ולמרות שצרפתים לא אוהבים לדבר אנגלית, רובם מבינים אנגלית

זה משהו תרבותי כזה שיש להם איזה גאווה בשפה שלהם.

מצחיק שגם יהודים שותפים לזה כשיש להם את השפה שלהם- עברית

יש סיפור על ביאליק וחברו שטיילו בת"א ודיברו יידיש להנאתם. נציג של "גדוד מגיני השפה" עצר לידם ותהה, מדוע הם עושים שימוש בשפה זרה. "לך לעזאזל!" הגיב בילאיק בעברית צחה. 

חבל לתת לזה להעיב על הקשר או על המפגשים ביניכם

גם כשיהיו ילדים זה בטח יהיה שונה 

המשפחה של בעלי אמנם דוברי אנגלית,

ואני לא שולטת כ"כ גם אחרי 6 שנים כמעט...אבל אני מכירה את ההרגשה הזאת שיושבים בשולחן שבת ולא משתתפים בשיח.

אז כמה הצעות שעלו לי---

יש לך אפשרות לנסות ללמוד את השפה אפילו ברמה הבסיסית? שבעלך ילמד אותך לדוגמה, יכול להיות נחמד אם יש לכם כח 

ומה איתם? אולי אפשר לנהל איתם שיחה באנגלית לפחות? אם את יודעת כמובן לדבר

אולי לתפוס לפחות מישהי אחת נחמדה אחות/גיסה ולנסות לפתח איתה קשר בעברית,ודרכה להגיע לאחרים

ועוד הצעה, שבעלך ישב עם ההורים שלו ויסביר להם את המצב, עד כמה זה לא נעים שאין קשר ושיחה נורמלים, ושיבקש מהם להעביר את זה למשפחה. בתקווה שיש הבנה בצד השני...אני חושבת שאם הם יהיו מודעים למצב וישימו לב, הם יוכלו לנהל את השיח לכיוון שפת הקודש

בהצלחה!!

אני לא מסוגל לשמוע  לאנגלית סתם ככה.

כלומר - אני מסוגל להקשיב. במאמץ רב ובריכוז עילאי.

אבל גיליתי (בעבודה) שכשמדובר במיילים או בכתב אני הרבה יותר זורם. משתדל להקשיב מדי פעם כשאני מסוגל ובעיקר מתייחס בכתב.

הוריי יודעים עברית בסיסית ביותר. אלא מה, אני מדבר עם ילדיי אך ורק ברוסית, ואשתי למדה תוך כדי  

את יכולה לעשות חברותא עם בעלך, שילמד איתך חומש בצרפתית, את התוכן הרי את מכירה. כמו כן, לימוד שפה זרה בעידן של עשרות אפליקציות כמו Duolingo, הוא דבר לא כל כך מסובך.

אבל כן, רוב האנשים עדיין דופקים את הראש בקיר וסבורים כי רק איזשהו קורס יקר עם מורה מדופלם ידחפו להם את השפה הנלמדת היישר אל תוך האונה הימנית של מוח

קראתי לא מעט מחקרים על לימוד שפות, כמו כן, התעניינתי באופן הוראת השפה ב-FSI, ביה"ס המשמש את הסגל הדיפלומטי של ארה"ב. בין היתר, נדרש מהתלמידים לשנן בעל פה את כל הדיאלוגים שמופיעים בספר הלימוד. למחרת המורה בוחר באקראי כמה תלמידים, ועליהם "להמחיז" את הדיאלוג מילה במילה. גם הדקדוק נלמד ב-FSI לא באופן תלוש (I am, you are, he is), אלא מתוך טקסטים. 

הדרך הקלה (הבדוקה והמנוסה) היא להוריד ספר אלקטרוני שהתלמיד קרא בעבר בשפת האם שלו. באפליקציה כגון AlReader יש אפשרות להשתמש במנוע הדיבור של Google להשמעת הטקסט. שומעים משפט, חוזרים אחריו, מעתיקים אותו למחברת, ושוב חוזר חלילה. בזמן הפנוי מאזינים לספר הנ"ל מתחילתו ועד סופו.

