הייתי שוביניסטית עד לאחרונה, רציתי לגדל ילדים בבית כמו שאמא שלי גידלה אותנו, ושהבעל יפרנס. 

מסיבות טכניות נאלצתי לצאת לעבודה אינטנסיבית שהתקדמתי בה מאד, ויחד עם זה הגישה שלי השתנתה והיא יותר פמיניסטית היום. אבל אני ממש מאמינה שאפשר למצוא עוד שוביניסטיות בעולם.  

שיודעת טוב מאוד מזה "כל כבודה בת מלך פנימה" בגאון ובתפארת!

יודעת להשפיע משם על בני ביתה וכל עם ישראל באצילות עדינות ומלכות פנימית

ולתפארת מדינת ישראל!

אבל

החלק הפחות טוב

שאשה שהיא מחוץ לבית - הבית שלה, בעלה וילדיה, ללא עוגן בבית. לפחות בסיכון משמעותי לכך

?!

מרבנו בחיי, פרשת בראשית, על "לעבדה ולשמרה":

"הניחו עתה בגן עדן שיהיה עובד אדמת הגן ויזרע לו שם כל מיני תבואות ויטע לו שם כל מיני פרות, כי לכך הונח שם להיות מתענג ומשתעשע כרצונו, והיתה פרנסתו מעצי הגן, והיה משתהו מנחלי עדן, ומלבושו ענני כבוד, והיתה עמידתו שם בתענוג רב גדול ועצום לרוב, בתענוג הנפש ומעט בתענוג הגוף, בהשקט והנחה וקורת רוח שאין כמוה, בהיות כולו שכלי, נפשו וגופו הם אחת בהשגת בוראו בלבד.

ולכך מנע ממנו עץ הדעת הגורם ההמשך אחרי התאוות ולא נמנע ממנו תחילה עץ החיים הגורם לחיות חיי עד, אבל לאחר שחטא ואכל מעץ הדעת, האכילה ההיא גרמה לו שימשך אחר התאוות וישתדל בצרכי הגוף יותר מצרכי הנפש, ככל אשר אנחנו עושים פה היום, הוא הפך המבוקש ממנו..."

בדורנו גם אשתו הצטרפה לאותו מקום... או שהחליפו תפקידים.. כי אנחנו בשיא הטירוף שלפני התיקון של כל הסיפור הזה, לפני "יום שכולו שבת ומנוחה..." בב"י

כגבר, לא הייתי רוצה לפתוח דלת של רכב לבחורה כדי שהיא תצא, או 'להציע לה נישואין' (הקונספט של הצעת נישואין נראה לי מטופש. מדברים על זה, ומחליטים ביחד). תקרא לזה פמיניזם מצדי, אבל אני חושב שזמנהּ של הג'נטלמניות עבר מן העולם. 

לפתוח את הדלת של המכונית זה ממש לא הכיוון להראות את זה... 

כפי שכתבתי - אני חושב שאבד על זה הכלח

אני חושב שהדימויים שלך למה זה 'בן' ומה זה 'בת' הם מצב לא נורמאלי של הדור הלפני-אחרון, בהשראת אי אלו סרטים הוליוודיים. ג'נטלמן זו הנפצה של אנגליה הוויקטוריאנית. בחתונות עד לפני מאה שנה האישה נדרשה להכניס בנדוניה הרבה יותר מהבעל, שלעומת זאת התחייב לפרנס, לזון ולכבד את אשתו וכו'. 

וזה אומר בהכרח שזה לא טבעי? עובדה שזה קורה... 

וגם: את התייחסת אל ג'נטלמניות כאל משהו של 'בנים'. זה דימוי ויקטוריאני, ולגמרי לא טבעי (את חושבת שר' עקיבא פתח לרחל את הדלת של המכונית? ). 

אבל בנות זקוקות לג'נטלמניות כמו אוויר לנשימה.

אז אני מעדיף למות ולא להיות ג'נטלמן... אם לעשות פראפראזה על מה שמישהו כאן כתב

אם זה מה שבא לך..

רק על עצמי לספר יודעת, יכול להיות שראית אחרת מהסביבה שאתה מכיר (האמיתית כמובן, לא מסרטים).

יש בזה משהו חיצוני ודרמטי, ולפעמים דווקא בדברים ה"מוכרים" יש את הבנים שמגזימים, (ואולי באמת חלקם צריכים את זה כמו אוויר לנשימה), חושבים שהם בהוליווד או משהו, שזה מרגיש לא אמיתי ומגוחך, 

לי אישית- מוזמנות לחלוק

להתנהג בג'נטלמניות מופגנת, בכיף- בקטע של צחוקים.

הפעולה יכולה להיות אותה פעולה, כשזה מגיע במקום של צורך אמיתי- זו איכפתיות,וזה בעיני מה שבאמת מחמיא, אם למשל (דוגמא קלאסית) קר לי והוא יביא לי את הסוודר שלו, אז עזבו את ה"מחמיא", באמת זה קודם כל מראה על האישיות של האדם. היה פה צורך אמיתי והוא שם לב אליו.

