ולמרות שצרפתים לא אוהבים לדבר אנגלית, רובם מבינים אנגלית

זה משהו תרבותי כזה שיש להם איזה גאווה בשפה שלהם.

מצחיק שגם יהודים שותפים לזה כשיש להם את השפה שלהם- עברית

יש סיפור על ביאליק וחברו שטיילו בת"א ודיברו יידיש להנאתם. נציג של "גדוד מגיני השפה" עצר לידם ותהה, מדוע הם עושים שימוש בשפה זרה. "לך לעזאזל!" הגיב בילאיק בעברית צחה. 

חבל לתת לזה להעיב על הקשר או על המפגשים ביניכם

גם כשיהיו ילדים זה בטח יהיה שונה 

המשפחה של בעלי אמנם דוברי אנגלית,

ואני לא שולטת כ"כ גם אחרי 6 שנים כמעט...אבל אני מכירה את ההרגשה הזאת שיושבים בשולחן שבת ולא משתתפים בשיח.

אז כמה הצעות שעלו לי---

יש לך אפשרות לנסות ללמוד את השפה אפילו ברמה הבסיסית? שבעלך ילמד אותך לדוגמה, יכול להיות נחמד אם יש לכם כח 

ומה איתם? אולי אפשר לנהל איתם שיחה באנגלית לפחות? אם את יודעת כמובן לדבר

אולי לתפוס לפחות מישהי אחת נחמדה אחות/גיסה ולנסות לפתח איתה קשר בעברית,ודרכה להגיע לאחרים

ועוד הצעה, שבעלך ישב עם ההורים שלו ויסביר להם את המצב, עד כמה זה לא נעים שאין קשר ושיחה נורמלים, ושיבקש מהם להעביר את זה למשפחה. בתקווה שיש הבנה בצד השני...אני חושבת שאם הם יהיו מודעים למצב וישימו לב, הם יוכלו לנהל את השיח לכיוון שפת הקודש

בהצלחה!!

אני לא מסוגל לשמוע  לאנגלית סתם ככה.

כלומר - אני מסוגל להקשיב. במאמץ רב ובריכוז עילאי.

אבל גיליתי (בעבודה) שכשמדובר במיילים או בכתב אני הרבה יותר זורם. משתדל להקשיב מדי פעם כשאני מסוגל ובעיקר מתייחס בכתב.

הוריי יודעים עברית בסיסית ביותר. אלא מה, אני מדבר עם ילדיי אך ורק ברוסית, ואשתי למדה תוך כדי  

את יכולה לעשות חברותא עם בעלך, שילמד איתך חומש בצרפתית, את התוכן הרי את מכירה. כמו כן, לימוד שפה זרה בעידן של עשרות אפליקציות כמו Duolingo, הוא דבר לא כל כך מסובך.

אבל כן, רוב האנשים עדיין דופקים את הראש בקיר וסבורים כי רק איזשהו קורס יקר עם מורה מדופלם ידחפו להם את השפה הנלמדת היישר אל תוך האונה הימנית של מוח

קראתי לא מעט מחקרים על לימוד שפות, כמו כן, התעניינתי באופן הוראת השפה ב-FSI, ביה"ס המשמש את הסגל הדיפלומטי של ארה"ב. בין היתר, נדרש מהתלמידים לשנן בעל פה את כל הדיאלוגים שמופיעים בספר הלימוד. למחרת המורה בוחר באקראי כמה תלמידים, ועליהם "להמחיז" את הדיאלוג מילה במילה. גם הדקדוק נלמד ב-FSI לא באופן תלוש (I am, you are, he is), אלא מתוך טקסטים. 

הדרך הקלה (הבדוקה והמנוסה) היא להוריד ספר אלקטרוני שהתלמיד קרא בעבר בשפת האם שלו. באפליקציה כגון AlReader יש אפשרות להשתמש במנוע הדיבור של Google להשמעת הטקסט. שומעים משפט, חוזרים אחריו, מעתיקים אותו למחברת, ושוב חוזר חלילה. בזמן הפנוי מאזינים לספר הנ"ל מתחילתו ועד סופו.

