אני מתחילה לתת טעימות בגיל 4 חודשים.
אבל מה זה טעימות? טיפה אחת של מיץ מפרי התות, כי ידוע שהוא עושה אלרגיה, אז אם נותנים אותו בין 4 חודשים לחצי שנה, זה חלון הזדמנות "לחסן" אותו מהאלרגיה, כך אמרה לי פעם תזונאית.
אבל לא לסמוך עלי, לא לוקחת אחריות.
בכל אופן אני אישית קוראת לזה טעימות, לק קטן מכל מיני פירות ואח"כ ירקות..
לעניות דעתי... בגיל חצי שנה הוא יכול לאכול ארוחה אחת ביום של ירקות מעוכים או פירות מרוסקים. אבל הכל צריך להיות בהדרגה כדי שהוא יתרגל לזה.. תמיד ממשיכים ההנקה או המטרנה עד שהוא עובר לגמרי לאוכל מוצק..
וגיל חדשיים?
נשמע לי הזוי. זה די בניגוד להמלצות.
יכול להיות שכן נתתי ללקק קצת משהו אכיל לפני גיל חצי שנה אבל רחוק מאד מארוחות שלמות.
בקיצור לדעתי את בסדר גמור 
לטעום מעט ממש ירקות. ברמה של ללקק ואפילו לא כפית.
יש טעימות שמטעימות מגיל 4 חודשים ואני מניחה שאפשר גם להכין בבית. תפוח, בננה, שזיף, גזר. אני התחלתי על פי ההמלצות של משרד הבריאות שמגיל 4 חודשים הגרברים האלה (בלי סוכר) ומגיל 6 חודשים הכל לפי השלבים. אומרים שביצה מאוחר יותר, דברי חלב בגיל 9 חודשים וכו.
אני גם נתתי את האלרגנים הגדולים ישר כשמומלץ בגיל חצי שנה כמו תות, חמאת בוטנים טבעית, קיוי. גם בגיל חצי שנה טעימה לא אמורה להחליף ארוחה, רק "לסבסד" אותה.
אבוקדו ממש הולך מוצלח. אני מגיל חצי שנה נתתי טעימות כמו אספרגוס וברוקולי וכרובית מעוכה ואיך היה לה כיף!
41+1, חזרנו מבית חולים והרופא אמר לבוא עוד יומיים לביקורת נוספת . חזרתי בתחושה לא נעימה כי הערכת המשקל גבוהה והיה לי ניתוח קיסרי בעבר (ולידה שנייה טבעית ברוך השם), אז הרופא שהיה היום היה ממש נחרץ בהמלצה לניתוח קיסרי (כמות המים תקינה הכל תקין עם העובר ברוך השם וגם אין לי סוכרת הריון , הילדים שלנו פשוט גדולים גנטית). שבוע שעבר הייתי אצל רופא נחמד יותר שאמר שאם ארצה הוא יעשה לי זירוז וכו , והרופא הנוכחי של היום אמר לי אני לא ממליץ על זירוז אלא על ניתוח. שאלתי אותו אם אני מגיעה (חלילה) לסופ"ש בלי התפתחות ומבקשת זירוז אז ? אז הוא אומר לי "לא אני לא נותן זירוז ההמלצה היא לניתוח עקב המשקל ", יצאתי עוד שנייה בוכה , התייעצתי עם כמה מיילדות שם והן אמרו שזה לגמרי תלוי רופא , ושלאף
אחד אין זכות לקחת אותי לניתוח בכוח (בבת השנייה שלי גם היה לי את הסרט הזה שהרופאים אמרו לי היא גדולה היא גדולה זה מסוכן ורצו לנתח אותי , וחתמתי סירוב וברוך השם היא נולדה טבעי !!! רק עם חתך יזום קטנטן ובמשקל מאוד מכובד של 3800).
אבל בכמ עכשיו מתחיל לי חששות מה יקרה אם אמשוך עד סופ"ש ואפול על רופא שלא יסכים לעשות לי זירוז, אני בכלל מתפללת
שיתחילו לי צירים טבעי כמו בלידות הקודמות !!! ושלא אזדקק לשום דבר.
אם בסוף זה ייגמר בניתוח זה רצון השם אבל אני לא מוותרת מראש בייחוד שהסיבה היא נטו פחד של רופאים ממשקל גדול , וכל שאר המדדים תקינים לגמרי וההריון בסדר גמור ברוך השם .
ובמקביל לכל זה אמא שלי מעמיסה עליי נפשית , היא לפני חצי שנה סגרה טיול לחול תוך ידיעה שאם לא אלד לפני 41 היא לא תהיה בברית (בע"ה בידיים מלאות , זה בן …) והיא כל שבוע שעבר התקשרה כל יום אמן תלדי אמן תלדי אמן תלדי . ואני כולי גם ככה בלחץ
מכל המעקבים ועייפה מסוף
ההריון,
היום היא התקשרה אומרת לי אמן תמשכי עד שישי הקרוב וככה אני אנחת חזרה ואהיה גם בחול וגם בברית !!
