מגיע לך יחס אחר יקרה.

גם מייל על כל הוצאה זה לא לגיטימי.

אל תאפשרי את הדינמיקה הזו. ורק עם ליווי.

חיבוק❤️

זה הרבה יותר קשה מלעבוד במשרד... זה בעיניי.

אבל גם לי הייתה שנה שבקושי עבדתי בה, והילדים אפילו היו הצהרון, ועדיין הרגשתי לפעמים על הקצה.

הוא מביע הערכה על דברים אחרים?

את אדם מבוגר.

החלטתם שהוא מפרנס יחיד.

עד כאן הגיוני.

זה שהוא המפרנס לא אומר שצריכה להיות לו שליטה על ההוצאות.

במצב נורמחי מגדירים מסגרת ובה את יכולה להתנהל כרצונך בלי לדווח לאף אחד.

חשוב לדעת מה נורמלי ומה לא, כי זה מבלבל.

השליטה שלו על ההוצאות שלך,

יחד עם השליטה שלו על אם את יכולה להניק בחדר או לא, היא נורה אדומה.

יש מצב שאת סובלת מאלימות כלכלית.

עדיף לשלם עם צהרונים ולקבל את החופש שלך חזרה. נשמע שזו לא רק בעיה של תקשורת

ומסכימה גם עם @פרח חדש לשים סטופ קודם כל

כך אי אפשר להמשיך

ועדיף בליווי טיפול אישי עבורך כדי להתחזק בתהליך הזה

רק אחד מבני הזוג עובד

מצריך מהצד שעובד

לא להשתמש בשתלטנות בכסף

כי קל להיסחף לשם

במיוחד לגברים

לכן בעיניי ההמלצה הכי טובה

היא לצאת לעבוד

להרוויח כסף משלך

להכניס אותו כשותף לטיפול בילדים

זה כשלעצמו ייצור באלנס ראשוני

כמובן שיכול להיות שיש פה דברים מעבר

אבל המצב הבסיסי לא מאד בריא

גם אם יש זוגות שזה עובד להם יותר טוב 

קודם כל בתור אחת שגם עקרת בית

מגיע לך מדליה והערכה!!

זה לא משנה מה את עושה בחיים ואיזה מסלול בחרת לעצמך את צריכה שיעריכו אותך!!

להיות עם הילדים זו עבודה בפני עצמה ואפילו יותר!!

היחס שלו כלפייך הוא טוב בכללי? או שרק בזה את מרגישה שהוא מוריד אותך? 

אני לא חושבת שבמקרים כאלה יש מה לדבר ולבקש הערכה, כי הוא לא מבין את גודל הדבר.
 

בכנות, הייתי נוסעת לכמה ימים או אפילו יוצאת אחרי צהריים בכמה הזדמנויות , כדי לתת לו להתמודד ולהבין בעצמו כמה עבודה זה דורש.

ושהכנסות שלו הן לא נטו שלו, הן חצי חצי, כי אם  לא היית, הוא היה צריך לעשות את זה או לשלם למישהו שיעשה את זה.

ואם הסידור הזה שאת בבית והוא עובד לא מוסכם על שניכם, תקחו הכל בחשבון כולל ילודה.

כשהוא משפיל אותך?

לא רואה סיבה לחזור על התנהגות משפילה למי שאתה אוהב, במיוחד שאת אומרת שבראש הוא יודע שאת צודקת

אולי משיג ככה כבוד שאין לו בעיני עצמו, או בעינייך.

אולי יודע בפנים שהוא לא מסוגל לעשות את מה שאת עושה, ושאת המהות של החיים שלכם את נושאת, והדרך (המעוותת) שלו להרגיע את זה היא להקטין אותך

אול העול הכלכלי כבד מנשוא

אולי הוא מרגיש לא מוצלח בעבודה שלו ומוציא את זה על ההוצאות שלך

אין לי מושג

ברור ששום סיבה לא לגיטימית להתנהגות הזאת

אבל אולי אם תחשבי על זה לעומק תוכלי להיות יותר חכמה כשאת עומדת על שלך, להגיד לו - כל זה לא אשמתי,

מגיע לי כבוד והערכה על החיים שלנו שאני מתפעלת, לך מגיע כבוד והערכה על המאמץ הכלכלי שלך, וזה לא דורך אחד על השני.

ואם יש לך הצעה טובה יותר ומכבדת את שנינו (למשל, עבודה במשרה חלקית שלך לא יכולה להיות מטרה לעוד לעג מצידו) - מוזמן להגיד, או לשנות מיד את היחס והדיבור.

