יש למשפחתי ניסיון רע מאוד עם שערי צדק.

כשאמי שתחיה ילדה את אחי הקטן (שיזכה לחיים ארוכים..)

שערי צדק חסרי האחריות "לא הבחינו" שלאמי אין מספיק חלב, ולא עשו שום דבר בנידון, 

כלומר הרעיבו אותו בכל התקופה שהיה שם. אמא שלי הבינה שזה המצב רק לאחר 10 ימים בבדיקות בטיפת חלב מרוב דאגה.

בברית הוא היה חצי מעולף, אפילו לא בכה. 

חוסר האחריות שהפגינו גרמו לו לאיחור התפתחותי ניכר.

ברוך ה' הוא ילד מדהים, חכם ושמח - שמשלים את הפערים כמה שיכול..

אני גם ממליצה על הדסה עין כרם.. 

השאירו אותי יום נוסף בגלל שהבת שלי ירדה קצת יותר ממה שצריך ולא היו לי יציאות..

ואמרו לי להמשיך לעקוב בבית..

בגדול מרוצה!

מהיחס, התנאי, לילה נוסף במלונית, היה לי כיף עם היולדות האחרות וכו'.

לגבי גישה טבעית- בעין כרם מעודדים תנוחות טבעיות וזה ממש כיף!!

וזה לא סותר שבמקרה שה מזהי צורך הם ממהרים לנתח קיסרי (לטוב ולרע)- שתי השמועות נכונות (על סמך היכרות לא רק כיולדת)

זה לא סותר. מי שיודעת שיש לה סיכוי סביר לסיים בקיסרי והיא ממש רוצה לנסות עד תום לידה רגילה- לא מומלץ לה על עין כרם.

מי שאין כל סיבה נראית לעין שיגמר בקיסרי- כן מומלץ (אם כי אף פעם א"א לדעת איך יגמר)

אני למשל מנסה כמה שיותר טבעי (נראה אולי לידה הבאה לידה ביתית ) אבל ברגע שיש בעיה רפואית

מעדיפה לא לקחת סיכונים.. לכן עין כרם טוב לי משתי הבחינות.

(ניסיתי להסביר איך זה משתלב הגישה הטבעית עם הממהרים לקיסרי)

בגדול כל בתי החולים בירושלים הם טובים לכן זה תלוי מה שאת מחפשת...

מה בדיוק חשוב לך?

מה בדיוק חשוב לך?

ולא עזרו לי שהיתי זקוקה להן מאוד. לא נהנתי כלל חוויה ממש לא נעימה.

לידה שניה ילדתי בעין כרם. נהנתי עד הגג. יחס מילדות מהממות נתנו לי את הזמן ברוגע הרגיעו אותי עזרו לי תמחו בי בקיצור נהנתי ממש. לידה הבאה אני ילך בע"ה רק להדסה. רגלי לא תדרוך בשערי צדק.

אבל ישנם נשים שכן נהנו בשערי צדק. כל מקרה לגופו.

אצלי היה שם תסבוך באשמתם והם כלל לא התייחסו למצב הבריאותי שהיה לי כתוצאה מכך.

מנצלש"ת לך...

חשוב לי ביות מלא, גישה טבעית בלידה, ומקלחת בחדר לידה...

הייתי הולכת בשמחה להר הצופים אבל הבנתי שכדי שיהיה ביות גם בלילה- זה תלוי בשכנתי לחדר.

בשערי צדק- עד כמה זה בולט או משמעותי שהגישה בחדר לידה היא לא ממש טבעית כמו בעין כרם? האם המיילדות מאפשרות תנוחות שונות, מסייעות בלחיצות על הגב התחתון וכד' או שהן לא בענין?

אם מישהי יכולה להאיר את עיני אני אודה לה!

היה לי ממש טוב.

זו הייתה לידה ראשונה שלי, הייתה יחסית מהירה כך שאפידורל שגם ככה לא רציתי בכלל לא היה רלוונטי.

לא באמת היה לי זמן להתקלח שם אבל יש מקלחת בחדר לידה ויש גם בקבלה (הציעו לי להתקלח שם אבל סירבתי כי הייתי בטוחה שהלידה תתפתח מהר (אינטואיציה.. האחות לא ממש האמינה שזה יקרה כל כך מהר) וצדקתי, ומזל שלא נכנסתי להתקלח. התגלגלתי על כדור פיזיו שהביאו לי שם עד הלידה.

הייתי בביות מלא והוא אכן ביות מלא (התינוקת הייתה איתי כל הזמן!) ביקשתי שבעלי יהיה איתה בבדיקות שאחרי הלידה ולא עשו עם זה שום בעיה. בדיקות רופא לפני השחרור אני הייתי בתינוקיה איתה. כל שאר הבדיקות (רופא, שמיעה וכו') היו בחדר בנוכחתי. אפשר לסרב לחלק מהדברים בטופס שמחתימים עוד בקבלה ללידה.

למה את קוראת גישה טבעית?

ילדתי בלי אפידורל.

ביקשתי שיניחו עליי את התינוקת ולא יחתכו מיד את חבל הטבור וכך היה. תפרו אותי כשהיא הייתה עליי ולמרות שזה קצת עלול להפריע לתפירה נתנו לי (זה היה מעולה!! הייתי עסוקה בללטף אותה ולא בזה שתופרים אותי).

הנקתי אחרי הלידה ועודדו אותי.

לגבי תנוחות, אני לא יודעת. זו הייתה לידה ראשונה והתפתחה מהר (הגעתי עם ירידת מים ובלי צירים בשעה רבע לחמש וילדתי בתשע ועשרים..) אז לא ביקשתי כלום וילדתי על הגב (כל כך כאב לי והייתי עסוקה בנשימות, בקושי השחלתי שאני רוצה את התינוקת עליי מיד וכו', לא ממש חשבתי על לשנות תנוחה).

בכל החלטה צריך שליחים טובים והרבה סיעתא דישמיא!

לאפשר ליולדת ללדת איך שהיא רוצה.

לא להיות מחוברת למוניטור כל הזמן, להיות בתנועה, ללדת באיזו תנוחה שנוח לי וכד'.

הגעתי רק לחצי השעה האחרונה של הלידה. 

1. חייבו אותי במוניטור בשלב שהתינוק יצא, שמו את המוניטור נמוך נמוך (כדי לבדוק שהוא עומד בצירי הלחץ) וזה הציק לי ברמות... התחננתי שיורידו לי ולא הורידו. לא ידעתי אז מה רמת החשיבות של זה. אילו זה היה חוזר על עצמו היום (באותם התנאים שהיו אז, שכל המדדים היו מעולים, וזה הפריע מאוד) - הייתי חותמת על סירוב. 

2. המיילדת ניסתה לפקוע לי את המים מבלי לשאול אותי קודם. הרגשתי שהיא מכניסה לי משהו, אז אמרתי לה (יצא די בצעקה באקסטזה של צירי לחץ... ) "מה את עושה שם? תוציאי את זה ממני!" והיא הוציאה... ישר אחר ביקשתי שלא תעשה שום דבר מבלי לשאול אותי קודם, ומאז אכן כך היה. כולל תפירה של שני תפרים שהיו בשיא העדינות. כולל הזריקה שמקבלים בדרך כלל אוטומטית לכיווץ הרחם - שאלה אותי קודם. 

חוץ מזה היה מעולה, החדרים מעולים, נוחים. 

הסכימו לכל תנוחה כל עוד היא על המיטה. 