ואז אמרתי לה שהיא ממש מעצבנת אותי ושלא אכפת לי בכלל אם היא תהיה או לא תהיה בברית אבל שלא תאחל לי למשוך עוד שבוע כשגם ככה אני בקושי הולכת , וצריכה להתעקש מול רופאים על לידה טבעית בע"ה , ואני ממש מחכה לצירים .
באמת שלא מפריע לי שהיא לא תהיה בברית כמו שהיא פשוט שמה את עצמה במרכז , לא שואלת איך אני מרגישה , אם קשה לי, מה איתנו , מה אמר הרופא . רק עסוקה בזה שעוד לא ילדתי ושאם כבר משכתי אז אם אפשר שאגיע כבר ל42 כדי שיסתדר לה עם הטיול !!!
מה לגבי סטריפינג?
זה יכול לעזור לתהליך להתחיל אם יש תנאים
מתפללת בשבילך שהכל יעבור בשלום ובקלות ממש בקרוב
קודם כל לדעתי את צריכה להיכנס קצת למערה שלך.
יש מערה כזאת שנכנסים אליה לפני לידה 
פחות לענות לטלפונים והודעות, פחות ליצור אינטראקציה עם אנשים מסביב.
להקשיב למה שהולך בתוכך...
אולי כדאי ללכת לדיקור סיני או לנסות זירוז טבעי (כמובן אחרי ייעוץ של רופא, אני לא מוסמכת), לעשות תרגילי ספינינג בייביז יכול לעזור, להקשיב לאיזה פודקאסט מרגיע, אולי ללכת לשחות קצת במים.
להתפלל וגם להרפות.
חיבוק חזק, זה ממש לא פשוט.
ה' איתך 💙💙💙
לק"י
לידה בהחלט יכולה להתחיל פתאום. בלי שום הקדמה. מאחלת לך בעז"ה לידה קלה ומהירה, בנחת, ובידיים מלאות ובריאות🙏🏽
(ואגב, אני גם ילדתי בן במשקל 3.800 ב-41+2. הוא היה פשוט ארוך. ויצאתי בלי כלום ב"ה. אבל מלכתחילה העריכו אותו בפחות).
אולי יש באזור שלך בית חולים פחות מלחיץ?
את אמא שלי ויש לנו קשר טוב , כשהיא רוצה להתעניין היא יודעת , פה זה נטו שהיא שכחה אותי ומתרכזת בעצמה .. ואני מאוד פגועה מזה , באמת שזה לא על העניין של תהיה או לא תהיה בברית ואני גם הכי אפרגן לה שהיא תטוס ותהנה משהו שהיא לא עשתה שנים למען עצמה , אבל אל תהפכי את עצמך לסיפור המרכזי עם החישובים של איך ומתי זה יהיה, כשאני סובלת
לחץ
של רופאים ..
האמת שזו קצת הזיה, להגיד לך למשוך כדי שהיא תוכל להינות. עם כל הכבוד לזה שהיא לא הייתה בחו"ל, זה לא עכשיו הראשון בסדרי העדיפויות.
מה עם בריאות העובר? בריאותך שלך?
יש לך תמיכה? דולה?
יש לך את התמיכה של ה' תתפללי ובע"ה הכל יסתדר על הצד הטוב ביותר. מחזיקה לך אצבעות!
היא ממש מלאה באגו וגם כשהיא זו שפוגעת , אם מוכיחים אותה היא מתנהגת כמו הקורבן . אז מראש נמנעתי מלהגיד לה ישירות , היום רק העזתי להגיד לה שזה מעצבן אותי שהיא מאחלת
לי למשוך עד סוף השבוע כשאני כבר לחוצה ועייפה והיא אמרה לי "מה קרה אסור לי להגיד כלום מה כבר אמרתי ", אפילו לא התקשרתי אליה אחרי הבדיקה , נטו עדכנתי בוואצאפ של המשפחה שהשתחררנו שוב, והיא אפילו לא התקשרה (ככה היא כשהיא מבינה שהיא טועה אבל בחיים היא לא תודה או תחזור בה, להפך היא תצפה שאת עוד זו שתזמי שיחה). ובעלי בכלל עצבני עליה פיצוצים אני עוד אדם שיודע לספוג ולשתוק , בעלי ממש רותח ופגוע.
והשליטה העצמית.
האמת שאני הייתי לוקחת את זה גם קשה, אבל נראה שאת התרגלת אליה וכבר לא מצפה שהיא תשים את עצמה בצד.
בעלך לקח את הצד שלך במקומך?
נראה לי את אישה חזקה מנטלית, אז נשאר רק לבקש ולהתפלל שאכן יהיה צירים רגילים והכל ייגמר בע"ה בטוב!
גם לי בלידה הקודמת היה הריון עודף פלוס (הגעתי לשבוע 42...) והיה לחץ גדול בגלל אירוע משפחתי קרוב.
אמנם לא אמרו לי מפורשות לכי לזירוז או משהו כזה בגלל האירוע אבל כן היו שאלות תדירות אם מתקדם משהו .. והיה מאוד קשה ומלחיץ. ולצערי בתי החולים עם ההלחצות שלהם לא עוזרים .. אני באופן אישי הלכתי רק למעקב בקופה כי ידעתי שבבית חולים ישגעו אותי יותר ורק בשבוע 42 הגעתי לבית החולים.