ומצטרפת למי שאמרה שלפעמים מה שלא מובן במילים יהיה מובן במעשים. אל תיקחי על עצמך מה שאת לא יכולה. תתני לו להתמודד עם מה שאת מתמודדת איתו.

אולי לשקול מחדש את החלוקה החד משמעית הזאת. אולי מראש לא נכון שאת תהיי באחריות מלאה על ביתכם הנכה וגם על כל השאר.

זה שהוא עוזר זה מעולה, אבל להיות האחראי זה משקל אחר לגמרי של עומס לעומת לקפוץ לעזור, אפילו אם זה קורה הרבה.

קודם כל חיבוק, זה נשמע כואב ברמה יום יומית..

כל הכבוד לך על כל ההשקעה שלך בילדים,

זה לא מובן מאליו בכלל!!!

בקשר לבעלך,

בעיניי לא תקין בכלל העקיצות,

לא תקין שהוא לא מעוניין לפרגן לך בחופשה,

בעלך אמור לראות אותך הכי בעולם.

זאת נורה אדומה בעיניי.

את כותבת שכשאתם בזמן טוב אז הוא כן מודה שהעומס עלייך-

הקשר הזוגי הוא לא הצבת תנאים,

כשטוב הוא מודה שקשה לך

כשלא טוב - תתמודדי, ממש לא!

לדעתי ממש חייב שתדברו על הדברים לבד/עם איש מקצוע,

אני גם חושבת שאת במקביל צריכה קצת לצאת להתאוורר, לעשות דברים שאת אוהבת ושיחברו אותך לעצמך, הליכה עם חברה, חוג, קריאת ספר, יש לך עולם שלך!!!

זה שהבעל במקרה שלך מביא את הכסף לא מצדיק טיפת זילזול בעיניי. הפוך. 

יש תקופות שיותר יש שפחות

אבל משתדלת כמה שפחות להכניס הביתה 

גם לא אוהבת את הרוב

אבל בדכ אוכלת משהו כמו עוגיה או שוקולד כשחוזרת הביתה

ולפחות פעם בשבוע פופקורן שמכינה בבית

מה את כן אוכלת?
מעניין...
ממה את נהנית? (באוכל)

אם אני רוצה מתוק מחפשת דברים שווים יותר

ממתקים גם לא מיודע מה  

המתוק שלי זה העוגיה ליד הקפה וכאלה. עוגה בבוקר  

וכו'

עוגות ביתיות .

פחות יוצא לי לשבת על תפוציםס.

כמובן תמיד יש יוצא מן הכלל אבל לרוב

אני יכולה לאכול חטיף עם גבינה

לפעמים אם יש בבית משהו שאני אוהבת ומתחשק לי.

או שפתאום בא לי לקנות משהו.

בדרך כלל את החטיפים שהילדים אוכלים אני לא אוהבת.

אבל חטיפים מלוחים פחות

אולי בשבת

כמובן שאחרי פורים יש ואוכלים...

מתוק לצערי יש בבית . משתדלת לאכול בלי הילדים

הם מקבלים שלוקים לא כל יום, מסטיקים לפעמים ,עוגה/עוגיה גם לפעמים...

(סופסוף משהו פה שרלוונטי שאענה עליו🤭)

לא ברמה יומיומית

אבל כן יש פה תמיד חטיפים למקרה שצריך משהו זמין מיידי לאכול משו בקטנה שיחזיק עוד כמה זמן...

בנוסף לעוגיות ושוקולד שיש תמיד אבל אוכלים במידה. אבל כן כל יום 2-3 עוגיות/פרוסת עוגה/כמה קוביות שוקולד עם הקפה. זה לא בריא לגוף אבל זה חשוב לי לנפש העצירה הזו.

או שצריך להגיש את כל המסמכים מחדש?

(זוכרת שלקח זמן בהתחלה)

ובחזרה-

יש לי אפשרות לעבוד שליש משרה באופק חדש במוכש"ר תחת עמותה מסוימת, האם שם במידה וחוזרים למשרד החינוך אז הכל אותו דבר? מתייחסים לוותק ולהשתלמויות שנצברו במוכש"ר?

והאם עבודה במוכשר תשמור לי על הקביעןת שנצברה במתיא במשרד החינוך או שזה לא קשור? 

אז לכאורה פחות שווה לעבור ממשרד החינוך לעמותה?

(בעמותה מבחינת מיקום אולי כן אצליח לשלב שליש משרה שנה הבאה, מה שאין לי סיכוי במתיא בה יש לי קביעות)

זה לא קשור לנתונים שלך מול משרד החינוך.

