שני הפסוקים האחרונים בשיר השירים הם (מתוך פרק ח'):
(פסוק יג) הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים, חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ--הַשְׁמִיעִנִי.
(פסוק יד) בְּרַח דּוֹדִי, וּדְמֵה-לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים--עַל, הָרֵי בְשָׂמִים.
וחכמים תיקנו שבאמירת שיר השירים הנאמרת בערבי שבתות חוזרים על פסוק יג: הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים, חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ--הַשְׁמִיעִנִי.
ונשאלת השאלה מה פשר שני פסוקים אלו ולמה חכמים תיקנו שצריך לחזור על פסוק י"ג פעם שנייה?
למיטב הבנתי בפסוק י"ג, היושבת בגנים משמעו המשיח זו שחברים מקשיבים לקולה ומבקשים ממנה השמיעני.
ומה עונה היושבת בגנים ? בְּרַח דּוֹדִי, וּדְמֵה-לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים--עַל, הָרֵי בְשָׂמִים. כלומר היא קוראת לקב"ה לברוח ולהיות נסתר ולא נוכל לתופס אותו כמו שאיננו מסוגלים לתפוס את הצבי או העפר על ההרים.
תשובה זו של היושבת בגנים איננה מקובלת על החברים ולכן חכמים תיקנו שצריך לחזור על פסוק י"ג (היושבת בגנים וגו') פעם שנייה ,
החברים מצפים שהמשיח יענה תשובה אחרת.
ומה צריכה היושבת בגנים לענות בפעם השנייה? לדעתי היא צריכה לענות (סוף פרק ד' בשיר השירים):
עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן, הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו; יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ, וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו.
כלומר שהקב"ה יבוא לעולם ויגרום לנו להנות מזיוו. שיעורר את גנו.
זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו
יש לך זיכרון צילומי לניקים …