אין איסור הלכתי לעשות אותה, אבל זה גם לא כמו כל בדיקת אולראסאונד כגון סקירת מערכות וכו' ששם בודקים את התינוק לפיו, ולא לפי סטטיסטיקה

ששקיפות עורפית, חלבון עוברי, סקירה מוקדמת ומאוחרת מומלצות ע"י מכון פועה.

אם את בכללית אז יש לך הנחה משמעותית על כל ההנ"ל.

אני חושבת שזה כדאי. 

שקיפות עורפית- ממש לא חייב אבל די מומלץ

סקירה מוקדמת- לא הבנתי מה ההיתרון הגדול

(לא עשיתי כי עשיתי שקיפות עורפית שחוץ מלבדוק תסמונת דאון יכולה לגלות על מומים נוספים ל"ע)

יש סקירת מערכות מאוחרת שלפי דעתי זה מספיק

לפי מכון פוע"ה כל בדיקה שאינה פולשנית (פולשנית= סיסי שליה, מי שפיר, דיקור חבל הטבור) מומלץ לבצע. לגבי בדיקות פולשניות- רק באישור רב.

הייתי בהרצאה של הרב בורשטיין, ראש מכון פוע"ה, שבה הוא אמר את הדברים (ואפילו סיכמתי את עיקרי דברים שלו ופרסמתי בבלוג שלי. אני לא בטוחה אם מותר לי לקשר פה לפוסט הרלוונטי אבל אם מעניין אותך לקרוא מה בדיוק הוא אמר גגלי "יעל גריינר בלוג" ובתפריט שמימין חפשי פוסט שנקרא "להרות כוחות, ללדת חיים").

אני לדוגמא לא ביצעתי הרופא עשתה פרצוף בהתחלה.

תעשי מה שאת מוצאת לנכון . היא לא בסל הבריאות אבל יש השתתפות מצד קופות החולים בד"כ דרך הביטוחים המשלימים .

אני אישית לא מצאתי לנכון לבצע אותה.

כל אחת והבחירות שלה לפי השיקולים שלה.

אני בחרתי לא לעבור בדיקות סטטיסטיות - חלבון עוברי ושקיפות עורפית.

סקירה מוקדמת אני גם לא עושה, מסיבות אחרות.

אבל כמו שאת רואה פה, הרבה בוחרות כן לעשות וגורמים חשובים ממליצים על זה.

בחירה שלך.

הרופאה שלי הייתה בהלם כשאמרתי שלא בצענו בדיקות גנטיות לפני ההריון (אף אחד לא  אמר על זה משו) והמליצה עכשיו לעשות. לא הבנתי מה זה יעזור עכשיו.

אני מלכתחילה לא נבדקתי, ובהמשך שיניתי את דעתי - לפני ההריון השלישי עשיתי את כל הבדיקות המומלצות לזוג בעייתי שכמותנו (שנינו אשכנזים), ולרווחתי כולן יצאו שליליות.

אני לא יודעת מה הפרוצדורה אם מגלים תוך כדי ההריון שיש בעיה גנטית. מן הסתם הולכים לייעוץ גנטי ושומעים מה האפשרויות.

יש לי רופא דתי שדי מבין בדברים האלה.

הוא שלח אותי לבדיקות גנטיות (באמצע הריון) ושאלתי אותו מה זה יעזור. אז הוא אמר- דבר ראשון, יש בעיות שאם יודעים שיש הסתברות גבוהה אליהן, עוקבים אחרי ההריון בצורה שונה. דבר שני- בעז"ה בשביל הפעמים הבאות...

וכמה שיותר מוקדם יותר טוב לא רק לפני היריון אלא לפני נישואים ואם יש חשש גם לילדים שהם עוד קטנים.

איפה כתוב שרק הדתיות צריכות ללדת מפגרים ופסחים והחילוניות לא?. יש כלים היום למנוע מחלות ארורות שיש בהן רק סבל ומפרקות את המשפחה וצריך להיעזר בהם. יש גם מקרים שרק הילד ה-5 או ה-6 נולד פגוע, כך שגם לידת כמה ילדים בריאים אינה מדד לאי נשאות כלל. הרב אומר שהוא עשה את הבדיקות הגנטיות כשהיו לו כבר 6 ילדים.

לגבי זה שאת כבר בהריון ב"ה יש כמה אופציות: רוב הסיכויים ששניכם לא נשאים של אותה מחלה, אז אין בעיה ומספיק בכל מקרה לבדוק רק אחד מכם. אם ח"ו מתגלה נשאות אצל 2 בני הזוג מן הסתם הם נשלחים ליעוץ גנטי, ובדיקה ודאית כמו מי שפיר וכו'. יש מצבים שישקלו הפלה (טייזקס ל"ע למשל, שזו מחלה של 100% מוות לילד לאחר סבל אדיר). ויש הנחיות להריונות הבאים שיבואו בע"ה. או שעוברים הפריות IVF עם PGD שזו בדיקה שבודקת את העוברים המופרים, ומחזירים רק עוברים  בריאים או רק בנותלמשל במקרה של מחלה שמופיעה אצל בנים רק כמו X שביר. או שאשה הורה ספונטני אך מבצעת בדיקה ודאית די בהתחלה ובמקרה הצורך מפילה. כמובן כל זה רק עם ליווי צמוד של מכון פועה אם מישהו צריך.

