עם כל ילד שנולד (4 ב"ה) הקדמתי את הגיל לשינה על הבטן.
הרביעי, פשוט לא ישן (כפשוטו) על הגב. מה לא נסיתי. השינה ארכה בדיוק 10 דק' (מדדתי עם שעון) ואני מדברת על גיל יום ויומייל כשהיינו עוד בבי"ח... אני הייתי גמורה לגמרי (כמה לילות לפני זה גם לא ישנתי בגלל צירים, והלידה עצמה היתה לאורך כל הלילה) ופשוט פחדתי להחזיק אותו ושיפול לי מהידיים מרוב עייפות, כי הוא פשוט לא נתן לי לישון (ילדתי בסורקה, אין תינוקיה...)
ברגע שהעברתי אותו לישון על הבטן, ישן הוא וישנתי אני. כשמידי פעם אני מתעוררת, שמה עליו יד לבדוק שנושם, וממשיכה לישון!!
וכמו שכבר כתבו- יש כמה גורמים נוספים שמונעים מוות בעריסה: שינה עם האם באותו חדר, הנקה, מוצץ, המנעות של האם והתינוק מעישון ומעישון פאסיבי, הימנעות מחימום יתר של החדר (הרבה מקרי מוות בעריסה קורים בימי החורף הקפואים במיוחד), אי שימוש במגני ראש למינהם, עריסה ריקה מדובים, שמיכות מויותרות וכו', ובטח יש עוד שאני לא זוכרת. כך שאם את מקפידה על כל השאר אז תשאירי לקב"ה לשמור גם על הילד, אחרי שעשית את השתדלות שלך. גם את וגם התינוק צריכים שינה טובה!
וד"א: שאלתי פעם איש מד"א כמה מקרי מוות בעריסה יש בישראל בשנה, אמר- בודדים. בערך 8, וכשיש זה מפורסם לציבור. כך שאפשר קצת להרגיע את ההיסטריה, יש דברים יותר מסוכנים ושכיחים שהילדים שלנו חשופים אליהם.