תמיד משרד החינוך יותר שווה מעמותות. בעמותות, המקסימום זה השוואת תנאים למול מה שמגיע לך ממשרד החינוך.

אא"כ הם ממש צריכים אותך, אז אולי תצליחי להגיע לתנאי העסקה טובים יותר, אבל זה לא מה שקורה בשטח.

אבל הרבה אנשים עובדים בעמותה או עוברים ממשרד החינוך לעמותה, כי יש תנאים ספציפיים של נוחות, כמו מרחק למשל.

זו תשובה שקיבלתי מהAi...גם אני באותה התלבטות בדיוק , ולא ככ מוצאת עם מי להתייעץ אז שאלתי אותו😅

בעקרון הבנתי מפנסיונרית של משרד החינוך שבפרישה קיבלה סכום כסף גבוה על ימי מחלה שלע השתמשה בהם. אז כנראה שזה נמחק אם מתפטרים. חוץ מהקביעות . שוב, לא בטוחה

שיהיה בהצלחה והחלטות טובות

ויש גם עוד תנאי, אני חושבת שאת צריכה להשתמש בפחות מחצי/שליש מהזכאות שלךבכל השנים.

בקיצור, עדיף כבר להשתמש בזה ביום יום ולא לצבור..

אצלנו זה עושה את התסכול. חטיפים אין ואין תסכול. אם אני קונה לשבת או לטיול או יום הולדת, זה יום יומיים לפני או מחביאה

שלוקים ועוגות יש וסביב זה יש יותר תסכול והם גם מקבלים יותר

מבקשים משהו טעים/מתוק ולא תמיד אני מאפשרת (לא יודעים בדרך כלל בדיוק מה יש) לצורך העניין קוביות שוקולד מריר תמיד יש בשביל אפיה.

מתוסכלים שאני מרשה רק פעם בחודש ללכת למכולת.

מתבאסים שמגבילה את הכמות (נגיד לא יותר מ3 פרוסות עוגה בכניסת שבת.. )

לדעתי תנסי להבין מה גורם לקושי שלהם.

למשל 3 פרוסות עוגה בכניסת שבת זה בכלל לא קצת. יכול להיות שהם פשוט רעבים? אז לתת לפני זה משהו יותר משביע אולי, או לאפשר במקביל עוגה ופירות חתוכים או פשטידה או צלחת מרק...

מבקשים מתוק ואת לא מאפשרת, אז לומר ברור שאצלנו אפשר נשנוש רק בין 16 ל17. בשאר הזמן מי שרעב מוזמן לקחת פרי או פריכיות למשל.

כלומר, אני לא חושבת שהתסכול הוא באמת בגלל כמות המתוק הכללית, אלא כי באותה הזדמנות הם רעבים למשל.

וגם, כשבאופן כללי יש ממתקים, הם לא מבינים למה עכשיו את לא מרשה. אז עדיף שיהיה כלל ברור מתי כן.

פעם בחודש ממתק במכולת זה ממש לא רק. גם לגבי זה, יכול להיות שאם זה ביום מסוים שהם יודעים מתי יקרה, זה יהיה להם קל יותר. מאשר לחשוב כל יום שאולי היום זה היום הנחשק ולהתאכזב כשהבקשה שלהם לא מתמלאת.

אם להגביל אז בלא לקנות או להכין כמות קטנה.

ממה שאני זוכרת בתור ילדה כל דבר שאמרו לנו כמה אפשר לאכול אז זה מה שאכלנו אפילו אם זה היה ממש הרבה.

לצורך העניין יכול להיות ש- 3 פרוסות עוגה זה די הרבה להם אבל אם זה מה שאת מרשה זה מה שהם יאכלו.

ואח"כ עוד ירגישו שרצו עוד ולא הרשו להם.

אולי לפתוח פס עוגה בכניסת שבת ולהגיד שאת הפס השני שומרים למחר בבוקר?

או להגיד אפשר לאכול אבל תשימו לב שנשאר לשאר הילדים?

פעם באף פעם אני מכינה עוגיות

ביום יום הממתק שלהם זה לחם עם שוקולד לגן, שמקבלים רק בחלק מהשבוע.

פעם בכמה שבועות נוסעים לסבתות והן כבר מפציצות אותם בממתקים.

בשבת מקבלים ממתק שבת בערב בהדלקת נרות ואוכלים קורנפלקס מיוחד בבוקר שבת (במשך השבוע זה הצהוב הרגיל), ובקידוש בשבת לרוב יש עוגה או חטיף כלשהו.

