עדיף להגיד לאדם "תאסוף כריתות ומיתות בידי שמים והעיקר שלא תהיה עני"?

חשבונות משונים...

ממש שיקול תורני

אני לא אומר שהיית צריך לחזור בך, אלא שהיית צריך לכל הפחות להיות קצת יותר מהוסס ולא להצדיק דעות כאלה מהמותן נגד כל גדולי הדור וכו'.

אלה השיקולים שהעמדת אחד מול השני, והכרעת לצד אחד.

כשמישהו צועק שכל דבר שאתה אומר הוא לא נעים רק כי אתה לא עוטף אותו במשי, זה מעיק קצת....

אני חושב שכתבתי בצורה מכובדת מאוד. אם נראה לך שלא אתה מוזמן להסביר לי למה בפרטי ואם יש צורך, אתנצל.

אבל בהבנה יבשה אני רואה את הדברים כהווייתם. זה להעמיד את התרבות המודרנית מול הדרישה של ה' מכל יהודי.

וכשהשני לא מנצח, זאת בעיה.

ביטלת מצוות עשה מהתורה בשם חיוב מומצא מדרבנן?

נו, באמת. בד"כ אתה טרול מוצלח יותר

אם כן, כנראה שאתה טרול מוצלח משפיפול

אתה יכול להביא את הציטוט, אבל סביר מאוד להניח שהבנת אותו כמו שאתה מבין את דברי רבי נחמן.

יכולת ה"הבנה" שלך דומה בצורה מחשידה לזאת של ההוא מהאתר המשונה שאתה אוהב "לשבח".

לנכה שאין לו כושר עבודה, בזמן שאין ביטוח לאומי, ולא זכה לירושה או לנכסים מניבים - אין פרנסה והוא לא שוטה.

ואם הציבור מחליט, אז כל אדם יכול להתחתן, כנ"ל. יכול להתפרנס ממתנות הציבור כשיטתך וכו'.

זה נראה לי גם די תלוי בגיל, מבחינה הלכתית. בהנחה שאתה רוצה לקיים את ההלכה כפשוטה.

לגבי המצב הכלכלי, כל גדולי הדור, ואציין שניים מהם שאני יכול לציין בהם מקור והם הרבי מליובאוויטש והרב אליהו, אומרים שכשמתחתנים מקבלים גם פרנסה.

וזה לא לחינם, כי כך חז"ל אמרו ("שרוי בלא" וכו').

דעת הרבי מליובאוויטש מובאת הרב באיגרות קודש. חפש "מאן דיהיב חיי יהיב מזוני".

את דעת הרב אליהו אתה יכול לראות בספר "דרך עץ החיים" של הרב נקש, הוא כותב שם שנפתח צינור חדש של פרנסה (@אניוהוא).

תמיד הרבנים שלי היו אומרים שמי שלא עובד על עצמו לפני החתונה יפול יותר גרוע אחרי החתונה.

מההיכרות שלי בפועל עם זוגות וכל מיני עניינים של שלום בית, זאת המציאות ביחס של 1:1.

כל מי שנלחם לפני, יצא מזה לגמרי אחרי.

מי שלא, בוכה גם אחרי ואומר שהחתונה רק החמירה לו את המצב.

אני חייב לסייג אבל את האמירה. לא צריך להגיע לשלמות לפני החתונה. כי אי אפשר.

לא זוכר את המקור, אבל באחד הספרים ראיתי כתוב שאי אפשר לתקן עבירה בלי שתהיה בה בחינת עשה טוב.

ולכן התיקון השלם הוא רק אחרי חתונה.

צריך פשוט להשתדל שהסור מרע יהיה תקיף ויציב מספיק.

מבחינה כלכלית אני חושב שאפשר להסתדר.

אם שני בני הזוג משקיעים, עובדים או לומדים או גם וגם, אז אפשר לשרוד(לא אומר מניסיון).

לדוגמה: אם תעבוד 9-10 שעות ביום וגם בימי שישי תוכל להכניס בסביבות 6500 שקל. אתה יכול גם ללמוד באוניברסיטה הפתוחה בקצב איטי כך שגם תתקדם מבחינת רכישת מקצוע ( אם באמת אתה צריך ללמוד תואר עבור המקצוע שאתה מעוניין לעסוק בו).

אשתך יכולה ללמוד ולעבוד חצי משרה ולהכניס עוד 2500 שקל. ביחד 9000 שקל. שזה אמור להספיק אם אתם לא מתפנקים ולא גרים בתל אביב.

סביר להניח שלפחות ההורים שלה יעזרו לכם. אז בוא נגיד הכנסה של 10,000 שקל.

מבחינת היצר בוודאי כדאי לך להתחתן. כי גם אם אתה מצליח להתגבר למה לך להתאמץ כל כך להילחם בעצמך?