למדתי קצת רוסית דרך חברים צרפתית כמה מילים דרך סרטים אבל השפה של אישתי לא נקלטת בראש

ראשית, נעמוד על מס' שעות הלימוד שמבטיח שליטה בינונית בשפה. לדובר אנגלית נדרשות 1100 שעות כדי ללמוד עברית*. קרי, אותו היקף דרוש לדובר עברית שלומד אנגלית. האם בתיכון מגיעים להיקפים הללו? לכל היותר, לחצי או לשליש.

כמו כן, שיטת ההוראה בבי"ס מצוי היא פסיבית: המורה עומד ליד הלוח, הילדים מעתיקים. מדי פעם הוא שואל שאלות, אבל לא ממש מנהל שיחה של כולם עם כולם, על טהרת השפה האנגלית ובמגוון הנושאים הקיימים. שלא לדבר על כך כי בין שיעור לשיעור התלמידים לא ממש עוסקים בהקשבה יומיומית לאנגלית מדוברת ובקריאת ספרים.

שינון מבנים דקדוקיים במקום לימוד תוך כדי דיבור והיעדר מגע עם השפה מביאים לשליטה מועטה בה**

*Language Difficulty Ranking | Effective Language Learning

**I not speak English

הוריי למדו באולפן, והשליטה שלהם בעברית מוגבלת עד מאוד. לעומת זאת, היו להם חברים שמהיום הראשון הלכו לעבוד, בצוות של דוברי עברית ילידיים, ותוך שנה-שנתיים השפה הייתה שגורה בפיהם.

אני למשל ביקשתי מבעלי גם עכשיו כשעוד אין ילדים שכן ידבר איתי לפעמים בשפה שלו כדי שאני אשמע את הצלילים וכשיבואו הילדים שיעשה טובה וידבר איתם בשפה שלו וככה אני אלמד.

למה הוריי לא ילמדו עברית? מאותה סיבה שאני ואת/ה ברגע זה מכלים את זמננו על דיונים ברשת במקום ללמוד תורה מרבית האנשים מחפשים קיצורי דרך: אם יש אפשרות להסתדר ללא ידע כזה או אחר, הם יסתדרו בלעדיו.

שוב, אניח גם כאן את תמונת השער של "שביעי":

Play your way to a new language with Mondly

לא צריך יכולת גבוהה, בתי בת ה-7 התחילה עם דואולינגו, אח"כ התקדמה לקריאת סיפורים פשוטים

ברור שכל שפה בנויה עפ"י האופי של העם שבו התייצרה. היא מבטאת משהו, בכל צורתה .

וכאשר ילדים מדברים בעיקר רוסית, כשפה ראשונה, במקום עברית - השפה שלנו - זה משפיע משהו גם על המנטליות.

וכבר כתבתי להלן, שאכן העברית של היום היא ממש גם לשון הקדש, וגם המשך ישיר של לשון הקדש.

אפילו ייהודים בגלות, היו לומדים באופן בסיסי, ב"חיידר" או אצל המורי, קמץ א -אָ...  תמיד ידעו שהשפה "שלנו", הבסיסית והאמיתית, היא עברית. ידעו שמה שבינתיים, זה דיעבד, כמו שהגלות זה דיעבד. ואפילו שם, לא נמנעו מ"לשונות יהודיות" שהיו ואריאציות של השפות המקומיות, שיהודים הרגישו בהן יותר "בנוח", יותר מבטא אותם.

שכן אשתי ואני מדברים איתם בהיקפים זהים. אגב, ההשערות בדבר המנטליות שכביכול נקבעת ע"י שפת הדיבור, הן השערות שאינן מבוססות דיין (יש ויכוח, למשל, בין ד"ר לרה בורודיצקי לבין ד"ר אסיה פרלצווייג).

אני רואה יתרון אדיר בכך שילדיי יודעים רוסית. אין מה לעשות, עם הכמות באה האיכות: יש עשרות ואף מאות סופרי ילדים רוסיים, ברמה של לוין קיפניס ושות' ואף למעלה ממנו. הכול נגיש ובחינם, כולל סרטי אנימציה, ספרים, לומדות ועוד. 

(עוד לפני אלו שהזכרת..)

