עד לפני לא הרבה שנים, משפחה חיה בחדר אחד.  שמעתי מיהודי שמקורו בצפת, שהסבא שלו היה אחד מעשירי צפת המופלגים.  איך התבטאה העושר המופלג? הם חיו בדירת שני חדרים.

פעם, הילדים ישנו עם ההורים ועם כל האחים ביחד באותו חדר והדבר היה נורמלי לחלוטין.

היום, כשיש ב"ה עוד חדרים בבית, יש מי שחושב שילד חייב לישון בנפרד מאבאמא.  מעניין מאוד - המבוגר, שיכול להתבטא, וכבר מבין דבר או שניים ממהלך החיים, זכאי לישון עם אדם אחר, אבל הילד, שאולי יש דברים רבים שמציקים לו, אבל קשה לו לבטא אותם, ולא נעים לו להיות לבד בלילה, בחושך, בדממה של הלילה, ממנו מצפים לישון לבד.

הילד מבין שיש לכל אחד מיטה, אבל הוא ילד, והוא זקוק לנוכחות הורית גם בלילה.  כל הדברים שמציקים לו, לאו דווקא נעלמים כשמחשיך.  לפעמים, דווקא כששקט מסביב, הוא נזכר בכל הדברים שמציקים לו במשך היום.  ואז??? ואז הוא חייב את העוד ליטוף \ חיבוק \ תשומת לב מאבאמא.  הוא חייב לדעת בוודאות גמורה שאבאמא פה לידו, ויכולים לסייע לו גם בשעות החושך.

כמו שנאמר - כשממלאים צורך, הצורך נעלם.  כשלא ממלאים צורך של ילד - הצורך קיים ובא לידי ביטוי בדרכים אחרות, אולי פחות נעימות.

תמיד סברתי שברגע שזכיתי להיות אמא, אני מחוייבת לאמהות 24 שעות ביממה.  אין לי "זכויות יתר" לאמהות רק בשעות האור.  כשילד יודע שאמא שלו ואבא שלו קיימים בשבילו גם באמצע הלילה, הוא מרגיש בטוח יותר.  יש על מי לסמוך.

אגב, הנושא עולה בעיקר עם הילדים הגדולים.  הילדים הצעירים יותר לא תמיד מטריחים את עצמם עד לחדר ההורים באמצע הלילה.  הם פשוט עוברים מהמיטה שלהם למיטה הכי קרובה - של האח או האחות הגדולים, ומתכרבלים איתם, כי דמות של אח\ות גדולים יכולים, בהרבה מקרים, למלא את החלל הרגשי הרגעי שנוצר באמצע הלילה. 

ולסיום - בהחלט כדאי לשאול את הילד מה קורה באמצע הלילה שהוא מרגיש שהוא חייב אתכם.  

יש הורים ששמים מזרון על הרצפה בחדר שלהם. כשהילד מגיע, הוא מוזמן לישון על המזרן הזה, בלי להעיר את אבאמא  (אם זה מספיק לו מבחינה רגשית).  

יש הורים שנהנים מהפרטיות שלהם בתחילת הלילה, ובהמשך - מי שבא ברוך הבא.  אם נגמר המקום במיטה של אבא\אמא, קורה שאחד ההורים עובר למיטה של הילד...

ועוד דבר - בהחלט ניתן לתת לו  מיטת נוער רגילה.  יהיה לו מקום להתפרס, ויהיה לכם איפה לישון אם הוא מתנחל לכם במיטה באמצע הלילה!  בהחלט יש מעקות בטיחות למיטת נוער.

בהצלחה!

אני לא מבינה למה לישון במיטה נוחה ונקייה פחות טוב מלשכב צפוף עם עוד אנשים כשאי-אפשר להתהפך או לפרוס ידיים. מישהו גם מזיע ומישהו אחר מרטיב ועוד מישהו מרגיש לא טוב. 

בעיניי יש בזה משהו לא בריא או חוסר ביטחון קיצוני אם ילד לא יכול לישון במיטה שלו.

וזה שאת אימא זה לא אומר שאסור לך לישון במיטה שלך איך שאת רוצה. שזאת זכות בסיסית.

ולא צריך לתאר שינה בחדר כמו איזה עינוי. הרבה יותר נעים לישון בחושך ולא עם אור - גם לילדים.

