יש מי שיענה לשאלות?

אני לא חושבת שמבחינה הלכתית יש מקום לתחקיר כזה. 

לא צפיתי בתוכנית ואין לי מושג איזה עדויות הובאו.

בדבר אחד אין לי ספק - התחקיר מגמתי.

אני חושב שגם לנפטר יש זכות ששמו לא יוכפש שלא בצדק.

אני חושב שלגישה הזו יש ביסוס חזק ביהדות.

יש בעיה טכנית, שאי אפשר לתת זכות תגובה בספרי היסטוריה, וצריך לדון איך מתמודדים איתה.

מה כן-

א. לא בסדר לכתוב ספרי הסטוריה לא הוגנים.

ב. העדר זכות התגובה, היא בעיה שמקשה על כתיבת ספרי הסטוריה הוגנים, אבל זה לא אומר שהיא מונעת אותם לחלוטין.

ג. אפשר שיש דברים שלא צריכים להכתב בספרי היסטוריה, ואפשר שטענות אישיות נגד בן אדם, מהסוג שלא יוכל להתברר אחרי מותו, יכללו בדברים שלא צריכים להכתב.

אני מכיר מקור כמעט הפוך 

הבנים מחויבים בזה מדין כיבוד אב אבל זה נשמע שרק הם

"תקנת קדמונינו וחרם, שלא להוציא שם רע על המתים:"

זכור לי שיש דיון האם יש איסור לשון הרע על מתים מהתורה, והקדמונים הוסיפו על זה חרם, הוא שהאיסור הוא רק מהחרם.

עוד משהו שנראה לי קשור - המושג של "יקרא דשכבי".

(אני רוצה לראות עם זה כולל לשון הרע או רק הוצאת שם רע - כלומר שמחרימים על זה)

א.אם לא היה אומץ לחשוף באיזשהו אופן לפני מותו - אין זכות אחרי(ולא משנה ימני או שמאלני)

ב.למי משעודד גיוס בנות לצה"ל - לא יכול לומר משהו נגד זה..

לעומת זאת על אונס אני אצעק ואצעק. גם אם הבן אדם נפטר -ודרך אגב גם אם הקרבן נפטרה . בושה וחרפה וצריך לצעוק את זה . 

ב. אתה אומר שמגיע לבנות אונס אם הן מתגייסות לצה"ל??? 

למקום של גברים בני 18 שלא קיבלו חינוך לצניעות מימיהם . 

זה בסגנון אנסו אותך כי לבשת מיני . אם כך אמור : רצחו אותך כי גרת ביהודה ושומרון . אין הבדל , תאמיני לי. את בעצם מצדיקה את הרוצח. 

בס"ד

השאלה העיקרית כמובן היא הזמן.

15 שנה עברו מאז גנדי נרצח, וכל המשודר בכתבה קרה שנים לפני הירצחו, עוד כשהוא היה בצבא או בשנים הראשונות לשחרור. מאז גנדי המשיך להתקדם ללא הפרעה והגיע לפוליטיקה מבלי שמשהי התלוננה עליו. לגבי פרשיות של עיסוק בנשים לא נפתחה על זה בכלל חקירה, אף אחת לא התלוננה על זה (לבית משפט) בחייו. גם המערכת הצבאית לא טרחה לבדוק את התלונות. 

אחת השאלות המתבקשות הן למה הן נזכרו רק עכשיו להתלונן? איפה הם היו עד היום?

שאלה שנייה היא אכן הגיעו עשרות בודדות של תלונות למערכת הצבאית, איזו סיבה הגיוניות יש שתלונה אחר תלונה לא קיבלה יחס ונדחתה? למה לא נפתחה עליו בכלל חקירה?

אבל לפני כל הקטע עם הנשים ניסו בתחקיר לבנות פרופיל של אדם אלים. הצורה שהם עשו את זה מעוררת קצת חשד בנוגע לאירועי השבוע האחרון. החייל היורה במחבל ואלוף המרכז שהורג מחבלים עם ידיים למעלה. בגלל זה הוא אלים. בגלל שהוא הורה להרוג מחבלים שבאו לעשות פיגוע גדול נגד ישראל.  אני ממש לא אתפלא אפ יש קשר בין הדברים שהם הנחו את בניית הכתבה.

אגב, כדאי לשים לב שהרבה מהכתבה בנויה על אנשים מושחתים בעצמם. איסר הראל, אותו האיש שהפקיר את פולאר והביא למאסרו. אהוד אולמרט שכיום יושב בכלא. וטוביה, עבריין שפתאום מתנצל עברו אבל מלכלך על גנדי. דבר נוסף שמעניין להסתכל עליו הוא הקשר לידיעות אחרונות וכן למירב מיכאלי. מעניין שהם נפגעו מגנדי גם כ"פושע", גם כ"אנס" וגם כ"אלים".

אבל בשורה התחתונה זה מגעיל לשחרר תחקיר הזה על אדם שנרצח. אדם שלא יכול להכחיש את זה ולא יכול להתמודד עם הטענות. זה לשמוע רק צד אחד מבלי לשמוע את הצד השני שהיה נקי כל ימי חייו ללא האשמה אחת (גם החקירה שלו על שיתוף פעולה עם הרוצחים נגמרה ללא הגשת כתב אישום). זה פשוט מגעיל.

בספו של דבר גנדי היה אדם שאוהב את הארץ, תרם רבות לעם ישראל ונפל כחלק במלחמה של הטרור בנו.

לסיום, דיון מעניין בנושא מתוכנית הפטריוטים בערוץ 20:

לא סתם אמרו שגיוס בנות זה גילוי עריות.

זו היתה הנורמה בצבא..

שכל מתגייסת היא כלי משחק בידי הדרגות היותר גבוהות לכל דבר וענין

בס"ד

אלא הפוך, שגנדי היה חריג מהשאר.

זה בניגוד למה שאתה אומר.

זה דבר ידוע שבאותם שנים  הפריצות שהיתה בצבא ובקיבוצים היתה נוראית 

עיין ערך משה דיין ועוד אחרים.

(זה הוזכר אפילו בשירים של התקופות האלה ברמז, למשל בשיר למשל על יצחק שדה: " אהב אישה ועוד אישה ועוד אישה"... והוא היה לאגדה).

בס"ד

אבל בכל זאת הם נופפו בכך שאצלו זה היה ייחודי.