ניסו לעזור לי עם התנוחות, הביאו לי כדור פיזיו כדי להישען עליו, 

היו מוכנים שאשים פוף קטן שהבאתי מהבית (והיה מעולה, והיו גמישים מאוד מבחינת ניקיון - פשוט שמו על זה סדין שלהם). 

אחר כך כשהיתה תקיעה מסויימת הסבירו שכשהתינוק גדול לפעמים דווקא נוח יותר מכריעה - על הצד. 

וזה אכן קידם. 

לגבי האשפוז אני חושבת שחשוב להזהיר - גם לגבי ביות מלא - זה עדיין בית חולים, זה עדיין לא משהו אוטופי לגמרי. לדוגמא - עדיין נותנים אוטומטית זריקה תוך כדי שנותנים לתינוק סוכר, במקום שהאם תניק לדוגמא. 

כלומר אם חשוב לך כל מיני דברים שיעשו לפי הדרך שלך ולא אוטומטית לפי נוהל בית החולים - את עדיין צריכה לעמוד על המשמר.

חוץ מזה יש לי אזהרה לגבי אחת מצוות האחיות מביות מלא, מישהי שעשוייה להיות מותק ועשוייה גם להתנכל באופן לא מוסבר. אבל זה אני מוכנה לשלוח רק בפרטי. 

שאר הצוות היה ממש מקסים!

בשערי צדק לא הייתי כי לא מאפשרים שם ליווי בלילה בביות המלא. לפחות כך נאמר לי לפני כשנתיים וחצי. 

בהצלחה!

הלידה. בלי המוניטור הייתי חוזרת הביתה עם ילד מת או עם פגיעה לכל החיים.

תודות למוניטור החישו את הלידה והצילו את הילד.

כשהכל עובר בשלום, אנחנו רוצות תנאים ביתיים ונעימים.

כשמשהו חו"ח משתבש, חייבים צוות מקצועי ומכשור אמין, גם אם זה לא תמיד הכי נעים.

שלב קצר מאוד של לחיצות, שלפני כן כל המדדים מעולים, 

ולעומת זאת המוניטור ממש הפריע ללחיצות. 

ובלי קשר למקרה שלי,

מוניטור הרבה פעמים מזייף, וזה גורם לנזקים. 

אצלי, פעמיים זה גרם לנזק, בלידה הראשונה והשלישית (לא המקרה המסופר). 

ואני חושבת שהרבה מכירות את הסיפור הזה - מוניטור שמתמשך ומתמשך, כי חייבים 20 דקות רציפות, 

ואז מגלים שזה בכלל לא היה במקום הנכון, האחות מסדרת ושוב יוצאת. 

בזמן הזה צריך להסתדר עם צירים בשכיבה... ואז כבר הכוחות אוזלים וזה משפיע לרעה על הלידה. 

ואפילו עם אפידורל - יש הרבה מה לעשות כדי לקדם לידה, אבל אי אפשר לעשות את זה אם צמודים למוניטור, 

שצריך להשגיח שלרגע לא יזוז, כי אז צריך לעשות שוב את כל ה-20 דקות מההתחלה. 

אצלי באופן ישיר המצב הזה כמעט גרם לקיסרי. נכון שעדיף קיסרי על תינוק מת (ואין בכלל מה להשוות!!),

אבל אם אפשר להימנע גם מזה וגם מזה, לא עדיף?

מוניטור יכול להציל, אך יכול גם לגרום לנזקים. 

צריך גם שכל ישר. 

לדוגמא - 20 דקות - למה? זה לא בכל בית חולים ככה!

יש בתי חולים שמספיק אצלם 5 דקות תקינות!

וכדאי גם להיות אקטיביים ולא פסיביים - לא לחכות 20 דקות ולגלות שהכל לא בסדר, אלא אחרי 5 דקות כבר לקרוא לאחות ולוודא שזה בסדר. 

חוץ מזה מוניטור זה לא המדד היחיד - צריך להתייחס גם לעוד מדדים. 

אישית אני מתפללת לפני שאני מגיעה ללידה - 

שאוכל לקבל במידת הצורך מבית החולים את הדברים הטובים שהוא מציע (כלומר מבחינת בטיחות וכו'), 

ולא לצאת ניזוקה מהדברים הלא טובים שהוא מציע (לדוגמא היצמדות לפרוטוקולים שלפעמים היא דווקא המסכנת). 

יודעת מראש שאני מתפשרת עד איפה שאני מוכנה להתפשר, כי אני מבינה שזה המוסד וזאת המסגרת וכו'.

ומקווה לדעת לשים את הגבול בהסכמה עם הצוות -  איפה שאני לא מוכנה להתפשר, כי זה מזיק מידי. 

מוסמך מצוות בית החולים שיבדוק את הדברים לעומק!!!

לטובת כולנו!

היא נורא נהנתה מהיחס האישי, מהטיפול המסור.

הלידה היתה קצת קשה אבל היא נהנתה נורא!

המסקנה העיקרית, בקיצור- היא שהעיקר זה להתפלל שאני  אגיע לידיים של מיילדת טובה ואחיות טובות...

בעין כרם מעודדים ללדת בתנוחה נוחה (על שש וכו')

בהר הצופים יש צוות מקסים! ילדתי שם אמנם עם מיילדת ממש רעה אבל במחלקה היה פשוט כיף! מכבדים, עוזרים וגם ממש זורמים עם היולדת. (אבל אין ביות מלא)

בשתי ההדסות נותנים לבעל להיות איתך כל היום עד 21:00 (בשערי צדק רק בשעות של הביקור ואין הרבה כאלה ....)

(בשערי צדק אמנם יש אוכל טוב וכולן דתיות/חרדיות אבל כל הנ"ל לא קיים שם)

בשערי צדק בין 15-19 זה שעות ביקור לכל מי שרוצה.. לא זוכרת ממתי- אבל מוקדם בבוקר עד 21:00  זה למלווה אחד- מי שאת בוחרת. 

עד האפידורל נתנו לי להיות ולעשות מה שאני רוצה! וגם אחרי התייחסו לכל הבקשות שלי ברצינות(ושלושתם יחסית בזמני עומס!!!).

באמת רק תפילות שיהיו שליחים טובים!

ממש לא נכון!! הוא נמצא עד שהשומר מעיף אותו ב- 21:00

נכון למלפני שנה וחצי, לא שמעתי שהשתנה.

אולי את מתבלבלת עם מעייני הישועה

לגבי מחלקת היולדות (לאחר הלידה):

בשערי צדק הצוות מדהים, נעים מאד להיות שם בשבת, האוכל ברמה ובשפע.

אך הרגשתי שלתינוקות פחות טוב להיות שם. נכון שרוב הזמן התינוק יכול להיות עם האמא, אבל יש כמה פעמים ביום שמבקשים להחזיר את כל התינוקות לטיפול (בדיקות, שקילה, מקלחת וכו'). הבעיה היא שהתינוקות מחכים לפעמים זמן לא קצר עד שמגיעים לטיפול בהם, ובזמן הזה הם בוכים בתינוקייה במקום להיות חבוקים אצל אמותיהם. נראה לי שהבעיה נעוצה בכך שישנה הפרדה בין מחלקת היולדות לבין מחלקת היילודים - ישנן אחיות שונות ליולדות ואחיות שונות ליילודים ואין כ"כ קשר ביניהן. 

לעומת זאת בהדסה עין כרם - פחות התחברתי לצוות, השבת היתה קצת פחות נעימה ונוחה, והאוכל היה בסיסי ביותר (לא מספיק מבחר ולא כ"כ טעים לדעתי).

