אני נוטה ללימוד "שטחי" כלומר כמה שיותר הספק.

אבל אני שואל את עצמי האם אני לא מחמיץ את הלימוד?!

כשאישי יפתח לי ,אשמח...

נראה שהעיקר הוא לימוד בעיון=עומק, אלא שכדי שייה היקף לומדים גם בקיאות. אבל הכי טוב להתייעץ עם רב שמכיר אותך. הצלחה!

תסתכל בשיחות הרב צבי יהודה על תלמוד תורה. הואמדבר על היחס בין עיון לבקיאות.

אין לי כ"כ אפשרות להתייעץ עם רב,אבל תודה.

מהר"ל מנתיבות עולם נתיב התורה ה'

גר"א משלי פרק ו' פסוקים ו'-ח'

הם מדברים על הצורך בבבקיאות ועל כך שזה הלימוד הקודם.

ציטוט ממהר"ל שם

"ואנו עומדים חס ושלום בעונש הזה, עד שהדורות האלו שינו דרך הראשונים, ואין הולכים בעקבותם, שעיקר התורה היתה בפיהם ובלשונם. ועתה הוסר דבר זה מאתנו לגמרי, עד שהדבר הזה גודם קלקול הדור מכל וכל. וכמו שאמר “כי קרוב הדבר בפיך ובלבבך לעשותו” כמו שהתבאר למעלה."

"והכל בשביל שיאמר שהוא מחדד עצמו בפלפול."

וסלח לי על הבורות.

זה אומר שעדיף "להיות בקיא" כלומר ?

היא מדברת על מי שבסופו של דבר גם נשאר בצורת הלימוד הזאת.

אבל בפשטות הדרך להתחיל היא בבקיאות.

ומי שאומר אחרת, לא יודע מה המקור שלו. מוזמנים לחדש לי.

יש הרבה גדולים שיצאו נגד זה, היום הפכו את השיטה - כי זה מגניב.

אבל חז"ל אמרו את זה במפורש "ליגמר איניש והדר ליסבר".

מה שראיתי בפועל, זה שהרבה אנשים שקופצים למים העמוקים של העיון לפני שלמדו מספיק בקיאות פשוט לא יודעים ללמוד.

ורובם, אם לא כולם, נשארים כאלה שלא יודעים ללמוד הרבה הרבה זמן.

העצה הנכונה, לדעתי, היא להשקיע מספיק זמן בבקיאות אבל לא להמנע מלעיין לחלוטין.

צריך ללמוד גם לעיין כדי לנצל את השנים של הצעירות כדי לקנות שכל ישר. שמעתי פעם ככה בשם אחד הגדולים, לא זוכר מי (אולי הרב עובדיה יוסף)

בנוסף, כדאי גם ללמוד איך לעיין כמו שצריך ולא להגרר לפלפולי סרק מיותרים.

הספר "אגלי טל" מדבר על זה בהקדמה והרב הגאון שם גם אומר שמי שלומד את הספר עצמו יקנה לעצמו דרך ישרה בעיון (למרות שזה לא ספר למתחילים לדעתי, אולי לשלב יותר מתקדם של עיון)

לא מקבל אותה. עובדה שלא עשו את זה מחוץ לאירופה והיו מדינות שהיו בהם רוב אם לא כלל לומדים בבתי המדרש.

הטענה ששמעתי על האנטי-השכלה היא יותר מתקבלת בעיניי, אבל לא נראה לי שזאת הסיבה המקורית.

לא יודע, עדיין לא התיישבתי בזה. היום כולם מחזיקים דווקא מהרבנים שהם סיני, וזה מה שעושה הרבה רושם. גם בעולם החול. ועדיין לומדים ככה בישיבות, וזה די עקום. אולי מתישהו זה יחזור להיות כראוי ואנשים ילמדו איך ללמוד כמו שצריך...

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!