משהי שמצאה חן בעיניי. החלטתי (אפשר לדון אם זה היה צעד נכון אבל הוא כבר קרה) לומר לה את המילים הבאות: את מוצאת חן בעיני אבל אני לא מוכן.. אם הייתי מוכן הייתי שמח שנפגש וננסה. אבל אני לא. ורק רציתי לדעת אם זה בכלל הדדי או שאני סתם מדמיין..
היא ענתה בערך - סחטיין על האומץ. לא שוללת אך גם לא מחכה... נדבר אם יהיה רלוונטי.
כעת חצי שנה עברה.. אני עדיין חושש מלהתחיל לצאת.. והיו כמה וכמה סיטואציות שבהן נפגשנו/דברנו בקטנה ולדעתי קצת היה מורגש הריחוק ושהיא לא מעונינת כלל.. והיא כבר הבינה שזה לא זה.
חשבתי אולי לשאול אותה שוב אם זה עוד רלוונטי מבחינתה או שמא דברים ישתנו..
או שאולי לשאול אותה אם היא יכולה לשתף אותי קצת במה היא מחפשת ואז לחשוב אם זה מסתדר שכלית..
אני ממש מתלבט כי אני באמת מת לדעת אם משהו ישתנה.. כי אין דבר יותר מדכא מלרצות משהי שכבר החליטה שלא..
אבל לא יודע אם זה מתאים ושייך להטרידה ולחור לה באופן כזה.. או לא לעשות זאת מכיוון אחר של מינימום כבוד עצמי ולא להיות כ"כ נואש..
הייתי מת להרפות.. להשלים עם זה שזהו ולהתרכז בבנות אחרות.. אבל עדיין לא שמעתי לא.. ואולי בעצם אני רק מתעקש לא לשמוע???
תגובה משהו? בשורות טובות וחנוכה שמח... שנזכה בע"ה במהרה לנר איש וביתו..