לצערי בימינו צריך להגיע לבתי חולים בגישה לוחמנית כי הם מתרכזים בעיקר בלכסות את עצמם ולא בטובת היולדת ..
אז מבינה אותך מאוד, חיבוק גדול !
כל עוד המדדים תקינים , אין האטות או מיעוט מים וכו' אין לך סיבה אמיתית להיות בלחץ
לק"י
אז לא הייתי מושכת מעבר להמלצות.
(ונראה לי שעד סוף שבוע 41 זו ההמלצה המקובלת הכי מאוחרת בבתי החולים).
הרופאה אמרה לי מפורש
ההמלצה של משרד הבריאות זה 41+3 אז אני ממליצה לזרז
אבל תדעי שהזירוז רק בגלל התאריך, שאר הפרמטרים טובים ואת יכולה לסרב. (ומאד עודדה אותי שלידה טבעית יכולה להתפתח)
וראיתי שזה ממש תלוי על מי נופלים מבחינת רופאים.
רופאים מבוגרים בדרכ יותר נוטים לשדר רוגע,
רופאים צעירים יותר מלחיצים.
אבל בפורום קראתי על בתי חולים שממליצים בסוף 41.
לק"י
היה לי חשוב להדגיש לגבי זה שהכל תקין. שלא תמיד רואים הכל בבדיקות.
(ולגבי בדיקות בקופה, לא בכל מקום זה אפשרי בשבוע הזה. וגם בקופה יש כאלה שילחיצו לזרז).
יש לך זכות להחליט מה שאת רוצה
הגוף שלך שייך לך ואת אחראית עליו🤍 ורק להגיד ש3800 זה גדול אבל לא מאד מכובד וכל הזמן נולדים תינוקות במשקל הזה בלידות טבעיות ואפילו במים....
גם במשקל של 4 ויותר
זה מאד תלוי הרופא ובבית חולים אבל לגמרי מבינים היום (לפחות בחלק מהמקומות 🫣) שתינוק גדול זאת לא עילה לניתוח!
בהצלחה שיהיה בקלות ובטוב בעז"ה 🤍
עברתי כבר את התאריך.
נשים שילדו במלחמה עם איראן בסבב הקודם, איך עברתם את זה? מה עושים עם החרדות האלו, איך יולדים במצב כזה איך נוסעים במצב כזה. שמעתי שבסבב הקודם נשים ילדו בחניונים, יש בתי חולים שזה יותר נורמלי? האם נותנים ככה אפידורל
ואיך הבעל יכול לבוא במצב כזה , במצב כזה נראה לי הוא חייב להישאר איתם
אשמח מאד להרגעות ובכלל להסברים איך לההיערך לסיטואציה כזאת . והלוואי שבסוף לא יגיע לארץ שום טיל
גם בסבב הקודם לא ילדו בחניונים.
חדרי לידה הם מרחב מוגן במרבית בתי החולים.
יש אפידורל כרגיל.
האשפוז אחכ בחלק מבתי החולים ירדו לחניון לתת קרקע ושם התנאים לא כמו במחלקה כמובן...
אנחנו כרגע לא שם.
אני לא הייתי חושבת על זה בכלל פשוט מדחיקה
אבל אם את לא מצליחה
תנסי להסתכל על זה ברוגע ולנתח נתונים.
לפעים כשממפרקים זה עוזר:
מה הסידור הצפוי לילדים בהינתן ויש שגרה? ומה הסיבה שלדעתך המלחמה זה לא מתאים?
אם זה מקום עם מרחב מוגן ודמות מוכרת לילדים לא רואה סיבה שלא יכולים להשאר שם גם אם ח"ו תהיה מלחמה.
כנ"ל לגבי הנסיעה לביח-כמה זמן נסיעה מדובר?
בשום מצב לא היה הנחיה לא לצאת מהבית. כמובן, לא מטיילים ברחובות סתם בשעת מלחמה אבל גם לא אמורים להסתגר בבית.
אם הנסיעה ארוכה אז זה מעט מלחיץ, אבל בדרך כלל יש בארץ בתי חולים במרחק סביר...
יש את אסותא באשדוד שבו החדרי לידה ממוגנים
בטח יהיה עמוס כי עוד ירצו לבוא ללדת שם, אבל אם זה מרחק סביר שווה נסיעה.
וכדאי להתקשר לבתי חולים לברר מה הם עושים עם החדרי לידה בזמן חירום. עכשיו הם כבר בטוח יודעים...
ממליצה להתקשר לבית החולים שבו את מעוניינת ללדת ולשאול אותם
לי זה מאוד עזר.
אם רלוונטי לך המיקום.
שיהיה בשעה טובה ובקלות בידיים מלאות.
זה נראה כאילו זה אמור לקרות כל לילה
וכל יום כמעט יוצא הודעה בנושא
וכבר שמעתי מכל מיני מקורות הנה הלילה זה הלילה....
ולא לילה ולא כלום.
