יאלה חבר'ה!עמית-טליה

תביעו דעתכם,אבל תשתדלו בלי לרדת על המגזר השני אלא מוכיחים את האמת מהטוב שקיים אצלנו.ולבעייתים שכאן-לא להוציא מילה על הרב אבינר כי הוא לא הנושא!

(כמה שהמכתב הזה חיזק אותי..אתם לא מבינים!!)

איגרת דומעת לרב שלמה אבינר

הרב יעקב ב. פרידמן והרב שלמה אבינר ערכו, לרגל יום העצמאות, עימות כואב, שיתפרסם מחר בעיתון 'בקהילה' • הרב יעקב ב. פרידמן עם טור מיוחד של 'מפנקסו של בן ישיבה'


הרב יעקב ב. פרידמן
תאריך: 29/04/2009 9:25:00

1.

השיחה עמך, הרב אבינר, נסכה בי עצב גדול מהכיל.

היית, הרב אבינר, מקל עלי מאוד, לו הייה מוכן להיות, למעני לפחות, ולו לשעה אחת, אדם אטום, או הזוי; או לפחות חסר-מידות, ונטול אופקים, או כלוא בבית-הסוהר של עקשנות ודעות קדומות.

מה שהקשה עלי, היה מאור הפנים שלך, החמימות המופגנת, הענווה ושפלות הברך הפנימית, הטהורה, שבקעה מאישיות פנימית מאד. ומוארת מאד.

ובעיקר היושר הפנימי, נקיון הנפש החף מכל פופוליזם ורצון להתבלטות.

הרגע המרשים ביותר, שנגע לליבי, היה, כאשר נטלת אותי לסיור ברחבי ממלכת הספרים שחיברת. (למעלה ממאה). גם כאן זהרה הפשטות ועושר הצניעות. מאות ספרים דחוסים בכמה עשרות מדפי פח, בפינת המסדרון. שם בין היתר ניצבו ספרי 'אברי' שכתבת עבור ילדים. שאלתי אותך בעדינות, אם אתה מרגיש נוח לכתוב מאמרים וספרים לילדים, תחת שם העט 'אברי'. האם אין בכך שמץ פחיתות-קומה? ותהית, הרב אבינר יקר, על עצם השאלה:

"מה רע לחזק ילדי ישראל?"

זה היה רגע יפהפה.

לצד כל זה בלטה התמימות, שנבעה ללא ספק מעדינות שעלתה על גדותיה. לאחר שיחתנו למדתי, שלפעמים הפשטות, אהבת האדם, והאמון המוחלט בטוב שבאדם, גם אם קוראים לו דארווין שבעט באלוקי ישראל, עפ"ל, או הרצל עוכר-ישראל, ששיגר את רבניו לקסרקטינים.

הוארתי אותו רגע בהבנה, מה ראו על ככה אנשים מביני דבר, ישרי דרך, אוהבי אדם וחריפי שכל, להוביל בשיטתיות את החברה שלהם לאבדן דרך מוחלט.

התמימות. חוסר ההשלמה הנפשי עם ה'רע' בעולמנו. וחוסר המסוגלות להבין, שגם המלחמה ברע, גם הקנאות לה' – הם לעיתים חלק מ'טוב'.

יש משהו חינני בתמימות. אין אבל כל חינניות, בתמימות של אדם המנהל מוסדות חינוך, ומנווט דעות של אלפים.


2.

אתה כינית אותי, הרב אבינר, במהלך שיחתנו, כמייצג זולות הטיעון והניצוח. הלוואי, הרב אבינר, הלוואי שהייתי "מייצגו של זולות הטיעון". החיים שלי היו קלים ונינוחים יותר. עד אלוקים חיים: מה שמתחולל בחברה הדתית לאומית גורם לי אישית, מסיבות שונות, כאב לב גדול מהכיל. אני נתקל בעבודתי בצעירים מבולבלים ותועי דרך מהחברה שלך, רואה את היובש הרוחני. רואה את העדר הקדושה, וההיסחפות לבליינות ותרבות חילונית; ונפשי, הרב אבינר יקר, בוכה במסתרים.

על הבזבוז. על העוול הנורא. רבבות נערים טהורי עיניים ולב, שהיו יכולים להאיר את העולם בתורתם ויראתם, מנוונים את חייהם בתוהו לא דרך. נעים בין תרבות חילונית מזוהמת, להשקפות עולם הזויות. הכרתי חלקים רחבים מתוכם, בשנים שערכתי את ספרי הגרח"י גולדוויכט זצ"ל מ'כרם ביבנה', וזכיתי לשהות במחיצתו.

הזדמן לי לשוחח עם קבוצת נערים מישיבה תיכונית ידועה. שאלתי מהו שמו הפרטי של הרב קוק? הם לא ידעו. שאלתי על שם השוער בקבוצת 'ריאל מדריד' הם ידעו את שתי שמותיו הספרדיים... הצבעתי על תמונה של ה'חזון איש' והרב קוק, ובקשתי להבין מה ההבדל ביניהם, אמר לי אחד, הכובעים שלהם שונים. לזה כובע פרווה ולזה כובע לבד.

אהה! האווירה המנשבת היום בישיבות תיכוניות. מורות מהלכות בקרב נוער בגילאי 17 18, ומתמקחות איתם על 'ציונים' למבחני מזרחנות, כימייה או מתמטיקה. האם הנפש שלך רגועה, כשתלמידים מעבירים חצאי ימים על מזרחנות וקולנענות, ואנגלית, במקום ליישב את קושיות הנצח של רבי עקיבא איגר?...

האם כך נראה הרב אבינר יקר, החינוך היהודי בחמשת אלפי שבע מאות שנות גלות,

והאם כך ראוי שתיראה גאולה?


3.

אם קטון אני בעיניך – ראש התנועה הדתית לאומית אתה. מי שמייצג זרם, מי שמתווה דרכו של זרם, נושא לכאורה באחריות עצומה, מכדי שניתן לפתור את כל תחלואיו במילים רכות, נוסח: "אסור לדבר רע". "הכל טוב".

לא. לא "הכל טוב". ממש לא. מיידע אישי אני יודע. ואתה יודע.

...כל עוד הנוער הזה ניגש לדף הגמרא הקדושה - כטקסט משעמם שיש לדחוס ולשנן למבחני בגרות, בין מגמת הקולנוע למשחק הספורט מול ברצלונה...

כל עוד גבורי התרבות של הנוער הזה הם שחקני ספורט ואף לא אחד מגאוני העם היהודי...

כל עוד ראש ישיבה תיכונית ידועה, מעניק בהדר במו ידיו את 'גביע ראש הישיבה' למצטייני כדורגל של הישיבות, מה שאומר ששוקיהם של תלמידי הישיבה הזו – הם המופלאות בעולם הישיבה התיכונית...

גם הרב אבינר עם אהבת האדם המופלאה והחובקת שלו - לא יגן על השבר.


4.

קנאות אינה תמיד מידה נכונה. אבל אצלך, הרב אבינר, גיליתי קנאות להעדר-קנאות.

העליתי בשיחתנו דברים קשים המתחוללים במחניך. בחרת להשתיק ולשתוק, ולדבוק בחיוך הנצחי. אין רע. לא היה רע. לא יהיה רע. כולם טובים. הכל יפה. הדבר היחיד שגרם לך, הרב אבינר זעזוע, היה "לדבר רע על יהודים". זה הזוי.

אלפי נערים מהתנועה הדתית לאומית מבליינים את עצמם לניוון רוחני, שטופים באינטרנט, בטלויזיה, חווים עד לשד עצמותם תרבות חילונית, מציבים במכשירי הנייד ובחדריהם תמונות אלילי ספורט...

ואתה, הרב אבינר, עסוק בלאהוב.

גם התורה, שבכתב ושבעל-פה, בעשרות מקומות, מצווה לשנא את משנאי האלוקים. ללחום בשעת מלחמה. לקנא לה' בשעת קנאה. ו-כן. לעקור לעיתים, את רגש האהבה כשמדובר ברשעים.

"הלא משנאיך ה' אשנא".

בשמה של אהבת-האדם המופלאה האצורה בך, הרב אבינר, אתה מאמין שכל רע הוא בעצם טוב. אלא אם כן ה'רע' הוא אדם כמוני, הטוען שיש בכלל 'רע'.

סוג הנאיביות החמימה הזו, היא שורש התקלות של החברה הדתית-לאומית.

אסור להוסיף לי"ג העיקרים את האמונה ב'אהבה'. בכל מחיר. בכל תנאי.

"המדינה", אמרת לי הרב אבינר, "עושה דברים לא טובים. אבל היא גם עושה דברים טובים: ולדעתי המעשים הטובים הם הרוב. לא הכל שלם..."


5.

הרב יהושע צוקרמן, למשל.

מראשי ישיבת 'הר המור', וממנהיגי הזרם המכונה "ממלכתי" של הציונות הדתית, בראיון נדיר שהעניק לקראת יום העצמאות. המשפט הראשון היה מנחיל כל כך, שהכרח לצטט אותו:

"הציבור הלאומי שומר המצוות רואה אט אט את כל חלומותיו מתגשמים..."

אני עוקב אחר הציבור הזה שנים. תמיד אני מגלה שיש עדיין מקום להפתעות.

כל אחד אוהב לחלום. מעט מאד מחלומותינו מתגשמים. כיוון שאדם נשוא-פנים מדבר על 'הגשמת חלומות' - טרחתי לצאת ולבדוק עד כמה הוגשמו החלומות:

מדינה הרואה בכפירה האיומה של אבולוציית דארווין את הגירסה הרשמית של מערכת החינוך שלה. חלום? מדינה שהיא מהבודדות בעולם, שהגירסה הכפרנית הזו מוצגת במוזיאון הלאומי שלה, ולא גירסת התנ"ך. חלום? בית המשפט העליון של מדינת החלומות, עוקר וקורע יום-יום לגזרים, סיפר לי הרב אריאל רבה של רמת גן, יום יום ממש, פסקי דין רבניים, בבורות, ברשעות, ומטמיע בעם איסורים מצמררים שלא כאן הבימה לפורטם.

חלום?

טלוויזיה המשדרת בשבתות בעשרות ערוצים, בפרהסיא ובזוהמה המחרידה ביותר. בתי קולנוע ותחבורה ציבורית הרומסים בעשרות ערים את קדושת השבת...

עוד חלום שהתגשם.

ה'חלום שהתגשם' מעניקה לגיטמציה רוחנית לחגיגות ימי-הולדת למדינה המטאטאת את חוקי השולחן-ערוך בפני חוקי המשפט האנגלי...

המתירה במוצהר חיטוטי שכבי ואכילת דבר אחר, ומגדלת בקיבוציה שקצים ורמשים. שבית המשפט שלה עקר לאחרונה את הריגוש הדתי האחרון שעדיין נותר לפליטה בישימון – חוק החמץ.

חשיבותו היחידה של חלום – הוא שמקיצים ממנו בשעה מן השעות.

עורו ישנים! התרדמת בת השישים שנה הביאה איתה 45 אחוזי התחלנות שהומטו על הנוער הלאומי דתי. לא הספיק?

הרב יעקב ב. פרידמן והרב שלמה אבינר, במהלך העימות. צילום: עזרא לנדא



6.

נוצר משום מה הרושם המוזר, שככל שהמדינה מאכזבת יותר, ככל שהטומאה השוטפת את הרחובות, המסכים, האינטרנט, איומה יותר, מביכה יותר - נאטמות יותר עיניה של הציונות הדתית.

שטופי 'סימני' גאולה אנחנו! כל חילול שבת המוני ברחבי העולם – הוא 'סימן-גאולה' פורח נוסף. כל זלילת חמץ בשרימפס בליל הסדר, הוא התנוצצות גאולית מחזקת, עד כמה דוקא החושך-הלאומי-החביב הזה זמני כל-כך, ישראלי כל-כך...

