ולמרות שצרפתים לא אוהבים לדבר אנגלית, רובם מבינים אנגלית

זה משהו תרבותי כזה שיש להם איזה גאווה בשפה שלהם.

מצחיק שגם יהודים שותפים לזה כשיש להם את השפה שלהם- עברית

יש סיפור על ביאליק וחברו שטיילו בת"א ודיברו יידיש להנאתם. נציג של "גדוד מגיני השפה" עצר לידם ותהה, מדוע הם עושים שימוש בשפה זרה. "לך לעזאזל!" הגיב בילאיק בעברית צחה. 

חבל לתת לזה להעיב על הקשר או על המפגשים ביניכם

גם כשיהיו ילדים זה בטח יהיה שונה 

המשפחה של בעלי אמנם דוברי אנגלית,

ואני לא שולטת כ"כ גם אחרי 6 שנים כמעט...אבל אני מכירה את ההרגשה הזאת שיושבים בשולחן שבת ולא משתתפים בשיח.

אז כמה הצעות שעלו לי---

יש לך אפשרות לנסות ללמוד את השפה אפילו ברמה הבסיסית? שבעלך ילמד אותך לדוגמה, יכול להיות נחמד אם יש לכם כח 

ומה איתם? אולי אפשר לנהל איתם שיחה באנגלית לפחות? אם את יודעת כמובן לדבר

אולי לתפוס לפחות מישהי אחת נחמדה אחות/גיסה ולנסות לפתח איתה קשר בעברית,ודרכה להגיע לאחרים

ועוד הצעה, שבעלך ישב עם ההורים שלו ויסביר להם את המצב, עד כמה זה לא נעים שאין קשר ושיחה נורמלים, ושיבקש מהם להעביר את זה למשפחה. בתקווה שיש הבנה בצד השני...אני חושבת שאם הם יהיו מודעים למצב וישימו לב, הם יוכלו לנהל את השיח לכיוון שפת הקודש

בהצלחה!!

אני לא מסוגל לשמוע  לאנגלית סתם ככה.

כלומר - אני מסוגל להקשיב. במאמץ רב ובריכוז עילאי.

אבל גיליתי (בעבודה) שכשמדובר במיילים או בכתב אני הרבה יותר זורם. משתדל להקשיב מדי פעם כשאני מסוגל ובעיקר מתייחס בכתב.

הוריי יודעים עברית בסיסית ביותר. אלא מה, אני מדבר עם ילדיי אך ורק ברוסית, ואשתי למדה תוך כדי  

את יכולה לעשות חברותא עם בעלך, שילמד איתך חומש בצרפתית, את התוכן הרי את מכירה. כמו כן, לימוד שפה זרה בעידן של עשרות אפליקציות כמו Duolingo, הוא דבר לא כל כך מסובך.

אבל כן, רוב האנשים עדיין דופקים את הראש בקיר וסבורים כי רק איזשהו קורס יקר עם מורה מדופלם ידחפו להם את השפה הנלמדת היישר אל תוך האונה הימנית של מוח

קראתי לא מעט מחקרים על לימוד שפות, כמו כן, התעניינתי באופן הוראת השפה ב-FSI, ביה"ס המשמש את הסגל הדיפלומטי של ארה"ב. בין היתר, נדרש מהתלמידים לשנן בעל פה את כל הדיאלוגים שמופיעים בספר הלימוד. למחרת המורה בוחר באקראי כמה תלמידים, ועליהם "להמחיז" את הדיאלוג מילה במילה. גם הדקדוק נלמד ב-FSI לא באופן תלוש (I am, you are, he is), אלא מתוך טקסטים. 

הדרך הקלה (הבדוקה והמנוסה) היא להוריד ספר אלקטרוני שהתלמיד קרא בעבר בשפת האם שלו. באפליקציה כגון AlReader יש אפשרות להשתמש במנוע הדיבור של Google להשמעת הטקסט. שומעים משפט, חוזרים אחריו, מעתיקים אותו למחברת, ושוב חוזר חלילה. בזמן הפנוי מאזינים לספר הנ"ל מתחילתו ועד סופו.