זה כמובן על רגל אחת וממה שאני למדתי במכון פועה, לא מעבר.

נכון להנחות לבדיקות הנ"ל בהדרכת כלות!

בשושות טובות.

אני חצי אשכנזיה וחצי עירקית, ובעלי 3/4 עירקי ו- 1/4 אשכנזי. עשו לנו בדיקות שמתאימות גם לאשכנזים וגם לעירקים, ויצא שאני נשאית למחלה שנקראת קוסטף, שזו מחלה שמתגלה אצל יהודים יוצאי עירק. ברוך ה' בעלי לא נשא של המחלה הזו.

בבדיקה הגנטית שלנו למדתי 2 דברים:

1. בודקים גם מחלות לא אשכנזיות, לעומת דור ישרים (אולי אני טועה ודור ישרים הוסיפו בשנים האחרונות מחלות ספרדיות... הלוואי...)

2. בודקים רק מחלות שרלוונטיות לעדות של שניכם, כלומר מחלות שלשניכם יש סיכוי להיות נשאים. לא יבדקו מחלות שרק אחד מכם עלול להיות נשא.

אגב - בארבעת ההריונות הראשונים שלי לא עשיתי בדיקה גנטית מתוך מחשבה שאנחנו "מכוסים" כי עשינו דור ישרים. בהריון החמישי החלטתי משום-מה לעשות בדיקה גנטית, ואז הבנתי איזו טיפשה הייתי בהריונות הקודמים (וסליחה על המילה הלא יפה, לילדים שלי אני לא מרשה להשתמש בה, אבל פה המילה ממש מתאימה ומבטאת את מה שהייתי).

אני מסכימה עם יוקטנה. לבחור לא לדעת זו לא בחירה חופשית. זו בורות חופשית. אני נגד הבורות המיתממת הזו. לדעתי כדאי לדעת מה שאפשר, ואחר-כך אם חס וחלילה יש צורך, אפשר להחליט מה לעשות כשכל המידע נתון כדי לקבל החלטה.

עוד סיפור אחרון ודי - 

בהריון החמישי (זה שעשיתי אצלו את הבדיקה הגנטית) משום מה עשיתי עוד הרבה בדיקות שבהריונות הקודמים לא עשיתי. בסקירה המוקדמת מצאו ממצא שיכול להעיד על תסמונת דאון, ובעיקבות זאת עשיתי אקו לב עובר ששם מצאו עוד ממצא שיכול להעיד על תסמונת דאון, וגם בסקירה המורחבת מצאו עוד ממצא, ומה שהרגיע כל הזמן היה שהחלבון עוברי והשקיפות עורפית היו מצויינים. לבסוף בשבוע 31 קיבלתי המלצה לעשות מי שפיר. למען האמת בשלב הזה לא שאלתי רב משום שהרגשתי שזה מאוחר מדי, ולא עשיתי מי שפיר. אבל עד ללידה הייתי בתחושה מעורבת שאולי זה ילד עם תסמונת דאון, וניחמתי את עצמי על סמך החלבון עוברי והשקיפות עורפית (והיה עוד ממצא מעודד אחד באחד האולטרסאונדים). בלידה שאלתי את המילדת כמה פעמים אם היא בטוחה שאין לו תסמונת דאון. וברוך ה' - נולד תינוק מתוק מתוק ובריא (איזה כיף להזכר בו עכשיו פתאום באמצע היום  )

הדאגות האלה במשך ההריון אם יש ילד מיוחד זה נורא בעיני. הרי לדוג' אצלך, אמרו שיכול להיות שיש לו, אבל לא עשו עם זה כלום, אז למה זה טוב? כדי להתכונן ולחשוש כל הריון. נראה לי סתם סבל מיותר. 

אז גנטי אני מבינה יכול להיות שאעשה, אבל למה לכניס את הבן אדם לסרטים?

יש מרחק גדול בין ילד שלקה ב-X שביר, חלילה (משמעותה בעיקר פיגור), ובין ילד שלקה בתסמונת קנוואן או בטיי-זקס (שיזכה לחגוג 3-5  ימי הולדת).

את צודקת שבמקרה שלי לא עשיתי כלום עם המידע (כמו שכתבתי, ההפניה למי שפיר היתה בשבוע 31, ועשיתי שיקול שעד שאני אקבל תשובה יעברו עוד כמה שבועות, וגם אם אני אקבל תשובה חיובית חס וחלילה אני לא אעשה כלום עם מידע כזה בשבוע מתקדם כל-כך. אם הייתי מופנית למי שפיר בשבוע הרבה יותר מוקדם, אולי היה כדאי לעשות את הבדיקה, ובמקרה של עובר פגוע לשאול רב מה לעשות).

ולמרות שהיה לי הריון מלא בדאגות -

הדאגות שלי הן זניחות לעומת מקרים שבהם המידע יכול להיות ממש קריטי. יש מקרים לא עלינו שבהם רב יכול לפסוק לעשות הפלה, יש מקרים שבהם ניתן לעשות טיפול עוד בזמן ההריון ובכך להציל את העובר, ויש מקרים שבהם יודעים מראש שמיד כשהתינוק נולד צריך להטיס אותו לחדר ניתוח, ובכך לחסוך דקות יקרות להצלת התינוק הנולד.