למדתי קצת רוסית דרך חברים צרפתית כמה מילים דרך סרטים אבל השפה של אישתי לא נקלטת בראש

ראשית, נעמוד על מס' שעות הלימוד שמבטיח שליטה בינונית בשפה. לדובר אנגלית נדרשות 1100 שעות כדי ללמוד עברית*. קרי, אותו היקף דרוש לדובר עברית שלומד אנגלית. האם בתיכון מגיעים להיקפים הללו? לכל היותר, לחצי או לשליש.

כמו כן, שיטת ההוראה בבי"ס מצוי היא פסיבית: המורה עומד ליד הלוח, הילדים מעתיקים. מדי פעם הוא שואל שאלות, אבל לא ממש מנהל שיחה של כולם עם כולם, על טהרת השפה האנגלית ובמגוון הנושאים הקיימים. שלא לדבר על כך כי בין שיעור לשיעור התלמידים לא ממש עוסקים בהקשבה יומיומית לאנגלית מדוברת ובקריאת ספרים.

שינון מבנים דקדוקיים במקום לימוד תוך כדי דיבור והיעדר מגע עם השפה מביאים לשליטה מועטה בה**

*Language Difficulty Ranking | Effective Language Learning

**I not speak English

הוריי למדו באולפן, והשליטה שלהם בעברית מוגבלת עד מאוד. לעומת זאת, היו להם חברים שמהיום הראשון הלכו לעבוד, בצוות של דוברי עברית ילידיים, ותוך שנה-שנתיים השפה הייתה שגורה בפיהם.

אני למשל ביקשתי מבעלי גם עכשיו כשעוד אין ילדים שכן ידבר איתי לפעמים בשפה שלו כדי שאני אשמע את הצלילים וכשיבואו הילדים שיעשה טובה וידבר איתם בשפה שלו וככה אני אלמד.

למה הוריי לא ילמדו עברית? מאותה סיבה שאני ואת/ה ברגע זה מכלים את זמננו על דיונים ברשת במקום ללמוד תורה מרבית האנשים מחפשים קיצורי דרך: אם יש אפשרות להסתדר ללא ידע כזה או אחר, הם יסתדרו בלעדיו.

שוב, אניח גם כאן את תמונת השער של "שביעי":

Play your way to a new language with Mondly

לא צריך יכולת גבוהה, בתי בת ה-7 התחילה עם דואולינגו, אח"כ התקדמה לקריאת סיפורים פשוטים

ברור שכל שפה בנויה עפ"י האופי של העם שבו התייצרה. היא מבטאת משהו, בכל צורתה .

וכאשר ילדים מדברים בעיקר רוסית, כשפה ראשונה, במקום עברית - השפה שלנו - זה משפיע משהו גם על המנטליות.

וכבר כתבתי להלן, שאכן העברית של היום היא ממש גם לשון הקדש, וגם המשך ישיר של לשון הקדש.

אפילו ייהודים בגלות, היו לומדים באופן בסיסי, ב"חיידר" או אצל המורי, קמץ א -אָ...  תמיד ידעו שהשפה "שלנו", הבסיסית והאמיתית, היא עברית. ידעו שמה שבינתיים, זה דיעבד, כמו שהגלות זה דיעבד. ואפילו שם, לא נמנעו מ"לשונות יהודיות" שהיו ואריאציות של השפות המקומיות, שיהודים הרגישו בהן יותר "בנוח", יותר מבטא אותם.

שכן אשתי ואני מדברים איתם בהיקפים זהים. אגב, ההשערות בדבר המנטליות שכביכול נקבעת ע"י שפת הדיבור, הן השערות שאינן מבוססות דיין (יש ויכוח, למשל, בין ד"ר לרה בורודיצקי לבין ד"ר אסיה פרלצווייג).

אני רואה יתרון אדיר בכך שילדיי יודעים רוסית. אין מה לעשות, עם הכמות באה האיכות: יש עשרות ואף מאות סופרי ילדים רוסיים, ברמה של לוין קיפניס ושות' ואף למעלה ממנו. הכול נגיש ובחינם, כולל סרטי אנימציה, ספרים, לומדות ועוד. 

(עוד לפני אלו שהזכרת..)

