http://g.hazfalafel.com/index.php

שבוע 38 צירים הולכים לבית חולים ,כן רואים צירים אבל עדין לא מתפתח כלום אחרי יומים שולחים  הביתה חוזרים לישוב ואחרי כמה שעות שוב צירים אבל ממש חזקים ושוב בית חולים יום וחצי ושולחים הביתה,

ופעם שלישית אמרו נראה מתקרב תלכי ותחזרי עם צירים יותר סדירים אז הפעם הולכים לאמא קרוב לבית חולים הילדים עם הבעל /האבא כבר מיואשים ואני מתגעגעת טוב 3 ימים זה כבר מספיק זמן ....

וגם חשבתי שלנח אצל אמא 3 ימים בטח שהצירים לא יתקדמו..

בבקר יש צירים שולחים את הילדים אבל עד שהצעקות לא יקרעו את לב השמים לא יוצאים לבית חולים ....כבר 3 פעמים החזירו אותנו.

טוב אז זה הסבל עבר את כל הקוים האדומים בדיוק לפני כמה דקות בעלי יצא לעבודה ..

טוב תחזור זה ממש רציני ..אחרי 10 דקות של נסיעה אני מרגישה ורואה שהיא יוצאת ...אז מתקשרים למד"א ותוך 5 דקות הם היו..אבל נשאר להם רק לחתוך את חבל הטבור.

ואז בעלי אמר אז אפשר לחזור הביתה?!

 ואחרי הכל זו היתה חוויה לשנינו והסיוט של תלכי ותחזרי נגמר...

אני מצטערת שאני אנונימי לא רוצה שיזהו אותי...אם תרצי יותר פרטים תחיה אשלח לך במסר.

קודם תודה.

רציתי לעשות ולא הצלחתי מאד התחברתי לתמונה בשורה 26 עם הראש של החתולה והשקית הסגולה  .....

התפרצה החוצה בלי לחכות לבית חולים...

המם של החתולה הזאת הוא מסידרה בשם Hipster

אני פחות יודעת איך להשתמש במם הזה אבל אחפש משהו אחר שמתאים לתחושה שלך

כל תמונה היא בעצם תבנית יש כללים איך להשתמש בה, אני כבר אחשוב על מם מתאים למה שרצית להעביר

התבנית הזאת היא של יוסף.

היית יכולה לכתוב בה-

זהו יוסף

יוסף הוא רופא,

כשיוסף מגיע לפציינט חדש הוא לא שואל אותו מליון שאלות כבר נשאלו אלא קורא במחב את המידע ושואל רק על מה שלא נכתב.

יוסף חכם.

תהיה יוסף.

הרעיון של התבנית שהוא תמיד יתחיל ב- "זהו יוסף" ויגמר ב" יוסף חכם תהיה יוסף"

לא הבנתי.. והסיפור כתוב למטה..

סליחה מראש

בד"כ למי שאין ניסיון זה לא יעבור להמציא תבנית חדשה.

תשימי לב שבדכ יש הסבר על כל תמונה אם את עומדת עליה עם העכבר בלי ללחוץ זה יכול לעזור לך

היא יכולה להגיד שיוסף משתמש בשקיות זבל שלא מטפטפות בחדר מדרגות ויכול להיות בעל שלא שוכח ימי נישואין.

הרעיון של התבנית זה שהאיש שם הוא יוסף ויוסף מתנהג כראוי. 

מסבירים את ההתנהגות של יוסף כדי שכולם יהיו כמוהו  

​שהגענו כמה פעמים וגם אני כמעט נשארתי בבית בסוף הלכתי ונשארתי שם עוד 17 שעות ...

וכל פעם שהגענו מהתחלה את אותם שאלות עד שהבאתי להם את המעקב שיקראו לבד..

כבר לא היה לי כח 

ופעם אחת צעקתי על הרופא מה אתה כותב כ"כ הרבה (במחשב),

מישהו יקרא את זה בכלל?

הנה אתה לא קראת את מה שכתב  הרופא הקודם...

יש עוד מלא נשים שמחכות בחוץ תקבל אותם במקום לכתוב במחשב...

היתי עצבנית מהתורות בערב חג והוא יש לו זמן...

הוא שתק למזלו כי כמעט החטפתי לו 

איזה שענן ובחוץ מחכים שעות 

נשים חיכו בהדלקת נרות לשיחרור 

ואין להן לאן ללכת...חג...ויש עוד ילדים

ואין אף אחד שמציע להן להתארח אצלו...אין אכפתיות, כלום

אנחנו הגענו בציפצוף במונית וחיכנו שם מ12 בצהריים לשיחרור מסכן...

גם לי זה קרה, הגעתי עם צירים מוקדמים (שבאמת לא הובילו ללידה) וזה כל כך עציבן אותי קראו לי לידה שניה.