אבל - בהקשר של התינוקות - נראה לי שלתינוק עדיף להיות בהדסה. גם אם לא בחרת בביות מלא, עדיין את זו שקובעת את הלו"ז של התינוק. בשונה משערי צדק - בהדסה לכל אם ותינוקה מוצמדת אחות. האחות מטפלת באם ועוזרת לה לטפל בתינוק (כי בעצם גם הוא באחריותה). 

בקיצור - לדעתי לאמא נעים יותר במחלקת היולדות של שערי צדק, ואילו לתינוק טוב יותר במחלקת היולדות של עין כרם.

לגבי הלידה עצמה - 

בשערי צדק היתה לי חוויה מדהימה, בכל לידה מחדש (4 לידות ילדתי שם).

לגבי עין-כרם - אני לא יכולה להעיד, כי קצת אחרי תחילת הלידה הובהלתי לניתוח חרום. [אולי זה בעצם כן מעיד על משהו...]

וכמובן - כמו שאמרו לך - צריך סיעתא דישמיא והרבה תפילות...

שיהיה בשעה טובה ובקלות!

ילדתי 4 לידות בשע"צ, והיה מעולה.

בלידה החמישית הגעתי בשבוע 42, ומבחינתם הייתי צריכה לחכות עוד יום וחצי- עד שתתפנה להם אפשרות של זירוז. (היו 6 או 7 לפני) הודעתי להם שאני בעניין של ללדת (אם שולחים אותי ללדת כי כבר מאוחר וצריך ללדת ב42, אז תיילדו אותי במיוחד שזה יצא יום חמישי ולחכות ולהגיע לזירוז בשבת זה בעייתי. אבל גם בלי קשר. או שתשחררו אותי הביתה או שתיילדו אותי- עכשיו! )

עברתי להר הצופים. והיה גם ממש טוב. 

 בהר הצופים היה הרבה פחות עמוס, הרבה יותר רגוע, הרבה יותר יחס אישי ולא תחושה של לחץ-לחץ-לחץ.

מצד שני.. התרגלתי לתנאים הטובים של שע"צ... היופי החיצוני שעושה טוב בנשמה, שמירת שבת- בלי תהיות האם זה בסדר שעושים לי בדיקת דם בשבת, חדר אוכל נורמלי ולא ברחבה בדיוק מול החדר ולא זוכרת מה עוד.

אם את חושבת על הדסה, תדעי שבעקרון יש לך זכות ללילה נוסף בהדסה בייבי. אני ויתרתי על זה כי לא הייתי מוכנה לזה נפשית. ויום אחרי השחרור התחרטתי על זה וישר הודעתי לבעלי שאם נלד שוב בהדסה- אני מוסיפה לעצמי לילה שם - שגם הוא יתכונן לעניין

והאמת, המקום שקיבלתי עליו הכי הרבה המלצות (מחברות קרובות ואחות שלי), ושאני יודעת שיש הרבה שמגיעות אליו במיוחד מרחוק (או שחולמות עליו מרחוק, ולא מגיעות) זה לניאדו. אם לא הלחיצו אותך ואמרו לך להגיע מהר לבי"ח- אולי שווה לחשוב על הרעיון.. (למי שיש הרבה ילדים בבית, הבנתי שנותנים ימים נוספים שם או בבית החלמה. לא יודעת בדיוק פרטים)

והכי חשוב- שתהיה לידה טובה, קלה, מהירה ובבריאות שלמה! 

אלו שדיברו איתי לא אמרו לי שכדאי ללכת לשם מבחינת הגישה הטבעית.  אמרו ששם הרגישו הכי טוב- מכל הבחינות.

מצד שני, יכול להיות שלא תפרו אותן שם

היו לי כל מיני חוויות שם. בעיקרון היה טוב.

הגעתי ממש בהתחלת הלידה, ילדתי אחרי יום שלם אחרי שהגעתי. בהתחלה רצו לשלוח אותי הביתה. אחר כך החליטו להשאיר אותי שם, אבל בעיה שהיה צפוף. שמו אותי בביות מלא, והייתי במסדרון חצי יום עם צירים מדי פעם. אחרי ששחררו חלק מהיולדות נתנו לי חדר.

הלידה הייתה קשה וארוכה.

יש לי בעיה אורטופדית, אז אחרי כמה שעות בחדר לידה, כשראו שראש התינוק יותר מדי למעלה הציעו קיסרי. והרופאים התלבטו על קיסרי עד שילדתי לבסוף... בלידה רגילה. יאמר לזכותם שהתחשבו בזה שאני לא רוצה קיסרי (אלא אם כן ממש חייבים), נתנו לי זירוז  ואפידורל שבאמת עזרו. לבסוף הגיע רופא שאמר שאני יכולה ללדת רגיל ובאמת ילדתי כך בעזרת מיילדת מצוינת ובעזרת דולה מצוינת.

בביות המלא (שחזרתי אליו) היה צוות טוב ומקצועי, שעזר לי המון. התינוק היה כמעט כל הזמן איתי, האוכל היה טעים, והחדר נוח.

וכמובן שבכל מקום שנלך צריך הרבה תפילות וסיעתא דשמיא. בהצלחה לכולן!

טוב, זה בלי הקליפ.

שלצערי התגרשה- זה אל תהיי תלויה באף גבר.

החיים שלך בידיים שלך.

קומי וצאי לעבוד. אפילו חצי משרה.

גם בשביל הנפש שלך.

תסבירי לו שזו לא תחרות.

הקללה על הפרנסה היא שלו.

אני הייתי מתפוצצת.

ליבי איתך🩷

יעזור לדבר איתו ולהסביר לו?

אם לא, אז כנראה ששווה לעשות את זה בתיווך של מטפל או מישהו שיוכל לעזור.

אני לא חושבת שהפתרון הוא לצאת לעבוד כי זה לא יפתור את הבעיה אלא רק ישים פלסטר.

אז תצאי לעבוד ולא תהיי תלויה בו בכסף אבל אז כנראה תהיה סיבה אחרת לחיכוכים ולחוסר הערכה כי נשמע שזאת הבעיה ולא הכסף.

הוא לא מעוניין בטיפול

לכן אני מעוניינת בעצות

הוא לא מעוניין בטיפול,

ואת לא מעוניינת לשמוע כאלה דיבורים.

אז תשבו להחליט מה יותר חזק.

קשה ממש.

קחי בחשבון שמה שלאישה אחת נראה קל להציב עובדה ולבוא ולהגיד לו 'אין עוד ילדים או סדר בבית עד שמטפלים' יכול לא להיות רלוונטי בכלל בדינמיקה זוגית אחרת, היה חשוב לי לומר לך את זה.

אבל לגמרי לחשוב איך כן אפשרי אצלכם,

ובעיקר לעבוד עם עצמך על ערך עצמי. כי לא אמור להיות מצב שהוא ככה באפס הערכה אלייך ואת בשקט.

מילה על הנקה ולך תנסה להניק.

חיבוק ענק ממש.

לא קל בכלל בכלל בכלל.

מתפללת בשבילך שתגדלו מיזה ותגיעו לאיזון וליחס בהיר וטוב ❤️

יש זמנים שאתם בטוב? מה בדיוק הוא מצפה ממך?

יש תחומים אחרים שהוא מכבד אותך בהם?

את לא חייבת לענות

למה את מסכימה להיות בהריון ולהביא עוד ילדים בשבילו  כשהוא ככה מתנהג ומתייחס כלפיך?

את לא חייבת לענות

אבל אני מרגישה שבמקום מסויים במקרים כאלו אנחנו הנשים מאפשרות קרקע פוריה לדברים האלו.