קיצר תהיי רגועה יש סיכוי גדול שתלדי רגיל בזמן רגיל
לא לזרוק עליי עגבניות🙈
אבל יש לי דונה ששמרתי עליה ממש טוב, למרות שעברה 3 ילדים.
ואני רוצה לשמור אותה גם לילד הבא אבל היא פגה תוקף לפני כמה חודשים..
בעלי חושב שזה קטע שיווקי וזה הזוי לזרוק סלקל שנשמר מעולה (באמת 90% מהזמן זה היה נכנס איתי לבית ולא נשאר באוטו בשמש)
ואני מתלבטת.
אני לא מסוגלת להחליט אוף!
מישהי שיש לה דונה חקרה את הסיפור הזה? והאם השתמשתן למרות שעבר התוקף?
ולא באמת חושבת שזה קריטי העוד כמה חודשים
ולרוב במילא רק לנסיעות קצרות
לילד הבא כן אקנה בתוקף
מציעה לך למכור אותה עכשיו יד שניה כמובן לציין שבלי תוקף
ולפני הלידה הבאה לקנות ביד שניה אחת טובה עם תוקף ארוך
אני לא יודעת מה דעתי על סוגיית התוקף
אני לא אקנה בלי נגיד .
באמצע
יש לי לגדולים יותר כסאות בלי תוקף שמשתמשת
אם הקפדת להכניס הביתה אז יש יותר מקום להקל
אבל בתור עגלה, אני חושבת שזאת עגלה לא בטיחותית בעליל
זה מצויין בתור כיסא בטיחות ולא מעבר.
(לפי התמונות היה נראה שהתינוקות שנפטרו שבוע שעבר היו בכזאת עגלה. איך אפשר להשאיר תינוק קטן לישון ולהיות שעות בכזה דבר מקומר?? אפשר לנשום תקין ככה?? אם הוא מרגיש חוסר אויר יש לו אפשרות לזוז??)
אולי לא הכי בריא לאורך זמן וגם על זה שמעתי שזה קשקוש.🤷🏼♀️
יותר מידי סיבות נותנים למוות של התינוקות ה' ישמור ..
אבל זה אולי הגביר את הסיכון.
ואני הסברתי בהודעה למעלה למה *לדעתי* העגלה לא בטיחותית.
כך הסביר לי רופא ילדים
הזווית הזו פחות בריאה מבחינת נשימה,
לכן בנסיעה זה בסדר כי זה זמן מוגבל
הבעיה שמשתמשים בזה כמו עגלה והילד כל היום בזה וזה כבר לא בריא ולא מומלץ.
לגבי התוקף- אם הכסא לא נשאר באוטו רב הזמן חושבת שכן הייתי משתמשת...
שאסור להשאיר תינוק בדונה ליותר מדי זמן.
זה סלקל לכל דבר אבל אם אני עושה יציאות קצרות כמו לאסוף את הילדים וכו אז זה לגמרי פתרון מצויין!
והיה חשוב לי לכתוב את זה
בסביבה שלי יש מלא משפחות שאפילו רכב אין להם
אבל קונים את הדונה כי זה אופנתי
לפעמים
נניח צריכה להתפנות אז שמה אותו בדונה
או שצריכה להכין אוכל והוא עצבני
ממה שאת כותבת זה סביר..
אני יודעת על תינוקות שיושבים שעות על העגלות האלו..
עוד לא החלטתי מה לעשות
בינתיים ארוז יפה במחסן
הייתי בודקת דבר ראשון מבחינת ביטוח- האם הם מתנערים במידה והסלקל לא בתוקף ולפי זה גם מסיקה מסקנות
הדונה שלי באמת במצב מעולה וכואב לי עליה, הסיבה היחידה שארצה להחליף זה כדי להשתדרג לנשכבת
אנחנו לא משתמשים אחרי שעובר התוקף, אלא מעבירים הלאה למעוניינים. תמידיש מי שלוקח אז זה בטוח נפוץ...
מקפידה על התוקף ולא מחליפה. לא אומרת את זה כהמלצה. ואני יודעת שכמעט אף פעם אין פה תשובות כאלה...
אבל למעשה ככה זה אצלנו.
ג'יפיטי טוען שלדונה יש תוקף של 6 שנים אם זה עוזר לך.
האמת שאם אף פעם לא השארת בשמש, הרכב לא עבר תאונה עם הדונה ואת בטוחה שהילדים לא שיחקו איתה וזרקו בצורה חזקה או משהו (לצערי אני לא יכולה להגיד את זה על הדונה שלנו) אני כן הייתי משתמשת.
בעלי מדבר על זה שבקרוב כנראה תהיה מלחמה,
הוא עובד במקום ביטחוני וזה ממש מכניס אותי ללחץ.
מה עושים כדי להרגע?
בשבת כל הזמן הייתי לחוצה שיהיו אזעקות..
כל פעם בלילה מחדש
לכן ערה עכשיו
ובעלי נוחר לידי וזה מעצבן שהוא ככה ואני לא .
לפחות יש לכם ממד לא כמונו?
לק"י
אצלינו 2 הגדולים (11 ו-8) יורדים לבד. עד הלידה, בעלי ואני הרמנו את שני הקטנים (כרגע בני 5.5 ושלוש ורבע).