לא עלינו, ובעזרת ה' שיהיה הריון בריא ועוברים בריאים ותינוקות בריאים לכל עם ישראל. אמן.

יכולות למנוע הרבה סבל עוגמת נפש ולמנוע הולדת עוברים בעלי מחלות קשות שנועדו לסיים את חייהם בגיל צעיר המחלה קשה ביותר היא טיזקס שלצערי יצא להכיר כמה משפחות עם ילדים עם המחלה הזו וזה סבל שלא ישוער. לילד ולהורים שיודעים שהם הולכים לאבד ילד בקרוב... 

בס"ד

עקרונית אומרים שהסקירת מערכות המאוחרת היא היותר חשובה, אני ממליצה בחום גם על המוקדמת.

זו פשוט חוויה טובה ומרגיעה. את רואה את העובר שלך, והרופא עובר מול עינייך על כל פרט שהוא יכול בגוף ומראה שהוא תקין. לנו באופן אישי הוא הסביר כל דבר- תמיד יצאתי משם רגועה יותר ושמחה יותר. כמובן שלא את כל הדברים הבדיקה יכולה לגלות - אבל חלק ניכר מהם כן, ויש גם בעיות מסויימות שניתנות לטיפול במהלך ההריון שהבדיקה יכולה לחשוף - שזה חשוב.

בעייני נכנס גם השיקול הכלכלי בבדיקות האלו כי הן לא הכרחיות (בייחוד לא המוקדמת), אבל אם המצב הכלכלי לא ממש לחוץ (ובייחוד אם יש לך לאומית זהב או כללית מושלם וכאלה שאז זה לא יקר) ובייחוד אם את קצת לחוצה שהכל בסדר - ממש מומלץ.

אני באופן אישי לא עשיתי שום בדיקות מיוחדות מלבד הסקירת מערכות באף אחד מההריונות ואני שמחה בזה.

בהצלחה בהחלטות ושיהיה בשעה טובה!

לפעמים לצערנו מתגלים מומים שונים.

ובכל זאת, כדאי להיערך גם לזה (בתקווה שלא יהיה צורך)

ולפעמים זה יכול גם להציל את חיי העובר

קודם כל מזל טוב, וברוכה הבאה לפורום...

לדעתי האישית וכך גם פעלתי: שאלתי את הרופא מה המשמעות של כל בדיקה ובדיקה- מה המטרה שלה ואיזה מחלות/מומים היא יכולה לגלות ומה זה אומר אם חס וחלילה מגלים אותם (המשך מעקב/הפלה/ניתוח וכו'), וביחד עם בעלי והרב יועץ ממכון פועה החלטנו איזה בדיקות לעשות (ויתרתי בעיקר על בדיקות שידעתי שלא משנה מה התגלה אני לא יעשה כלום עם התוצאה ורק אשאר במתח ובחרדה).

כך יצא ששקיפות עורפית לא עשיתי וסריקת מערכות עשיתי בחלק בהריונות גם מוקדמת וגם מאוחרת ובחלק רק מאוחרת.

אני גם חושבת שזה תלוי במצב הרגשי והרוחני שלך- כי כל בדיקה יכולה לשמח מאוד ולהיות מאוד חיובית אבל מצד שני מלחיצה ומצריכה כוחות נפש גדולים(היו בדיקות שלא עשיתי כי הרגשתי שאין לי כוחות להתמודד עם התוצאה שלהן).

בהצלחה

מה מומלץ לבצע,מה לא.. מה כדאי.. וכו...

 

שיהיה במזל טוב! הריון קל ותקין ובריא!
לידה קלה ומהירה ובידיים מלאות!

נכון  שיש מחלות גנטיות הקשורות לאשכנזים אך יש לא מעט מחלות  המופיעות דווקא בעדות אחרות.

כמו"כ , מנסיון אישי, ארוך וכואב. אנא עשו את ההשתדלות המינימלית ליעוץ גנטי (כן, גם ספרדים...)

אם כי לא מובטח כלום....

במשפחתנו ב"ה כולם בריאים לחלוטין.

גם תוצאות כל הבדיקות הגנטיות שלנו היו תקינות לחלוטין

ורצה הקב"ה ובכל זאת נולד לנו ילד עם צרכים מיוחדים.

היום לאחר שנים של בירור גנטי מעמיק וארוך בו כל בדיקות היו תקינות

הגענו לאבחנה שלבננו חסר גנטי נדיר ביותר.

ההפתעה הגדולה היתה שהחסר הגנטי לא נמצא אצלנו- ההורים.

כלומר, היה איזשהו שינוי גנטי בהתפתחות העובר שכלל לא הורש על ידנו ההורים.

איך אומרים? נעשה השתדולת וה' יעשה הטוב בעיניו.

גם אני חדשה כאן אך יש לי נסיון רב עם בדיקות גנטיות.

חוץ מאולטרסאונד בכל שלי ש(בשביל להוסיף את התמונה לאלבום... ובדיקת סוכר.

הספיקה לי פעם אחת שאמרו לאמא שלי שיש לה מפלצת בבטן  0ככה ממש אמר הרופא) והיא חייבת לעשות הפלה, וב"ה היא לא עשתה, ואחותי הקטנה הנולדה ללא שום בעיות (חוץ מאלה שיש בגיל ההתבגרות ב"ה.