לי זה ממש ברור לחלוטין, שזה כך. לא אומר שבאופן קריטי שלא ניתן לבחירה, אבל בוודאי השפעה. ובוודאי שאשרי ילד שגדל על לשון הקדש. זו דעתי.

[ואני לא שולל "יתרון" שיש בידיעת שפה נוספת. דיברתי על מה גדלים כ"שפת אם"... אולי טוב שהאמא היא זו שמדברת עברית.. אגב, אני חושב שגם ליודעי עברית בלבד, יש כיום ספרות טובה ונגישה. גם השאלה של "מבחר  התרבות", זו שאלה שכל אחד יכריע לעצמו]

אני נשואה כחצי שנה, ואני כל הזמן מנסה ללמוד כדי שבפעם הבאה שנפגש נצליח להבין קצת יותר מטכני בסיסי...

כמה פעמים בשנה את נפגשת איתם?

זה הדבר הכי טוב שיש לעשות..

לא אשמתך, אין לך מה "להיסגר". פשוט טכנית את לא יכולה לדבר.

אז אני מציע שכל פעם שהם ישאלו, מתי תלמדי - אתם תענו בשלוה: מתי תתחילו לדבר עברית כשאני נמצאת...

מניח שבתור אנשים הגונים, יבינו עם הזמן שזה לא הגון. אי אפשר לדרוש ממך ללמוד שפה חדשה..

אבל בהיות שהם מבינים עברית בסיסית, והיא בכלל לא מבינה את שפתם - 

אז יש לקוות שלפחות חלק מהשיחה ינהלו בעברית.

ללמוד שפה חדשה, דומני שקשה יותר..

עם ישראל במרבית שנותיו דיבר את שלל השפות הזרות (שלא להזכיר את הארמית, שפת הגמרא האולטימטיבית). אין שום "כיוון נכון", העברית המודרנית היא לא לשון הקודש.

שאביא את "אוצר לעזי רש"י", עם התרגומים לצרפתית עתיקה שהוא ביצע עבור קוראיו? אני חוזר ואומר: עם ישראל ומנהיגיו הרוחניים דיברו את שלל השפות הקיימות, ואף יצרו בהן (רמב"ם, רס"ג ועוד). אין שום פסול בלהמשיך להשתמש בשפה שהכי קרובה לליבו של הדובר החוצניקי.

אפרופו, ראיתי כמה משפחות של עולים שוויתרו על הקניית שפה זרה לילדיהם. לבי מתמלא חמלה למראה הסבים והסבתות שמתנסחים כמו באבא לובה מ"ארץ נהדרת" וגורמים לגיחוך טבעי אצל הנכדים.

הרי רש"י כתב את כל חיבורו בעברית. איך אפשר להפוך כך את הדברים?..

מזה שרש"י כתב שמות צמחים וכד' בצרפתית, רואים שכאשר היה מדובר במינוחים של דברים ממשיים שהכירו מהחיים שם, הביא את השמות המקובלים שם, כדי שיבינו ממה שמכירים, שבצרפת היה נקרא בשפת המקום.

אדרבה, הפלא העצום הוא, איך עם ישראל - ובוודאי מנהיגיו הרוחניים, תמיד ידעו שלשון הקודש היא שפתנו. מעל הכל. נכון שביום-יום השתמשו גם בבליל של שפות, בין שפות מקומיות, בין שפות ששימשו את היהודים (אידיש, לאדינו וכד'), אבל השפה שהיתה מכנה משותף של כולם, היתה השפה שלנו, לשון הקודש.

רוב חיבורי גדולי ישראל, ראשונים ואחרונים - המוחלט - חובר בעברית. אלא מאי? שכאשר מאד רוצים "להוכיח" משהו אז אפשר להביא ראיות מהיוצא מהכלל. אבל הוא מלמד על הכלל.

היו חשבונות אצל כאלה שהזכרת, לחבר דברים מסויימים בערבית, בגלל מה שהמון העם היה בקי.

הרמב"ם עצמו - כשחיבר את חיבורו העיקרי, משנה תורה, חיברו בעברית. בגלל עוצם עניינו.