סכינאות בבתי הספר, אלימות, בורות, ולמטה בקודש, הסימנים מתרבים בקצב מואץ וקסום, לקראת שכלול הגאולה השלימה, המפציעה ומרצדת "קמעא קמעא" על מסכי האינטרנט, ושאר מרעין-בישין באלפי אורות של זוהמה.


7.

45 אחוז מבניה של החברה הזו, הוקרבו למולך המדינה וקדושת כפרנותה. ה'גשר' הטראגי שלכבודו התערטלו מנכסיהם הרוחניים, פועל, כפי שניבא ה'חזון איש' כ'גשר חד סטרי'.

המספרים היבשים מדברים: רבבות חוזרים בתשובה עברו דוקא דרך חומות ה'גטו' החרדי, בודדים דרך הגשר החייכני שלמענו הקריבה החברה הזו קרוב למחצית בניה.

ומהצד האחר מדשדש הרוב המבולבל, התוהה-תועה, המוני תלמידי ישיבות-תיכון, הבקיאים בשמות החיבה של שחקני כדורגל 'ריאל-מדריד', אבל אינם יודעים מהו שמו הפרטי של הרב קוק.


8.

הליברליות הדלי"ת, הופכת ונעשית קנאית, משיחית, בהתקרב יום העצמאות. ככל שהפירכות סביב "קדושת" המדינה הולכות ומתעצמות, וככל שהמדינה יורקת מצידה בפניה של התנועה הדתית לאומית, מתפתחת מין קנאות הזוייה של 'בכל מצב ובכל מחיר':

משפט מחץ משיחי, מבטא אחד מטובי ההוגים של החברה הדתית-לאומית, הפוסק באחד מעלוני יום העצמאות בלי להסמיק:

"יום העצמאות הוא החג החשוב ביותר בלוח השנה העברי. ויסלחו לי כל אנשי האמונה. בלי לזלזל חלילה בחגי התורה. יום העצמאות הוא החג היחיד בלוח העברי, שהוא חג ארצ-ישראלי אמיתי".


9.

מילה אישית. אני מודע לעובדה שהטור הזה לוקה מאוד בהעדר מתינות, ונכשל בנגע ה'פחזות'. לראשונה בחיי, כתבתי במוצהר רק "נגד", ולראשונה הוזכרו במאמרי שמות של רבני מוסדות.

עד ה' חוקר לב, שבין שלל ביטויי-הכאב וההומור שהועלו כאן – זלגו מלבי רק דמעות.


'מפנקסו של בן ישיבה' , טורו של הרב יעקב ב. פרידמן, מתפרסם בעיתון 'בקהילה'

וואו, איזו פרובוקציה עב"מ
כעקרון אני מאד מסכימה עם כל מה שהרב אומר...
חוץ מהמסקנות.

שזה אומר שכן, יש המון דתיים בציבור הדתי-לאומי שחיים בסרט וורוד שהכל טוב
וכדאי שהם יצאו ממנו מהר
א- כי הם טועים בענק,
וב- כי זה^^ מה שקורה.
[בהערת סוגריים - גם סרט שחור-לבן זה בד"כ לא כיף]
(הערה אפילו יותר חשובה - אני ממממש לא מדברת על הרב אבינר!)

נק' קשורה ונוספת-
אפחד פה לא חייב להסכים, אבל אני כבר די מזמן הגעתי למסקנה שהבעיה הכי גדולה של הציבור הדתי-לאומי היא החשיבה הנוצרית שמכניסים לו לראש מכל פינה
ולא, הכוונה היא לא ל'תרבות המערב' (גם, אבל פחות- כי זה משהו שיחסית ובד"כ די יודעים לזהות)
אלא דווקא לדברים שבאים מתוך הזרם עצמו (בלי להזכיר שום שמות ובוודאי שח"ו לא ללכלך אפילו חצי מילה על הרב אבינר!!!! למי שתהה.)
ויש בנושא הזה פירוט ארוך אז אולי בהזדמנות.
תביאי אותה בפירוט, מעניין לשמועמישהו10

אבל רק רציתי להעיר

אם יורשה לי ואם לא תפגעי

שלא צריך אחרי כל

4 או 5 מילים

לדלג שורה כמנהגך בקודש

 

 

למה לא?עב"מ
אני מתחרפנת כשזה בשורות ארוכות...
לא עושה חשק לקרוא בכלל :S
טוף...עב"מ
יכול להיות שזה יבוא בכמה חלקים כי אני בתקופה קצת עמוסה עכשיו (מכל הבחינות)--

אז בינתיים אני אציין רק את הנקודה שהכי צועקת, גם מתוך המאמר וגם בכלל:
הצורך לאהוב בלי תנאי.
יש מין נטיה מאד גדולה לראות אדם חולה נפש ושונא דתיים ולהגיד "וואו", לדבר על הסגולה הפנימית והנשמה היהודית הגדולה שלו ועל כמה שהוא בעצם צדיק ואנחנו אוהבים אותו.
וזה לא טוב.
ולא נראה לי כלכך שיש צורך לפרט למה השורש של זה הוא בנצרות ואחד הקווים המנחים שלה.
למה זה לא טוב-
כי אנחנו בעצם הופכים את עצמנו לעיוורים, מאבדים כל הגיון, דופקים את עצמנו בסוש"ד, ובטווח הרחוק- גם מאבדים את הרגישות לדעת מה זה באמת אהבה. אז נכון שלא צריך לשנוא את מי שצועק לך "אני כופר" כי תכל'ס הוא סתם משקר לעצמו והוא לא באמת רע אלא סתם חוסם את הנשמה היהודית שלו מלהתבטא כלפי חוץ, אבל כן צריך לשנוא את מה שהוא משדר ובטח שלא צריך להגיד שהוא פוצי מוצי ומותק של איש, בפניו ושלא בפניו.
סתם דוגמא שנזכרתי בה-
היה לאחרונה בלאגן בטכניון בקשר לזה שהעבירו חוק שאנשים שהנטיות שלהם בכיוון הלא-נכון יכולים לגור במגורי הסטודנטים הנשואים. ובאותה שבת הרב של הטכניון (למי שמכיר) העביר שיעור על העניין הזה בדיוק.
אין שום מקום לחבק אותם ולדבר על הנשמה היהודית שלהם, כי נכון לעכשיו הם לא בסדר. [היו לא מעט קולות בציבור הדתי-לאומי שאמרו שאחרי הכל אפשר להבין את הרצון שלהם ולהזדהות ובואו ניתן להם הזדמנות ואחרי הכל הם גם יהודים אז למה שנתנהג אליהם לא יפה].
אז נכון שבנושא הזה יש בציבור הדתי-לאומי פחות סובלנות מאשר בנושאים אחרים, אבל חשוב להבין שבנושאים אחרים זה לא תמיד צריך להיות פחות חמור. וכשאני רואה דברים שהלכו בגירוש, כמו למשל חיבוקים עם החייל שמגרש אותך, אני רוצה להקיא. כי לחבק מישהו שעושה לך רע, גם אם הוא יהודי, זה נצרות.


נ.ב. אני חייבת לציין שאחרי שסיימתי לכתוב צמצמתי את רוב האנטרים האפשריים. אז נא להעריך אותי ;)
זה בסדר, אני מעריך :מישהו10
זה בסדר, אני מעריך מישהו10

רואים שאת לומדת מקצוע מדעי וריאלי, יש לך חשיבה בריאה וטובה. זה לא אומר שאני מסכים לגמרי עם כל מה שכתבת, פשוט כי לא חשבתי על זה לעומק. למשל לא ברור איך בא העקרון של "לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת" בדברים שלך.

אבל לגבי מה שאמרת:"כי אנחנו בעצם הופכים את עצמנו לעיוורים, מאבדים כל הגיון, דופקים את עצמנו בסוש"ד, ובטווח הרחוק- גם מאבדים את הרגישות לדעת מה זה באמת אהבה", אני די מסכים.

אני חשבתי על זה בהקשר קצת אחר (מקווה שהאנלוגיה תהיה ברורה) של "הווי דן את כל האדם לכף זכות". פעם בהתחלה אם הייתי קולט יהודי מחלל שבת למשל, הייתי מסט מיד את המבט או מטיל ספק בכך שהוא חטא ואולי אני רק דמיינתי וכדו' (לא בצורה כזאת הזויה כמו שזה נשמע , וככה חשבתי שאני דן אותו לכף זכות. אבל בהמשך התברר לי שאני טועה וזאת לא גישה נכונה, ועדיף להכיר בכך שהוא חוטא, ולדון אותו לכף זכות שהוא פשוט לא מודע לחומרה של מה שהוא עושה, ושהאחריות למה שהוא עושה מוטלת במידה מסוימת גם עלי. כלו' לא לבטל את ההגיון וע"י כך לדון לכף זכות באמת, בערך כמו מה שאת אמרת.

רק הערה על חגים ארצישראליים--מאמע צאדיקה

חג האביב

וחג הקציר

וחג האסיף

וחג הביכורים

אלו חגים ארצישראליים אמיתיים- חגים של חקלאות על האדמה.

חגים שחלים במועדם רק בנק' הזאת על הגלובוס !!!

ומה הטוב שקיים אצלנו?מאמע צאדיקה
(סליחה האנטר קפץ...)מאמע צאדיקה

שאנחנו משתדלים! מנסים!

"מי שלא מנסה- לא מצליח. אבל גם לא נכשל.

מי שמנסה- יכול להכשל. אבל גם יכול להצליח."

 

ועוד מפשט- משמו של הרב אבינו- (יצא בפוקס)

הרוב טוב- השאר- בתיקון.

 

דווקא הכוונה כאןעמית-טליה

לארצי ישראלים לא לארץ ישראל
אלא לאומת ישראל

והאמת?שזה נכון החג הזה באמת מקודש בעיני רוב האומה הישראלית..
בעיקר בעיני החילונים וזה הישג גדול לחג.
לענ"ד אם תשאלי על מה לוותר פסח או יום העצמאות
החילוני יענה על פסח
ולא כי הוא נהנה לרקוד ביום העצמאות
כי יום העצמאות מסמל אצלו גאווה לאומית אדירה,הוא בעצם יוצא וצועק ביום הזה
עם ישראל חי!(נכון בדיעבד גם בפסח ובפורים וכו' אבל פה הוא חלק מהמהפכה ולא קורא על זה באיזה אגדה או מגילה)

וזה באמת משהו נורא חשוב בעמ"י,אבל לא הייתי ממהרת לומר שחגי דאוריתא פחות חשובים.

מה בין הדת"ל לחרדיםמישהו10

ראשית אציין שאישית, אני לא מגדיר את עצמי בהכרח כ "דת"ל - כיפה סרוגה", אבל זאת החברה שלי ולה אני מרגיש הכי קרוב.

בלי לשפוך את כל מה שיש לי על החברה החרדית, ולא חסר לי. רק אסתפק בלציין שיותר מפעם הרהרתי שהיה נכון להוסיף לברכות השחר "ברוך שלא עשני חרדי". רק המחשבה על עצמי בתור חרדי מזעזעת אותי. דכירנא כד הוינא טליא שאיזה חרדי בבית הכנסת שהלכתי אליו זיהה אותי כנראה בתור אחד עם פונטציאל "לשריפה" ואיכשהוא הצליח להוציא ממני את המספר טלפון כדי לשכנע אותי או את אבא שלי לעבור למוסדות חרדיים, אחרי שחזרתי הביתה הייתי בלחץ וחרדה שמא אכן יתקשר ויעשה זאת, ב"ה שבסופו של דבר לא התקשר. היום כמובן שהייתי מנפנף אותו בלי להסס, ואפילו מנצל את ההזדמנות להתווכח ולנגח אותו.