אך צריך להזהר מלהמליץ לכל אחת לנהוג כך. הסיכוי למחלות הוא לא ענק. בדר"כ הריון הוא תקין גם אם לא עושים בדיקות כלל. אך בשביל המקרים שזה מציל חיים ועוזר, חשוב להשתדל בהתאם לעובדות ולכוחות.

וכל מי שרשמה סיפורים על מקרים של טעויות באבחון, זה נפלא ומעודד, אך אסור לשלול את כל הרפואה הזו כאילו רק נועדה להפחיד ותמיד טועה!

ברור שכשיש ממצא חריג מתייעצים עם מכון פועה, הולכים לעוד חוות דעת וכו' ואחרי זה הממצאים לרוב ודאיים לגמרי.

וכמובן יש דברים ששום בדיקה לא מגלה, כמו אוטיזם שהוא הרבה יותר קשה מת.ד במקרים רבים, או CP ועוד מחלות שלא נדע. אך אנו עושים מה שביכולתנו וסומכים על הקב"ה שזה המסלול המדויק שלנו גם אם יש בו הרבה קוצים.
 

זה חוסך המון חששות ולחץ ואולי כמה מהבדיקות במשך ההיריון,כמה שההיריון היה לי קשה הייתי רגועה בזה שידעתי שאני "נקיה"

אני כבר שעה מנסחת נייר עמדה בנושא עם דיון קליני והלכתי של כל ההיבטים לכאן ולכאן,

דברים שאני יודעת כאחות, שלמדתי מרופאים, אחיות, רבנים,מכון פוע"ה, מכון שלזינגר - הלכה ורפואה בשערי צדק, ד"ר חנה קטן ועוד... מתובל בסיפורים שראיתי בעיני, חלקם עדיין מתרחשים כיום.

והכל נמחק!

איזה טוב ה'.

לא מצליחה לשחזר תוכן קודם, ונגמר הזמן...

אז יקירותי, ה' ישמור עליכן ועלי, על תושבי הדרום, חיילי צה"ל וכל עמישראל בכל מקום אשר הם שם - בים וביבשה, ברחם ומחוצה לה, אמן.

אם את רואה שאת הולכת לנסח הודעה ארוכה ומושקעת-

תכתבי אותה במחשב בקובץ וורד או קובץ פנקס רשימות

תשמרי

ואח"כ תעתיקי לפורום להודעה ותשלחי

ככה גם אם תהיה תקלה בשליחה וזה ימחק- העבודה שלך לא תרד לטימיון

קודם כל - שיהיה לך בשעה טובה, בקלות, הריון משעמם ובריא ושתצאי בידיים מלאות!

לא קראתי את כל התגובות כאן, אבל אני אשתף אותך במצב שלי...

אני כרגע בסיומו של תהליך (מקווה...) קשה מאד של סיום הריון חוץ רחמי.

רק בזכות זה שהייתי במעקב אולטרה סאונד, הרופאים גילו שלמרות שהערכים עולים בבדיקות דם, אין בעצם שום עובר ברחם.

אם לא הייתי עושה בדיקות אולטרה סאונד, הייתי היום עם נזק חמור מאד ברחם. גיליתי את זה בדקה ה90.

חמודה, כמה שקשה לך לחשוב על זה וכמה שאת לא לוקחת את זה בחשבון, סקירה מוקדמת יכולה לעלות על בעיות (ח"ו לא עלייך ולא על עוברך), ולפעמים כמה שמגלים יותר מוקדם, ככה אפשר להקטין את הנזק או לטפל בבעיה...

הם לא בודקים רק אם יש תסמונת דאון, אלא הרבה מעבר. ולפעמים זה קריטי.

זו עצתי ודעתי מניסיון אישי עצוב... 

(שקיפות עורפית אני אישית לא אוהבת, אין פה שום מדד חוץ מסטטיסטיקה... אם הכל ב"ה תקין בבדיקות הקודמות אני אישית לא הייתי עושה)

בהצלחה ובכיף 

 אולי בגלל המיקום הלא שגרתי של ההריון. הוא לא היה גם בחצוצרות.

אבל הרופאים הראו לי איך הרחם נמתח במקום מסוכן ועמד להיקרע בגלל ההריון... (אז אולי, אם חלילה הייתי מגיעה למצב הזה, הייתי מרגישה כאבים קשים...)

וזה בדיוק מה שגורם לו להרביץ.

תחשבי שהוא רוצה לתקשר, לקחת משהו, או כל דבר. אבל אין לו את השפה וזה יוצר תסכולים אז הדרך שלו להביע את עצמו זה להרביץ.

תנסי לעבוד חזק על תמלול. הוא בבית אוכל בננה תגידי לו הרבה פעמים - ב נ נ ה . תוך כדי שהוא רואה, נוגע, טועם. לשבח כמה שיותר חושים.

לכל פעולה לתת תמלול, לחזור על זה המון.

להראות לו בספרים תמונות של חיות, אוכל וכד'.

זה שלב מאוד מתסכל אבל פתאום יתחיל להגיד עוד מילה ועוד אחת... זה ממש מתוק. גם שיום אברי גוף עם שירים ותנועות. 