למדתי קצת רוסית דרך חברים צרפתית כמה מילים דרך סרטים אבל השפה של אישתי לא נקלטת בראש

ראשית, נעמוד על מס' שעות הלימוד שמבטיח שליטה בינונית בשפה. לדובר אנגלית נדרשות 1100 שעות כדי ללמוד עברית*. קרי, אותו היקף דרוש לדובר עברית שלומד אנגלית. האם בתיכון מגיעים להיקפים הללו? לכל היותר, לחצי או לשליש.

כמו כן, שיטת ההוראה בבי"ס מצוי היא פסיבית: המורה עומד ליד הלוח, הילדים מעתיקים. מדי פעם הוא שואל שאלות, אבל לא ממש מנהל שיחה של כולם עם כולם, על טהרת השפה האנגלית ובמגוון הנושאים הקיימים. שלא לדבר על כך כי בין שיעור לשיעור התלמידים לא ממש עוסקים בהקשבה יומיומית לאנגלית מדוברת ובקריאת ספרים.

שינון מבנים דקדוקיים במקום לימוד תוך כדי דיבור והיעדר מגע עם השפה מביאים לשליטה מועטה בה**

*Language Difficulty Ranking | Effective Language Learning

**I not speak English

הוריי למדו באולפן, והשליטה שלהם בעברית מוגבלת עד מאוד. לעומת זאת, היו להם חברים שמהיום הראשון הלכו לעבוד, בצוות של דוברי עברית ילידיים, ותוך שנה-שנתיים השפה הייתה שגורה בפיהם.

אני למשל ביקשתי מבעלי גם עכשיו כשעוד אין ילדים שכן ידבר איתי לפעמים בשפה שלו כדי שאני אשמע את הצלילים וכשיבואו הילדים שיעשה טובה וידבר איתם בשפה שלו וככה אני אלמד.

למה הוריי לא ילמדו עברית? מאותה סיבה שאני ואת/ה ברגע זה מכלים את זמננו על דיונים ברשת במקום ללמוד תורה מרבית האנשים מחפשים קיצורי דרך: אם יש אפשרות להסתדר ללא ידע כזה או אחר, הם יסתדרו בלעדיו.

שוב, אניח גם כאן את תמונת השער של "שביעי":

Play your way to a new language with Mondly

לא צריך יכולת גבוהה, בתי בת ה-7 התחילה עם דואולינגו, אח"כ התקדמה לקריאת סיפורים פשוטים

ברור שכל שפה בנויה עפ"י האופי של העם שבו התייצרה. היא מבטאת משהו, בכל צורתה .

וכאשר ילדים מדברים בעיקר רוסית, כשפה ראשונה, במקום עברית - השפה שלנו - זה משפיע משהו גם על המנטליות.

וכבר כתבתי להלן, שאכן העברית של היום היא ממש גם לשון הקדש, וגם המשך ישיר של לשון הקדש.

אפילו ייהודים בגלות, היו לומדים באופן בסיסי, ב"חיידר" או אצל המורי, קמץ א -אָ...  תמיד ידעו שהשפה "שלנו", הבסיסית והאמיתית, היא עברית. ידעו שמה שבינתיים, זה דיעבד, כמו שהגלות זה דיעבד. ואפילו שם, לא נמנעו מ"לשונות יהודיות" שהיו ואריאציות של השפות המקומיות, שיהודים הרגישו בהן יותר "בנוח", יותר מבטא אותם.

שכן אשתי ואני מדברים איתם בהיקפים זהים. אגב, ההשערות בדבר המנטליות שכביכול נקבעת ע"י שפת הדיבור, הן השערות שאינן מבוססות דיין (יש ויכוח, למשל, בין ד"ר לרה בורודיצקי לבין ד"ר אסיה פרלצווייג).

אני רואה יתרון אדיר בכך שילדיי יודעים רוסית. אין מה לעשות, עם הכמות באה האיכות: יש עשרות ואף מאות סופרי ילדים רוסיים, ברמה של לוין קיפניס ושות' ואף למעלה ממנו. הכול נגיש ובחינם, כולל סרטי אנימציה, ספרים, לומדות ועוד. 

(עוד לפני אלו שהזכרת..)