זה בדיוק מה שמחשיד על כל הסיפור של התחקי הזה...

אם מדברים על פסילת מורשת בגלל מעשיו של האדם למה לא יוצאים בהתקפה חזרה שמורשת רבין היא דם על הידים ויש אלפי עדים חיים לזה..

בס"ד

אבל אני מדבר על הצד שעוד לפני ההגעה למסקנות אלא על הדרך...

הנצחת גנדי הייתה אנטי-תזה להנצחת רבין  ונועדה "להוציא עין" לשמאל. אלמלא האלהת הנרצח אני לא חושב שהרעיון הזה היה בא לעולם.

נשמע סביר שהוא התנהג בצורה שהתאימה לסטנדרט של מה שהיה אז בצבא. לא דבר שהייתי שמח על קיומו אבל במנותק מההקשר זה ממש התעללות בגופה.

בזה.

וד"ל.

קשה לשפוט את המציאות הזו בעינים של היום

חוצמזה שמפריע להם שהוא תלה גופת מחבל על מסוק והתסובב מעל כמה כפרים

או חיסל מחבלים וסיעניים שלהם בלי להניד עפעף.

זה גם חלק מהתחקיר.

ובכל מקרה בשונה מהרבה יוצאי צבא של אז אין ספק שע"פ התנהגותו גנדי חזר בתשובה בזקנותו על שטויות צעירותו

אז כל חיילת יכולה להפוך את הדבר הלגיטימי שהיה מקובל זמנו בצבא במיוחד בדרגים הגבוהים לדבר מכוער.

ואין לדבר סוף

וזה הופך את הטענות לא רלונטיות..

אי אפשר לאשר אי אפשר להכחיש

אחת הטענות היו שלפחות תזדהה..

לפי הטענות היה מאוד מקושר וחזק בחוגים רבים ושונים.

ובוא נזכור שזה לא כזה בנאלי וקל מבחינה רגשית להחשף,

ולא לשווא היהדות מקבילה בין שפכ"ד לג"ע -

כי יש בג"ע נזק חמור לנפש, שהנפש חותרת לא להציף.

איש לא היה שש לחוות את חווית "הרצחו" מחדש.

באופן תיאורטי

מישהי מספרת סיפור שאי אפשר לאשר או להכחיש.

[אלא אם כן היא שיקרה בטיפשות, והשתמשה בפרטי רקע לא נכונים בעליל].

לא תמצא מישהו שיעיד שהנאשם היה במקום אחר באותו זמן, ולא ימצא גם מי שיעיד שהסיפור קרה.

הנאשם הלך לעולמו, ולא מסכן אף אחד, וגם לא יכול להתגונן.

אתה תפרסם סיפור כזה, ותגרום נזק חמור לשמו של אדם שיש סיכוי של 50%, או 70%, או אפילו רק 20% שהוא חף מפשע?

אין ספק שאתה צודק

מצד שני,
מדיניות של השתקה מוחלטת כלפי תלונות זה לא משהו
שאנחנו מעוניינים בו


מה שמעסיקה אותי היא השאלה האם לנו יש עניין כלשהוא
בבירור האמת הזו. כלומר, אילו יכולנו - האם היינו עוסקים בכך
או פוטרים כלאחר יד את הטענות.

מבעד לשאלה הזו, מורכב לי מדי לנסות לענות על השאלות

ההיפותטיות הללו, כי כל תשובה פשוטה מייצרת מציאות גרועה.

ב. אני מקווה שאתה צודק.

לא סתם הואשמו הגורמים הדוחפים לזה בגילוי עריות..

זה היה המצב דאז שלכן החרדים למשל ברחו מהצבא, בגלל ההתנהלות דאז

ידוע שבאותה תקופה הפריצות היתה בצבא דבר שבשגרה.

יתכן והיו מקרים חריגים.

תלונות על מקרים חריגים שכאלו אפשר לשפוט במעמד 2 צדדים בלי קשר למרחק השנים.שחלפו מאז המקרה.

במעמד צד אחד אפשר לקחת מקרה שהיה או שלא היה ולהציג אותו באור שונה ומכפיש בלי תגובת הצד השני..

וזה בדיוק מה שקרה כאן

אבל לקחת דבר שכל אחד עשה זמנו בצבא ולהפיל את זה על ימני אחד..

לא כדאי לעודד הלקאה עצמית.

פשוט לזרוק להם את האמת בפרצוף - שכולם צבועים..

כי גם אני חושבת שכלי התקשורת שמאלניים ומגמתיים . אבל ראיתי את חמש הדקות של העדות על האונס. הלואי שזה שקר , אבל זה לא נראה ככה . ועכשיו אני אזרוק פצצה. גנדי קרוב משפחה רחוק שלי. כל שאר העדויות מיותרות מבחינתי ולא מעידות על כלום . על אונס אני לא אשתוק וצריך להוקיע את זה נגד השמש , וזו דעתי. וזה בעייתי שאנשים עדיין רוצים לטאטא מתחת לשטיח. אם זו היתה בת , או אחות שלהם??? . 

וכן נשים לא מדברות על זה הרבה פעמים. זה לא פשוט. 

זה הכול חלק מדרבי בין הפועל שמאל לבית"ר ימין.

כל תחקיר הוא גול במשחק הזה.

מצד שני, גם כך כל מי שרואה בדמות היסטורית כסמל וכאב רעיוני

לא באמת פועל כמותו בכל דבר ועניין. יוכיחו כצנלסון, בן גוריון, רבין ואחרים.

כך שזה גם לא נורא מדי שמיתוס כזה מנופץ.

אם אדם הופך לסמל בעיני רבים, ויש באישיותו גוונים בעייתיים,

אז הדבר צריך לבוא לידי בירור (אמיתי).

לפעמים צריך לבחור בין אור השמש לחשכת הארכיון.

אם בחרת לקדם את זכרו של סבך, 

אתה מסתכן בספיגת הרעל מצד מתנגדיו או אלו שסבלו ממנו.

אי אפשר להיות דמות ציבורית ורק להרויח מזה,

זה טבעו של עולם.

