אבל רק רציתי להעיר

אם יורשה לי ואם לא תפגעי

שלא צריך אחרי כל

4 או 5 מילים

לדלג שורה כמנהגך בקודש

רואים שאת לומדת מקצוע מדעי וריאלי, יש לך חשיבה בריאה וטובה. זה לא אומר שאני מסכים לגמרי עם כל מה שכתבת, פשוט כי לא חשבתי על זה לעומק. למשל לא ברור איך בא העקרון של "לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת" בדברים שלך.

אבל לגבי מה שאמרת:"כי אנחנו בעצם הופכים את עצמנו לעיוורים, מאבדים כל הגיון, דופקים את עצמנו בסוש"ד, ובטווח הרחוק- גם מאבדים את הרגישות לדעת מה זה באמת אהבה", אני די מסכים.

אני חשבתי על זה בהקשר קצת אחר (מקווה שהאנלוגיה תהיה ברורה) של "הווי דן את כל האדם לכף זכות". פעם בהתחלה אם הייתי קולט יהודי מחלל שבת למשל, הייתי מסט מיד את המבט או מטיל ספק בכך שהוא חטא ואולי אני רק דמיינתי וכדו' (לא בצורה כזאת הזויה כמו שזה נשמע , וככה חשבתי שאני דן אותו לכף זכות. אבל בהמשך התברר לי שאני טועה וזאת לא גישה נכונה, ועדיף להכיר בכך שהוא חוטא, ולדון אותו לכף זכות שהוא פשוט לא מודע לחומרה של מה שהוא עושה, ושהאחריות למה שהוא עושה מוטלת במידה מסוימת גם עלי. כלו' לא לבטל את ההגיון וע"י כך לדון לכף זכות באמת, בערך כמו מה שאת אמרת.

חג האביב

וחג הקציר

וחג האסיף

וחג הביכורים

אלו חגים ארצישראליים אמיתיים- חגים של חקלאות על האדמה.

חגים שחלים במועדם רק בנק' הזאת על הגלובוס !!!

שאנחנו משתדלים! מנסים!

"מי שלא מנסה- לא מצליח. אבל גם לא נכשל.

מי שמנסה- יכול להכשל. אבל גם יכול להצליח."

ועוד מפשט- משמו של הרב אבינו- (יצא בפוקס)

הרוב טוב- השאר- בתיקון.

לארצי ישראלים לא לארץ ישראל
אלא לאומת ישראל

והאמת?שזה נכון החג הזה באמת מקודש בעיני רוב האומה הישראלית..
בעיקר בעיני החילונים וזה הישג גדול לחג.
לענ"ד אם תשאלי על מה לוותר פסח או יום העצמאות
החילוני יענה על פסח
ולא כי הוא נהנה לרקוד ביום העצמאות
כי יום העצמאות מסמל אצלו גאווה לאומית אדירה,הוא בעצם יוצא וצועק ביום הזה
עם ישראל חי!(נכון בדיעבד גם בפסח ובפורים וכו' אבל פה הוא חלק מהמהפכה ולא קורא על זה באיזה אגדה או מגילה)

וזה באמת משהו נורא חשוב בעמ"י,אבל לא הייתי ממהרת לומר שחגי דאוריתא פחות חשובים.

ראשית אציין שאישית, אני לא מגדיר את עצמי בהכרח כ "דת"ל - כיפה סרוגה", אבל זאת החברה שלי ולה אני מרגיש הכי קרוב.