סביר להניח שעכשיו נרים את 2 הקטנים. ובת ה-5 וחצי תרד לבד.
(אנחנו גרים בקומה שניה ויש לנו מקלט בבניין).
אם יהיה כנראה אשאר רגועה...
"כלום לא מפחיד...הכל כרגיל... כלום לא קורה פה...כלום לא קורה פה..."
מלחמות של התקופה המודרנית הם יותר רעש חזק ומלחיץ פיצוצים, הרבה תשקורת ובלאגן ואימה אבל ב"ה פחות אבדות בנפש.
מצד שני
כאילו מה יותר מפחיד מימה שהיה עד עכשיו?
הדיבורים יותר מפחידים מימה שקורה בפועל
בסביבה שלנו.
סיוט
מבינה לליבך
השבת לא ישנתי טוב, כי הייתי דרוכה
נקווה ונתפלל לטוב
סליחה שאין לי דרכים להירגע, אותי מרגיע מתוק! ומוזיקה טובה
והפעם ילכו עד הסוף.
המשטר באיראן צריך לפחד, לא אנחנו.
צריך להתכונן ולהתארגן, להכין את הילדים שלא יופתעו.
האזעקה הראשונה תהיה להודיע שהתחילה מלחמה אז אין טעם להיות דרוכה כל רגע.
אם אין לך אפליקצייה של פיקוד העורף זה הזמן,
זה נותן התראה כמה דקות לפני אזעקת טילים.
אפשר לרדת באווירה רגועה יחסית.
במקלט כדאי מאוד שיהיה תיק מוכן עם משחקים ואוכל.
שהגדולים יותר יכירו את התיק "ויחכו" להגיע אליו.
לברוח ממשהו זה מלחיץ,
לרוץ בשביל להגיע ליעד זה מדרבן ונעים יותר אז עדיף להפוך את זה להגעה לתיק.
כשהכל מוכן לא צריך להיות דרוכים כל רגע,
מן הסתם אי אפשר לא לחשוב בכלל,
אבל אפשר להרפות מהמחשבות.
הגיוני שאחרי לידה הכל רגיש יותר
🤗
ואצלינו אגב רוב הפעמים ההתראות לפני לא תמיד היו נכונות- ולא היתה אזעקה בסוף
ולפעמים היתה בלי התראה
ואין ממד או חדר בלי חלונות
ומקלט זה לנסוע ברכב בלבד ולא קרוב ולא פרקטי עם חבורת קטנים
בטח לא בלילה
בחיים לא נספיק
אז אני לא בחרדות כי ב''ה לא חיה ככה ומשתדלת לא להתעסק במה שאין לי עליו שליטה
אבל כן מרגישה שזה בכל זאת מאתגר מחשבתית התחושה שאין אפילו אשליה של מרחב בטוח
אני לא היחידה
זה בעיה בהרבה ישובים שאין ממדים והרוב בניה קלה או קרוואנים
הפותחת תיארה מצב שיש להם מקלט והיא הייתה כל השבת בדריכות אם יצטרכו לרוץ אליו ועל זה עניתי.
אם יש לך שאלה אחרת, את יכולה לשאול בנפרד ולקבל תשובות שרלוונטיות למציאות שאת מתארת.
מאוד הזדהתי והסכמתי איתך אבל כשניסיתי לקחת לעצמי נתקעתי על זה שאני לא מצליחה להתמקם נכון כמו שתארת
אני כן רגועה ולא בחרדה
אבל אם וכש..זה כן מלחיץ
אל תשכחי שביישובים יחסית מבודדים הסיכוי שיפול טיל הוא ממש ממש קטן.
יש סיכויים לשברי יירוט ולא כדאי להיות בחוץ,
אבל אם מדובר בבניה ממש ולא קראוונים,
בטח עם הבניה בשנים האחרונות שיש תקן לגג מבטון מלא,
אז הבית כן מוגן.
בקראוון האמת לא הייתי נשארת, עדיף להיות שבוע אצל ההורים לדעתי.
אני בכל אופן יותר רגועה כשאני יודעת שיש לי תוכנית לשפר מצב במהירות במקרה הצורך.
כלומר גם אם הייתי מתכננת להישאר בבית בקרוואן, הייתי מעדיפה לדעת שיש גם תוכנית ב' שאני יכולה ליישם.
וסתם שאלה,
במקומות שגרים בקראוון, אין בתי ספר וגנים עם מרחב מוגן?
הרי לא יהיו לימודים, אז אולי אפשר לסדר שם משהו.
ביישוב שבתהליך הסדרה. הגן בבנייה קלה.