לי זה ממש ברור לחלוטין, שזה כך. לא אומר שבאופן קריטי שלא ניתן לבחירה, אבל בוודאי השפעה. ובוודאי שאשרי ילד שגדל על לשון הקדש. זו דעתי.

[ואני לא שולל "יתרון" שיש בידיעת שפה נוספת. דיברתי על מה גדלים כ"שפת אם"... אולי טוב שהאמא היא זו שמדברת עברית.. אגב, אני חושב שגם ליודעי עברית בלבד, יש כיום ספרות טובה ונגישה. גם השאלה של "מבחר  התרבות", זו שאלה שכל אחד יכריע לעצמו]

אני נשואה כחצי שנה, ואני כל הזמן מנסה ללמוד כדי שבפעם הבאה שנפגש נצליח להבין קצת יותר מטכני בסיסי...

כמה פעמים בשנה את נפגשת איתם?

זה הדבר הכי טוב שיש לעשות..

לא אשמתך, אין לך מה "להיסגר". פשוט טכנית את לא יכולה לדבר.

אז אני מציע שכל פעם שהם ישאלו, מתי תלמדי - אתם תענו בשלוה: מתי תתחילו לדבר עברית כשאני נמצאת...

מניח שבתור אנשים הגונים, יבינו עם הזמן שזה לא הגון. אי אפשר לדרוש ממך ללמוד שפה חדשה..

אבל בהיות שהם מבינים עברית בסיסית, והיא בכלל לא מבינה את שפתם - 

אז יש לקוות שלפחות חלק מהשיחה ינהלו בעברית.

ללמוד שפה חדשה, דומני שקשה יותר..

עם ישראל במרבית שנותיו דיבר את שלל השפות הזרות (שלא להזכיר את הארמית, שפת הגמרא האולטימטיבית). אין שום "כיוון נכון", העברית המודרנית היא לא לשון הקודש.

שאביא את "אוצר לעזי רש"י", עם התרגומים לצרפתית עתיקה שהוא ביצע עבור קוראיו? אני חוזר ואומר: עם ישראל ומנהיגיו הרוחניים דיברו את שלל השפות הקיימות, ואף יצרו בהן (רמב"ם, רס"ג ועוד). אין שום פסול בלהמשיך להשתמש בשפה שהכי קרובה לליבו של הדובר החוצניקי.

אפרופו, ראיתי כמה משפחות של עולים שוויתרו על הקניית שפה זרה לילדיהם. לבי מתמלא חמלה למראה הסבים והסבתות שמתנסחים כמו באבא לובה מ"ארץ נהדרת" וגורמים לגיחוך טבעי אצל הנכדים.

הרי רש"י כתב את כל חיבורו בעברית. איך אפשר להפוך כך את הדברים?..

מזה שרש"י כתב שמות צמחים וכד' בצרפתית, רואים שכאשר היה מדובר במינוחים של דברים ממשיים שהכירו מהחיים שם, הביא את השמות המקובלים שם, כדי שיבינו ממה שמכירים, שבצרפת היה נקרא בשפת המקום.

אדרבה, הפלא העצום הוא, איך עם ישראל - ובוודאי מנהיגיו הרוחניים, תמיד ידעו שלשון הקודש היא שפתנו. מעל הכל. נכון שביום-יום השתמשו גם בבליל של שפות, בין שפות מקומיות, בין שפות ששימשו את היהודים (אידיש, לאדינו וכד'), אבל השפה שהיתה מכנה משותף של כולם, היתה השפה שלנו, לשון הקודש.

רוב חיבורי גדולי ישראל, ראשונים ואחרונים - המוחלט - חובר בעברית. אלא מאי? שכאשר מאד רוצים "להוכיח" משהו אז אפשר להביא ראיות מהיוצא מהכלל. אבל הוא מלמד על הכלל.

היו חשבונות אצל כאלה שהזכרת, לחבר דברים מסויימים בערבית, בגלל מה שהמון העם היה בקי.

הרמב"ם עצמו - כשחיבר את חיבורו העיקרי, משנה תורה, חיברו בעברית. בגלל עוצם עניינו.