בלי לשפוך את כל מה שיש לי על החברה החרדית, ולא חסר לי. רק אסתפק בלציין שיותר מפעם הרהרתי שהיה נכון להוסיף לברכות השחר "ברוך שלא עשני חרדי". רק המחשבה על עצמי בתור חרדי מזעזעת אותי. דכירנא כד הוינא טליא שאיזה חרדי בבית הכנסת שהלכתי אליו זיהה אותי כנראה בתור אחד עם פונטציאל "לשריפה" ואיכשהוא הצליח להוציא ממני את המספר טלפון כדי לשכנע אותי או את אבא שלי לעבור למוסדות חרדיים, אחרי שחזרתי הביתה הייתי בלחץ וחרדה שמא אכן יתקשר ויעשה זאת, ב"ה שבסופו של דבר לא התקשר. היום כמובן שהייתי מנפנף אותו בלי להסס, ואפילו מנצל את ההזדמנות להתווכח ולנגח אותו.

בלי להתחיל להכנס לעובי הקורה ולהגיב נקודתית לכל הסלט הזה של טיעונים נכון (ויש) והטעיות (גם מזה יש, והרבה יותר), אני מציע לתפוס ולהכריע את הויכוח הזה מזוית אחרת. "בבחינת ראו מה בין בני לבן חמי".

ביקורת עצמית, ועצם המוכנות לראות את הטוב שבצד האחר. דבר שכמעט לא קיים בציבור החרדי וקיים בציבור ה "דתי / חרדי לאומי". השבוע או שבוע שעבר השאלה השבועית בעלון קוממיות נגעה ביחס לחברה החרדית, בהקשר של יום "העצמאות". כמו שניתן לצפות  בשורה האחרונה כל אחד מהמשיבים הכריע בסוף כשיטתו. אבל היה אפשר להבחין אצל שלושת המשיבים בעצם המוכנות לביקורת עצמית פנימית ומגזרית, בראיית הטוב שבמגזר האחר, וביחס העקרוני של הכבוד כלפיו. לצערי גישה כזאת היא כמעט בבל יראה ובבל ימצא בצד השני של המתרס. אני לא מסוגל לדמיין דיון דומה במסגרת חרדית כלפי הציבור שלנו. וכנראה שאחת הסיבות לכך היא שהם מפחדים שהדבר עלול לפגוע באבסלוטיות של החינוך וההשקפה שהם מטיפים לה, מה שעלול לגרום לסדקים בבועת הסגירות שלהם, ואחריתה מי ישורנה...וזה עוד במקרה הטוב כאשר הדיון לא כולל השמצות עלבונות ועקיצות למיניהן בבחינת "משנאיך ה' אשנא" וכל זאת במטרה להבדיל בין "הקודש" ובין "החול". וכאשר אמרתי בתחילת דברי שיש לי בטן מלאה כלפי ה"חרדיות" אחת הסיבות היתה האיבה והעוינות והזלזול שאני חש מכיוונם כלפי הציבור הדתי והחרדי לאומי, ו"כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" (ומי שלא מאמין מוזמן להכנס לפורום "בחדרי חרדים" בהייד פארק ולהתרשם)

לו הייתי חוזר בתשובה והייתי מתלבט לאיזה חברה להצטרף די היה בנקודה הזאת לבדה כדי להכריע לי במי לבחור.

"ברוך שלא עשני חרדי", נכון. אבל לא לשכוח גם שכלל חשוב בתורה הוא "קבל האמת ממי שאמרו" !

לכלכלת לכלכלת לכלכלת,אבל בתכלס אמרת לו
ואלה אחי כל מה שאמרת עלינו אתה צודק.

כי דבר אחד לא פסלת ממה שאמר.

אני גם שמחה בציבור שלי,מאמינה בו בכל דבר ודבר.
אבל אסור לשכוח שהחרדיות היתה נכונה והצילה אותנו בגולה
החרדיות היתה דבר מבורך ובריא לעם ישראל.
אבל בגולה.

במציאות הנוכחית היא פסולה לענ"ד אבל היא לא דרך שלילית ככלל.


וגם אני משומה קיבלתי היום טלפון מרב חרדי שתמיד מנסה לחרד אותי.
אבל ב"ה הוא כבר הבין שזה לא יצליח לו ושיש הרבה אמת במקום שלנו.