ולא רק זה, המועצה שדאגה סופסוף להציב פה מיגונית אחרי שנתיים מלחמה לא הציבה אותה ליד הגן כמו שהיה מתבקש 😏
זה שהסכנה היא בעיקר שברי יירוט.. ויש גג בטון ואולי נרד לקומה למטה שאמנם יש חלונות אבל יש כמה תקרות בטון מעליה אז אולי עדיף
אבל מצד הישוב אין בבתי ספר כלום הכל קרוואנים
וגנים יש מקלטים בגודל מיניאטורי והם אחד ליד השני ולא מספיקים לכלום
ולא נגידים ברכב וזה הנתון הכי קריטי
בסבב הקודם בעלי היה בצבא ואני בהריון עם תינוק וקטנים..לא חלמתי לנסות
אני קולטת שאני לא מצליחה בכלל לעכל שיש מצב שמתחילה מלחמה כזאת שוב
כרגע נותנת להכל לעבור תידי ומכחישה כי אין לי כח לדמיין שזה אמיתי
או מתחת למדרגות גם נחשב מרחב מוגן, כשאין משהו אחר.
אותי זה היה מרגיע...
אנחנו לא נכנסים שם
ואין מסדרון
אבל בוחרים את הרע במיעוטו
קלה וקראונים, ואם זה אומר שגם הגנים והמעונות עדיין בלי ממדים.
אבל למקרה שהם כבר מבני קבע ויש בקרבתכם, בתקופות של אזעקות חוזרות אצלנו לפחות ניתן היה להשתמש בהם וככה ירד עומס מהמקלטים הציבוריים בשכונות שלא בנו ממד. אם זה מעשי לכם, תנסי לברר עם גננת או מנהלת מעון שבקירבתכם על האפציה ואיך בזמן אמת אפשר להיכנס. כמובן להקפיד לשמור על ציוד ועד כמה שניתן לא לאפשר לילדים לראות את קוד הכניסה אם יש קודן.
הגנים באותו המקום בערך ככה שרחוקים מכל מי שלא גר צמוד..
וגם מעט למלא אנשים..ובלי חניה צמודה -מדרגות וכו
ובשום צורה לא נצליח להעמיס את כולם לנסוע לסחוב אותם מהאוטו לגן בזמן הנתון וגם פעם אחת מילא..אבל כמה פעמים בלילה?
זה פשוט לא מעשי כשיש ב''ה הרבה ילדים וגם תינוקות
עם 2-3 עוד אפשר אולי
לא מעבר
וגם צפוףףףף זה מקלטים קטניםםםם ומלא אנשים ואין מקום לזוז
לא יכולה לסבול את זה יותר. כל פעם לחיות עם חרדה ממשהו אחר
התפרצות חצבת. מלחמה. יוקר מחיה. סופה. מלחמה
פשוט לא שומעת חדשות ולא מתעניינת בזה. לא רואה איך זה עוזר לי להתכונן למלחמה כל הזמן.
יש בבית אוכל ויש בקבוקי מים.
חיה את היום ומשתדלת להנות ממנו ומהילדים ומהמשפחה.. כשתגיע מלחמה כולנו נדע ונצטרך להתמודד..
ודרך אגב גם לנו אין ממד , גרה בבית פרטי יש מקלט שצריך לצאת מהבית וללכת, לרדת מדרגות עם מס' ילדים ותינוק.. רוב הזמן בעלי לא בבית...
מקווה שזה יעזור 🙏
תיזכרנו את הילדים מה עושים במקרה ו...
ומפה משחררים.
זה לא בידיים שלנו.
אם יש אזעקה אנחנו יודעים מה צריך לעשות.
לצערי כבר מתורגלים לגמרי...
וכבר זאת לא תהיה הפתעה כי כל לילה זה אולי הלילה... אז החצאית שהיתה ליד המיטה בתקופה שהיה יותר אזעקות פשוט חזרה לשם.
ותהיה התרעה של לפחות כמה דקות קודם, מה שמאפשר עוד התארגנות קצרה בזמן אמת
אני ממש שחוקה מהשגרה ודווקא מתאים לי קצת חופש עכשיו 🫢
המלחמה הקודמת היתה זמן גיבוש משפחתי. שנינו לא עבדנו, ישנו כמעט כולם יחד במקלט (אני + הקטנים והגדולים שרצו) והיתה חוויה טובה.
אולי לכן לא כל כך אכפת לי מהדיבורים סביבי?
יאללה, מה שיבוא יבוא (ורק אם אפשר- שלא תתבטל לנו הבת מצווה המתקרבת).
בפן הפרקטי יותר-
המלחמה הקודמת פרצה עם 'התראה לקראת התראות'. אז אני בכלל לא מפחדת מאזעקה של הרגע להרגע.
וגם ההתראת עשר דקות לפני היתה לי מעולה. מספיק זמן להעיר את כולם, להתלבש סמלי ולעבור יחד למקלט (3-4 דקות הליכה מהבית).
לא יודעת. אולי סתם אני בהדחקה.
אין לנו שליטה על מה שיהיה אז בואו ניק את זה בטוב עד כמה שאפשר.
בשורות טובו בעז"ה
כי מבינה אותך בפן האישי אבל חושבת שזה מאוד רגיש לכתוב דבר כזה בפרהסיה
א. אנשים איבדו את החיים שלהם, את הקרובים שלהם.
אנשים איבדו בתים על כל רכושם ועוד לא פוצו על זה עדיין
אנשים פגועי נפש מהסיטואציה.