בלי להתחיל להכנס לעובי הקורה ולהגיב נקודתית לכל הסלט הזה של טיעונים נכון (ויש) והטעיות (גם מזה יש, והרבה יותר), אני מציע לתפוס ולהכריע את הויכוח הזה מזוית אחרת. "בבחינת ראו מה בין בני לבן חמי".

ביקורת עצמית, ועצם המוכנות לראות את הטוב שבצד האחר. דבר שכמעט לא קיים בציבור החרדי וקיים בציבור ה "דתי / חרדי לאומי". השבוע או שבוע שעבר השאלה השבועית בעלון קוממיות נגעה ביחס לחברה החרדית, בהקשר של יום "העצמאות". כמו שניתן לצפות  בשורה האחרונה כל אחד מהמשיבים הכריע בסוף כשיטתו. אבל היה אפשר להבחין אצל שלושת המשיבים בעצם המוכנות לביקורת עצמית פנימית ומגזרית, בראיית הטוב שבמגזר האחר, וביחס העקרוני של הכבוד כלפיו. לצערי גישה כזאת היא כמעט בבל יראה ובבל ימצא בצד השני של המתרס. אני לא מסוגל לדמיין דיון דומה במסגרת חרדית כלפי הציבור שלנו. וכנראה שאחת הסיבות לכך היא שהם מפחדים שהדבר עלול לפגוע באבסלוטיות של החינוך וההשקפה שהם מטיפים לה, מה שעלול לגרום לסדקים בבועת הסגירות שלהם, ואחריתה מי ישורנה...וזה עוד במקרה הטוב כאשר הדיון לא כולל השמצות עלבונות ועקיצות למיניהן בבחינת "משנאיך ה' אשנא" וכל זאת במטרה להבדיל בין "הקודש" ובין "החול". וכאשר אמרתי בתחילת דברי שיש לי בטן מלאה כלפי ה"חרדיות" אחת הסיבות היתה האיבה והעוינות והזלזול שאני חש מכיוונם כלפי הציבור הדתי והחרדי לאומי, ו"כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" (ומי שלא מאמין מוזמן להכנס לפורום "בחדרי חרדים" בהייד פארק ולהתרשם)

לו הייתי חוזר בתשובה והייתי מתלבט לאיזה חברה להצטרף די היה בנקודה הזאת לבדה כדי להכריע לי במי לבחור.

"ברוך שלא עשני חרדי", נכון. אבל לא לשכוח גם שכלל חשוב בתורה הוא "קבל האמת ממי שאמרו" !

עשית מה שאסורעמית-טליה

לכלכלת לכלכלת לכלכלת,אבל בתכלס אמרת לו
ואלה אחי כל מה שאמרת עלינו אתה צודק.

כי דבר אחד לא פסלת ממה שאמר.

אני גם שמחה בציבור שלי,מאמינה בו בכל דבר ודבר.
אבל אסור לשכוח שהחרדיות היתה נכונה והצילה אותנו בגולה
החרדיות היתה דבר מבורך ובריא לעם ישראל.
אבל בגולה.

במציאות הנוכחית היא פסולה לענ"ד אבל היא לא דרך שלילית ככלל.


וגם אני משומה קיבלתי היום טלפון מרב חרדי שתמיד מנסה לחרד אותי.
אבל ב"ה הוא כבר הבין שזה לא יצליח לו ושיש הרבה אמת במקום שלנו.

פחחחמישהו10

"אבל בתכלס אמרת לו
ואלה אחי כל מה שאמרת עלינו אתה צודק".

אנא, גברת יקרה, אל תכניסי לי מילים לפה. יש בי מספיק יושר להודות על האמת כשצריך. אבל אם את חושבת שהוא צודק בכל מה שהוא אומר, אז תלכי להיות חרדית. הא כן, אל תתפלאי אם בתור ספרדיה הם ישדכו לך את הסוג ד' שלהם ואם יעשו בבוא היום בעיות לילדים שלך בקבלת למוסדות הלימודים שלהם.

נכון, לא פסלתי דבר אחד ממה שאמר. כי לא ממש בראש שלי להכנס לויכוח הזה. ותקפתי אותו מזווית כללית.

"אבל אסור לשכוח שהחרדיות היתה נכונה והצילה אותנו בגולה
החרדיות היתה דבר מבורך ובריא לעם ישראל".

אם זאת הגישה שלך, אז לא ברור לי ממש במה אנחנו חלוקים. אם כי גם כאן זה לא ממש מוכרח מה שאת אומרת, עייני ערך ההשכלה ועייני ערך השואה.

(הכותרת לא במקום, חבל שאי אפשר לערוך)מישהו10
שובעמית-טליה
אמרתי שעשית את מה שאסור! לעשות
כי במעשה האסור! הזה אמרת לו
ואלה אחי צדקת בכל מה שאמרת

וודאי שאני לא חושבת כך אחרת הייתי הופכת להיות חרדית
הקשקוש על הסוג ד' יעבור לך כשתכיר חוזרים בתשובה ואת ההיגיון מאחורי הדבר (ואחותי כזאת אז אני מרשה לעצמי)

ובקשר לערך ההשכלה והשואה
בדיוק כבר אז החרדיות הפסיקה "לפעול"
כי כבר מאז גדולי הרבנים קראו לארץ ישראל
דבר שהחרדים בעיקר התנגדו לו רבות.
אבל עד אז,החרדיות הזאת הצילה אותנו 2000 שנה.
אז זה סוג של כבוד "דע מאין באת"
לא הבנתימישהו10

"אמרתי שעשית את מה שאסור! לעשות
כי במעשה האסור! הזה אמרת לו
ואלה אחי צדקת בכל מה שאמרת"

אנא הסבירי.

"הקשקוש על הסוג ד' יעבור לך כשתכיר חוזרים בתשובה ואת ההיגיון מאחורי הדבר (ואחותי כזאת אז אני מרשה לעצמי)"

אדרבא, האירי את עינינו. ולגבי הקבלה למוסדות שלהם, אני מניח שאת יודעת שזה נכון, ואי אפשר לפטור את זה כקשקוש.

"החרדיות הזאת הצילה אותנו 2000 שנה.
אז זה סוג של כבוד "דע מאין באת"

החרדיות לא היתה קיימת 2000 שנה. החרדים אולי אוהבים לחשוב על עצמם כ"מעתיקי ומעבירי השמועה", אבל החרדיות הידועה לנו כיום היא יצירה חדשה ומודרנית.

אוקיעמית-טליה

הדבר הראשון הכביכול אסור
זה שלכלכת על החרדים אבל לא סתרת לו דבר אחד ממה שהוא אמר.
אז מה עשית כאן?
אמרת אנחנו דפוקים אבל גם אתם לא פחות.
החוכמה היא להוכיח שאנחנו טובים ומאמינים בצדקת הדרך.

בתקופה שאחותי היתה יוצאת לשידוכים
שאלתי אותה על העיניין הזה
והיא אמרה שמצידה כחוזרת בתשובה (מבית דתי לאומי הם עדיין נקראים כך)
היא מעדיפה שבן זוגה יהיה כמוה שיעבור את הקושי,את הצורך להסתדר בבית אחר.
היא אמרה שאם היא היתה מתחתנת עם חרדי מבית היא לא היתה מרגישה בנוח,לדוג' בבית שלי כשהכל פתוח וקליל חרדי מבית יתעלף בערך..
סבתא שלי באה לגיסי ונותנת לו צפחה בגב,דודות שלי שלא הכי צנועות
גיסי שהוא גם חוזר בתשובה יודע ומכיר את המציאות הזאת
וזה נורא מקל על ההתמודדות כזוג ששונה מהבית.

ומהצד השני של המתרס,יש לי חברותא חרדית שהיא אמרה לי
אצלכם (דת"ל) כשחוזרים בתשובה הם הופכים להיות חלק ממכם כמעט ולא מורגש הבדל.אצלנו החוזרים בתשובה שונים לגמרי מחרדים מבית
בגישת חיים בהקשבה,הם הרבה יותר פאנטים,וחרדי מבית לא יסתדר עם זה.

בקשר למקומות לימוד
בקהילה של אחותי בודקים אם האמא צנועה בעיקר וזהו.
יש להם זוג שהבעל הוא ר"מ חרדי מבית ואישתו לא צנועה ולא קיבלו את הילדים שלהם לבית ספר.ואילו חברות של אחותי שהן חוזרות בתשובה ונורא מקפידות על צניעות הילדים שלהם נכנסו בקלות.
אגב-זה אחד הדברים שצריך ליישם גם במקומות לימוד של הציבור שלנו.

כמשדברים על המושג חרדיות מדברים על החשיבה של ד' אמות הלכה וניתוק מוחלט מהלאומיות,זה מה שהיה אז והחרדיות הזאתי הצילה אותנו.
היום?הרבה דברים השתנו אצלהם החל מכמות השבבניקים וכלה בעשרות הפאות הבלונדיניות שלא קיבלו שום היתר רבני.
אבל אני בכל אופן מדברת על החרדיות של פעם.

כמה פעמים לחזור על זה ?מישהו10

לא סתרתי דבר ממה שהוא אמר. א - כי יש צדק מסויים בטענות שלו, לא הכל שטויות. ב - כי ניסיתי לתקוף את הנושא מזווית אחרת. תקראי שוב את ההודעה הראשונה שלי. "החוכמה היא להוכיח שאנחנו טובים ומאמינים בצדקת הדרך" - וזה בדיוק מה שניסיתי להראות באותה הודעה. הבנת הנקרא.

"בקשר למקומות לימוד
בקהילה של אחותי בודקים אם האמא צנועה בעיקר וזהו.
יש להם זוג שהבעל הוא ר"מ חרדי מבית ואישתו לא צנועה ולא קיבלו את הילדים שלהם לבית ספר.ואילו חברות של אחותי שהן חוזרות בתשובה ונורא מקפידות על צניעות הילדים שלהם נכנסו בקלות.
אגב-זה אחד הדברים שצריך ליישם גם במקומות לימוד של הציבור שלנו"

http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=453953&forum_id=771 חברה כזאת היא חברה משובשת ומקולקלת, ומי שבוחר לחיות בה משהו איתו לא בסדר. איכס.

ואת הרעיונות שלך תשמרי לעצמך, אם יש מה ללמוד מהחרדים זה לא הסלקציות שהם מפעילים בקבלה למוסדות הלימוד. לדעתי זה דווקא יכול להיות אחת מהגאוות של הציונות הדתית שבניגוד לחרדים לא עשו סלקציות כאלה ובזכותם הרבה התקרבו בשקט בשקט ובתהליך ארוך (כמו המשפחה שלי)

אני מזהה כאן בלבול מושגי בנוגע ל "חרדיות" אז צריך להזהר.

כ"כ לאעמית-טליה

הראית רק כמה *גם* הם דפוקים
לא אמרת שום דבר טוב אצל הציבור האחר.

אם אתה מעוניין לחשוף את ילדייך לחוסר צניעות,לטלויזיה
אז תכניס את זה מראש הביתה
אנשים שדואגים לשמור על הצניעות שלהם ומקווים שלילדים שלהם תישמר הצניעות רוצים לדעת שגם החברים שהם הולכים אליהם יהיו כמוהם.

ומאידך גם צריך להשאיר את המוסדות שבאמצע
כגון הממלכתי,הישיבות תיכוניות כדי שיתקרבו
אבל ברור לי שמקום לילדיי אין שמה.

ושוב,זה תלוי איך אתה רוצה שילדייך יתחנכו
להפוך אותם לדתיים שיודעים מהי כשרות שבת
או להפוך אותם לאנשי תורה אמיתיים.