"אבל בתכלס אמרת לו
ואלה אחי כל מה שאמרת עלינו אתה צודק".

אנא, גברת יקרה, אל תכניסי לי מילים לפה. יש בי מספיק יושר להודות על האמת כשצריך. אבל אם את חושבת שהוא צודק בכל מה שהוא אומר, אז תלכי להיות חרדית. הא כן, אל תתפלאי אם בתור ספרדיה הם ישדכו לך את הסוג ד' שלהם ואם יעשו בבוא היום בעיות לילדים שלך בקבלת למוסדות הלימודים שלהם.

נכון, לא פסלתי דבר אחד ממה שאמר. כי לא ממש בראש שלי להכנס לויכוח הזה. ותקפתי אותו מזווית כללית.

"אבל אסור לשכוח שהחרדיות היתה נכונה והצילה אותנו בגולה
החרדיות היתה דבר מבורך ובריא לעם ישראל".

אם זאת הגישה שלך, אז לא ברור לי ממש במה אנחנו חלוקים. אם כי גם כאן זה לא ממש מוכרח מה שאת אומרת, עייני ערך ההשכלה ועייני ערך השואה.

"אמרתי שעשית את מה שאסור! לעשות
כי במעשה האסור! הזה אמרת לו
ואלה אחי צדקת בכל מה שאמרת"

אנא הסבירי.

"הקשקוש על הסוג ד' יעבור לך כשתכיר חוזרים בתשובה ואת ההיגיון מאחורי הדבר (ואחותי כזאת אז אני מרשה לעצמי)"

אדרבא, האירי את עינינו. ולגבי הקבלה למוסדות שלהם, אני מניח שאת יודעת שזה נכון, ואי אפשר לפטור את זה כקשקוש.

"החרדיות הזאת הצילה אותנו 2000 שנה.
אז זה סוג של כבוד "דע מאין באת"

החרדיות לא היתה קיימת 2000 שנה. החרדים אולי אוהבים לחשוב על עצמם כ"מעתיקי ומעבירי השמועה", אבל החרדיות הידועה לנו כיום היא יצירה חדשה ומודרנית.

הדבר הראשון הכביכול אסור
זה שלכלכת על החרדים אבל לא סתרת לו דבר אחד ממה שהוא אמר.
אז מה עשית כאן?
אמרת אנחנו דפוקים אבל גם אתם לא פחות.
החוכמה היא להוכיח שאנחנו טובים ומאמינים בצדקת הדרך.

בתקופה שאחותי היתה יוצאת לשידוכים
שאלתי אותה על העיניין הזה
והיא אמרה שמצידה כחוזרת בתשובה (מבית דתי לאומי הם עדיין נקראים כך)
היא מעדיפה שבן זוגה יהיה כמוה שיעבור את הקושי,את הצורך להסתדר בבית אחר.
היא אמרה שאם היא היתה מתחתנת עם חרדי מבית היא לא היתה מרגישה בנוח,לדוג' בבית שלי כשהכל פתוח וקליל חרדי מבית יתעלף בערך..
סבתא שלי באה לגיסי ונותנת לו צפחה בגב,דודות שלי שלא הכי צנועות
גיסי שהוא גם חוזר בתשובה יודע ומכיר את המציאות הזאת
וזה נורא מקל על ההתמודדות כזוג ששונה מהבית.

ומהצד השני של המתרס,יש לי חברותא חרדית שהיא אמרה לי
אצלכם (דת"ל) כשחוזרים בתשובה הם הופכים להיות חלק ממכם כמעט ולא מורגש הבדל.אצלנו החוזרים בתשובה שונים לגמרי מחרדים מבית
בגישת חיים בהקשבה,הם הרבה יותר פאנטים,וחרדי מבית לא יסתדר עם זה.