הרבה יותר נעים לישון ברווחה ולא על קצה המיטה תוך שמיעת נחירות. והרבה יותר נעים לישון רצוף ולא לקום ולהסתובב בלילות ולקום בבוקר בלי כוחות. גם לילדים

שנרדם? אולי אפילו לשכב איתו שם קצת

עד שיתרגל שבכל מקרה הוא לא ישן אצלכם?

חצי שנה היא ישנה לגמרי במיטה שלנו ובעלי ישן בסלון

באיזה שהוא שלב נמאס לנו. אז אמרתי לה בטון רגיל שמהיום היא חוזרת למיטה שלה. באותו יום היא חזרה למיטה שלה. וזהו. 

אני חושבת שכדאי להחזיר ילד למיטה שלו בעדינות.

אני חושבת שפשוט לא צריך להגיע לזה

יש ילדים שאתם  במהירות אפשר להתגלגל למצבים הזויים - כל ילד ואופי שלו

אז מבחינתי עדיף לא להרגיל למרות שילדה כאמור חזרה למיטה שלה בלי בעיות ברגע שהעזתי לבקש ממנה

תאמיני לאינטואיציה שלך. לא מה שטוב לאחד טוב לשני. אם את כתבת שיודעת מה האפשרות הכי טובה לכם-לכו על זה. הקב"ה הפקיד את הנשמה הזו במיוחד אצלכם!

גם אצלנו כל הילדים בשלבים מסוימים היו קוראים או באים אלינו,זה עובר לבד. אם זה מעיק אני "עוזרת" לזה לעבור,בד"כ מלוה למיטה שלהם,או מאפשרת להם לישון בסלון על הספה במקום בחדר,משום מה זה לפעמים יותר נינוח להם.

בהצלחה!

קנינו ספונת בטויס אר אס (ספה שנפתחת למזרן) - ביום היא משמשת ספה קטנה בה הילדה משחקת עם הבובות שלה, ובלילה היא הופכת למזרן/מיטה עבורה בחדר השינה שלנו.

כך הילדה מרגישה בטוחה אצלינו בחדר ומצד שני - יש לה את המזרן שלה.

ואם הוא נכנס הייתי מוריד אותו ונותן לו לבכות עד שיבין שזה או לישון במיטה שלו או לישון על הרצפה... מזל שאשתי יותר רחמנית

היתה ילדה וזה לא נתן לה את האפשרות להתמודד עם החרדות שלה. זה קל להורים הרסני לילד.

עובר אל המזרון ואמא והילדים מתרווחים במיטה....

לנו היתה גם מיטת יחיד בחדר וגם מיטה זוגית נפרדת.

את מיטת היחיד הכנסנו עבור ילד שסבל מתקופה של חרדות.

ללא שום ייסורי מצפון של: "אני יודעת שזה לא טובת אבל..."

להיפך! בשיקול הדעת הכולל נכון לי יותר לישון לילה שלם עם כמה שפחות הפרעות,

ובבוקר לגלות שיש לי אורחים קטנים במיטה,

מאשר להיות אשת עקרונות וכל לילה לעסוק בחינוך מחדש ולהחזיר למיטה שלהם ולשבת לידם וכו.

ניסיתי את הדרך ה"חינוכית" יותר כמה וכמה פעמים והבנתי שהיא לא בשבילנו, גם אני קמה עייפה וגם לאחר כמה ימים מגיעה איזו שפעת/ דלקת אוזניים וכו' והכל מתחיל מחדש.

מקפידה כן, כמו שכתבו, שבתחילת הלילה כולם במיטותיהם ללא חריגות, "נדידת העמים" מתחילה באזור 2-3 בלילה.

אני זוכרת את עצמי היטב בגילאי 4-7 מתעוררת מחלומות מבעיתים ומסיוטים, וגם אמי מעולם לא החזירה אותי למיטה, נכנסתי לרוחב המיטה שלהם בצד של הרגליים, לאחר שהסברתי לאמי (בלחש שלא תתעורר...) תחושת הבטחון שיש במיטה של אבא ואמא לא ניתנת להסבר בכלל!

גם היום אם יש לי חלומות אימה אני מרגישה צורך להתקשר בבוקר לאבא ואמא... או להעיר את בעלי ולשתף כדי להרגע, אז למה למנוע צורך כזה מילדי שלי.

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.