כ"כ כןמישהו10

"ביקורת עצמית, ועצם המוכנות לראות את הטוב שבצד האחר. דבר שכמעט לא קיים בציבור החרדי וקיים בציבור ה "דתי / חרדי לאומי". השבוע או שבוע שעבר השאלה השבועית בעלון קוממיות נגעה ביחס לחברה החרדית, בהקשר של יום "העצמאות". כמו שניתן לצפות  בשורה האחרונה כל אחד מהמשיבים הכריע בסוף כשיטתו. אבל היה אפשר להבחין אצל שלושת המשיבים בעצם המוכנות לביקורת עצמית פנימית ומגזרית, בראיית הטוב שבמגזר האחר, וביחס העקרוני של הכבוד כלפיו."

אני מקווה שעכשיו זה יותר ברור. ואם זה לא ברור אז הבעיה היא כנראה בך, כי אני יודע שלפחות אחת כאן, כן הבינה אותי.

בתוך תגובהעמית-טליה
ענקית משפט וחצי?

יישר כוח של ממש..
אני ספרתי יותר משורה וחצימישהו10
ועושה רושם שאת משחקת אותה מתקשה להבין.
אין מה להבין בחורעמית-טליה
הבנתי שציינת משהו טוב בנו
ואמרתי יישר כוח.
סליחה משניכם...אשתו-של-בעלי

אני לא מתכוונת לומר דעות אישיות כי אני לא יודעת, וחוצמיזה שזה נחמד להסתכל מהצד.

אבל לדעתי ערבבתם כאן 2 דברים,

מישהו10- אני מבינה שאתה פגוע מהציבור החרדי, וזה שיש שם בעיות עם מוסדות לימוד, זה נכון, וזה שיש שם בעית פאות- זה גם נכון,

אבל זה לא קשור לויכוח, הויכוח הוא על הדרך! הרבנים לא בעד הסלקציות הנוראיות במוסדות הלימוד וגם לא בעד הפאות הבלונדות.. לכן זה לא חכמה להטיח את זה, אף אחד לא אמר שאין בציבור הזה בעיות, אוהו כמה שיש, השאלה היא על העקרונות, על הדרך, על השיטה.

אדרבאמישהו10

גם בנושא הזה של "על העקרונות, על הדרך, על השיטה" יש הרבה מה לטעון ולהשיב. אם תעלי נקודה בודדת לשם משל אפשר יהיה להתייחס.

 

בדיוקעמית-טליה
ולכן אני אומרת אל תנסי אפילו..

וחוצמזה קשה לי לשמוע דעות מאנשים לא מוגדרים
לכן אני לא מנסה לשאול,אומרים יישר כוח ומסיימים הכל
לא אמרתי...אשתו-של-בעלי

שאין מה להשיב ולדבר על העקרונות, הדרך, השיטה, ברור שיש, והרבה יותר, רק אמרתי שסטיתם..

למשל? למשל העקרון החרדי שבחור עד החתונה (לפחות..) לא יעסוק בשום דבר חוץ מבתורה, אני לא בעד/ נגד, אני רק מעלה דוג' כי בקשת. זה דוג' לעקרון.

עמית- למי התכוונת "אנשים לא מוגדרים", אם יורשה לי.

זה מה שאמרתיעמית-טליה
שבכל התגובה שלו הוא לא דיבר על זה.רק גידף את החרדים.

אמרתי על עצמי שאני לא אוהבת לדון עם אנשים לא מוגדרים
זה מרגיש לי סוג של צביעות והכוונה היתה אליו.
הא ?מישהו10

"אמרתי על עצמי שאני לא אוהבת לדון עם אנשים לא מוגדרים
זה מרגיש לי סוג של צביעות והכוונה היתה אליו".

למה את מאשימה אותי בצביעות ? בגלל שטענתי בהתחלה שאני נמנע מהגדרה "מחייבת" ומעדיף את הגישה של קבלת האמת ממי שאמרה ולבדוק כל נושא לגופו ?

מה הבעיה שלך לדון עם אנשים לא מוגדרים ? זה מפריע לתפיסת העולם השחורה - לבנה שלך ? מאפיין חרדי משהו...

הסברעמית-טליה
אמרתי שזה מרגיש *לי* סוג של צביעות

לא אמרת שאתה צבוע,אלא שאני מרגישה צבועה כשאני מדברת עם אנשים לא מוגדרים.

ולא מוגדרים זה לאו דווקא שלילי
יכול להיות אדם לא מוגדר שהוא בין חרדי ללאומי וזה דבר לגיטימי

לי פשוט לא נוח להתווכח עם כאלה.

קפיש?
גברת יקרהמישהו10

כשהתייחסתי בהודעה הראשונה שלי לכך שבציבור הדתי / חרדי לאומי יש ביקורת עצמית, נכונות לראות את הטוב שבצד האחר, כבוד לצד האחר וכו' לעומת הציבור החרדי שלוקה בהיפוכן, האם אין בכך הוראה על ההבדלים בין העקרונות הדרכים והשיטות של שני הצדדים ?

לגבי הדוג' שהבאת, מכלתחילה נמנעתי מלהכנס לנקודות כאלה כי הן עמוקות ומורכבות, ואי אפשר להתייחס אליהן כראוי בדיון כזה, בלי לחטוא בשטחיות ולחטוא לאמת.

אבל פטור בלי כלום אי אפשר. וכיוון שאני לא רוצה לחטוא במה שהזכרתי לעיל. רק אעלה שאלות על הגישה הזאת. האם הגישה הזאת מתאימה לציבור שלם ? כיצד מרגיש נער שלא מתאים לו לשבת כל היום וללמוד ? האם יש בשבילו אופציה אחרת ? בהנחה שאין - האם זה נכון שהרבה נערים שמתוסכלים מהגישה הזאת הופכים להיות שבאבניקים ? כיצד זה מסתדר עם הדרכת הגמרא שהאב חייב ללמד את בנו אומנות ? כיצד זה מסתדר בכלל עם השילוב הראוי בעיני התורה של תורה ומלאכה ?

נקודה אחת שאכלתי הרבה בחודשים האחרוניםיעקב רובין

אין דבר אחד בין המושג חרדי בישראל למושג אורתודוקסי בחו"ל
למושג אורתודוקסי לפני חמישים שנה בחו"ל לבין ההווי החרדי בזמנו של החזון אי"ש.
לא מדובר כאן על אלפיים שנה.

וכשאת מציינת בכמה וכמה הודעות למעלה את לימוד הזכות שלך על החברה החרדית,
את לא בדיוק טורחת להבדיל כך, סתם שתשימו לב לדקויות.
 
עזבו שנייה את הסינון למוסדות, מספיק לקבל מבט עקום,
קיבלתי מספיק.
 
אז יכול להיות שההוכחה היחידה שנראית בשרשור נגד החברה החרדית היא אתם לא גרועים פחות מאיתנו, אבל ת'כלס מהם אמורים לצפות ליותר, לא?
 
לא אנחנו השעטנז רח"ל, אלו שמתחברים עם ח"ו כדמות השטן [מדינת ישראל]?
 
כל נימה אישית באה מכאב ולא כפגיעה בך,
מקווה שלא אובן לא נכון.
האמת?עמית-טליה
שנראה לי שזה בכלל לא משנה

צריך להתמודד עם העובדות הקיימות
ולענ"ד החרדים בארץ יותר חזקים מהחרדים בחו"ל ויש לי קרוב ל50 בני משפחה ברחבי העולם כולו שהחרדיות שלהם יורדת הרבה יותר מהחרדים בארץ.

אבל שוב זה בכלל לא משנה לי
צריך להתמודד עם העובדות כיום
 
נכון אפשר לצפות ליותר כי באמת הקושי אצלהם לא מורכב כאצלנו
אבל אדם נבון או אדם שדבק ברב זצ"ל
היה בונה לנו הר ולא בונה להם בור.

תגובהאנונימי (פותח)

בס"ד

לצערי הרב פרידמן צודק..

רק בהתנתקות הציבור הדתי לאומי קיבל סטירת לחי, והיא קצת העירה אותו- משכרון הגאולה, אני מקווה שהציבור הזה יצליח להתרומם ולרומם, ולא נצטרך עוד הוכחות כמו ההתנתקות

ובעניין שדיברו מקודם, אם אני חושב שהוא צודק מדוע איני הולך להיות חרדי? התשובה היא בגלל שלאט לאט נוצר ציבור חרדי- לאומי מה שמכונה "חרדל"י" ואני מאמין בדך שלו ומקווה שה' יזכה אותי בעתיד למצוא קהילה כזאת שבוערת לה' יתברך.

שקר גס וכזב בולטמשה
ה"חרדיות" המוכרת היום היא המצאה שאין לה הרבה יותר מ-250/300 שנה, והופיעה בתגובה להשכלה.
 
הנסיון ההסטורי מראה שהיא נכשלה. מתוך (לגירסתם) 100% יהודים חרדיים (בהנחה שהם היו כאלה - מה שלא נכון מבחינה הסטורית), כ-90% התפקרו עד נעשו כיפות סרוגות שזה אצלם גרוע יותר.
 
לאמר שהשיטה החרדית עבדה בגולה זה שקר גס, והקיצוניות הרבה שטופחה שם רבים חללים הפילה.
נכוןעמית-טליה
היא כביכול איבדה בגלל שמרגע שהיה נכון להפסיק את החרדיות
היא לא עשתה זאת ומאז נהיתה ההשכלה והלאומיות
הם שגרמו לה לאבד את טובי בניה.

אבל ממילא החרדיות היתה צריכה לאבד את כל בניה ולהמיר אותה למשהו אחר
ועדיין 2000 שנה שרדנו בדרך של ד' אמות.
וזאת הדרך הטובה בגלות

שממילא שמה אין צורך בהקמת חברה ובאמונה בלאום לא יהודי.
ולכן לא היה צורך בהשכלה או בלאומיות.
קצת נסחף, אבל יש דברים בגודודי25
הוא העלה כמה נקודות נכונות מאד -
א. אנחנו רואים את הטוב שבציבור שלנו משתקף בעיקר בגיל הישיבות (אני מתייחס כרגע לבנים), אבל מתעלמים במודה או שלא במודה ממצב הישיבות התיכוניות, שהוא באמת על הפרצוף. כאילו ההורים מתפללים שהתקופה הזו תעבור מהר, והבן יתיישר מתישהו בהמשך.
בסופו של דבר השיטה פשטה את הרגל, והישיבות התיכוניות ייעלמו מן העולם בעשור הקרוב, או לכל הפחות יעברו ניתוח פנים שיהפוך אותן לישיבות דומות לישיבות קטנות, או לבתי ספר חצי אקסטרניים. בפועל זה לא יקרה בגלל רמת הלימודים והחינוך הירודים אלא בגלל בעיות תקציביות ובגלל לחץ של ההורים לראות את הילדים שלהם בבית. אבל זה לא משנה, זה יקרה. אם את המדרשיה סגרו, יסגרו גם את יתר המוסדות הותיקים שפושטים את הרגל.