בקשר למקומות לימוד
בקהילה של אחותי בודקים אם האמא צנועה בעיקר וזהו.
יש להם זוג שהבעל הוא ר"מ חרדי מבית ואישתו לא צנועה ולא קיבלו את הילדים שלהם לבית ספר.ואילו חברות של אחותי שהן חוזרות בתשובה ונורא מקפידות על צניעות הילדים שלהם נכנסו בקלות.
אגב-זה אחד הדברים שצריך ליישם גם במקומות לימוד של הציבור שלנו.

כמשדברים על המושג חרדיות מדברים על החשיבה של ד' אמות הלכה וניתוק מוחלט מהלאומיות,זה מה שהיה אז והחרדיות הזאתי הצילה אותנו.
היום?הרבה דברים השתנו אצלהם החל מכמות השבבניקים וכלה בעשרות הפאות הבלונדיניות שלא קיבלו שום היתר רבני.
אבל אני בכל אופן מדברת על החרדיות של פעם.

לא סתרתי דבר ממה שהוא אמר. א - כי יש צדק מסויים בטענות שלו, לא הכל שטויות. ב - כי ניסיתי לתקוף את הנושא מזווית אחרת. תקראי שוב את ההודעה הראשונה שלי. "החוכמה היא להוכיח שאנחנו טובים ומאמינים בצדקת הדרך" - וזה בדיוק מה שניסיתי להראות באותה הודעה. הבנת הנקרא.

"בקשר למקומות לימוד
בקהילה של אחותי בודקים אם האמא צנועה בעיקר וזהו.
יש להם זוג שהבעל הוא ר"מ חרדי מבית ואישתו לא צנועה ולא קיבלו את הילדים שלהם לבית ספר.ואילו חברות של אחותי שהן חוזרות בתשובה ונורא מקפידות על צניעות הילדים שלהם נכנסו בקלות.
אגב-זה אחד הדברים שצריך ליישם גם במקומות לימוד של הציבור שלנו"

http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=453953&forum_id=771 חברה כזאת היא חברה משובשת ומקולקלת, ומי שבוחר לחיות בה משהו איתו לא בסדר. איכס.

ואת הרעיונות שלך תשמרי לעצמך, אם יש מה ללמוד מהחרדים זה לא הסלקציות שהם מפעילים בקבלה למוסדות הלימוד. לדעתי זה דווקא יכול להיות אחת מהגאוות של הציונות הדתית שבניגוד לחרדים לא עשו סלקציות כאלה ובזכותם הרבה התקרבו בשקט בשקט ובתהליך ארוך (כמו המשפחה שלי)

אני מזהה כאן בלבול מושגי בנוגע ל "חרדיות" אז צריך להזהר.

הראית רק כמה *גם* הם דפוקים
לא אמרת שום דבר טוב אצל הציבור האחר.

אם אתה מעוניין לחשוף את ילדייך לחוסר צניעות,לטלויזיה
אז תכניס את זה מראש הביתה
אנשים שדואגים לשמור על הצניעות שלהם ומקווים שלילדים שלהם תישמר הצניעות רוצים לדעת שגם החברים שהם הולכים אליהם יהיו כמוהם.

ומאידך גם צריך להשאיר את המוסדות שבאמצע
כגון הממלכתי,הישיבות תיכוניות כדי שיתקרבו
אבל ברור לי שמקום לילדיי אין שמה.

ושוב,זה תלוי איך אתה רוצה שילדייך יתחנכו
להפוך אותם לדתיים שיודעים מהי כשרות שבת
או להפוך אותם לאנשי תורה אמיתיים.

