אצל כל אחד תלוי כמה השינוי יהיה מהותי אצלו וכמה זה מזעזע את העקרונות שלו

לפי מה שכתבה הפותחת ללכת לשבת כזאת זה לא לאכול כלום ולהביא אוכל מהבית...

אני עוד לא שמעתי שהולכים להתארח עם צידנית

צריך לבדוק, אם באמת האוכל שם ממש לא מתאים אז אולי לא חייב ללכת

הולכים בשביל לכבד

זה אמור להיות הדדי

גם באירועים יש כאלה שלא מתאים להם ישיבה מעורבת, אז הם באים ולא נשארים הרבה זמן

פה אין אופציה כזו 

לכבד את הבחירה שלהם שאוכלים בכשרות יותר מהודרת ולא לנסות "לשכנע" אותם לסגת מזה או לגרום להם להרגיש שלא בנוח.

שכדאי לדבר איתם דווקא בזמן שאין אירוע באופק - לפעמים הבאות כדי שיבינו ולא יכעסו

תמיד יש פתרון - צריך פשוט להיות עם ראש (ובעיקר לב) פתוח לדבר על זה.

מבחינת כשרותית, והשאר להביא לבד - בתיאום.

להסביר יפה

סיכוי לא רע שהם כבר יבינו לבד את הרמז וידאגו לבד לאוכל מתאים עבורכם

אם זה אדם פרטי שמכירים אותו באופן אישי והוא שומר תורה ומצוות ובקי בהלכות, אז הוא מוחזק כנאמן בדיני כשרות  וזה כמו לאכול אצלו בבית. 

יש יישובים שבהם מישהו מכין חמין לשבת ואנשים קונים ממנו כי הם פשוט מכירים אותו ויודעים שהוא שומר תורה ומצוות בכלל ועל כשרות בפשט ושאפשר לאכול אצלו. הם גם יכולים להתארח אצלו לארוחת צהריים.

באותו אופן, לבתי חב"ד בחו"ל אין תעודת כשרות - אבל הם פשוט נאמנים עלינו בדיני כשרות, מן הסתם. 

אם זה אדם פרטי שהם לא מכירים או שהוא אינו שומר תורה ומצוות (וכשרות) והוא מפעיל סוג של עסק בלי תעודת כשרות - אז באמת אין שום מקום להקל. 

היכרות אישית ברמה כזאת שיודעים שהוא באמת שומר תורה ומצוות - כולל כשרות, כמובן. 

ולנסות לדאוג שכל האוכל המחומם יהיה ללא חשש בישול בשבת.

רוב הסיכויים שלחם עם סלטים יהיה אפשרי ומקסימום להכין אוכל משלכם ולהגיש אותו בצורה שתכבד את המארחים

לא כל האנשים צדיקים... וכבר היו דברים מעולם..

אם אין משגיח והם לא מכירים את זה שמכין את האוכל זה יכול להיות בעייתי ממש

אבל באמת השאלה איך הם סומכים שזה כשר בכלל?

אז תהני בשבת בלב שקט!

לגבי תבשילים, יכול להיות בכשרות הכי מהודרת אבל ששמים את זה על פלטה בצורה לא נכונה ובלי השגחה אפשרי שזה יתבשל  בשבת  בצורה אסורה...

(בלי  קשר לחילוקי מנהגים  בזה)

למצוא מקום על הפלטה לתבניות שלכם בטח לא יהיה כ"כ מסובך...

וקצת מפליא אותי מה שאומרים פה בתגובות.

יש פה חוסר הערכה מינימלי כלפי מה שחשוב (וקריטי) עבורכם.

ביום חול הייתי הולכת בלי לאכול כלום, בשבת אפילו לא הייתי שוקלת לבוא במצב כזה.

שבת שלמה בלי אוכל נורמלי ולהיות בולטים בחריגות שלכם (לא משהו שאפשר להסתיר), ועוד המשפחה רואה את זה בתור התנשאות - זה ממש הגזמה, לדעתי לפחות.

אני מכיר פסיקות של רבנים במצבים דומים לפיהן, עדיף לשמור על השלום מאשר להקפיד על חומרה. (יש לי קרוב משפחה שמקפיד על הידור כשרותי מסוים, אבל כשהוא מתארח, הוא פשוט לא שואל. כך הנחה אותו רבו). 

דבר שני - כשרות מהודרת זה דבר לא זול. זה יכול לייקר את האירוע בעשרות אחוזים ואני חושב שזה מאוד נחמד אם מישהו מוכן לעשות בעבורכם את ההשקעה הזאת, אבל זה לא דבר שאפשר לצפות לו. (באופן אישי, אני אוכל כשרות רגילה ולא מקפיד על כשרות מהודרת, אבל כשאני מכין משהו לארוחה עם אנשים שמקפידים או מארגן אירוע - אני עושה את המאמץ, אבל זה מאמץ). 