ב. הציבור שלנו באמת שוגה בהסתכלות תמימה/מעוותת על המציאות.  כלומר, מצד אחד כל דבר שקשור לציבור שלנו או לציבור החילוני מיד נשפט בצורה מאד חביבה ולא ביקורתית בעליל, ואילו כל מה שקשור לציבור החרדי נשפט בצורה ביקורתית מאד בדרך כלל, אבל מילא. מה שיותר גרוע זה שאנשים מדברים על המציאות באחת משתי הצורות המרכזיות הבאות: או בחוסר אכפתיות של  "נו, מה זה חשוב, העיקר לדאוג למקצוע טוב" או לחלופין הצורה הגרועה לא פחות, במבט תמים ומוזר של מדינה אידיאלית, היושבת תחת כיסא ה' וכל מיני ביטואים מוזרים דומים לזה. זה גורם לבחינה של המציאות, לא על פי המציאות, אלא על פי הפוטנציאל הגלום בעם ישראל. עוד לא ראיתי ציבור ששופט כל דבר רק על פי איך שהוא תופס את הפוטנציאל ('הרוח', או 'יסוד ההוויה' או 'נשמת/סגולת ישראל' אם תרצו) ומזניח לחלוטין את מה שקורה בפועל. מבחינתו של היהודי המצוי הזה חילוני שונא יהדות לא יכול להיות רע, אפילו אם הוא רוצה בגלוי במותך, ולו רק בגלל שיש לו את 'סגולת ישראל' הזו. מוזר, אבל ציבור שלם אצלנו מדבר כך.

הבעיות האלה הן יסודיות יותר, שאר הדברים שהוא ציין הן יותר אנקדוטות ופחות עקרוניות. לפחות בעיניי.
אבל מה שכן, הכותב בכלל לא מבין את הציבור הדתי לאומי. והוא לא יודע מאיפה הציבור הזה מגיע, ולכן לא מסוגל להבין למה הוא מתנהל כך.
הציבור הזה מגיע מהציונות (!) ולא מהיהדות!   (אני מדבר על הציבור כציבור, לא על הרבנים)
הציונות הדתית כתנועה, החלה כסניף של הציונות החילונית. האנשים שמהם נבנה הציבור הזה הם ציונים בראש ובראשונה, ורק לאחר מכן דתיים. אז חשוב להם לקיים מצוות כמו שבת, כשרות, תפילין, תפילה בשבוע בבית כנסת ונידה, וכל השאר סוג של רשות, בגלל שזה סוג האנשים שממנו מורכבת הציונות הדתית. זה מה יש, וצריך להבין את זה.
לעומת זאת, הציונות הרכה יותר עקרונית מבחינתם, והיא דבר מושרש הרבה יותר. לכן הצבא הוא הערך המקודש ביותר בציונות הדתית, הרבה לפני לימוד תורה. ולכן יום העצמאות זה יום שמזדהים איתו הרבה יותר מאשר חגים אחרים - בגלל שזה יום חגם של הציונים.
זה לא מרשעות חלילה, ולא מבורות טפשית, אלא מהשתלשלות הנסיבות. אלה הם פשוט האנשים מהם מורכב הציבור שלנו וצריך להבין את זה.

אלה שבתקופה הנוכחית הציבור שלנו חי במתח מסוים, כי דור המחנכים בציבור הוא לא כזה. המחנכים הם תלמידי הרב קוק (או רבנים אחרים) שבאים מנקודה הרבה יותר דתית, והם מנסים להפוך את העקרון הדתי לדבר חשוב לפחות כמו העקרון הציוני, בציבור הרחב. הם עושים את זה בצורה גאונית ממש (!) - הופכים את הציונות לחלק מהיהדות! זה אומר שהציונות שואבל את כוחה מהיהדות. וכיון שעל הציונות אף אחד בציבור הזה לא חולק, ממילא היהדות מקבלת משנה תוקף. לדעתי זה מבריק, והציבור שלנו בכלל לא מבין שזה מה שעושים לו.
לפני כמה שנים חשבתי שהם די מצליחים, ובעתיד הבנים יהיו או דתיים הרבה יותר מההורים שלהם, או חילונים לחלוטין, כי מצב ההורים קצת מוזר ממבט חיצוני. אבל ככל שחולף הזמן אני רואה שחברים שלי בני גילי, בעיקר מתיישרים על פי ההורים, כך שההצלחה של המחנכים מוגבלת למדי. אבל בהחלט אי אפשר לומר שאין הצלחה.

הבעיה של הכותב היא שהוא לא מבין את זה. הוא מניח שהציבור הדתי מגיע מיסודות דתיים מוצקים, אבל זה פשוט לא המצב, ולכן ההתייחסות למצב הציבור הזה צריכה להיות שונה לחלוטין.
זה באמת מה שאתה מקווה?עמית-טליה

שהישיבות התיכוניות יסגרו?
יש לי דודים בחו"ל חרדים אנטי ציונים שכולם חייבים להיות כמובן בישיבה.
אבל מה?לילדים שלהם זה לא מתאים
חלק מהם יותר אנשי מעשה מאנשי רוח (דבר לגיטימי ומבורך לקיום חברה!)
אבל להם אין מקום באמצע
או ישיבה או רחוב!
אז הם הלכו לרחוב!

אם לא היו לנו ישיבות תיכוניות היינו רואים פי 20 נשירה מבתי ספר וילדי רחוב זרוקים.
או תיכון חילוני פרוץ לחלוטין.
ב"ה שיש לנו ישיבות תיכוניות ויש לנו גם ישיבות אחרות לחבר'ה שזה יותר מתאים להם.
ועד שלא נראה את כל העם חוזר בתשובה כדאי מאוד להתפלל שישארו הישיבות האלה.
והמדרשיה?
מה שהלך שמה עבר כל פרופורציה,לקנות סיגריות היה אפשר בקיוסק של הבית ספר.
והיא נסגרה לתקוופה ונפתחה מחדש.

דבר שני-אני בכלל לא חוזרת שהרבנים נוהגים כך וודאי לא במודע וכמעט ודאי לא בתת מודע.הרעיון הלאומי הדתי קם עוד לפני מדינת ישראל
פשוט עכשיו מה שנוצר שנוער רב לא הסתפק באמצע של הוריו כמו שציינת
והתחיל להביע דעה לפחות התפשרות.
ואז המושג הזה וממילא הציבור הזה קיבל תנופה ביהדות חזקה יותר מהציונות.(שבעיני ממילא הולכת ביחד)
אולי בגיל שלך עוד רואים חזרות אחורה אני מאמינה שבדור הבא התנופה תיהיה חזקה עוד יותר.

ובקשר לכל מושגי הרב קוק שנראים לך כ"שטויות"
גם הרב כותב שהאהבה הגדולה לאומה לא תסמא אותנו מלראות את מומיה.
אבל כשניגשים לאומה צריך מאהבה אחרת זה נופל.
והאהבה?אם היא לא משהו נצחי איך בכלל נאהב?
איך אפשר לאהוב אדם ששונא דתיים?איך אפשר לאהוב חייל שמגרש יהודים?
איך אפשר לאהוב אדם שחוטא וחוטא וחוטא?
בדיוק בגלל הסגולה הפנימית.

 

קראת מה שכתבתי?דודי25
לא הבעתי את דעתי מה כדאי וטוב שיהיה, רק אמרתי מה לדעתי הולך לקרות בפועל. בפועל (!) אני מאמין שהישיבות התיכוניות יסגרו בין אם תרצי ובין אם לא. זה רק עניין של זמן.
לא יסגרו לחלוטין, אלא ישתנו במידה ניכרת. [אגב, במדרשיה לא היו דברים קיצוניים יותר ממקומות אחרים. אולי רק מעט פה ושם, אבל לא משהו דרסטית חמור יותר]

הרבה זמן לא כתבתי פה, ושכחתי שפה אנשים תמיד חושבים שאני מדבר במושגים של מה נכון ומה כדאי, אז חשוב לי להדגיש: אני לא מדבר על מה נכון! אני מדבר על מה קורה בפועל!

את צודקת, הרבנים לא פועלים כך במודע, אלה הם באמת מאמינים בזה שהציונות היא חלק מהיהדות. אחרת לא היו יכולים להעביר זאת הלאה. וזה טוב שכך הדבר. לא משנה, גם אם זה לא במודע, זה עדיין גאוני, כי בתכל'ס זו השיטה שעובדת.

בקשר להאם הדור הצעיר משתנה או לא. נחכה ונראה. חכי עוד כמה שנים ותראי מה קורה עם החברות שלך. גם אני חשבתי פעם כמוך, היום אני רואה שטעיתי.

לא אמרתי שמושגי הרב קוק הם שטויות, אבל בהחלט אני חושב שמי שמצוטט אותם מסמא את עיניו. בסדר, נניח שיש סגולת ישראל, שיהיה, האם זה מה שיעצור את החילוני ששונא אותך מלהעיך אותך מפה לכל הרוחות?
למה האהבה למי ששונא אותך היא דבר חשוב? את שואלת איך אפשר לאהוב אדם שחוטא וחוטא וכו', וזו לא השאלה שלי, כי לאהוב אדם שחוטא בלי כיון שהוא לא מכיר שום דבר אחר לא מפריע לי, להיפך, אבל מפריע לי שעוצמים את העיניים כשאותו אדם עלול גם לפנות אלייך ולהחטיף לך. ובהחלט מפריע לי לאהוב אדם ששונא דתיים. לא רואה שום סיבה לאהוב אותו.

[בהערת אגב, אני חושב שגם הציבור הדתי לאומי לא מבין בכלל את הסיבה האמיתית לכך שהוא מאמין ב"סגולת ישראל" וגם אני לא הבנתי את זה, עד שמישהו הסביר לי את זה לא מזמן, אבל אני לא אסביר את זה פה, כי זה דורש הפנמה של דברים שיהיה קשה לקבל. אבל כן אגיד שהאמונה ב"סגולת ישראל" נוצרה מחמת המציאות, והציבור הדתי לאומי מיוסד על האמונה הזו בצורה מאד בסיסית, בגלל שהיא ממש יסוד מיסודותיו, וזאת למרות שלא ברור מה זה]


הישיבות התיכוניות לא יעלמו כל כך מהרמשה
למרות שאני לגמרי לא אצטער לראות גיוון גדול יותר לא ב"מי יאסוף תלמידים טובים יותר ביותר כסף" אלא רעיונות אחרים. תיכון אקסטרני למשל (כזה שמשאיר חצי יום לחיות, ללמוד משהו אחר, להתנדב או אפילו לעבוד קצת - מה שמחנך את האדם להתנהל נכון מבחינה כלכלית), ישיבות ששמות דגש על תורה (לגיטימי, כשהיעד הוא מקצוע תורני), או על כל מקצוע אחר לחיים (מוסיקה כמו בעטרת ואחרים).
 
בכלל, אחרי הכמה שנים שלי בעולם הזה, אני רחוק מלהתלהב משיטת הפנימיה הכ"כ פופולארית.
מה שכתבת זה מה שלדעתי יהיהדודי25
תוך כמה שנים. זה כבר עכשיו מתחיל, ויילך ויתפתח.

הפניומיות קורסות. ההורים כבר לא רוצים את זה, וזה יקר. מה שציינת אלה בדיוק סוגי המקומות שלדעתי יהיו.
בכלל, המשבר הכלכלי הזה עשה דברים שהם לא בהכרח רעיםמשה
חיסול של כל מיני רעיונות שהחזיקו פשוט כי הם תמיד היו שם, עד שפשוט נגמר להם הכסף... הפנימיות זה כנראה רק אחד הקרבנות.
 
 
איך אמר מי שאמר - אין כמו מאדוף (הרמאי הנוכל) כדי לעודד עליית יהודים לא"י...
אה אוקיעמית-טליה

תשובה למאמר לא נתת
כי לא אכפת לו מה יהיה בפועל,הוא שואל ומקשה על הדברים של עכשיו.

נכוןדודי25
אני מסכים איתו שהמצב הנוכחי לא מזהיר. אבל בהסתכלות רחבה, יש מגמה חיובית, כי היסודות מהם מגיע הציבור הם לא יסודות דתיים, ולכן אי אפשר לצפות ליותר מדי בתחום הזה.

