אני לא זוכרת את כל הפרטים ל הסיפור. הקווים הכלליים הם שחברה שלי קנתה מטאטא לדירה שלה ואז הלכה לכותל. היא פחדה שהמאבטחים יעקצו אותה אם איזו בדיחה, אז היא התחילה ואמרה בעצמה איזו בדיחה על המטאטא. אחד המאבטחים התחיל  שיחה איתה, והיא נמשכה כמה שעות, באמצע עמדת הבידוק... 

עם עליות וירידות ועלבונות וסליחות ופרידות וחזרות, בסופו של דבר הם התחתנו. 

אני לא יודעת אם עדיף שבעלי המעשה יהיו פה ויראו שאני כותבת עליהם מאחורי הגב, או שעדיף שלא יודעים... 

אין דבר כזה ראשה רק ראש. האקדמיה מתעקמת עם הלהט"ברקאירקאעקרקים

גם אין דבר כזה עגבניה לדוג'

האקדמיה מכריעים בצורה משונה בין המדקדקים. בלי שום היגיון תורני.

יתרה על כך, יש הרבה בלשנים לא-דתיים שסוברים ככה. האקדמיה מחריבה את הלשון העברית.

ראשת זה עיוות נורא ואיום בשם הפמיניזם וזה חולני ותו לא.

אבל אתה לא יכול לתקן את מי שכן מקשיב להם

להמציא מילים לכלום מכלום, עוד ניחא (וגם זה נתון לדיון).

אבל לעוות מילים קיימות? זוועה נוראה ואיומה.

כאילו שאנשים שכחו שיש דבר כזה שנקרא "לשון הקודש".

זה פשוט לבזות את השכינה הקדושה.

שם למשל האבן היא הנקבה, לא הראש.

הראש הוא לא נקבה, האבן היא הנקבה. ובכ"א אף פעם לא השתמשו בהטיה כזאת במחוזותינו. כשזאת לשון הקודש, הוורט על "חדש אסור מהתורה" מתאים לי.

אני לא מבין את הצורך להכניס אג'נדות לשפה, בטח לא לשפה קדושה.

אין שום מניעה שאשה תהיה ראש העיר בלשון זכר. לא לשונית ובטח לא רעיונית (האבן היא נקבה כי אבן היא השכינה, והיא הראש כלפי מטה וכו' ושם היא זכר, אבל כשהיא אבן, כלפי מעלה, היא נקבה. בעיר, נניח, הראש הוא זכר כי הראש הוא המשפיע, וגם אם אישה היא  בהנהגת עיר האשה הופכת להיות בחינת זכר של העיר ואין בזה שום בעיה בדיוק כמו שאמא היא בחינת זכר לילדים שלה)

אבן ראשה זה כמו אבן ראשית. כאן זה התואר. כמו רכב ראשי, מפתח ראשי, אישה ראשית וכו'.

לעומת ראש העיר, לא הראשי של העיר ולא ראשית העיר. כאן זה האיבר עצמו, האיבר הוא זכר.

אם היו אומרים ראש העיר וראשית העיר הייתי מתנחם.

אם היו אומרים שיש למישהו יד ארוך כי הוא גבר, זה לא היה עיוות? אתה מבין שמצדיקיםאת זה בגלל שככה הטוו לנו את החשיבה ע"י תכנות תקשורתי של אובר-PC?

הייתה פעם כתבה על דעתו של אבשלום קור על זה (ראיתי בגוגל שוב לפני כמה זמן).

זה common sense, וכשאנשים לא משתמשים בו, אני דן אותם לכף זכות...

תקרא את הדיון עם סביון.

המסקנה שלך הפוכה לגמרי. צריך להשתמש באינטרנט במקום מרשתת וכו', כי אין לאף אחד כח לחדש מילים בלשון הקודש. וזה בדיוק מה שחז"ל עצמם עשו.

אגב, לא שמת לב, אבל הבאת הוכחות הפוכות לגמרי ממה שרצית לומר. טלפון זאת מילה לועזית, לא מעוברתת. אחלה וחומוס זה ערבית. גיטרה וקניידלאך זה גם בלע"ז.

התכוונת כנראה למילים שהאקדמיה חידשה. בזה אני לא משתמש.

כשבלשן עם שכל (וירא"ש) מחדש, אפשר להשתמש. בגלל זה תפוז, למשל, תופס.

"בראשית המאה ה-20 כונה הפרי בעברית בפי ראשוני המתיישבים תפוח זהב, שם שניתן לו בהשראת הכתוב "תַּפּוּחֵי-זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף" (משלי, כ"ה, י"א), אף שבמקור הכוונה היא לתפוחים מלאכותיים העשויים זהב, ובזכות דמיונו לתפוח עץ וצבעו הזהוב. בשנות ה-30 הציע הבלשן יצחק אבינרי לנטרק את ראשי התיבות תפו"ז (כלומר: לקרוא אותם ככתיבם)". אם אני לא טועה יש ליצחק אבינרי מאמר על זה, כדאי לקרוא.

