מיואשת******
מיואשת******והצואה,אני לא הקפדתי על האוכל כי הילד ישן וישן,האכלתי אותו שעות, לבסוף הצהבת עלתה לרמות מבהילות
באמת קשה להעיר, לכן כדאי לשאוב ולתת מבקבוק,אין ברירה. כי מבקבוק היא לא צריכה להתאמץ. הצהבת מחלישה אותם ממש.
אני החזרתי אותו לאישפוז,ואז לא הסכימו הנקה בכלל,כי אמרו שאסור להוציא אותו מהפוטו בכלל, כי עם צהבת כזו גבוהה הוא צריך להיות שם כמה שיותר
בקיצור, תקפידי על אוכל,שתאכל ותאכל-מאד מאד חשוב
ייתכן שעלה מאז..
צריך לבדוק..
זה מה שקרה לילד שלי,לא אכל כי לא הצליח לינוק(נולד בזמן משקל גבוה),מרוב חולשה
והצהבת עלתה למספרים מבהילים
ואז היא מתעוררת ואוכלת מלאמשיקולים שלהן, וגם אני לא עם כולם הצליחה לי ההנקה, אז הייתי פושעת ונתתי מטרנה, כדי שלא יהיו רעבים.
כדאי להיזהר איך שמתנסחים.זה נושא מאוד רגיש.
איך נשים שמכורות להנקה (ברור שלא כולן),דקה אחרי שהילד נגמל אין להן שום בעיה להביא להם ממתקים ולחם לבן והמון סוכר לבן. אבל מטרנה נתפס כמין רעל אצלן
וזה נושא נפיץ אני יודעת
אני גם הייתי קיצונית בנושא ההנקה וזה עלה לי ביוקר,אבל ממש ביוקר
מי שזה הולך לה בקלות בוודאי שעדיף הנקה, אבל מי שזה קשה לה,כל נושא ההנקה הופך לסיוט וכשהילד מתחיל לבכות מרעב,את לא יודעת איזה רגשות זה מעלה בה
בקיצור,אני יכולה לכתוב מאמרים שלמים על הנושא
יש המון הגיון בלהביא דווקא מטרנה ולא חלב אם
אבל זה הסבר ארוך ואין לי סבלנות לזה
הבן שלי שיחק לי בטלפון, ושלח לסטטוס הודעה שיא האישית ששלחתי לעצמי אחרי פגישה של טיפול רגשי.
וגיליתי את זה רק אחרי שכבר מלא אנשים ראו.
אימאלהההה איזה מביךךךךך בא לי לקבור את עצמי באדמה
ואני לא יודעת מי ראה ומי לא (חוץ מכמה ששלחו לי הודעה אז אני יודעת שהם ראו), אז עכשיו אני מתפדחת מכל אנשי הקשר שלי.
לא יודעת איך לצאת מהבושה הזאתתתתתתת
בפניו.
הוא לא עשה את זה בכוונה, אבל אני רותחת מזעם.
אמאלה איזה מלחיץץץ
אבל תזכרי שעוד יומיים אף אחד לא יזכור את זה....
מה היה קורה אם הייתי נתקלת בכזה סטטוס
הייתי אולי קצת מובכת בשבילה, ואחרי יום וחצי הכי הרבה שוכחת מזה לגמרי
הבן שלי פעם שיחק לי בטלפון ושלח תמונה מהטלפון בקבוצה של העבודה
וזה היה תמונה שלי ישנה ולא הכי לבושה בעולם...
הוא היה בן שנתיים לא יודעת איך הצליח לפתוח את הנעילה
הבוסית שלי התקשרה וצלצלה להגיד לי למחוק דחוףףףףףףף
(בשבע בבוקר..)
שאני אף פעם לא מוכנה להצטלם לא ממש בצניעות ,
תמיד מפחדת שישלח איכשהו... 😵💫
לא יודעת למה עשו את אפשרות השליחה לסטטוס נגישה ומבלבלת...ממש מעצבן.
(ואם זה מעודד אותך, הגיוני שחלק ממי שנכנס לא טרח לקרוא).
אז מן הסתם כן קראו אוףףףף
שולחת לך חיבוק חזק הכי מבין בעולם!!!!