שפה שה' נתן בה את התורה, שרבותינו החזיקו בה בכל הדורות, למרות הקושי העצום לשרוד אלפיים שנות גלות, פתאום כך "לזלזל" בה בצורה "מעין- רפורמית" כזו?.. כאילו, מה הענין....

ב"ה, חזרנו לארץ - אז האילוץ להשתמש בשפות זרות, פרח מאיתנו.

ו"משפחות שלעולים שויתרו על הקניית השפה לילדיהם"... עליהם צריך לרחם. אם מביאים ראיה מאיזו תכנית טלויזיה, שב"ה לא ראיתיה מעולם, אז אפשר הבין לאיזה מסקנות יכולים להגיע..  [אגב, יש גם יהודים ש"ויתרו" על להישאר בארץ ישראל.. לא חוכמה כ"כ גדולה]

מי שלא מקנים לידיהם את שפתנו, אז לא רק שמזיקים לילדיהם, כי זו השפה שכולם מדברים כאן, אלא גם מונעים מהם לחזור אל מה ששלנו. אל לשון הקדש. רחמנות.

ואני לא רואה נכדים ש"מגחכים" כי סביהם לא מדברים עברית שוטפת. מי שחושב שזה "טבעי", שיבדוק את החינוך שרוצה לתת. כמו כאלה שלועגים לעולים, גם צעירים, כי עדיין העברית שלהם לא מושלמת. איזה צורה היא זו?..  ו"בגלל זה" לא ללמד עברית? ר"ל.

והעברית של היום, היא לגמרי המשך של לשון הקודש. חבל להמציא תיאוריות. מילים שאנו מדברים, נמצאות בתורה, נמצאות במשנה - וכמו כל דבר שחוזר לחיים, אז יש גם התפתחות שממש שייכת לענין, על פי כללי הלשון העברית ודקדוקה.  וגם התורה שבע"פ שאנו לומדים - היא אותה תורה, למרות שדנים בה על מעליות טלפונים ועוד, לא היו בזמן מתן תורה..

נכון שיש גם ביטויים חדשים (שרובם הם בעצם הטיות של דברים קיימים), אבל בכללי, הבסיס הוא לגמרי לשון הקדש.

וודאי שיש לה מעלה על כל שפה אחרת, וודאי שהיא "מועדפת", וודאי שצריך לחזור אליה.

מצער שבכלל צריך לומר דברים כ"כ פשוטים. גם זו תוצאה של הגלות הממושכת.

1. ידיעת השפה האנגלית, למשל, היא הכרחית היום לכל מי שרוצה לעבוד בעבודה נורמלית

2. שליטה בכמה שפות משפרת יכולות קוגניטיביות. לא פלא שכל מיני בחורי ישיבה מעיירות ליטא ובלארוס בראשית המאה הקודמת הצליחו להתקבל לאוניברסיטאות וינה ופריז. מי שיודע יידיש, עברית ושפה מקומית כלשהי, לא יתקשה לקלוט שפה נוספת.

אגב, ראיינתי בזמנו את פרופ' יעקב פרידמן מ"מכון לב", יהודי יר"ש שאחראי להכשרת הסטודנטית החרדים. הוא ציין שהמרחב החד-לשוני המאפיין את ישראל, פוגע באותם הסטודנטים ומקשה עליהם ללמוד אנגלית.

3. גם הרבנים שכתבו שו"תים וחיבורים תורניים אחרים בעברית, דיברו עם בני ביתם ביידיש או בשפת המדינה.

4. העברית המודרנית היא המשך מלאכותי למדיי של שפת התנ"ך והמשנה. חז"ל היו מאמצים מילים זרות (אטליז, מטרופולין) במקום להקים אקדמיה שבה מומחים מלומדים ממציאים מילים ומכריעים ע"י הצבעה.

לא היינו כאן. מסתבר שגם אתה לא היית עולה לכאן. בלי "אידאולוגיה", לא הינו מחזיקים בתורה ח"ו.

ב. ב"ה שהיום ה"אידיאולוגיה" היא כבר הכי פרקטית. אנחנו לא חיים בזמן של אליעזר בן יהודה. עברית היא השפה הטבעית והמדוברת שלנו.