ככה חושב אדם עם יראת שמים וחכמה לא קטנה.

וואו.

אריק מהדרום ויעל מהדרום,

כל כך ברור שנועדתם אחת לשני

יש להם אפילו אותו שם משפחה!

היא הייתה בדרך לדייט, הוא לקניות. הוא ראה אותה, עצר לה לטרמפ. שאל אותה לאן? אמרה לו "הביתה" (במקום לדייט). הוא אמר לה "את תהי אשתי". היא לא נכנסה להיסטריה (מה"הביתה" כנראה שגם היא ידעה). מפה לשם, כמה חודשים אחרי הם התחתנו.

הוא שאל אותה לאן היא הולכת בשביל לתת לה טרמפ... והיא שינתה את היעד בשביל שהיא תוכל לנסוע איתו. איך הבנת את זה?

שידוך.

יש יותר מוזר מזה? 

<צ>

שניהם כבר היו רווקים מבוגרים.

אמא שלה חטפה התקפת לב או משהו בבית, הזעיקו עזרה, והוא הגיע למקום בתור כונן של איחוד הצלה.

מפה לשם הם נשואים.

(והאמא זכתה לחיות עוד כמה שנים כדי לרוות נחת מהנכדים)

מה שאמא מוכנה לעשות כדי לחתן את הבת הרווקה המבוגרת שלה.

את בטוחה ששתי הזוגות הנשואים עדיין ביחד?

ברוך ה' שברא דרך טובה לנוער אידיאליסט ומצוין להכיר.

תוך כדי פעילות חיובית של נתינה ועשייה.

וחסך להם את המסע המפרך של עולם השידוכים והבדידות הנלווית אליו...

בת דודה שנייה שלי, בחורה מהממת בת 35.

באמת מוצלחת, חכמה, עם תואר שני ויפהפיה בכל קנה מידה אוביקטיבי.

ו.....

לא מצאה ולא מצאה את החצי.

חברות הציעו, שדכנים נוסו ולא עבד.

מפה לשם, אחרי תקופה ארוכה של לימודים אינסטנסיביים נפגשה עם חברה טובה מאוד לקפה.

תוך כדי הישיבה בבית קפה התקשר אל החברה בנדוד לשאול אם אפשר לקפוץ לבקרה כי הוא באיזור וישלו שעה להעביר.

ענתה (-החברה) שהיא לא בבית אבל אם מאוד זורם לו הוא יכול לבוא להגיד שלום בבית קפה הסמוך.

מפה לשם, בא, ישב איתן, ומשם זה נהיה דייט ראשון ספונטני והחברה חזרה לה לבדה הבייתה.

היא אגב, נשבעת שלא תיכננה את זה, ומעולם לא חשבה שהם מתאימים.

הם בעז"ה מתחתנים בסוף הקיץ.

אחיינית שלי הייתה בגינה עם שכנה שהיא חברה טובה של אמא שלה עוד לפני החתונה, (האחיינית בת שנתיים)

ואז גיס של אחותי בא לקחת אותה הבייתה והם התחילו לדבר ו....... ניראה מה יצא מזה...

אין על אחיינים ניראה לי גם נאי ארד איתה לגינה

עוד אחד: לדודה שלי היה חבר מלא זמן סבבה וזה, ואז יום אחד כשהם היו יחד אצל סבתא שלי דת דודה שלי (אחיינית של הדודה...) אומרת לדודה למה את לא מתחתנת עם ***??" אז דודה שלי כזה "אם הוא יציע לי נישואין אני אתחתן איתו..." הוא קיבל ביטחון, הציע והיום הם הורים ל 3... נחמד לא?

היא קומונרית באריאל בנות בצפון (באותו מקום שהוא קומונר)

הם היו צריכים לתכנן ביחד כמה דברים 

ועל הדרך דיברו ודיברו ודיברו

והיום הם נשואים באושר

1.בת דודה שלי הלכה עם חברה שלה לשמח כלה,למרות שהיא לא היתה מוזמנת לחתונה,

והחברה כן,היא הצטרפה אליה והלכה לשמח .

מעבר למחיצה בחור אחד ראה אותה רוקדת ואמר לחבר שלו,אתה רואה את הבחורה הזאת שרוקדת?

היא תהיה אישתי!

יש לציין שהוא היה אז בגיל 16 חח והיא היתה בת 18 ,הוא בירר עליה ,חיכה שנתיים לגיל 18,

יצאו והתחתנו ב"ה!