חוץ מזה הם מקבלים מהגן ממתק בקבלת שבת בשישי.

מעדנים אנחנו לרוב לא קונים, הם אוכלים פעם בכמה חודשים אצל סבתא או שאנחנו קונים פעם בכמה חודשים לקידוש.

שלוקים קטיבים וכאלה גם כן בקידוש בשבת או אם יש אירוע מיוחד, אבל אז זה במקום משהו אחר.

מדי פעם אני מכינה פנקייקים ולפעמים שמה בבלילה שוקולד ציפס. ולימי הולדת יש עוגה בחושה.

ביסקוויטים אני נותנת די בחופשיות בנסיעות וכאלה.

בתחושה שלי הם מקבלים המון מתוק, ממש יותר מדי. תכלס כשכותבת כאן זה נשמע לי סביר, אבל בגלל שהם כאלה מכורים ותמיד מבקשים אז זה מרגיש לי שיש יותר. 

יש עוגיות שאני אופה, ארטיקים וגלידה ביתיים והרבה פירות.
 

אני חושבת שזה כמו כל גבול - כשיש פתח, מנסים לעבור אותו.

אני רואה את זה הרבה עם המסכים - אצלי בכו כל יום שהם רוצים, ברגע שהוצאתי מהבית את המסך הגדול, אין על להתלונן בכלל והרבה פחות בכי בנושא.
 

תשקלי אולי לא להחזיק בבית בכלל ולקנות כשצריך (נגיד רק לשבת אבל לא מגירת חטיפים)

מה שיש לתת במועדים ממש קבועים.

ויכול להיות שפשוט יהיה תסכול בנושא, הרף של הרצון למתוק אצל ילדים הוא בלתי נגמר, וככל שאוכלים יותר מתוק רוצים יותר🤷🏼‍♀️

שוקולד- בארון גבוה. רק לשימוש של אפייה (יש לי מריר רגיל)

פופייסים- בימים החמים מרשה די חופשי..

ביסקויטים- די חופשי

עוגות- אך ורק בשבת. או אם יש קצת שאריות אז גם במשך השבוע.

אין לי בכלל חטיפים או עוגיות. ואם כן- אז זה רק כ"ממתק שבת" שמקבלים בערב שבת אחרי הדלקת נרות.

עוגיות קנויות- רק כשאורחים באים. זה ממש לא נגיש לילדים ובעיקר הם לא יודעים שזה קיים (במקפיא/בארון סגור ולא נגיש)

לחם עם שוקולד- רק ביום שישי/ראש חודש/יומולדת/יום טיול. ואז כל הילדים מקבלים..

יש שפע של פירות..... אם ילד רוצה לנשנש הוא מוזמן לקחת מכל הסוגים והמינים. לפעמים כשהם רעבים ואין אוכל זמין מיידי אני אוציא בייגלה/קרקרים.

לא יודעת אם עזרתי לך..

עוגיות קנויות/ ביסקוויטים יש בבית חופשי, כל יום לוקחים לגן.

יכולים לאכול גם אחה"צ אבל בתכלס הם לא רוצים.

שלוקים יש כל היום כל היום.

יש קורנפלקס עם חלב, לפעמים אוכלים בבוקר לפני שיוצאים לגן, לפעמים אחה"צ.

משתדלת לחתוך להם פירות, לא תמיד זוכרים לקנות.

ממתקים אין בבית בכלל בכלל.

לפעמים לפעמים קונים לשבת.

אם הילדים הולכים איתי לקניות אני מרשה להם לבחור ממתק אחד מה שהם רוצים (קורה פעם במיליון...).

בעלי לא מרשה רק אם זה לקראת שבת.

יש לנו ליד הבית קיוסק כזה שמוכרים בו ברד שהם מאוד אוהבים,

בהתחלה כל יום ביקשו לקנות ברד ואמרתי להם שברד קונים רק ביום מיוחד, למשל יומולדת או ראש חודש וקיבלו את זה.

הרבה פעמים הם חוזרים רעבים מהמסגרות אז או שמצטרפים אלי לארוחת צהריים מבושלת שאני אוכלת בבית בארבע.

או שאני מקדימה להם את הארוחת ערב לשעה חמש.