מה זה תשובה? את מצפה בכוח שאני אגיד שהוא טועה, והציבור שלנו נפלא? אני לא הולך לומר את זה. יש לי הרבה ביקורת על הציבור שלנו, אבל אני חושב שאם נבין מאיפה הציבור הגיע ומה הוא עבר בדרך, נקבל פרופורציה יותר טובה. וזה כל מה שניסיתי לומר.

אבל בפרקטיקה, במה שהוא ציין - הוא צודק. הוא בסך הכול מתאר מציאות לא יותר מזה, קשה להתווכח איתו. (אם כי נראה לי שבני הציונות דווקא יודעים את שמו של הרב קוק, והוא קצת נסחף, אבל ברוח הדברים ברור שהוא צודק)
ממש לאעמית-טליה
ואני ממש חושבת שהוא צודק
אני רק מאמינה בהסתכלות הרחבה על התהליך הזה.

ואל תיהיה בטוח שיודעים מיזה הרב קוק
רוב חברותיי לא ידעו מי הוא עד כיתה י"א..
מתוך תשובה של "חברים מקשיבים"אני12345

שנתנה לנערה ששאלה מס' שאלות בענין דרכה של הציונות הדתית:

הציונות הדתית לא מקילה ולא מתירה שום דבר שלא מותר לפי התורה. הציונות הדתית כן מרחיבה מאוד את השקפת עולמה וכוללת בתוכה עוד הרבה ענינים הקשורים לתחיית האומה ולמציאותנו המתחדשת בא"י – מדינה, צבא, ובעצם כל מציאות החול ששכחנו ממנה ב – 2000 שנות הגלות.
הציונות הדתית רואה בתהליך התחיה תהליך מבורך, תחילתה והמשכה של צמיחת הגאולה, ולכן היא משתפת איתו פעולה. היא מיחלת להצלחת התהליך.
היא תברך את המדינה, תתפלל לשלומה ולשלום חייליה, ואף תתרום את בניה לשירות בצבא. היא תתפלל לשגשוג הכלכלה, הממשלה, החקלאות והמדע, ותתרום את המוכשרים מבניה בתחומים האלה לשתף פעולה ולעזור לקדם אותם.
ה'ציונות הדתית' היא לא תוצר של פשרה עם המציאות ובריחה מהעול הכבד של התורה. בדיוק להפך, הציונות הדתית דווקא מתוך הדביקות המוחלטת בה' וברצונו מוסיפה באורח חייה שיתוף פעולה מלא עם רבונו של עולם בדרך הבאתו את הגאולה.
ואם 2000 שנה לא היתה לנו מדינה, זה לא מונע מאיתנו להשאר כצופים עירניים על המשמר, וכשקול דודנו דופק, לפתוח את הדלת לתת לו יד ולצעוד איתו הלאה.
ונקודה זו עצמה היא גם הגורם למתירנות. שכן הרצון להיות שותף בתהליך, לבנות מדינה וצבא, דבר שמחייב בהכרח עיסוק בחול, הופך את הענינים למסובכים ביותר. צריך לקום ולברר מה מהחול חיובי לעסוק בו ומה שלילי.
ואם אין עומק והבנה ברורה מה מטרתו של החול, ומה יחסו אל הקודש, וממילא כיצד אנו משתמשים בו, משכללים אותו ונהנים ממנו, נוצר ערבוב, בלבול, והאסור נהיה מותר ונפרצים הגדירות.
אין ספק שלשלול כל עיסוק בחול ובמציאות התחיה היה משאיר את החיים יותר פשוטים, פחות מורכבים, ואז גם אצלנו לא היו סטיות ונפילות.
אבל מה אפשר לעשות שאלוהים רוצה לברוא מציאות גדולה ומורכבת שכוללת בתוכה את הכל, ואין ספק שככל שהדבר מורכב יותר הוא גם מסובך יותר ויש בו יותר סיכון לנפילות.
אך זה לא יגרום לנו לצמצם את השקפתנו. אלא עלינו להעמיק אותה ולהסביר לעצמנו שהציונות הדתית היא בשום פנים לא המצאה פשרנית מחודשת אלא אמת אידיאלית גדולה וממילא מורכבת.
כשזה יחלחל בתוכנו, לאט לאט בתהליך ארוך תעבור המתירנות מן הארץ, או לפחות לא ינסו להצדיק אותה.
אם כן המתירנות אינה השקפת עולמה של הציונות הדתית אלא תוצר ישיר של בלבול הנובע משטחיות הבנת מורכבותה.

אני12345
אבל מתוך כך נראה לי שאתם מתאימים- עמית -טליה ומישהו 10...
הטוב שקיים אצלנו!אבא שמואל
בכל בית יש שירותים!!

בכל המגזרים יש את כל סוגי האנשים.

תורה יש רק אחת, אמנם 70 פנים לה.

בפרקי אבות כאשר נשאלת השאלה "איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם?" יש תשובות שונות.

כל אדם צריך ללכת בדרך שמקדמת אותו ביותר להשלמת תכליתו בעולם. כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהן שונות.

אני חרדי, בכיפה סרוגה, משתדל ליישב את הארץ, ממתין בציפייה ל"עצמאותינו", מבין, שעם הקמת המדינה פספסנו הזדמנות של גאולה באופן של אחישנה.

די פשוט, שהשיטה אצל החסידים, היא הקרובה ביותר להדרכת חז"ל.

אם ישאל אדם בהכללה, האם להיות חרדי או דת"ל, התשובה הברורה תהיה להיות חרדי! החרדים קבלו תורה מסיני.

אני אישית מכיר מספר לא מבוטל של יהודים יראי שמים מרבים שנמנים על המגזר שנקרא "דת"ל". אז למה להיות חרדי? מכיוון שהרבה יותר קל להתבלבל בתוך הדת"ל. ובפרט שרואים במוחש שגם אנשים יראי שמים, שמקפידים על קלה כבחמורה, טועים בדברים הפשוטים לכל תינוק.
"החרדים קבלו תורה מסיני"מישהו10
על זה באמת מגיע לך פחחחחחחחחחחחחחחחחחח!!!
החפץ חיים אמר:אני ירושלמית

בעוה"ב יש רק שלושה סוגי יהודים:

יהודים קרים

יהודים פושרים

ויהודים חמים

כל אחד ואחת ימקם את עצמו בהגדרה הראויה לו ולהיכן הוא שואף להגיע. וזה לא קשור להשתייכות מגזרית/עדתית/מפלגתית כזו או אחרת.

ובעולם הזה?עמית-טליה

את לא שואפת לחיים של אמת?

מזה קרים פושרים חמים?
במה?עם מי?

העולם הבא הוא לפי העוה"ז. ז"א אם היית קר-אני ירושלמית

אתה מוגדר כקר... וכו'.

האמת היא לעשות את רצון ה'. מכל מגזר בכל מקום ובכל מצב.

לגבי 'מה זה חם/קר?'אני ירושלמית

קר- יהודי שלא אכפת לו קדושה ורוחניות.

פושר- אחד שלפעמים אכפת לו ולפעמים לא, או תלוי במה... או תלוי מתי או תלוי איך או תלוי למה... בקיצור תלוי.

חם- יהודי שאכפת לו מקדושה ורוחניות! בלי למה, כמה, איך, מתי...

תסתכלו בתוכו, חשוב!!!צלי אש
היה גם ראיון עם הרב פרידמן לרב אבינר, שהוא בטח יותר יעניין אותכם מהמאמר שנוקנק פה.(נוקנק מלשון ניק).
לא ראיון שיחה לא ידע איך קוראים לזה.צלי אש
טוב טוב טוב-בתאל1

ממש לא מוצא חן בעייני מה שכבוד הרב פרידמן אומר.

קודם כל- למה החרדים בטח מה זה מושלמים! נכון? אין שב"בניקים בעולם בכלל וכל החיים הם עסוקים רק ברוחניות בטח... חס ושלום לא בציונים ולא בהבלי העולם הזה... טוב, אני לא אוציא לעז.

וחוץ מזה- למה לא לאהוב את עם ישראל???? יש פה בעיה, אוקיי, זה בעיית חינוך שיש בכל המגזרים ולא רק בדתי לאומי, אז במקום לנסות למצוא דרכים לתיקון (ואני קראתי עד מס 6 כי לא יכולתי לקרוא יותר את זה.. פשוט לא! אז אני לא בטוחה שיש פתרונות לעניין אבל עושה רושם שלא..) -הוא רק יורד על הרבנים של המגזר שלנו.

למה לתת ביקורת בלי פתרונות? זה מה שמחנכים אתכם החרדים? כי אותנו לימדו בבית ספר שלא אומרים ביקורת אם אין לנו פתרון איך לתקן או אם אנחנו לא מוכנים לעזור או לייעץ איך לתקן.

אבל אני חושבת, לעניות דעתי- שהדבר הכי טוב לנוער היום- זה מה שהרב אבינר עושה- לאהוב!! אתם יודעים כמה הנוער הזה מבולבל?? וזה בכלל לא אשמתו! ואפילו לא אשמת הבית ספר שלו! זה ככה , כי זה התקופה וזה הדור! יש לו טלוויזיה, ואינטרנט בבית, יש לו הרבה גירויים בעולם של בחוץ והוא נמשך לזה ולא יודע איך לצאת (אני אומרת את זה משיחות של חניכות שלי ..) והם מרגישים שרק מרחיקים אותם בגלל זה... למה? למה אף אחד לא מוכן לאהוב אותם ככה?

אהבה- רק מקרבת!! הם משוועים לאהבה, ממישהו שיקשיב להם, שידאג להם ואז לאט לאט  יוציא אותם מהבוץ.

בבקשה ממך כבוד הרב פרידמן- לך לכיכר ציון, לך לזולה של חצרוני, דבר עם אנשים שם ותבין קצת למה הנוער הזה זקוק- בשלב הזה- ממש לא לדף גמרא. בכלל לא! הם רוצים אהבה! אהבה אמיתית אבל! ושלא יגידו להם שהם סוג ב' ושהם חילוניים ועוזבים את הדת ואסור להתקרב אליהם ושיפסיקו לקלקל את האחים הקטנים.

לך תראה את ההצגה "סוף הדרך" של אספקלריא (נראה לי) ותראה מה נוער משם צועק בלי מילים!

להכריח תלמידים ללמוד כל היום דף גמרא שהם לא מבינים - לא יעזור להם להתקרב לה'.

המטרה שלנו בסך הכל, כמחנכים , היא לתת לתלמידים דרך לעבוד את ה', לכוון אותם לצורה הכי טובה שהם יכולים דרכה לעבוד את ה'. ואם הם נמשכים לאמנות- אז לכוון זאת דרך אמנות, ואם זה דרך שכלית- לכוון אותם ללמוד גמרא. אבל הכל הכל הכל באהבה! אהבה אינסופית! רק ככה הם מבינים!

(נ.ב- כמובן שצריך לתת להם גבולות והכל, אבל אם לא אוהבים אותם- חבל על הזמן מזמן)

מקווה שלא חפרתי.. אבל פשוט לא יכולתי לקרוא את זה ולשתוק!

פשש ויכוח מענין...חלי
בתור אחת שהתלבטה בנושא באמת הרבה (בעיקר בשנת השירות שלי, שנה שעברה...) הגעתי למסקנה שמי שבאמת מדקדק במצוות, עובד את השם מתוך מחויבות מוחלטת לתורה- זה לא באמת משנה אם הוא דתי או חרדי...
כשנגיע לשמיים אחרי 120 בע"ה אף אחד לא ישאל אותנו אם היתה לנו כיפה סרוגה או שחורה על הראש....
 