ג. לא דיברנו נגד לימוד אנגלית למי שצריך - זה לא הנושא - אם כי יש הרבה עבודות שאפשר להסתדר בהם גם בלי זה.

ד. לומר ש"בחורי ישיבות" בליטא הצליחו כי ידעו גם אידיש חוץ מעברית.. זה ממש "להנדס את המציאות"...  לקלט צרפתית, בגלל שיודעים גם אידיש, זה לגמרי לא הענין. אלא, הבחורים הללו, שלא היו ה"שפיץ" של הישיבות.. למדו גמרא מגיל צעיר, אז היתה להם יכולת קוגנטיבית טובה.  

גם היום, בעלי חברות הייטק שמשלבים בהם כאלה שלמדו בישיבות, מעידים על הצלחה מהירה, לא בגלל "ידיעת שפה", אלא בגלל החשיבה התלמודית שקדמה.

ה. הרבנים שכתבו חיבורים בעברית - וזה הרוב המוחלט - דברו כנראה בביתם ב"לשון היהודית" המקובלת, בדרך כלל. יידיש, לאדינו וכד'.  היו כאלה שהידרו בשבת לדבר רק לשון הקדש.  מכל מקום, זה לא ראיה לכלום. היו שם, העברית לא היתה "שפה חיה" ביום-יום, בגלל המצב המאולץ של הגלות, אז נשארה יותר בתחום התורה והתפילה. אבל שמרו עליה בכל תוקף. באופן שקשה לתפוס איך.

היום ב"ה חזרנו לארץ, והעברית - כמו כל עם ישראל - חזרה לתחיה. צריך לשמוח בכך מאד.

ו. לומר שהעברית של היום היא "המשך מלאוכתי למדי" של לשון הקדש, זו פשוט הכחשה של המציאות. ב"ה, אנחנו מכירים עברית מילדותנו, וגם את המקורות בעברית - המשך אחד. יש כמובן צורות התבטאות שונות לכל תקופה, כמו שיש "לשון מקרא" ו"לשון חכמים", כדביר חז"ל. מעולם הם לא העלו לומר בגלל זה שזו כאילו שפה אחרת.

חז"ל לא "אימצו מילים זרות", אלא השתמשו גם בהן, במיעוט. וגם זה בעיקר כשהיתה כבר השפעה זרה בארץ, או בבבל. ושיבחו את אמתו של רבי, שידעה לשון קדש מדוקדקת, עפ"י המקורות..

אני גם לא "משתגע" מהאקדמיה (מילה זרה) ללשן העברית.. אבל תלוי במה מדובר. כאשר מדובר להמציא מילים לדברים חדשים, עפ"י המקורות והדקדוק שלנו - הרי זו עבודה יפה. פיתוח טבעי. כמו שגם תורה שבע"פ מסיקה מהמקורות אל המציאות ההווית.  כאשר מדובר סתם "להמציא" מילה, אם יש דבר כזה, אז אכן מי שָמם?..

אז כן, קמה לה מדינת ישראל, והיום האוכלוסיה החילונית שלה עונה על הגדרתו של יעקב עמידרור: גויים דוברי עברית. אם נחזור לנקודת המוצא, והיא התורה ומצוותיה, מי קרב יותר אל דמות היהודי ה"אידיאלי", עפ"י היהדות, ישראלי חילוני מצוי, או חסיד שגר בברוקלין?

גאונותם של החרדים הישראלים מוטלת בספק אף היא, ואני שוב מצטט את פרופ' יעקב פרידמן: החרדים כן מצליחים בלימודי המשפטים (כי פלפול), כן יש להם תפיסה מהירה, אבל הם לא רגילים ללימודים מסודרים, קשה להם לספוג את המתמטיקה והאנגלית גם יחד.

ב. מי שקורא ליהודים "גויים דוברי עברית" (אני לא יודע אם הציטוט נכון, וגם ייחוסו למישהו מסוים), הוא בור ועם הארץ. שילמד מחדש.

ישראל אעפ"י שחטא ישראל הוא. וגוי ששבת חייב מיתה.