מה שמקבלים במסגרות כמובן אוכלים,  ביום שישי הם שומרים מה שהם מקבלים לכניסת שבת

בשבת כשנמצאים בבית יש עוגה בסוף הארוחה לפעמים, לא כל ארוחה, ואז אני מרשה שתי חתיכות והם בסדר עם זה

פעם בשבוע בערך כשחוזרים הביתה קרטיב או שלוק (האמצעי קצת יותר מבקש ומתבאס שאני לא מביאה עוד פעמים)

בבוקר לפני שיוצאים אוכלים מאפינס שיבולת שועל,  זה לא ממתק מבחינתי אבל זה מפנק אותם

חוץ מזה אין משהו ברגיל, לפעמים מכינים עוגיות באמצע השבןע לשבת ואז אני נותנת גם עוגיה

יש לנו האמת מלא חטיפים שמצטברים כשהם מביאים מימי הולדת או משלוחי מנות, אבל לא נראה לי שהם בכלל זוכרים את קיומם כי זו ממש לא אופציה אצלנו 

בבוקר אוכלים ופלים/ עוגיות/ ביסקוויטים.

בערב כולם אוכלים עוגה. לפעמים במקום עוגה יש אבטיח/ עוגיות/ גלידה).

במשך היום אני מרשה ממתק אחד. בדרך כלל אוכלים אחרי ארוחת צהריים.

אנחנו קונים שוקולדים, חטיפים קטנים, שלוקים, לפעמים מסטיקים. ולפעמים יש גם דברים שהילדים קיבלו בכל מיני מקומות.

בקיץ מידי פעם קונים ארטיקים שווים (הם לא מסתפקים בארטיק קרח), אבל שומרים לזמנים מיוחדים.

בשבתות הם מקבלים ממתקים בתפילות ילדים, תהילים וכד'.

כמו ציטוס במבה וכאלה

לרוב אני מרשה אחד קטן ביום.

לא תמיד עולה דרישה.

כשיש חטיפים גדולים הם לא רגועים ורוצים כל הזמן.

אז אני נמנעת מלקנות.

בגדול אני לא בעד למנוע מהם לחלוטין. גדלתי בבית שמנעו מאיתנו וזה יצר לי אישיו סביב זה שעד עצם היום הזה משפיע עלי מאד.

היו תקופות אחרי שהפכתי עצמאית בקניות שלי שהייתי קונה ממתקים וחטיפים כמו מטורפת.

בכמויות. שיהיה לי.

אז לא רוצה שיגדלו ככה.

לגבי עוגה בשבת לא מגבילה אותם כל עוד זה אחרי אוכל.

עוגיות ובסקוויטים אני מסכימה אבל לא להיסחף. יש לי ילד שלא יודע לעצור ואז הוא מגיע לבחילה אז אני מזכירה לו.

הגדול בן 9 הקטן בן 4.5

אם הם קטנים דיי חופשי.

גדולים אני מסכימה אחד גדול ביום.

ארטיקים כנל. אחד ביום.

קרח.

ארטיקים מיוחדים במידה ויש זה בדכ לשבת.

מבחינתי ביסקוויטים, שלוקים, קןרנפלקס וכו זה ממתקים

אז קורנפלקבס יש בבית אבל אוכלים ממנו לעיתים רחוקות. לפעמים אם אין משהו אחר לוקחים בבוקר לגן

באמצע שבוע יש עוגיות ביתיות  (בריאות) די חופשי ואוכלים גם במבה אם רוצים

יש פירות רוב הזמן

בשבת יש הרבה עוגות, מעדנים, קצת ממתקים וכמה סוגי חטיפים (אבל מרשים רק אחד)

וכמובן יש גם את מה שמקבלים במסגרות ובבית כנסת

מקבלים ממתק או עוגיה בהדלקת נרות, במנות אחרונות ובקידוש וזהו. יוצא 5 בערך במהלך השבת, כולל פרוסות עוגה.

בראש חודש מקבלים כריך עם שוקולד

אחר הצהריים מקבלים פירות. מידי פעם גם ביסקוויט או חופן בייגלה. בקיץ לפעמים פופייס מיד בחזרה מהגן

הם יודעים מצויין מתי מותר ולכן אין תסכול. ממתקים שמקבלים במהלך השבוע שומרים בקופסה שלהם שממנה הם בוחרים בשבת.

קוראת את הכל ונחשוב מה מתאים לנו..

זה תמיד נגמר בעוגמת נפש..

השפע והמבחר ממש מאתגרים ומתישים את הנפש

מבינה אותם

אם הולכים זה רק אחרי שהחלטנו מראש מה קונים

..

משתדלת לדבר איתם על כל זה המון

שהמכולה מבלבלת

המפעלים רוצים שיקנו מהם כמה שיותר אז הם שמים הרבה פרסומות, הרבה צורות, הרבה חומרים מזיקים כדי למכר אותנו...