נכון, בציבור הדתי יש חלק לא מבוטל של אנשים שהם יותר ציוניים מדתיים כמו שאמרו פה קודם וכאלה שבאמת התורה לא בראש מעיניהם... אבל יש גם ב"ה ציבור גדול של אנשים צדיקים, יראי שמיים שמדקדקים במצוות ו"חטאם" היחיד שהם מאמינים שהמדינה היא אתחלתא דגאולה...
 
אני אישית לא יכולה להגיד שאני נעולה על עצמי 100% בדרך ההשקפתית אבל הכיוון שלי הוא בע"ה החרדי- לאומי....
 
שנזכה לעבוד את השם באמת בלי מחלוקות וויכוחים....
רק השבת קראנואבא שמואל
אחד שוגג ואחד מזיד בחילול השם
הרב יעקב ב. פרידמן שליט"א טול קורה מבין עיניך!שחור בהיראחרונה
אולי במקום להטיל ביקורת בציבור שלנו (על זה כבר הגיבו לך...) תסתכל על הציבור שלך.
הגישה החרדית המתנשאת שרוצה להטיף מוסר ולהחזיר בתשובה מתגלמת במאמר שלך.

על הגישה הזאת אבד הכלח. החברה החרדית מתפרקת מפנים, מריבות ופילוגים בין ליטאים לחסידים, בין אשכנזים לספרדים, בין פורוש לליצמן, בין שבבניקים לכל השאר וכו'.

גם בקיום מצוות איני רואה שום הבדל מהותי בין החרדי המצוי לבין בייניש מן השורה, ולמעשה ההבדל הוא רק בכמות ולא באיכות, ולפי המגמה המסתמנת אתם בירידה ואנחנו בעלייה.

מדברים היום על שליש שבבניקים ונושרים!! לא השכלתם להבין שא"א ליסד תורה על רוחניות בלבד וחייבים גם בסיס חומרי איתן כמאמר הרב באורות התשובה ולכן תורתכם אוורירית למדי...

גם מבחינה כלכלית רוב החרדים מתחת לקו העוני וגם מי שעובד לא מרוויח הרבה כי אין השכלה. האם זהו רצון ה'? לחיות בעוי ודוחק רב מתוך בחירה? וכשאפשר אחרת? הציבור הדל"י הוא הוכחה שאפשר אחרת ולכן אתה דואג להיכנס בו כל הזמן כדי שח"ו אף אחד לא יחשוב היות סרוג ל"ע.

ועוד לא דיברנו על בעיות הצניעות ,השידוכים והדירות, הצבא, ועל כל בעיות ההסתגרות האחרות.
אין לך זכות מוסרית להעביר ביקורת! גם לא בשם גדולי התורה שלך, שהרי יש לנו גם.

תמיד יהיו ספקות?עַלְמָה

אומרים שתמיד יהיו ספקות..

השאלה כמה לחכות ולמשוך את הקשר עד שמחליטים שזה זה?

כאילו, מתי נכון לשים סוף לספקות ופשוט לבחור?

תלויאביעד מילוא

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

אז אני אחזור לשאלה היסודית יותרעַלְמָה

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

לכן מבררים מה חשוב לנואביעד מילוא

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

אכןoo

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

האמת שזאת תשובה שדווקא הכי מרגיעהעַלְמָה

נותנת את ההבנה שלא צריך לפחד לטעות, אנחנו מבררים וחושבים רק מה שבמסגרת הכלים שלנו

תודה 🙏

התשובה והמאפיינים העיקריים מאוד תלויים באורח החייםזמירות

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

תודה רבה על הסדר!עַלְמָה

בע"ה שבמהרה תזכי להקים בית נאמן בישראלזמירות

מאוד תלוי באילו נושאים ונקודות הספקותזמירות

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

תודה על התגובהעַלְמָה

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

כדי לנסות להגיב ולהסביר- צריך להבין מהן הספקות שאתזמירות

מתמודדת איתן 🤔

בעיקר אופי ומנטליותעַלְמָה

אבל ב"ה התשובות כאן והתובנות שהקב"ה שם לי כבר יחסית נותנים לי כיוון. תודה רבה

לדעתי אדם צריך להגיע לוודאותצדיק יסוד עלום

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

אבל יכול להיות שבן אדם יחליט להכניס את עצמו לוודאועַלְמָה

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

שתי נקודותיהודי שואף לטוב

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

נכון 🙏עַלְמָה

ודאות שיש עם מה לעבודיהודי שואף לטוב

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

אז בסיסעַלְמָה

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

כמה תנאים מינימליים:צדיק יסוד עלום
  1. שנעים איתו וכיף ונחמד

  2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

  3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

וחשוב מאוד מאוד לבדוק שהוא לא נמנע רגשיתשבורת,לב

מענייןעַלְמָה

זאת לא הסיטואציה שלי, אבל להרבה גברים בכללי יש נטיה כזאת... אז הם מקרה אבוד?

אםהפי

תקופה את מרגישה שאין לך חשק לראות אותו שכל דבר שהוא עושה מכווץ אותך

זה לא התלבטות זה לא זה ..

ואם יש משהו אחד שלא מסתדר לך זו התלבטות

אני מסכימה בזהירותעַלְמָה

כי הרבה פעמים כיווצים וחוסר חשק

נובעים מזה שהנוכחות שלו מזכירה לי את כל הדאגות של הקשר והפחדים.

אני חושבת שאם חוויתי בעבר תחושות מאוד חיוביות כלפיו, אז גם עם מגיעה תקופה שלילית, לא למהר לבטל...

מסכים. הניתוח שלך מחכים מאד.יהודי שואף לטובאחרונה

מערכת הרגשות, שלא כפי שלעיתים נוטים להגדיר, אינה מערכת עצמאית בלתי תלויה לחלוטין. להכל יש אבא ואמא.

כאשר בקשר חיובי, שהיתה בו הרגשה נעימה, נכנסות מורכבויות, שזה דבר די טבעי בשביל החלטה כזו גדולה, עלולה להיות מורכבות כם ברגשות. כי ההחלטה מלחיצה, אז גם הנוחכות שלו והמחשבה עליו מלחיצה. לפי זה, אחרי ההחלטה זה מתפשט יותר. אני לא מנוסה, אבל ממה ששמעתי מאנשים שמלווים זוגות רבים, אצל הרבה זוגות יש 'קפיצה' ברגש אחרי ההחלטה. זה נראה לי מסביר.

כמובן שההחלטה יכולה לחזק את הקשר לא רק על ידי הסרת המחסום הנ"ל, אלא כי יש פה התכווננות מאד חזקה זה לעומת זו וזו לעומת זה, ויש פה גם חוויה משמעותית משותפת, מחוייבות ובעיקר בנייה של משהו משותף, קשירת קשר (אמנם זה עוד לא החתונה עצמה, אבל יש פה כבר משהו. זה כבר 'ארוסי/ארוסתי'.

עשי חיל באפרתה ויהי ביתך כבית פרץ.

זה נכון לכל החלטה בחייםזיויק

אתה ממש מעודד ככה, שכל החלטה בחיים מלווה בספקותפ.א.

רק שמשמעות ומחיר הספקות וההתלבטויות בהחלטה על בן זוג לחיים אינה דומה כמעט לשום התלבטות אחרת - שאפשר להתחרט ולתקן (אז עלה קצת כסף וזמן)

גםoo

תיקון של זוגיות עולה זמן וכסף (ועוד דברים)

אבל נניח החלטה על ילדים זו החלטה שאיננה ניתנת לתיקון

אני חושבת שהאישו בהחלטות זה לא הטעויות/ החרטות

כי הנחת היסוד שאנחנו יכולים לטעות/ להתחרט שוב ושוב

אלא מה עושים עם זה

איך מתמודדים/ מתקנים

כתבת יפה פ.א.

נכון מאדזיויק

ההבדל הוא רמת הסיכון והסיכוי

אבל זה דבר מובנה בכל החלטה

מחרפן אותי הקטע הזה של הבניםאורי ציון

לפסול בחורה רק בגלל שהיא טסה לחו"ל.

זה לא אומר כלום חוץ מזה שהיא סקרנית ואוהבת להנות מהחיים.

אני בחורה דוסית מבית דוס, ההלכה היא נר לרגלי, ובכל זאת כל כך הרבה בחורים פוסלים אותי עוד בשלב ההצעה רק בגלל ששמעו שאני טסה לחול. ביקשתי מחברות שלי להפסיק להגיד את זה בבירורים, אך אחרי דייט אחד, אחרי שביררו את העניין הם חותכים בגלל הנקודה הזאת. מבחינתי זה אחלה סינון לאיזה בחור יש שכל ישר והגיוני ולמי אין. אבל עדיין זה מחרפן אותי.

מה אתם חושבים, לגיטימי שבחורים יפסלו על זה בלי לברר מאיפה זה נובע ולמה, או לא?

עדיף להגיד בבירורים ולהסתכן שזה יגרום לבחור מראש לדחות את ההצעה, או לא להגיד ואם הוא שואל בדייט אז לספר ולקוות שהדייט לא היה לשוא כי גם ככה יחתוך על זה.

מה אומרים?

שני הצדדים לגיטימיים בעיני, מדהה יותר עם הצד שלךadvfb

יש הרבה אנשים שתופסים את הדת כעניין טכני.

עשית א' ב' ג' - אתה דתי.

לא עשית - אתה לא.

עשית ד' ה' ו' - אתה זוכה גם לטייטל "תורני"

לא עשית - אתה לא.

אממ יש בזה צדק מסויים וברור שאיפשהו עובר הגבול.

מזדהה מאוד עם הלך הרוח שאת מביאה - המוטיבציה לעשיית פעולות היא לא פחות חשובה מהעשייה עצמה. היא ה"נשמה" שנותנת משמעות לעשייה.

בכל מקרה, לגופו של עניין

אם ככה אדם מגדיר את הדת מבחינתו - זכותו המליאה. מי יגיד לו לא לעשות את זה? יש בחירה חופשית בעולם.

ובאותה מידה - זכותך לבקש מאנשים להציג אותך כפי שאת חושבת. יש לך עולם ערכים ואת רוצה שיציגו אותך לפי עולם הערכים שלך, בדגש על להגיד את מה שנראה לך עיקרי ולא את מה שנראה לך טפל. יש יותר פשוט מזה?

יש מן אשליה כזאת שאנחנו צריכים להתאים את עצמנו לאיזה מילון מושגים דמיוני ביחס לאיך רמה דתית נשקפת אבל כל זה עורבא פרח

בדידות ו-AIבחור עצוב

יצא לי בזמן האחרון להתקל בכמה בנות תורניות בגילאי 30+ שמשתמשות בכל מיני כלי ai כמין חבר\ אוזן קשבת\מטפל או שילוב כלשהו של הנ"ל.

שופכות לפני הai את ליבן, מקבלות ממנו חיזוקים ויוצאות מעודדות.

נתקלתם בתופעה כזו? אני היחיד שנתקל וזה מפריע לו?

( סוג וגילאי הבנות שכתבתי הוא כי איתן בעיקר יש לי ממשק, מעריך שקורה בשאר הגילאים והמגזרים)

לפחות הן לא מתחתנות איתו..intuscrepidam

תופעה נפוצהoo

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

חופשי אחי גם בנות 18 19 ככה.. כל היום על זה.בנות רבות עלי

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

>>ברוקולי

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

זו בדיוק הנקודהבחור עצוב

שלי ממש חמודהפי

פסדר מאמינים לךבנות מרכלות עלי

חחחהפי

זה אכן טבעי כשאנשים במצב של בדידות כמו שכתבתמתוך סקרנות

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

נתקלתי בזה לא מעטמשה

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

מעניין, כולם ככה? גם גרוק?מתוך סקרנות

לא מדוייקמשה

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

אבל יש גם צד שנימשה

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

העניין עם GPTבנות מרכלות עלי

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

במקרה של גבריםמשה

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

בינה מלאכותית לא יכולה להוות קשר אמיתיאביעד מילוא

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

גם אני שמתי לב לזהמתוך סקרנות

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

תנסה, תספר פה על התוצאותמשה

נסה גם את ג'מיני.