שפה שה' נתן בה את התורה, שרבותינו החזיקו בה בכל הדורות, למרות הקושי העצום לשרוד אלפיים שנות גלות, פתאום כך "לזלזל" בה בצורה "מעין- רפורמית" כזו?.. כאילו, מה הענין....

ב"ה, חזרנו לארץ - אז האילוץ להשתמש בשפות זרות, פרח מאיתנו.

ו"משפחות שלעולים שויתרו על הקניית השפה לילדיהם"... עליהם צריך לרחם. אם מביאים ראיה מאיזו תכנית טלויזיה, שב"ה לא ראיתיה מעולם, אז אפשר הבין לאיזה מסקנות יכולים להגיע..  [אגב, יש גם יהודים ש"ויתרו" על להישאר בארץ ישראל.. לא חוכמה כ"כ גדולה]

מי שלא מקנים לידיהם את שפתנו, אז לא רק שמזיקים לילדיהם, כי זו השפה שכולם מדברים כאן, אלא גם מונעים מהם לחזור אל מה ששלנו. אל לשון הקדש. רחמנות.

ואני לא רואה נכדים ש"מגחכים" כי סביהם לא מדברים עברית שוטפת. מי שחושב שזה "טבעי", שיבדוק את החינוך שרוצה לתת. כמו כאלה שלועגים לעולים, גם צעירים, כי עדיין העברית שלהם לא מושלמת. איזה צורה היא זו?..  ו"בגלל זה" לא ללמד עברית? ר"ל.

והעברית של היום, היא לגמרי המשך של לשון הקודש. חבל להמציא תיאוריות. מילים שאנו מדברים, נמצאות בתורה, נמצאות במשנה - וכמו כל דבר שחוזר לחיים, אז יש גם התפתחות שממש שייכת לענין, על פי כללי הלשון העברית ודקדוקה.  וגם התורה שבע"פ שאנו לומדים - היא אותה תורה, למרות שדנים בה על מעליות טלפונים ועוד, לא היו בזמן מתן תורה..

נכון שיש גם ביטויים חדשים (שרובם הם בעצם הטיות של דברים קיימים), אבל בכללי, הבסיס הוא לגמרי לשון הקדש.

וודאי שיש לה מעלה על כל שפה אחרת, וודאי שהיא "מועדפת", וודאי שצריך לחזור אליה.

מצער שבכלל צריך לומר דברים כ"כ פשוטים. גם זו תוצאה של הגלות הממושכת.

1. ידיעת השפה האנגלית, למשל, היא הכרחית היום לכל מי שרוצה לעבוד בעבודה נורמלית

2. שליטה בכמה שפות משפרת יכולות קוגניטיביות. לא פלא שכל מיני בחורי ישיבה מעיירות ליטא ובלארוס בראשית המאה הקודמת הצליחו להתקבל לאוניברסיטאות וינה ופריז. מי שיודע יידיש, עברית ושפה מקומית כלשהי, לא יתקשה לקלוט שפה נוספת.

אגב, ראיינתי בזמנו את פרופ' יעקב פרידמן מ"מכון לב", יהודי יר"ש שאחראי להכשרת הסטודנטית החרדים. הוא ציין שהמרחב החד-לשוני המאפיין את ישראל, פוגע באותם הסטודנטים ומקשה עליהם ללמוד אנגלית.

3. גם הרבנים שכתבו שו"תים וחיבורים תורניים אחרים בעברית, דיברו עם בני ביתם ביידיש או בשפת המדינה.

4. העברית המודרנית היא המשך מלאכותי למדיי של שפת התנ"ך והמשנה. חז"ל היו מאמצים מילים זרות (אטליז, מטרופולין) במקום להקים אקדמיה שבה מומחים מלומדים ממציאים מילים ומכריעים ע"י הצבעה.

לא היינו כאן. מסתבר שגם אתה לא היית עולה לכאן. בלי "אידאולוגיה", לא הינו מחזיקים בתורה ח"ו.

ב. ב"ה שהיום ה"אידיאולוגיה" היא כבר הכי פרקטית. אנחנו לא חיים בזמן של אליעזר בן יהודה. עברית היא השפה הטבעית והמדוברת שלנו.