כל פעם קפצתי עליהם שאני לא יולדת!!

בעצם זה שלושה סיפורים:

1. בשבוע 36 הייתי אצל רופא במעקב רגיל. באו"ס ראו שהעוברית קטנה ויש ריבוי מי שפיר. הרופא הלחיץ אותי בטירוף: את צריכה לעשות העמסת סוכר של 100 גרם (איכס! בקושי את ה50 גרם שרדתי!), לעשות אקו לב לעובר וכו'.. דיברתי עם אמא שלי שהיא אחות, והיא אמרה שלא צריך לעשת את כל הדברים הנ"ל. אחרי שבוע הייתי אצל רופא אחר, והוא הסביר שאם העובר קטן עם הרבה מי שפיר מנסים לבדוק מה הסיבה, אבל זה לא קריטי. ואז נרגעתי.

2. אצל הרופא הראשון ראו שהקטנטונת במצג עכוז.. הוא אמר שאם עוד שבוע היא לא תתהפך, לקבוע תור להיפוך. ברגע האחרון אני מודיעה בעבודה שכנראה אני אלך ללדת, כי יש סיכוי שתתפתח לידה אחרי ההיפוך. אני עושה לתלמידים פעילות פרידה מקוצרת, ומספרת שאני הולכת ללדת, אבל אולי אחזור כרגיל. אני מתכוננת ומכינה תיק לידה, הפניה מקופ"ח, התחייבות שיצאה הנשמה עד שקיבלתי, וסוף-סוף נכנסת למחלקה. עושים אולטרא- סאונד, והטכנאית אומרת לי: את יודעת שהיא במצג ראש? אני: די, רצינית?איזה כיף!לא צריך היפוך!ילדה טובה! ולמחרת חזרתי לעבודה כרגיל. כולם היו בשוק לראות אותי. מה, לא הלכת ללדת?!  

3. הרופא הראשון אמר שהעובר קטן לפי הערכת המשקל. בבי"ח בהיפוך אמרו שהגודל גבולי, אבל בסדר. רופא שלישי אמר שזה בכלל לא קטן. אותו משקל-וכל רופא אמר משהו אחר:קטן,גבולי,ולא קטן בכלל...

בסופו של דבר היא נולדה רק בשבוע 42+, אחרי שעשו זירוז, והוציאו אותה עם ואקום. לא רצתה לצאת, היה לה טוב בפנים... ואגב, היא נולדה 3.085, לא קטנה בכלל...

העיקר שהיא בריאה וחמודה מאוד! (היום כבר בת 4 חודשים!בובה!)

פינה מעולה! יש לי מלא קטעים לממים, אבל אני לא יודעת איך לעשות...

http://g.hazfalafel.com/index.php

יש כללים לכל תבנית,

אני מתכוונת פעם בשבוע לפתוח שרשור כזה אז את יכולה לעקוב וללמוד על התבניות.

וגם לכתוב לי ואכין לך בשמחה  

אבל זה מסדרה כלשהי (אני אפילו לא בטוחה איזה ) וזה וטרינר שתמיד פותר בעיות בצורה הכי עקומה-

יש משהו שהוא ההגיוני לעשות והוא מציע ללכת יותר חכם ולעשות דבר מטופש בעליל.

תבחרי אנקדוטה אחת ואכין לך מם עליה, בסדר?

שבת - כאבי תופת ממש לא לידה ראשונה

מגיעים לבית חולים נבדקים ושוב נבדקים וכל פעם הפתיחה גדלה

הרופאה אומרת אני לא בטוחה אני הולכת לקרוא למילדת הראשית

היא מגיעה אומרת בדיוק את מה שהרופאה אמרה

ומוסיפה לה היא לא בלידה ....

נדלג קצת הגעתי אחרי פחות משעה לחדר לידה !!!

מילדת מקבלת אותי אומרת לי את לא יולדת !!!

ולא רוצה לעזור לעצמך כי את שוכבת על הגב

אני מתעקשת אומרת לה שככה טוב לי היא מחליטה לא לעזור לי ומצידה שאני יתפוצץ

אחרי כמה דקות מגיעה רופאה אחרת ועושה מה שאני מבקשת ופוקעת לי את המים

אחרי 15 דקות בערך אני צריכה להתפנות { סליחה }

המילדת אומרת קומי - לכי

ואני " בחוכמתי " קמה והולכת

אחרי שניה אני צועקת לה בואי בואי

בעלי אומר למי את קוראת אין כאן אף אחד

אני אומרת לו מהר תקרא לה הילדה כאן

היא מגיע בשנטי ונלחצת באמת הילדה כאן

מהר מהר למיטה

אז אני יולדת או לא אני שואלת אותה

אח"כ מתחלפת משמרת היא אומרת למחליפה שלה תקשיבי לה היא יודעת מה היא רוצה

טוב שלא ילדתי את עצמי.....