פעם הבת שלי הכינה דף עם מה הויטמינים של כל פרי וירק נותנים לנו, זה עזר לאיזה תקופה...

משתדלים להסביר הרבה שהחומרים המזיקים מקשים על הגוף ומפריעים לו לעבוד טוב. .

פעם הם שמעו מישהו מסביר על החשיבות לארוחה מאוזנת- שכל ארוחה תכיל פחמימות, חלבונים וויטמינים- ירקות, הוא הסביר טוב וזה עוזר להם להבין את החשיבות של תזונה...

הם גם שומעים הרבה מסע אל גוף האדם שהוא מסביר הרבה על גוף האדם ואיך האוכל משפיע על הגוף...

כמו לנו גם אצלם עוזר להבין את המשמעות וסיבת הדברים

..

והאמת הכי טוב שפשוט אין....

בת שמספיק גדולה ללמוד הנדסת חשמל,

את לא אמורה לשלוח אותה,

היא אמורה לבחור ולהחליט,

את יכולה להמליץ ולייעץ (אם היא מוכנה לשמוע).

יודעת שזה לא מה ששאלת, אבל הרגשתי צורך להגיד.

למצוא את עצמי בעולם התעסוקה, גם ברמה האישית וגם כאמא, אני חייבת לומר שאני ממש מאמינה בהסללה של כל הילדים אבל במיוחד בנות למקצועות גמישים ועצמאיים.

מקצועות ההנדסה דורשים המון השקעה כשכירה, קשה למצוא משרה חלקית, אין צפי להקלה בעומס במקביל לעליה בשכר.  

מקצועות שבהם אפשר להיות עצמאי בהתאם לרמת העומס שרוצים ולהרוויח סכום לא רע -

רפואה, פיזיותרפיה, קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק, ראיית חשבון, כלכלה, עריכת דין.. 

אצלו זה דווקא הפוך - לא מסוגל להיות שכיר

זה עזר לו מאוד האמת למצות את פוטנציאל ההשתכרות והוא מוציא החוצה את היתרונות שלו בעבודה בצורה יוצאת דופן בעיניי. ב"ה

שאפשר לעשות "הסבה" לתחומים אחרים שבהם השכר מזנק ונדרשת רמת מומחיות מסויימת

כמו:

ניהול מוצר

ניהול לקוח

עיצוב

ניהול מכירות

אפילו ניהול HR בהייטק אחרי השלמת לימודים מסויימים.

ושם קוצרים את הפירות.

אני חושבת שכן חשוב לעבוד במעבדה/ פס ייצור/ הבסיס של שרשרת המזון במקצוע

לרכוש ניסיון אמיתי בעולם התעסוקה,

לפעמים גם צריך תואר שני במנהל עסקים וכד' ששם נותנים כלים משלימים,

אפילו לא הייתי מגדירה את זה הסבה, כמו שזה בעצם תחומי תעסוקה שונים במהותם תחת אותה מטריית לימודים.

עבדתי עם לא מעט אמהות בעולמות השיווק והמכירה, מנהלות מוצר, מנהלות פרוייקטים וכד'

שבאות מעולמות ההנדסה, מוכשרות, מרוויחות יפה מאוד, צעירות, אמהות לקטנטנים.

כן נדרשת זמינות ואחריות, ולפעמים יש מגבלת שעות הפוכות מול לקוחות במזרח ובארה"ב, אבל לקוחות באירופה זה אחלה.

בהחלט אפשר לעבוד בצורה שפויה מאוד בשכר מכבד.

יכול להיות שההתקדמות תהיה יותר איטית בשנים מסויימות וזה בסדר גמור להוריד הילוך בהתאם לרצון באותם שנים זה לא תוקע את הקריירה.

אגב אצלנו הנדסת חומרה קלאסית בהחלט יכולה להתאים למי שמחפשת עבודה רגועה.

כן זה הייטק ויש נהלים ותרבות ארגונית של הייטק, והמשרות מוגדרות כמשרה מלאה, אבל יש תפקידים שמצליחים לשלב בין כל העולמות.

היא מעוניינת בפיתוח עצמו.

אני חוששת שזה חיים כמעט בלתי אפשריים חוץ מהשכר הנחמד

זה לא שלא תהיה לה שום אפשרות אחרת.

אגב יש לא מעט אמהות שבוחרות בעבודה אינטנסיבית במקביל לגידול ילדים.

זו בחירה לגיטימית, תלוי איזה סגנון חיים היא רוצה שיהיה לה.