אני גם לא בטוחה מה תינוק בן שנה וחצי מרגיש

אבל כן הכאיב לי ההתעלמות

זוכרת בעבר כשילד אמר לי שרוצה מאוד להיות משהו

גם כשהיה נראה לא הגיוני

פניתי לגננת ושאלתי אם אפשרי

תמיד היו נענות בשמחה

פה זה היה ככ מוזר

בדיוק הדבר הראשון שאמרתי להם

שאולי זה בגלל שלא מדבר וכן רוצה ליזום קשר או להביע משהו

ומגיע לתסכול

אמרו לי שהוא לא היחיד שלא מדבר בקבוצה 

ואפחד לא מרביץ כמוהו מיוזמתו

כן מחזירים אבל לא יוזמים

(במאמר מוסגר מרגישה שהוא קצת שקוף שם

ואולי גם הוא מרגיש ככה ורוצה יותר תשל 

במיוחד שבבית מצליח לקבל הרבה

אבל אולי הרגשה שלי...)

האמת שלא יודעת מה לעשות

מקליט העלה שהמנהלת עצמה מסיתה את המטפלות ולילד יצא של של אלים.

אגב, ידיים זה הרבה פעמים קריאה לעזרה.

בקשה לתשומת לב.

אותו דבר קרה לי עם רשימת אבא של שבת, הילד לא היה חודשיםםם.

הוצאתי באמצע שנה (בעקבות ההקלטות) ולא מצטערת לרגע.

ילד שלא נכנס לסבב אבא של שבת, זה ילד שמתעלמים ממנו.

הוא לא מרגיש שהוא לא בסבב, אבל זה סממן ורמז להתנהגות אחרת של המטפלות.

לא זוכרות אותו גם במקרים אחרים, הלב שלהן לא פנוי אליו.

לא חייבת להקשיב לי בכלל, כתבתי מניסיוני בלבד שהוא לא טוב.

מאז אני רק עם הקלטות.

בהצלחה מכל ליבי 

צודקת ממש לגבי הסבב של קבלת שבת

האמת כמו שכצבתי מקודם..

הילד נראה שממש טוב לו במעון

כשאני מגיעה תמיד הוא מחייך

ועושה למטפלות שלום עם חיוך

לא נראה עצוב או משהו

כן דיברתי עם מנהלת המעון בסופש גם

ותארתי לה את הסטואציות שהתחברו לי יחד

היא לגמרי היתה בצד שלי

היא לא חושבת כמו המטפלות

אם בכלל יש בעיה עם מכות

הטיפול הוא לא רק של האמא שתדבר איתו בסוף יום

וזו דרך תקשורת של ילד שלא מדבר

בעיניה לגיטימי והגיוני

חזרה אלי היום שוב

ובקשה שאני אניח את ענין ההרבצות בצד

שאני לא אחשוב עליו

כי היא מטפלת בכל מה שאמרתי ועשתה איתם שיחה מאוד נוקבת

ושאם יהיה צורך היא תכניס צוות שיסתכל עליו

אבל כרגע היא לא חושבת במה שהיא הסתכלה שיש בילד בעיה

נתנה לי תחושה שהיא לגמרי איתי ומטפלת בהן

וכעסה  שככה לא שתפתי אותה קודם

גם אם הרגשתי שזה קטנוני

אני באמת לא יודעת מה לחשוב....

היתי  אולי בנוסף מכניסה הקלטות 

רק לא יודעת איך לעשות את זה

לק"י

מציעה לשוחח איתה ולראות מה יש לה להציע.

וגם לקבל את זה שזה הגיל, וצריך להשגיח כמה שאפשר. אבל לא תמיד אפשר למנוע...

בקשר לקבלת שבת- זה באמת מוזר. לא בטוחה שזה מפריע לו אבל...

אולי כמו שהציעו לך תבקשי תאריך, ותגידי שאת רוצה לקנות מראש מה שצריך.

אמרה שהיא תלך לבדוק מה קורה שם..

יש עוד מישהי מעבר?

אני גם לא רוצה שיצא לו שם של "המרביץ"

לגבי המילים שלו - אולי כדאי לפנות לרופא ילדים להתייעץ או לפנות להתפתחות הילד. ברור שילד שמתקשה לדבר הוא ילד מתוסכל. זה לא בהכרח מתבטא במכות לאחרים, יכול להיות הרבה בכי וצרחות. אבל כשידבר בטח יהיה קל יותר בלי קשר.

לגבי המעון, זה כבר סוף שנה, לא יודעת אם הייתי מוציאה עכשיו, אבל לשנה הבאה הייתי מחפשת אולי מקום אחר. הקטע עם האבא של שבת מאד מוזר, זה שאין שקיפות, מתנהלות בהתחמקויות, לא סיפרו לך בכלל שהוא מרביץ בצורה מסודרת עד לא מזמן. אם זה ככ משמעותי כמו שהן מתארות למה זה לא שוקף לך עד עכשיו? ומה עושים כשזה קורה? מעבר לזה שילדים מחזירים לו.

גם מצידי

חשבתי לעצמי שמה נטפלתי לדבר ככ שולי

ואולי רק לי זה מפריע ולתינוק לא

ומצד שני

גם אני לא קיבלתי תשובה מה הן עושות הוא מרביץ

רק חזרו על זה שאני חייבת לדבר איתו...

