תגובה ממש יפה מסתכל במקצוע עצמו...

אבל איך הארץ תראה? ואיך מזג האוויר יהיה בה? והמערכת האקולוגית כולה תשתבש.

לכן ישוב הארץ, לדעתי, הוא כפשוטו. פשוט ישוב הארץ במובן הכי יסודי שלה.

לשבת בארץ, ולעשות אותה ראויה לישיבה.

כגון משקי הבקר ברמת הגולן או שדות הכותנה והחיטה בנגב.
הלוואי והחקלאות הישראלית היתה קשורה אפילו ברמז לחקלאות מקראית ואקולוגיה ארצישראלית.

בשום מקום בעולם ואין אף אחד שיסכים לעבד דונם אדמה תמורת כל כך מעט חיטה כששכר המינימום בישראל רק עולה.

גם ככה להיות חקלאי זה לא מקצוע מכניס מאוד, להגיד לחקלאי לא לרסס בכלל וליצור חקלאות אורגנית אמיתית זה מה שנקרא לחיות בסרט.

מישהו החליט שהנוף של רמת הגולן מזכיר לו את קולוראדו, אז התירו לגדל שם בקר. התוצאות לאקולוגיה, תוך דור אחד, הן קטסטרופליות. תבדוק את איכות המים והמשקע הבקטריאלי של נחלי הגולן. אה, ובנוסף גם הופיעו טורפים טבעיים (מה שכמעט הפך את משק הבקר שם למתקבל על הדעת למרות הכל), דהיינו זאבים, אז פשוט הרעילו אותם עם רעלים שעכשיו ספוגים עמוק בכינרת. גם ככה גידול בקר הוא אסון אקולוגי, אז מילא כשעושים את זה בפאמפאס של ארגנטינה, ששם (נניח) ברמה מסויימת (ליתר דיוק אילו היו מצמצמים את משק הבקר שם בכשבעים אחוזים) זה יכול להתנהל בקיימות אקולוגית. ההתחמקות המיתממת והמגוחכת מלעסוק במשמעות המלאה והממשית של חקלאות, תמיד במעין משיכת כתפיים תמוהה והסטת הדיון לשאלות המזוייפות והמלאכותיות של כסף (כאילו לא הכול גם ככה מסובסד), היא בדיחה שמייתרת את המשך הדיון מכל וכל.

על כל פנים מה כוונתך "חקלאות מקראית"?

חקלאות המדרגות דורשת כוח אדם בעבודת כפיים (אגב בדומה גם לחקלאות האורז המזרח אסיאנית). ככה הוציאו אבותינו לחם מן הארץ, במקום לשתול אינספור עצי זית שהאדמה מתחתם נסחפת ונעלמת ובפרט המינרלים החיוניים בקרקע. זו היתה עבודת האדמה האמיתית, שממש מפוררים את הרגבים בידיים ושותלים על המדרגות וככה האיכר עבד.

אם כבר התנחלויות ויישוב הארץ וכל זה (שאני מאה אחוז בעד אבל נניח שחלק מהציבור נגד) - למה לא תופסים את ההרים, את יהודה, את שומרון, כמשאב "מנהלי" נניח, וחוזרים לעבד כל טראסה (לפחות כל עוד זה בשליטתנו, בלי שום קשר לריבונות או התיישבות)? וזה לא שייך לבעלות, אם אלו אדמות מדינה אז שיזמנו ערבים מקומיים ויעסיקו אותם ויחלקו איתם את התוצרת (וככה אולי גם יהיה להם יותר אכפת מהאקולוגיה של אקוויפר ההר), וכמובן האבטלה בקירבם תרד לאפס אחוזים. שישתלו שעורה ודוחן במקום להיות טרוריסטים מזי רעב בלי לחם ועם תת מקלע מאולתר במחסן. ואם אלו אדמות בבעלות - בין של יהודים בין של ערבים - אז שיחייבו את הבעלים להקצות אותן לחקלאות (כולל אגב גם השטח שבריבונות בפרוזדור ירושלים שכולו מלא בשרידי הטראסות מתקופת המקרא).

בכוונה הבאתי את הדוגמא של משקי הבקר: משוגע מי שחשב שרצועת האדמה של כלום הזו ברמת הגולן יכולה לתפקד כאילו מדובר על המרחבים של הדרום מערב (Southwest) האמריקאי (שגם הם, אגב, כבר כורעים תחת הנטל של גידול אינסוף תירס לבהמות שמצידן מכלות את כל השאר, במקום שזה יישאר רק משק רעייה חופשית כמו בזמן הבוקרים מהמערבונים). אבל בארץ הזאת כאן חקלאות שפויה נעשית ברמת המיקרו בהפיכה דאגנית של כל רגב, ובכוח אדם מסור, אחרת זה חורבן.

בגדול החממות המודרניות מוציאות יותר יבול בהרבה.

איפהשותלים אינספור עצי זית? בהרי יהודה?

הן לא השיטה לרוב הגידול החקלאי. חיטה לא מגדלים בחממות. לא זכור לי שהפסקנו ללוש בצק ושבמקומו מסתפקים בעגבניות ובפלפלים. לגבי זיתים, ובכן שוב, יש רק כיסוי שטח מסויים שבו יש מטעי זיתים (מובן שיותר בשומרון מאשר ביהודה). רק ציינתי שגם לגבי חקלאות העבר, מי שהתמקד במשק הזיתים מצא לאורך הזמנים את האדמה שלו פורייה פחות ופחות, וזו אגב הסיבה ההיסטורית לאדמה חשופה ועקרה בחלק מאיי יוון.

מתוך הפרסום

Impact of Olive Cultivation on Biodiversity in Messenia, Greece

של המחלקה לגיאוגרפיה פיסית באוניברסיטת שטוקהולם ומאת פלישיה קיילסטרום:

Over 85 % of the world's olive plantations are on dry, highly erodible soils and over 50 % are affected by serious erosion, which is considered to be the most urgent environmental problem associated with olive cultivation (Beaufoy 2001, Wingård 2010)

יש עוד מקורות רבים.

אני פשוט לא מבין בזה.

והתוצרת שימשה בעיקר לצריכה מקומית. 

אם נחזור לאותן שיטות, נצטרך להעביר את רוב כוח האדם בענפי המשק האחרים [כגון התעשיה], לחקלאות.

מאיפה נשלים את החוסר?

למה שנעביר כוח אדם לחקלאות? מי שעושה חיל בענפים אחרים יתפרנס מענפים אחרים. מנין לך שיש חוסר? כל יום הסופרמרקטים בישראל משליכים לאשפה טונות של תוצרת חקלאית שלא נמכרה, שבעצמן היו יכולות להאכיל את אזרחי המדינה פעמיים. אל תדקלם סיסמאות של אינטרסנטים.

1. בימי קדם, רוב האוכלוסיה עבדה בחקלאות.

2. התוצרת הגיעה בעיקרה לצריכה מקומית.

משתי ההנחות האלה, אני מגיע למסקנה, שעובד אחד בחקלאות מסורתית, מסוגל לספק פחות מתצרוכת של שתי משפחות.

ולכן, אם כל הצריכה תסופק ע"י חקלאות מסורתית, חלק ניכר מהאוכלוסייה יצטרך לעסוק בחקלאות.

מה שנזרק בסופרמרקטים, לא גדל בשיטות של חקלאות מסורתית.

מה פתאום שכל הצריכה תסופק על ידי חקלאות מסורתית?

מי מתנהל בחקלאות מסורתית?

החקלאים המסובסדים של ספרד?

החקלאים המסובסדים של סין?

החקלאים המסובסדים של טורקיה?

בארץ ישראל לא צריך לגדל כותנה. מה זה פה, מיסיסיפי? בארץ ישראל לא צריך לגדל הדרים. מה זה פה, בורמה? בארץ ישראל לא צריך תעשיית חלב. מה זה פה, ויסקונסין?

מה אתה מציע לגדל בארץ, ובאיזו שיטה, ומאיפה תגיע כל התוצרת החקלאית?

בעולם יש עודף סיבסוד ועודף היצע לתוצרת חקלאית וזה לא תלוי בישראל וברצונותיה הטובים. אם ממשלת סין מחליטה ששם יהיה סיבסוד לגידול כרוב - וברמה כזו שמשליכים שם עודפי כרוב מהשדות ישר לפח ברכבות שלמות של קונטיינרים, מרוב ניהול "חכם" - אז שישראל תקנה כמויות אדירות של כרוב במחיר ריצפה מסין ושבמשך חודשיים זה יהיה הבסיס בארץ להאכלה ולבישול. שיחלקו את זה חינם לעניים. במקום באותו זמן להמשיך לשאוב את מי התהום המתייבשים לטובת השקייה של הדרים וייצואם בעטיפות לא-אקולוגיות לחנויות אקסקלוסיביות באירופה, ששם זה יירקב על המדפים ואולי אחד מעשרה יירכש, הכול כמובן בסיבסוד מטורלל של "מכון הייצוא" ופקידיו המיותרים, ומהכיס שלך מר משלם המיסים הנכבד.
"מאיפה תגיע"? אוי באמת! תשאל יותר טוב מאיפה חשוב שהיא לא תגיע. חשוב שהיא לא תגיע מהחלטות שרירותיות של פקידי "מועצות חקלאיות" שהסיבה היחידה לקיומן היא המשרות שהן עדיין מספקות עבור כלום ושום דבר, שלא לומר בניגוד מוחלט לאינטרס הציבורי.

שמים ולא לשם נזק.

בפועל לגבי המציאות, אין לי מושג. לא שמעתי על מה שאתה אומר ואין לי קשר לתחום החקלאות.

ואידך זיל גמור לכל סוגי החקלאות.
"והארץ לעולם עומדת", "תן דעתך שלא תחריב את עולמי", אם כבר מצטטים.

וזה לא כל הסוגים.
לצערי הגדול ניהול החקלאות בישראל לאורך השנים בוודאי מאז העצמאות הוא שערורייה היסטורית ובקנה מידה טוטאלי.

"אנו סומכים על ר' נהוראי סוף קידושין שאמר

"מניח אני כל אומנויות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה",

והיינו כדברי רשב"י ראש פרק כיצד מברכין (ברכות לה, ב).

ור' ישמעאל הקשה, הא כתיב 'וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ'?

ונראה לי, בזמן שישראל שרויים על אדמתם מצוה לאסוף דגנך לא לצורך פרנסתו,

דצדקו דברי רשב"י ודברי ר' נהוראי, אלא משום מצות ישוב ארץ ישראל,

ומשום הכי היה בועז זורה גורן השעורים, ואלישע שנים עשר צמדים לפניו.

ולא לבד עבודת קרקע אלא לימוד כל האומנות משום ישוב וכבוד ארץ ישראל,

שלא יאמרו לא נמצא בכל ארץ ישראל סנדלר ובנאי וכדומה ויביאום מארצות רחוקים,

על כן היה לימוד כל האומנות מצוה, ורשב"י ור' נהוראי מיירי כשאנו מפוזרים בין האומות,

ויש בהם אומנים מרובים ולא צריך לנו, והעוסק בהם הוא להמציא לו פרנסתו,

על כן מניח אני כל אומנויות ואיני מלמד בני אלא תורה.

ועל כן כשעושים רצונו של מקום, שנטיעה אינו לפרנסה אלא למצוה,

על כורחך בית קודם לכרם אבל בתוכחה, שאינם עושים כרשב"י,

והכרם הוא לפרנסתם, היה להקדים כרם לבית, אלא שבשיגעון ינהג, והכל מהופך".

(חת"ס פרשה שופטים ד"ה 'מי האיש').

"נראה לעניות דעתי, רבי ישמעאל נמי לא אמר מקרא 'וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ' אלא בארץ ישראל ורוב ישראל שרויין [בה],

שהעבודה בקרקע גופה מצוה משום ישוב ארץ ישראל ולהוציא פירותיה הקדושים,

ועל זה ציותה התורה 'וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ', ובועז זורה גורן השעורים הלילה משום מצוה.

וכאילו תאמר לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה, הכי נמי לא יאמר לא אאסוף דגני מפני עסק התורה.

ואפשר אפילו שארי אומניות שיש בהם יישוב העולם הכֹל בכלל מצוה.

אבל כשאנו מפוזרים בעוונותינו הרבים בין אומות העולם,

וכל שמרבה העולם יישוב מוסיפה עבודת ה' חורבן, מודה רבי ישמעאל לרשב"י.

ועל זה אנו סומכים על רבי נהוראי במתניתין סוף קידושין:

"מניח אני כל אומנויות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה", היינו בחוץ לארץ וכנזכר לעיל". 

(חידושי חת"ס סוכה לו, א ד"ה 'דומה לכושי תנן').

ראה עוד כאן>>>

ערך החקלאות והעבודה בארץ ישראל לפי החתם סופר / הרב יעקב זיסברג

ממליץ שוב לעיין כאן בכללות העניין>>>

פרק לדוגמא נושא אלומתיו

פרק לדוגמא נושא אלומתיו

יש מקום ברשב"א נראה לי שהוא מפרט את מעלת התפילה של כל עבודה והתפילה הכי טובה היא של החקלאי

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!