אני לא זוכרת את כל הפרטים ל הסיפור. הקווים הכלליים הם שחברה שלי קנתה מטאטא לדירה שלה ואז הלכה לכותל. היא פחדה שהמאבטחים יעקצו אותה אם איזו בדיחה, אז היא התחילה ואמרה בעצמה איזו בדיחה על המטאטא. אחד המאבטחים התחיל  שיחה איתה, והיא נמשכה כמה שעות, באמצע עמדת הבידוק... 

עם עליות וירידות ועלבונות וסליחות ופרידות וחזרות, בסופו של דבר הם התחתנו. 

אני לא יודעת אם עדיף שבעלי המעשה יהיו פה ויראו שאני כותבת עליהם מאחורי הגב, או שעדיף שלא יודעים... 

אין דבר כזה ראשה רק ראש. האקדמיה מתעקמת עם הלהט"ברקאירקאעקרקים

גם אין דבר כזה עגבניה לדוג'

האקדמיה מכריעים בצורה משונה בין המדקדקים. בלי שום היגיון תורני.

יתרה על כך, יש הרבה בלשנים לא-דתיים שסוברים ככה. האקדמיה מחריבה את הלשון העברית.

ראשת זה עיוות נורא ואיום בשם הפמיניזם וזה חולני ותו לא.

אבל אתה לא יכול לתקן את מי שכן מקשיב להם

להמציא מילים לכלום מכלום, עוד ניחא (וגם זה נתון לדיון).

אבל לעוות מילים קיימות? זוועה נוראה ואיומה.

כאילו שאנשים שכחו שיש דבר כזה שנקרא "לשון הקודש".

זה פשוט לבזות את השכינה הקדושה.

שם למשל האבן היא הנקבה, לא הראש.

הראש הוא לא נקבה, האבן היא הנקבה. ובכ"א אף פעם לא השתמשו בהטיה כזאת במחוזותינו. כשזאת לשון הקודש, הוורט על "חדש אסור מהתורה" מתאים לי.

אני לא מבין את הצורך להכניס אג'נדות לשפה, בטח לא לשפה קדושה.

אין שום מניעה שאשה תהיה ראש העיר בלשון זכר. לא לשונית ובטח לא רעיונית (האבן היא נקבה כי אבן היא השכינה, והיא הראש כלפי מטה וכו' ושם היא זכר, אבל כשהיא אבן, כלפי מעלה, היא נקבה. בעיר, נניח, הראש הוא זכר כי הראש הוא המשפיע, וגם אם אישה היא  בהנהגת עיר האשה הופכת להיות בחינת זכר של העיר ואין בזה שום בעיה בדיוק כמו שאמא היא בחינת זכר לילדים שלה)

אבן ראשה זה כמו אבן ראשית. כאן זה התואר. כמו רכב ראשי, מפתח ראשי, אישה ראשית וכו'.

לעומת ראש העיר, לא הראשי של העיר ולא ראשית העיר. כאן זה האיבר עצמו, האיבר הוא זכר.

אם היו אומרים ראש העיר וראשית העיר הייתי מתנחם.

אם היו אומרים שיש למישהו יד ארוך כי הוא גבר, זה לא היה עיוות? אתה מבין שמצדיקיםאת זה בגלל שככה הטוו לנו את החשיבה ע"י תכנות תקשורתי של אובר-PC?

הייתה פעם כתבה על דעתו של אבשלום קור על זה (ראיתי בגוגל שוב לפני כמה זמן).

זה common sense, וכשאנשים לא משתמשים בו, אני דן אותם לכף זכות...

תקרא את הדיון עם סביון.

המסקנה שלך הפוכה לגמרי. צריך להשתמש באינטרנט במקום מרשתת וכו', כי אין לאף אחד כח לחדש מילים בלשון הקודש. וזה בדיוק מה שחז"ל עצמם עשו.

אגב, לא שמת לב, אבל הבאת הוכחות הפוכות לגמרי ממה שרצית לומר. טלפון זאת מילה לועזית, לא מעוברתת. אחלה וחומוס זה ערבית. גיטרה וקניידלאך זה גם בלע"ז.

התכוונת כנראה למילים שהאקדמיה חידשה. בזה אני לא משתמש.

כשבלשן עם שכל (וירא"ש) מחדש, אפשר להשתמש. בגלל זה תפוז, למשל, תופס.

"בראשית המאה ה-20 כונה הפרי בעברית בפי ראשוני המתיישבים תפוח זהב, שם שניתן לו בהשראת הכתוב "תַּפּוּחֵי-זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף" (משלי, כ"ה, י"א), אף שבמקור הכוונה היא לתפוחים מלאכותיים העשויים זהב, ובזכות דמיונו לתפוח עץ וצבעו הזהוב. בשנות ה-30 הציע הבלשן יצחק אבינרי לנטרק את ראשי התיבות תפו"ז (כלומר: לקרוא אותם ככתיבם)". אם אני לא טועה יש ליצחק אבינרי מאמר על זה, כדאי לקרוא.

