כן, ברור שהייתי אוהבת אותו.

בס"ד

לא העתק שלך
אלא כזה שיש בו הרבה ממך

וזה ממש לא ברור
הרבה לא אוהבים את עצמם

כן, עדיין הייתי רוצה

בפירוש לא.
לא משנאת עצמי חלילה, אבל אני כבר קיים, אין צורך בעוד אחד.

אבל זה רק מישהו/מישהי שממש ממש כמוני, אני כן רוצה מישהו שדומה לי, אבל חלקית

בס"ד

היום הבנתי שאני חושבת ומרגישה כמוך

כי אז סופסוף הייתי מוצא מישהו שמבין אותי

(שםשם)

שמישהו בכלל מתעניין במה שאני כותב בקטע הזה

מה אני מעניין בכלל?

כאילו-מי אני כבר שזה יעניין מישהו?

הרי אני כלום, אפס מאופס

וזה ניראה שזה נכתב מהלב...
דבר שני מה הכוונה מה אתה? אתה לא "כלום" ו"אפס מאופס".
כל יהודי שקיים בעולם שזה כולל גם אותך, הוא יצירה חד פעמית שה' ברא, כל יהודי הוא יצירה מיוחדת, עם נשמה מיוחדת...
אפילו רבי נחמן אומר שברגע שנולדת , ה' החליט שהעולם לא יוכל להתקיים בילעדיך.
זה כתוב איפושהו.
וזה שאומרים שבנאדם הוא אפס זה רק אפס מול ה', לזכור שצריכים להיות ענווים, לזכור מאיפה הגענו.
אבל כל יהודי בעולם הוא אחד, יחיד ומיוחד. שזה אומר שגם אתה.

ואם לא היית צריכה לכותב בצורה יפה, מה היית כותבת?

וכן, אחרי שמכירים את עצמך מבינים שתה אפס מאופס (בייחוד שאני יודע מה הייתי יכול לעשות-ולא עשיתי)

זה היה ניראה סוג של שפיכה כזה, שכותבים את מה שמרגישים.
דווקא שאתה מכיר את עצמך *לעומק באמת* אתה מבין כמה שאתה לא אפס מאופס.ביכלל.
(נ.ב צריך להסתכל קדימה, לא על מה שעשיתי ולא עשיתי, כי זה לא מוביל לשום מקום.)

כבר כמה זמן

ואני מתכוון "אפס מאופס" במובן של-אני כלום, כל הדברים הטובים זה ה', והטעויות שלי

קווניק מיוסר?
יש מרווח בין חשבון נפש ועבודת המידות לבין הלקאה עצמית

וזה לא בקטע של הלקאה עצמית

אלא להבין שאני לא איזה משהו

סתם שליח לא כ"כ מוצלח

זה מה שאמרתי, לפני ה' צריכים להיות כלום כי הוא הכל.
אבל מיצד שני צריכים להרגיש "אני הכל".

אני לאכלום

אתה קיים, זה לא "לא כלום"

אלא במובן של-לא להחזיק מעצמי, כי מי כבר אני?

אם אני יחשוב כל הזמן "מי כבר אני?" זה לא יוביל לשום מקום ולא יעשה טוב לאף אחד.

וזה גם סתם מוריד מהערך עצמי.
וגורם לחוסר מוטיבציה.

אני כן לומד ומתפלל וכל זה.

אבל זה סתם כדי שאני לא אצטרך לשים אבנים בכיסים כדי שאני לא אעוף עלעצמי

גם רבי נחמן אמר:"אני נהר המטהר מכל הכתמים" וגם:"אני פלא גדול" וזה לא שהוא עף על עצמו, קצת מסובך לי להסביר את זה בכתב, אבל זה גם בסדר לעוף על עצמך.

וכל אחד מוצא את התשובות והאיזונים שלו.
יש את הבחינה שאני כלום,רק כלי שעובר דרכו(רבי אושר)
ויש בכך אחד המון טוב והוא צריך תמיד לזכור את זה ולאחוז בזה(רבי נחמן)

אני יכול להסביר אתזה 

אבל זה לא המקום והזמן

@נזק מנוזק @מיכל318

 

לסוגייתכם ככה לעניות דעתי יש עיניין בספרים של מה אני כלום ואבק מעפר באתי ואליו אני הולך 

 

ומצד שני לשיטת החסידות רבי נחמן אומר במפורש להגיד כל יום על עצמך את המשפטים "ניצחתי ואנצח גמרתי ואגמור אני נהר המטהר מכל הכתמים אני איש פלא ונשמתי פלא גדול חידוש כמוני לא היה מעולם" ולפיו מובא שכל אדם צריך להזכיר לעצמו שהוא בן של מלך מלכי המלכים ואין פא גאווה כלל ולכן ךענית דעתי צריך אדם להזכיר לעצמו שגופו כלום עפר ועפר אבל נשמתו  יא חלק אלוקא ממעל ונשמה גדולה היא (שכויח אם הגעת עד כאו)

אבל זה ניראלי קצת כפיות טובה להגיד שהגוף שלנו הוא כלום ועפר ואפר,כי תכלס בילעדיו לא היינו יכולים לקיים מצוות, גם בילעדיו לא היינו מגיעים לגן עדן...
חוץ מיזה שאנחנו חיים בעולם שחייבים בו גוף.
קשה לי להסביר בכתב

חס ושלום

אמרתי את זה לבוער לארץ השלמה

משרשי המצוה. לפי שהאדם בהיותו בעל חמר ימשך בהכרח אחר התאוות, כי כן טבע החמר לבקש כל הנאות אליו והערב, כסוס כפרד אין הבין, אם לא שהנפש שחננו האל, תמנענו לפי כחה מן החטא, ומאשר תשכן בגבולו שהיא הארץ ורחוקה מאד מגבולה שהיא השמים, לא תוכל לו, ויגבר כחו עליה תמיד, לכן היא צריכה על כל פנים להרבה שומרים לשמרה משכנה הרע, פן יקום עליה ויהרגה, אחר היותו בגבולו ותחת ידו. ורצה המקום ברוך הוא לזכותנו אנחנו עם הקדש, וצונו להעמיד שומרים גבורים סביב לה, והם שנצטוינו לבל נפסיק מדברי תורה מפינו יומם ולילה, ושנתן ארבע ציציות בארבע כנפות כסותנו, ומזוזה בפתחנו, והתפלין בידנו ובראשנו, והכל להזכירנו למען נחדל מעשק ידינו ולא נתור אחרי עינינו ואחרי יצר מחשבות לבנו, ומפני כן אמרו זכרונם לברכה (זבחים יט, א) שהכהנים והלוים בשעת עבודה פטורין מהן. ובהיות מיסוד התפלין מה שזכרנו נצטוינו עליהם (מנחות לו, ב) לבל נסיח מהן דעתנו. ועתה, בני, ראה גם ראה כמה כח גופנו גדול על נפשנו, כי על כל אלה יעלה לפעמים ופרץ גדרנו, האל ברחמיו יהי בעזרנו, וישמרנו, אמן.

"כי כן טבע החמר לבקש כל הנאות אליו והערב, כסוס כפרד אין הבין"

שבלי הגוף לא היינו יכולים להיכנס לעולם הבא ביכלל? כי תכלס את כל המצוות עושה הגוף, עם הנשמה אי אפשר לקיים אפילו מצווה אחת!! אפילו לימוד תורה זה עם הגוף.

פרק ו'
אם אני ימצא קישור אני ישלח.

שאת המצוות עושים עם הגוף, לא עם הנשמה.

רק הגבול מטשטש הרבה פעמים..

שזה לא יספיק

כאילו, אני ירצה להיות חבר שלו, אבל זה לא יספיק כדי להבין אותי באמת

בשביל זה צריך גם מישהו שהיה איפה שהייתי
ואין אחד כזה

לרוב *בנות* שמתנהגות כמוני בדברים מסויימים מעצבנות אותי בטירוף
שתי החברות הכי טובות שלי הן ההפך הגמור ממני בכל מצב

אבל אם זה היה ממש העתק שלי אז אולי לא..

כנראה שהייתי מסקרנת את עצמי

אבל בסוף זה היה נגמר בפיצוץ, אולי

השרשורים שלך עושים לי מעניין.

והיה שם מישהו שהוא לא מכיר בכלל אבל איך שהוא ראה אותו הוא הרגיש סוג של כעס אליו ואז הרב שלי דיבר איתו קצת כדי לבדוק אולי הם מכירים או משהו ותוך כדי הוא מספר שגם הוא הרגיש את זה וכשהם דחברו הם גילו שהם ממש דומים אחד לשני בתחומי עיניין בבית שבו הם גדלו ועוד דברים וכל אחד יסיק את המסקנות שלו מהסיפור

כנראה שהייתי מסקרנת את עצמי

אבל בסוף זה היה נגמר בפיצוץ, אולי

השרשורים שלך עושים לי מעניין.

לא בטוחה.

בעיקרון אם הייתי אדם אחר והייתי פוגשת אותי ( אוי זה מנוסח בצורה מוזרה מחילה)

הייתי שמחה להכיר אדם כמוני לא בהכרח לקשר זוגי אלא בכללי בהכרות חברית/ידידותית ,

מעניין לראות איך אני מוצגת בפני העולם מעבר לאיך שאני רואה את עצמי, ואם זה תואם.

 

אם מדובר בקשר זוגי הייתי שמחה לתכונות מסוימות ודרך חיים

אבל חד משמעית לא העתק הדבק שלי, צריך להשלים אחד את השני.

אשכרה.