למה לא לעצור את זה ולהגיד

הי! סטופ! רוצה עוד ילדים? בא נלך לטיפול יחד נשפר את היחסים והכבוד והערכה בינינו

תדאג לרווחה הנפשית שלי ואז נתקדם.

וזה לא רק לגבי יילודה

כנל לגבי תפקוד בבית, ארוחות וכד. 

תפסיקי לתת לו כל הזמן בלי הערכה.

לכן כמו שכתבו לך

את חייבת ללכת לטיפול לעצמך לבד. רק את יכולה לעזור לעצמך.

חיבוק

מגיע לך כתר והערכה על כל מה שאת עושה🏅👑

ממש כאב לי לקרוא אותך

את אמא אלופה ולא מגיע לך החוסר הערכה הזה

בהתחלה רציתי לומר שתצאי לעבוד וירגיש מה זה. אבל בכנות כשחשבתי לעומק זה אינסטינקט שלא בטוח שיעזור.

אני כן חושבת שאשה לא צריכה להיות תלויה בגבר וצריכה לדאוג לעצמה, לעבודה, לרישיון וכו.

מה כן הייתי עושה? מציבה טיפול כאולטימטום להמשך הנישואין. 

איך אפשר לקיים חיי זוגיות תקינים כשיחס כזה חוזר על עצמו פעם אחר פעם?

זה הזמן לשים סטופ. ולא, לצאת לעבוד לא בהכרח יעזור, זה רק פלסטר לדעתי

מה שיושב מתחת לפני השטח פה זה חוסר הערכה של בעלך כלפייך כפי שאני קוראת אותך. וזה יוצא בארסיות כלפייך. ולזה צריך טיפול שורש.

הוא מתוסכל? יושב לו משו על הלב? שיבוא לדבר. לא להתנהג ככה.

לדעתי, לכי את לטיפול אישי שיחזק אותך בהצבת גבולות והבנת והכרת הערך שלך. מגיע לך יחס אחר יקרה.

גם מייל על כל הוצאה זה לא לגיטימי.

אל תאפשרי את הדינמיקה הזו. ורק עם ליווי.

חיבוק❤️

זה הרבה יותר קשה מלעבוד במשרד... זה בעיניי.

אבל גם לי הייתה שנה שבקושי עבדתי בה, והילדים אפילו היו הצהרון, ועדיין הרגשתי לפעמים על הקצה.

הוא מביע הערכה על דברים אחרים?

את אדם מבוגר.

החלטתם שהוא מפרנס יחיד.

עד כאן הגיוני.

זה שהוא המפרנס לא אומר שצריכה להיות לו שליטה על ההוצאות.

במצב נורמחי מגדירים מסגרת ובה את יכולה להתנהל כרצונך בלי לדווח לאף אחד.

חשוב לדעת מה נורמלי ומה לא, כי זה מבלבל.

השליטה שלו על ההוצאות שלך,

יחד עם השליטה שלו על אם את יכולה להניק בחדר או לא, היא נורה אדומה.

יש מצב שאת סובלת מאלימות כלכלית.

עדיף לשלם עם צהרונים ולקבל את החופש שלך חזרה. נשמע שזו לא רק בעיה של תקשורת

ומסכימה גם עם @פרח חדש לשים סטופ קודם כל

כך אי אפשר להמשיך

ועדיף בליווי טיפול אישי עבורך כדי להתחזק בתהליך הזה

רק אחד מבני הזוג עובד

מצריך מהצד שעובד

לא להשתמש בשתלטנות בכסף

כי קל להיסחף לשם

במיוחד לגברים

לכן בעיניי ההמלצה הכי טובה

היא לצאת לעבוד

להרוויח כסף משלך

להכניס אותו כשותף לטיפול בילדים

זה כשלעצמו ייצור באלנס ראשוני

כמובן שיכול להיות שיש פה דברים מעבר

אבל המצב הבסיסי לא מאד בריא

גם אם יש זוגות שזה עובד להם יותר טוב 

קודם כל בתור אחת שגם עקרת בית

מגיע לך מדליה והערכה!!

זה לא משנה מה את עושה בחיים ואיזה מסלול בחרת לעצמך את צריכה שיעריכו אותך!!

להיות עם הילדים זו עבודה בפני עצמה ואפילו יותר!!

היחס שלו כלפייך הוא טוב בכללי? או שרק בזה את מרגישה שהוא מוריד אותך? 

אני לא חושבת שבמקרים כאלה יש מה לדבר ולבקש הערכה, כי הוא לא מבין את גודל הדבר.
 

בכנות, הייתי נוסעת לכמה ימים או אפילו יוצאת אחרי צהריים בכמה הזדמנויות , כדי לתת לו להתמודד ולהבין בעצמו כמה עבודה זה דורש.

ושהכנסות שלו הן לא נטו שלו, הן חצי חצי, כי אם  לא היית, הוא היה צריך לעשות את זה או לשלם למישהו שיעשה את זה.

ואם הסידור הזה שאת בבית והוא עובד לא מוסכם על שניכם, תקחו הכל בחשבון כולל ילודה.

כשהוא משפיל אותך?

לא רואה סיבה לחזור על התנהגות משפילה למי שאתה אוהב, במיוחד שאת אומרת שבראש הוא יודע שאת צודקת

אולי משיג ככה כבוד שאין לו בעיני עצמו, או בעינייך.

אולי יודע בפנים שהוא לא מסוגל לעשות את מה שאת עושה, ושאת המהות של החיים שלכם את נושאת, והדרך (המעוותת) שלו להרגיע את זה היא להקטין אותך

אול העול הכלכלי כבד מנשוא

אולי הוא מרגיש לא מוצלח בעבודה שלו ומוציא את זה על ההוצאות שלך

אין לי מושג

ברור ששום סיבה לא לגיטימית להתנהגות הזאת

אבל אולי אם תחשבי על זה לעומק תוכלי להיות יותר חכמה כשאת עומדת על שלך, להגיד לו - כל זה לא אשמתי,

מגיע לי כבוד והערכה על החיים שלנו שאני מתפעלת, לך מגיע כבוד והערכה על המאמץ הכלכלי שלך, וזה לא דורך אחד על השני.

ואם יש לך הצעה טובה יותר ומכבדת את שנינו (למשל, עבודה במשרה חלקית שלך לא יכולה להיות מטרה לעוד לעג מצידו) - מוזמן להגיד, או לשנות מיד את היחס והדיבור.

ומצטרפת למי שאמרה שלפעמים מה שלא מובן במילים יהיה מובן במעשים. אל תיקחי על עצמך מה שאת לא יכולה. תתני לו להתמודד עם מה שאת מתמודדת איתו.

אולי לשקול מחדש את החלוקה החד משמעית הזאת. אולי מראש לא נכון שאת תהיי באחריות מלאה על ביתכם הנכה וגם על כל השאר.

זה שהוא עוזר זה מעולה, אבל להיות האחראי זה משקל אחר לגמרי של עומס לעומת לקפוץ לעזור, אפילו אם זה קורה הרבה.

קודם כל חיבוק, זה נשמע כואב ברמה יום יומית..

כל הכבוד לך על כל ההשקעה שלך בילדים,

זה לא מובן מאליו בכלל!!!

בקשר לבעלך,

בעיניי לא תקין בכלל העקיצות,

לא תקין שהוא לא מעוניין לפרגן לך בחופשה,

בעלך אמור לראות אותך הכי בעולם.

זאת נורה אדומה בעיניי.

את כותבת שכשאתם בזמן טוב אז הוא כן מודה שהעומס עלייך-

הקשר הזוגי הוא לא הצבת תנאים,

כשטוב הוא מודה שקשה לך

כשלא טוב - תתמודדי, ממש לא!

