לכשרות אחרת?

אז נראה לי שצריך להודיע שזה איסור שהתבטל...

אבל זה נוגע לדיני מכר ולא לאיסור והיתר, שמא יהיה פה מקח טעות כי איסור ממש אין (אלא למי שממש פוסק ככה, הרב יעקב יוסף אומר בזה שאסור וזה מכשיל)

ואתה מאכיל אותו את האיסור, החטאת אותו. ככה שמעתי משיעורים של הרב יעקב יוסף

יתכן שכן, יתכן שלא. אם ההלכה מבטלת את המיעוט הזה מספק הרי שהוא מבוטל ולא קיים.

יש אנשים ששוחטים בפרטיות, הם בוודאי בודקים אחד אחד. ויצא לי כבר לאכול משחיטה כזאת, ואין מה להרחיב על ההבדלים בבשר עצמו.

זה לא דבר וודאי.

על איזה רוב אתה אומר שהתבטל? אתה טוען שלא בודקים שחיטה שחיטה? או שהסכינים נבדקו רק אחת ל...?

וזה לא ודאי בכלל שבכל כמות שיוצאת משחיטה תעשייתית יש איסור שהתבטל, זה ספק. אם זה היה ודאי כמו שאתה מצייר את זה לא היה מתבטל האיסור.

למה אתה חושב שמדינא הוא מתבטל? לא מבטלים איסורים לכתחילה. וכאן זאת מציאות של ספק, לא ודאי.

אם זה ודאי שהיה ביטול, כמו במציאות של המקרה שנשאר בנצלו"ש הזה (אחרת מה יש שיטמטם?), השאלה מתעוררת ויש מקום להגיד שאסור ובטח שיש להודיע לאדם.

על הרב מרדכי אליהו שלא היה אוכל אלא רק מה שנשחט מול העיניים שלו.

לימים שאלתי את בנו, עו"ד שלמה בן אליהו, אם זה נכון וענה שאביו היה תקופה ארוכה צמחוני עד שמצא שוחט ששוחט בסטנדרטים שלו ואכל רק מהשחיטות שלו.

אני לא חושב שיהודי פשוט צריך לחשוש לטמטום, אבל אם אתה רוצה להיות הרב מרדכי אליהו אז אולי יש מקום להחמיר, ואולי עליך גם לשאול את רבך לפני קפיצת מדרגות.

אבל זה לא שייך לעניין.

אני אישית לא חושש לטמטום הזה, ולא חושב שזה סותר את האפשרות להיות גדול דור וכו'.

לגבי החשש של טמטום הנפש, לא אני הבאתי את הדעה הזאת.

ולכן זה לא ממש רלוונטי לדיון.

אם היה ידוע בוודאות שהיה איזשהו איסור, אז היה מקום להגיד שהתבטל ואז היינו נכנסים לדיון לגבי הטמטום בביטול.

אבל כשיש איזו סברה מתמטית רחוקה לומר שיש כאן איסור, לא הגענו בכלל למציאות של ביטול כי אין מה לבטל.

שמא, אולי, בלי שום בסיס לחשד הזה...

שוב, לבשת כובע של סטטיסטיקן, לא פוסק הלכה. אתה לא יכול להשליך מזה להלכה.

יש פה שמא שאינו אפילו ספק הלכתי, ואתה מנסה לגזור ממנו נגזרות הלכתיות לדיני ממונות.

כל-כך גבוה שאי אפשר להמלט מהבעיה עצמה.

לא יודע להגיד לך בוודאות שהסטטיסטיקה הזאת לא נכנסת לשקלול.

למיטב ידיעתי לא. כשנמצאת תרנגולת כמו שציינת לעיל (לא שמעתי על מקרים ספציפיים) אז מבטלים ברוב, לא כשחוששים שמא (אולי אם זה שמא וביטול ברוב להקל אבל זה לא ממש ביטול).