ג. לא דיברנו נגד לימוד אנגלית למי שצריך - זה לא הנושא - אם כי יש הרבה עבודות שאפשר להסתדר בהם גם בלי זה.

ד. לומר ש"בחורי ישיבות" בליטא הצליחו כי ידעו גם אידיש חוץ מעברית.. זה ממש "להנדס את המציאות"...  לקלט צרפתית, בגלל שיודעים גם אידיש, זה לגמרי לא הענין. אלא, הבחורים הללו, שלא היו ה"שפיץ" של הישיבות.. למדו גמרא מגיל צעיר, אז היתה להם יכולת קוגנטיבית טובה.  

גם היום, בעלי חברות הייטק שמשלבים בהם כאלה שלמדו בישיבות, מעידים על הצלחה מהירה, לא בגלל "ידיעת שפה", אלא בגלל החשיבה התלמודית שקדמה.

ה. הרבנים שכתבו חיבורים בעברית - וזה הרוב המוחלט - דברו כנראה בביתם ב"לשון היהודית" המקובלת, בדרך כלל. יידיש, לאדינו וכד'.  היו כאלה שהידרו בשבת לדבר רק לשון הקדש.  מכל מקום, זה לא ראיה לכלום. היו שם, העברית לא היתה "שפה חיה" ביום-יום, בגלל המצב המאולץ של הגלות, אז נשארה יותר בתחום התורה והתפילה. אבל שמרו עליה בכל תוקף. באופן שקשה לתפוס איך.

היום ב"ה חזרנו לארץ, והעברית - כמו כל עם ישראל - חזרה לתחיה. צריך לשמוח בכך מאד.

ו. לומר שהעברית של היום היא "המשך מלאוכתי למדי" של לשון הקדש, זו פשוט הכחשה של המציאות. ב"ה, אנחנו מכירים עברית מילדותנו, וגם את המקורות בעברית - המשך אחד. יש כמובן צורות התבטאות שונות לכל תקופה, כמו שיש "לשון מקרא" ו"לשון חכמים", כדביר חז"ל. מעולם הם לא העלו לומר בגלל זה שזו כאילו שפה אחרת.

חז"ל לא "אימצו מילים זרות", אלא השתמשו גם בהן, במיעוט. וגם זה בעיקר כשהיתה כבר השפעה זרה בארץ, או בבבל. ושיבחו את אמתו של רבי, שידעה לשון קדש מדוקדקת, עפ"י המקורות..

אני גם לא "משתגע" מהאקדמיה (מילה זרה) ללשן העברית.. אבל תלוי במה מדובר. כאשר מדובר להמציא מילים לדברים חדשים, עפ"י המקורות והדקדוק שלנו - הרי זו עבודה יפה. פיתוח טבעי. כמו שגם תורה שבע"פ מסיקה מהמקורות אל המציאות ההווית.  כאשר מדובר סתם "להמציא" מילה, אם יש דבר כזה, אז אכן מי שָמם?..

אז כן, קמה לה מדינת ישראל, והיום האוכלוסיה החילונית שלה עונה על הגדרתו של יעקב עמידרור: גויים דוברי עברית. אם נחזור לנקודת המוצא, והיא התורה ומצוותיה, מי קרב יותר אל דמות היהודי ה"אידיאלי", עפ"י היהדות, ישראלי חילוני מצוי, או חסיד שגר בברוקלין?

גאונותם של החרדים הישראלים מוטלת בספק אף היא, ואני שוב מצטט את פרופ' יעקב פרידמן: החרדים כן מצליחים בלימודי המשפטים (כי פלפול), כן יש להם תפיסה מהירה, אבל הם לא רגילים ללימודים מסודרים, קשה להם לספוג את המתמטיקה והאנגלית גם יחד.

ב. מי שקורא ליהודים "גויים דוברי עברית" (אני לא יודע אם הציטוט נכון, וגם ייחוסו למישהו מסוים), הוא בור ועם הארץ. שילמד מחדש.

ישראל אעפ"י שחטא ישראל הוא. וגוי ששבת חייב מיתה.

ומי שמקטרג על עם ישראל, שיזכור את דברי הגר"א: "הקב"ה שונא את המקטרגים על בניו ואפילו הקדושים".