לדעתי ממש חייב שתדברו על הדברים לבד/עם איש מקצוע,

אני גם חושבת שאת במקביל צריכה קצת לצאת להתאוורר, לעשות דברים שאת אוהבת ושיחברו אותך לעצמך, הליכה עם חברה, חוג, קריאת ספר, יש לך עולם שלך!!!

זה שהבעל במקרה שלך מביא את הכסף לא מצדיק טיפת זילזול בעיניי. הפוך. 

יש תקופות שיותר יש שפחות

אבל משתדלת כמה שפחות להכניס הביתה 

גם לא אוהבת את הרוב

אבל בדכ אוכלת משהו כמו עוגיה או שוקולד כשחוזרת הביתה

ולפחות פעם בשבוע פופקורן שמכינה בבית

מה את כן אוכלת?
מעניין...
ממה את נהנית? (באוכל)

אם אני רוצה מתוק מחפשת דברים שווים יותר

ממתקים גם לא מיודע מה  

המתוק שלי זה העוגיה ליד הקפה וכאלה. עוגה בבוקר  

וכו'

עוגות ביתיות .

פחות יוצא לי לשבת על תפוציםס.

כמובן תמיד יש יוצא מן הכלל אבל לרוב

אני יכולה לאכול חטיף עם גבינה

לפעמים אם יש בבית משהו שאני אוהבת ומתחשק לי.

או שפתאום בא לי לקנות משהו.

בדרך כלל את החטיפים שהילדים אוכלים אני לא אוהבת.

אבל חטיפים מלוחים פחות

אולי בשבת

כמובן שאחרי פורים יש ואוכלים...

מתוק לצערי יש בבית . משתדלת לאכול בלי הילדים

הם מקבלים שלוקים לא כל יום, מסטיקים לפעמים ,עוגה/עוגיה גם לפעמים...

(סופסוף משהו פה שרלוונטי שאענה עליו🤭)

לא ברמה יומיומית

אבל כן יש פה תמיד חטיפים למקרה שצריך משהו זמין מיידי לאכול משו בקטנה שיחזיק עוד כמה זמן...

בנוסף לעוגיות ושוקולד שיש תמיד אבל אוכלים במידה. אבל כן כל יום 2-3 עוגיות/פרוסת עוגה/כמה קוביות שוקולד עם הקפה. זה לא בריא לגוף אבל זה חשוב לי לנפש העצירה הזו.

או שצריך להגיש את כל המסמכים מחדש?

(זוכרת שלקח זמן בהתחלה)

ובחזרה-

יש לי אפשרות לעבוד שליש משרה באופק חדש במוכש"ר תחת עמותה מסוימת, האם שם במידה וחוזרים למשרד החינוך אז הכל אותו דבר? מתייחסים לוותק ולהשתלמויות שנצברו במוכש"ר?

והאם עבודה במוכשר תשמור לי על הקביעןת שנצברה במתיא במשרד החינוך או שזה לא קשור? 

אז לכאורה פחות שווה לעבור ממשרד החינוך לעמותה?

(בעמותה מבחינת מיקום אולי כן אצליח לשלב שליש משרה שנה הבאה, מה שאין לי סיכוי במתיא בה יש לי קביעות)

זה לא קשור לנתונים שלך מול משרד החינוך.

תמיד משרד החינוך יותר שווה מעמותות. בעמותות, המקסימום זה השוואת תנאים למול מה שמגיע לך ממשרד החינוך.

אא"כ הם ממש צריכים אותך, אז אולי תצליחי להגיע לתנאי העסקה טובים יותר, אבל זה לא מה שקורה בשטח.

אבל הרבה אנשים עובדים בעמותה או עוברים ממשרד החינוך לעמותה, כי יש תנאים ספציפיים של נוחות, כמו מרחק למשל.

זו תשובה שקיבלתי מהAi...גם אני באותה התלבטות בדיוק , ולא ככ מוצאת עם מי להתייעץ אז שאלתי אותו😅

בעקרון הבנתי מפנסיונרית של משרד החינוך שבפרישה קיבלה סכום כסף גבוה על ימי מחלה שלע השתמשה בהם. אז כנראה שזה נמחק אם מתפטרים. חוץ מהקביעות . שוב, לא בטוחה

שיהיה בהצלחה והחלטות טובות

ויש גם עוד תנאי, אני חושבת שאת צריכה להשתמש בפחות מחצי/שליש מהזכאות שלךבכל השנים.

בקיצור, עדיף כבר להשתמש בזה ביום יום ולא לצבור..

אצלנו זה עושה את התסכול. חטיפים אין ואין תסכול. אם אני קונה לשבת או לטיול או יום הולדת, זה יום יומיים לפני או מחביאה

שלוקים ועוגות יש וסביב זה יש יותר תסכול והם גם מקבלים יותר

מבקשים משהו טעים/מתוק ולא תמיד אני מאפשרת (לא יודעים בדרך כלל בדיוק מה יש) לצורך העניין קוביות שוקולד מריר תמיד יש בשביל אפיה.

מתוסכלים שאני מרשה רק פעם בחודש ללכת למכולת.

מתבאסים שמגבילה את הכמות (נגיד לא יותר מ3 פרוסות עוגה בכניסת שבת.. )

לדעתי תנסי להבין מה גורם לקושי שלהם.

למשל 3 פרוסות עוגה בכניסת שבת זה בכלל לא קצת. יכול להיות שהם פשוט רעבים? אז לתת לפני זה משהו יותר משביע אולי, או לאפשר במקביל עוגה ופירות חתוכים או פשטידה או צלחת מרק...

מבקשים מתוק ואת לא מאפשרת, אז לומר ברור שאצלנו אפשר נשנוש רק בין 16 ל17. בשאר הזמן מי שרעב מוזמן לקחת פרי או פריכיות למשל.

כלומר, אני לא חושבת שהתסכול הוא באמת בגלל כמות המתוק הכללית, אלא כי באותה הזדמנות הם רעבים למשל.

וגם, כשבאופן כללי יש ממתקים, הם לא מבינים למה עכשיו את לא מרשה. אז עדיף שיהיה כלל ברור מתי כן.

פעם בחודש ממתק במכולת זה ממש לא רק. גם לגבי זה, יכול להיות שאם זה ביום מסוים שהם יודעים מתי יקרה, זה יהיה להם קל יותר. מאשר לחשוב כל יום שאולי היום זה היום הנחשק ולהתאכזב כשהבקשה שלהם לא מתמלאת.

אם להגביל אז בלא לקנות או להכין כמות קטנה.

ממה שאני זוכרת בתור ילדה כל דבר שאמרו לנו כמה אפשר לאכול אז זה מה שאכלנו אפילו אם זה היה ממש הרבה.

לצורך העניין יכול להיות ש- 3 פרוסות עוגה זה די הרבה להם אבל אם זה מה שאת מרשה זה מה שהם יאכלו.

ואח"כ עוד ירגישו שרצו עוד ולא הרשו להם.

אולי לפתוח פס עוגה בכניסת שבת ולהגיד שאת הפס השני שומרים למחר בבוקר?

או להגיד אפשר לאכול אבל תשימו לב שנשאר לשאר הילדים?

פעם באף פעם אני מכינה עוגיות

ביום יום הממתק שלהם זה לחם עם שוקולד לגן, שמקבלים רק בחלק מהשבוע.

פעם בכמה שבועות נוסעים לסבתות והן כבר מפציצות אותם בממתקים.