ברור שיש גם כשרויות שנחשבות טובות שיש בהן בעיות, וברור שסומכים על הרבה הקלות כי כמעט שאי אפשר שלא (מכיר אחת ששוחט שלה לא אוכל ממנה, לא אפרט מי). אבל אפשר למצוא כשרויות יותר טובות, כאלה שאפשר לסמוך עליהן בלי להכנס לשאלות הנ"ל שאמרת.

וגם שם הסטטיסטיקה תוכיח שחייבות להיות טעויות.

לדעתי גם אם יעמדו 100 בודקים על כל שחיטה עדיין הסטטיסטיקה תראה שחייבת להיות טעות מתישהו (לכל הפחות בהסתברות אינסופית עם אינסוף התפלגויות).

לא הבנתי את הקושיה מלכתחילה, אתה נגד מי שרוצה להיות חסיד?

שוב, לא מכיר את הדעה שאומרת שיש לחשוש לספקות האלה.

מה שאני יודע על מרן הרב מרדכי אליהו זצוק"ל זה שהוא היה נזהר כלפי עצמו ולא הורה ככה לאחרים (ונראה לי שזה ברור לכל אחד).

כשמגיעים למדרגה של הרב אליהו בפסיקת הלכה כבר אפשר להחמיר בכל מיני חומרות, לא אני ואתה נכנס לעניינים האלה

לא הבנתי את חטאת העוף שאתה מדבר עליה? בגלל המליקה?

אחרת הוא היה מורה ככה לאחרים (וזאת הייתה דרכו של הרב יעקב בד"כ).

זאת מידת חסידות לחסידים.

אתה טוען טענה חדשנית, שלדעתי לא מחזיקה במבחן המציאות ההלכתי, ואף אחד לא טוען אותה כמוך.

לגבי בשר: יש כשרויות שמקפידות יותר על בדיקת השחיטה (בדיקת השחיטה היא לא רק וידוא ליתר בטחון, היא תנאי הכרחי שבלעדיו הבשר נחשב נבלה גם אם אליבא דאמת השחיטה הייתה כשרה למהדרין), שזו פונקציה של זמן וממילא כסף, וכן על תנאי הגידול והמשלוח של הבשר שהם משפיעים על כמות הטרפות (סטטיסטית יש טרפות אבל אין חובה לבדוק טרפות שהסבירות שלהן נמוכה, לצורך העניין בלול עם תנאי גידול ירודים ועבר תובלה גרועה שגורמים לפציעות ותחלואה האחוזים יכולים להיות גבוהים משמעותית ובמקרה כזה יכול להיות שהעופות ייחשבו כספק טריפה ויתחייבו בבדיקות ע''מ להכשיר אותם - מה שלא מתבצע) ואף עושות בדיקות מדגמיות לפני השחיטה. לכן צריך לבדוק שגוף הכשרות אכן מקפיד על הדברים האלה בפועל (הרב שלי עשה בעצמו מדי פעם בדיקות במשחטות ע''מ לברר אם אפשר לסמוך עליהן או לא).

לגבי תרו''מ: מבחינת ההלכה יש גדר של 'נאמן על המעשרות' וברור שסופרים לא עומדים בו, השאלה היא אם גוף כשרות פותר את הבעיה הזו - מאחר ותו''מ בזמן הזה עדיין דרבנן, ומאחר ומדובר בספק אני מקל כשיש גוף כשרות כי ספק דרבנן לקולא (כל שכן שמדובר בתרי דרבנן שכן מדובר על דמאי). כשאני קונה בשוק, אע''פ שאני קונה מיהודי שומר כשרות שאומר שהוא קונה הכל ממקור מפוקח עם כשרות, אני מקפיד לעשר שוב בעצמי בתורת דמאי (ופירות לא קונה בכלל בגלל חשש ערלה).

לגבי השאלה הכללית: עוד לפני התקלות יש את עניין הסטנדרטים - יש כשרויות שמקפידות על דברים מסוימים יותר ויש כאלו שפחות (למשל התנאים של גידול העופות/בהמות). תקלות קורות, השאלה היא אם הן נובעות מרשלנות ונהלים בעייתיים (בד''כ בגלל כסף) במקרה הטוב, או העלמת עין במקרה הרע (כנ''ל) ומה השכיחות שלהן. את טיב ההשגחה צריך לבחון במבחן המציאות, נכון שזה לא פשוט.

(כתבתי באופן עקרוני כי שאלת מה אנחנו נוהגים, וכיום בפועל אני לפעמים מקל יותר מאשר העיקרון שכתבתי לגבי בשר)

אני לא עשיתי בדיקות בפועל (וגם אין לי את הכלים לזה). בזמנו הוא נתן רשימה של כמה כשרויות עליהן אפשר לסמוך, מאוד התרשם מפלייש ואותם בעיקר קניתי.

בגדול אני סומך על כושרות, אבל גם לוקח בערבון מוגבל (יצא לי להיתקל בהוראות שלהם שהעלו תהיות אבל אכמ''ל).

זה שעשו פלפולים גדולים כדי להכשיר בכלל מה שנקרא "שחיטה תעשייתית" זה נכון, אתה מוזמן להחמיר על עצמך להיות צמחוני+דגים אם תרצה אבל אתה לא רשאי לערער על רוב מוחלט של פוסקי דורינו שהתירו.

לא קראת היטב מה שכתבתי... מישהו עירער על כך ש"מותר"?... ותודה על האישור

דיברת על המנעות מצריכת בשר ועוף- למה?

וכן ההמשך, מעיקר הדין יש סטיסטיקות, נכון אבל יש כשרות ויש חותמת ויש מרא דאתרא, אז מה הבעיה? מה אתה צריך יותר מזה? רוצה להחמיר? תפאדל.

אתה מודה לי על האישור של מה, לא הבנתי?

לא היתה אם מותר או אסור, אלא גם אם מותר- עד כמה, איך מתי למה וכו' ראוי לאדם להחמיר לעצמו.

אתה שואל למה?

כי החותמת עם הקישוטים לא תועיל הרבה לנשמה שלך אם מתחתיה יש בשר נבלה וטריפה

למי אכפת מהחותמת והקישוטים? יש לך אישור של המרא דאתרא- הרבנות המקומית- כל הבד"צים זה בונוס.

ומהן אני אוכל, וגם זה אחרי שהבנתי כמה שכל הטענות נגד חלק מהכשרויות הן בכלל אינטרסים כלכליים.

בשורה התחתונה, במיוחד לבני תורה, יש צורך בשר (במיוחד לאור החידוש בזרע שמשון על שיר השירים).

אני יודע להעיד על התקופה שבה הייתי במהלך הבירור והתנזרתי מאכילת בשר שהיא לא הייתה תקופה מוצלחת.

עריכה: כמובן שהלכה למעשה אני מתייעץ עם רבותי. בד"כ עם שניים שמעורים בעניין ומכירים אותי אישית (וכדאי מאוד כשזה מגיע למידות חסידות) ועוד כמה רבנים חשובים שעוסקים בכשרויות, אבל פחות.

כמו שכתבת " השאלה שלך היא האם לסמוך, לא האם לבדוק. מאחר וכך התשובה היא שאני סומך.
בסופו של דבר לדבר אין סוף, בין בכשרות בין בסת"ם בין בקידושי אשה. אם נחשוש לא נסמוך על כלום ולא נוכל להתנהל."

גם גיליתי שהמון מהפקפוקים נובעים מגאווה או שקרים כאלה ואחרים של כל מיני פלונאים (אין קשר משפחתי).

מה גם שאותו אדם שהציף את כל הבעיה הזאת הוא גוזמאי משונה... ואיכשהו הצליח לסחוף את אחד מגדולי המחזירים בתשובה אחריו (הוא כבר הבין את הדמות).

יתרה על זאת, מכל ה"בדיקות" האלה מגיעים הרבה פעמים ללשון הרע, שזה קצת יותר גרוע מלאכול טרפות...

הסמיילי על הקשר המשפחתי

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!