ניתוק מושהה של חבל הטבור לעומת ניתוק מוקדם בילודים |
|
סגירה וניתוק של חבל הטבור בלידה הינה ההתערבות העתיקה ביותר שקיימת עד היום בבני אדם. יחד עם זאת מועד ניתוק חבל הטבור הינו שנוי במחלוקת מזה עשורים רבים. במרבית מדינות המערב נהוג לנתק את חבל הטבור מיד עם הלידה, אך בעולם כולו ישנן גם גישות אחרות. מחקרים פיזיולוגיים מראים כי במחזור הדם העוברי- שלייתי של עובר במועד, 25-60% מהדם נמצא בשליה. כ- 60% מתאי הדם האדומים העשירים בתאי גזע נמצאים גם כן בשליה. בעבר נטען כי ניתוק מוקדם של חבל הטבור גורם לכך שהילוד יאבד ברזל ויסבול מהיפוולמיה כמו כן הוא נחשב לגורם מרכזי באנמיה אצל פעוטות. מחקרים אחרים טענו כי ניתוק מושהה מוביל לפוליציטמיה, היפרוולמיה ולכן לקשיים נשימתיים וצהבת הילוד. בנוסף נמצא כי ניתוק מוקדם של חבל הטבור מעודד את יציאת השליה ובכך מפחית אובדן דם לאם. כל המחקרים הללו התאפיינו במדגמים קטנים וממצאיהם אינם חזקים מספיק על מנת להמליץ על שיטה זו על שיטה אחרת. העבודה המובאת כאן נעשתה בשיטת meta-analysis ומטרתה להשוות את היתרונות והחסרונות של ניתוק מושהה לעומת ניתוק מוקדם של חבל הטבור. נבדקו מחקרים קלינים מבוקרים אשר השוו ניתוק מוקדם לעומת מושהה בקרב ילודים בשבוע 37 ומעלה. כל המחקרים נבדקו מבחינת איכות המחקר והמשתנים שנבדקו. התוצאים שנבחרו הם - סטטוס המטולוגי של התינוק, רמת ברזל, סיכון לסיבוכים כגון צהבת, פוליציטמיה, ומצוקה נשימתית של הילוד. סך כל הנבדקים ב- 15 מחקרים קליניים מבוקרים היה 1912. מתוכם ב- 1001 נעשה ניתוק מושהה של לפחות 2 דקות מרגע הלידה וב- 911 נעשה ניתוק מייד לאחר הלידה. יתרונות הקשורים בניתוק מושהה נבדקו בגיל 2 ו- 6 חודשים כללו מצב המטולוגי טוב יותר כפי שבא ידי ביטוי ברמת המטוקריט גבוהה יותר, רמת פריטין בדם ומאגרי ברזל. ילודים עם ניתוק מושהה היו בסיכון גבוה יותר לפוליציטמיה אסימפטומטית לאחר הלידה. לאור ממצאים אלו ניתן לאמר כי יש יתרון ניכר בניתוק מושהה של חבל הטבור אשר משפיע גם על תקופת הינקות. הפוליציטמיה שנמצאה בקרב ילודים אלו הינה שפירה. |
מתוך אתר מיילדות ישראל