לי זה ממש ברור לחלוטין, שזה כך. לא אומר שבאופן קריטי שלא ניתן לבחירה, אבל בוודאי השפעה. ובוודאי שאשרי ילד שגדל על לשון הקדש. זו דעתי.

[ואני לא שולל "יתרון" שיש בידיעת שפה נוספת. דיברתי על מה גדלים כ"שפת אם"... אולי טוב שהאמא היא זו שמדברת עברית.. אגב, אני חושב שגם ליודעי עברית בלבד, יש כיום ספרות טובה ונגישה. גם השאלה של "מבחר  התרבות", זו שאלה שכל אחד יכריע לעצמו]

אני נשואה כחצי שנה, ואני כל הזמן מנסה ללמוד כדי שבפעם הבאה שנפגש נצליח להבין קצת יותר מטכני בסיסי...

כמה פעמים בשנה את נפגשת איתם?

זה הדבר הכי טוב שיש לעשות..

לא אשמתך, אין לך מה "להיסגר". פשוט טכנית את לא יכולה לדבר.

אז אני מציע שכל פעם שהם ישאלו, מתי תלמדי - אתם תענו בשלוה: מתי תתחילו לדבר עברית כשאני נמצאת...

מניח שבתור אנשים הגונים, יבינו עם הזמן שזה לא הגון. אי אפשר לדרוש ממך ללמוד שפה חדשה..

אבל בהיות שהם מבינים עברית בסיסית, והיא בכלל לא מבינה את שפתם - 

אז יש לקוות שלפחות חלק מהשיחה ינהלו בעברית.

ללמוד שפה חדשה, דומני שקשה יותר..

עם ישראל במרבית שנותיו דיבר את שלל השפות הזרות (שלא להזכיר את הארמית, שפת הגמרא האולטימטיבית). אין שום "כיוון נכון", העברית המודרנית היא לא לשון הקודש.

שאביא את "אוצר לעזי רש"י", עם התרגומים לצרפתית עתיקה שהוא ביצע עבור קוראיו? אני חוזר ואומר: עם ישראל ומנהיגיו הרוחניים דיברו את שלל השפות הקיימות, ואף יצרו בהן (רמב"ם, רס"ג ועוד). אין שום פסול בלהמשיך להשתמש בשפה שהכי קרובה לליבו של הדובר החוצניקי.

אפרופו, ראיתי כמה משפחות של עולים שוויתרו על הקניית שפה זרה לילדיהם. לבי מתמלא חמלה למראה הסבים והסבתות שמתנסחים כמו באבא לובה מ"ארץ נהדרת" וגורמים לגיחוך טבעי אצל הנכדים.

הרי רש"י כתב את כל חיבורו בעברית. איך אפשר להפוך כך את הדברים?..

מזה שרש"י כתב שמות צמחים וכד' בצרפתית, רואים שכאשר היה מדובר במינוחים של דברים ממשיים שהכירו מהחיים שם, הביא את השמות המקובלים שם, כדי שיבינו ממה שמכירים, שבצרפת היה נקרא בשפת המקום.

אדרבה, הפלא העצום הוא, איך עם ישראל - ובוודאי מנהיגיו הרוחניים, תמיד ידעו שלשון הקודש היא שפתנו. מעל הכל. נכון שביום-יום השתמשו גם בבליל של שפות, בין שפות מקומיות, בין שפות ששימשו את היהודים (אידיש, לאדינו וכד'), אבל השפה שהיתה מכנה משותף של כולם, היתה השפה שלנו, לשון הקודש.

רוב חיבורי גדולי ישראל, ראשונים ואחרונים - המוחלט - חובר בעברית. אלא מאי? שכאשר מאד רוצים "להוכיח" משהו אז אפשר להביא ראיות מהיוצא מהכלל. אבל הוא מלמד על הכלל.

היו חשבונות אצל כאלה שהזכרת, לחבר דברים מסויימים בערבית, בגלל מה שהמון העם היה בקי.

הרמב"ם עצמו - כשחיבר את חיבורו העיקרי, משנה תורה, חיברו בעברית. בגלל עוצם עניינו.