יש לי כמה פדיחות שאני זוכרת אותן מפעם מהעבר הרחוק
ואפילו שעברו כבר כמה שנים כל פעם שאני נזכרת בהן כולי מתכווצת ובא לי לקבור תעצמי באדמה.
אם עוזר לך יכולה לשתף בכמה כאלו.
פעם אגב אחת הפדיחות גם הייתה בנוגע לטיפול רגשי
שלחתי הודעה למישהי במקום לפסיכולוגית וזה היה ממש ממש מביך (אבל לא ברמות שלך).
האם יש לך אפשרות לעלות סטטוס חדש ולכתוב משהו שישתמע שמישהו אחר כתב את ההודעה?
אני לא יודעת מה היה כתוב שם ואם זה יכול להיות
אבל אם זה יצמצם לך את הפדיחה אולי זה יעזור?
ולגבי הבן שלך, תודיעי לכולם חד משמעית שטלפון שלך מחוץ לתחום ואין לגעת בו אפילו בזרת הקטנה.
איזה מביךךךךךךךךךךך
איך נרגעים מכאלה בושות??
ועוד מכל כך הרבה אנשיםםםם
מביך
אם זה היה מספיק ארוך מניחה שחלק לפחות לא טרחו לקרוא (או מקווה)
הפסיכולוגית של חברה שלי העלתה לסטטוס משהו שקשור במיניות, והיא שעה אכלה את הראש אם לשלוח לפסיכולוגית הודעה כי זה בטח בטעות אז להזהיר שתמחק, או שזה הפסיכולוגית שמה במודע 🤦🏻♀️ (לא איזו מודעה, משהו כתוב שלא ברור אם אישי או לא)
ואני גם מכירה מישהי שהעלתה בטעות ידיעה (לא מחמיאה בכלל בכלל) על מישהו שמכירה (ויש לה באנשי קשר אנשים מאוד קרובים אליו)
זה למחוק ולהתפלל שמחר ישכחו.
אה, ואולי יש דרך להגביל מראש את הסטטוס (נגיד שגם ככה רק כמה חברות שבחרת יכולות לראות אותו)
ורעיון לגבי ההגבלה בשביל הפעמים הבאות שלא יקרו..............
כשגרנו בדירה קטנה העליתי בטעות סרטוןן איך הילדים ישנים בצפיפות בחדר , רציתי לשלוח לאמא שלי ובטעות שלחתי בקבוצה של העבודה .
לקח לי זמן לעלות על הטעות ולמחוק את זה
אבל בטוח שהיו שראו את זה..
תכווני לכפרת עוונות
ולא נעים. בושה זה רגש כזה שאת לא יודעת מה לעשות עם עצמך...
אולי יעזור לך לחשוב איזו כפרת עוונות ענקית היתה לך כאן? אם מדבר אלייך...
באמת, לכולם יש דברים אישיים שהם לא היו רוצים לשתף בתפוצה רחבה, ואת לא עשית שום דבר רע!
חיבוק 
מבינה אותך הכי בעולם.
גם לקבור את עצמך לא יעזור 😅
אם זו היתה הודיה קצרה, בטוח הבינו מה התכוונת? לא בטוח שזה כזה ברור..
וכל הכבוד למי שאיר את עינייך!
הילדים שיחקו עם הטלפון שלו והעלו בטעות את התלוש משכורת שלו.
ופעם אחרת הם העלו איזה הודעה שעברה בקבוצה
תוכן ההודעה היתה בדיחה מאוד בוטה שאין סיכוי שבעלי ידבר בכזאת שפה.. זה היה מביך ברמות
אמא שלי שאלה אותי מה זה
הלכתי לראות וחשכו עיני..
ולא להבין
משהו כמו
אל תתנו לילדים שלכם לשחק בפלאפון האישי שלכם ואל תשאלו אותי איך אני יודעת או אל תשאלו אותי למה...
ויהיה אפשר להבין שההודעה הקדומת היתה בעזרת הילדים
ומי שלא ראה לא יבין וזהו...
או הודעה אחרת אבל סגנון כזה
שמרמזת על משהו כזה
שלפעמים קוראים דברים או נעשים דברים
רוצה לקנות לילדים משהו
בימבה גוק כבר קטן להם, כנ"ל בימבה. התייעצתי עם הפיזיותרפיסטית של בן ה 3 אמרה שהיא חושבת שתלת אופן יכול להתאים, ככה ללמד אותו לפדל ויש את המוט מאחורה שנוכל לכוון וללמד. משיטוט בגוגל זה נראה לקטנים ממש כל הדוגמאות, הוא כבר גדול נכון שהוא לא יודע עוד אבל מצחיק ללכת ברחוב עם דבר כזה
מה לכם יש לגילאים האלה? זה גם מאוד יקר
הרגליים מתקפלות, נראה שלא נוח לו
רוצה לקנות אם כבר משהו שיתרום להתפתחות כי יש לו עיכוב וגם משהו שיעניין אותו
קורקינט תלת אופן עוד לא מסתדר עם זה
זה לא נראה לו קטן... גם עם מקל מאחורה, אני שולפת את המקל כי הוא מפדל...
אבל תלת אופן לא כזה שנראה כמו עגלה, אלא כזה שנראה כמו תלת אופן בפני עצמו
יש בימבות שמתאימות לגיל יותר גדול, כמו בימבה אופנוע.
אפשר תלת אופן, אבל לא כזה שהוא כמו טיולון ומיועד לקטנים יותר.
אפשר אופני איזון.
אבל בימבה כיף זה ממש אחלה
מסוג כזה שאפשר להגביה ולהנמיך את המושב
ככה שזה אמור להתאים לשנים קדימה.
הבן שלי מאוד אוהב ב''ה
עוד קשה להם, לא מגיעים לרצפה
אופני איזון עובד מעולה
בגיל 3 וחצי, 4 כבר אפשר אופניים רגילות להתחיל עם גלגלי עזר ואחכ להוריד
כמובן תלוי במידות של הילד
כי ללכת ברחוב עם תלת אופן זה מסורבל
טוב לחצר של בית
לא מניסיון אישי
ואפשר לשקול גם בימבה כיף 
מתאימה עד גיל 8 לדעתי אבל קצת מסוכנת אם יש ירידות...
ומכל הבחינות
לא יקר
קל משקל (יש אצלינו מלא מדרגות והילדים לוקחים את זה בידיים)
היה תקופה שהבן שלי היה נוסע על זה לגן והיה משולם עד שהחצר הפכה לחניון אופניים והגננת בקשה לעצור את הענין
מותר בשבת גם למי שלא נוסע באופניים בשבת
ואחר כך המעבר לאופניים הוא ישר בלי גלגלי עזר
יש לו עיכוב במוטורי של 8-9 חודשים , יתאים לו?
אני רואה שכולם המליצו על זה
אופניים זה כבד ולוקח זמן לקלוט את עניין השימוש בפדלים, לקטנים בגיל שלוש עלול להיות קשה גם בלי עיכוב התפתחותי.
כל הדגמים נראים של קטנים וגם יקרים ממש
הבן שלי כבר אחרי חלאקה ונראה יחסית בגילו סתם פאדיחה להסתובב איתו עם משהו של תינוקות
אני אנסה להעלות תמונה של תלת אופן שאולי יותר מתאים.
מאשר לנסוע באופני איזון
ואם הוא לא מפדל בתלת אופן ורק את דוחפת, אז זה גם ככה לא מקדם אותו.
אז אני הייתי קונה אופני איזון, נראה לי מתאים מסביבות גיל שנתיים וחצי בהתפתחות תקינה.
פשוט בצורה של אופניים ודורש קצת יותר שיווי משקל
אבל זה ממש קל לנסיעה, אני מכירה גם ילדים בני שנתיים שנוסעים על זה, עיקר ההבדל הוא בגודל ובגובה
או אופני איזון
או לקטן בימבה אופנוע
לא יודעת מה המטרה של הפיזותרפיה אצלכם, אבל אשתף שאצל אחת מבנותיי היא היתה מאוד לא יציבה (נופלת הרבה גם מישיבה כל כיסא) וגם מאוד איטית בתנועה. הליכה לגן היתה לוקחת איתה הרבה זמן... מאז שהתחילה לנסוע באופני איזון (די מהר קולטים את הטכניקה, אם הילד מתאים בגודל לאופניים) היא נהיתה הרבה יותר יציבה. הרבה יותר מהירה. וזה שיפר לה מאוד את ההתנהלות. בגיל 4 היא כבר רכבה על אופניים ללא גלגלי עזר.
לגבי אופניים רגילות- ממש לא ממליצה בגיל הזה. אופניים עם גלגלי עזר הן כבדות, מסורבלות לנסיעה ודורשות מאמץ פיזי לא מבוטל. אחרי תקופה שירד רוכש את המימנות של שיווי משקל עם האופני איזון, אימון קצרצר באופניים בלי גלגלי עזר (או מקסימום חודש של פידול וגלגלי עזר), והוא נוסע על אופניים רגילות בכיף.
לא רציתי שיהיה מהניק שלי למרות שאני יודעת שאתן יודעות מי אני
לא היה לי כוח לערוך, אז זה מה שיצא מהלב.
והתלבטתי אם לשלוח, אבל החלטתי לשלוח בכל זאת, כדי לבדוק אם זה סיפור אישי שלי או שיש פה עוד כמה שהוא ייגע בהן
מקווה שתהנו...
טליה דופקת על המיקרופון, מחייכת חיוך רחב ומקרבת אותו לפיה.
"ערב טוב לכולם", דממה מחליפה את המולת הפטפוטים העליזה שמילאה את האולם עד לפני רגע.
משהו נרגע בטליה. ככה היא אוהבת את עצמה. מלאת עוצמה ונוכחות, בקדמת הבמה.
היא ממשיכה לקטע פתיחה קצר ואחריו להנחיית הערב כולו, ועל הבמה מולה מתחלפים בקצב הריקודים, קטעי השירה וההופעות השונות.
הבנות מחייכות, מרוצות, ההורים מוחאים כפיים, וטליה מוודאת שהכול עובד לפי התוכניות.
אקורדים אחרונים של סיום גוועים לאיטם, והערב נגמר.
המסך נסגר לאיטו, האורות נדלקים, והמולה שבה וממלאת את האולם.
"המורה טליה", אימא בכיסוי ראש צבעוני מתקרבת אליה, "הבת שלי כל כך נהנית בשיעורים שלך, תודה רבה".
טליה מחייכת אליה.
"כל הכבוד על ההפקה שהרמת פה", קוראת לעברה אימא אחרת. "מדהימה".
טליה מסוחררת. היא מסתובבת באולם בעיניים בורקות, טופחת על שכמן של תלמידות נרגשות, מקבלת בתודה מחמאות קולניות, ונושמת לתוכה את תחושת היכולת.
***
"אימאאאאא", טלי מתקפלת בכאב "כואב לייייי".
אף אחד לא שומע אותה.
החושך סביבה מעמיק.
היא מרימה בזהירות את עיניה.
"מישהו פה?" היא לוחשת, והדממה שעונה לה מחרישה את אוזניה.
מישהו ישמע אותה פעם? מישהו יבוא לעזור לה?
***
ילדה קטנה בוכה מרחוק בכי מר.
טליה מחפשת אותה בעיניה, אבל לא רואה דבר ומתייאשת.
היא פותחת את דלת האוטו, ומתיישבת באנחת סיפוק.
איזו הפקה זו הייתה. חודשיים של עבודה מתערבלים לה בלב.
ברוך ה' שיצא ערב מוצלח.
הטלפון מצלצל והיא מרימה אותו בהיסח הדעת.
"כן, חמוד", היא מאותתת ועוברת לנתיב הימני.
"אימאאא", דוד מיילל שם על משהו, אוריה חוטפת לו את הטלפון מהיד וצועקת.
טליה נושמת עמוק, מרגיעה, מפשרת, והילדים נרגעים.
שוב מזדחלת לה ללב תחושת היכולת.
הנוכחות היציבה שלה משרה על הילדים שלווה.
בעבודה מעריכים אותה, בבית מקבלים ממנה. היא אוהבת את מי שהיא.
***
"מה איתי?" דמעה קטנה מתגלגלת על לחיה של טלי.
"מישהו זוכר אותי?" שוב דממה.
***
"אתה שומע ילדה בוכה?" טליה נעה על כיסאה בחוסר נוחות.
"ילדה בוכה?" שחר מניד בראשו לשלילה. "אולי הבת של השכנים בוכה. מה התחלת לספר על המסיבה?"
"אני שומעת ילדה בוכה", מתעקשת טליה. "היא נשמעת ממש נואשת. אני מקווה שאימא שלה תצליח להרגיע אותה מהר." היא לוקחת נשימה עמוקה. "אז איפה הייתי? אה, ואז ניגשה אליי תלמידה אחת..."
