ב, לשאלתך: השוטרים בהר מלווים קבוצות של יהודים לפי הגבולות המחמירים. 

ג, בדר"כ יש מדריכים לכל עליה. וכל הכבוד להם.

ד, אתאר, פחות או יותר, איך נראו עליות שזכיתי לעלות:

מצטרפים לתור בשער הלל (המוגרבים). 

עוברים בידוק ביטחוני הכולל מעבר במגנומטר ובדיקת התיק.

השוטרים מגבשים קבוצה של יהודים שיעלו להר יחד.

לרוב עולה איתם מדריך שמצטרף. 

ישנה הדרכה ביטחונית.

עולים להר להקפה בסיבוב הארוך של הגבולות המחמירים. 

השוטרים נמצאים מסביב לקבוצה ומנחים איך ללכת.

המדריך מסביר. 

סוף המסלול, ביציאה דרך שער השלשלת. 

בדר"כ מבצעים את המסלול לכיוון מזרח (כנגד כיוון השעון). לעיתים זוכים לסיבוב המתחיל ממערב (לכיוון השעון).

לא הרחבתי כאן על *מה* שתראה בהר, את החוויות וההבנות משאירה לך לגבש.

שנזכה

יש דרך שאוכל לדעת בוודאות שיהיה מדריך?

הדרכה הלכתית:

הדרכה הלכתית לעולים להר.pdf

מפת המסלול המותר:

מפת המקומות המותרים בכניסה בהר הקודש.pdf

מורא מקדש קוראים להם..

הם מסבירים השקפה, והשקפה די עקומה.

מה לעשות.

הם מסבירים הלכה, אינני יודע מאיזו תקופה החליטו לקרוא למגדר מילתא השקפה.

השקפה מאוד מבוססת. מחילה, השקפות העולים להר (של חלקם) נראית לי מגוחכת וחסרת כל בסיס.. (בסיס רעוע).

עד כמה שידוע לי ההשקפה המבוססת והאיתנה של רבותיי הגאונים נשענת על עומק גדול בחז"ל, במפרשי התנ"ך, בראשונים, באחרונים. נדמה שעולי הר הבית מסתפקים בוורטים מהכוזרי "אמנם ירושלים תיבנה וכו' ". ואינם מסבירים כלל מהו אותו "תכלית הכוסף", לעומת רבותיי שמדקדקים בראשונים והאחרונים ומביאים ראיות חותכות ואיתנות.

איננו פוסקים הלכה ע"פ השקפה. ההלכה היא רצון ד', וממנה ניתן לראות את דרכי פעולותינו שנכוון לשם שמיים. מהלכות מורא מקדש וכל היתר ועל פי ראשונים ואחרונים רואים את דרכי הפעולה שעלינו לנקוט.

עיין פעם אחת בספר 'מורא מקדש' של הר"א בזק שליט"א, "השקפה עקומה" ודאי שלא, איפכא מסתברא.

וסברה ישרה לומר שכשם שהננו הולכים אחרי חלוצי המחנה מרן הרב זצ"ל ורבינו הרצי"ה לעניין הדרכת האומה בדור הגאולה כך גם כהדרכתם הברורה והידועה לגבי הר הבית.

אתה כנראה לא יודע את דעת המתירים אם זה מה שאתה כותב.

אין כוחנו לגזור גזירות, לכן לא שייך פה למיגדר מילתא.

ובעיניי, "הריחוק המקרב" הוא השקפה עקומה. מה לעשות, זה דבר שאין הדעת סובלתו, גם מצד עצמו, ועוד לפסוק על פי זה?????

א. יש בכוחנו! יוכיחו גזירת קטניות, מיאונים ועוד. והחת"ס פוסק שיש בכוח "נשיא ישראל וגדול הדור" לגזור גזירות ופשוט שיש כוח זהה (ויותר גדול) לכל גדולי הדור (בסדר, 98%). [ואל תדחה לומר שזה מדבר על נשיא, שכן החת"ס כתב את זה על ר"ג מאו"ה].

ב. הריחוק מקרב זו דעתו של מרן הרב זצ"ל (משפט כהן עמ' רב - רד), ושל רבנו הרצי"ה (לנתיבות ישראל, עמ' רפא והלאה), ושל הרצ"י טאו (ומקדשי תיראו) ושל הג"ר שלמה אבינר (מפורסם). וכן ידוע בראשונים והאחרונים (החינוך מצוה רנד ועוד. הגרא בפירושו לשיה"ש ועוד.)

בכל אופן, ע' בכל פסקי ההלכה בזה, לכו"ע זה חשש כרת / ספק כרת / כניסה למקום כרת וכן על זה הדרך..

הגזירה היא על איזה שטח שאולי מותר ('אולי' כי שמעתי מהמתירים הגדולים פעם אחת שיש מקום בדרום שמותר לכו"ע עד שגזרו ופעם שמעתי שהכל אסור מספ"ד לחומרא. בכ"א, זה רק על השטח הנ"ל, כל השאר אסור בוודאי עד ביאת גואל צדק / עד שיערה עלינו רוח ממרום).

א. על זה בדיוק גזרו, על השטח שרק אליו הם עולים.

ב. לא הבנתי את מה שכתבת על הרב עובדיה (בכ"מ הוא אוסר הכל).

ג. לא שמעתי מעולם בספרי הפוסקים "מקסימום דרבנן", אולי שמעתי שעשו חכמים סייג לדבריהם יותר משל תורה.

ד. חשש אמיתי יש, בעיקר של חילונים וכדו' (מסתבר גם דתיים, והיו מקרים.. רח"ל), והעובדה- גזרו על זה.

ה. גם הסיכוי שיהודי יטלטל שופר להתלמד לא גבוה מ 333333\1...

א. לא נכון, זו גזירה ישנה יותר (ורבים מפוסקינו כך אומרים). ויש כוח לגדולי הדור וזה ידוע (חינוך תצ"ג, חת"ס ועוד).

ב. זה מגדר מילתא מפני חשש כרת, וכך כתבו כל הפוסקים (מקווה..).

ג. ספק כרת, ע"ש.

ד. שם אתה יכול לתלות בהרבה קולות, פה זה כמעט ודאי (והיום זה ודאי).ומה אעשה שכך ראו חכמי הדור לחשוש בזה ולא בזה.

ה. מי שיודע גבולות הלכתיים טכניים. כל השאר - לא ממש. והשוטרים אולי מונעים מהדתיים, וכל השאר? ד' ירחם, היא גופא גזירה.

א. הם נמצאים כשיש הרבה יהודים, מאוד הרבה, חגים וכדו'.

ב. הם בדר"כ באים מישיבות גבוהות, אז חשקה נפשם ללמוד תורה, שזה כידוע הדבר שמציל ומרומם את עם ישראל.

ג. להרבה אנשים אין כוח נפשי לזה, כי הרבה פעמים לצערנו יש מי שמוריד את זה לפסים שפלים ורדודים כ"כ עד להקיא.

נדמה לי לפעמים שחלק מעולי הר הבית נעשו לדתיים טכניים, מביאים כל מיני ראיות שונות ומשונות (חלקן מסולפות ומעוותות) שזה מותר ושזה אסור, הראשון ההוא כתב ככה והאחרון ההוא סבר ככה, ומסתבר שבסוגייה הזו כל הגדולים לא אחזו, ובפסק הזה אף אחד לא העמיק, ובעצם גיליתי שעבדו עלינו כל השנים. 

אם תעיינו פעם אחת באמת בפסקי האחרונים תיווכחו שהפסיקה לא קשורה לריבונות או למצוות 'עשה' אחרת, הם פסקו בגלל 'חשש כרת'. אף אחד לא יאמר שהשו"ע ישנה דעתו ביום שני בקשר לתפילת ערבית, כי זה פשוט לא קשור, לא בגלל יום ראשון הוא כתב שצריך להתפלל. 