שפה שה' נתן בה את התורה, שרבותינו החזיקו בה בכל הדורות, למרות הקושי העצום לשרוד אלפיים שנות גלות, פתאום כך "לזלזל" בה בצורה "מעין- רפורמית" כזו?.. כאילו, מה הענין....

ב"ה, חזרנו לארץ - אז האילוץ להשתמש בשפות זרות, פרח מאיתנו.

ו"משפחות שלעולים שויתרו על הקניית השפה לילדיהם"... עליהם צריך לרחם. אם מביאים ראיה מאיזו תכנית טלויזיה, שב"ה לא ראיתיה מעולם, אז אפשר הבין לאיזה מסקנות יכולים להגיע..  [אגב, יש גם יהודים ש"ויתרו" על להישאר בארץ ישראל.. לא חוכמה כ"כ גדולה]

מי שלא מקנים לידיהם את שפתנו, אז לא רק שמזיקים לילדיהם, כי זו השפה שכולם מדברים כאן, אלא גם מונעים מהם לחזור אל מה ששלנו. אל לשון הקדש. רחמנות.

ואני לא רואה נכדים ש"מגחכים" כי סביהם לא מדברים עברית שוטפת. מי שחושב שזה "טבעי", שיבדוק את החינוך שרוצה לתת. כמו כאלה שלועגים לעולים, גם צעירים, כי עדיין העברית שלהם לא מושלמת. איזה צורה היא זו?..  ו"בגלל זה" לא ללמד עברית? ר"ל.

והעברית של היום, היא לגמרי המשך של לשון הקודש. חבל להמציא תיאוריות. מילים שאנו מדברים, נמצאות בתורה, נמצאות במשנה - וכמו כל דבר שחוזר לחיים, אז יש גם התפתחות שממש שייכת לענין, על פי כללי הלשון העברית ודקדוקה.  וגם התורה שבע"פ שאנו לומדים - היא אותה תורה, למרות שדנים בה על מעליות טלפונים ועוד, לא היו בזמן מתן תורה..

נכון שיש גם ביטויים חדשים (שרובם הם בעצם הטיות של דברים קיימים), אבל בכללי, הבסיס הוא לגמרי לשון הקדש.

וודאי שיש לה מעלה על כל שפה אחרת, וודאי שהיא "מועדפת", וודאי שצריך לחזור אליה.

מצער שבכלל צריך לומר דברים כ"כ פשוטים. גם זו תוצאה של הגלות הממושכת.

1. ידיעת השפה האנגלית, למשל, היא הכרחית היום לכל מי שרוצה לעבוד בעבודה נורמלית

2. שליטה בכמה שפות משפרת יכולות קוגניטיביות. לא פלא שכל מיני בחורי ישיבה מעיירות ליטא ובלארוס בראשית המאה הקודמת הצליחו להתקבל לאוניברסיטאות וינה ופריז. מי שיודע יידיש, עברית ושפה מקומית כלשהי, לא יתקשה לקלוט שפה נוספת.

אגב, ראיינתי בזמנו את פרופ' יעקב פרידמן מ"מכון לב", יהודי יר"ש שאחראי להכשרת הסטודנטית החרדים. הוא ציין שהמרחב החד-לשוני המאפיין את ישראל, פוגע באותם הסטודנטים ומקשה עליהם ללמוד אנגלית.

3. גם הרבנים שכתבו שו"תים וחיבורים תורניים אחרים בעברית, דיברו עם בני ביתם ביידיש או בשפת המדינה.

4. העברית המודרנית היא המשך מלאכותי למדיי של שפת התנ"ך והמשנה. חז"ל היו מאמצים מילים זרות (אטליז, מטרופולין) במקום להקים אקדמיה שבה מומחים מלומדים ממציאים מילים ומכריעים ע"י הצבעה.

לא היינו כאן. מסתבר שגם אתה לא היית עולה לכאן. בלי "אידאולוגיה", לא הינו מחזיקים בתורה ח"ו.

ב. ב"ה שהיום ה"אידיאולוגיה" היא כבר הכי פרקטית. אנחנו לא חיים בזמן של אליעזר בן יהודה. עברית היא השפה הטבעית והמדוברת שלנו.

ג. לא דיברנו נגד לימוד אנגלית למי שצריך - זה לא הנושא - אם כי יש הרבה עבודות שאפשר להסתדר בהם גם בלי זה.

ד. לומר ש"בחורי ישיבות" בליטא הצליחו כי ידעו גם אידיש חוץ מעברית.. זה ממש "להנדס את המציאות"...  לקלט צרפתית, בגלל שיודעים גם אידיש, זה לגמרי לא הענין. אלא, הבחורים הללו, שלא היו ה"שפיץ" של הישיבות.. למדו גמרא מגיל צעיר, אז היתה להם יכולת קוגנטיבית טובה.  

גם היום, בעלי חברות הייטק שמשלבים בהם כאלה שלמדו בישיבות, מעידים על הצלחה מהירה, לא בגלל "ידיעת שפה", אלא בגלל החשיבה התלמודית שקדמה.

ה. הרבנים שכתבו חיבורים בעברית - וזה הרוב המוחלט - דברו כנראה בביתם ב"לשון היהודית" המקובלת, בדרך כלל. יידיש, לאדינו וכד'.  היו כאלה שהידרו בשבת לדבר רק לשון הקדש.  מכל מקום, זה לא ראיה לכלום. היו שם, העברית לא היתה "שפה חיה" ביום-יום, בגלל המצב המאולץ של הגלות, אז נשארה יותר בתחום התורה והתפילה. אבל שמרו עליה בכל תוקף. באופן שקשה לתפוס איך.

היום ב"ה חזרנו לארץ, והעברית - כמו כל עם ישראל - חזרה לתחיה. צריך לשמוח בכך מאד.

ו. לומר שהעברית של היום היא "המשך מלאוכתי למדי" של לשון הקדש, זו פשוט הכחשה של המציאות. ב"ה, אנחנו מכירים עברית מילדותנו, וגם את המקורות בעברית - המשך אחד. יש כמובן צורות התבטאות שונות לכל תקופה, כמו שיש "לשון מקרא" ו"לשון חכמים", כדביר חז"ל. מעולם הם לא העלו לומר בגלל זה שזו כאילו שפה אחרת.

חז"ל לא "אימצו מילים זרות", אלא השתמשו גם בהן, במיעוט. וגם זה בעיקר כשהיתה כבר השפעה זרה בארץ, או בבבל. ושיבחו את אמתו של רבי, שידעה לשון קדש מדוקדקת, עפ"י המקורות..

אני גם לא "משתגע" מהאקדמיה (מילה זרה) ללשן העברית.. אבל תלוי במה מדובר. כאשר מדובר להמציא מילים לדברים חדשים, עפ"י המקורות והדקדוק שלנו - הרי זו עבודה יפה. פיתוח טבעי. כמו שגם תורה שבע"פ מסיקה מהמקורות אל המציאות ההווית.  כאשר מדובר סתם "להמציא" מילה, אם יש דבר כזה, אז אכן מי שָמם?..

אז כן, קמה לה מדינת ישראל, והיום האוכלוסיה החילונית שלה עונה על הגדרתו של יעקב עמידרור: גויים דוברי עברית. אם נחזור לנקודת המוצא, והיא התורה ומצוותיה, מי קרב יותר אל דמות היהודי ה"אידיאלי", עפ"י היהדות, ישראלי חילוני מצוי, או חסיד שגר בברוקלין?

גאונותם של החרדים הישראלים מוטלת בספק אף היא, ואני שוב מצטט את פרופ' יעקב פרידמן: החרדים כן מצליחים בלימודי המשפטים (כי פלפול), כן יש להם תפיסה מהירה, אבל הם לא רגילים ללימודים מסודרים, קשה להם לספוג את המתמטיקה והאנגלית גם יחד.

ב. מי שקורא ליהודים "גויים דוברי עברית" (אני לא יודע אם הציטוט נכון, וגם ייחוסו למישהו מסוים), הוא בור ועם הארץ. שילמד מחדש.

ישראל אעפ"י שחטא ישראל הוא. וגוי ששבת חייב מיתה.