ומי שמקטרג על עם ישראל, שיזכור את דברי הגר"א: "הקב"ה שונא את המקטרגים על בניו ואפילו הקדושים".

ורוב האוכלוסיה בישראל היא מסורתית ומעלה.  וגם האחרים, "תינוקות שנשבו". ב"ה שאחרי 2000 שנות גלות זוכרים שהם יהודים.

ג. והשאלה אינה "ישראלי חילוני מצוי או חסיד שגר בברוקלין", אלא מה קרה לחלק עצום מאלו שגרו באמריקה מול אלו שבארץ.  אלו שהיו באמריקה, אחוז עצום מהם, לאסוננו, בניהם כבר אינם יהודים, כי נולדו לגויות. השמדה של עם ישראל שם, רח"ל.

ו"חסיד בברוקלין" הוא פחות מ"חסיד בארץ ישראל". כך שאין צורך "להשוות" דווקא ללא דתי. שיהיה חסיד בארץ. 

ובארץ יש הרבה יותר שומרי מצוות ולומדי תורה, לא במקרה. ו"אוירא דארץ ישראל מחכים", ו"כיוון שגלו ישראל ממקומם, אין לך ביטול תורה גדול מזה". וגם אם צורת החיים הפרטית של שומר מצוות בחו"ל - קל וחומר בארץ ישראל - קרובה יותר לצורת החיים היהודית הפרטית - הרי שזה רחוק מאד מה"אידיאלי", ויש יתרונות גם למי שסתם בארץ, אעי"פ שפרטית אינו כך. שכך אמרו חז"ל בדבריהם הנוקבים: "בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה" - הלוואי על אדמתם אע"פ שמטמאים אותה"...  רואים שלדעת חז"ל, יותר טוב בארץ כך - מאשר "חרדיות" שנשארת בגלות..

אע"פ שבוודאי חלילה לזלזל בשמירת המצוות הפרטית, ואדרבה, יותר צריך שימת לב בארץ הקדש.

ד. לא דובר על "גאונותם של החרדים הישראלים"..  אי אפשר להכליל. גם לא כל "חרדי" באמת לומד. דובר על כך שההצלחה, עליה דיברת, של תלמידי ישיבות מסויימים, בזמנו, שהתקלקלו והלכו לאוניברסיטאות, לא באה בגלל שידעו, כביכול, עוד שפה.. אלא בגלל הכשרון הלמדני.

ומה שאתה מצטט על "תפיסה מהירה", הוא אשר אמרתי. גם לא נכון ש"לא רגילים ללימודים מסודרים".. לימודים בישיבה הם "מסודרים", אלא שבצורה אחרת מאשר הלימוד האקדמי. לתפוס מתמטיקה, זה כשרון ספציפי לכך. לגבי אנגלית, סביר שאם מתחילים מאוחר יותר, צריך יותר להתאמץ.. אבל זה לא נוגע לנושא העיקרי.

לימוד התורה אינו בשביל שאח"כ יצליח ב"לימודים אקדמאיים"...

החרדים בארה"ב, אין להם ממה לדאוג, בניהם וניניהם יישארו יהודים (הטבלה לקוחה מתוך הסקר שערך מכון Pew):

https://ic.pics.livejournal.com/shaulreznik/522493/211253/211253_original.png

לחרדים בארץ גם הם אין מה לדאוג:

הנתונים האמיתיים: אל תמהרו להספיד את החברה החרדית

שאר המגזרים בשתי המדינות צריכים לדאוג ועוד איך. אני כבר לא מדבר על כך שעבור אותו ישראלי מסורתי מצוי גויה גמורה ששירתה בצבא נחשבת ל"ישראלית" ול"אחת משלנו". 

לגבי הקטרוג על עם ישראל: מי אמר "עם נבל ולא חכם"?

לחרדים באמריקה יש הרבה מה לדאוג...

ראשית, מעצם זה שהם יושבים בגלות. "כיוון שגלו ישראל ממקומם, אין לך ביטול תורה גדול מזה".

וזה גם לא ענין של סקרים; אבות-אבותיהם של המתבוללים שם היום, גם היו "חרדים". נכון שבינתיים יצרו לעצמם קהילות חזקות וכד' - אבל הם בין הגויים, מוטב לא לסמוך על זה.