כמובן תבין היטב שלחיי הנישואים יש גם מחיר אז תשקול היטב.

השאלה מבחינתי אם אתה מרגיש שאתה סגור על עצמך. כי אחרת אתה יכול להתחתן ואחרי זמן מסוים להצטער שהתחתנת עם אדם שלא מתאים לך או שבכלל לא התאים לך להתחתן כי לא היית סגור על עצמך. 

למה שתנשור? יש ספרים, יש הרצאות יש הכל. אם תשקיע, תצליח.  וזאת רק הייתה דוגמה - אני לא חושב שזה מתאים לכולם.

ודברתי על מישהו שאחרי בירור הבין שהוא צריך תואר או שתואר זאת האפשרות הטובה ביותר בשבילו עבור המקצוע שהוא מתעד לעסוק בו.

לגבי השכר: במשכורת מינימום זה בערך מה שתגיע אליו. 

החישוב: 305.76 שכר יומי(עבור 10 שעות כולל שעות נוספות) כפול 22.33 ימים בחודש(לא כולל שישי ושבת) - 6827

תוסיף עבור ימי שישי עוד כמה מאות שקלים ותוריד נסיעות. אז האמת שבהערכה השנייה תוכל אפילו להגיע ל7000+- שקל.

ועוד פעם זאת רק דוגמה. אתה גם יכול לעבוד במשק בית ולהרוויח 50 לשעה. ואם יש לך מספיק עבודה אתה יכול אפילו להרוויח 10,000 שקל ויותר בחודש.

וחוץ מזה אני חושב שכדאי לעבוד אצל אנשים שיש להם הערכת יתר לעובדים. ככה הם ישלמו לי כהוגן גם אם אני לא נותן את העבודה הכי טובה.

בכל אוניברסיטה יש עומס. אתה רוצה תואר יותר נחשב? יש מחיר. לאו דווקא פרופורציונאלי ( ע"ע האוניברסיטה העברית).

באמת קורה שמורחים את התואר באוניברסיטה הפתוחה אבל זה חלק מהמחיר של הדינאמיות של הלימודים בה.

לגבי השכר : חשבתי שעות נוספות. וכתבתי הערכה חדשה.

אני לא מכיר הרבה אנשים שמסוגלים ללמוד אחרי 10 שעות עבודה.

אם אתה נותן כמעט חצי משעות השבוע של רצוי למנהל שלך לשלם יותר ממינימום כי אין הרבה אנשים שיסכימו לעבוד במשרה שלך.

חוץ מזה 10 שעות גם ביום שישי? אתה מתחיל לעבוד לפנות בוקר בחורף? זה עוד סיבה למה המנהל שלך צריך לתת לך העלאה.

העיקרון הוא להשקיע כמה שיותר שעות ביום בעבודה ולימודים. 

בכל מקרה, בעבודה ביום שישי התכוונתי לעבודה של 2-3 שעות.

חוץ מזה שגם אדם שעובד 10 שעות ביום מסוגל ללמוד חצי שעה-שעה, מה שיאפשר לו לסיים קורס אחד נגיד.

אגב לדעתי כדאי לעבוד במשכורת מינימום אם הדרישות ממך הן 4-5(מבחינה פיזית או מנטלית - מתוך 10).

אם הן 9-10 אז 50-60 ש"ח לשעה.(כמובן מדובר על אדם ללא ניסיון)

אם העבודה קשה מגיע לך יותר ממינימום אפילו לקצת זמן.

השעות נוספות הן פיצוי על העבודה הממושכת.

ב. סביר שכדאי להיכנס לישיבה וללמוד עוד קצת. להתבסס. כך גם תהיה לך אולי יותר אפשרות למצוא מישהי מתאימה.

ג. אם פניך לישיבה של חוזרים בתשובה - הכי טוב שתשאל מישהו מנוסה מהרבנים שם. מן הסתם מכירים דברים כאלה, ויוכלו לייעץ.

ד. אם אתה מתכוון שכבר יש מישהי שלגביה אתה שואל - זה משהו אחר. גש לישיבה שאתה רוצה ללמוד בה, ותשאל שם.

רק לא מזמן (שנה וחצי זה לא הרבה) נכנסת לדרך חדשה ומחייבת שלא הורגלת אליה, ויש בה הרבה כללים!

כדאי שתלמד עוד קצת ותחזק את הבסיס שלך באמונה וגם תבין יותר מה זה עבודת ה'

א. כדי שתהיה סגור על הדרך שלך בעבודת ה' ותדע איזה אורח חיים אתה רוצה.

ב. נישואים זו התמודדות לא קלה, וצריך איזה תקופה בתוך מסגרת להרגיל את עצמך לקיים מצוות.

בהצלחה חבר! 

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת