ונכון, אני בחרתי שלא לבוא לשבת

ובינינו, אין מצב שאני אהיה שם שבת

אבל פתאום מרגיש לי בודד.

ונכון שאתמול דיברתי איתה, והיה ממש טוב

ודיברתי גם עם עוד הרבה אנשות והיה ממש סביר ישתבח שמו

ואפילו נהניתי בשיחה ההיא

והיא הייתה מדוייקת מדי בשבילי

ואז הלכתי ככה בערב

וכולם נשארו שם

ואני הולכת לי ככה

וקמה בבוקר

אחרי לילה מזעזע בלי שינה ומה שכן זה חלומות זוועה

ומרגישה בודד מדי.

קראתי את המכתב שלה לפני שהלכתי לישון

זו הייתה בחירה מטומטמת לאללה

כי ככה איך אני אצליח לישון

והיא מתגעגעת 

ואני לא יודעת

אני מבולבלת

מדי

לא מצליחה להחליט אם זה טוב או רע או לא יודעת מה

ובכלל,

מה חשבתי לעצמי

שחשבתי שיהיה לי קשה רק כשהיא אולי תבוא לשם יום אחד

התפללתי שזה יהיה כשאני לא אהיה

אבל שכחתי ברוב טיפשותי שכולם יתלהבו וכל היום ידברו על זה

והיא אמרה לי שאני מייבשת

ואמרתי לה שלא מדברים על זה איתי

ואף אחד לא מבין

ואף אחד לא יבין

אולי חוץ ממנה

אבל כבר התנתקתי ממנה

וזהו.

ונשאר לי כנראה להתמודד עם הגודל של ההתמודדות הזו לבד.

וכאילו,

באמת איך

איך אני אמורה לעשות את זה

אם כל שבוע יש לא יודעת כמה שיעורים שמזכירים לי את זה

אם כל היום מדברים על זה

אם אנחנו כבר גדלים וזה נהיה קרוב ממש

ולכולם זה כל כך ברור שזה יקרה

קרוב, רחוק,

אבל יקרה.

בטוח.

ואני?

יקרה?

מי יודע.

רק ה'.

כי הי,

לפי דרך הטבע 99% שלא יקרה.

ובא לי לצרוח

את הכל

את כל התסכולים

את כל ההתמודדות הזו

ועוד אלף ואחת אחרות

ובא לי לבכות

כמו שמזמן לא בכיתי

ובא לי שיהיה מישהו שיבין

אפילו קצת

ואין.

אני צריכה לבכות

לצרוח

אני צריכה חיבוק

ממישהו

שאולי לא יבין

אבל יקשיב

ויחבק

ויאהב

סתם כי אני אני.

אבל זה לא יקרה,

כי לא מדברים על הדברים האלו

ומי אני בכלל

ועם מי אני יכולה לדבר על זה

וזה נושא שכל כך ברור מאליו

אבל לי לא.

ומה אני אשמה

כלומר אני כן צריכה לטפל בזה

אבל

אבל.

אלוקים.

אתה נתת לי את ההתמודדות הזו

ואתה עשית שלי זה לא יהיה מובן מאליו

ואתה עשית שכל מילה שנייה תזכיר לי ותכווץ אותי

אז אולי תעשה שיהיו לי כוחות להתמודד עם זה?

אני יודעת

הקב"ה זה לא תכנית לבקשתך

ואני הכי יודעת בעולם

ובכלל גם כמה נסים הקב"ה עשה לי בשנה האחרונה ובכלל ואפילו רק בחודש הזה

אבל

חזרתי לשם

כי ככה אתה רצית שיהיה

וכל מילה מזכירה לי

וזהו, כבר י"ב, ויש שיעורי חלמי"ש

וגדלים

והרבה אנשים פתאום מתארסים

וכולם שמחים

ורק אני כואבת ומתכווצת מכל אזכור.

מותר לשאול 

למה

אז אני שואלת

למה?

תראה אותי עם כל השברים האלה

תראה

תחבק

תגאל 

אבא קשה לי.

I hate myself

😥😥😥😥😥😥😥😥😥😥💔⛈⛈🌧🌧🌧🌧🌧___________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

היה נחמד להתנתק מהמעט שאני כותב כאן כרפלקציה אמורפית על מצב מנטלי במציאות מלחמתית שלא זולגת למציאות הפיזית במידה שמספיקה לערער את הקיום אבל כן במידה שמספיקה לערער את החיים

וכל חווית הקיום הזאת הובילה לפגישה עם המהות

שבה התנתקתי מהרשת ומהמכשירים המסיחים וניתחתי לעצמי את המציאות הקטנה והאבקתית שלי

קראתי קצת

למדתי קצת

התחלתי להתאמן

שתיתי פחות

ניקיתי אורוות

פסח זה חג הנקיון

מעולם לא קיבלתי את זה אמיתי.

אהבה.

זה יבוא?

פתאום אני מפחדת

אולי זה יותר מדי

אולי קרוב מדי

ומה יהיה אחכ