ב"ה אנחנו אחרי והפיצית בת חודשים תודה להשם

גם דומה

נוסעת לבי"ח עם צירים- בודקים אותי ואומרים לי שאני עוד לא בלידה.

אמא שלי שולחת הודעה שהיא בדרך אלי בכל זאת- ונצא יחד לאכול צהריים.

כשהיא מגיעה 40 דקות אח"כ-הקטנטונת כבר בחוץ ואני מתאוששת מהלידה.... 

הלידה הפתיעה אותך? שמחת שהספקת את הזריקות? מה התחושה שלך סביב זה שהיית רוצה שתתבטא במם?

לא רוצה לגנוב לך את החוויה

בלידה האחרונה לקחתי אפידורל והיו קצת ירידות דופק שהסתדרו.

לא הרגשתי צירים אבל בגלל הירידות דופק ובגלל שהעובר היה קצת גבוה,

ישבתי על המיטה והייתי מאד מאד מרוכזת בלנסות לנשום נשימות עמוקות וסדירות (וקולניות קצת) ולנסות להוריד אותו למטה יותר.

הדולה היתה איתי בחדר ואירגנה לי סביבה שקטה ורגועה (סגרה אורות, דלתות, הדליקה איזה נר אולי וכו').

לפתע פתאום נפתחת לה הדלת האחורית של החדר לידה ונחשו מי מציצה משם?

חמותי (שהגיעה מעיר אחרת) -  "רק להגיד לה בהצלחה וזהו..."

לא ראיתי אותה (כי כאמור הייתי מרוכזת בנשימות וישבתי עם הגב) אבל שמעתי את הקול שלה.

הדולה ההמומה ישר סימנה לה בלחישות ותנועות נמרצות שזה לא הזמן להכנס.

מרוב שזה היה הזוי זה די שיעשע אותי הסיטואציה הזאת... לא משנה מה נגיד לה היא תמיד פשוט תופיע...

לידה ראשונה.

אני משתוקקת להשתחרר, ומנסה למנוע כל דבר שעלול לעכב.

אני מספרת לאחות בתינוקיה שהבחורצ'יק עשה את צרכיו בטיטול, כדי שלא יגידו לי שזה מעכב.

היא שואלת אותי: "את בטוחה שהוא עשה? כי יולדות לפעמים הם "קוקו" (היא לא אמרה את המילה "קוקו", אבל עשתה את התנועה של סיבוב האצבע על הרכה".

ולסיום פותחת את הטיטול כדי לוודא שהוא באמת עשה..

התבנית הזאת בד"כ באה עם הסיום-

גם אני אוהב סכנות או גם אני חי על הקצה.

היה יותר מתאים התבנית שכתר הרימון השתמשה בה פה- חוויות מלידה מוקדמת: - הריון ולידה

ולכתוב את מה שכתבת ואז-

ספרי לי עוד כמה אמהות אחרי לידה מאופסות.

אבל- אם זה היה קורה לי הייתי ממש מתעצבנת על האחות  

אני ראיתי מול עיני את המילה "הביתה!", ככה ששום דבר לא עצבן אותי.

הטמטמת הגיעה כמה ימים אחר כך, ולא עזבה אותי עד עצם היום הזה..

התלבטתי בין שתי התבניות, אבל לא ראיתי משפט כתוב על אף אחד מהם..

ועוד סיפור:

בלידה השניה ילדתי תינוקת קטנטנה, עם קרחת בלונדינית.

הגעתי למחלקה ב11 בלילה אחרי הרבה שעות בלי שינה, וביקשתי שלא יעירו אותי להנקה בלילה, לא הייתי מסוגלת.

כעבור שעה מעירה אותי האחות ושואלת אם אני רוצה את הבת שלי.

בגלל שכבר העירו אותי אמרתי שיביאו לי.

אחרי דקה אני שומעת עריסה מתגלגלת לידי. אני פותחת את העיניים ורואה:

רעמת שיער שחורה!!

זה היה הזוי.

עוד לפני שהאחות בדקה לי את הצמיד ביד אמרתי לה ששלי בלונדינית וקירחת.

עד היום, שנתיים אחרי לא הגענו לכמות שיער שהיה לתינוקת ההיא, וגם לפולקעס שלה..

יאללה, תחיה, תכיני מם..

שמרו סיפורים לשבוע הבא- בע"ה אפתח שרשור חדש כזה  

את טובה בזה!

השלבים האלה של האבחונים לא קלים בכלל...

גם אני הכחשתי בהתחלה, אמרתי שרופא ההתפחות הזה (הראשון שהעלה את החשד) לא מבין כלום, קלינאית התקשורת סתם חושבת שכדאי שנברר על גן מיוחד והחברה שלי (הראשונה שאמרה לי משהו בכיוון) סתם משליכה מהילד שלה לילדה שלי.