לפני האיש ציבור

והבחירות האחרונות יוכיחו

גם סקרי דעת קהל מוכיחים שדעות ימניות שלא מיוצגות בתקשורת

ונקודות מבט ימניות כלפי אישי ציבור מהשמאל שנפטרו נוכחות היטב

בשיח הציבורי מבלי שהתקשורת תקדם אותן

בס"ד

לפחות על רבין ושרון (על משה דיין אני לא יודע מה הסיפורים) הדברים האלו צצו בחייהם, זה לא משהו שפורסם 15 שנה אחרי מותם. וזה ההבדל. אריאל שרון הספיק לומר את דברו בכל החקירות נגדו, ואם לא הוא, אז בנו עומרי שישב על כך בכלא והדברים אכן היו נכונים. גם על רבין כולם ידעו עוד בחייו על פשעיו. אצל גנדי זה אחרת. זה פורסם אחרי מותו, בזמן שבחייו הוא היה נקי.

כבר ב-1991 הנושא עלה בפומבי

בבקשה לאסור את פרסום התחקיר נטען שב-1991 פורסמה כתבה בה עלו חשדות דומים לאלו שעלו בתחקיר. איני יודע מעבר לכך, וגם לא ראיתי את התחקיר (וגם איני מעוניין).

בחייו או אחרי מותו, אם מישהו הוא דמות בעייתית אז צריך לשאול את עצמנו

האם זה סמל שאנחנו רוצים לחנך דורות על ברכיו.

אם יודעים שיש סביבו דיבורים (וכמובן שהיו, בתחקיר הוצגו כתבות מהעיתונות דאז)

מנציחי זכרו יכולים לשקול את האפשרות לוותר על ההנצחה או לצמצם אותה.

אם בחרו לדבוק בהנצחה, יישר כח, אבל יש לכך מחיר.

וכל אדם ציבורי יש לו כמה וכמה צדדים

נקודת ארץ ישראל השלימה אצלו הוא דבר ראוי להערכה ולהנצחה

אין ספק שלכל פוליטקאי יש נקודות שחרות

 ולכל איד ציבור יש תקופות בעיתיות.

אם זה תקף לכל אחד אז הפוליטקאים הם האנשים האחרונים שאפשר ללמוד מהם משהו..

שום דמות כזו לא ראויה לחיקוי.

וכאן נשאלת השאלה, האם יאמרו בקול גדול וברור להוציא את מורשת רבין המטונפת בדם אלפי יהודים?

או בכלל כל מוסד הנצחת איש מסוים?

והמקסימום שיקחו זו דוגמת מעשים מסוימים וחיוביים  של אדם זה או אחר ויתנו דגדש על המעשה ולא על האישיות

אם כך יעשה - זה יהיה דבר חיובי ביותר.

והשאלה החשובה, האם ברגע שהתקשורת מנסה לעשות את זה בצורה חד צדדית כלפי הימין צריך לתת לה להכנס עוד פעם במחנה הימין כולו? או לתת מלחמה חזרה גם במחיר זה או אחר?

עלו רק בגלל שהוא היה איש ימין.

תאמין שעל כל  אחד שבפוליטיקה יש לתקשורת קופה של שרצים מוכנה לפתיחה ברגע שצריך..

האשמות יכולות להיות לא נכונות,

אבל גם יכולות להיות נכונות.

לא על כל איש ימין שנפטר התבצע תחקיר דומה.

או שהתכוונת שעדיין לא נחשף...

מצד גורמים בתוך מחנה הימין הפוליטי

קרא ערכים בויקיפדיה על כל מנהיגי הימין הפוליטי בתולדות המדינה

ותגיד לי אם יש כל כך הרבה תקדימים לאישומים כלפיו ולעיסוק דווקא בו.

יתכן שהוא טהור לחלוטין, אני רק חושב שאנחנו לא פטורים מהבירור,

ככל שזה ביכולתנו (אם בכלל)

אני רוצה להתווכח עם הטענה שהדיון בכלל לא רלוונטי היום

לבטל את כל המיזם בגלל זה, זה ויתור שיביא לעוד שרשרת ויתורים 

המצב הכי גרוע הוא שחלק מהאישומים נכונים והאדם הזה מונצח

כיהודים במדינה עם שלטון יהודי.

שיש כאן אדם שעשה מעשים גרועים - וחזר בתשובה, וידוע שעל פי התורה לא מזכירים מעשיו הראשונים.

מול בן גוריון שעבר ג' העבירות החמורות - ואותו את זכרו והנצחתו צריך להוקיע..

או כישראלים שאז מסתכלים אחרת.

כרגע אנחנו בשלב מתקדם שמצליחים להכניס את דרך החשיבה של התורה לתוך חיי היום יום הישראלים.

וגם בסיפור הזה צריך להתייחס בתהאם על מנת להטמיע את אוה דרך חשיבה.

ומכיון שאותו אחד עשה תשובה (כמו בגין למשל)

בשונה מאחרים שלא התחרטו על מעשיהם(אריק שרון למשל)

אפשר להעביר את זה ולזכור שאם הנושא יצוף להסביר שיש דרך לא טובה וצריך להתרחק ממנה גם אם נכשלים יש חזרה בתשובה, ואפשר למשל לקחת את גנדי כדוגמא

כך שמצליחים לתפו את שני הקצוות, גם להוקיע את מעשיו הלא טובים וגם להנציח את מעשיו הטובים

אני מסכים שצריך להוקיע את מעשיו הלא טובים.

הבעיה שמנסים להשתיק את הדיון לחלוטין

זה בצורה הכי הפוכה ממה שמתואר בתחקיר.

ניסין ההשתקה הגיע בגלל הצורה שהציפו אותו

תיאורטית  - גם הוא יצר קשר וביקש מהם סליחה - הם יכולים לשקר ולמר שלא ואף אחד לא יסתור את דבריהם..

לעומת מעשיו שהראו בפועל דרך אחרת מהדרך המתוארת בתחקיר

לבטא את הזוית שלהם בעניין לפי ההיכרות איתו

יתכן שיש להם מה להוסיף בעניין

השאלה מתי ותוך כמה זמן צריך להניח למת שעשה דברים (חמורים ככל שיהיו) ולהמשיך הלאה?

וזה נכון בלי קשר לזמן שחלף

ניתן לוותר על הפיכתו למופת והנצחתו,

אם רוצים להניח לו ולחסוך את הדיון עליו

ואין שום דרך להוכיח את זה..

כל שקילה מחדש מזיקה לכל מחנה הימין כיום.

אם זה לא היה פוגע אולי היה מקום לשקול - ברגע שיש חשד וודאי

במלחמת חפירות כללית מול מחנה השמאל,

במקום להתמקד בערכיו ולפעול בהתאם למען הכלל.