היא מדברת ומספרת ומתלהבת, אבל תחושה עזה של חוסר נוחות מתעוררת בה.
משהו לא בסדר.
הבכי הזה רודף אותה. מאיפה הוא מגיע?
***
"אני רוצה הביתה", העיניים של טלי כבר אדומות מדמעות, וידיה רועדות.
"אני רוצה לאימא".
"הינה הבית שלך", איש גבוה מצביע לעבר הבית. "את יכולה להיכנס אליו".
"אני לא רוצה את הבית הזה", טלי מתכווצת. "אני רוצה בית אחר".
"אבל שם מחכים לך", אומר האיש. "תראי, יש שם על השולחן צלחת עם חביתה שמחכה לך".
טלי מתרוממת על קצות האצבעות ובוחנת את הצלחת בשתיקה.
"אבל אין שם חיבוק", היא לוחשת. "ואין שם מבט אל תוך העיניים. אני לבד שם".
"אבל יש לך שם אימא", האיש מביט בה בחוסר אונים, "ואבא, ואחים, ואחיות. איך יכול להיות שאת לבד?"
"אני לבד עם הרגשות שלי. אני לבד עם הצורך באהבה. אף אחד לא רוצה לתת לי. אף אחד לא נותן לי להרגיש שאני מוגנת, שיש לי מקום".
"אני לא מבין מה את רוצה". הוא מביט בה בייאוש ומתחיל להתרחק.
היא שוב לבד. אין לה מקום. היא צריכה לברוח.
מתחילה לרוץ בעיוורון, בעיניים מסומאות מדמעות.
היא חולפת ליד עצים, וליד כר דשא רחב, וליד גינת משחקים מלאה בילדים, אבל היא לא רואה אותם.
ליבה דופק בחוזקה.
אף אחד לא יראה אותה. היא עלולה ללכת לאיבוד.
"ילדה", מישהי גדולה חוסמת פתאום את דרכה. "ילדה..."
טלי נעצרת, ומרימה את מבטה לאישה הגדולה.
משהו בה מוכר לה.
העיניים הירוקות עם הקמטים הזעירים בצידיהן, קו הלסת החד.
טליה.
טלי משפילה את מבטה.
"לאן את רצה?"
טלי חושקת את שפתיה.
"אני בורחת", היא מסננת.
"ממי?" טליה יודעת ממי. טלי יודעת שהיא יודעת, ולכן היא רק שולחת מבט ארוך אל תוך עיניה ולוחשת: "מכולם. מכל מי שלא מבין. מכל מי שלא מקשיב. מכל מי שלא רואה".
"אני רואה", אומרת טליה ברוך.
"את רואה אותי?" טלי מעקמת את שפתיה בפקפוק. "אם את רואה אותי – את יכולה לקחת אותי איתך?"
"אני לא יכולה להכיר אותך לכולם". טליה מביטה סביב במצוקה. "כולם מכירים אותי בלעדייך".
דמעות עולות בעיניה של טלי, וכתפיה שחות.
"ידעתי". דמעה קטנה נספגת בגב ידה של טליה, והיא ממהרת למחות אותה.
"אף אחד לא רוצה אותי. גם את".
"אני כן..." טליה נושכת את שפתיה. "רק לא מול כולם."
"נו באמת", גבותיה של טלי מתכווצות בזעם.
"אנ'לא צריכה מישהי שתתבייש בי." היא מותחת את גבה בהתרסה.
"אני אלך בעצמי לספר לכולם שאני את. שיחשבו כולם מה שיחשבו".
והיא פורצת בריצה מחודשת.
טליה מביטה בה בעיניים מזוגגות.
כל כך הרבה שנים הצליחה להדחיק את הטלי שהייתה. את הטלי שהיא.
חשבה שבנתה לעצמה דמות חדשה, יציבה וחזקה.
חשבה שהתגברה.
ובמשך כל הזמן הזה המשיכה טלי לחיות. לזעוק, להשתולל, לבקש ממנה הכרה.
"חכי", שמעה את עצמה צועקת. "אני אוהבת אותך."
טלי נעצרה, ואז התחילה להתקרב בהיסוס.
טליה הושיטה לה את ידה, וטלי הושיטה גם את שלה בהיסוס.
טליה רכנה, והביטה עמוק אל תוך עיניה של טלי.
"אפשר ללכת איתך יחד?"
סיפור חוזרתודה
סיפור חוזרסיפור חוזראבל לא טוב לה. טלי מנהלת לטליה את החיים.
היא מנסה להרגיע ילדה שכבר איננה ובגלל זה היא פוגעת בילדים שלה .
אמא לא אמורה לפשר מריבות באמצע נסיעה . יש אבא בבית. מותר לאמא לצאת מהבית בלי שיתקשרו אליה לבכות בטלפון.
הבנתי שטלי היא טליה. אבל היא לא.
הסיפור בא להגיד שבתוך כל אחד יש ילד קטן שמנהל לו את החיים,
והעניין הוא לא לברוח ולהתעלם מהילד הזה, אלא להכיר בו ולתת לו יד,
ואז גם החיים עצמם יתנהלו אחרת.
בסוף ממש שטפה אותי צמרמורת.
בי זה נגע לא רק בהקשר לילדות, אלא בכללי, לקבל את עצמי עם כל המכלול וכל החלקים...
השארת אותי בלי מילים.
כתבת באומנות ממש!
סיפור חוזראיזה סיפור מדהים כתבת!
כ"כ חזק, מרגש, נוגע, עוצמתי ועמוק.
כישרון מדהים
ומסר כ"כ חשוב
תודה רבה על זה ❤
ממש שימחת!
את מוכשרת כ"כ 🏆
סיפור חוזרממש מחמם את הלב!
והיא אמרה להיזכר בתמונה שלי מהעבר
וממש לשוחח איתה
ובסדנא
פתאום יצא לי שהילדה הקטנה בדמיון אמרה לי
שאני לא צריכה להמשיך לשמור עליה ולפחד עליה
זה היה לי גילוי
אחד הגילויים העצומים בחיי.
כי על הזמן
אתה מתהלך עם חוסר אהבה מהעבר
חוסר מעורכות
ועוד הרבה משקעים וגבנות
והילדה שאמרה לי ככה
פשוט פתחה לי צוהר
להתקדמות
סיפור חוזריש לי כמה סירים ממש גרועים שאני רוצה להחליף לסירים טובים ןאיכותים נון סטיק טובים כאלה..
בעקרון ממש אוהבת סירים של סולתם ומאד מרוצה מהם.. ותכננתי לעשות שם מתישהו קניה גדולה.. יש לי שם מועדון ויש גם הנחה משמעותית של בהצדעה ובמבצעים זה יוצא ממש ממש סביר..
בכל אופן התפנית בעלילה היא שאני צריכה לבחור מתנה מהעבודה ויש שם סט סירים די גדול (4 סירים, מחבת וכמה דברים קטנים) של חברת FOOD APPEAL
וסט סירים עוד יותר גדול של חברת Xenon סדרת Ultra/Gleam...
אשמח מאד לשמוע ממי שמכיר האם הן חברות טובות ואיכותיות? האם משתוות לאיכות של סולתם לדוגמא? שווה לי לבחור באחד הסטים או שעדיף לי לבחור מתנה אחרת ולקנות את הסירים בסולתם כמו שתכננתי?
תודה!!💓
יש לי סירים שלהם כבר 8 שנים ונראים כמו חדשים
כמובן שאני מקפידה להשתמש רק בכף עץ לערבוב ולא מזלגות וכו..
הייתי לוקחת תמתנה...אם לא יהיה טוב תמיד תוכלי לקנות בסולתם
תחתונים ומכנסיים כל לילה מתוך שינה...
למה זה יכול להיות?
אני מגיעה לכסות את הילדים בלילה ותמיד זה ככה.
ניסיתי לשאול אותה על זה והיא לא יודעת או טוענת לפעמים שחם לה (גם בשיא החורף).
צריך לעשות משהו?
לראות מה קורה
יותר הגיוני להוריד שמיכה.
ואפילו לראות אם זה אח או אחות שמעורבים....
וכו'
נשמע לי הגיוני להוריד מכנסיים כשחם
אני עושה את זה לפעמים
את השמיכה אני צריכה בשביל ההתכרבלות
אבל מכנס חם שצמוד לגוף מציק לי וחם לי....
לה ובלי לשים לב היא היתה מורידה מכנסיים.
מיומנות גדולה יותר שתוך כדי שינה זה מורכב.
אם את מחפשת פתרון קסם- יש לקנות דובונים/וואנזי וכד' שמגיעים עם רוכסן כמו הבייביגרו של הקטנטנים.
זה רק קצת חם ואם יש לה קושי תחושתי זה בד"כ מבדים פחות נושמים.
ואולי כדאי לנסות בניסוי ותהיה... להלביש לה דווקא פיג'מה דקה, מ100% כותנה, טייץ צמוד, אולי יהיה פחות קל להוריד.
שישנה רק עם כותנת בלי מכנסיים ותחתונים רק חלק עליון.
מאוד מציק לה סובלת מאוד תחושתי
מההתחלה לא נרדמת עם תחתונים ומכנסיים.
זה בעייתי אבל עוד לא יודעים איך לפתור את זה
האחיות שלה נגעלות מזה ממש
לקראת לידה ראשונה, אנחנו מתלבטים מה נכון\ראוי\כדאי לעשות, ונשמח לשמוע איך זה אצליכם.
א. האם הילדים שלכם רואים מגע בינכם? אם כן, לאיזה סוגים?
ב. האם הילדים שלכם שומעים דיבורי אהבה בינכם?
ג. האם הילדים שלכן חשופים ללבוש שונה שלכם מאשר בפני אחרים - כסר"ש, מכנסיים, שרוולים - נניח פיג'מה?
ד. האם הדברים הנ"ל תלויים בגילאי הילדים? אם כן, איך?
ה. עד כמה מה שאתם עושים נובע מתוך מה שראיתם בבית ההורים (המשך\הפוך)?
ו. לפי איזה פוסק הלכתי אתם הולכים בנושא הזה? מקור?
אשמח לחכמתכן
האמת בד"כ לא יוצא לי להשקיע בטיפוח... אבל צצו לי כמה חצ'קונים מעצבנים לאחרונה ובכללי הפנים שלי מרגישות לי קצת מוזנחות
מנסה לשטוף פנים פעם ביום במים חמים + סבון תינוקות + מים קרים, זה עוזר לחצ'קונים קצת
ויש לי קרם פנים הפשוט של ללין אבל מישהי אמרה לי פעם שהוא לא כ"כ עושה משהו...
אז תכל'ס- יש לכן המלצה לקרם פנים (או מוצר אחר) טוב ולא יקר מידי? ואם אפשר לקנות אותו עם ביימי אול זה בכלל מושלם
או דברים אחרים של טיפוח פנים שיכולים לעזור
תודה רבה!!
אין לי עצה פרקטית, אבל הזמנתי את הסדרה לפצעונים של uriage
מקווה שיהיה שיפור
אבל בטוח לא להמשיך עם הללין, הוא מפוצץ בבישום שלא עושה טוב לעור הפנים.
עדיף משהו בלי בישום.
אני קניתי חצי אתר שלה
וכל תכשיר עושה בדיוק מה שכתוב עליו (בשימוש ממושך)
המלצה לאחד ספציפי?
לא מבינה בזה בכלל. משהו שאפשר לשים קבוע וזהו ;)
זה סבון+ קרם פנים
יש לה סבון לכל סוגי העור
לגבי קרם יש לעור רגיל/ שמן/ שמן מעורב
אני שמה קבוע את רוב הדברים
ערמת קרמים
אם את רוצה פירוט תגידי
וגם תלוי במצב העור ובגיל שלך (אני זקנה 😉)
של הפנים בוקר וערב עם סבון, לי זה מרגיש שממש מנקה ואחכ מרגישה חלקה יותר. ובבוקר שמה קרם לחות עם מקדם (מסנן קרינה כזה).