ודבר אחרון, לידיעת הבנים אם אני הולכת עם חברה ולאחת ממנו יהיה קר, השניה תביא לה את הסוודר שלה,

כן כן, גם בנות עושות דברים כאלה, ונצחק על זה שהיא ג'נטלמנית, אבל אף אחת לא באמת תעוף על עצמה

אז עדיף כבר למות מלקבל את זה או את זה.

פשוט אם הבחורה היתה מצפה שאני אשלם לבדי כל פעם - אין שום סיכוי בעולם שהייתי טורח יותר מזה. 

כאילו *רק* מי שלא מחבבת את הקונספט השובניסטי צריכה לשלוף את הארנק בדייטים. אז הבהרתי את החלופה

יצא לי לדון על כך עם חברה, אם כי ההגדרות של שוביניסטי/פמיניסטי לא היו בו. לא מאמינה בשיוויון, אלא בהכרה בשוני שקיים.

לה ברור היה שהיא המתקתקת המבשלת והמנקה (גם אם היא עובדת). מנהלת של הבית, וגם של הבעל, במובן מסויים. 

למרות שזו נראית לי ה"אישה המושלמת", אני לא כזו. אולי זה פונקציה של חינוך, אני לא יודעת.

אני אצטרך שבעלי יחלוק איתי את מטלות הבית. שלא יהיה לו ציפיות ממני לארוחות חמות (שונאת את המטבח.. ) ובית מסודר. ז"א, השליטה בבית תהיה משותפת. במיוחד אם אני עובדת..

לגביי הטיפול בילדים, אני מאמינה שהתפקיד של האם להיות עם הילדים בשנים הראשונות, אז אם אני אוכל, אהיה עקרת בית. וזה כבר סיפור אחר.

או לחלופין, מה המקום של האישה?

הייתי חייבת..

אבל באמת?? חשבתי אני לבד בקטע הזה.. אני פשוט לא נהנית. 

אבל אני יודעת. כי אמא הכריחה אותי ללמוד 

מצד אחד אני לא סובל את השובניסטיות.

אני מאמין בזוגיות שכל אחד מביא את הצדדים החזקים שלו,

שיש הערכה הדדית, ושההחלטות בבית משותפות.

אני לא אוהב את זה שצד אחד חושב שהוא יותר טוב מהשני, ולוקח את השליטה לידיים הבלעדיות שלו.

מצד שני, אני גם לא סובל את הפמיניסטיות.

אין שוויון בין המינים, לכל מגדר יש את הצדדים שהוא יותר טוב בהם ובהם הוא צריך להתמקד.

הפמינסטיות כיום, אלו אנשים ונשים שחושבים שנשים הם כמו גברים - וזה לא נכון!

אני מאמין בשוויון הזדמנויות, אבל לא מאמין בשוויון, או בזה שאחד יותר טוב מהשני.

הסקר הוא מה אני מעדיף.

ואני לא סובל גם את השובניסטיוּת וגם את הפמיניסטיוּת (כפי שהיא כיום).

זה שיש שובניסטים ושובניסטיות שמסתדרים ביניהם - כל הכבוד להם!

אצלי בבית בע"ה זה לא יהיה,

ולכן התשובה שלי בסקר לא תשתנה.

באמת ההגדרות שלך, שלי ושל אחרים כאן, שונות מאוד.

עכשיו אני רואה שבעינייך שוביניסטים לא חושבים שאחד יותר טוב מהשני.

ההגדרה שאני מכירה לשוביניזם זה שהגבר יותר טוב מהאישה נקודה. זאת ההגדרה.

ושדווקא בפמיניזם, יש שני זרמים, אחד (מה שאת מכירה כנראה) שרוצה שהאישה תהיה כמו הגבר בדיוק)

ואחר שאומר שהיא לא צריכה להיות כמוהו אלא שהתפקיד שלה חשוב לא פחות, שזו בעצם ההגדרה שלך לשוביניזם..

באמת כדאי להבהיר ולהסביר יותר, יש פה נראלי מלאאא אי הבנות

מהתגובות הראשונות שלך היה נראה שהשקפתך אחרת

ודרך אגב, לחשוב שנשים הן כמו גברים בדיוק זה זרם אחד בתוך הפמיניזם 

זה נבלה וזה טריפה!

כל עוד הוא לא שתלטן..

וגם שיוויוני זה בסדר, כל עוד זה לא פוגע לו בגבריות..

מכיוון שהעיקר השמיני כולל גם את התורה שבע"פ,

אז מי שלא מאמין שהתורה שבע"פ מן השמיים - נקרא כופר!

ומכיוון שאתה מצהיר בפרהסיה שאתה לא מאמין בתורה שבע"פ מן השמיים - אסור לצרף אותך למניין.

אסור גם להעלות אותך לתורה (בשבעה הראשונים).

יש דברים שזה תקנות או גזרות של חז"ל, אבל זה לא נקרא תורה שבע"פ.

התפילין שאתה שם, באיזו צורה ואיזה צבע הם?

את זה אתה מאמין שזה ציווי מהשמיים?

כלומר אני בעד קשר הדדי, שיתופי וכו. אבל בלי שיח פמניסטי על כל שטות. זה מעיק בעיני...(:

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה