אחרי דייט אחד
גיליתי שכנראה יש נורמה חדשה-
לנסח הודעה יפה ולשלוח בוואטסאפ.
זה ממש לא נעים לקבל את זה בהודעה...
מרגיש לי שאנשים לא יודעים היום לדבר
הכל בוואטסאפ
לא יכולים לכבד אפילו בשיחת טלפון קצרה?
וזה לא משנה אם אני הייתי רוצה להמשיך או לא (הרגשתי לא נעים לקבל את ההודעה גם כשלא רציתי כ"כ בעצמי להמשיך)
זה פשוט מסתכל ומייאש, נמאס לי מתעשיית הדייטים.
לפעמים יש לי תקופות כאלה, שאני יוצאת עם הרבה בחורים וכל אחד פגישה אחת- שתיים.
וזה שוחק ברמות מטורפות!
זה באמת לא נעים כשמסיימים בהודעה.
גם אם זה אחרי פגישה אחת וגם אם את בעצמך לא רצית להמשיך.
אני זוכרת שתמיד אחרי פגישה ראשונה הייתי ממש בלחץ.
אבל הייתי מכינה את עצמי שיכול להיות שהבחור יגיד שהוא לא מעוניין להמשיך
והגיוני שאני אפגע
ואז הייתי חושבת לעצמי איך אני מרגישה כשאני נפגעת
ואז..
חושבת כמה זמן פחות או יותר הגיוני להרגיש את הכאב שבפגיעה
ואז מחשבת את הסיכון מול הסיכוי
הסיכון - יכול להיות שיגידו לי לא, ואני אפגע ואז יומיים יהיה לי קשה.
הסיכוי - אולי זה הבן זוג שלי, האדם שאיתו אני יכולה לבנות בית ולהקים משפחה וזוגיות וכיף גדול ביחד.
היו זמנים שהרגשתי שפשוט אין לי כוחות לקחת את הסיכון בשביל להינות מהסיכוי ובזמנים כאלה פשוט וויתרתי, עד שהרגשתי שיש לי מספיק כוח לחזור ולצאת שוב.
אם את מרגישה שחיקה אני הייתי מחכה כי לצאת כשאין כוח מוביל לשחיקה גדולה יותר.
מאחלת לך שבע"ה בקרוב ממש האיש שלך ימצא אותך, בשמחה ובקלות 
מה שיש שחיקה, בגלל הרבה נסיונות של פגישה או שתיים, באמת קשה. אבל זה פשוט כי עוד לא מוצאים את המתאים. "תעשיית הדייטים" עוד עושה חסד במקרים כאלה. כי אם היית צריכה לצאת שבורה אחדי כל בחור, בגלל "שיטות" אחרות, שנסחבות זמן רב ומזיקות היה גרוע בהרבה.
מה שנוגע לפרידה בהודעה, אולי מהענין הקודם, אפשר להסיק גם על זה.
האם הכרחי בכל פעם שמשהו מסתיים אחרי פגישה להתקשר? זה ענין של טעם. יש שיעדיפו כך - ויש בדיוק ההיפך.
אז לכאורה, שכל אחד יעשה כפי שמתאים לו, עם הכי הרבה טאקט, וידון לכף זכות את השני אם עושה ההיפך - שכנראה כך היה נראה לו יותר טוב ומתאים.
אני לא חושבת שלכתוב הודעה זו עוד שיטה/ דרך
לדעתי זה מעיד על משהו עמוק מאוד
על הבעיה של הדור שלנו שלא יודע לתקשר... אנשים לא מנהלים כמעט שיחות טלפון, הכל בוואטסאפ
זה מראה על בעיה כלשהי שקיימת בציבור
ובכלל בעולם
אבל הייתי מצפה מבן אדם דתי להתעלות על הנורמה החברתית המעוותת הזו...
וגם לא לווטסאפ.
השאלה הזו, היתה גם כששלחו רק ס.מ.ס - וגם כשכתבו מכתבים..
זה לא מעיד על "משהו עמוק",
אלא שאלה פשוטה: האם בחור שנפגש עם מישהי שאינו מכיר, ואחרי פגישה או לכל היותר שתיים, הוא או היא החליטו שלא שייך - יותר ראוי ונוח לדבר טלפונית או שמא הודעה מנומסת. וזו שאלה שנכונה גם לבחור ובחורה שעם חבריו וחברותיה, מדברים רק בע"פ/טלפונית.
מי אומר שה"נורמה" הנכונה היא לטלפן? אולי אדרבה, יותר צנוע זה לשלוח הודעה לבחורה שבקושי פגש בה, ואינו מתכוון להמשיך כל קשר איתה? אולי זה פחות מביך את שניהם, והביישנות הזו היא דווקא מידה טובה - ואילו ההיפך, זה מה שלקוח מ"נורמות מעוותות" על היחס בין המינים?
אני חושב שאין בכך מסמרות. זה תלוי באנשים הספציפיים, בהווי שלהם ובהרגשתם.
עובדה שמנסיון אנשים באמת אומרים ששיחת טלפון פחות פוגעת.
ולפעמים צד אחד נקשר יותר מהצד השני (כן, גם אחרי 2 פגישות. זה תלוי באופי הקשר, לא בכמות הפגישות)
יש משהו מאוד מנוכר וזר בהודעה, כמעט עד הרגשה שאני לא מייחס לאדם שמולי חשיבות.
לכן במקרה הזה, הייתי לוקחת בחשבון שאנשים ייפגעו מהודעה, אבל משיחת טלפון במקסימום הם רק יובכו אולי, לכן עדיף שיחה. וככה תמיד אני עושה, וב"ה ב"ה ככה תמיד עשו איתי..
ה"נקשר", יכולה להיות בעיה..
לדעתי, יש לפעמים הבדל בין בנים לבנות בענין הזה.
מבחינת בת, היא משוחחת איתו טלפונית, כמו עם חברה.
אני לא בטוח שאצל כל בחור ישיבה, שאינו בשיח עם בנות ביום-יום, זה כך. לפעמים מבחינתו, אם זה לא - אז מה פתאום להתקשר למישהי "זרה"... יכול להיראות לו אפילו מעליב אותה..
אבל באמת, אם היה מתברר שרוב ככל הבנות נפגעות מדבר כזה, אז היה צריך לנהוג כנראה לפי מה שטוב להן. דהיינו, להתקשר, לומר כמה מילים - ולסיים.
אני כבר שמעתי גם על בנות שכתבו שהיו מתקשרות, אבל מניחות שיהיה גם לו יותר נוח ופחות מביך כך...
אני בטוחה בזה..! וגם ראיתי שבנים כתבו פה שעדיף שיחה..
אבל באמת יש בנים שמעדיפים שאם היא לא רוצה - אז לא לדבר.. מקשה עליהם.
ההיפך הגמור.
סתם לדבר עם בת שהחליט שלא, באופן שיש בו צד "אישי", אין בכך כל ענין.
זה רק מראה מה שאמרתי, עד כמה בנות לא תופסות את ה"ראש" הזה.
שנפגשו על רקע "אישי". לא כמו מוכרת בחנות שאומר לה, מצטער, זה לא מה שחיפשתי...
נפגשו פעם אחת, משוחחים, רואה (נניח) שלא מתאים - אז עצם יצירת הקשר אח"כ בדיבור באופן שמבחינתו הוא "אישי", עם מישהי שכמעט לא הכיר, זה עצמו מה שלא שייך.
אני לא אומר שאצל כולם זה כך, אבל בהחלט יכול להיות כאלה. וזה לא בא מחיסרון.
זה לא משנה אם "יודע עליה".. הבחור, אם אינו נוהג סתם לשוחח עם בחורות, הרי שאם אחרי הפגישה הראשונה ברור לו שזה לא מתאים - אז הוא עשוי לא לרצות לשוחח איתה ישירות על הענין, כי יש בכך משהו של "קרבה".
שוב, לא חייב להיות כך - אבל יכול להיות. וזה ממש לא שייך לחוסר רגישות.
אבל ברור לגמרי, שהפער בין היכולת של בנות לתפוס מציאות כזו אצל בנים כאלה, לבֵינם - הוא כנראה גדול מאד..
[רק בתור משל: אצל כאלה, נניח חוגים מסויימים אצל חרדים, שהכל עובר דרך "שדכנים", לא יעלה על הדעת שהבחור יודיע ישירות לבחורה. ה"מתווך" יעשה את זה. אז יכולים להיות כאלה, שאמנם זה לא עד כדי כך, אבל ה"מתווך" אצלם זו הכתיבה. כמובן, בנימוס, בנתינת הרגשה טובה, אבל בכתיבה. יכולים להיות כאלה. ובת שאינה ממש גדלה בתוך תרבות כזו, תתקשה לקלוט את זה, אם היא רוצה אחרת, כי אינה מבינה "מה הבעיה". ה"ראש" שונה.]
נכון, אם אומרים כן בשיחה, אז למה גם לא להגיד 'לא' בשיחה?
ואני לא חושבת שזה יעשה לבחור נזק רוחני... בדיוק שיחה של 1 וכמה שניות. אולי קצת יותר..
אז רוצים להמשיך. ברור שמדברים.
אבל אם לא, אחרי הפעם הראשונה, אז יש בחורים שעצם ה"תקשורת" הישירה עם מי שאינם עתידים להמשיך איתה, אינה מתאימה להם.
אבל זה ברור, ביחוד לפי תגובות, שבנות ממש לא תופסות "מה הבעיה"....
מה שחשוב, זה לכבד הדדית את ה"ראש" השונה - ולהבין שיש דבר כזה..
זה כמעט מצחיק, עד כמה בכלל לא תופסים את ה"ראש" הזה. צריך להשלים עם זה שיש דברים שהם לגמרי שונים בין בנים לבנות. ויתכן בן מצוין, תורני (אולי דווקא..), עדין, שמה שאצל בת נראה דבר פשוט ו"דרך ארץ", אצלו נראה ממש ההיפך. כדאי להתרגל לכך - תירגול טוב לנישואין.
ומכל מקום, כבר כתבתי מקודם, שאם אכן היה מוכח שאצל רוב-ככל הבנות, זה נתפס כדבר "פוגע", אז מי שזה לא בלתי-אפשרי לגביו, היה ראוי שיסגל לעצמו איזה "נוסח", יתקשר לרגע, ויגרום תחושה טובה.
שהבחורים המאוד תורניים שנפגשתי איתם, היו מאוד רגישים ודווקא היה ברור להם שנפרדים בשיחה..
ולא זוכרת שנפרדו ממני בהודעה.. שדרך אגב, אם זה היה קורה, הייתי אומרת לבחור שזה חוסר רגישות בעיניי...
ועם כל הכבוד לזה שבחורים תורניים לא מדברים עם בנות, גם בחורות תורניות לא מדברות עם בנים , והן עדיין לא רואות את התירוץ לשלוח הודעה בקטע תורני..
לב אוהבאז בסדר, פעם זה היה בהודעות... אבל אני מדברת על תופעה כללית -אנשים לא יודעים לתקשר. ויש הבדל גדול מאוד בין מכתב שכתבו פעם להודעת וואטסאפ של היום.
אולי לפעמים זה נובע מביישנות כמו שאתה אומר
אבל אני מכירה בחורים הכי לא ביישנים בעולם ששלחו הודעה... אז לא תמיד זה התירוץ
אם סתם "בטלנות" כזו מלהתאמץ לדבר.... אז את צודקת.
אבל אני לא בטוח שהפרשנות הזו נכונה לכל מיני מקרים.
לא צניעות במרכאות - ובוודאי לא טיפשות.
הצניעות עצמה היא ערך (שדוחה - כדברי הרב קוק זצ"ל - כמה דברים שהיו טובים מצד עצמם), ושליחת הודעה מנומסת ויפה, אינו "איבוד ערכים", ואף אחד אינו "בעל הבית" להחליט מה ערכי ומה טיפשות..
תלוי באנשים, ברקע, במקובל אצלם, גם באיך הדברים מתפרשים אצל הצד השני - שזה דבר שדי קשה לדעת אחרי פעם אחת שמתראים.
אנ לא כתבתי שזו "טיפשות", ולא שמי שעונה בשיחה זה איבוד ערכים...
אני הסברתי את הצד של הערכים הטבעיים שיכולים להניע צד כזה.
וגם הוספתי, שאם יודעים שבחורה תיפגע מכך - ראוי "להתאמץ" בכל זאת.
זה בדיוק נקרא להביע דעה בלי "ציונים" לההיפך, כל זמן שלא מדובר בדבר קיצוני באופן ברור.
בוגר מאד...
כתבת כל כך נכון וכל כך מדויק!!!!
מסכימה פשוט עם כל מילה.
אז להעביר את זה דרך מי שהכיר, ושכמובן יתנצל בשם הבחור שפשוט מידי קשה לו לעמוד בזה...
לא לכולם נוח לעמוד מול המדויט/ת ולהודיע על החלטה להיפרד, כי: מתביישים, מסמיקים, לא בנויים להיכנס לדיון סטייל "זו לא את, זה אני" וכן הלאה. להבדיל, מאותה סיבה יש מנהלים שמטילים את מלאכת הפיטורים על העוזרים שלהם.
אגב, אחד היתרונות שבשיטת השידוכים, הוא היותו של השדכן מתווך ניטרלי שיכול להעביר הודעות כאלה ואחרות מבלי להתרגש יותר מדי.
מבינה את הבריחה להודעה ואם היא מושקעת ומכבדת זה נראה לי בסדר גמור. והאמת- גם למי שמקבל את ההודעה- יש כאלה שיעדיפו כך מבלי להצטרך להגיב/להיות מובך בשיחה ולמצוא מילים מתאימות.
אם לצד החותך קשה לעשות את השיחה
כמה מביך וקשה פי 2 זה לצד מקבל ההודעה.
אני מנסה לדמיין את זה כמו משהו כבד מאוד מאוד שאני רוצה להוציא ממני
ואז אני זורק על הצד השני ושיתמודד
והצד הנחתך פשוט צריך עכשיו להחזיק את השק הכבד הזה עם עצמו ולהתמודד ואפילו אין לו את הזכות להגיב ולומר משהו בעניין. וכמו ש@אילת השחר כתבה - אתה ודעתך כלום בעיניי.
אני חושבת שזה לא העניין של סיימנו בהודעה או בטלפון
אלא המהות וההבנה שיש כאן אדם מולי והקשר הזה שלו בדיוק כמו שהוא שלי.
ויש לו צד וזכות לומר מה הוא חושב, מרגיש.
יש אנשים שגם בטלפון מסיימים בצורה ממש לא יפה כך שבעיני זה לא באמת משנה.
וחשב שאין התאמה, גם במפגש לא ממש נעים להתחיל להסביר למה אני חושב/ת אחרת או שאני מרגיש/ה רע עם זה וכד' . ואם אני רוצה לומר שגם אני סבור/ה שזה לא מתאים, זה יותר פשוט אבל זה אפשרי גם בהודעה. ובלבד שההודעה תיכתב בצורה מכבדת.
ובשניהם זה לא נעים
התשובה בסמס פוגעת בהם, אבל זה ממש לא מחויב המציאות.
נפתחת כלפי האדם,
נתת מקום בעולם לנפש שלו.
עברת יחד איתו תהליך,
גם אם זה דייט אחד.
כי דייט אחד זה ימים של ציפיה,
זה לעתים סרטים סביב כל סמס
או שיחה שהיתה לפני
או איזה פרט שאמרו עליו/ה.
ציפיה מהולה בחרדה לעיתים
מהרגע הראשון של הדייט,
שלעיתים מתמתקת והופכת
לרגע חיובי מלא אושר.
בקיצור מחול שלם של רגשות
לפחות ככה זה אצל חלקנו
ולסגור את כל זה בטריקת דלת
באבחת הודעה מנוסחת עם אמוג'י
זה עדיין עשוי לכאוב.
פעם הייתי עוגיאחרי דייט אחד וזה היה נראה בסדר גמור.
וזה נראה לי שבנות,לרוב, יעדיפו בשיחה ובנים בהודעה.
לשבת ולשמוע ממישהו בטלפון איך שאתה לא מתאים לו - לא דבר קל לחלק מהאנשים. יש אנשים שנפגעים מזה.
לפעמים הודעה קצרה וקרה בסמס הרבה יותר קלה לעיכול.
בחייכם, זה דייט ראשון... לי הוא נראה חסר משמעות 
אשמח לשאלה שקצת לא נעים לי לשאול.
אני יוצא עם מישהי משהו כמו חודש. הולך אחלה סה"כ, אחלה שיחות, יש צחוקים כימיה ודיבור זורם יחסית.
אבל יש משהו שממש מפריע לי וזה שיש בינינו איזשהו פער באסתטיקה/היגיינה. אני אחד שממש שם לב לדברים וממש רוצה שאישתי תהיה "מטופחת". והיא לא אחת שמתאפרת בכלל, לא לדבר על לק וכל זה.. וגם לבוש דיי פשוט. ואפילו (וממש לא נעים לי להגיד) לא תמיד שמה לב לשערות בפנים…
השאלה מה לעשות עם דבר כזה? אני לא יכול להתעלם מזה.. ברור שגם לי יש עבודה לעשות אבל בסוף יש איזו רמה שאני מצפה ממנה..
שייך בכלל לדבר על זה איתה??
תודה.
זה לא חוסר נשיות ולא חוסר טיפוח
זה סגנון שאוהב את הטבעי והפשוט
(גם אני לא מתאפרת/ לק/ ביגוד פשוט/ לא עוקבת אחרי כל שערה בפנים)
לא חושבת שזה בר שינוי משמעותי
וגם אם היא תעשה שינוי
זה כנראה יהיה עם מחיר אישי גבוה
כמובן לא חייבים להתחבר לסגנון הזה
עניין של טעם
מידי.
משיכה ואסתטיקה הן חלק בלתי נפרד ממערכת יחסים, ובטח כשהמטרה היא קשר רציני ("שאישתי תהיה מטופחת").
בהמשך, כאשר הקשר יתהדק מאוד, ויהיו שיחות נפש עמוקות ושיתוף דברים מאוד אישיים, גם על דברים לא נעימים וכשלונות שהיו לכל אחד באופן טבעי בחיים, תוכל להעלות את הרצון שלך ליותר טיפוח מצידה.
לא שזה יכול לשנות אופי, אבל לנסות אפשר - גם אשתי לא מתאפרת, וציפורניים עושה רק עם לק רגיל (שמחזיק בקושי יומיים…) ולא ג'ל, באירועים מיוחדים.
סגנון לבוש זה גם עניין של אופי, אבל גם עניין של מודעות. ליתר דיוק - ייתכן ומדובר בחוסר מודעות. בגלל המקום והסביבה בו היא גדלה והתבגרה, סביבה מאוד שונה מזו שלך.
כאן אני יכול להעיד על עצמי, שנישואים הביאו לשינוי ושיפור בסגנון הלבוש שלי, בזכות אשתי. באנו כל אחד מסביבה שונה מאוד - היא עירונית, אני מהמושב, בן להורים פשוטים, אבא חקלאי, אמא מורה, באתי מבית מאוד מאוד פשוט .
לאחרונה שמעתי את הפסודקאסט של בן בן ברוך שמארח את הרב ליאור אנגלמן. שיחה ממש יפה ממליץ לשמוע.
כחלק מהשיחה, בן בן ברוך דיבר על כך שבגמר של המונדיאל, לפני 8 שנים, כשנבחרת ארגנטינה הפסידו בגמר אחרי גול בהארכה של נבחרת גרמניה, מסי הזיל כמה דמעות אבל לא בכה יותר.
לעומת זאת, כאשר מרדונה הפסיד בתחילת שנות ה90 במונדיאל בגמר, הוא בכה בכי תמרורים..
ומה הקשר לשידוכים?
שאלו את מסי, איך זה שאתה לא בוכה?? זה אירוע שיא. זה נראה כאילו זה משחק ליגה רגיל לפי התגובה שלך.
אז ענה כך - כאשר בחרתי להיות שחקן של כדורגל מקצועני אז קיבלתי את העובדה שיכול להיות שינוי קיצוני בחיי, עליות מאוד חדות וגדולות, ומצד שני, תהומות קשים ונפילות מטורפות. אז החלטת שאני צריך להיות מאוזן. לא לצאת מגדר הרגיל על כל נפילה או עלייה.
אז בנוגע לדייטים -
עד כמה אתם זהירים ומחכים להדרגה בקשרים ומכוונים את הציפיות?
עד כמה אתם נותנים לעצמכם לחוות את הרגע ואת העליות והירידות הפתאומיות?
אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..
בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם
ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים . תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע
ולכאב /פחד .
ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .
הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .
אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.
זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .
אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.
הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.
בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.
אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.
כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.
האם אני יודע לעשות את זה נכון?
שאלה גדולה.
advfbנראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.
חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם
לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.
משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.
ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.
זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.
אלא -
להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.
כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.
לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!
לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.
לילה טוב לכולם!
ב"ה רק רוצה לעדכן שלפני כשבועיים החלטנו שאנחנו רוצים להתחתן, ביום שלישי הצעתי לה והיום הייתה המסיבת אירוסין שלנו.
תודה לכל מי שעזר לי פה בעבר עם שאלות! הורדתם לי ממש את הלחץ והחרדות לפני הדייטים הראשונים!
אשריכם ישראל! בקרוב אצל כולם!
הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה
לכל עם ישראל בעז"ה
היא טוענת שהרווקות המאוחרת כל כך פושה בדורנו כי אנחנו מחפשים זוגיות עמוקה יותר מאשר מה שהיה בדור הקודם.
לכן עיכוב הזוגיות הוא חלק מתהליך הגאולה של סוג זוגיות אחר עם הקב"ה, וממילא גם בזוגיות שלנו.
מקווה שאני מדייק
מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד,
ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות.
עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה,
וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו.
אבל בתכלס
זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו.
אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.
היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".
ההשוואה עולה מאליה- אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.
מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.
כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).
מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.
ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.
פשוט המציאות השתנתה
ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך
היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר
הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..
אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..
אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר.
גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).
לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.
זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.
לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.
יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.
הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:
על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.
בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.
אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.
קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.
מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.
במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.
כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.
ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.
השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.
ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.
יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן
ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,
ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.
יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון
וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.
יש פער בין דורי מובהק
לטוב ולמוטב
גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,
נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.
שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל
כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים
מלאים ומספקים. איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו
את עבודת השם.
אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים
ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.
וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.
אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.
יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו
יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?
לדעתכם, האם יש לרמת הצניעות והשמירה של בני הזוג השפעה על איכות הזוגיות שלהם?
היא גזירת מלך.
ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים
לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו
כי זה מעבר למוסר טבעי
הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.
(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).
לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.
ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]
למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה
אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲
מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל
אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה
שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.
כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..
אחת. שתיים. שלוש.
נחמד והכל, אבל שום דבר לא זז.
שומע ומספק נתונים יבשים.
לימודים, שירות, משפחה, תחביבים.
סיפורים, סיפורים, סיפורים.
התמונה מתחילה להתבהר.
יש פוטנציאל.
יש היכרות.
אבל אין קשר.
בשביל קשר צריך לדבר, לא רק לקשקש.
אבל בשביל לדבר-צריך לדבר.
ובשביל לדבר צריך להיפתח.
ואני לא יודע לעשות את זה.
שאלות מנחות מצידה היו עוזרות.
אבל היא מחכה.
ואני מבין אותה.
גם לא מציב מולה שאלות בומבסטיות.
לא נעים.
הרי אנחנו לא קשורים.
רק מכירים.
אז מה הלאה?
איך מתקדמים מכאן?
חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?
אבל.
א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.
ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.
הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).
תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר
נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.
השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה.
אין אמת אחת
יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?
אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין
אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ
יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..
זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות
תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח
זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל
הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..
לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד
ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .
אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות
שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה
היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים
בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים
זה גורם לבחורה להיפתח
תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.
בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה
אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.
עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.
לא נדלקו אורות מיוחדים.
לא חשבתי שזה זה.
לא הרגשתי שאני מכירה אותו עידן ועידנים.
עוד אחד, זר, שהחיים שלו משיקים לשלי.
משיקים, כי הוא לא בדיוק הטייפקאסט של מי שיצאתי איתו עד עכשיו. אבל לא היה משהו אחר רלוונטי באופק, אז למה לא לנסות משהו קצת אחר?
עוד דייט ראשון. ושני. ושלישי.
וזה עדיין לא השתנה.
טוב, לא באמת ציפיתי למשהו אחר.
כן, התקרבנו. כן, יצרנו מרחב של כנות. של הקשבה. של כבוד לשוני ביננו. ויש שוני. ויש פערים.
אבל לא רע. אפילו נחמד.
ועוד דייט.
ועוד אחד.
וזה מתחיל להיות רציני, ואני רואה שאני לא שם. לא במקום שהוא נמצא. מסרבת לקבל את זה שיש כאן צעד שצריך לעשות אותו - או לחדול.
פונה לאשת מקצוע. ולעוד אחת. ולעוד אחת. ולעוד אחד. ולעוד אחת. ולעוד אחת. חלקם עזרו יותר, חלקם פחות.
עוברת תהליך עם עצמי, ומולו.
ומחליטה ללכת על זה. לבחור בו כשותף שלי.
מה אני באה להגיד לכם?
לא נפלה עליי איזשהו משהו פתאום. זה בהחלט היה דומה לקשרים רבים אחרים. אבל עבדנו יחד. ועשינו תהליך משמעותי, לבד וביחד. ובחרנו.
כשהוא הגיע, לא הרגשתי בשום צורה שזה זה, שזה שונה מקשרים אחרים.
האם הוא מושלם (ברור שאני לא מושלמת..)? האם הקשר שלנו מושלם? לא. אבל יש בו הרבה כנות ואותנטיות, וזה נראה לי בסיס טוב לצמיחה.
מה עוד?
תיזהרו במה שאתם אומרים. כן, הוא גם נמצא כאן. (וגם אחרים שיצאתי איתם). תחשבו טוב טוב לפני שאתם מפרסמים משהו עם דברים שיכולים לזהות אדם ספציפי - ייתכן שהוא או היא קוראים כאן.
ובשולי הדברים,
אני רוצה להודות לאנשים כאן, שמלווים אותי במסע שלי בשנים האחרונות. הפורום עזר לי בהיבטים רבים, בקשרים רבים, ואני מודה לכם. חושבת שיש לנו הרבה מה ללמוד אחד מהשני, מנקודות מבט אחרות וכו'.
ב"ה אני ממשיכה לפרק הבא במסע החיים, אבל אולי עוד תמצאו אותי פה מידי פעם..
מאחלת לכולם כאן להגיע לזוגיות טובה ומצמיחה, בקצב ובדרך שמתאימים להם.
(איך מגיעים לשם? מה זה זוגיות כזו? יש לכם תובנה, מחשבה וכו' בעניין - אשמח לקרוא כאן).
המון מזל טוב אם הבנתי נכון
ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.
קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.
תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.
מזל טוב🎉🎊
תזרוק אתה את השכל מהחלון
ויהיו כאלה שישתמשו בשכל
מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)
ככה הקב"ה ברא בעולמו
למה?
תזרוק ת'שכל ;)
אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.
השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.
גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.
ובנימה אופטימית זו
וכו'
לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.
תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.
בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)
הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!
מזל טוב גדול
שתזכו להקים בית נאמן בישראל
מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה
מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה
בהערכה גדולה!
התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה
ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..
האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..
אז נשארו רק השטויות.
משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...
משהו שולי × 2
אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)
בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁
מזל טוב ענקי!
שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️
איזה טוב ה' ❤️🏠🩷
תודה על השיתוף הכנה
מלמד דברים חשובים..
שתזכו לבנין עדי עד!
הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..
אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)
ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.
איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.
ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.
ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.
שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.
מזל טוב
נשמע ששניכם מיוחדים.
איזה יופי
יש למה שכתבת רוח נעימה.
של יישוב הדעת.
מסדר את הראש
זה יכול לעזור לך הרבה.
האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,
ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק
הרבה אושר ועושר!
לך מתאים לשאר
כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו
ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .
זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .
אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .
ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך
בלי קשר לתוצאה
תודה על השיתוף
קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!
כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.
בהצלחה רבה!!
מזל טוב!!!
היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?