כסטודנטית להנדסת חשמל כשהיא תצא לדייטים, זה לא שאפשר שלא לדבר על זה.

כאמא, אני חושבת שכדאי דרך שאלות ולא דרך אמירות לוודא שהיא חושבת על העתיד ומודעת לאפשרויות ולהשלכות השונות,

אם היא מדברת על העתיד בראיה מפוקחת, אז מעולה, ושיהיה לה הכי בהצלחה!

אמנם לא מתחום החומרה אז אולי זה שונה אצלכם, אבל בתחום שלי עבדתי בכמה מקומות עם אופי שונה אחד מהשני, ועדיין יש כמה דברים בסיסיים שמשותפים לכולם.

המעבר ממהנדס למשרות האחרות שתיארת הוא לא קל כל כך ובטח לא בשוק של היום, גם לאנשים עם הרבה נסיון. היציבות היא לא גדולה, לא בקורפורייטס ולא בסטרטאפים. בממשלתי כן, אבל השכר שם נמוך יותר והדרישות מקובעות יותר (קשה לקבל עבודה מהבית למשל, השעות נספרות עם שעון וכו)

אמהות סביבי (גם במקומות העבודה וגם בקבוצות שאני חברה בהן) בעולמות האלה נדרשו להרבה מאד ויתורים בבית, ברמה של כאלה שהיו להן בייביסיטר לפיזור הילדים בבוקר ואחת לאיסוף בצהריים. חלקן לא נצרכו לבייביסטר כי היה מישהו מהמשפחה שיעשה את זה אבל הנקודה היא שהן בקושי ראו את הילדים. לחלקן זה התאים בלי בעיות, חלק אחר סבל מאד מהסידור הזה.

אחת הנקודות העיקריות מבחינתי זה הצפי לשנים שאחרי ההתמקצעות. כל המהנדסים שאני רואה סביבי עובדים המון שעות, גם מי שיש לו ותק משמעותי. נכון שאצל חלק זה מבחירה אבל בהרבה מקומות עבודה אין אופציה אחרת, גם אם יש עבודה מהבית או שבדרגים בכירים יותר הזמן גמיש, עדיין צריך להיות זמין מאד ולהקדיש המון המון שעות.

מקצועות אחרים שאני רואה מסביב, מאלה שפירטתי למעלה, אלה מקצועות מאד מתישים בשנים הראשונות שגם השכר ההתחלתי שלהם לא מנצנץ כמו בהייטק, אבל אחרי כמה שנות התמחות והתמקצעות, אפשר לעבוד בהיקף ובשעות שמתאימות לך, בלי זמינות מחוץ לשעות (גם קביעת תורים יכולה להיעשות בשעות שמתאימות לך) ובשכר גבוה מאד.

בסופו של דבר, מהנדס בן 40 צריך לעבוד משרה מלאה ולהיות זמין אם הוא בדרג בכיר. היציבות שלו במקום העבודה מוטלת בספק והקושי למצוא עבודה בגיל כזה מתחיל לעלות.

רופא (כשם קוד לכל אחד מהמקצועות שפירטתי) בן 40 יכול להרוויח מעולה ממשרה חלקית מאד שאותה הוא עושה מכל מקום שהוא בוחר, הוא בוחר מתי להיות זמין, והיציבות וההערכה לנסיון שלו רק עולים עם הגיל עד גיל די מבוגר.

בעיניי עבור כל אחד ברור שהבחירה העדיפה היא באופציה השניה, אבל בטח בשביל הורים שהרבה פעמים רוצים או צריכים גם גמישות וגם הכנסה טובה ויציבה

אני מתלבטת כמה כדאי להתחיל ללמוד כל מקצוע שהוא לא 100% מול אנשים. הבינה המלאכותית מתפתחת במהירות מטורפת ולא בטוח בכלל שעוד 4 שנים כשהיא תסיים את התואר עולם התעסוקה יראה אותו דבר, עוד 10 שנים הוא בטוח ישתנה...

זה לא ממש תשובה על מה ששאלת, סתם תהיה כללית על  כמה כדאי בכללי להשקיע בתואר היום...

למשרה חלקית יש חסרונות רבים.

עדיף לשים דגש על גמישות בשעות העבודה, עבודה מהבית וגמישות בנפח התפקיד.

משרה יכולה להיות מוגדרת 7 שעות עם נפח עבודה של יותר ממשרה מלאה,

ומשרה יכולה להיות מוגדרת 9 שעות עם נפח עבודה של 7 שעות שפויות.

משרה יכולה להיות 7 שעות+ נסיעות

ומשרה יכולה להיות מלאה ללא נסיעות כלל.