היום אני שמחה באבחנה הזו, כי היא מביאה לנו שקט נפשי והמתקדות בדרכים הנכונות לעזור לה. וכן, גם כי אנחנו יודעים שעכשיו נחסכים לנו כל הצער והבלבול שחווינו עד שהבן הגדול שלי אובחן...

וכן, גם אני במחשבות על נישואין הרבה מהזמן (אצל הבן שלי זה כבר קרוב למדי), וזו דאגה מובנת בהחלט - כי בסופו של דבר נישואין הם סוג של גושפנקה למסוגלות חברתית, חוץ מזה שהם חלום של כל אמא יהודייה...

אני חושבת שהקושי העיקרי אצלך הוא הסביבה והתגובות שלה.

בגן של הבת שלי יש באמת ילדה שהאחים שלה לא יודעים שהיא אוטיסטית (מבחינתם היא בגן שפה). יכול להיות שזה גם מה שהם אומרים לסביבה שלהם... לא הצלחתי להבין בדיוק את הסיבה להסתרה, אבל אולי זה נובע באמת מהחשש לפגיעה בשידוכים... (הבת שלי לומדת בגן חרדי)

אני עדיין חושבת שהסביבה לא צריכה להיות סיבה להימנע מאבחון, אבל אולי כן יהיה מקום לחשוב על להסתיר את התוצאות שלו, אם אכן הן יהיו ASD...

שולחת לך שוב חיבוק גדול ומבין❤️

את מוזמנת לפרוק באישי, אם בא לך...

בואי נחלק את זה לשתיים:

החלק שאת צריכה לעבור כדי להבין ולעכל שיש לילד שלך בעיה מאובחנת. שזה טבעי, זה מבלבל, זה קשה, עיצוב וגם משמח להבין את המציאות.

והחלק השני, של הציבור שכל כך באטרף אחרי הנושא הזה, זה חולני ולא שפוי שביקשו מכתב שהבעיה לא אצל הבעל. אמאל'ה. זה נראה לי כמו ההיפך הגמור של עבודת ה'. בדיוק ההיפך מלצאת בשאלה, צריך לחזור בתשובה בנושא הזה. חיבוק גדול. תנסי כמה שפחות לשתף פעולה עם זה. פשוט שגעון. 

חיבוק לפותחת היקרה.

בציבור שלנו אין בכלל בכלל התייחסות לבעיות כאלו.

אני חושבת שכאן נכנסת אמונה בה'.

תאמיני שה' יסדר לכם שידוך שיתאים בול אבל בול למשפחה שלכם. שידוך שלא אכפת לו או לה מה "על הנייר".

אשתף אותך, ואולי זה יישמע גאוותני אבל פחות אכפת לי,

שכשפגשתי את חמותי,

פתאום הייתה לי אינטואיציה חזקה, שבה ראיתי אותה מתפללת כנגד הקיר ובדמעות לשידוך לבן שלה (בעלי).

כביכול היא זימנה אותי...

בעלי היה אברך גרוש עם חמישה ילדים. מה היה הסיכוי...?

והנה, ה' מזמן. אני מאמינה בזה בכל ליבי. שנישואים הם דבר כל כך קריטי לחיים, שאין מצב שזה לא מה'.

ויש עוד מלא אנשים עם כל מיני סיפורים שונים ומשונים, שהקב"ה זיווג אותם כאילו בעלי כורחם.

היה לי חבל וצורם לשמוע שהשיטה הישנה שלא מקבלת שום שונה- עדיין תופסת.

מה זה משנה שאחד הילדים יש קושי התפתחותי למען ה'? האם הורים "מושלמים" בהכרח יולידו צאצאים מושלמים?

ומתי רצון ה' זה לפסול כל דבר שלא מושלם?

פשוט התחושה של מי סוג א ומי לא,

שאם יש למשפחה אחת בעיה רפואית לאחד הילדים - אז ברור שצריך שידוך מותאם - עדיין מורגשת (אצלנו, לא מכלילה לרגע)

זה נקרא להיות מנומס, שזה די בסיסי..

לראות במישהו שאין לו שום בעיה סוג ב כי לאחיו יש בעיה כלשהי לא נקרא לקבל..

זה פשוט מוטמע ככ עמוק בתרבות שגם מי שמוגדר סוג ב מקבל את זה כצודק, אבל בחברה הכללית זה רחוק מלהיחשב קבלה או הכלה

ככה גם ספרדים סוג ב'...

אצל ה' ואצל המציאות הנפשית, אין סוג א וסוג ב.

יצאתי עם סוג א- בחורים שהיה להם הכל. שלא היה כלום על מה לפסול.