ככה חושב אדם עם יראת שמים וחכמה לא קטנה.

וואו.

אריק מהדרום ויעל מהדרום,

כל כך ברור שנועדתם אחת לשני

יש להם אפילו אותו שם משפחה!

היא הייתה בדרך לדייט, הוא לקניות. הוא ראה אותה, עצר לה לטרמפ. שאל אותה לאן? אמרה לו "הביתה" (במקום לדייט). הוא אמר לה "את תהי אשתי". היא לא נכנסה להיסטריה (מה"הביתה" כנראה שגם היא ידעה). מפה לשם, כמה חודשים אחרי הם התחתנו.

הוא שאל אותה לאן היא הולכת בשביל לתת לה טרמפ... והיא שינתה את היעד בשביל שהיא תוכל לנסוע איתו. איך הבנת את זה?

שידוך.

יש יותר מוזר מזה? 

<צ>

שניהם כבר היו רווקים מבוגרים.

אמא שלה חטפה התקפת לב או משהו בבית, הזעיקו עזרה, והוא הגיע למקום בתור כונן של איחוד הצלה.

מפה לשם הם נשואים.

(והאמא זכתה לחיות עוד כמה שנים כדי לרוות נחת מהנכדים)

מה שאמא מוכנה לעשות כדי לחתן את הבת הרווקה המבוגרת שלה.

את בטוחה ששתי הזוגות הנשואים עדיין ביחד?

ברוך ה' שברא דרך טובה לנוער אידיאליסט ומצוין להכיר.

תוך כדי פעילות חיובית של נתינה ועשייה.

וחסך להם את המסע המפרך של עולם השידוכים והבדידות הנלווית אליו...

בת דודה שנייה שלי, בחורה מהממת בת 35.

באמת מוצלחת, חכמה, עם תואר שני ויפהפיה בכל קנה מידה אוביקטיבי.

ו.....

לא מצאה ולא מצאה את החצי.

חברות הציעו, שדכנים נוסו ולא עבד.

מפה לשם, אחרי תקופה ארוכה של לימודים אינסטנסיביים נפגשה עם חברה טובה מאוד לקפה.

תוך כדי הישיבה בבית קפה התקשר אל החברה בנדוד לשאול אם אפשר לקפוץ לבקרה כי הוא באיזור וישלו שעה להעביר.

ענתה (-החברה) שהיא לא בבית אבל אם מאוד זורם לו הוא יכול לבוא להגיד שלום בבית קפה הסמוך.

מפה לשם, בא, ישב איתן, ומשם זה נהיה דייט ראשון ספונטני והחברה חזרה לה לבדה הבייתה.

היא אגב, נשבעת שלא תיכננה את זה, ומעולם לא חשבה שהם מתאימים.

הם בעז"ה מתחתנים בסוף הקיץ.

אחיינית שלי הייתה בגינה עם שכנה שהיא חברה טובה של אמא שלה עוד לפני החתונה, (האחיינית בת שנתיים)

ואז גיס של אחותי בא לקחת אותה הבייתה והם התחילו לדבר ו....... ניראה מה יצא מזה...

אין על אחיינים ניראה לי גם נאי ארד איתה לגינה

עוד אחד: לדודה שלי היה חבר מלא זמן סבבה וזה, ואז יום אחד כשהם היו יחד אצל סבתא שלי דת דודה שלי (אחיינית של הדודה...) אומרת לדודה למה את לא מתחתנת עם ***??" אז דודה שלי כזה "אם הוא יציע לי נישואין אני אתחתן איתו..." הוא קיבל ביטחון, הציע והיום הם הורים ל 3... נחמד לא?

היא קומונרית באריאל בנות בצפון (באותו מקום שהוא קומונר)

הם היו צריכים לתכנן ביחד כמה דברים 

ועל הדרך דיברו ודיברו ודיברו

והיום הם נשואים באושר

1.בת דודה שלי הלכה עם חברה שלה לשמח כלה,למרות שהיא לא היתה מוזמנת לחתונה,

והחברה כן,היא הצטרפה אליה והלכה לשמח .

מעבר למחיצה בחור אחד ראה אותה רוקדת ואמר לחבר שלו,אתה רואה את הבחורה הזאת שרוקדת?

היא תהיה אישתי!

יש לציין שהוא היה אז בגיל 16 חח והיא היתה בת 18 ,הוא בירר עליה ,חיכה שנתיים לגיל 18,

יצאו והתחתנו ב"ה!