זה לא מפחיד להשתמש בסיניים?נקדימון

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

נתקלתי בהרבה כאלו,וגם אני לפעמיםעַלְמָה

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

יש דברים כאלהshindov

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

הי, אני אוהבתאנוני.מית

למה זה רע?

זה מחליף חבריםאביעד מילוא

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

זה כליoo

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

אתה צודק, מצד שני גם הפורום יכול להחליףמתוך סקרנות

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

We live happily ever afterנעמי28

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסדר, זה לא שהוא מוריד זבלנוגע, לא נוגע

למה לאאורי ציון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

הוא גאון איטלקטואליתאביעד מילוא

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

הוא סופר גאון רגשית, פשוט זה עניין של ניסוי וטעייהנוגע, לא נוגע

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

פעם קראתי כתבהמשה

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

די נוהפי

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

נקווה שלאבחור עצוב

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

השאלה האם יש מעגלי תמיכה נוספיםadvfbאחרונה

זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.

לא נתקלתי בזה

צוות הפורום מאחל לכם ולכן שנה טובה 🍎🍯ברוקולי

שנה של בשורות טובות, לכלל ולפרט.

תתברכו בשנה החדשה באמונה ובשמחה, לעשות את ההשתדלות ולתת לקב"ה להוביל את הדרך.

שנה של הצעות טובות ומדויקות, שמכבדות אתכם ואת מי שאתם!

שתזכו להיכנס לקשרים בלב פתוח ובאומץ, לתת מקום למה שיכול לצמוח וגם לקבל בהירות כשצריך.

ובעזרת ה', שתזכו לראות השנה קשרים טובים הופכים לבתים נאמנים בישראל.

ולקראת השנה החדשה, אם במהלך השנה מחקנו, ערכנו, לא נתנו מענה או שבדרך פגענו במי מכם - מבקשים סליחה ומחילה. הכול נעשה מתוך רצון לשמור על הפורום כמקום טוב, מכבד ומיטיב לכולנו באמונה ובתקווה להוות עוגן בדרך לבית.

מצוות הפורום

@ברוקולי @יעל מהדרום @ארץ השוקולד @נגמרו לי השמות

אמן וכן לאמוראביעד מילוא

אמן! שנה טובה בשורות טובות ותודה על ההשקעה בניהולתפוחית 1אחרונה

שאלה על מיזםאביעד מילוא

מישהו כאן נרשם למיזם מפה לחופה וחזרו אליו משם? או מישהו קצת מבין איך המיזם עובד?

אשמח אם מישהו נרשם למיזם או מכיר למענהאביעד מילוא

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

חיפשתי באינטרנטנקדימוןאחרונה

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

מה מחזק אתכם בשמירת נגיעה?פצלשלי2

שלום

שואל באמת כדי לחזק את עצמי

אני לא רוצה משפטי חכמה וכאלה אלא ממש דברים שאפשר לשבת וללמוד ולהעמיק בהם שיחזקו אותי מהבחינה הזו

יש לציין שאנחנו שומרים ולא נפלנו אבל אני מרגיש בקושי עצום לפעמים בנושא וזה מפריע לשנינו ואני פשוט רוצה להתחזק

שבוע טוב ותודה מראש

לזכור שמחוייבים ואם זה זה, אז נזכה לכך בהמשךארץ השוקולד

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

יישר כוח גדול!נחלת

לאחרונה אני מאמץ את המשפטנקדימון

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

לדמיין סיטואציות של שמירת שבתפ.א.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

זה לא כל כך יעילPaslash

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

האמת שאהבתי!! יפה!!נתקה

לכבד את עצמיהפי

זה לא קשה

תודה על כל התגובותפצלשלי2

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

יש לרב ערן טמירשלומית.

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

אם אינך חושש.....נחלת

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

פעם היתה חוברת ישנהאריק מהדרום

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אצל המחברת בהר נוףפתית שלג

מעולה שיש לכם קושי לשמורPaslash

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לא תמיד אם לא קשה, זה אומר משהו ("נקודה אדומה")יעל מהדרום

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?Nachman Wilhelm

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

שמע - לא יזיק לנסותנתקה

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

החלטה חד משמעיתshindov

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

קודם כל, דרך ארץ קדמה לתורהנוגע, לא נוגע

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

נפלא ממש, נוגע לא נוגע.נחלת

וואוו "נוגע לא נוגע" 😉 - זה הפטרוןנתקה

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?Nachman Wilhelm

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מה? מה הקשר אם יש לה אח או אין לה אח?דריה פלג

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

אני יותר מהגוררים, לא מהנגרריםנוגע, לא נוגע

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

עדיין לא הבנתי את התשובהדריה פלג

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

אם קשה, תוותריהודי שואף לטוב

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

יפה מאוד.נחלת

אני מגדירה לעצמי את התקופה של הדייטיםעַלְמָה

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

לזכור רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגענחלת

כל כך יפה ונכון! תודה!

הקפדה על הלכות ייחודadvfb

לזכור שזה איסור יהרג ואל יעבור, כפשוטודורש טוב לעמי

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

יפה מאוד. תודה.נחלתאחרונה

עצה של מאמנת - טובה או לא?איזו

נפגש עם בחורה מעולה תקופה ממושכת, מאוד מתאים מבחינת כימיה, סגנון, ערכים משותפים, נתונים טכניים. מאוד אוהב אותה. יש לי רק משהו שמציק לי: לא מרגיש שאני נמשך אליה מספיק. היא אמנם מוצאת חן בעיני, אבל בראש שלי דמיינתי את אשתי עם שיער חלק ולא כמו שלה. זה מרגיש לי נושא כל כך מטומטם ולא מהותי, אבל מנסיון עם אחרות, זה בדרך כלל מה שיותר מדליק אותי.

דיברתי עם מאמנת לחתונה על הבעיה הזו. היא אמרה שאם הבחורה סה"כ די מוצאת חן בעיני ויש פרט מסויים בחיצוניות שמפריע, אפשר לבקש/להציע לה בעדינות (לא לדרוש!) שאולי תעשה החלקה כי זה יגביר לי את המשיכה מ7 ל10. היא הציעה שאפילו נבוא שנינו אליה לייעוץ והיא תתווך לה את הנושא הזה.

אמרתי לה שבעיניי זה נשמע מאוד רע, וייתכן מאוד שהבחורה תיפגע. מבחינתי אני צריך לקבל ולהימשך לבחורה כמו שהיא עכשו, ללא מניפולציות שאני מבקש ממנה לעשות על עצמה. לא יודע, נשמע לי רעיון חצוף. המאמנת אמרה שבנים אחרים כבר עשו את זה והבחורה לא נפגעה ודווקא שיתפה פעולה.

מה אתם, ובעיקר אתן, אומרים?

דווקא אני מכירה כמה וכמהשלומית.

ג'ינג'ים "כתומים אש" ומאוד רגועים ושקטים באופי, ובקושי מכירה ג'ינג'ים סוערים

אומרים שיש עוד תקווהפורחת מבפנים

מרגישה שחייבת להוריד את הדברים אל הכתב, ולעצמי כתבתי מספיק. אז משתמשת גם באופציה הזו.

יש לי סיבות טובות מאוד לפחד מנישואים. חלקן קשורות ברקע שלי, חלקן נוגעות לאופי שלי, חלקן לעובדה שכבר שלושים שנה אני לבד.

לא רק לבד במובן של רווקה, לבד במובן שלמדתי וסיגלתי לעצמי במשך הרבה מאוד שנים דרכי התמודדות בודדות. בשנים האחרונות יש מגמת שיפור ואני שואפת לשינוי מהותי בפן הזה, אבל בינתיים, מה שחזק ומוכר לי יותר זה הלבד.

ועכשיו הוא הגיע לחיים שלי. והפחד קיים ונוכח וחזק ולעתים משתלט, אבל את זה אני מכירה. אני רגילה לפחד ולעשות. המוח שלי הוא מהאלה שמייצר קטסטרופות ורוצה לשמור עליי משינוי בכל מחיר, ולמדתי להתמודד איתו בכל מיני סיטואציות אחרות בחיים.

הסיבוך הנוכחי מגיע כשאני לא בטוחה ממה נובע הפחד. האם, בפשטות, מהאופציה להתחתן ולשנות ולאבד ולהיכנס לשלב חדש ולא מוכר בחיים, לסכן המון ולהרוויח המון?

או האם זה הפחד להתחתן איתו באופן ספציפי. משהו שקשור בו. זה הופך קשה יותר ויותר להפריד בין הדברים, כי המוח שלי כהרגלו מחפש את הבעיות, את האיפה זה לא יעבוד, את איך הדברים יתקלקלו. כדי לשמור עליי, כמובן, אני יודעת. אבל הוא מטשטש לי את הגבולות בין מה שישנו לבין מה שיכול להיות. ואני כבר לא יודעת אם אני נבהלת כי יש מה להיבהל, או אני נבהלת כי ככה אני, כזו שנבהלת. לפעמים גם כשאין ממה.

על מה מסתמכים כשיודעים שהשכל לא כלי יעיל כרגע? אינטואיציה. האינטואיציה אומרת להמשיך. המוח שלי צועק עליי שאיך אני יכולה לקבל החלטות על סמך אינטואיציה. איזה מפחיד זה לא להיות מסוגלת לסמוך על עצמי.

ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי. אבל אולי גם כן?

אני יודעת, יודעת, יודעת מה תגידו על מה שאני הולכת לכתוב. ועדיין. זו מחשבה שלא מרפה: אולי יכול להיות יותר טוב מזה? אם טוב ברמה כזו עכשיו, אולי יכול להיות טוב ככה ועוד יותר?

אולי מול מישהו אחר יהיה לי יותר קל? אולי המוח שלי צודק, אולי אלו אותות אזהרה?

ואני יודעת את התשובה. את זה שהפרפקציוניזם ייקח ממני אופציה לחיים. את זה שאויבו של הטוב הוא הטוב ביותר. את זה שזו שאלה שאני יכולה להמשיך לשאול לנצח, מול כל אחד שיבוא, כי אין מושלם.

אין מושלם.

אז מה כן יש?

אני לא יודעת אם אני מפחדת להתחתן, או שאני מפחדת להתחתן איתו.

אני לא יודעת אם אני לא סומכת על האחר באופן כללי או שאני לא סומכת עליו באופן ספציפי.

ואין לנו על מי להישען, אלא על אבינו שבשמיים.

קודם כל, עם כל הקושינוגע, לא נוגע

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

כל הכבודזיויק

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

וואו איזה יופי את (אזהרת תגובה ארוכה לפנייך )נגמרו לי השמות

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

 

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

 

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

 

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

 

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

 

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

 

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

 

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

 

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

 

איך התקשורת ביניכם?

 

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

 

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

 

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

 

האם הוא מכבד אותך?

 

האם יש לך חיבה אליו?

 

האם יש לך משיכה אליו?

 

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

 

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

 

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

 

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

 

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

 

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

 

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

 

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

 

זו בחירה רק שלך. ❤

 

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

 

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

 

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

 

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

 

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

 

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

 

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

 

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

 

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

 

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

 

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

 

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

 

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

 

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

 

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

 

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

 

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

 

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

 

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

 

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

 

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

 

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

 

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

 

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

 

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

 

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

 

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

 

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

 

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

 

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

 

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

 

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

 

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

 

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

 

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

 

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

 

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

 

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

 

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

תחשבי על אימוןshindovאחרונה

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.

אולי יעניין אותך