והנשמה ידעה כשהגיע המיועד.

כביכול הצביעה ואמרה- זה שייך לי. זה מהשורש שלי.

הייתי יכולה להתחתן עם זוג א, והוא היה יכול להיות אדם שאין לי שום שיחה משמעותית אתו. שום עומק ושום רגש.

אז מה היה עוזר לי סוג א?

המציאות הרגשית היא המציאות היותר אמתית ביחסים בין בני זוג.

ופה זה ממש לא משנה מה הסוג. משנה שזה מישהו ששיש ביניכם משהו משמעותי ועמוק.

אם יש למיועד אח עם בעיית עיכוב התפתחותית, מה זה אומר על האיכויות שלו?

מעניין אותי כי זו תפיסת עולם כל כך שונה.

אצלנו המיועד נשפט כאינדיבידואל בזכות עצמו ולא בהקשר של משפחה.

כאילו אם יש במשפחה תלמיד חכם אז זה מקפיץ את המניה, ואם יש אחות שקצת ירדה מהדרך זה מוריד את המניה?

כמובן זה מה שקורה אצלנו - קהילה חסידית קלאסית.

לשאלתך, בחורה שמגיעה מבית שכולם שם לומדי תורה, תלמידי חכמים

בחורה שמגיעה מבית שכולם שם בריאים בגופם שכלם נפשם

בחורה שאבא שלה 'מרשים', אם זה בזכות העבודה או הלימוד שלו - זו בחורה יותר שווה.

אבא שמשכים קום, לומד בעשר כוללים במקביל - עוד מניה.

לעומת זאת בחורה שיש לה אח או אחות שיצאו בשאלה

בחורה שיש לה קרובי משפחה עם קושי כזה או אחר

אם יש שני ילדים במשפחה? אז בכלל - מצב גרוע.

גם אם אין שום קשר בין הקושי של שני הילדים (אחד נוירולוגי השני פיזי, סתם תוקעת)

אני למשל מגיעה מבית - יש לי אח אחד שיצא בשאלה ועוד אח עם מוגבלות נפשית - מראש ידעתי שאין לי למה לצפות. מראש ידעתי שלא אזכה בשפיץ של הישיבה.

אם כי אני אישית גם ככה לא חיפשתי את זה, בפועל בעלי הכי טוב ונכון עבורי.

חיסרון שלו בגיל 20 הוא היום היתרון הכי גדול שלו.  

מבחינת הרקע המשפחתי

התפשרות ראשונה - חמותי היא טיפוס, כנל גם גיסתי. כבר בבירורים לאמא שלי היה קשה עם ההצעה הזאת בגלל הגיסה.

התפשרות שנייה - אח עם קושי רפואי.

ככה שזה ממש ענבי הגפן.

המשפחות ה ''טובות'' של הקהילה, נגיד אחיין שלי מתחתן - אח שלי ראש כולל, הבן שלו בחור כישרוני ברמות, ממש מהטובים בישיבה.

אח שלי קיבל עבורו רשימת מכולת של הצעות, רק היה צריך לבחור ולתעדף בין כשרונית עם לב זהב לכשרונית עם ראיית האחר.

הוא התארס עם בחורה שנחשבת מהטובות בסמינר שלומדת כמובן תכנות ובחיים לא תעבוד בזה. העיקר התעודה.

ההתנהלות הזאת רצחנית, זה מזה לא פייר

מאין תחושה שאין הזדמנות שווה לכולם.

הלוואי והמקובלות הייתה משתנה - קודם כל פגישה, הרבה לפני כל הבירורים מלא שידוכים יורדים בשלב הזה.

תנו לזוג להכיר, אחר כך תבררו מה הרקע של הסבתא החורגת.

ככה זה אצלנו (אנחנו חסידים, אנשים טובים אבל וואלה סיפור השידוכים לא הכי הוגן).  

כן אני יכולה להגיד שיש התקדמות, ילד עם תסמונת דאון - זה לא נחשב לבעיה.

אם יש במשפחה עשרה ילדים ואחד מתוכם עם קושי - יותר קל להסתיר את זה ממשפחה שיש להם ארבעה ילדים ואחד עם קושי.

כיום, כשמשהו מציע שידוך לגיסי, קודם כל מגששת מה הבעיה שם כי חייבת להיות אחת כזאת.

ואם אין בעיה ברקע המשפחתי מראש לא נכנסים להצעה כי בטוח יש פה איזה חתול בשק.

תודה על התשובה המפורטת.

גם אני חושבת שזה לא פייר וחוטא לאמת

אל תקנאי, גם לי יש ניסיונות

ובתחילת הנישואים היה לי ממש קשה. זה שמשהו הוא מאת ה' זה לא אומר שזה לא קשה או שאין עבודה..