2.סיפור שני ,בת דודה שלי (אחות של זאת מהסיפור הראשון)

יצאה עם מישהו תקופה ארוכה  ,ובסוף נפרדו...הפרידה היתה לה קשה מאד,

היא בכתה הרבה ואפילו הקיאה..ואז הגיעה שבת ואחים שלה אמרו לה שהם הולכים לחברים אחרי הסעודה

בואי איתנו,תצאי תתאווררי קצת והיא לא רצתה..ניסו להכריח אותה עד שבסוף הסכימה,היא זרקה עליה חולצה 

הכי פשוטה באה עם עיניים נפוחות בלי איפור והכי שלוכית (והיא בד"כ מתוקתקת כזאת)

ואז אצל החברים היה חבר אחד שהגיע מחו"ל להתארח ומהרגע הראשון

שנכנסה לבית וראתה אותו ידעה שהוא יהיה בעלה..וב"ה ככה היה

אני מכירה מישהי שהיא עלתה לטרמפ ועל הדרך הבחור דיבר איתה אם היא רווקה והיא ענתה לה שכן הם קבעו להיפגש ומשם היסטוריה..

שהוא היה עורך דין של כמה נערות צעירות שנעצרו באיזה הפגנה. השוטר אמר על אחת מהם שהיא הכי גרועה ועשתה הכי הרבה בלאגנים. בסוף המשפט הוא לקח אותה לדייט, והם התחתנו בסוף.

אופן לא רצתה בחור ממושב. אחרי חודש התחיל איתה בחור דוס באוטובוסןאמר לה: אני לא עושה דברים כאלה, אבל חבל לי להפסיד אותך. הוא מצא חן בעיניה והם החלו להפגש והתחתנו - התברר שהוא הבחור מהמושב ..

סיפור על חברה שלי:

שתי חברות בדירת שרות. אחת שידכה את השניה לאח שלה והשניה שידכה לראשונה את הבנדוד שלה.

גם שידוך רגיל שהולך ... בלי סיפור מיוחד זה משמים בל הסיפורים האלה מדגישים את זה מבחינתי

לא מכירה אבל סיפרו לי, הוא חיזר אחריה כשהיו קטנים ואם אני לא  טועה גם זרק אליה פעם אצטרובל

סבא אושפז ליומיים בבית החולים, סבתא עבדה שם כאחות מתלמדת.

אחרי ששוחרר חזר לחפש אותה....

בן דודי עלה על אוטובוס ללא מדי הצבא (במהלך שירות).

הנהג מבקש תשלום והוא בא לשלוף את תעודת החוגר ומגלה שהיא נותרה במדים.

הוא בלי ארנק, ולא יודע מה לעשות. בחורה שיושבת בקדמת האוטובוס מתמלאת רחמים ומשלמת עליו.

הוא לוקח את הפרטים כדי להחזיר לה כסף.

נשואים כבר שנתיים...

אחת הבנות בבית הספר החליטה שהיא מתאימה לאח שלה כי שניהם מסמיקים אותו הדבר.

כמובן היא לא הסכימה לשמוע על זה
עד שפעם אחת היא התקשרה לילדה להגיד לה חג שמח או משהו, והילדה נתנה לה את אמא שלה כדי שתשדך אותה לאח.

הם נפגשו רק כדי לצאת ידי חובה, לא ידעו פרטים בסיסיים..

והיום הם נשואים באושר ואושר

או סיפור כזה בול. במשפחה המצומצמת שלי..

תלמיד תיכון שידך בת שרות לבחור ישיבה שהעביר שם שיעורי בית מדרש...

נשואים+כמה ילדים, גרים בעיר...

כל הסיפורים פה פתאום אני מרגישה שזה מיותר (וגם חושף (; )

זוג חרדי, מאורסים, הלכו לסידורים ונכנסו לחנות נעליים. הוא רואה נעל ענקית לקישוט בחלון ראווה ואומר - אני צריך רגע להכנס.

נכנס ומתחיל לנסות לשכנע את המוכר שהוא חייב את הנעל.

היא לא מבינה מה נסגר איתו. הוא אומר לה: לחבר שלי יש מידה ענקית בנעליים, אני חייב לקנות לו את זה.

היא אומרת: וואלה! חצי לחבר שלך, חצי לחברה שלי שלי שיש לה מידה ענקית בנעליים... שידכו ביניהם. הצליח להם!

(מישהו יכול לומר לי איך משנים את שם המשתמש? בחרתי אותו פעם כשלא ידעתי שהוא הולך ללוות אותי לצמיתות . סליחה אם זה נצלו"ש )

חברה של גיסתי, פגישה ראשונה עם בחור, נפגשו בעיר המגורים שלה. הבחור הלך להתפלל ערבית והיא מייד התקשרה לחברה שלה - "אני נפגשת עכשיו עם בעלך, תתארגני ותבואי, את מחליפה אותי". אין לי מושג איך שני הצדדים הסכימו אבל הם נשואים היום...

ו"לא מתלהבים משטויות"...

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!