"ביקורת עצמית, ועצם המוכנות לראות את הטוב שבצד האחר. דבר שכמעט לא קיים בציבור החרדי וקיים בציבור ה "דתי / חרדי לאומי". השבוע או שבוע שעבר השאלה השבועית בעלון קוממיות נגעה ביחס לחברה החרדית, בהקשר של יום "העצמאות". כמו שניתן לצפות  בשורה האחרונה כל אחד מהמשיבים הכריע בסוף כשיטתו. אבל היה אפשר להבחין אצל שלושת המשיבים בעצם המוכנות לביקורת עצמית פנימית ומגזרית, בראיית הטוב שבמגזר האחר, וביחס העקרוני של הכבוד כלפיו."

אני מקווה שעכשיו זה יותר ברור. ואם זה לא ברור אז הבעיה היא כנראה בך, כי אני יודע שלפחות אחת כאן, כן הבינה אותי.

אני לא מתכוונת לומר דעות אישיות כי אני לא יודעת, וחוצמיזה שזה נחמד להסתכל מהצד.

אבל לדעתי ערבבתם כאן 2 דברים,

מישהו10- אני מבינה שאתה פגוע מהציבור החרדי, וזה שיש שם בעיות עם מוסדות לימוד, זה נכון, וזה שיש שם בעית פאות- זה גם נכון,

אבל זה לא קשור לויכוח, הויכוח הוא על הדרך! הרבנים לא בעד הסלקציות הנוראיות במוסדות הלימוד וגם לא בעד הפאות הבלונדות.. לכן זה לא חכמה להטיח את זה, אף אחד לא אמר שאין בציבור הזה בעיות, אוהו כמה שיש, השאלה היא על העקרונות, על הדרך, על השיטה.

גם בנושא הזה של "על העקרונות, על הדרך, על השיטה" יש הרבה מה לטעון ולהשיב. אם תעלי נקודה בודדת לשם משל אפשר יהיה להתייחס.

שאין מה להשיב ולדבר על העקרונות, הדרך, השיטה, ברור שיש, והרבה יותר, רק אמרתי שסטיתם..

למשל? למשל העקרון החרדי שבחור עד החתונה (לפחות..) לא יעסוק בשום דבר חוץ מבתורה, אני לא בעד/ נגד, אני רק מעלה דוג' כי בקשת. זה דוג' לעקרון.

עמית- למי התכוונת "אנשים לא מוגדרים", אם יורשה לי.

"אמרתי על עצמי שאני לא אוהבת לדון עם אנשים לא מוגדרים
זה מרגיש לי סוג של צביעות והכוונה היתה אליו".

למה את מאשימה אותי בצביעות ? בגלל שטענתי בהתחלה שאני נמנע מהגדרה "מחייבת" ומעדיף את הגישה של קבלת האמת ממי שאמרה ולבדוק כל נושא לגופו ?

מה הבעיה שלך לדון עם אנשים לא מוגדרים ? זה מפריע לתפיסת העולם השחורה - לבנה שלך ? מאפיין חרדי משהו...

כשהתייחסתי בהודעה הראשונה שלי לכך שבציבור הדתי / חרדי לאומי יש ביקורת עצמית, נכונות לראות את הטוב שבצד האחר, כבוד לצד האחר וכו' לעומת הציבור החרדי שלוקה בהיפוכן, האם אין בכך הוראה על ההבדלים בין העקרונות הדרכים והשיטות של שני הצדדים ?

לגבי הדוג' שהבאת, מכלתחילה נמנעתי מלהכנס לנקודות כאלה כי הן עמוקות ומורכבות, ואי אפשר להתייחס אליהן כראוי בדיון כזה, בלי לחטוא בשטחיות ולחטוא לאמת.

אבל פטור בלי כלום אי אפשר. וכיוון שאני לא רוצה לחטוא במה שהזכרתי לעיל. רק אעלה שאלות על הגישה הזאת. האם הגישה הזאת מתאימה לציבור שלם ? כיצד מרגיש נער שלא מתאים לו לשבת כל היום וללמוד ? האם יש בשבילו אופציה אחרת ? בהנחה שאין - האם זה נכון שהרבה נערים שמתוסכלים מהגישה הזאת הופכים להיות שבאבניקים ? כיצד זה מסתדר עם הדרכת הגמרא שהאב חייב ללמד את בנו אומנות ? כיצד זה מסתדר בכלל עם השילוב הראוי בעיני התורה של תורה ומלאכה ?

בס"ד

לצערי הרב פרידמן צודק..

רק בהתנתקות הציבור הדתי לאומי קיבל סטירת לחי, והיא קצת העירה אותו- משכרון הגאולה, אני מקווה שהציבור הזה יצליח להתרומם ולרומם, ולא נצטרך עוד הוכחות כמו ההתנתקות

ובעניין שדיברו מקודם, אם אני חושב שהוא צודק מדוע איני הולך להיות חרדי? התשובה היא בגלל שלאט לאט נוצר ציבור חרדי- לאומי מה שמכונה "חרדל"י" ואני מאמין בדך שלו ומקווה שה' יזכה אותי בעתיד למצוא קהילה כזאת שבוערת לה' יתברך.

שהישיבות התיכוניות יסגרו?
יש לי דודים בחו"ל חרדים אנטי ציונים שכולם חייבים להיות כמובן בישיבה.
אבל מה?לילדים שלהם זה לא מתאים
חלק מהם יותר אנשי מעשה מאנשי רוח (דבר לגיטימי ומבורך לקיום חברה!)
אבל להם אין מקום באמצע
או ישיבה או רחוב!
אז הם הלכו לרחוב!

אם לא היו לנו ישיבות תיכוניות היינו רואים פי 20 נשירה מבתי ספר וילדי רחוב זרוקים.
או תיכון חילוני פרוץ לחלוטין.
ב"ה שיש לנו ישיבות תיכוניות ויש לנו גם ישיבות אחרות לחבר'ה שזה יותר מתאים להם.
ועד שלא נראה את כל העם חוזר בתשובה כדאי מאוד להתפלל שישארו הישיבות האלה.
והמדרשיה?
מה שהלך שמה עבר כל פרופורציה,לקנות סיגריות היה אפשר בקיוסק של הבית ספר.
והיא נסגרה לתקוופה ונפתחה מחדש.

דבר שני-אני בכלל לא חוזרת שהרבנים נוהגים כך וודאי לא במודע וכמעט ודאי לא בתת מודע.הרעיון הלאומי הדתי קם עוד לפני מדינת ישראל
פשוט עכשיו מה שנוצר שנוער רב לא הסתפק באמצע של הוריו כמו שציינת
והתחיל להביע דעה לפחות התפשרות.
ואז המושג הזה וממילא הציבור הזה קיבל תנופה ביהדות חזקה יותר מהציונות.(שבעיני ממילא הולכת ביחד)
אולי בגיל שלך עוד רואים חזרות אחורה אני מאמינה שבדור הבא התנופה תיהיה חזקה עוד יותר.

ובקשר לכל מושגי הרב קוק שנראים לך כ"שטויות"
גם הרב כותב שהאהבה הגדולה לאומה לא תסמא אותנו מלראות את מומיה.
אבל כשניגשים לאומה צריך מאהבה אחרת זה נופל.
והאהבה?אם היא לא משהו נצחי איך בכלל נאהב?
איך אפשר לאהוב אדם ששונא דתיים?איך אפשר לאהוב חייל שמגרש יהודים?
איך אפשר לאהוב אדם שחוטא וחוטא וחוטא?
בדיוק בגלל הסגולה הפנימית.

תשובה למאמר לא נתת
כי לא אכפת לו מה יהיה בפועל,הוא שואל ומקשה על הדברים של עכשיו.