ממש לא קל! והתקופה הזו עד קבלת אבחנה היא מטלטלת ומערערת ותדעי שזה הכי נורמלי בעולם (אומרת את זה כאשת מקצוע בתחום...), וכל מה שאת מרגישה עכשיו זה חלק נורמלי מהדבר הזה אבל אל תוותרי על זה! לא בשביל שידוכים ולא בשביל הסביבה! זו מתנה לילד ולך שתדעו בדיוק איזה טיפול ודרך להתוות לו.

בינתיים רק חיבוקים ושתדעי לך שאפשר לראות מפה איזו אמא מדהימה את וכמה את משקיעה בשני המתוקים שלך, לא משנה מה יש לו בדיוק- הוא זכה באמא כמוך! שמה שלא יהיה נותנת לו הכל ומשקיעה בו ועושה את הדבר הנכון גם כשהסביבה חושבת שאת מגזימה.

מקווה שבע"ה האבחון יעשה לו טוב ותלמדו מה מתאים לנתב אותו להצלחה ועשיה ברוכה שנכונה לו ולכם.
ומבאס שאת אמורה לדאוג לגיס שלא התחתן במקום לבן שלך...כלומר ברור שתדאגי לבן, אבל חבל שאבחון כל שהוא אמור להטריד שחלילה חלילה בגללו הגיס לא יתחתן...מאחלת שתהייה האבחנה הכי מדויקת לטיפול הכי מדויק וטוב בשבילו. הגיס עוד יתחתן, הזיווג שלו מחכה לו בעתו ובזמנו.
 

אין שמחה כהתרת הספקות.

נכון איבחון זו חותמת לכל החיים.

אבל ילד שמאובחן בגיל צעיר ולא משנה האבחנה .

מקבל מענה לקשיים שלו.

בגיל הצעיר במיוחד עם אבחנה של A.S.D.

חשובה התערבות מוקדמת ומייטבית לקידום הילד.

כשהתארסנו לפני כמה עשרות שנים.

זרקה בחורה חרדית(לא חכמה כלל)

אי פגם יש באחותך אשכנזיה.

מתחתנת עם בחור ספרדי עם אח מפגר!

סליחה על הבוטות.אבל כך קראו לבעלי מוגבלות שכלית.

שמעתי את זה דקה לפני חתונה.

רציתי לחנוק אותה . פשוט בחורה טיפשה ולא מחונכת .

יש אנשים עם אבחנה של אוטיזם בתפקוד גבוה.

שחיים חיים עצמאיים כולל נישואין.

לימודים אקדמיים .המון המון בהצלחה.

האבחון של הילד לא אמור לפגוע בכיס, הלכת רחוק חחח

סתם שיתפתי על הקושי שיש בשידוכים של בעלי מוגבלויות 

אם לא, אולי למצוא מישהי שתהיה איתם אחר הצהריים, כדי שתוכלי להתארגן?

לגבי סכין, אני לא יודעת בדיוק, אבל יש משהו כזה, אם הבעל לא נמצא.

בשמונה הכי מוקדם.

ופעם אחרונה כשבאתי אחרי תשע למקווה הבלנית ממש כעסה עלי

(זה היה במוצש של שבת שיוצאת מאוחר. לא ברור מתי הייתי אמורה להגיע. הסגירה היתה בעשר.)  

בגלל זה אני בלחץ.

או להתקשר מראש למקווה ולבקש לבוא בשעה מסוימת ככה ידעו מראש, מוזר שהיא כעסה עליך אם נסגר ב10 אז לבוא ב9 זה ממש הגיוני.

אישית הייתי מעדיפה לא לדחות אם למחרת יש לך משהו, חבל שתהיי בלחץ על זה.

לא מכירה את העניין עם הסכין.

אנסה להתקשר

יש לי חברה בלנית במושב ליד אשאל אותה אם יכולה להטביל אותי באופן חד פעמי

יודעת שיש עניין כזה (אולי מהקבלה, לא סגורה🙈) אבל יודעת שלא חייב סכין אפשר גם לישון עם בגד של הבעל

לגבי ההתארגנות, אם מסך מעסיק אותם, הייתי נותנת מסך ומתארגנת לידם מה שאפשר

ככה שיישאר רק להתרחץ..

חחחחחחח

תודה אבל

אלא סוג של להתכסות עם זה מעל השמיכה

זה עניין כזה של שמירה עד שהבעל יבוא

אבל אם רב אמר לך תהילים, פשוט תשני עם תהילים- הכי פשוט🤗

יצא לי כמה פעמים לטבול כשהוא היה במילואים ולא קרוב להגיע.. לא שמעתי על הדבר הזה

ושמחה אחהצ ולא קמה עייפה.