את זה אנחנו רואים גם כשבאים לגייס תומכים למאבקים שונים.

אנשי ציבור מראש מעדיפים לעשות שיקולים של מחנה ולהתנער

ממאבקים "שוליים וקיצוניים" במקום להתלכלך.

השמאל והערבים יודעים לתקוף חזרה במקום להבהל ולהתנער מפחד ש...

שכולו דמיון - אין בו את האחווה של המחנה והוא כבר לא בדיוק ימין

שכל השפויים מבינים שהפתרון נמצא מחוץ לפוליטיקה ומשפיעים בצורה תורנית על עם ישראל

מה גורם לך לפסול דמות, או להוציא אותה מאלה שראויים לכבוד.

מה יהיה יחסך למישהו שחייו מלאי מסירות נפש למען עם ישראל -

אבל

ניצל תפקיד שלטוני לטובות הנאה לא חוקיות?

או נטל חלק בסזון?

או פינה את ימית?

או חי באופן אישי חיי הוללות?

או היה מעורב בצעירותו ברצח פוליטי?

תמצית מה שמטריד אותי פה זה הנטיה למנוע את הדיונים הללו

מחשש להיות חשופים ופגיעים להאשמות ממחנה השמאל

האם חזרה בתשובה לאחר מעשים שכאלו תופסת?

כיהודים, וכפוליטקאים ישראלים.

כיהודים אין ספק שכן

כפוליטקאים ישראלים הדיון הוא אם לחיות כיהודים או לא

זה לא משנה ימין או שמאל - כל סיפור שנפתח אחרי פטירתו של האדם לא ראוי לעלות לדיון.

אם זה נפתח לפני פטירתו הסיפור אחר לגמרי

לא על המעשים השלילים - ולאו דווקא על המעשים המתוארים בתחקיר

האם תציב את תמונתו על קיר בית הספר?

כל זמן ששמות אנשים שעשו מעשים הרבה יותר גרועים מונצחים אני לא רואה בעיה בזה.

בעיקר שאם הוא יונצח  זה יהיה כאיש ימין שנרצח על קידוש השם ולא כאיש מושחת

כשאתה מנציח דמות של חברם של עבריינים ורומס נשים,

אתה בעצם אומר - העיקר גבורה וארץ ישראל, השאר זה ערכים שוליים

שאפשר לדלג עליהם.

לשלבים מתקדמים עד לפני כ-10 עד 15 שנה.

ומדובר בחלק מהמקרים בפרשיות שהתרחשו בפועל

זמן רב לפני כן.

בעיני חשובה השאלה הערכית, 

האם נכונות הטענות שמופנות בתחקיר כלפי גנדי לא מטרידות

אותנו בכלל?

ואין שום דרך להוכיח...

נ.ב. הקשר עם עבריינים הוזם בזמנו

במי שהתייחס כך לנשים והיה בקשר עם עבריינים.

(אגב, אין ספק בקשר שלו עם העבריינים,

הוא צולם באירועים שלהם ושיחות טלפון איתם הוקלטו.)

הם יראו במעשים אלה כשוליים וחסרי חשיבות,

כי אם מחליקים איתו גם הם יכולים להחליק.

סמל.

באשר הוא .

מצד שני אם הוא חזר בתשובה (לפי מעשיו) האם הוא כן יכול להיות?

כדי להפוך אותו לסמל

והשאלה האם אני מעוניין שזה יהיה השימוש בכספי

או שיש לי משהו נגד זה

אם יש איפה ואיפה אני מעדיף שזה יהיה מאשר ימחק על חשבון ידים שמלוכלכות בדם יהודי.(רבין פרס וכו).

התחקיר אאלט לא הראה פעם אחת שמישהו נהרג בגללו.נכון?

במקום שהדיון יהיה איך מנציחים מישהו שבגלל מעשיו נטבחו יהודים.

הדיון נהיה איך לא להנציח איש ימין שנניח שעשה מעשים אלו או אחרים  - ששום מעשה לא הגיע לשפיכות דמים בפועל.

וזה בדיוק מה שהתחקיר  הזה רצה שיהיה

בדיוק כמו עם החייל היורה,שבמקום שהדיון יהיהי על המחבל הרוצח הוא הוסט בצורה מתוקשרת לחייל.

בדיונים שכאלו צריך לתת את הדעת מהי הכוונה הנסתרת ולדאוג לסיכולה.

ולפתוח את הדיון בצורה אוביקטיבית

אבל לו יצוייר ויש אמת בחלק מהטענות, האם אין בעיה בהצבתו כדמות מופתית?

אבל, מה הערך הגדול של 'לאוורר בשמש'?

אני מבין את זה, כצריך לטפל בבעיות, ומאיזה שהיא סיבה טיפול שקט לא מספק, ומניחים שעירובו של הציבור יועיל לטפל בבעיה [לחץ ציבורי או דרכים אחרות].

אבל כשמדובר על דברים מלפני עשרות שנים, ע"י אדם שכבר לא בחיים, איזה בעיה ה'אוורור' צריך לפתור, ואיך בדיוק הוא מסוגל לפתור אותה?

שחלק ממניעי הפרסום הוא מאחר ומדובר באישיות ציבורית שהמדינה משקיעה כספים בהנצחתו.

אם אני לא טועה אמרו את זה מפורש

עם הבדלים פעוטים:

נניח שמנהיגי ההתיישבות המהימנים היו מודים שם שמאחורי הקלעים

היה אחראי לפגיעה בהתיישבות או להפקרת מתיישבים לטרור.

(והיו טוענים שמחמת כוחו והשפעתו לא יכלו לחשוף זאת)

האם במקרה כזה היה מועלה הטיעון נגד רמיסת המת?

אנא ענו בכנות...

אסור להכפיש אחרי מותו

לפחות אם אין ראיה וודאית ב100% - שלפחות קבילה משפטית.

וזה לא קשור אם הוא מימין או משמאל.

זה ענין אנושי בסיסי שעם כל הצער והכאב יש דברים שצריך להניח ולהמשיך הלאה 

את הכתבות בעיתונים וההקלטות שמעידות על קשריו עם העבריינים

כל אלה נודעו בחייו

מישהו ניסה לשמוע את הצד שלהם בזה?

אם רק הקשרים האלו היו הבעיה  - הדיון היה אחר.

ואני בספק אם יש פוליטקאי שלא היה בקשר עם גורמים עבריניים אלו או אחרים.. וד"ל

ולתת להם את כל הכבוד -

מאשר להשתיק

ברגע שאתה רוצה לשמוע את דעתך במידה מוסימת זה לסתום את הגולל חזה על הנושא הזה

הבעיה שאנשי ימין הגיבו שהשתקה באופן כללי היא הדבר הנכון.

עם זה בדיוק אני מתווכח

אם היו פותחים את זה בצורה אוביקטיבית.

נניח שבלי קשר לחוק

היה לדון אם הוא חזר בתשובה ולא מזכירים מעשיו הראשונים או עדיים יש צורך. 

בצורה כלשהיא צריך לפתוח את זה

בהחלט יש לדון בזה, גם הדיון בכך מושתק כחלק מההשתקה

ונעשה העוול למת, על אי ההזדמנות להציע את אפשרות חפותו

(בהליכה לכיוון ההשתקה יש אמירה משתמעת שלא יצליחו

להוריד מחומרת ההאשמות ע"י דיון)

הוא מת ולכן יש עניין לא לחפור בזה יותר מידי 

נכון שיש עניין לתת לנשים כח להתלונן אבל צריך לשים לזה גבול (מי שלא התלוננה כל כך הרבה זמן - שתישאר בשקט) אפילו בתקופה שהוא נרצח לא זה לא היה ממש מחוץ לנורמה (בטח שלא כמו היום) 

היכולת שנותנים לנשים "ללכלך" על אנשים היא מוגזמת בעיני 

(יעיד עלי די"מ שמכיר אותי - שאין לי סמפטיה לפוגעים בנשים, אבל שאני חושב שמערכת האזונים במדינה כאן דפוקה לגמרי)

בס"ד

תנסה לדבר אל המצבה שלו אולי הוא יענה לך לחקירה. אבל כל עוד אין לו את היכולת להגיב אין שום רשות להכפיש את שמו ולפגוע בו. אתה לא יודע מה יש לו להגיד בתגובה ואתה לא יודע אם הוא יכול להוכיח אחרת. 

אז מה אשמות ההנות שהוא אולי פגע בהן?

שהן נזכרו להתלונן 50 שנה אחרי זה.

אםשר להתחיל מהי הסיבה שמכניסים ציציות בבית העלמין

בס"ד

אבל זה גם מאוד קל להכפיש אדם שלא יכול להגן על עצמו.

אין לך את היכולת הנפשית להתלונן? אל תחכה 15 שנה אחרי מותו בשביל לעשות את זה. למה עכשיו יש להם אומץ? כי אין מי שיפריח להן את זה. הזכות שלו להגן על שמו הטוב נשללה ממנו.

אם יש ערעור על חפותו לא צריך להשתיק אלא לברר ככל האפשר

ולו יצוייר שימצאו עדויות נאמנות שיש אמת בדברים - יש להפסיק את ההנצחה

וכבר אמרו חז"ל הרוצה לשקר ירחיק עדותו (ל50 שנה..)

רק למפעל ההנצחה

אבל עמדתי בעינה עומדת. אני מרגישה בושה וצער גדול. הלוואי וזו איזו קונספירציה , אבל העדות נשמעה מאד אמינה בעיני. 

בלי צבא שמגן, ההתיישבות לא תצליח להגן על עצמה

הפוך יכול לקרות, הצבא יכול לתפוס שטח ולהגן עליו בלי התיישבות

שאלתי ג'מיני AI:

בצפון השומרון הייתה התנתקות, באחרונה היא בוטלה. עד לביטולה של ההתנתקות איך זה היה מבחינת אירגוני טרור והמאבק בהם בצפון השומרון בהשוואה לשאר שטחי יו"ש?

וזה מה שהוא ענה:

מבחינת התפתחות התשתיות של ארגוני הטרור ואופן המאבק בהם, צפון השומרון (גזרת ג'נין וטולכרם) הפך במהלך השנים שלאחר התנתקות 2005 לאחד האזורים המורכבים והמתוחים ביותר ביהודה ושומרון, והציג מאפיינים שונים מחלקים אחרים באזור (כמו יהודה או דרום השומרון).

1. התחזקות ארגוני הטרור והקמת "גדודי הטרור"

* ואקום אזרחי וביטחוני: הפינוי של ארבעת היישובים (חומש, שא-נור, גנים וכדים) ויציאת הנוכחות האזרחית הישראלית מהאזור יצרו רצף טריטוריאלי פלסטיני נרחב. אף שצה"ל והשב"כ שמרו על חופש פעולה מבצעי ולא נסוגו מבחינה צבאית כפי שקרה ברצועת עזה, היעדר התיישבות וצירי תנועה אזרחיים ישראליים יומיים צמצם את הנוכחות הקבועה של כוחות אבטחה בשטח.

* התבססות תשתיות מקומיות: בגזרה זו, בפרט במחנה הפליטים ג'נין ובטולכרם, קמו להתארגנויות טרור מקומיות ("גדודי ג'נין", גדודי חללי אל-אקצא וג'יהאד איסלאמי) יכולות עצמאיות גבוהות יותר בהשוואה לאזורים כמו חברון או גוש עציון. הארגונים הצליחו לגייס פעילים רבים, לאגור אמצעי לחימה, לייצר מטעני חבלה רבי-עוצמה ולהקים מערכי תצפית.

2. אופי הלחימה והמאבק בטרור

* מעוזי לחימה ומטענים: בשונה מאזורים אחרים ביו"ש שבהם הטרור התבטא בעיקר בפיגועי יחידים (דקירה, דריסה) או חוליות ירי נקודתיות על צירים, בצפון השומרון התפתחה דפוס לחימה מורכב המזכיר לעיתים לחימה בשטח בנוי מאתגר. צה"ל נתקל בשימוש נרחב במטעני גחון שהוטמנו מתחת לכבישים, ירי מסיבי לעבר כוחות נכנסים ושימוש בבתים ממולכדים.

* ניסיונות ייצור רקטי: צפון השומרון היה האזור היחיד ביהודה ושומרון שבו נרשמו ניסיונות חוזרים ונשנים (בעיקר בשנים 2023–2024) לייצר ולשגר רקטות פרימיטיביות לעבר יישובים ישראליים בגלבוע ובאזור התעשייה שח"ק.

3. משוואת חופש הפעולה המבצעי

* הסלמה באמצעים הצבאיים: ככל שגברה התנגדות החמושים בכניסות לכפרים ולמחנות הפליטים בצפון השומרון, נדרש צה"ל להפעיל אמצעים שלא היו בשימוש יומי בשאר שטחי יהודה ושומרון. זה כלל שימוש נרחב בדחפורי D9 לפתיחת צירים וממולכדים, סיכולים ממוקדים מהאוויר באמצעות כטב"מים ומסוקי קרב, ומבצעים חטיבתיים ממושכים הנמשכים מספר ימים (כדוגמת מבצע "בית וגן" ב-2023 ומבצעים נרחבים לאחר מכן).

* היחלשות הרשות הפלסטינית: מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית איבדו כמעט לחלוטין את אחיזתם באזור ג'נין וטולכרם בהשוואה לערים כמו שכם, רמאללה או חברון, מה שהותיר חלל שנכנסו אליו חמאס והג'יהאד האיסלאמי במימון איראני.

השוואה לשאר שטחי יהודה ושומרון

| מאפיין | צפון השומרון (עד ביטול החוק) | שאר שטחי יהודה ושומרון |

|---|---|---|

| רצף טריטוריאלי פלסטיני | נרחב מאוד, ללא נקודות התיישבות ישראלית במרחב ג'נין. | מקוטע, משולב בנוכחות אזרחית וצירי תנועה ישראליים יומיים. |

| דפוס איום מרכזי | מטעני חבלה כבדים, ירי מאורגן, ניסיונות רקטיים. | פיגועי ירי בצירים, פיגועי דקירה/דריסה וחוליות מקומיות. |

| משמעת ומשלח של הרש"פ | אובדן שליטה קמעונאי של מנגנוני הביטחון. | שליטה יחסית גבוהה יותר של מנגנוני הרשות. |

| שימוש באמצעים אוויריים וצמ"ה | תדיר ויומיומי במבצעים מיוחדים. | ממוקד ונדיר יחסית, בהתאם לאירועים נקודתיים. |

לאחר ביטול צו איסור השהייה והסרת מגבלות ההתנתקות בצפון השומרון, החל צה"ל בשינוי התפיסה המבצעית במרחב במטרה להדק את האחיזה הביטחונית ולסכל את תשתיות הטרור שהתבססו באזור לאורך השנים.

ביטול צו איסור השהייה בצפון השומרון

הסרטון מציג את הדיווח על ביטול צו איסור השהייה בצפון השומרון על ידי אלוף פיקוד המרכז, המהווה את השלב המבצעי הסופי בביטול חוק ההתנתקות באזור.

עד לביטול ההתנתקות בצפון השומרון (תיקון החוק ב-2023 ויישומו המלא ב-2024–2026) האזור הזה היה שונה משאר יהודה ושומרון בעיקר בגלל הוואקום שנוצר בנקודות הספציפיות שפונו, לא בגלל נסיגה מלאה כמו בעזה.

ב-2005 פונו ארבעת היישובים חומש, שא-נור, גנים וכדים, וכן בסיסים צבאיים (בהם מחנה סנור/גבע, שפונה סופית ב-2006). החוק אסר על שהיית ישראלים אזרחים באזורים האלה. צה"ל לא יצא מכל צפון השומרון – הוא המשיך לפעול בכל יו"ש, כולל פשיטות לשטחי A כמו ג'נין – אבל בנקודות שפונו לא הייתה נוכחות אזרחית יהודית קבועה ולא היו בסיסים קבועים כמו קודם. ניסיון להקים מחדש את מחנה סנור ב-2006 נחסם מסיבות משפטיות כי זה סתר את החלטת ההתנתקות.

מה קרה בפועל מבחינת טרור

ג'נין והסביבה (מחנה הפליטים, טולכרם והמשולש שכם–ג'נין–טולכרם) הפכו למוקד הטרור הבולט ביותר ביו"ש בשנים שלאחר מכן, במיוחד משנות ה-2010 המאוחרות ועד אחרי 7 באוקטובר.

הג'יהאד האסלאמי ("גדוד ג'נין"), חמאס וקבוצות מקומיות בנו שם תשתיות מאורגנות יותר: חמושים שפועלים בגלוי, ייצור מטענים ומטעני צד, ניסיונות רקטות, ושיתופי פעולה בין ארגונים. הרשות הפלסטינית איבדה שליטה מעשית באזורים האלה.

ג'נין הוגדרה לא פעם כ"מייצאת הטרור מספר אחת" – עשרות פיגועי ירי שיצאו מהמרחב, ומחבלים שיצאו משם לפיגועים בתוך ישראל (בני ברק, תל אביב, אלעד ועוד). גם ישיבת חומש, שפעלה באופן לא רשמי במקום שפונה, הייתה יעד לפיגועים (למשל רצח יהודה דימנטמן ב-2021).

אבי דיכטר, שהיה ראש השב"כ ערב ההתנתקות, התריע מראש שנסיגה מצפון השומרון עלולה להפוך את האזור ל"עזה" מבחינת טרור. מקורות ביטחוניים ופרשנים תיארו את האזור כ"ארץ הג'יהאד" או "חור שחור" יחסית.

חשוב לציין שג'נין הייתה מוקד טרור גם לפני 2005 (פיגוע מלון פארק בנתניה ב-2002 יצא משם). ההתנתקות לא יצרה את הבעיה מאפס, אבל הוואקום בנקודות שפונו הקל על התבססות תשתיות ועל חופש תנועה יחסי לחמושים באזור ספציפי שקרוב לקו התפר ולערים ישראליות (עפולה, חדרה, נתניה).

השוואה לשאר יו"ש

בשאר יהודה ושומרון (שכם, חברון, רמאללה, גוש עציון וכו') גם היה טרור משמעותי – שכם היא מוקד מרכזי נוסף – אבל בצפון השומרון בלט יותר חופש הפעולה של החמושים ופחות נוכחות ישראלית קבועה "על הקרקע" באותן גבעות שפונו.

באזורים עם התיישבות יהודית צפופה יותר יש בדרך כלל:

יותר מוצבים וכוחות קבועים סביב היישובים והכבישים.

יותר מודיעין מתושבים וחיכוך יומיומי שמחייב נוכחות.

פחות "שטח מת" שבו ארגונים יכולים להתארגן בגלוי יחסית.

המאבק עצמו נמשך בכל יו"ש באותם כלים: פשיטות, מעצרים, הריסת בתי מחבלים וסיכולים. ההבדל היה שצפון השומרון דרש מבצעים גדולים וממושכים יותר (כמו "בית וגן" ב-2023 ומבצעים מאוחרים יותר) כי התשתיות שם התבססו חזק יותר. אחרי 7 באוקטובר החשש מ"אוקטובר 7 מצפון" או "מיני-עזה" באזור הזה גבר בגלל הקרבה הגיאוגרפית.

בקצרה: עד הביטול האזור לא היה "מנותק" כמו עזה, אבל הנקודות שפונו יצרו חלל שארגוני הטרור ניצלו, והפכו את צפון השומרון למוקד הבעייתי ביותר ביו"ש בשנים האחרונות שלפני החזרה. הביטול והחזרת יישובים ובסיסים נועדו בין היתר לסגור את החלל הזה.

רוב הטרור שהוא מדבר עליו זה לפני ההתנתקות

ואופן אבסורדי ההתנתקות הורידה את הטרור בג'נין.

אחרי ההתנתקות,

שכם וחברון היו הרבה יותר בעיתיות מאשר ג'נין

"מודל ג'נין" עם התיאטרון של של זביידי וכו'

וגם, שחזר הטרור לג'נין, כמות הצבא שהוקצה לטובת המקום היה קטן משמעותית מאשר מה שהיה קיים סביב ערים אחרות

וחוץ מזה שאם לא היה בכלל צבא אז היו מקימים משהו הרבי יותר טוב ויעיל.

וטכל'ס, הגבעות מגינות בס"ד

מה הצבא עשה מ2005 ועד לפני כשנה בצפון השומרון?

לא היתה שם התיישבות (ותעשה לי טובה, מבוא דותן וחרמש זה נקודה פיצית על המפה)

מה הצבא עושה עכשיו ברמת הגולן הסורית?

מה הוא עושה בדרום לבנון?

אבל חלק מהמהלך שלהם זה לגרום לצבא לשמור על שטח, אחרת, כמה שהם ירצו, אין להם באמת יכולת בשטח להתמודד מול הערבים.

התתיישבות חייבת גם את הצבא.

יחד עם החברים שלו בבג"ץ

הרבה דורשים לעצמם כעת בקמפיין כי הם חושבים שהקהל שלהם רוצה שינוי לכיוון שלהם עם ההתנהלות בביטחון.

מעורר מחשבה אודות התפיסה הציבורית אודות ההצלחה הביטחונית בממשלת הימין על מלא...

פעם הנושא הכלכלי היה במרכז הבחירות, עכשיו זה הביטחון

ברור שהמלחמה השפיע על הציפיות שלנו מההתנהלות הביטחונית,

אבל לא ראיתי את הליכוד מבטיח שכץ יהיה שר הביטחון הבא.

ואני בטוח שעוד מעט נתניהו יכריז שתיק הבטחון ישאר בליכוד

זו או אחרת את שר הביטחון.

אתה יודע מה?

ההצעה שלך תלמד קצת יותר את ההבנה של הפוליטיקאים בתפיסות הציבור, בוא נראה, אם הליכוד יגיד שהם רוצים שכץ ימשיך כשר ביטחון, כנראה הם חושבים שהציבור תומך בהתנהלות הביטחונית.

אם הם לא יגידו מילה על היכן שר הביטחון יהיה, כנראה שהם חושבים שהציבור נגד ההתנהלות כעת.

אם הם יגידו באופן כללי שהם רוצים את השר אצלם, אז פחות וודאי אבל נוטה להבנה של תמיכה.

אבל אם המועמדות האחרות לקואליציה ידרשו את כל העולם ואשתו, כמו בסיבוב הקודם, הוא יאלץ למסור את המשרד הזה לאיזנקוט כדי להקים ממשלה, לא ממשלת חלומות, ולא ימין מלא.

לא ראיתי אפילו אמירה כזו הפעם

בדגש על בן גביר, הוא חבר לטלי גוטליב כדי ליצור מכפיל כח, אבל הציבור לא קונה, ואפילו בורח ממנו. בסקר עדכני הוא עומד על 6 מנדטים, וזה אומר שהיא מבריחה 2 מנדטים לפחות.

אם בן גביר חפץ חיים פוליטיים הוא צריך לחזור להיות שחקן קבוצתי בתוך גוש הימין, אחרת הוא ימחק.

אבל לא ראיתי הבטחה כשלעצמה

הוא אומר בעת ובעונה אחת דבר והיפוכו. מצד אחד לדבריו גודל הגוש קובע, והמטרה להגיע יחד ל- 61 מנדטים לפחות, ומצד שני הוא נוטל לעצמו את עור הדוב למפרע, כאילו ה- 61 מנדטים העתידיים הם כולם שלו.

בס"ד

איתמר הבין שנתניהו בדרך להקים ממשלה עם אייזנקוט. הוא שומע את התדרוכים, ולא מאמין להכחשות. לכן הוא בא ומתחיל להכין את הקרקע לרגע שהתניהו יזרוק אותו.

אם זה יקרה, בכנסת הבאה הוא יהיה אופוזיציה לוחמנית לממשלת אייזנקוט-נתניהו, והתוכניות אותן הוא הציג אתמול יהיו הבסיס לכל זה.

גם הוא יכול, למעשה כל אחד יכול. לכן הוא מכין את המשבר הפוליטי הראשון עוד לפני הבחירות. זה האירוע.

לגבי ממשלה עם איזנקוט, לפי כל הסקרים הם מביאים במצטבר, 50 מנדטים פלוס מינוס, ומשכך, הם זקוקים לעוד 11 מנדטים לפחות כדי להקים ממשלה, וזה לא ריאלי.

לגבי אופוזיציה בכנסת, היא טובה בקריאות ביניים. הרפורמה המשפטית נבלמה בגלל הפגנות רחוב, ומיליארדים שנשפכו על זה בכל מקום.

בכל הכבוד לבן גביר, מיליארדים אין לו.

נראה בעיני שבמקום להערך לממשלת חלומות ימנית, ללא קלקולים, הוא נערך להטריל את הכנסת הבאה. אין לי אלא לאחל לו הצלחה.

נראה שבן גביר מכוון לנהל את ענייני המדינה, והיריב שלו הוא נתניהו, ולא השמאל.

יריבים נוספים שלו הם כל שותפיו הקואליציניים בממשלה היוצאת: דרעי, סמוטריץ', גולדקנופף, וגפני.

אף אחד מהם לא יצטער אם את הכנסת הבאה הוא יטריל מספסלי האופוזיציה.

לכן אני מעדיף אותו ממגלומנים חיים בסרט כמו בן גביר, פייגלין ווינטר. כל אחד מהם יותר קרקרן וחי בסרט מהשני

אם היה רוצה, היה פועל לעשות את זה

אחרי 7/10 היתה לו הזדמנות פז

גב של רוב העם (גם השמאל תמך בלהעיף את העזתים מכאן)

לגיטמציה בין לאומית

אבל הוא בחר במלחמה אבודה מראש (לך תוציא חמאסניקים מתוך אוכלוסיה. מחט בערימת שחת)

בשביל לרצות את ה"ימין על מלא"

והם התרצו (טעות גדולה שלהם)

(לא המדברת)

זה פשוט להפעיל לחץ חיצוני כדי שהמלחמה תיפסק. BIDEN HELP US סטייל. ועכשיו כשיש ממשל אחר באמריקה הם מנסים להפעיל לחץ מכיוון ארופאי, כל עוד היבשת הזו קיימת ולא נחרבה על ידי החברים שלהם.

הצללים של ה-7 באוקטובר: השאלות הקשות שחייבות להישאל על תפקוד יחידות העילית

תחקור אירועי ה-7 באוקטובר אינו יכול לפסוח על שרשרת קבלת ההחלטות בזמן אמת בדרגים הטכנולוגיים והמבצעיים של אגף המודיעין. עולה תהייה קשה הדורשת מענה: האם כוחות מיומנים מיחידות כגון 8200, שהיו אמורים לקחת חלק פעיל במענה הראשוני בשטח, חוו כשל תפקודי, סירוב פקודה או קבלת פקודות הפוכות שאינן עולות בקנה אחד עם צורכי השעה?

חמורה מכך היא האפשרות המדאיגה, לפיה ננקטו לכאורה מהלכים מודעים ומשלימים שנועדו לטשטש את מחדל אי-ההתייצבות או המענה המאוחר. בהקשר זה, קיימת סבירות כי אותם פרסומים והפקות מדיה שהטיחו האשמות קשות והכפישו את לוחמי וחיילי צה"ל, לא נולדו מקריות – אלא הוכוונו ונוהלו כמהלך תודעתי מתוכנן, שנועד להסיט את האש, לייצר מסך עשן ולכפות על אותה סרבנות פנימית.

ללא חקירה אובייקטיבית ובלתי תלויה של היקף הפקודות, התגובות בתוך היחידות הללו, והקשר המסתמן בין כשלי השטח לבין מהלכי ההסברה והמדיה שליוו אותם, לא ניתן יהיה לרדת לשורש האמת ולתקן את הדרוש תיקון.

שועלים מחבלים בכרם המולדת: חובת השעה

השבר של השביעי באוקטובר מעניק משמעות מצמררת למילים: "אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים... מְחַבְּלִים כְּרָמִים". האסון הלאומי הוא תולדה של שילוב קטלני בין אויב אכזרי מבחוץ לכרסום הרסני מבפנים:

• ערעור הלכידות: פועלם של גופים כגון "כוח קפלן" ו"אחים לנשק" עודד סרבנות, פגע בחוסן המנטלי והקרין חולשה החוצה. כדברי חז"ל על עקבות משיחא – "הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת".

• עלילות האנרכיסטים: תאים קיצוניים מפיצים עלילות כזב המאשימות את לוחמי צה"ל בהרג אזרחים, ובכך משרתים ישירות את תעמולת האויב.

• ניצול הפירוד: חמאס זיהה במדויק את נקודת השבר הפנימית והלם בעוצמה, כמימוש האזהרה: "כְּשֻׁעָלִים בַּחֳרָבוֹת, נְבִיאֶיךָ יִשְׂרָאֵל הָיוּ".

•  הניצחון מחייב את הרחקת השועלים מבית.

הקביעה המקראית "מַהֵרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ" מבהירה כי הסכנה הגדולה ביותר צומחת מתוכנו. כדי לקום מהחורבן, חובה עלינו להוקיע, לנטרל ולהיפטר לחלוטין מכוחות הפירוד וההרס העצמי. רק ניקוי יסודי של כרם המולדת מאותם שועלים, לצד אמונת ברזל, ימוטט את אויבינו מבחוץ ויוביל לגאולה: "וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם".

אני מודה שעד עכשיו לא האמנתי שבשורות הצבא יש לנו אוכלוסיה כזו אני אפילו מפחד לומר את השם זה מפחיד היום נפל לי האסימון והענין הוא שמאוד קשה לעלות על אנשים מהסוג הזה זו האמת שלי

הם רק קיימים כדי לדפוק את הימין ובמקרה את בן גביר?

בס"ד

גם את הודעות המעקב אחרי מספר ההרוגים הם החלו עוד לפני כניסתו לתפקיד.

הקמפיין שלהם בעד הערבים בהרבה מישורים התחיל הרבה לפני. ספציפית פה הם עשו קמפיין נגד בן גביר (קצת בצדק) במקום למשל קמפיין לעודד את האנשים שלהם לא לשטוף את הרצפה ולשרוף את המצלמות לפני שבאה משטרה.

מתי השבכ נכנס לתמונה?

השבכ

בס"ד

ההודעות אלו יוצאות בכל פעם שיש רצח בחברה הערבית. מי שעקב אחרי ההודעות האלו שיוצאות לתקשורת ראה לאט לאט את האחוזים עולים לעומת אותו יום אשתקד, מה שהצביע על עלייה בהיקף התופעה. אלא שפתאום לאחרונה יש היפוך במגמה ואנחנו פתאום רואים בהודעות האלו ירידה בהשוואה לשנה שעברה. כשמנסים לשים אצבע איפה מונח השינוי, אז זה מקביל לכניסת השב"כ לנושא.

אם כי בסך הכל לטענתך יש פה חודשיים וחצי, כדאי לראות קצת יותר זמן, מה עוד שמניח שההשפעה של הכנסת השבכ לוקחת יותר מיום כך שצריך להפחית מתוך החודשיים וחצי זמן מה.