ומי שמקטרג על עם ישראל, שיזכור את דברי הגר"א: "הקב"ה שונא את המקטרגים על בניו ואפילו הקדושים".

ורוב האוכלוסיה בישראל היא מסורתית ומעלה.  וגם האחרים, "תינוקות שנשבו". ב"ה שאחרי 2000 שנות גלות זוכרים שהם יהודים.

ג. והשאלה אינה "ישראלי חילוני מצוי או חסיד שגר בברוקלין", אלא מה קרה לחלק עצום מאלו שגרו באמריקה מול אלו שבארץ.  אלו שהיו באמריקה, אחוז עצום מהם, לאסוננו, בניהם כבר אינם יהודים, כי נולדו לגויות. השמדה של עם ישראל שם, רח"ל.

ו"חסיד בברוקלין" הוא פחות מ"חסיד בארץ ישראל". כך שאין צורך "להשוות" דווקא ללא דתי. שיהיה חסיד בארץ. 

ובארץ יש הרבה יותר שומרי מצוות ולומדי תורה, לא במקרה. ו"אוירא דארץ ישראל מחכים", ו"כיוון שגלו ישראל ממקומם, אין לך ביטול תורה גדול מזה". וגם אם צורת החיים הפרטית של שומר מצוות בחו"ל - קל וחומר בארץ ישראל - קרובה יותר לצורת החיים היהודית הפרטית - הרי שזה רחוק מאד מה"אידיאלי", ויש יתרונות גם למי שסתם בארץ, אעי"פ שפרטית אינו כך. שכך אמרו חז"ל בדבריהם הנוקבים: "בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה" - הלוואי על אדמתם אע"פ שמטמאים אותה"...  רואים שלדעת חז"ל, יותר טוב בארץ כך - מאשר "חרדיות" שנשארת בגלות..

אע"פ שבוודאי חלילה לזלזל בשמירת המצוות הפרטית, ואדרבה, יותר צריך שימת לב בארץ הקדש.

ד. לא דובר על "גאונותם של החרדים הישראלים"..  אי אפשר להכליל. גם לא כל "חרדי" באמת לומד. דובר על כך שההצלחה, עליה דיברת, של תלמידי ישיבות מסויימים, בזמנו, שהתקלקלו והלכו לאוניברסיטאות, לא באה בגלל שידעו, כביכול, עוד שפה.. אלא בגלל הכשרון הלמדני.

ומה שאתה מצטט על "תפיסה מהירה", הוא אשר אמרתי. גם לא נכון ש"לא רגילים ללימודים מסודרים".. לימודים בישיבה הם "מסודרים", אלא שבצורה אחרת מאשר הלימוד האקדמי. לתפוס מתמטיקה, זה כשרון ספציפי לכך. לגבי אנגלית, סביר שאם מתחילים מאוחר יותר, צריך יותר להתאמץ.. אבל זה לא נוגע לנושא העיקרי.

לימוד התורה אינו בשביל שאח"כ יצליח ב"לימודים אקדמאיים"...

החרדים בארה"ב, אין להם ממה לדאוג, בניהם וניניהם יישארו יהודים (הטבלה לקוחה מתוך הסקר שערך מכון Pew):

https://ic.pics.livejournal.com/shaulreznik/522493/211253/211253_original.png

לחרדים בארץ גם הם אין מה לדאוג:

הנתונים האמיתיים: אל תמהרו להספיד את החברה החרדית

שאר המגזרים בשתי המדינות צריכים לדאוג ועוד איך. אני כבר לא מדבר על כך שעבור אותו ישראלי מסורתי מצוי גויה גמורה ששירתה בצבא נחשבת ל"ישראלית" ול"אחת משלנו". 

לגבי הקטרוג על עם ישראל: מי אמר "עם נבל ולא חכם"?

לחרדים באמריקה יש הרבה מה לדאוג...

ראשית, מעצם זה שהם יושבים בגלות. "כיוון שגלו ישראל ממקומם, אין לך ביטול תורה גדול מזה".

וזה גם לא ענין של סקרים; אבות-אבותיהם של המתבוללים שם היום, גם היו "חרדים". נכון שבינתיים יצרו לעצמם קהילות חזקות וכד' - אבל הם בין הגויים, מוטב לא לסמוך על זה.

החרדים בארץ, מעולם לא חשבתי שיש "להספיד" אותם.... אני לא חי מפי מישהו בערוץ 10, וממילא גם לא מופתע כשנתוניו מופרכים... (אם כי יש להעיר, שזה שאדם מגדיר עצמו "חרדי" גם הלאה, סה"כ גם בזה מגוון לא קטן מצד האמת. זה יותר "הצהרת השתייכות חברתית", שכמובן יש לה מאפיינים בסיסיים, לפחות התנהלותיים- חברתיים, מחייבים).

לגבי ישראלי מסורתי מצוי, גויה ש"שירתה בצבא" אינה יהודיה - ולא יתחתן איתה (הרוב).

ומכל מקום - כל זה, לא הנושא עליו דיברנו. דיברנו על הערך העצמי שיש בישוב הארץ עפ"י התורה - וזה לא שייך לסטאטיסטיקות הנ"ל. כמו כן, דיברנו על הכינוי שצוטט כלפי יהודים בארץ ישראל, וגם זה לא שייך לדאגה הנכונה מתוצאות חינוך שאינו חינוך יהודי שרשי. בוודאי שיש דאגה חמורה כזו. אבל זה לא הופך אותם אפילו במקצת ל"גויים". צריך להבדיל בין "הערכת סיכון" לבין איך לכנות אותם במצב הנוכחי. זה לא נקבע לפי סטאטיסקטיות אלא לפי עומק הבנתה של תורה.

לגבי "מי אמר עם נבל ולא חכם".. - הרי יכולת לצטט עוד המון תוכחות מהנביאים. גם הגר"א, שאותו ציטטנו, ידע את זה. יש הבדל מובן: כאשר משה רבנו אומר, נביא אומר, בדבר ה', תוכחה לעם ישראל - זה ענין אחד. מוכיח אותם כדי שיחזרו בתשובה. כאשר סתם מקטרגים על עם ישראל, מכנים אותם בכינויי גנאי ח"ו, אז הציטוט הנ"ל מהגר"א רלוונטי.

לא זו בלבד, אלא אפילו כאשר ישעיהו הנביא אמר "בתןך עם טמא שפתיים אנכי יושב", כתוב שעף אליו אחד מן השרפים ו"רצפה" בידו, ואח"כ "וסר עוונך וחטאתך תכופר". על מה הכפרה? אומרים חז"ל, רצפה - רצוץ פה שאמר דילטוריא על ישראל.  כלומר, כלפיו, הנביא קדוש עליון, היתה הקפדה על כינוי עם ישראל כך.

הלימוד מובן.

יוצרת השרשור בהחלט יכולה להשתלט על הצרפתית תוך כמה שנים, בעזרת בעלה ובאמצעות כלים כאלה ואחרים. שוב, אני מביא את הדוגמה של אשתי, צברית דוברת עברית, שלמדה להבין - וגם לדבר פה ושם - רוסית בזכות שיחותיי עם הילדים.

כזכור, אין ידע מיותר: הרוסית אכן עזרה לאשתי בכמה וכמה הזדמנויות (למשל, היא הייתה בצד המזרחי של גרמניה, נכנסה לחנות, והתברר לה כי המוכרת לא יודעת אנגלית, אבל כן יודעת רוסית).

הם יודעים קצת עברית, כמקובל אצל יהודים; זו שפה של כל עם ישראל..

היא לא יודעת כלום משפתם - אז ישתדלו להכניס מידי פעם דברים בעברית.

מה גם שזה כשבאים ארצה. יש להניח שבחו"ל היה ההיפך..

ותספיק לנו שפה אחת

הייתה יודעת עברית יותר מגמגומים של התפילה בעברית, הייתי מצפה מהם שישתדלו לדבר עברית לידי.
אני מבינה ששוטף זה נורא קשה אבל כן לספר בעברית על מה הדיון...

מן הסתם הם יודעים עברית ברמה בסיסית לפחות, אז הם צריכים לדבר בשולחן בעברית, לפחות חלק ניכר מהזמן שלא תרגישי יוצאת דופן

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?