שנתנה לנערה ששאלה מס' שאלות בענין דרכה של הציונות הדתית:

הציונות הדתית לא מקילה ולא מתירה שום דבר שלא מותר לפי התורה. הציונות הדתית כן מרחיבה מאוד את השקפת עולמה וכוללת בתוכה עוד הרבה ענינים הקשורים לתחיית האומה ולמציאותנו המתחדשת בא"י – מדינה, צבא, ובעצם כל מציאות החול ששכחנו ממנה ב – 2000 שנות הגלות.
הציונות הדתית רואה בתהליך התחיה תהליך מבורך, תחילתה והמשכה של צמיחת הגאולה, ולכן היא משתפת איתו פעולה. היא מיחלת להצלחת התהליך.
היא תברך את המדינה, תתפלל לשלומה ולשלום חייליה, ואף תתרום את בניה לשירות בצבא. היא תתפלל לשגשוג הכלכלה, הממשלה, החקלאות והמדע, ותתרום את המוכשרים מבניה בתחומים האלה לשתף פעולה ולעזור לקדם אותם.
ה'ציונות הדתית' היא לא תוצר של פשרה עם המציאות ובריחה מהעול הכבד של התורה. בדיוק להפך, הציונות הדתית דווקא מתוך הדביקות המוחלטת בה' וברצונו מוסיפה באורח חייה שיתוף פעולה מלא עם רבונו של עולם בדרך הבאתו את הגאולה.
ואם 2000 שנה לא היתה לנו מדינה, זה לא מונע מאיתנו להשאר כצופים עירניים על המשמר, וכשקול דודנו דופק, לפתוח את הדלת לתת לו יד ולצעוד איתו הלאה.
ונקודה זו עצמה היא גם הגורם למתירנות. שכן הרצון להיות שותף בתהליך, לבנות מדינה וצבא, דבר שמחייב בהכרח עיסוק בחול, הופך את הענינים למסובכים ביותר. צריך לקום ולברר מה מהחול חיובי לעסוק בו ומה שלילי.
ואם אין עומק והבנה ברורה מה מטרתו של החול, ומה יחסו אל הקודש, וממילא כיצד אנו משתמשים בו, משכללים אותו ונהנים ממנו, נוצר ערבוב, בלבול, והאסור נהיה מותר ונפרצים הגדירות.
אין ספק שלשלול כל עיסוק בחול ובמציאות התחיה היה משאיר את החיים יותר פשוטים, פחות מורכבים, ואז גם אצלנו לא היו סטיות ונפילות.
אבל מה אפשר לעשות שאלוהים רוצה לברוא מציאות גדולה ומורכבת שכוללת בתוכה את הכל, ואין ספק שככל שהדבר מורכב יותר הוא גם מסובך יותר ויש בו יותר סיכון לנפילות.
אך זה לא יגרום לנו לצמצם את השקפתנו. אלא עלינו להעמיק אותה ולהסביר לעצמנו שהציונות הדתית היא בשום פנים לא המצאה פשרנית מחודשת אלא אמת אידיאלית גדולה וממילא מורכבת.
כשזה יחלחל בתוכנו, לאט לאט בתהליך ארוך תעבור המתירנות מן הארץ, או לפחות לא ינסו להצדיק אותה.
אם כן המתירנות אינה השקפת עולמה של הציונות הדתית אלא תוצר ישיר של בלבול הנובע משטחיות הבנת מורכבותה.

בעוה"ב יש רק שלושה סוגי יהודים:

יהודים קרים

יהודים פושרים

ויהודים חמים

כל אחד ואחת ימקם את עצמו בהגדרה הראויה לו ולהיכן הוא שואף להגיע. וזה לא קשור להשתייכות מגזרית/עדתית/מפלגתית כזו או אחרת.

את לא שואפת לחיים של אמת?

מזה קרים פושרים חמים?
במה?עם מי?

אתה מוגדר כקר... וכו'.

האמת היא לעשות את רצון ה'. מכל מגזר בכל מקום ובכל מצב.

קר- יהודי שלא אכפת לו קדושה ורוחניות.

פושר- אחד שלפעמים אכפת לו ולפעמים לא, או תלוי במה... או תלוי מתי או תלוי איך או תלוי למה... בקיצור תלוי.

חם- יהודי שאכפת לו מקדושה ורוחניות! בלי למה, כמה, איך, מתי...

ממש לא מוצא חן בעייני מה שכבוד הרב פרידמן אומר.

קודם כל- למה החרדים בטח מה זה מושלמים! נכון? אין שב"בניקים בעולם בכלל וכל החיים הם עסוקים רק ברוחניות בטח... חס ושלום לא בציונים ולא בהבלי העולם הזה... טוב, אני לא אוציא לעז.

וחוץ מזה- למה לא לאהוב את עם ישראל???? יש פה בעיה, אוקיי, זה בעיית חינוך שיש בכל המגזרים ולא רק בדתי לאומי, אז במקום לנסות למצוא דרכים לתיקון (ואני קראתי עד מס 6 כי לא יכולתי לקרוא יותר את זה.. פשוט לא! אז אני לא בטוחה שיש פתרונות לעניין אבל עושה רושם שלא..) -הוא רק יורד על הרבנים של המגזר שלנו.

למה לתת ביקורת בלי פתרונות? זה מה שמחנכים אתכם החרדים? כי אותנו לימדו בבית ספר שלא אומרים ביקורת אם אין לנו פתרון איך לתקן או אם אנחנו לא מוכנים לעזור או לייעץ איך לתקן.

אבל אני חושבת, לעניות דעתי- שהדבר הכי טוב לנוער היום- זה מה שהרב אבינר עושה- לאהוב!! אתם יודעים כמה הנוער הזה מבולבל?? וזה בכלל לא אשמתו! ואפילו לא אשמת הבית ספר שלו! זה ככה , כי זה התקופה וזה הדור! יש לו טלוויזיה, ואינטרנט בבית, יש לו הרבה גירויים בעולם של בחוץ והוא נמשך לזה ולא יודע איך לצאת (אני אומרת את זה משיחות של חניכות שלי ..) והם מרגישים שרק מרחיקים אותם בגלל זה... למה? למה אף אחד לא מוכן לאהוב אותם ככה?

אהבה- רק מקרבת!! הם משוועים לאהבה, ממישהו שיקשיב להם, שידאג להם ואז לאט לאט  יוציא אותם מהבוץ.

בבקשה ממך כבוד הרב פרידמן- לך לכיכר ציון, לך לזולה של חצרוני, דבר עם אנשים שם ותבין קצת למה הנוער הזה זקוק- בשלב הזה- ממש לא לדף גמרא. בכלל לא! הם רוצים אהבה! אהבה אמיתית אבל! ושלא יגידו להם שהם סוג ב' ושהם חילוניים ועוזבים את הדת ואסור להתקרב אליהם ושיפסיקו לקלקל את האחים הקטנים.

לך תראה את ההצגה "סוף הדרך" של אספקלריא (נראה לי) ותראה מה נוער משם צועק בלי מילים!

להכריח תלמידים ללמוד כל היום דף גמרא שהם לא מבינים - לא יעזור להם להתקרב לה'.

המטרה שלנו בסך הכל, כמחנכים , היא לתת לתלמידים דרך לעבוד את ה', לכוון אותם לצורה הכי טובה שהם יכולים דרכה לעבוד את ה'. ואם הם נמשכים לאמנות- אז לכוון זאת דרך אמנות, ואם זה דרך שכלית- לכוון אותם ללמוד גמרא. אבל הכל הכל הכל באהבה! אהבה אינסופית! רק ככה הם מבינים!

(נ.ב- כמובן שצריך לתת להם גבולות והכל, אבל אם לא אוהבים אותם- חבל על הזמן מזמן)

מקווה שלא חפרתי.. אבל פשוט לא יכולתי לקרוא את זה ולשתוק!

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אמן, שימחת