2.סיפור שני ,בת דודה שלי (אחות של זאת מהסיפור הראשון)

יצאה עם מישהו תקופה ארוכה  ,ובסוף נפרדו...הפרידה היתה לה קשה מאד,

היא בכתה הרבה ואפילו הקיאה..ואז הגיעה שבת ואחים שלה אמרו לה שהם הולכים לחברים אחרי הסעודה

בואי איתנו,תצאי תתאווררי קצת והיא לא רצתה..ניסו להכריח אותה עד שבסוף הסכימה,היא זרקה עליה חולצה 

הכי פשוטה באה עם עיניים נפוחות בלי איפור והכי שלוכית (והיא בד"כ מתוקתקת כזאת)

ואז אצל החברים היה חבר אחד שהגיע מחו"ל להתארח ומהרגע הראשון

שנכנסה לבית וראתה אותו ידעה שהוא יהיה בעלה..וב"ה ככה היה

אני מכירה מישהי שהיא עלתה לטרמפ ועל הדרך הבחור דיבר איתה אם היא רווקה והיא ענתה לה שכן הם קבעו להיפגש ומשם היסטוריה..

שהוא היה עורך דין של כמה נערות צעירות שנעצרו באיזה הפגנה. השוטר אמר על אחת מהם שהיא הכי גרועה ועשתה הכי הרבה בלאגנים. בסוף המשפט הוא לקח אותה לדייט, והם התחתנו בסוף.

אופן לא רצתה בחור ממושב. אחרי חודש התחיל איתה בחור דוס באוטובוסןאמר לה: אני לא עושה דברים כאלה, אבל חבל לי להפסיד אותך. הוא מצא חן בעיניה והם החלו להפגש והתחתנו - התברר שהוא הבחור מהמושב ..

סיפור על חברה שלי:

שתי חברות בדירת שרות. אחת שידכה את השניה לאח שלה והשניה שידכה לראשונה את הבנדוד שלה.

גם שידוך רגיל שהולך ... בלי סיפור מיוחד זה משמים בל הסיפורים האלה מדגישים את זה מבחינתי

לא מכירה אבל סיפרו לי, הוא חיזר אחריה כשהיו קטנים ואם אני לא  טועה גם זרק אליה פעם אצטרובל

סבא אושפז ליומיים בבית החולים, סבתא עבדה שם כאחות מתלמדת.

אחרי ששוחרר חזר לחפש אותה....

בן דודי עלה על אוטובוס ללא מדי הצבא (במהלך שירות).

הנהג מבקש תשלום והוא בא לשלוף את תעודת החוגר ומגלה שהיא נותרה במדים.

הוא בלי ארנק, ולא יודע מה לעשות. בחורה שיושבת בקדמת האוטובוס מתמלאת רחמים ומשלמת עליו.

הוא לוקח את הפרטים כדי להחזיר לה כסף.

נשואים כבר שנתיים...

אחת הבנות בבית הספר החליטה שהיא מתאימה לאח שלה כי שניהם מסמיקים אותו הדבר.

כמובן היא לא הסכימה לשמוע על זה
עד שפעם אחת היא התקשרה לילדה להגיד לה חג שמח או משהו, והילדה נתנה לה את אמא שלה כדי שתשדך אותה לאח.

הם נפגשו רק כדי לצאת ידי חובה, לא ידעו פרטים בסיסיים..

והיום הם נשואים באושר ואושר

או סיפור כזה בול. במשפחה המצומצמת שלי..

תלמיד תיכון שידך בת שרות לבחור ישיבה שהעביר שם שיעורי בית מדרש...

נשואים+כמה ילדים, גרים בעיר...

כל הסיפורים פה פתאום אני מרגישה שזה מיותר (וגם חושף (; )

זוג חרדי, מאורסים, הלכו לסידורים ונכנסו לחנות נעליים. הוא רואה נעל ענקית לקישוט בחלון ראווה ואומר - אני צריך רגע להכנס.

נכנס ומתחיל לנסות לשכנע את המוכר שהוא חייב את הנעל.

היא לא מבינה מה נסגר איתו. הוא אומר לה: לחבר שלי יש מידה ענקית בנעליים, אני חייב לקנות לו את זה.

היא אומרת: וואלה! חצי לחבר שלך, חצי לחברה שלי שלי שיש לה מידה ענקית בנעליים... שידכו ביניהם. הצליח להם!

(מישהו יכול לומר לי איך משנים את שם המשתמש? בחרתי אותו פעם כשלא ידעתי שהוא הולך ללוות אותי לצמיתות . סליחה אם זה נצלו"ש )

חברה של גיסתי, פגישה ראשונה עם בחור, נפגשו בעיר המגורים שלה. הבחור הלך להתפלל ערבית והיא מייד התקשרה לחברה שלה - "אני נפגשת עכשיו עם בעלך, תתארגני ותבואי, את מחליפה אותי". אין לי מושג איך שני הצדדים הסכימו אבל הם נשואים היום...

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.