ואז היו לנו ניסי ענק ותוך שבוע וחצי הסתיים בנס
אז אני גם מקווה לטוב אבל אסור לבא בגישה שאננה כזאת שבטוחה 'הכל יקרה העתק הדבק כמו בפעם הקודמת
וגם בראיה כללית לא לכולם כל כך זורם וסבבה בסיטואציה.
מעלה פה שוב את המגויסות שלבד ובזמן כזה זה פשוט מטורף שאין לתאר.
יש פה מלא פוסט טראומתיים
י ש מלא אנשים בלי מרחב מוגן
ובגדול מה שמנסה לומר
מלחמה זה דבר כללי
עם השלכות הרות גורל על כל העם ועל מלא יחידים
מותר והגיוני ונכון לבטוח בה' ולא לשקוע בחרדות להתפלל לניסים ולחשוב חיובי
גם אני משתדלת להיות שם.
ומותר גם בסתר לחשוב שאולי התזמון עכשיו יחסית מוצלח מבחינתי🫣(גם לי זה עובר בראש כי בעלי בדיוק משתחרר מסבב ..וממש פחדתי ששוב לא יהיה איתי)
אבל אני מרגישה שלכתוב את זה ככה בגלוי
לי זה הפך את הבטן.כי אימאלה אנחנו לא באמת יודעים
אנחנו צריכים לחשוב טוב
אבל לא להסתמך עליו כמובן מאליו
ולומר שסבבה לי מלחמה כרגע
זה משפיע על כל כך הרבה
ומכאיב וגובה מחירים גם כשיש ניסים ובעז''ה מקווה שיהיו ובגדול.
פשוט בעיני לא כל דבר כזה כדאי לכתוב.
אבל יודעת שלא התכוונת בכלל למשהו אחר ושרק שיתפת בפש'טות. ומותר והכל בסדר
זה לא נכתב ממקום ביקורתי בכללל
וסתיחה אם פגעתי כי ממ שלא התכוונתי
פשוט לי הז היה רגיש ..והרגשתי שזה מערבב אותי בלב..
יש לכן רעיונות?
הילדים מאוד אוהבים את סנאי וארנב אבל לי נמאס לשמוע את אותם פרקים כל פעם... ויש לנו נסיעות ארוכות.
אצלינו אוהבים
על הדרך
על הדרך הביתה
היסטוריה לילדים
ילדין
גאונים בתנך
סיפורון
1. מסע אל גוף האדם- יש מעט פרקים בעונות מתקדמות על תורת האבולוציה שלא משמיעה
2. סיפורי אגדה- של אמיתי המספר
3. סיפורי סבתא- של משפחה
4. ספריית פיג'מה
5.ילדין- יובל מלחי בשיתוף מכללת אונו, מנגיש את עולם המשפטים לילדים
6. סוכן סודי - יובל מלחי
7. סוכן חלל- יובל מלחי
8. היסטוריה לילדים- יובל מלחי
בהצלחה!!
בון דובון, סיפורי סבתא
ויש גם את גאונים בתנ"ך שהוא מוצלח ממש בעיני
זהו היא נדבקה מהאחים שלה...
עצות?
אני ממש לחוצה ממנה ומהנשימה שלה.
בעלי חושב שאני מגזימה והכל בסדר אבל בגלל שהאף שלה כזה קטן אני מרגישה שזה יותר חמור מסתם צינון של ילד
את יכולה לנסות שמן אקליפטוס שמותר מגיל לידה (יש כמה סוגים, חלק מותר) או שמן אורנים בקפסולות בשם ג'נגבול (כתוב עליהן מגיל 3 חודשים אבל רופא אמר לי שמותר מלידה) או מי מלח שמותרים מהלידה.
זה די מעורר רחמים לראות אותם חולים בגיל הזה, אבל זה בטח יעבור תוך כמה ימים. מקסימום היא תנשום מהפה בינתיים ותאכל קצת פחות
לק"י
אבל ב"ה זה מסתכם בנזלת.
אז אני באמת שמה לו מי מלח לפי הצורך.
שהיא עוד רגע מתפרקת בכל הלבשה של גופיה, אז צינון ומחלות זה בכלל...
שימי אותה במצב מאונך עלייך, במנשא או משהו, ככה יותר קל להם לנשום. וכשאת ערה ומשגיחה אז אפשר גם להשכיב על הבטן, אצלנו ראיתי שככה הנזלת יותר יוצאת, הוא שוכב על הבטן וכשאני מרימה אז הכל מתחתיו מרוח בנזלת, כשהוא שוכב על הגב אז הוא נושם בכבדות כזאת אבל הכל מחוץ לאף יבש...
ביום היא ממילא בידיים..
או על הבטן ואני כל הזמן מסתכלת שנושמת
הלילה הגבהתי לה את הראש..
(לא שמה מנשא במשכב לידה אבל היא כן עלי בישיבה או בידיים אחרות)
וכשהתינוק שלנו היה מצונן הרופא ילדים הביא לי מיי מלח ומזרק
הייתי משריקה לו בעדינות מיי מלח לאף ואז הופכת אותו על הבטן ודופקת לו קלות על הגב איזה דקה
הנזלת נשפכת
אין לי מושג למה, כבר לפני חודש, אבל התינוק כבר גדול ואוכל רק בקבוק תמל אחד באמצע הלילה וברור שאני לא אכניס לו בלילה דייסה.