פה, כל הפוסקים כתבו שאסור בגלל: ספק כרת ומכשול לרבים (מורא מקדש וטומאת מקדש). אז מה הקשר שיש מצוות 'עשה'? גם בזמנם היו מצוות קיימות. מה הקשר לריבונות? האיסור הוא לא בגלל "שהר הבית בריבונותנו וע"כ אסורה העליה", אין זה מן העניין. כיבוש זה משהו אחר, וכו"ע מודים שצה"ל הוא יכול לכבוש (טכנית ומהותית, טכנית - פשוט. מהותית - כי אין כוח הלכתי ומעשי ליחידים 'לכבוש'), וע"כ - צה"ל כבש, מה שקורה היום קורה באותה המידה בכפרים ערביים ב'תוך הקו הירוק', ע"כ חלה עליהם חובת כיבוש (כמובן, ע"י טיולי משפחות), וכן על כל שגרירות ושגרירות בארץ.

אם אנשים היו יודעים מהו מורא מקדש, היו פחות נלהבים מזה, מורא מק' זה לא טכני! לא בגלל שאני יחף אני ירא מהמקדש! זה דרבנן. אני צריך לירא מד' "פחד מוות", ללכת בפיק ברכיים ורועד ובוודאי שלא בקומה זקופה ובוודאי שכמעט לא מדבר  ובוודאי  ובוודאי שלא להצטלם ובוודאי ובוודאי בריבוע שלא לעשות יותר גרוע מזה. 

מרוב האובססיה לטכניות, שכחו מהו מורא מקדש, אשריכם, 'מצאתם' את הגבולות ואת כל 'ההיתרים' ואת כל הרבנים שמתירים (או שאוסרים? מה זה משנה..), אבל אנשים עלולים לבטל מצוות עשה (עיינו סוף איגרת התשובה על המחשבה של"ת חמור מעשה, וגם יבמות ז.), בצורה נוראה. זה  לא וורט, זו ההלכה! מדאורייתא..

יש מדרגות בקדושה, אין הכוונה שאם הר הבית הקדוש אז כל השאר טמא! לא! הכל קדוש, רק שיש מדרגות! ולפעמים בקודש יש פערים יותר גדולים! אומרים שמדרגתו (רמב"ם מו"נ?) של משה רבינו הייתה גבוהה משאר נביאים בפער יותר גדול מאשר בינינו לבין הנביאים (דבר זה בלתי מתקבל כמעט על הדעת, מבהיל ממש). 

צריך לקחת אחריות על כלל ישראל, א"א לעלות להר ולגרום בוודאות, בעקיפין ולפעמים גם ישירות לעלייה בטומאה של רבים וטובים. א"א ל"הביא את המקדש" ועל הדרך להחריב אותו! זו לא דרכנו! אנחנו לא חלוצים פרטיים! אם באים לגאול את העם צריך לגאול אותו מתוך דאגה לעם כולו! א"א לגאול אותו ולהוסיף עליו חטא על פשע, הלא זה תרתי דסתרי?! עולים להר לבנות הבית ומעלים גם את המחריבים שלו (טומאת מקדש בין מחריבי הבית).

אחריות! א"א לזרוק את עם ישראל! 

אל תהיו שטחיים, תתעמקו,תלמדו את הרוח, תראו מה כתבו הנביאים, מה דעת ד' ותורתו בזה. אל תהיו הלכתיים טכניים, לא לחינם גזרו רבותינו (שלא תגידו שאני 'השקפה' אז יש פה קצת הלכה) להיכנס! הם ראו את הנולד! אשריכם..

מה הוונצפנים גם אומרים שאסור להשתקר? כמו הדרדעים היקים הפרנקפוקט?  עד מתי ונצפנים תתיקיו? מלשון יקים

בכך שיש צד גדול שהוא מתחייב כרת אם הוא דורך במקום המקדש,כי כולנו היום טמאי מתים

הרמבם התיר

לפי שיטת הרב ברדא המרא באתרא של ארץ ישראל הוא הרמבם ולא השולחן ערוך

זה גמרות פשוטות שכמעט לא נתונות לוויכוח. הכאילו "דעות" שחולקות על זה, אלו דיוקים מאולצים בדברי המפרשים.