ומצד שלישי והכי חשוב

כשמגיע בבוקר

וכשאני מגיעה  נראה שטוב לו שם

לק"י

זה תינוק....

הן צריכות בזמן אמת לתת מענה, למשל- לעשות איתו יחד "טובה" לילד שהוא הרביץ לו, לדאוג שיהיה קרוב אליהן בזמני משחק וכו'.

אני שוב מציעה לדבר עם המנהלת, ולבקש שהמדריכה תבוא לראות אותו, ואחר כך תדבר איתך.

יכול להיות שיש כן איך לעזור לו להתבטא.

ואין שום דרך לדבר איתה על כזה דבר, זה בקשה מוזרה מאד

הוא לא בן 4, הן צריכות לתת את המענה כשזה קורה פשוט.. להרחיק אותו בנעימות, להגיד לו, לעשות איתו טובה, כל דבר שמונע את המכה. זה לא עניין חינוכי מוסרי זה סך הכל תינוק שמרביץ כי זה הדרך שלו להתבטא כרגע.

ולגבי ההרבצות- מסכימה עם על מי שכתבה פה שכל עוד הוא לא מרביץ בבית אין לך מה לעשות עם זה. סה"כ זאת התנהגות נורמלית של תינוק, וכשתדברי איתו בבית הוא לא יזכור מה היה לפני כמה שעות בגן. זה תפקיד של הגננות לתווך לו באותו רגע (אפשר בהמון דרכים, לרוב לא דיבור ישיר) שלא עושים את זה

למה שכתבו על בדיקה או הקלטה. מוזר העניין שם.

לגבי הדיבור ממליצה על מפגש שניים של הדרכה אצל קלינאית תקשורת. ואח''כ לראות איך מתקדם ואם צריך טיפול. בינתיים בכל סיטואציה למצוא מילה ולחזור הרבה פעמים. למשל משחק עם מכונית- אוטו, איפה אוטו, הינה אוטו, אוטו אוטו. הנהנהן. 

ממתישהו בין 2021 ו2024 (לשלישית שלי יש, לקודמים לא). זה פשוט תהליך שלוקח זמן.

גם מי שיש לו ממוחשב, עדיין עובדים גם עם הפיזי

הגדול שלי כבר בן 11.

את הכל.

חידשת לי!

לק"י

חושבת שאמרו לי שמתישהו יפסיקו עם הפיזי.

בינתיים יש גם וגם.

לחלק מהילדים שלי הפנקסים תקועים איפושהו. וזה לא מפריע לחסן וכו'.

בתחילת שנות העשרים. יש באיזור האישי ממשלתי

לק"י

ביקשו ממני בטיפת חלב את הפנקס שלי שתקוע איפושהו.

אין לי מושג מה כל כך חשוב איזה חיסונים עשיתי.... (אני לא בהריון. אם זה קשור לזה בדרך כלל).

כי אין לי מושג אם הפנקס הפיזי שלי בכלל נמצא איפשהוא..

מתרחבת מגודל של מיטת מעבר למיטת נוער רגילה, בהתאם לשלב.

עולה סביבות ה600 אם אני לא טועה, בלי מזרון

אנחנו קנינו ביד2 מיטת יחיד פשוטה מעץ ושמנו אותה בין המיטה הזוגית לקיר. אפשר לקנות מעקה לצד השני אם אין אפשרות להצמיד לקיר. אצלנו לא היה צורך לחבר את המיטות עם איזשהו חיבור כי היה ממש צמוד אבל אולי אפשר עם אזיקונים לחבר בין הרגליים של המיטות כדי שיהיה יותר בטיחותי.

היה מאד נוח לשכב לידו, להניק ואז לחזור למיטה שלי. 

אם זה קצת נמוך יותר זה רק יותר טוב.

ככה יש לו אזור תחום שלו בין המיטה שלך לקיר.

והחלק של הרגליים, יכול להשאר פתוח. לא יודעת בן כמה הילד אבל אם הוא כבר זוחל ועומד אפשר ללמד אותו לרדת בביטחה ממיטה לא מאד גבוהה.

ואם זה לא אותו גובה זה לא אפשרי.

ולכן זה צריך להיות בגובה של המיטה הורים וסגור כי זה גיל קטנציק חצי שנה 

לא יודעת אם בטיחותי או לא, אבל עשינו את זה תקופה.

זה תלוי גם בגודל של הילד.

יש כאלו שאפשר לפרק דופן בצורה מובנית, כי נועדו להפוך למיטת מעבר,

ויש כאלו שאפשר לפרק דופן לאחסון או להובלה. (ואז הן לא מספיק חזקות ויציבות, אבל תמיד אפשר להוסיף הברגות ולחבר עם זויות מתכת מתחת למיטה)

ואפשר לחבר למיטת ההורים, או בלחץ בין המיטה לקיר, או בצורה מאולתרת עם הברגות או עם ראצ'טים (ככה מחוברות העריסות מתחברות ה"רשמיות").

מבחינת הגובה, יש למיטות תינוק הרגילות כמה מצבי גובה.

אחד הגברים כתב על זה פעם בפורומים. אולי זה היה @נפשי תערוג 

עריכה, הצלחתי למצוא:

צילמתי לך את החלק שמצמיד - הריון ולידה

הוא חיבר עם קליבות.