יש למישהי רעיון איך אפשר להשתמש בדייסה הזאת בכל מקרה? חבל לי לזרוק את זה
תודה
אפשר להוסיף לו דייסה לפירות.
או אולי להכין יותר סמיך ולתת לו לאכול עם כפית.
או שתמצאי מישהו למסור לו.
בן 1.4 ואוכל הכל. כבר לא אוכל פירות טחונים.. סליחה שלא הייתי ברורה.
יותר סמיך עם מה? עם תמל את מתכוונת?
להמתקה והבת שלי מאוד אוהבת
ננסה
לק"י
אז אני לא קונה או מכינה בבית בכלל.
אז אם זה מיותר, הייתי מוסרת בשמחה😅
קודם מערבבת עם מיים ואז מוסיפה
הבן שלי היה ממש אוהב את זה
שמתי לב שכשפותחים שרשור חדש אז מלא מצטרפות ואחרי זמן זה דועך..
מה התדירות שנפתח שרשור וזה יעזור לך לקחת על עצמך את הזמנים המבורכים האלה?
בנוסף, נשמח מאוד שתכתבו פה טיפים שעוזרים לכן במיקוד..
@שמש בשמייםאשמח ממש שתעשי תיוגים
אני חשבתי שפעם בשבועיים זה תדירות טובה, אבל באמת הוא דועך אחרי בערך שבוע... לי אישית זורם גם לקחת זמנים בשרשור ישן, אז זורמת עם כל החלטה שתהיה כאן
והטיפים שלי- הכי יעיל והכי קשה לישום- מחקתי מהטלפון את היוטיוב והדפדפן (ספציפית בזה אי אפשר למחוק אז השבתתי) ואז אני נגישה לפורום ולגוגל ולכל הדברים רק במחשב, הפיתויהכי גדול בטלפון זה הוואצאפ. וכשאני לוקחת זמן רנה אני סוגרת את המחשב ושמה במגרה וזהו. צריכה להשתדל לא לגלול מדי בוואצאפ (אפשר לבזבז שעתיים בקריאה של התכתבות מלפני כמה שנים עם חברות, או מדפדוף בתמונות פרופיל של כל האנשים בקבוצות, או מהערוצים שהוסיפו לוואצאפ למרבה הצער... וזה גם יכול לקרות לי כי המסך נורא ממכר)
עוד טיפים- לחשוב ולהחליט מה כן עושים בזמן הזה ולא רק מה לא. נניח לקחת זמן כדי לסדר ולשטוף כלים, אם אני אסדר ואשטוף כלים יהיה לי הרבה יותר קל. או זמן להיות עם הילדים, אם אני אשב על הספה ואסתכל עליהם היד תחפש את הטלפון, אם אני אשב איתם על השטיח ואשחק לוטו אז הרבה פחות... אם אני אשחק איתם בדברים מעניינים יותר מלוטו אז בכלל אני אשכח שהמסך קיים...
מה שגורם לי להצטרף זה שאני רואה את השרשור....
תמיד כשאני רואה את השרשור ובזכות התיוג אני שמה לב לזה יותר! גם אם לא לוקחת ממש זמן מוגדר או לא כותבת פה אחר כך, היום שלי עם הילדים נראה אחרת. תודה על זה!
אשתדל השבוע יותר לכתוב פה וגם יותר לקחת זמן בלי מסכים
תודה על התיוג!
יש לי בפלאפון הגדרה של לסגור אפליקציות מסויימות. אז אני מכבה את כל מה שלוקח ממני זמן. דפדפן, אינטרנט, ווצאפ. וככה אני נשארת זמינה בטלפון אם צריך אותי דחוף. כן מידי פעם פותחת את הווצאפ לשיחות וידאו שהילדים אוהבים לעשות עם בני דודים וכאלה. אבל מיד מכבה חזרה.
יוטיוב פתוח לי לשירים מוזיקה
מתרכזת בדברים שרציתי להספיק בזמן הזה. עם זה זמן איכות עם הילדים. לסדר משהו מסויים או כל דבר אחר שחשוב לי
אם צריכה לבדוק משהו, פותחת את המחשב ולא בפלאפון כדי לא להתפזר
לדעתי גם פעם בשבוע או אפילו לפני אם השרשור ממש ירד,
אני לפעמים מנסה לקחת זמן "רק" כדי להקפיץ...
וקצת קשה לי בזמן האחרון לקחת זמנים.. אז התיוג ממש עוזר.
עוד משהו, לפעמים אני מתנתקת מהפלאפון למשך זמן ומתלבטת אם להכנס לרשום, אבל יודעת שאם אני יכנס בטח יהיה קשה יותר לצאת..
והרבה פעמים שמתנתקת, גם אם לא רושמת, מתכוונת שיהיה לע"נ רנה הי"ד, רעות ז"ל (שנראה לי אנחנו באיזור יום הפטירה שלה), הודיה ז"ל וקרן אורה ז"ל
( ושאלה איך הוא עוד לא אוכל ארווחות