בספר הר הקודש (ספר מדהים בנושא מקום המקדש, המחבר שלו היה נטורי קרתא לחלוטין ואוהב ארץ ישראל), טוען ומנמק, שמה שאומרים שדעת רש"י והכפתור ופרח שאסור לטבול יום לעלות להר הבית זו טעות.

בקיצור, לא צריך שהרמבם יהיה מרא דאתרא כדי לפסוק כדברי המשנה והגמרא 😉

פי הרוב

מסכים איתך , הלוואי שיהיה לנו ימים יותר שקטים

מן הסתם בדורנו זה יהיה חליפות ומגבעות, או חולצות לבנות וכיפות לבנות (אולי עד שיתרגלו😐)

יותר נוחה לחום של ישראל. מכנסיים זה המצאה אירופאית לקור שם, וכן הכובע האירופאי העבה והחם, שבמילא לא מגן על העורף מהשמש הקופחת של ישראל.

כשיבנה המקדש נאכל קרבן פסח בתוך לאפות. תתחיל להתרגל לאוריינטליזם, כי זמנם של האשכנזים עבר (אומר זאת בתור אשכנזי מלא😉)

עד אז אין סיבה לחשוב שהלבוש המכובד יהפוך להיות ג'לאביות

וברור שבחיים לא אלך עם חליפה.

מי אמר שעוד 50 שנה סין לא תשלוט בתרבות ויהיה מקובל להגיע לאו"ם בקימונו וכובע מחודד?

צריך לדבר עם החבר'ה בהוליווד בקליפורניה החמה. אם הם יתחילו ללכת עם ג'לאביות זה יתפוס בכל העולם

"אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית אלא עולם כמנהגו נוהג"

זאת מחלוקת בהלכה..

להגיד את זה מוציא את הדיון למקום מאוד מסוכן של שלילת דעות אחרות בגלל הדעה שלך

ואני חושבת שחבל להגיע לשם

מי שפתח במלחמה כנגד היהודים בטענה שהם עולים להר הבית הוא חמאס, וקרא למתקפתו הרצחנית מבול אל אקצא.

מי שנלחם ביהודים צדיקים שפוקדים את הר ה' המבוזה והמחולל הנו שותף לחמאס.

ואם בשלילת דעות עסקינן, הארגון מורא מקדש מתמחה בכך. וזו אינה מחלוקת הלכתית, זו מחלוקת השקפתית וגם זה מוטל בספק.

ולבניין בית המקדש השלישי והנצחי כדי לעבוד את ה' בשמחה

אני חושבת שאם אתה קורא ליהודים חמאס, עדיף שלא תתעסק בבניין המקדש.

המקדש הוא משו של כל ישראל, לא שלך אישית....

ויש לך הרבה עבודת המידות לעשות, הכלת מורכבויות, וסתם לסדר את השכל

(זה כמו שאני אגיד שחמאס נלחם ביהודים, ואתה גם נלחם ביהודים [מורא מקדש] אז אתה כמו חמאס)

אני חושב שאם את מתעסקת באיך אני מכנה יהודים במקום להתעסק ברצון ה', את לא מבינה מה זה בניין המקדש.

לגברתי יש הרבה מה לסדר בראש, להבין שהתורה היא פשוטה, להבין שהמתייוונים הם לא בהכרח אלה שמורידים את הכיפה, ולעיתים הם אפילו משמשים בתפקיד הכהן הגדול.

הדוגמא שלך מטופשת, אני יכול לומר שכמו שהמכבים נלחמו במתייוונים היהודים ככה גם חמאס, זה מטופש, יש כאן מתייוונים שנלחמו כנגד היהודים שעשו את דבר ה', ויהודים שנלחמו כנגדם.

המצב כאן דומה מאד, יהודים שנלחמים כנגד אלו שעושים את דבר ה', ומצטרפים מבלי משים למאבק של החמאס באותם יהודים.