אבל ראיתי איך מחוברת עריסה מתחברת רגילה, זה עם ראצ'טים, אפשר לעשות אותו דבר בלי הברגות.

אז אולי אין כינים?

הבת שלי הייתה מעל 3 שנים עם כינים...כן כן....

מה לא ניסינו?

כל מקלחת טיפול, עם ובלי חומרים, אספנו לצמה, שלחנו עם תרסיסים . מציינת שיש לה שער ביסלי מסולס  שזה עוד יותר מקשה על ההוצאה של הכינים והביצים. 

עד שעשיתי קצת בירור והגענו למסרק ,שיבורך מי שהמציא אותו.

זה כלל לא קשור לאיזה חומר את שמה.

את פשוט צריכה להשתמש במסרק הזה ובגלל צפיפותו, הוא גורם לסילוק כל ביצי הכינים (שזה למעשה הגורם המכריע להמשכיות שלהם!)

קניתי את המסרק הזה ,בתוספת חומר ששלחתי אותו לפני לבית ספר ללא שטיפה.

תקשיבי, אחרי שבוע של שימוש, אין כינים ברוך השם כבר שנה וחצי !!!!!!!!

קוראים למסרק ASSY 2000

אני חפפתי לה עם שמפו רגיל, אחר כך מרחתי את החומר וסירקת עם מברשת רגילה כדי להתיר קשרים ולמנוע כאב לילדה, אחרי כך מסרקת עם המסרק כינים וזה וואווו.

טיפול שמרני אחר כך פעם פעמיים בשבוע עם המסרק לא חייב עם חומר אפשר מרכך שיער ואז לעבור עם המסרק ולוודא שאין ביצים... 

בהצלחה !

אבל עדיין לא מוצאת כינים, אולי אני לא בודקת טוב

כי כשאחות שלי בדקה לה בעבר היא כן מצאה כינים.

יש חומר שגורם לשיער להיות יותר קל לסירוק?

לק"י

את מסרקת מכל הכיוונים?

צריך גם הפוך, גם מאחורי האוזניים.

לא שוטפת שיער

ומסרקת עם המסרק ככה

ואחר כך שוטפת

מוציאה על גבי מגבון את כל מה שיצא מהשיעור במשיכה 

היה אצל אחד הילדים שלי. השתמשתי בשמן אמבטיה של לה רוש פוזה, עזר מאוד.

אצלי רגישים במיוחד בעונות מעבר

לא מקצועיות

לא רגישות

לא סבלניות

(לא כולם הכל ביחד חח..)

סיוט סיוט סיוט

רק צריך למצוא אותם

אין ברירה 

ותחושת שריפה בנרתיק זה לדעתי דבר ראשון לפנות לרופא

אפשר גם באפליקציה

לתאר מה את מרגישה בדיוק

בכל מקרה לא כדאי לקיים יחסים במצב הזה

ואולי זו איזו רגישות לטבעת

שמטפלת בכאבים ביחסים

אם את מחפשת לא משהן נקודתי אלא מבט יותר כולל

מירושלים

היא יקרה כי היא פרטית 

ברור לי שקשור לטבעת

אבל אין לי מניעה אחרת....

אם מכבי באזור הדרום עוזר לך.

החלפתי כבר כמה רופאות

לצערי כל אחת נפלה על קטע אחר. כבר יצאתי בוכה מרופאה לא רגישה

כבר יצאתי עם אבחנה לא נכונה מרופאה אחרת

ורופאה אחרת בלי סבלנות בכלל

נורא נורא נורא

דר אינה ויינשטיין -אלעד

דר שיר גרובר-פתח תקוה

מהממות סבלניות ורגישות מקסימום.

אולי תכתבי אזור ומי שמכירה תוכל לכתוב לך המלצה.

בכל מקרה אולי יש לך רגישות למשהו כי תחושת שורף לא אמורה להיות. זה חריג אז כדאי כן לבדוק מה קורה.

האמת שגם את אמורה להנות

אולי יש לך שם פטריה? לא נשמע כמו תופעה מוכרת של המניעה הזו ממה שאני מכירה.. 

השתמשתי בערך 4 שנים ,לא מכירה.

אולי דלקת בשתן? או פטריה?

תתייעצי שיחת טלפון עם רופאת נשים שלך .

לגבי המניעה ממש מבינה .  אסור לי הורמונים מכל מיני סיבות אז משתמשת בנרות לא בזמן ביוץ ומתפללת להשם שהכל יהיה בסדר..

אין לי ברירה הכל לא עושה לי טוב 🫣

בהצלחה (:

ללכת פיזית זה לא יקרה

אני ממש מפחדת וחוששת

בטלפון הם פחות יכולות להזיק

הספריי של אלופירסט,

הייתי מרססת ממש הרבה באיזור והדימום ממש התקצר לי, אחרי 5 שבועות אני חושבת שכבר היה די נקי.

בסוף טבלתי אחרי 7 שבועות אני חושבת אבל בעיקר בגלל שפחדתי לעשות בדיקה שם..

בהצלחה!

אני משתמשת בספריי הזה לכל מיני דברים ועזר לי בטירוף עם תפרים של לידה קיסרית.