לא היתי מנסה לגרום לה לישון יותר. יותר כדאי למצוא לה עוד נשחקים שיעניינו אותה ויוציאו לה מרץ.

היא יושבת? זוחלת? 

זה באמת מתיש להיות איתם בלי הפסקה.

ממליצה לך ממש לישון ברגע שהיא נרדמת בבוקר ובצהריים. אפילו אפ לא תרדמי ורק תנוחי חצי שעה זה גם ממש עוזר. וכן, כל מה שצריך שהיא תישן כדי לעשות - יאלץ לחכות..

אם היא יושבת את יכולה להביא לה בריכת כדורים קטנה זה משהו די אהוב בגיל הזה

מרקמים על כסא אוכל- להפשיט אותה ולתת לה לשחק ביוגורט/ קמח/ מים/ מים עם קצת צבע מאכל

לתלות לה כל מיני דברים על הקיר ולתת לה למשוך

להושיב אותה בתוך מתחם סגור- ברכה קטנה, גיגית כביסה (ריקים כמובן), ולתת כמה משחקים רכים/ כדורים. לא יודעת למה הם אוהבים את זה אבל זה עובד.

זה לגמרי הזמן להתחיל לגוון לה במשחקים- קוביות,כלי בובה, בובה, מכוניות, דברים שישמשו בהמשך. כדאי לקנות מעכשיו

לגבי שינה- מאוד משתנה. אצלי הוא בדיוק בן תשעה חודשים ולאחרונה התחיל לישון יותר. לפני זה היה ישן בערך חצי שעה או אפילו עשרים דקות פעמיים/ שלוש ביום

נראה מהאתר מקום ממש מוצלח

מתכננים להיות שם הקיץ בע"ה

וזה גם די קרוב לאיקאה אם אני מבינה נכון

אבל זה שווה לדעתי. הבן שלי נהנה ברמות.

זה בריכת כדורים ענקית, נכנסים לשעה ומחליפים סבבים.

יותר משעה גם ככה הגוף כבר קשה לו עקרונית.

שמחה שאחרי הלידה הצלחת לטפל בווגינסמוס❤️

אני ממליצה על שערי צדק (אבל לא התנסיתי בבתי חולים אחרים), וממליצה בחום על אודליה גור אריה כדולה. ליוותה אותי בלידה אחרי קיסרי שב"ה הסתיימה יחסית במהירות בלידה רגילה. (אבל הייתה לי גם רופאה פרטית... לצערי היא כבר לא עובדת בשערי צדק. וכמובן, רופא פרטי זה עסק יקר בהרבה...) אודליה ליוותה אותי גם בלידה אח"כ, שאמנם הייתה ארוכה יותר אבל גם היא הסתיימה  בלידה רגילה.

שיהיה בשעה טובה ובקלות!

לגבי דולה: אני ממש ממליצה על אביה רייכנר. היא גרה באפרת. היא עושה גם הכנה ללידה וגם ליווי לידות. (בשנה האחרונה היא עשתה הפסקה מליווי לידות, אבל לאחרונה היא כתבה שהיא חוזרת לזה בקרוב. אז תלוי מתי את צריכה ללדת, כדאי לברר מולה.) 058-692-0324

הייתי ממליצה ללכת לעיבוד לידה

וכן, לקחת דולה מתאימה

ובקשר לבדיקת פתיחה זכותך המלאה להגיד שאת מסרבת לבדיקה (וגם לכל פרוצדורה אחרת)

זה הגוף שלך, וההחלטה היא בסוף שלך

מיילדת שצמודה ליולדת יכולה להבין אם היא בלידה גם בלי בדיקת פתיחה

נכון שיגידו לך שזה הנהלים וכו' וכו' אבל את לא מחוייבת לנהלים וזכותך עדיין לסרב

כמו שבלידה הראשונה היתה נראית בלידה וזה לא התקדם. בסוף הפתיחה כן יכולה לתת אינדיקציה גם ליולדת עצמה עד כמה היא יכולה להמשיך..

ולך הפותחת - חיבוק נשמעת חויה קשה, טוב שטיפלת בזה ובע"ה מקווה שתהיה לידה קלה ומעצימה.

אלא היו לה צירים במוניטור

ורק כדי לברר מה הפתיחה (שזה לא כזה חשוב בסוף ליולדת) התחילו עם אפידורל ואז כדי לא לבזבז סתם את האפידורל אז התחילו עם פיטוצין ובלון ומפל התערבויות בלתי נגמר

שאם לא הייתי בודקת פתיחה במרפאה, כנראה שהייתי יולדת בבית.

הייתי בפתיחה 5, אבל לא נראיתי בלידה פעילה. עם צירים לא סדירים ולא חזקים. בבת אחת זה קפץ לפתיחה מלאה וצירי לחץ.

רק כדי לתת אפידורל ולבדוק אותה, מאמינה שהכניסו כי היתה כאובה מאוד.

אני כן חושבת שליולדת במצבה חשוב לדעת מה הפתיחה כי זה מאפשר לה לדעת איפה היא נמצאת ולא בחוסר ודאות שיגרום לה לא לקחת אפידורל כדי לא לשחזר את הלידה הקודמת למרות שאולי היא כבר בפתיחה שכדאי לקחת..

או להפך, שתגלה שהיא בפתיחה קטנה ותחזור הביתה להמשיך מקלחות או עיסויים ותדע שהיא צריכה לסחוב עוד קצת.

נשמע לא פשוט❤️

ממליצה על טל חלפון המהממת 0585802617

לגבי הטיפול במשחות - אצלנו לא עזר. יותר מזה, כל פעם שהתחלנו למרוח באורח פלא הכל נעלם אבל יומיים אחרי שהפסקנו (בהתאם להנחיות) חזר כפול.

מה שכן עזר - מקלחות, לא מים חמים מידי

קרם לחות אחרי מקלחת

בגדים מבד נעים, בעיקר כותנה (לא יודעת אם בגלל האטופיק או רגישות שלו). 

מקלחות - באיזו תדירות? (היא די שונאת...)

איזה קרם לחות?

בגדים מכותנה (או בדים נוחים) זה רוב הבגדים שלה...

זה קשור גם בעונות השנה?

יש כאלה שדווקא יותר בחורף וכאלה שיותר בקיץ

שימי איזשהו קרם לחות לכמה ימים פעמיים ביום ותראי אם עוזר, נשמע שזה רמה די קלה אם פעם ראשונה קרה לה ואם לא מפריע לה

יש תקופות עם התפרצות ויש תקופות יותר רגועות.

מקלחת - יש לי שכנה מקלחת את הילד לכבוד שבת וזהווווו.

אצלנו כנל, הילד ממש שונא להתקלח, ככה שאני מקלחת פעם ביומיים שלוש. תלוי כמובן בהתאם לצורך. 

אז תחכי לראות מה הרופא עור אומר.

אם האטופיק לא מציק לה אז אפשר להסתפק בקרם לחות (אקווה קרם או משהו דומה) כדי למנוע החמרה, אם מגרד לה אז חשוב לטפל במשחה כדי שלא יציק לה, וכדי שלא תגרום בגירוד לפצעים שעלולים להזדהם.

אחרי מקלחת לייבש בעדינות אבל ביסודיות.

וטעות שלי, בעקבות משחה סטרואידית שהרופא נתן- זה עבר אבל לאחר מכן החמיר את המצב.

היה לה בחלק קטן מהפנים שהיה אפשר להתעלם אבל המשפחה לחצה עלי לפנות לרופא.

אני בטוחה שלא נעים להם להגיד שהיה עדיף לא להתערב כי זה היה בקטנה לעומת מה שהיא עוברת כבר שנים.

סטרואידים זה באמת מה😈 ומקללת את הרגע שנכנסו לחיי. לפעמים חושבת שהמציאו אותם כדי שהמטופלים יזדקקו לרפואה לנצח.

טוב אני סתם פורקת עכשיו...

חשוב לשמור על לחות העור כל הזמן

אם מזיעים אז לשטוף פנים, לנגב, ולמרוח קרם לחות

מקלחות קצרות ולא חמות מדי

כותנה 100%

לדאוג לנפש רגועה ובלי אוירה לוחצת בבית

ויש טוענים שקשור גם למזון- להמנע ממוצרי חלב, קמח לבן וסוכר מעובד

אבל בעיקרון

האלקטרודות חדפ/מתאימות לשימושים בודדים?

כמה מכשיר כזה עולה?

נראה לי כדאי לקחת פיקדון לפי נגיד שני שליש מעלות המכשיר

ועוד סכום קבוע לבלאי ולאלקטרודות

הסכומים תלויים בעלות המכשיר והאלקרודות אני לא יודעת...

ותבדקי אם זה יכול להיחשב מעשרות(מניחה שכן) ואז לא הייתי לוקחת על שימוש רק פיקדון.

(כלומר כל אישה יכולה להוריד ולהחזיר כמה פעמים הדבק לא חדפ, אבל לא מעבירים מאחת לשניה. זה ארבע אלקטרודות לכל אישה) עלה לי ניראלי מדו כמו שלושה שקלים לאחת, משו כזה

המכשיר עולה 315

לגבי פיקדון זה באמת שאלה

בכמה תוכלי לעמוד?

בהנחה שלא כל יומיים ייהרס המכשיר אלא נניח פעם בשנה.

איך זה הגיוני שצירים גובים להשכרה סכום יותר גבוה מעלות המכשיר?

או שהם ממש נוכלים או שפספסתי משהו...