בשבת מקבלים ממתק שבת בערב בהדלקת נרות ואוכלים קורנפלקס מיוחד בבוקר שבת (במשך השבוע זה הצהוב הרגיל), ובקידוש בשבת לרוב יש עוגה או חטיף כלשהו.

חוץ מזה הם מקבלים מהגן ממתק בקבלת שבת בשישי.

מעדנים אנחנו לרוב לא קונים, הם אוכלים פעם בכמה חודשים אצל סבתא או שאנחנו קונים פעם בכמה חודשים לקידוש.

שלוקים קטיבים וכאלה גם כן בקידוש בשבת או אם יש אירוע מיוחד, אבל אז זה במקום משהו אחר.

מדי פעם אני מכינה פנקייקים ולפעמים שמה בבלילה שוקולד ציפס. ולימי הולדת יש עוגה בחושה.

ביסקוויטים אני נותנת די בחופשיות בנסיעות וכאלה.

בתחושה שלי הם מקבלים המון מתוק, ממש יותר מדי. תכלס כשכותבת כאן זה נשמע לי סביר, אבל בגלל שהם כאלה מכורים ותמיד מבקשים אז זה מרגיש לי שיש יותר. 

יש עוגיות שאני אופה, ארטיקים וגלידה ביתיים והרבה פירות.
 

אני חושבת שזה כמו כל גבול - כשיש פתח, מנסים לעבור אותו.

אני רואה את זה הרבה עם המסכים - אצלי בכו כל יום שהם רוצים, ברגע שהוצאתי מהבית את המסך הגדול, אין על להתלונן בכלל והרבה פחות בכי בנושא.
 

תשקלי אולי לא להחזיק בבית בכלל ולקנות כשצריך (נגיד רק לשבת אבל לא מגירת חטיפים)

מה שיש לתת במועדים ממש קבועים.

ויכול להיות שפשוט יהיה תסכול בנושא, הרף של הרצון למתוק אצל ילדים הוא בלתי נגמר, וככל שאוכלים יותר מתוק רוצים יותר🤷🏼‍♀️

שוקולד- בארון גבוה. רק לשימוש של אפייה (יש לי מריר רגיל)

פופייסים- בימים החמים מרשה די חופשי..

ביסקויטים- די חופשי

עוגות- אך ורק בשבת. או אם יש קצת שאריות אז גם במשך השבוע.

אין לי בכלל חטיפים או עוגיות. ואם כן- אז זה רק כ"ממתק שבת" שמקבלים בערב שבת אחרי הדלקת נרות.

עוגיות קנויות- רק כשאורחים באים. זה ממש לא נגיש לילדים ובעיקר הם לא יודעים שזה קיים (במקפיא/בארון סגור ולא נגיש)

לחם עם שוקולד- רק ביום שישי/ראש חודש/יומולדת/יום טיול. ואז כל הילדים מקבלים..

יש שפע של פירות..... אם ילד רוצה לנשנש הוא מוזמן לקחת מכל הסוגים והמינים. לפעמים כשהם רעבים ואין אוכל זמין מיידי אני אוציא בייגלה/קרקרים.

לא יודעת אם עזרתי לך..

עוגיות קנויות/ ביסקוויטים יש בבית חופשי, כל יום לוקחים לגן.

יכולים לאכול גם אחה"צ אבל בתכלס הם לא רוצים.

שלוקים יש כל היום כל היום.

יש קורנפלקס עם חלב, לפעמים אוכלים בבוקר לפני שיוצאים לגן, לפעמים אחה"צ.

משתדלת לחתוך להם פירות, לא תמיד זוכרים לקנות.

ממתקים אין בבית בכלל בכלל.

לפעמים לפעמים קונים לשבת.

אם הילדים הולכים איתי לקניות אני מרשה להם לבחור ממתק אחד מה שהם רוצים (קורה פעם במיליון...).

בעלי לא מרשה רק אם זה לקראת שבת.

יש לנו ליד הבית קיוסק כזה שמוכרים בו ברד שהם מאוד אוהבים,

בהתחלה כל יום ביקשו לקנות ברד ואמרתי להם שברד קונים רק ביום מיוחד, למשל יומולדת או ראש חודש וקיבלו את זה.

הרבה פעמים הם חוזרים רעבים מהמסגרות אז או שמצטרפים אלי לארוחת צהריים מבושלת שאני אוכלת בבית בארבע.

או שאני מקדימה להם את הארוחת ערב לשעה חמש.

מה שמקבלים במסגרות כמובן אוכלים,  ביום שישי הם שומרים מה שהם מקבלים לכניסת שבת

בשבת כשנמצאים בבית יש עוגה בסוף הארוחה לפעמים, לא כל ארוחה, ואז אני מרשה שתי חתיכות והם בסדר עם זה

פעם בשבוע בערך כשחוזרים הביתה קרטיב או שלוק (האמצעי קצת יותר מבקש ומתבאס שאני לא מביאה עוד פעמים)

בבוקר לפני שיוצאים אוכלים מאפינס שיבולת שועל,  זה לא ממתק מבחינתי אבל זה מפנק אותם

חוץ מזה אין משהו ברגיל, לפעמים מכינים עוגיות באמצע השבןע לשבת ואז אני נותנת גם עוגיה

יש לנו האמת מלא חטיפים שמצטברים כשהם מביאים מימי הולדת או משלוחי מנות, אבל לא נראה לי שהם בכלל זוכרים את קיומם כי זו ממש לא אופציה אצלנו 

בבוקר אוכלים ופלים/ עוגיות/ ביסקוויטים.

בערב כולם אוכלים עוגה. לפעמים במקום עוגה יש אבטיח/ עוגיות/ גלידה).

במשך היום אני מרשה ממתק אחד. בדרך כלל אוכלים אחרי ארוחת צהריים.

אנחנו קונים שוקולדים, חטיפים קטנים, שלוקים, לפעמים מסטיקים. ולפעמים יש גם דברים שהילדים קיבלו בכל מיני מקומות.

בקיץ מידי פעם קונים ארטיקים שווים (הם לא מסתפקים בארטיק קרח), אבל שומרים לזמנים מיוחדים.

בשבתות הם מקבלים ממתקים בתפילות ילדים, תהילים וכד'.

כמו ציטוס במבה וכאלה

לרוב אני מרשה אחד קטן ביום.

לא תמיד עולה דרישה.

כשיש חטיפים גדולים הם לא רגועים ורוצים כל הזמן.

אז אני נמנעת מלקנות.

בגדול אני לא בעד למנוע מהם לחלוטין. גדלתי בבית שמנעו מאיתנו וזה יצר לי אישיו סביב זה שעד עצם היום הזה משפיע עלי מאד.

היו תקופות אחרי שהפכתי עצמאית בקניות שלי שהייתי קונה ממתקים וחטיפים כמו מטורפת.

בכמויות. שיהיה לי.

אז לא רוצה שיגדלו ככה.

לגבי עוגה בשבת לא מגבילה אותם כל עוד זה אחרי אוכל.

עוגיות ובסקוויטים אני מסכימה אבל לא להיסחף. יש לי ילד שלא יודע לעצור ואז הוא מגיע לבחילה אז אני מזכירה לו.

הגדול בן 9 הקטן בן 4.5

אם הם קטנים דיי חופשי.

גדולים אני מסכימה אחד גדול ביום.

ארטיקים כנל. אחד ביום.

קרח.

ארטיקים מיוחדים במידה ויש זה בדכ לשבת.

