בס"ד
בשבוע שעבר מאז המשבר הפוליטי האחרון, אני מערער הרבה עם עצמי האם זה היה יכול להראות אחרת. מה היה קורה אילו בנט לא היה מציב אולטימטום לראש הממשלה אלא פונה אליו בצורה יפה ומבקש את תיק הביטחון שבדיוק התפנה, בטענה שהוא זה שיכול להוביל בו את השינוי הנצרך?
לא, אני לא תמים. נתניהו לא היה מביא לבנט את התיק שהוא כל כך חולם עליו. התיק שבשבילו הוא נכנס לפוליטיקה. אבל אם בנט היה רק מבקש את התיק, כל התוצאה של הסבב הפוליטי האחרון, הייתה שונה לחלוטין. במקום שבנט יתפס כמי שהתקפל עם הזנב בין הרגלים, נתניהו הוא זה שהיה יוצא רע מכל הסיפור הזה, שמעדיף לשמור את התיק אצלו וח"ו לא להעביר את זה לשותף הכי טבעי שלו. במציאות כזאת, כל מסיבת העיתונאים של נתניהו על כך שזה לא אחראי לפרק קואליציה של הימין, לא הייתה רלוונטית בכלל, ומוציאה אותה מעיקרה.
לבנט לא נשארה בררה. הוא היה חייב להתקפל. לו היה מתפטר ומפרק את הממשלה, כנראה שבבחירות הבאות היינו רואים את הבית היהודי חוזרים למספר המנדטים של המפד"ל. אם בכלל. מספיק לדמיין את קמפיין הליכוד שהיה מתרכז כל כולו בלהראות את החגיגות בעזה על כך שהם לא רק התצליחו לגרום לשר הביטחון להתפטר, אלא גם לממשלה הם הצליחו לגרום ליפול, בכדי להבין שהליכוד היה שואב את כל המנדטים של הבית היהודי. תוסיפו לזה את הביקורת שהם היו מקבלים מימין על כך שהם פרקו את הממשלה בשביל ג'וב ולא על עמונה או העברת הכסף הקאטרי לרצועה לדוגמה.
בלילה שבין ראשון לשני, כשנאום ההתפטרות ככל הנראה כבר היה כתוב ומוכן, הבין בנט שזה התרחיש שעלול מאוד להיות אם יחליט לפרק את הקואליציה. מכאן הדרך להתקפלות כבר הייתה קצרה. לבנט היהי ברור שעדיף למצמץ ראשון ולהתקפל, שזה בהחלט לא נעים, מאשר להתמודד עם מערכת בחירות כמעט בלתי אפשרית. בעשר וחצי בבוקר, במסיבת העיתונאים, הוא כבר עשה הכל שלפחות המכה תהיה כמה שפחות כואבת.
על פניו נתניהו הצליח במערכה, אבל המשימה הקשה עוד לפניו. לאורך ארבעת השנים האחרונות לא פעם הוא חתר לבחירות, אבל דווקא עכשיו הוא ממש לא מעוניין בהם, ולכן הוא יהיה צריך לעשות מאמצים רבים בשביל לשמור עליה. התמונות של חברת כנסת שמגיעה עם אינפוזיה בשביל להצביע במליאה, או האשמות נגד ח"כ שטס לחו"ל במסגרת משלחת דיפלומטית, הם רק מנת הפתיחה של מה שמצפה לנו בחודשים הקרובים. מספיק שתהיה פעם נוספת שח"כ מהקואליציה יחליט שלא מתאים לו להשמע למשמעת הקואליציונית (ח"כ רחל עזריה לדוגמה), וכבר באופוזיציה יכינו את בקבוקי השמפנייה על עוד ניצחון בהצעת חוק שנפלה בזכותם. וזאת לא רק ח"כ עזריה, מספיק שזה יכול להיות גם אורן חזן, בני בגין או בצלאל סמוטריץ בשביל להבין שיו"ר הקואליציה, דודי אמסלם, יהיה הח"כ הכי עסוק בחודשים הקרובים.
המכשול העיקרי בשבועות הקרובים, הוא חוק הגיוס. התאריך האחרון שבג"צ אישר לחקיקה עוד מעט מגיע, אבל עדיין אין הסכמות מלאות לגבי החוק. הבוקר (ראשון) ידונו ראשי הקואליציה בחוק החדש כאשר עמדת ראש הממשלה היא שהחוק לא ישונה נכון לרגע זה. נתניהו מקווה שהחוק יעבור בזכות יש עתיד וישראל ביתנו, הערבים ימנעו וכך החרדים יוכלו להתנגד כלפי חוץ ולשמוח מבפנים. בקדנציה הבאה, מבטיח נתניהו, הוא יעשה את השינויים הקלים שהחרדים מבקשים בחוק. העיקר לצאת לבחירות שהחוק הזה כבר נמצא ברשימת החוקים של מדינת ישראל והוא לא ילווה אותנו שוב במשך שנים ארוכות.
כמה זמן כל זה יחזיק?
יש מי שמעריך שכבר בסביבות יום העצמאות מדינת ישראל תצא לקלפיו. והכנסת לא תצליח למלא את ימיה. אבל למען האמת אף אחד גם לא האמין שממשלת נתניהו תגיע עד לכאן בלי בחירות. נתניהו הזכיר לכולם בסיבוב האחרון שהוא עדיין שולט במושכות ביד רמה, ואם הוא ירצה הוא יוכיח שגם עם ממשלה צרה, הוא יכול לעבוד. כך שבשורה התחתונה באמת כבר אי אפשר לדעת למה לצפות.
בשבוע שעבר מאז המשבר הפוליטי האחרון, אני מערער הרבה עם עצמי האם זה היה יכול להראות אחרת. מה היה קורה אילו בנט לא היה מציב אולטימטום לראש הממשלה אלא פונה אליו בצורה יפה ומבקש את תיק הביטחון שבדיוק התפנה, בטענה שהוא זה שיכול להוביל בו את השינוי הנצרך?
לא, אני לא תמים. נתניהו לא היה מביא לבנט את התיק שהוא כל כך חולם עליו. התיק שבשבילו הוא נכנס לפוליטיקה. אבל אם בנט היה רק מבקש את התיק, כל התוצאה של הסבב הפוליטי האחרון, הייתה שונה לחלוטין. במקום שבנט יתפס כמי שהתקפל עם הזנב בין הרגלים, נתניהו הוא זה שהיה יוצא רע מכל הסיפור הזה, שמעדיף לשמור את התיק אצלו וח"ו לא להעביר את זה לשותף הכי טבעי שלו. במציאות כזאת, כל מסיבת העיתונאים של נתניהו על כך שזה לא אחראי לפרק קואליציה של הימין, לא הייתה רלוונטית בכלל, ומוציאה אותה מעיקרה.
לבנט לא נשארה בררה. הוא היה חייב להתקפל. לו היה מתפטר ומפרק את הממשלה, כנראה שבבחירות הבאות היינו רואים את הבית היהודי חוזרים למספר המנדטים של המפד"ל. אם בכלל. מספיק לדמיין את קמפיין הליכוד שהיה מתרכז כל כולו בלהראות את החגיגות בעזה על כך שהם לא רק התצליחו לגרום לשר הביטחון להתפטר, אלא גם לממשלה הם הצליחו לגרום ליפול, בכדי להבין שהליכוד היה שואב את כל המנדטים של הבית היהודי. תוסיפו לזה את הביקורת שהם היו מקבלים מימין על כך שהם פרקו את הממשלה בשביל ג'וב ולא על עמונה או העברת הכסף הקאטרי לרצועה לדוגמה.
בלילה שבין ראשון לשני, כשנאום ההתפטרות ככל הנראה כבר היה כתוב ומוכן, הבין בנט שזה התרחיש שעלול מאוד להיות אם יחליט לפרק את הקואליציה. מכאן הדרך להתקפלות כבר הייתה קצרה. לבנט היהי ברור שעדיף למצמץ ראשון ולהתקפל, שזה בהחלט לא נעים, מאשר להתמודד עם מערכת בחירות כמעט בלתי אפשרית. בעשר וחצי בבוקר, במסיבת העיתונאים, הוא כבר עשה הכל שלפחות המכה תהיה כמה שפחות כואבת.
על פניו נתניהו הצליח במערכה, אבל המשימה הקשה עוד לפניו. לאורך ארבעת השנים האחרונות לא פעם הוא חתר לבחירות, אבל דווקא עכשיו הוא ממש לא מעוניין בהם, ולכן הוא יהיה צריך לעשות מאמצים רבים בשביל לשמור עליה. התמונות של חברת כנסת שמגיעה עם אינפוזיה בשביל להצביע במליאה, או האשמות נגד ח"כ שטס לחו"ל במסגרת משלחת דיפלומטית, הם רק מנת הפתיחה של מה שמצפה לנו בחודשים הקרובים. מספיק שתהיה פעם נוספת שח"כ מהקואליציה יחליט שלא מתאים לו להשמע למשמעת הקואליציונית (ח"כ רחל עזריה לדוגמה), וכבר באופוזיציה יכינו את בקבוקי השמפנייה על עוד ניצחון בהצעת חוק שנפלה בזכותם. וזאת לא רק ח"כ עזריה, מספיק שזה יכול להיות גם אורן חזן, בני בגין או בצלאל סמוטריץ בשביל להבין שיו"ר הקואליציה, דודי אמסלם, יהיה הח"כ הכי עסוק בחודשים הקרובים.
המכשול העיקרי בשבועות הקרובים, הוא חוק הגיוס. התאריך האחרון שבג"צ אישר לחקיקה עוד מעט מגיע, אבל עדיין אין הסכמות מלאות לגבי החוק. הבוקר (ראשון) ידונו ראשי הקואליציה בחוק החדש כאשר עמדת ראש הממשלה היא שהחוק לא ישונה נכון לרגע זה. נתניהו מקווה שהחוק יעבור בזכות יש עתיד וישראל ביתנו, הערבים ימנעו וכך החרדים יוכלו להתנגד כלפי חוץ ולשמוח מבפנים. בקדנציה הבאה, מבטיח נתניהו, הוא יעשה את השינויים הקלים שהחרדים מבקשים בחוק. העיקר לצאת לבחירות שהחוק הזה כבר נמצא ברשימת החוקים של מדינת ישראל והוא לא ילווה אותנו שוב במשך שנים ארוכות.
כמה זמן כל זה יחזיק?
יש מי שמעריך שכבר בסביבות יום העצמאות מדינת ישראל תצא לקלפיו. והכנסת לא תצליח למלא את ימיה. אבל למען האמת אף אחד גם לא האמין שממשלת נתניהו תגיע עד לכאן בלי בחירות. נתניהו הזכיר לכולם בסיבוב האחרון שהוא עדיין שולט במושכות ביד רמה, ואם הוא ירצה הוא יוכיח שגם עם ממשלה צרה, הוא יכול לעבוד. כך שבשורה התחתונה באמת כבר אי אפשר לדעת למה לצפות.
