שגרה שוטפת, שגרה ברוכה
לימודים, עבודה ויש גם סיפוק בצידה
ומגיעה הביתה מותשת
נזרקת למיטה, רוצה קצת שקט
אך מחשבה אחר מחשבה מתגנבת
מה יהיה? ומה עוד אני צריכה לעשות?
אולי זה זמן של תפילה?
אולי פשוט לחכות ולקוות?
ואני יודעת שעד שלא תגיע
הלב שלי לא ישקוט מדאגה לא יחדל
ולמרות ששקט פה עכשיו
ואין איש שמפריע
אין לי רגע דל.
מה יהיה אלוקיי?
לא מצליחה לתת לעצמי לנוח ולשקוט
כי כל דקה שקטה
מזכירה לי את גודל הכמיהה
לחבר נפש לטיפות של אהבה
והלב כבר מתפוצץ ולא יכול עוד להכיל
מבקש ליצוק אהבתו ולהיות שם בשביל..
והלא נודע הזה מטריף
ואני יודעת שעד שלא תבוא
לא אמצא לך אף מחליף
לא הסחות דעת, בריחה לעשייה או חברה
יודעת שלא אפסיק ומתפילה ותחנונים לא אחדל
תראה אותי, תרחם ותשמור לי עליו
קרב תשועתי, מהר גאולתי.
כי עד אז אין לי רגע דל.