מבחינתי ביסקוויטים, שלוקים, קןרנפלקס וכו זה ממתקים

אז קורנפלקבס יש בבית אבל אוכלים ממנו לעיתים רחוקות. לפעמים אם אין משהו אחר לוקחים בבוקר לגן

באמצע שבוע יש עוגיות ביתיות  (בריאות) די חופשי ואוכלים גם במבה אם רוצים

יש פירות רוב הזמן

בשבת יש הרבה עוגות, מעדנים, קצת ממתקים וכמה סוגי חטיפים (אבל מרשים רק אחד)

וכמובן יש גם את מה שמקבלים במסגרות ובבית כנסת

מקבלים ממתק או עוגיה בהדלקת נרות, במנות אחרונות ובקידוש וזהו. יוצא 5 בערך במהלך השבת, כולל פרוסות עוגה.

בראש חודש מקבלים כריך עם שוקולד

אחר הצהריים מקבלים פירות. מידי פעם גם ביסקוויט או חופן בייגלה. בקיץ לפעמים פופייס מיד בחזרה מהגן

הם יודעים מצויין מתי מותר ולכן אין תסכול. ממתקים שמקבלים במהלך השבוע שומרים בקופסה שלהם שממנה הם בוחרים בשבת.

קוראת את הכל ונחשוב מה מתאים לנו..

זה תמיד נגמר בעוגמת נפש..

השפע והמבחר ממש מאתגרים ומתישים את הנפש

מבינה אותם

אם הולכים זה רק אחרי שהחלטנו מראש מה קונים

..

משתדלת לדבר איתם על כל זה המון

שהמכולה מבלבלת

המפעלים רוצים שיקנו מהם כמה שיותר אז הם שמים הרבה פרסומות, הרבה צורות, הרבה חומרים מזיקים כדי למכר אותנו...

פעם הבת שלי הכינה דף עם מה הויטמינים של כל פרי וירק נותנים לנו, זה עזר לאיזה תקופה...

משתדלים להסביר הרבה שהחומרים המזיקים מקשים על הגוף ומפריעים לו לעבוד טוב. .

פעם הם שמעו מישהו מסביר על החשיבות לארוחה מאוזנת- שכל ארוחה תכיל פחמימות, חלבונים וויטמינים- ירקות, הוא הסביר טוב וזה עוזר להם להבין את החשיבות של תזונה...

הם גם שומעים הרבה מסע אל גוף האדם שהוא מסביר הרבה על גוף האדם ואיך האוכל משפיע על הגוף...

כמו לנו גם אצלם עוזר להבין את המשמעות וסיבת הדברים

..

והאמת הכי טוב שפשוט אין....

בת שמספיק גדולה ללמוד הנדסת חשמל,

את לא אמורה לשלוח אותה,

היא אמורה לבחור ולהחליט,

את יכולה להמליץ ולייעץ (אם היא מוכנה לשמוע).

יודעת שזה לא מה ששאלת, אבל הרגשתי צורך להגיד.

למצוא את עצמי בעולם התעסוקה, גם ברמה האישית וגם כאמא, אני חייבת לומר שאני ממש מאמינה בהסללה של כל הילדים אבל במיוחד בנות למקצועות גמישים ועצמאיים.

מקצועות ההנדסה דורשים המון השקעה כשכירה, קשה למצוא משרה חלקית, אין צפי להקלה בעומס במקביל לעליה בשכר.  

מקצועות שבהם אפשר להיות עצמאי בהתאם לרמת העומס שרוצים ולהרוויח סכום לא רע -

רפואה, פיזיותרפיה, קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק, ראיית חשבון, כלכלה, עריכת דין.. 

אצלו זה דווקא הפוך - לא מסוגל להיות שכיר

זה עזר לו מאוד האמת למצות את פוטנציאל ההשתכרות והוא מוציא החוצה את היתרונות שלו בעבודה בצורה יוצאת דופן בעיניי. ב"ה

שאפשר לעשות "הסבה" לתחומים אחרים שבהם השכר מזנק ונדרשת רמת מומחיות מסויימת

כמו:

ניהול מוצר

ניהול לקוח

עיצוב

ניהול מכירות

אפילו ניהול HR בהייטק אחרי השלמת לימודים מסויימים.

ושם קוצרים את הפירות.

אני חושבת שכן חשוב לעבוד במעבדה/ פס ייצור/ הבסיס של שרשרת המזון במקצוע

לרכוש ניסיון אמיתי בעולם התעסוקה,

לפעמים גם צריך תואר שני במנהל עסקים וכד' ששם נותנים כלים משלימים,

אפילו לא הייתי מגדירה את זה הסבה, כמו שזה בעצם תחומי תעסוקה שונים במהותם תחת אותה מטריית לימודים.

עבדתי עם לא מעט אמהות בעולמות השיווק והמכירה, מנהלות מוצר, מנהלות פרוייקטים וכד'

שבאות מעולמות ההנדסה, מוכשרות, מרוויחות יפה מאוד, צעירות, אמהות לקטנטנים.

כן נדרשת זמינות ואחריות, ולפעמים יש מגבלת שעות הפוכות מול לקוחות במזרח ובארה"ב, אבל לקוחות באירופה זה אחלה.

בהחלט אפשר לעבוד בצורה שפויה מאוד בשכר מכבד.

יכול להיות שההתקדמות תהיה יותר איטית בשנים מסויימות וזה בסדר גמור להוריד הילוך בהתאם לרצון באותם שנים זה לא תוקע את הקריירה.

אגב אצלנו הנדסת חומרה קלאסית בהחלט יכולה להתאים למי שמחפשת עבודה רגועה.

כן זה הייטק ויש נהלים ותרבות ארגונית של הייטק, והמשרות מוגדרות כמשרה מלאה, אבל יש תפקידים שמצליחים לשלב בין כל העולמות.

היא מעוניינת בפיתוח עצמו.

אני חוששת שזה חיים כמעט בלתי אפשריים חוץ מהשכר הנחמד

זה לא שלא תהיה לה שום אפשרות אחרת.

אגב יש לא מעט אמהות שבוחרות בעבודה אינטנסיבית במקביל לגידול ילדים.

זו בחירה לגיטימית, תלוי איזה סגנון חיים היא רוצה שיהיה לה.

כסטודנטית להנדסת חשמל כשהיא תצא לדייטים, זה לא שאפשר שלא לדבר על זה.

כאמא, אני חושבת שכדאי דרך שאלות ולא דרך אמירות לוודא שהיא חושבת על העתיד ומודעת לאפשרויות ולהשלכות השונות,

אם היא מדברת על העתיד בראיה מפוקחת, אז מעולה, ושיהיה לה הכי בהצלחה!

אמנם לא מתחום החומרה אז אולי זה שונה אצלכם, אבל בתחום שלי עבדתי בכמה מקומות עם אופי שונה אחד מהשני, ועדיין יש כמה דברים בסיסיים שמשותפים לכולם.

המעבר ממהנדס למשרות האחרות שתיארת הוא לא קל כל כך ובטח לא בשוק של היום, גם לאנשים עם הרבה נסיון. היציבות היא לא גדולה, לא בקורפורייטס ולא בסטרטאפים. בממשלתי כן, אבל השכר שם נמוך יותר והדרישות מקובעות יותר (קשה לקבל עבודה מהבית למשל, השעות נספרות עם שעון וכו)

אמהות סביבי (גם במקומות העבודה וגם בקבוצות שאני חברה בהן) בעולמות האלה נדרשו להרבה מאד ויתורים בבית, ברמה של כאלה שהיו להן בייביסיטר לפיזור הילדים בבוקר ואחת לאיסוף בצהריים. חלקן לא נצרכו לבייביסטר כי היה מישהו מהמשפחה שיעשה את זה אבל הנקודה היא שהן בקושי ראו את הילדים. לחלקן זה התאים בלי בעיות, חלק אחר סבל מאד מהסידור הזה.

