לפעמים על העסק של דייטים פשוט מרגיז אותי.
לא מבאס, לא שובר את הלב, לא כואב, לא בודד, לא מייאש-אלא מרגיז. אפילו מרתיח.
אני יודעת שזה לא יפה להכליל ושזאת תופעה מרגיזה ומרתיחה בפני עצמה אבל חשוב לי להגיד את זה ולעלות למודעות את התופעה הזאת שאני נתקלת בה שוב ושוב ושוב,
בנים שחותכים אחרי דייט אחד.
חוויתי את זה באופן אישי הרבה מאוד פעמים ושמעתי המוני פעמים מחברות וכל פעם הסיפור חוזר על עצמו:
זוג נפגש לדייט ראשון, השיחה סה"כ קולחת ועוברת בנעימים ביחס לשיחה בין שני זרים. אין אורות וניצוצות (הגיוני סה"כ. מדובר במפגש בין שני זרים באיזה פארק או בית קפה גנרי כזה או אחר) אבל גם אין איזשהי חוסר הסכמה או חוסר נעימות גדול והשיחה זורמת-
ולמחרת טלפון והבחור מסיים את הקשר.
אני מבינה שיש פעמים שזה מצדיק את זה. אבל זה נדיר. כי אין לי ספק שרוב מוחלט של הדברים שפוסלים עליהם בדייט ראשון זה דברים שאפשר לדעת מראש.
מראה? תבקשו תמונה (כן. זה יותר צנוע מלשאול חברה בטלפון איך היא מתלבשת. אבל זה כבר נושא אחר).
קול? תדברו בטלפון יותר מ20 שניות
סגנון דתי? תבררו עם מי שמכיר אותה או עם העלמה בטלפון
מה היא עושה בחיים ומה היא רוצה לעשות בעתיד? כנל
אופי? אני מסכימה שזה בעיתי לברר אבל גם לא מאמינה שזה משהו שאפשר להכיר בפגישה אחת.
זה יפה מאוד לזרום על הצעות שקיבלתם אבל תכבדו את עצמכם ואת הבחורה שאתם יוצאים איתה ותקבלו החלטה שאם בדייט ראשון לא נחצה מבחינתכם קו אדום משמעותי, לא היתה דחייה מטורפת או שיעמום המחץ (ואני כמעט לא מאמינה שבמצבים כאלה זה יהיה חד צדדי)-אז ממשיכים לדייט שני.
בעצם האמירה הפנימית בעיני צריכה להיות 'עדיף להגיד לא לפני ההצעה במקום לפסול אחרי דייט ראשון על דברים שיכלתי לדעת מראש. כשאני אומר כן להצעה אני אומר כן ל2 דייטים. לפחות. אחר כך נראה.' כמובן עם כוכבית קטנה *חוץ ממצבי קיצון שברור ובהיר שאין שום סיכוי קלוש שזה יתקדם.
בנים! תתנו צ'אנס.
המחשבה פשוט לזרום על ההצעה ומקסימום לחתוך אחרי דייט אחד כי גם ככה יש מלא הצעות היא לא ראויה ולא מכבדת (ואני מתאפקת לא להגיד גם שחצנית, גאוותנית ולא מוסרית).
אני יודעת שאני נשמעת כועסת וזה בטח לא משכנע אף אחד להקשיב באמת לתוכן של הדברים שלי ובטח לא להשתנות בעקבות זה. אבל אני כל כך כועסת. פעם חמישית שאני שומעת על סיפור כזה רק בשבוע האחרון.
לא מבאס, לא שובר את הלב, לא כואב, לא בודד, לא מייאש-אלא מרגיז. אפילו מרתיח.
אני יודעת שזה לא יפה להכליל ושזאת תופעה מרגיזה ומרתיחה בפני עצמה אבל חשוב לי להגיד את זה ולעלות למודעות את התופעה הזאת שאני נתקלת בה שוב ושוב ושוב,
בנים שחותכים אחרי דייט אחד.
חוויתי את זה באופן אישי הרבה מאוד פעמים ושמעתי המוני פעמים מחברות וכל פעם הסיפור חוזר על עצמו:
זוג נפגש לדייט ראשון, השיחה סה"כ קולחת ועוברת בנעימים ביחס לשיחה בין שני זרים. אין אורות וניצוצות (הגיוני סה"כ. מדובר במפגש בין שני זרים באיזה פארק או בית קפה גנרי כזה או אחר) אבל גם אין איזשהי חוסר הסכמה או חוסר נעימות גדול והשיחה זורמת-
ולמחרת טלפון והבחור מסיים את הקשר.
אני מבינה שיש פעמים שזה מצדיק את זה. אבל זה נדיר. כי אין לי ספק שרוב מוחלט של הדברים שפוסלים עליהם בדייט ראשון זה דברים שאפשר לדעת מראש.
מראה? תבקשו תמונה (כן. זה יותר צנוע מלשאול חברה בטלפון איך היא מתלבשת. אבל זה כבר נושא אחר).
קול? תדברו בטלפון יותר מ20 שניות
סגנון דתי? תבררו עם מי שמכיר אותה או עם העלמה בטלפון
מה היא עושה בחיים ומה היא רוצה לעשות בעתיד? כנל
אופי? אני מסכימה שזה בעיתי לברר אבל גם לא מאמינה שזה משהו שאפשר להכיר בפגישה אחת.
זה יפה מאוד לזרום על הצעות שקיבלתם אבל תכבדו את עצמכם ואת הבחורה שאתם יוצאים איתה ותקבלו החלטה שאם בדייט ראשון לא נחצה מבחינתכם קו אדום משמעותי, לא היתה דחייה מטורפת או שיעמום המחץ (ואני כמעט לא מאמינה שבמצבים כאלה זה יהיה חד צדדי)-אז ממשיכים לדייט שני.
בעצם האמירה הפנימית בעיני צריכה להיות 'עדיף להגיד לא לפני ההצעה במקום לפסול אחרי דייט ראשון על דברים שיכלתי לדעת מראש. כשאני אומר כן להצעה אני אומר כן ל2 דייטים. לפחות. אחר כך נראה.' כמובן עם כוכבית קטנה *חוץ ממצבי קיצון שברור ובהיר שאין שום סיכוי קלוש שזה יתקדם.
בנים! תתנו צ'אנס.
המחשבה פשוט לזרום על ההצעה ומקסימום לחתוך אחרי דייט אחד כי גם ככה יש מלא הצעות היא לא ראויה ולא מכבדת (ואני מתאפקת לא להגיד גם שחצנית, גאוותנית ולא מוסרית).
אני יודעת שאני נשמעת כועסת וזה בטח לא משכנע אף אחד להקשיב באמת לתוכן של הדברים שלי ובטח לא להשתנות בעקבות זה. אבל אני כל כך כועסת. פעם חמישית שאני שומעת על סיפור כזה רק בשבוע האחרון.
הלוואי בעז"ה.