ןכשהיו לי תקופות של חצ'קונים וזה השתמשתי בסדרה של דרמלוסופי שזה כולל קרמי לחות בוקר וערב לטיפול נקודתי, ותוך כמה זמן נעלם הכל. אבל אני לא יודעת אם זה יעיל גם במקרים הורמונליים דווקא
היום מוכרים גם בסופר פארם אני הזמנתי מחול
לא יקר, לא מבושם (מה שקניתי לפחות)
אם מעניין אותך אכתוב
המקוריתאני משתמשת במוצרים של סנטלה
קרם פנים, קרם עיניים, סרום, סבון ומסכה
כולם ללא בישום
בגילי המופלג😅 גם התחלתי להשתמש בסרום רטינול אבל זהירות!!! זה חומר פעיל שאסור בהריון והנקה וצריך לדעת איך להשתמש בו ומתי
הסנטלה הזה הוא צמח שיש בו סגולות ריפוי לעור, נכנס חזק לקוסמטיקה בזמן האחרון
אני מרוצה ממש מהמוצרים ומשתמשת בהם כשגרת לילה. בבוקר עדיין לא מצליחה להיגמל מקרם הניוואה האהוב שלי
את המוצרים הזמנתי מאתר קוריאני שנקרא ייסטייל. המחירים שווים ברמות וכל מה שכתבתי עלה לי בערך 200 משלוח חינם והגיע תוך שבוע
יש להם כמה סדרות לסוגי עור שונים. מוכרים גם בסופר פארם אבל חבל לשלם כפול או יותר לדעתי
אני קונה של קליניק וזה יקררר
רוצה להיגמל מזה חח ולמצוא משהו טוב וזול יותר
זה לדעת מה סוג העור שלך ולקנות מוצרים בהתאם לזה.
מבחינת פצעונים, לי יש עור שמן, וממש עזרו הסבון וקרם הפנים של אקניל. לדעתי מוכרים בבי, אבל היה לי יותר זול לקנות בבית מרקחת ל הקופה.
השתמשתי בזה עד שלא מזמן ראיתי שהפנים שלי ממש מיובשות, אז עברתי להשתמש במוצרים של מיכל סבון טבעי ואני מרגישה שהם עושים לי ממש טוב.
אפשר לקנות באתר שלה או בניצת הדובדבן (אולי היא מוכרת בעוד חנויות, אבל זה מה שיש באזור שלי)
וזכור לי שהוא עלה לא יותר מ-400 ש"ח.
מקווה שזה נחשב מחיר טוב...
אני גם מחפשת. ונראה לי שיותר הגיוני שנקנה כסא שיתאים גם לאחרי גיל שנה, כי אנחנו לא נוסעים הרבה ברכבים פרטיים. אז חבל על הכסף לקנות סלקל לפעמים בודדות.
סלקל קל יותר לסחוב, כדאי גם לחשוב על זה...
אצלנו אנשים שאין להם רכב שואלים כיסאות בטיחות אם הם צריכים לנסוע ברכב... אולי עדיף גם לכם, אם יש אצלכם משהו כזה.
שלהם עולה סביב ה-400.
שמעתי פעם מארגון בטרם, שהם לאו דווקא ממליצים על הכיסאות היקרים שנחשבים יותר בטיחותיים, אלא על כיסא שקל לחגור אותו בצורה נכונה, שזה בסוף מה שיותר חשוב.
וזה עובר בין הילדים
מגיל 0 עד שעוברים לבוסטר
לק"י
לחברי מועדון ומצטרפים חדשים.
במקום לקנות סלקל וכשהוא גדל לעבור לכיסא (לא מכירה אף ילד בן שנתיים שיכול להיכנס בסלקל חחח)
יש כסאות שהם ממש מגיל לידה
מניחה שהם יקרים יותר
תלוי מה הצורך, כמה התקציב לחוץ עכשיו (לפעמים כשאין תקציב עדיף לקנות עכשיו בזול, גם אם בטווח הארוך זה יוצא יותר יקר)
אה, ואם את גרה קרוב לגוש דן (או מרחק סביר)- תחפשי ביד2 ומרקטפלייס וכו. הרבה שם קונות כסאות שווים ויקרים, ומוכרות עדיין בתוקף כי גם ככה סגרו את הבסטה די מהר.
אבל הוא פצפון בגודל.
העברנו אותו לכסא, כי הוא היה מוציא את הידיים מהחגורה.
אבל הוא עדיין נגד כיוון הנסיעה.
אני הכי לא זוכרת מה ההנחיות בזה
אבל בוודאות מכירה כסאות שאפשר לשים אותם לשני הכיוונים (לדעתי תלוי בגיל/גודל של הילד)
כסאות, לא סלקלים.
צריך לפחות עד גיל שנה ועד 9 קילו.
הוא פשוט עוד לא שוקל 9 קילו.
יש גם כסאות מגיל לידה שאפשר לשים הפוך.