לכתובת: alonbethamikdash@gmail.com

אל הר הבית בשלושת הרגלים 🚍🚆

אבל 

@צחקן 
לא רצית פעם תמונה בדיוק כזאת?

לכתובת: naimlamikdash@gmail.com

לפי הפשט דוד אמר לעצמו בקול רם שמתחשק לו לשתות מהמים מהבור אבל לא התכוון שמישהו יביא לו. הגיבורים שמעו זאת ולקחו ברצינות את זה והביאו לו. הוא לא אבה לשתותם כי הוא לא ישתה מים שנלקחו תוך כדי סיכון חיים , ולכן הוא ניסך אותם לה'

אבל אין סיבה לחשוב שהכוונה למצוות ניסוך המים בחג הסוכות.

הוא הקריב את התשוקות שלו לה', אתה יכול למצוא לזה הרבה הדים, גם ביהדות ואפילו בתקופות שהפולחן היה מאוד מוגדר!

אפשר לנסך מים בנדבה בכל ימות השנה בבמות. או שזו הוראת שעה של נביא

על ניסוך מים בבמות:

ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ה' ויצומו ביום ההוא ויאמרו שם חטאנו לה' וישפט שמואל את בני ישראל במצפה.

למרות ששם אפשר לפרש כמנהג שפיכת מים כסמל לתפילה וצום, ולא לניסוך על מזבח. בניגוד לדוד ששם כתוב ויסך

אם כוונתך למצוות ניסוך המים, אז אצל שמואח זה במצפה, בעוד אין שום מקור או סיבה לחשוב שמזבח ה' היה אי פעם במצפה...

נסכים מוזכרים רק בקרבנות.

אתה לא יכול לשחוט פרה לשם קרבן סתם כך, ואםילו בכפרות לוקחחם תרנגולים שלא כשרים למזבח שלא יראה כמקדיש קדשים.

צריך לבדוק מה דין המנסך נסכים מחוץ למקדש.

בימי שמואל היו במות מותרות, והיה במה בכל עיר, בספר שמואל מוזכר שמקריבים בגלגל, בית לחם, במזבח שאול במחנה הצבא בפלשת, ברמה, ובעוד הרבה מקומות

https://www.yyl.org.il/single-post/2019/10/11/%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%9A-%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9C-%D7%99%D7%93%D7%99-%D7%93%D7%95%D7%93-%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%9A

רק לא הבנתי את הסיומת של המאמר.

הרי מפשט הפסוקים, ברור שלא זו הייתה המטרה. דוד מתאווה שישקו אותו מים, ואחר כך לא אווה לשתותם. וכי כולם היו אדיוטים או לא ידעו שצריך מים לניסוך המים? ודברי הרלב"ג שצוטטו, מוכיחים את טענתי דלעיל, שאין מדובר במצוה שגרתית שהייתה נהוגה לפני כן והתקיימה גם אז, אלא להיפך: מכך שדוד (ושמואל) ניסכו מים, הבינו שזו פעולה ראויה.

ועוד תמיהה על הרב שנדורפי היקר, שהוא השמיט את מסקנת הגמ' בתענית שאין מקור לניסוך המים, ואם כן עוד יותר תמוה למה לא הביאו אפילו מקור מהנביאים, ויאמרו שזו הלכה ודוד יישם אותה אותה (כמו שאומרים לגבי הרבה דברים אחרים, ראה כאן: פורטל הדף היומי: יחזקאל הנביא קבע הלכה? (זבחים יח ע"ב) ).

כך שלעניות דעתי, הרבה יותר פדוט לומר שדברי בר קפרא כמשמעם הם אגדה שיוצאת מפשוטו של מקרא, שלא מוכיחים כלום להלכה וגם לא הובאו בבבלי, ואין סיבה לראות בהם פרשנות לתנ"ך.

שניסוך המים הוא פעולה ראויה.

אלא שדוד ניסך כי  כפי שהיה ידוע לו מחג הסוכות ששייך סוג כזה של קרבן. ייתכן שהיו עוד הרבה לפניו ואחריו שעשו כך.

עבורנו, זו הוכחה מהכתובים שקיים מושג כזה של ניסוך מים. עבור בני דורו ייתכן שזה היה דבר פשוט.

בין אם נפרש כבר קפרא, ובין אם נפרש כרלבג, אין לנו מקור לגבי השאלה מתי ניסוך המים נוהג. ובמילא, דברי בר קפרא לא ישמשו מקור לדיעה שניסוך המים כל שבעה, שאת מקורם מנסה הגמרא בתענית לברר, ובמילא אין ללמוד מכך שהגמרא בתענית לא הביאה אותם.

לגבי החלק הראשון של דבריך, אכן מבואר ברלבג שהסיפור עם דוד מוכיח שעוד לפני כן ניסכו (וזה לא רלוונטי לדיון שלנו ולשאלתי, כי גם כשמוכיחים מיחזקטל וכדו, זה אומר שזה היה תמיד ויחזקאל רק ניסח/יישם את זה).

החלק השני לא כ"כ נכון, כי הגמ' מחפשת מקור שניסוך המים הוא שבעה ימים של סוכות בדיוק, לא לפני ולא אחרי, והרלבג מסביר בטוטו"ד שאם יש דבר כזה ניסוך המים, הכי מתאים שהוא יהיה בסוכות. כך שזו עדיין ראיה טובה יחסית.

שאליהו הקריב בהר כרמל בשעת איסור במות. אחרי שהביאו לו את המים נחה עליו רוח הקודש ובנבואה נאמר לו לנסך מים עכשיו.

יש היגיון מסוים שזה היה אגב בסוכות, מה פתאום דוד נזכר בטעמם של המים בבור בית לחם אשר בשער דווקא עכשיו?

הדרך היחידה שמעוררת קושיא על דוד, זה אם מדובר במצוות ניסוך המים. אם סתם היה בא לו לנסך מים לכבוד ה', זה לכאורה גם אתה יכול בברז בבית שלך בכל עת ושעה. כך שלענ"ד אין כאן שאלה (אם לא מקבלים את דברי הירושלמי כפשטם, וככה"נ גם הרלב"ג לא קיבל אותם כפשוטם).

למה לא נראה לי (ולרלב"ג) שדוד מראש רצה לנסך את המים משום מצווה? כי כתוב שהוא התאווה לשתות, והוא ניסך כי הוא לא אווה לשתותם. אם הסיפור היה לניסוך המים, הוא היה מתאווה לנסך והוא היה מנסך בדיוק כי לזה הוא התאווה.

ניתן להציע שדוד שמר את המים האלו (מים חשובים כי 3 אנשים סיכנו את עצמם עליהם) עד חג הסוכות והקדיש אותם לה' והכהנים ניסכו על המזבח, אבל זה גם קצת דחוק בפשט.

אבל בפשט בפירוש מוזכר ויסך אותם לה' כלומר ניסך את המים כקרבן. נסך לה' זה תמיד לשון קרבן, כמו הקטרה לה'

בכל מקרה כיף להקדיש זמן בליל הושענה רבה, לדיונים תורניים, וקצת להניח להתבכיינויות המוצדקות על עסקת החטופים...

שזה היה צריך להתחיל הפוך. מטרת המועדים הם ללמוד תורה, ואז לא משעמם ואז לא מדברים על העסקה

וכמובן אתה (ואני) לא החוטא היחיד, וכבר רבי אבא כאב על כך, בירושלמי מסכת חגיגה...

ששמחת הרגל חוץ מבשר קרבנות, אינה דאורייתא. נדמה לי שיש דיון לגבי "במה משמחן", אם השמחה בבגדי צבעונים וכו מתקיימת בה מצוה דאורייתא.

מה שכן, לא ברור בכלל אם איסור מלאכה בחול המועד הוא מדאורייתא או מדרבנן.

ולגבי למה רבי אבא לא באמת ביטל, זו שאלה מאוד גדולה שנידונה בלא מעט ספרים... הלוואי שזה היה כזה פשוט.