אחת הנקודות העיקריות מבחינתי זה הצפי לשנים שאחרי ההתמקצעות. כל המהנדסים שאני רואה סביבי עובדים המון שעות, גם מי שיש לו ותק משמעותי. נכון שאצל חלק זה מבחירה אבל בהרבה מקומות עבודה אין אופציה אחרת, גם אם יש עבודה מהבית או שבדרגים בכירים יותר הזמן גמיש, עדיין צריך להיות זמין מאד ולהקדיש המון המון שעות.

מקצועות אחרים שאני רואה מסביב, מאלה שפירטתי למעלה, אלה מקצועות מאד מתישים בשנים הראשונות שגם השכר ההתחלתי שלהם לא מנצנץ כמו בהייטק, אבל אחרי כמה שנות התמחות והתמקצעות, אפשר לעבוד בהיקף ובשעות שמתאימות לך, בלי זמינות מחוץ לשעות (גם קביעת תורים יכולה להיעשות בשעות שמתאימות לך) ובשכר גבוה מאד.

בסופו של דבר, מהנדס בן 40 צריך לעבוד משרה מלאה ולהיות זמין אם הוא בדרג בכיר. היציבות שלו במקום העבודה מוטלת בספק והקושי למצוא עבודה בגיל כזה מתחיל לעלות.

רופא (כשם קוד לכל אחד מהמקצועות שפירטתי) בן 40 יכול להרוויח מעולה ממשרה חלקית מאד שאותה הוא עושה מכל מקום שהוא בוחר, הוא בוחר מתי להיות זמין, והיציבות וההערכה לנסיון שלו רק עולים עם הגיל עד גיל די מבוגר.

בעיניי עבור כל אחד ברור שהבחירה העדיפה היא באופציה השניה, אבל בטח בשביל הורים שהרבה פעמים רוצים או צריכים גם גמישות וגם הכנסה טובה ויציבה

אני מתלבטת כמה כדאי להתחיל ללמוד כל מקצוע שהוא לא 100% מול אנשים. הבינה המלאכותית מתפתחת במהירות מטורפת ולא בטוח בכלל שעוד 4 שנים כשהיא תסיים את התואר עולם התעסוקה יראה אותו דבר, עוד 10 שנים הוא בטוח ישתנה...

זה לא ממש תשובה על מה ששאלת, סתם תהיה כללית על  כמה כדאי בכללי להשקיע בתואר היום...

למשרה חלקית יש חסרונות רבים.

עדיף לשים דגש על גמישות בשעות העבודה, עבודה מהבית וגמישות בנפח התפקיד.

משרה יכולה להיות מוגדרת 7 שעות עם נפח עבודה של יותר ממשרה מלאה,

ומשרה יכולה להיות מוגדרת 9 שעות עם נפח עבודה של 7 שעות שפויות.

משרה יכולה להיות 7 שעות+ נסיעות

ומשרה יכולה להיות מלאה ללא נסיעות כלל.

הדרך לקבל את המשרות השפויות והמתגמלות ממה שראיתי, זה להשקיע כמה שנים במשרות סטנדרטיות, להשקיע בפיתוח קריירה, להיות צעד לפני כולם.

הכוונה לחקור, להסתקרן, ללמוד עוד, להבין מהמומחים מה הם יודעים וממש לשאוב מהם ידע והתמקצעות. ליצור קשרים מקצועיים.

לראות איך קולגות ממחלקות אחרות מתסכלים,

לצבור שם טוב.

לשקף החוצה את העשיה ואת התועלת שמופקת מהעשיה (עוד נקודה שנשים ככלל חלשות בה מאוד)

בהתחלה כולם מתחילים כג'וניורים, אבל בהמשך כל אחד ומה שהוא מצליח להתקדם בו והידע הניסיון והיכולות שהוא מביא.

ואז אפשר לדרוש תנאים שהמעסיקים מסכימים להם כדי לקבל עובד טוב וחיוני.

היום למצוא מועמדים זה קל יחסית.

אבל לגייס עובד טוב, זה כבר קשה ממש ואני מכירה את זה מבפנים.

את הקושי הזה של המעסיקים כדאי לתפוס ולהבין מה מונע ממאות מועמדים להיות העובד המוצלח שהם מחפשים ולסגל את המיומנות הזו.

לדעתי דווקא לאמהות יש את הדרייב להוכיח מה הן שוות, כדי להצליח לקבל את מה שהן רוצות. זה גם עניין של אופי וגישה לחיים באופן כללי, וגם ניהול סדר עדיפויות. לדוגמה בחופשת לידה (במיוחד אם מאריכים) זו הזדמנות נהדרת ללמוד עוד על שוק התעסוקה, השינויים, לבדוק את נקודת המבט של המעסיק, לבדוק איפה זה פוגש את היכולות והדרישות שלי, לרכוש ידע באופן עצמאי ולהשתדרג לקראת התפקיד הבא.

אני חושבת שהרבה פעמים יותר ממה שהמשרה עצמה מגבילה, הגישה היא עצמה המגבילה.

למשל מי שרוצה לעבוד 7 שעות,

יכולה לרשום את זה על גבי הקורות חיים, לציין זאת כדרישת סף בראיון הטלפוני, לבוא בגישה של אני עובדת 7 שעות תתאימו את עצמכם אלי,

או לכוון לוויב של אני עובדת חרוצה ומשקיעה, מביאה ערך מוסף הרבה מעבר לשעון, אמנם אני יוצאת מוקדם אבל תראו שבהתנהלות נכונה של שני הצדדים זה יהיה בסדר, ובכל מקרה אם יש משהו דחוף אני זמינה גם בערב מהבית, ולתת הרגשה שיש על מי לסמוך.

יש מקצועות ותפקידים שהגישה השניה לגמרי יכולה לתפוס ולאפשר להינות משני העולמות.

הם התייעצו עם אאג

סתם מעצבן ומלחיץ 

אנחנו עשינו ניתוח שקדים ושקד שלישי - ומראש קיבלנו המלצה לקחת אנטיביוטיקה.

שכנתי לחדר עשתה רק כפתורים ואני זוכרת ממש איך הרופא אמר לה בשחרור - להתחיל להביא אנטיביוטיקה ברגע שמתחיל חום.

איזה קטע שלא קיבלתם המלצה כזאת.

אני ממש מקווה איתך לטוב. 

אנטיבייטיקה למקרה שיתחיל חום

אבל פה הם לא מןכנים לתת, רופא ילדים לא לוקח סיכון ושולח למיון, גם מוקד שולח למיון

הבירור הוא מהיום ה 5 לחום, היום זה היום ה 3

נכון מוזר? מצד שני היינו בביח גדול תל השומר והם התייעצו עם עוד רופאים

אחרי ניתוח. לנו נתנו מוקסיפן כשיצא ריח כזה לא טוב מהפה שלו.

אמרו שזה תהליך תקין של אחרי ניתוח

כדאי מחר ללכת שוב ולהתעקש על בדיקות או משהו? במידה והחום ממשיך או לחכות לשלישי כבר

מתהליך ההחלמה.. אצל שני ילדים

אמרה שכדאי לחכות עוד יום ולראות

מוזר שהם ככה מתנהלים. נכון שהיא בין חום לחום עירנית אבל חלשה מאוד והחום כבר יום 4

בכל זאת היא אחרי ניתוח נראלי אדישים כולם