החרדים בארץ, מעולם לא חשבתי שיש "להספיד" אותם.... אני לא חי מפי מישהו בערוץ 10, וממילא גם לא מופתע כשנתוניו מופרכים... (אם כי יש להעיר, שזה שאדם מגדיר עצמו "חרדי" גם הלאה, סה"כ גם בזה מגוון לא קטן מצד האמת. זה יותר "הצהרת השתייכות חברתית", שכמובן יש לה מאפיינים בסיסיים, לפחות התנהלותיים- חברתיים, מחייבים).

לגבי ישראלי מסורתי מצוי, גויה ש"שירתה בצבא" אינה יהודיה - ולא יתחתן איתה (הרוב).

ומכל מקום - כל זה, לא הנושא עליו דיברנו. דיברנו על הערך העצמי שיש בישוב הארץ עפ"י התורה - וזה לא שייך לסטאטיסטיקות הנ"ל. כמו כן, דיברנו על הכינוי שצוטט כלפי יהודים בארץ ישראל, וגם זה לא שייך לדאגה הנכונה מתוצאות חינוך שאינו חינוך יהודי שרשי. בוודאי שיש דאגה חמורה כזו. אבל זה לא הופך אותם אפילו במקצת ל"גויים". צריך להבדיל בין "הערכת סיכון" לבין איך לכנות אותם במצב הנוכחי. זה לא נקבע לפי סטאטיסקטיות אלא לפי עומק הבנתה של תורה.

לגבי "מי אמר עם נבל ולא חכם".. - הרי יכולת לצטט עוד המון תוכחות מהנביאים. גם הגר"א, שאותו ציטטנו, ידע את זה. יש הבדל מובן: כאשר משה רבנו אומר, נביא אומר, בדבר ה', תוכחה לעם ישראל - זה ענין אחד. מוכיח אותם כדי שיחזרו בתשובה. כאשר סתם מקטרגים על עם ישראל, מכנים אותם בכינויי גנאי ח"ו, אז הציטוט הנ"ל מהגר"א רלוונטי.

לא זו בלבד, אלא אפילו כאשר ישעיהו הנביא אמר "בתןך עם טמא שפתיים אנכי יושב", כתוב שעף אליו אחד מן השרפים ו"רצפה" בידו, ואח"כ "וסר עוונך וחטאתך תכופר". על מה הכפרה? אומרים חז"ל, רצפה - רצוץ פה שאמר דילטוריא על ישראל.  כלומר, כלפיו, הנביא קדוש עליון, היתה הקפדה על כינוי עם ישראל כך.

הלימוד מובן.

יוצרת השרשור בהחלט יכולה להשתלט על הצרפתית תוך כמה שנים, בעזרת בעלה ובאמצעות כלים כאלה ואחרים. שוב, אני מביא את הדוגמה של אשתי, צברית דוברת עברית, שלמדה להבין - וגם לדבר פה ושם - רוסית בזכות שיחותיי עם הילדים.

כזכור, אין ידע מיותר: הרוסית אכן עזרה לאשתי בכמה וכמה הזדמנויות (למשל, היא הייתה בצד המזרחי של גרמניה, נכנסה לחנות, והתברר לה כי המוכרת לא יודעת אנגלית, אבל כן יודעת רוסית).

הם יודעים קצת עברית, כמקובל אצל יהודים; זו שפה של כל עם ישראל..

היא לא יודעת כלום משפתם - אז ישתדלו להכניס מידי פעם דברים בעברית.

מה גם שזה כשבאים ארצה. יש להניח שבחו"ל היה ההיפך..

ותספיק לנו שפה אחת

הייתה יודעת עברית יותר מגמגומים של התפילה בעברית, הייתי מצפה מהם שישתדלו לדבר עברית לידי.
אני מבינה ששוטף זה נורא קשה אבל כן לספר בעברית על מה הדיון...

מן הסתם הם יודעים עברית ברמה בסיסית לפחות, אז הם צריכים לדבר בשולחן בעברית, לפחות חלק ניכר מהזמן שלא תרגישי יוצאת דופן

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)