ורוב האוכלוסיה בישראל היא מסורתית ומעלה.  וגם האחרים, "תינוקות שנשבו". ב"ה שאחרי 2000 שנות גלות זוכרים שהם יהודים.

ג. והשאלה אינה "ישראלי חילוני מצוי או חסיד שגר בברוקלין", אלא מה קרה לחלק עצום מאלו שגרו באמריקה מול אלו שבארץ.  אלו שהיו באמריקה, אחוז עצום מהם, לאסוננו, בניהם כבר אינם יהודים, כי נולדו לגויות. השמדה של עם ישראל שם, רח"ל.

ו"חסיד בברוקלין" הוא פחות מ"חסיד בארץ ישראל". כך שאין צורך "להשוות" דווקא ללא דתי. שיהיה חסיד בארץ. 

ובארץ יש הרבה יותר שומרי מצוות ולומדי תורה, לא במקרה. ו"אוירא דארץ ישראל מחכים", ו"כיוון שגלו ישראל ממקומם, אין לך ביטול תורה גדול מזה". וגם אם צורת החיים הפרטית של שומר מצוות בחו"ל - קל וחומר בארץ ישראל - קרובה יותר לצורת החיים היהודית הפרטית - הרי שזה רחוק מאד מה"אידיאלי", ויש יתרונות גם למי שסתם בארץ, אעי"פ שפרטית אינו כך. שכך אמרו חז"ל בדבריהם הנוקבים: "בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה" - הלוואי על אדמתם אע"פ שמטמאים אותה"...  רואים שלדעת חז"ל, יותר טוב בארץ כך - מאשר "חרדיות" שנשארת בגלות..

אע"פ שבוודאי חלילה לזלזל בשמירת המצוות הפרטית, ואדרבה, יותר צריך שימת לב בארץ הקדש.

ד. לא דובר על "גאונותם של החרדים הישראלים"..  אי אפשר להכליל. גם לא כל "חרדי" באמת לומד. דובר על כך שההצלחה, עליה דיברת, של תלמידי ישיבות מסויימים, בזמנו, שהתקלקלו והלכו לאוניברסיטאות, לא באה בגלל שידעו, כביכול, עוד שפה.. אלא בגלל הכשרון הלמדני.

ומה שאתה מצטט על "תפיסה מהירה", הוא אשר אמרתי. גם לא נכון ש"לא רגילים ללימודים מסודרים".. לימודים בישיבה הם "מסודרים", אלא שבצורה אחרת מאשר הלימוד האקדמי. לתפוס מתמטיקה, זה כשרון ספציפי לכך. לגבי אנגלית, סביר שאם מתחילים מאוחר יותר, צריך יותר להתאמץ.. אבל זה לא נוגע לנושא העיקרי.

לימוד התורה אינו בשביל שאח"כ יצליח ב"לימודים אקדמאיים"...

החרדים בארה"ב, אין להם ממה לדאוג, בניהם וניניהם יישארו יהודים (הטבלה לקוחה מתוך הסקר שערך מכון Pew):

https://ic.pics.livejournal.com/shaulreznik/522493/211253/211253_original.png

לחרדים בארץ גם הם אין מה לדאוג:

הנתונים האמיתיים: אל תמהרו להספיד את החברה החרדית

שאר המגזרים בשתי המדינות צריכים לדאוג ועוד איך. אני כבר לא מדבר על כך שעבור אותו ישראלי מסורתי מצוי גויה גמורה ששירתה בצבא נחשבת ל"ישראלית" ול"אחת משלנו". 

לגבי הקטרוג על עם ישראל: מי אמר "עם נבל ולא חכם"?

לחרדים באמריקה יש הרבה מה לדאוג...

ראשית, מעצם זה שהם יושבים בגלות. "כיוון שגלו ישראל ממקומם, אין לך ביטול תורה גדול מזה".

וזה גם לא ענין של סקרים; אבות-אבותיהם של המתבוללים שם היום, גם היו "חרדים". נכון שבינתיים יצרו לעצמם קהילות חזקות וכד' - אבל הם בין הגויים, מוטב לא לסמוך על זה.

החרדים בארץ, מעולם לא חשבתי שיש "להספיד" אותם.... אני לא חי מפי מישהו בערוץ 10, וממילא גם לא מופתע כשנתוניו מופרכים... (אם כי יש להעיר, שזה שאדם מגדיר עצמו "חרדי" גם הלאה, סה"כ גם בזה מגוון לא קטן מצד האמת. זה יותר "הצהרת השתייכות חברתית", שכמובן יש לה מאפיינים בסיסיים, לפחות התנהלותיים- חברתיים, מחייבים).

לגבי ישראלי מסורתי מצוי, גויה ש"שירתה בצבא" אינה יהודיה - ולא יתחתן איתה (הרוב).

ומכל מקום - כל זה, לא הנושא עליו דיברנו. דיברנו על הערך העצמי שיש בישוב הארץ עפ"י התורה - וזה לא שייך לסטאטיסטיקות הנ"ל. כמו כן, דיברנו על הכינוי שצוטט כלפי יהודים בארץ ישראל, וגם זה לא שייך לדאגה הנכונה מתוצאות חינוך שאינו חינוך יהודי שרשי. בוודאי שיש דאגה חמורה כזו. אבל זה לא הופך אותם אפילו במקצת ל"גויים". צריך להבדיל בין "הערכת סיכון" לבין איך לכנות אותם במצב הנוכחי. זה לא נקבע לפי סטאטיסקטיות אלא לפי עומק הבנתה של תורה.

לגבי "מי אמר עם נבל ולא חכם".. - הרי יכולת לצטט עוד המון תוכחות מהנביאים. גם הגר"א, שאותו ציטטנו, ידע את זה. יש הבדל מובן: כאשר משה רבנו אומר, נביא אומר, בדבר ה', תוכחה לעם ישראל - זה ענין אחד. מוכיח אותם כדי שיחזרו בתשובה. כאשר סתם מקטרגים על עם ישראל, מכנים אותם בכינויי גנאי ח"ו, אז הציטוט הנ"ל מהגר"א רלוונטי.

לא זו בלבד, אלא אפילו כאשר ישעיהו הנביא אמר "בתןך עם טמא שפתיים אנכי יושב", כתוב שעף אליו אחד מן השרפים ו"רצפה" בידו, ואח"כ "וסר עוונך וחטאתך תכופר". על מה הכפרה? אומרים חז"ל, רצפה - רצוץ פה שאמר דילטוריא על ישראל.  כלומר, כלפיו, הנביא קדוש עליון, היתה הקפדה על כינוי עם ישראל כך.

הלימוד מובן.

יוצרת השרשור בהחלט יכולה להשתלט על הצרפתית תוך כמה שנים, בעזרת בעלה ובאמצעות כלים כאלה ואחרים. שוב, אני מביא את הדוגמה של אשתי, צברית דוברת עברית, שלמדה להבין - וגם לדבר פה ושם - רוסית בזכות שיחותיי עם הילדים.

כזכור, אין ידע מיותר: הרוסית אכן עזרה לאשתי בכמה וכמה הזדמנויות (למשל, היא הייתה בצד המזרחי של גרמניה, נכנסה לחנות, והתברר לה כי המוכרת לא יודעת אנגלית, אבל כן יודעת רוסית).

הם יודעים קצת עברית, כמקובל אצל יהודים; זו שפה של כל עם ישראל..

היא לא יודעת כלום משפתם - אז ישתדלו להכניס מידי פעם דברים בעברית.

מה גם שזה כשבאים ארצה. יש להניח שבחו"ל היה ההיפך..

ותספיק לנו שפה אחת

הייתה יודעת עברית יותר מגמגומים של התפילה בעברית, הייתי מצפה מהם שישתדלו לדבר עברית לידי.
אני מבינה ששוטף זה נורא קשה אבל כן לספר בעברית על מה הדיון...

מן הסתם הם יודעים עברית ברמה בסיסית לפחות, אז הם צריכים לדבר בשולחן בעברית, לפחות חלק ניכר מהזמן שלא תרגישי יוצאת דופן

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.

בהצלחה!

זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם