אבל מהיכרות עם הפורום יש כאן הרבה נשים חכמות ואשמח לעצה או אפילו נחמה.
אז ט"ו באב= אחד המועדים היהודים השנואים עלי. אולי בגלל שלקחנו את מנהג הגויים חזק מידי וזה הפך למעין ולנטיינס' דיי מגוחך
אבל זה תמיד מעמיד לי מראה מול הזוגיות שלנו. והשנה המראה מחזירה לי שחור.
לא כיף לי, לנו. מרגישה הרבה ריחוק. לא יכולה לשים את האצבע על משהו ספציפי שגורם לזה מלבד שגרה. תחושה גדולה של עייפות, עצלות, גם כשעולה לי רעיון אולי לעשות איזה משהו שקצת יעורר את הזוגיות וידחוף אותה קדימה אני מתעצלת, פשוט מדחיקה וממשיכה עם היומיום שלי שהוא מאד תובעני ונורא קל לשקוע בגידול ילדים ובארגון הבית ובקריירה וככה לשים את הזוגיות בצד. בנוסף בעלי גם ממש לא בעניין, לא יוזם(מעולם לא יזם דברים מחדשים, תמיד אני זו שיוזמת יציאות, חופשות זוגיות וכו'). יכול לעבור יום שלם מבלי שנגענו בכלל זה בזה ושאת כל הזמן שלנו ביחד העברנו מול מסך. גם כשמנסים להסיט מסכים אנחנו מוצאים את עצמנו יושבים אחד ליד השני ולא יודעים מה להגיד.
פשוט באסה. טו באב שהפך לוואן באב.
אז ט"ו באב= אחד המועדים היהודים השנואים עלי. אולי בגלל שלקחנו את מנהג הגויים חזק מידי וזה הפך למעין ולנטיינס' דיי מגוחך
אבל זה תמיד מעמיד לי מראה מול הזוגיות שלנו. והשנה המראה מחזירה לי שחור.
לא כיף לי, לנו. מרגישה הרבה ריחוק. לא יכולה לשים את האצבע על משהו ספציפי שגורם לזה מלבד שגרה. תחושה גדולה של עייפות, עצלות, גם כשעולה לי רעיון אולי לעשות איזה משהו שקצת יעורר את הזוגיות וידחוף אותה קדימה אני מתעצלת, פשוט מדחיקה וממשיכה עם היומיום שלי שהוא מאד תובעני ונורא קל לשקוע בגידול ילדים ובארגון הבית ובקריירה וככה לשים את הזוגיות בצד. בנוסף בעלי גם ממש לא בעניין, לא יוזם(מעולם לא יזם דברים מחדשים, תמיד אני זו שיוזמת יציאות, חופשות זוגיות וכו'). יכול לעבור יום שלם מבלי שנגענו בכלל זה בזה ושאת כל הזמן שלנו ביחד העברנו מול מסך. גם כשמנסים להסיט מסכים אנחנו מוצאים את עצמנו יושבים אחד ליד השני ולא יודעים מה להגיד.
פשוט באסה. טו באב שהפך לוואן באב.
..