לא לכל אחד יש את היכולת או את הרצון לייקר את מחיר האירוע שלו בצורה כזאת. 

בסופו של דבר, אם אתה בשום מצב לא מוכנים לוותר על כשרות מהודרת והם לא מוכנים לדאוג לכם לאוכל בכשרות כזאת - למה שלא תביאו אתכם חמגשיות? 

אפשר להכין לבד ולשים בתבניות אלומיניום חד פעמיות כל מה שרוצים - או לחילופין, לקנות בקייטרינג שיש לו כשרות בד"צ ולהביא אתכם - בלי לעשות סיפור מכל הענין ובלי לנסות "לתקוע אצבע בעין" למארחים שלכם. 

פשוט תהיו אמיתיים ותגידו להם שזה שהם עושים אירוע בכשרות רגילה זה סבבה לגמרי, אבל אתם פשוט מאוד מקפידים על כשרות מסוימת אז תביאו אתכם את האוכל שלכם. (ותבקשו שיקצו לכם מקום על הפלטה...). 

אין סיבה לעשות סיפור מדבר כזה. 

אולי גם מקלה סלטים מבושלים ודברים של ירקות שהם לא חסה ועלים...ומביאה איתי קצת אוכל מהבית בשביל הבין לבין.. 

(אגב זה אחרי מעבר על התגובות, בכללי לא הייתי מגיעה נראהלי)

וברוך השם שמחה בהחלטה שלי להחליט איזו כשרות נכנסת לי לגוף..

פחות רואה עניין בלבקש. זה שונה מזה שאתה לא תתחשב כי הם הצד המקל, אין עניין שידאגו לך להחמרה שלך, למרות שזה לא בא על חשבונם...

* לבקש הכשר מתאים, ואם זה מקשה עליהם להציע להשתתף בתשלום/ למצוא קייטרינג מתאים וכד'.

* לבקש שידאגו לאוכל בהכשר שלכם, אפילו חלקי. (רק סוג אחד של בשר/ אותו דבר בבוקר ובערב)

* להביא לעצמכם אוכל מתאים. (זאת הרגשה שונה מכולם, אבל עדיף מלאכול רק חלה וחומוס).

* להסביר להם שזה משהו עקרוני, ואם אי אפשר להתאים אליכם, אז לא להגיע.

אני מבינה שכל דבר יכול לגרום לחוסר נעימות ופגיעה במארחים,

אבל גם שתהיו אצלם שבת שלמה בלי אוכל נורמלי- גם לא יהיה להם נעים.

אם אתם היחידים שמקפידים, אז אמנם יפה אם היו מביאים, אבל האוכל גם כך כשר. אי אפשר "לדרוש" דבר כזה.

אגב, הרש"ז אוירעבאך היה אוכל אצל כאלה שהאוכל אצלם כשר, בלי בדיקות יתרות.

אם את בכ"ז מאד רוצה, אז הכי טוב זה לא להתעצל, לבדוק הלכתית עם מה אפשר להסתדר גם כשהאוכל אינו בכשרות שאת רגילה. יש הרבה דברים - מעבר ללחם וחומוס - שאין בעיה מיוחדת.

אם כל שאר הדברים בסדר, ענ"ד שהורייך צודקים - ולהשתתף. גדול השלום.

נ.ב. כעת ראיתי שכתבת שמזמינים מאדם פרטי. לדעתי את יכולה לבקש טלפון שלו, כדי שתוכלי לברר מה מהאוכל מתאים לרמת הכשרותשאת רגילה.. (כך זה יישמע לא מעליב. חיובי. ואת כבר תבררי בפירוט)

אמנם אפשר ללכת ולהימנע מלאכול מה שאסור אבל אז זה כרוך גם בהרבה אי נעימויות....

במקרה אני באמת בתוך משפחה כזו... והמשפחה המורחבת שלנו משתדלת לדאוג להכשרים שמתאימים לנו כשהם מזמינים אותנו, אבל אני משערת שאם זה לא היה ככה מה הייתי עושה.... (כמו שכתבתי לעיל)

סוג של "אין לי רשות" או "אין לי זכות" להרגיש. הרגשות שלי צריכים להישאר אצלי. כאלה.

מעין חוסר צניעות כשהאדם מגלה את הדברים האינטימיים שלו (רגשית) גם חשש להיפגע ולא יודעים איך לא לפגוע כשהכל

כך חשוף וגלוי לעין השמש....

זה ממש מרגיש לי משהו פרטי וחשוב, לא כזה שאפשר לשלוף בכל זמן ולפני כל אחד שלא ידע לכבד את זה, להבין ולהתייחס כראוי.

שמבין את החשיבות של הגילוי לב הזה

או מישהו שמזדהה

עם עצמי אני מאד מודעת לתחושות שלי... זה עצם החשיפה 

כחתול זמני, דעתי האובייקטיבית היא:

– דבר ראשון שמחי בכך שיש לך רגשות. יש כאלה שאין להם, ובאסה.

– לא נראה לי שאנשים בכללי כל־כך אוהבים כשנופלים עליהם עם רגשנות בלי קונטקסט מתאים. זה באמת מעיד על חולשה מסוימת: ההבדל בין ילד למבוגר זה שמבוגר יכול להתאפק, לא להפיל על אחרים, להתמודד בעצמו וכן הלאה. או מוטב: לדעת מתי כן ומתי לא, איפה ראוי ואיפה לא. "לכל זמן ועת לכל חפץ".

– כמו ש @נחלת אמרה כמו שלא חושפים את הגוף לכל אחד בכל מצב (טוב יש כאלה שכן ר"ל...) כך גם לא את עמקי הנפש...

(בעיקר החוק השלישי)

על מנת לא לייבש את פורום לנ"ו מגולשיו נולדה ההחלטה לאסור כתיבת כל ענייני לנ"ו בצמ"ע כי אז מה עשינו בזה? פשוט העברנו את הטראפיק מפורום א לפורום ב.

גם אם תרצה להקים פורום אחר ותבקש זאת ממשה, הנטיה שלו לרוב תהיה לסרב אלא אם כן תמצא מספר ניקים מכובד שיהיו פעילים בפורום החדש ושהפורום החדש לא ייבש ויפגע בפורום ישן ופעיל יותר.

אם מדברים עליך

וואן גוך היה סמרטוט בחיים שלו. איכשהו אחרי שמת נהיה צייר ענק.

לוינס לא היה כל כך מוכר, ודאי לא רוב חייו (חלק גדול מחייו הוא היה בכלל מנהל בית ספר). היום הוא נחשב אחד ההוגים המודרניים החשובים ויש פקולטות שלמות שלומדות אותו.

ויגוצקי הוחרם בחלק גדול מחייו, והכתבים שלו התפרסמו הרבה אחרי שמת, רק אחרי נפילת מסך הברזל.

דה ווינצ'י היה חשוב מאוד בחייו, אבל נוסחאות שהוא הגה, תרמו לעולם המון שנים אחרי מותו.

יש"ו ויוחנן המטביל, בחייהם היו מהפכנים הזויים, והיום הרבה אנשים מעריצים אותם.

ועוד הרשימה ארוכה...

החתול הזמני עלול להפוך לקבוע.

לפי הגמרא, הם לא היו אנשים חיוביים, אפילו מקולקלים...

ואת תוצאות "מהפכנותם" סבלנו וסובלים עד היום...

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

הייתי מעדיף שיזכרו אותי כמה שפחות.

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

בת"א, ברח' בן יהודה:

משלוחי אוכל ביתי בתל אביב - הו מאמא

יש לי אח שגר בקרבת מקום והוא קונה שם

בקיבוץ משמר השרון - 'בורדו'

אנחנו קונים שם שנים, לשבתות וחגים, כשאחים שלי גרו במעונות באוניברסיטה הצטיידו מידי שבוע משם.

https://share.google/2j99P4M4RBvveqDCr

ההורים שלי קונים כאן - קדירה חמה

ופעם שלחו לנו מהמשרה שלי מכאן - סורוצקין - מעדנייה יהודית

בהצלחה!

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

אני במרכז צריך להעביר כמה שעות והייתי צריך להטעין א הפלאפון אז הלכתי לבית אריאלה ונכנסתי לפורמים. קצת מוזר לי להית פה אחרי כל השנים האלה

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

זה:

שאלה בתור אחד שחדש פה יחסית.. | ערוץ 7 

ומהמשך השרשור הנ"ל

זה מרגיש לי כמעט כמו לפגוש דינוזאור 🤪

אח שלי נהרג במלחמה ומשם החיים הלכו והדרדרו. נקווה שעוד עשור אהיה במקום טוב יותר

אני מנגן עכשיו את אצלינו בגן וחושב עליך,

עצוב

העולם הבא הוא מציאות על תדר אחר.

בטח נורא טוב לו שם. ובעז"ה, הוא עוד יחזור. הלוואי ובקרוב.