הגדול היה תינוק מאתגר (והיום אפשר להגיד שהוא דורש בהחלט) אז לפני ההיריון האחרון הייתי ממש בחרדות מהרעיון להכנס להיריון. והוא היה הרבה יותר גדול.
אני עם התקן לא הורמונלי. אנחנו בתקופה מאד מאתגרת. מלא שינויים והתרחשויות שמאד משפיעות על הנחת וגם על המצב הזוגי. צופים רגיעה בקרוב בעז"ה. פשוט, למרות הקשיים וחוסר הפניות, אני בבטחון מלא בזוגיות שלנו ומבינה שזו פשוט תקופה כזו שתעבור ואנחנו נתגבר עליה ורק נצמח כי עברנו כבר תקופות קשות . (פעם לא הייתי מאמינה שאדבר ככה אבל הנה אני... וזה כיף. לכן אני עדיין רוצה בהיריון, למרות הכל).
במיוחד לאור העובדה שלקח לנו קצת זמן להכנס להיריון פעם שעברה (יותר מחצי שנה מאז שהתחלנו לנסות. פוליציסטית. אז אולי הפעם זה גם יקח יותר חלילה?)
אז אני כל כך רוצה להוציא את ההתקן!! אפילו התחלתי לקחת חומצה פולית. מצד שני, המצב הזוגי שלנו דורש ליטוף וחיזוק. מרגישה שאנחנו זקוקים לזמן לחזור לעצמנו. אפילו היחסי אישות שלנו ירדו מאד בתדירותם בעקבות ריבים ואי נעימויות. מרגישה שצריכים זמן לשקם, לחזור לעצמנו. לא רוצה להכניס את עצמנו להיות אסורים. ואם בעז"ה נכנס להיריון תחילת היריון עם כל השלכותיו (אל תתקרבו אלי כשאני הורמונלית...)
אבל אני מרגישה שאני מכבה את הרצון החזק. ואולי אפילו חוסמת את עצמי משפע אלוקי שמחכה לנו??
מקווה שהבנתי. אנא עיזרו לי להבין את עצמי