אבל הדימום מגיע מהרחם. ולכן דברים שיכולים לעזור זה דברים שמכווצים את הרחם.

למשל- קינמון, מחיצות רימון, טיפות מסטיק תימני...

כמו מה שעוזר לקיצור מחזור.

בהצלחה ממש!!

אנסה את מה שאמרת

תודה❤️

לק"י
 

אבל כן תנצלי את הזמן שהקטן ישן, כדי לישון גם.

משני התחומים פלוס מהגננת לגמרי יש סיכוי לקבל.

בוועדה- להדגיש את כל הקשיים התפקודיים שלו בדגש על חוסר היכולת להסתדר במסגרת החינוכית הרגילה.

להדגיש שהקשיים עדיין קיימים למרות טיפול בקהילה. כלומר שהטיפול לא מספיק. להדגיש שטופל. הם אוהבים מיצוי נסיונות לפני אישור מסגרת קטנה.

לא להדגיש חוזקות בוועדה. להדגיש חולשות ותפקוד לקוי.

לנשום עמוק. ולהתפלל. 

טוב מאוד שלעצמך את חושבת 'ילד חכם שצריך עזרה לממש את היכולות שלו'. איזה חשיבה חכמה! ההתנסחות מלמדת שזה מה שאת מרגישה, וזה כל כך טוב ובריא!

אבל בועדה, תתנסחי הפוך,

כי מה לעשות כדי לקבל תוצאה צריך להדגיש את מה שיגרום להם להבין את מה שהם לא מוכנים להבין אחרת,

בועדה תדגישי שמדובר בילד בעל קשיים רגשיים חברתיים ותחושתיים, הוא לא מצליח לווסת את עצמו, וקשה לו במעברים. תפרטי דוגמאות לקשיים שלו, עדיף גם כאלו שמקשים על כל הגן ועל הגננת. ודרך אגב, איך הוא מבחינה קוגניטיבית? אה מבחינה קוגניטיבית הוא בסדר גמור ואפילו מעל הממוצע.

נכון, זה נשמע רע. אבל לצערנו זה מה שעובד.

זה יכול להוציא מהדעת הטרפת הביוקרטית בזו!

ומנסיון שלי- יש לי ילדה מהממת (בת 8 עכשיו)

כשהיתה צריכה לעלות לגן חובה הגננת המליצה על גן שפה, אבל לא היה מקום והפנו אותנו לגן שילוב.

זאת היתה שנה מזעזעת (מאמינה שכמה פה בפורום זוכרות את התסכולים שלי...) גם הילדה וגם אנחנו לא הבנו מה רותים מאיתנו...

הצוות היו מקסימות, אבל זה לא נתן מענה לבת שלי.

מבחינת ועדות לשנה אחרי אמרתי לגננת שהילדה הזו לא מתאימה לכיתה א, היא גם קטנה וגם מבחינה רגשית פשוט לא!

אבל מבחינה שכלית- הרמה היתה גבוהה וזה היה לה לרועץ.

אני בעיקר פחדתי על הפערים האלה- מצד אחד הילדה בקושי מדברת בגן, יש לה הצטאות וועד. מצד שני- ממלאת דפי עבודה, לימדה את עצמה לקרוא... ובבית היא פרחה, במשפחה המורחבת פחות.

כשהגעתי לוועדה הגננת הנחתה אותי מה לומר, אבל ברגע האמת ששאלו אותי מה אני רוצה בשבילה פשוט התחלתי לבכות, מול כל הצוות של הוועדה- אמרתי להם שאני בסה"כ רוצה שיהיה לה טוב. והטוב הזה לא יכול להיות במסגרת של גן רגיל! היא צריכה עטיפה שונה, ההסתגלות שלה שונה, זה שהיא פותרת תרגילים ויודעת לקרוא לא אומר שהיא מווסתת ושהרגשות שלה יד ביד עם השכל. (אני כותבת לך וזה עושה לי רע להזכר בזה. באמת. התסכול הזה הוא נוראי!)

אז נתנו לי אישור לגן שפה, וגם עם זה היה בעיות, כי אף גן שפה לא רצה לקבל אותה בגלל ההצטאות.

בסוף, שבוע אחרי תחילת הלימודים, הפנו אותנו לגן סולם. את האמת שקצת (הרבה) חששתי בגלל השם שלו, אבל כשהגעתי לגן פתאום רווח לי (וגם פה בפורום המליצו לי עליו בלב שלם). המנהלת שם היתה מקסימה! ההצטאות לא הפחידה אותה. שמו את הבת שלי בגן הריגשי. והיא ממש פרחה שם!

אולי פעם אחת היא עשתה צואה בגן! תביני איזה הישג! ומשם היא המשיכה חכיתה א רגילה!!! לא מקדמת!

היא פשוט קיבלה שם פוש רציני. ידעו איך לעבוד איתה! היא קיבלה רב"ע וקל"ת וטיפול ריגשי ופסיכולוגית- הכל במסגרת הגן ובלי שנצטרך להטרטר אחה"צ...

בקיצור אני ממש מבינה אותך. המון תפילות ואל תפחדי לבכות בוועדה... את אמא לביאה ונלחמת על השפיות של הבן שלך!!

לכי עם הלב שלך והלוואי שתצליחו בקלות ובלי עוגמת נפש!!!

מידה 2-2-