ונכון, אני בחרתי שלא לבוא לשבת

ובינינו, אין מצב שאני אהיה שם שבת

אבל פתאום מרגיש לי בודד.

ונכון שאתמול דיברתי איתה, והיה ממש טוב

ודיברתי גם עם עוד הרבה אנשות והיה ממש סביר ישתבח שמו

ואפילו נהניתי בשיחה ההיא

והיא הייתה מדוייקת מדי בשבילי

ואז הלכתי ככה בערב

וכולם נשארו שם

ואני הולכת לי ככה

וקמה בבוקר

אחרי לילה מזעזע בלי שינה ומה שכן זה חלומות זוועה

ומרגישה בודד מדי.

קראתי את המכתב שלה לפני שהלכתי לישון

זו הייתה בחירה מטומטמת לאללה

כי ככה איך אני אצליח לישון

והיא מתגעגעת 

ואני לא יודעת

אני מבולבלת

מדי

לא מצליחה להחליט אם זה טוב או רע או לא יודעת מה

ובכלל,

מה חשבתי לעצמי

שחשבתי שיהיה לי קשה רק כשהיא אולי תבוא לשם יום אחד

התפללתי שזה יהיה כשאני לא אהיה

אבל שכחתי ברוב טיפשותי שכולם יתלהבו וכל היום ידברו על זה

והיא אמרה לי שאני מייבשת

ואמרתי לה שלא מדברים על זה איתי

ואף אחד לא מבין

ואף אחד לא יבין

אולי חוץ ממנה

אבל כבר התנתקתי ממנה

וזהו.

ונשאר לי כנראה להתמודד עם הגודל של ההתמודדות הזו לבד.

וכאילו,

באמת איך

איך אני אמורה לעשות את זה

אם כל שבוע יש לא יודעת כמה שיעורים שמזכירים לי את זה

אם כל היום מדברים על זה

אם אנחנו כבר גדלים וזה נהיה קרוב ממש

ולכולם זה כל כך ברור שזה יקרה

קרוב, רחוק,

אבל יקרה.

בטוח.

ואני?

יקרה?

מי יודע.

רק ה'.

כי הי,

לפי דרך הטבע 99% שלא יקרה.

ובא לי לצרוח

את הכל

את כל התסכולים

את כל ההתמודדות הזו

ועוד אלף ואחת אחרות

ובא לי לבכות

כמו שמזמן לא בכיתי

ובא לי שיהיה מישהו שיבין

אפילו קצת

ואין.

אני צריכה לבכות

לצרוח

אני צריכה חיבוק

ממישהו

שאולי לא יבין

אבל יקשיב

ויחבק

ויאהב

סתם כי אני אני.

אבל זה לא יקרה,

כי לא מדברים על הדברים האלו

ומי אני בכלל

ועם מי אני יכולה לדבר על זה

וזה נושא שכל כך ברור מאליו

אבל לי לא.

ומה אני אשמה

כלומר אני כן צריכה לטפל בזה

אבל

אבל.

אלוקים.

אתה נתת לי את ההתמודדות הזו

ואתה עשית שלי זה לא יהיה מובן מאליו

ואתה עשית שכל מילה שנייה תזכיר לי ותכווץ אותי

אז אולי תעשה שיהיו לי כוחות להתמודד עם זה?

אני יודעת

הקב"ה זה לא תכנית לבקשתך

ואני הכי יודעת בעולם

ובכלל גם כמה נסים הקב"ה עשה לי בשנה האחרונה ובכלל ואפילו רק בחודש הזה

אבל

חזרתי לשם

כי ככה אתה רצית שיהיה

וכל מילה מזכירה לי

וזהו, כבר י"ב, ויש שיעורי חלמי"ש

וגדלים

והרבה אנשים פתאום מתארסים

וכולם שמחים

ורק אני כואבת ומתכווצת מכל אזכור.

מותר לשאול 

למה

אז אני שואלת

למה?

אבל למה

למה מרגישה הכל יותר מדי

למה הכל כואב

למה הכל

למה

זה אשכרה העלה לי דמעות

לכתוב את כל זה

יצא ארוך

וזה אפילו לא כל מה שיש לי להגיד

ובאלי שהיא תבין

היא אמרה שהיא תגיב כשיהיה לה זמן

נראה מתי זה יהיה ומה היא תגיד

אבל פאק איך זה הגיע לזה בכלל

למה עלו לי דמעות

זה לא פייר. וזה לא כזה פשוט "לא להתייחס" ו"לשחרר" כמו שהיא אמרה

אופ

I don't know why I'm so scared about it

?It's gonna be okay, right

She said it's the first step

Kind of

And it is, but it's also not

I don't know how to explain this

Even to myself

I just want it to go well

After this I'm going to Jerus and I hope it will help

I'm so confused but also know what I want and it's scary like hell and I'm kinda freaking out

I have nothing to worry about

?Right

God

I know I'm mad at you

But please show me this is okay

That I'm loved

And I'm not something disgusting like I feel

I need to accept this and why this is so hard

Oh god

I hate this

Why am I so anxious about it

It's gonna be alright

?Right 

ככה

למה תמיד זו מיכל

מה יש שם שזה קורה

אל תוותרי אהבה שלי

אל תוותרי

אל תתייאשי

עוד לא

עוד קצת

רק עוד קצת

תיכף יהיו מים מתוקים

מים מלוחים

אל תשכחי

זה מים מלוחים

את מופתעת כל פעם מחדש

פשוט תזכרי את זה

זה מים מלוחים

זה לא הדבר האמיתי

עוד יהיה לך מים מתוקים

הרבה דברים קרו מאז שהייתי פה פעם אחרונה

נולד לי אח

סיימתי קקצ

קיבלתי תפקיד

התחילה המלחמה

קיבלתי שיבוץ מעולה למחזור הבא

התפרקתי

והייתי מאושרת

ואז התפרקתי

והייתי מאושרת שוב

והמלחמה הזאת אין לה סוף

רק עבודה נון סטופ

כבר 3 חודשים שהחיים לא אותו דבר

הכל הפוך, ומפרק

וגם הכל מאושר.

אני לא יודעת איך נפלה בחלקי הזכות להיות איפה שאני היום

במלחמה שקורית היום

ולהיות חודש הבא

במקום שאפילו לא יכולתי לחלום עליו.

ולפעמים המלחמות בתוכי מתפרצות

אבל הם תמיד חוזרות

ויש מספיק אנשים שאני אוהבת

ושאוהבים אותי

אני מקווה.