הדרך לקבל את המשרות השפויות והמתגמלות ממה שראיתי, זה להשקיע כמה שנים במשרות סטנדרטיות, להשקיע בפיתוח קריירה, להיות צעד לפני כולם.

הכוונה לחקור, להסתקרן, ללמוד עוד, להבין מהמומחים מה הם יודעים וממש לשאוב מהם ידע והתמקצעות. ליצור קשרים מקצועיים.

לראות איך קולגות ממחלקות אחרות מתסכלים,

לצבור שם טוב.

לשקף החוצה את העשיה ואת התועלת שמופקת מהעשיה (עוד נקודה שנשים ככלל חלשות בה מאוד)

בהתחלה כולם מתחילים כג'וניורים, אבל בהמשך כל אחד ומה שהוא מצליח להתקדם בו והידע הניסיון והיכולות שהוא מביא.

ואז אפשר לדרוש תנאים שהמעסיקים מסכימים להם כדי לקבל עובד טוב וחיוני.

היום למצוא מועמדים זה קל יחסית.

אבל לגייס עובד טוב, זה כבר קשה ממש ואני מכירה את זה מבפנים.

את הקושי הזה של המעסיקים כדאי לתפוס ולהבין מה מונע ממאות מועמדים להיות העובד המוצלח שהם מחפשים ולסגל את המיומנות הזו.

לדעתי דווקא לאמהות יש את הדרייב להוכיח מה הן שוות, כדי להצליח לקבל את מה שהן רוצות. זה גם עניין של אופי וגישה לחיים באופן כללי, וגם ניהול סדר עדיפויות. לדוגמה בחופשת לידה (במיוחד אם מאריכים) זו הזדמנות נהדרת ללמוד עוד על שוק התעסוקה, השינויים, לבדוק את נקודת המבט של המעסיק, לבדוק איפה זה פוגש את היכולות והדרישות שלי, לרכוש ידע באופן עצמאי ולהשתדרג לקראת התפקיד הבא.

אני חושבת שהרבה פעמים יותר ממה שהמשרה עצמה מגבילה, הגישה היא עצמה המגבילה.

למשל מי שרוצה לעבוד 7 שעות,

יכולה לרשום את זה על גבי הקורות חיים, לציין זאת כדרישת סף בראיון הטלפוני, לבוא בגישה של אני עובדת 7 שעות תתאימו את עצמכם אלי,

או לכוון לוויב של אני עובדת חרוצה ומשקיעה, מביאה ערך מוסף הרבה מעבר לשעון, אמנם אני יוצאת מוקדם אבל תראו שבהתנהלות נכונה של שני הצדדים זה יהיה בסדר, ובכל מקרה אם יש משהו דחוף אני זמינה גם בערב מהבית, ולתת הרגשה שיש על מי לסמוך.

יש מקצועות ותפקידים שהגישה השניה לגמרי יכולה לתפוס ולאפשר להינות משני העולמות.

הם התייעצו עם אאג

סתם מעצבן ומלחיץ 

אנחנו עשינו ניתוח שקדים ושקד שלישי - ומראש קיבלנו המלצה לקחת אנטיביוטיקה.

שכנתי לחדר עשתה רק כפתורים ואני זוכרת ממש איך הרופא אמר לה בשחרור - להתחיל להביא אנטיביוטיקה ברגע שמתחיל חום.

איזה קטע שלא קיבלתם המלצה כזאת.

אני ממש מקווה איתך לטוב. 

אנטיבייטיקה למקרה שיתחיל חום

אבל פה הם לא מןכנים לתת, רופא ילדים לא לוקח סיכון ושולח למיון, גם מוקד שולח למיון

הבירור הוא מהיום ה 5 לחום, היום זה היום ה 3

נכון מוזר? מצד שני היינו בביח גדול תל השומר והם התייעצו עם עוד רופאים

אחרי ניתוח. לנו נתנו מוקסיפן כשיצא ריח כזה לא טוב מהפה שלו.

אמרו שזה תהליך תקין של אחרי ניתוח

כדאי מחר ללכת שוב ולהתעקש על בדיקות או משהו? במידה והחום ממשיך או לחכות לשלישי כבר

מתהליך ההחלמה.. אצל שני ילדים

אמרה שכדאי לחכות עוד יום ולראות

מוזר שהם ככה מתנהלים. נכון שהיא בין חום לחום עירנית אבל חלשה מאוד והחום כבר יום 4

בכל זאת היא אחרי ניתוח נראלי אדישים כולם