בכלל זה כי הדור שלו היו רשעים מאין כדוגמתם שלא רק שלא הקשיבו לו גם פגעו בו מעשית.

אתה יכול לדמיין מה זה לפגוע בנביא הדור? "עצתם עלי למות" וכו'.

לגבי המבשר, לא יודע. פתחת שם את המפרשים? מן הסתם זה לא מישהו שסתם אמר עליו שהוא נולד. נראה מהמלבי"ם שארור בפועל, כי לא זכה לטובה בגלל הבשורה שלו:

"ארור האיש, וכן האיש אשר בשר את אבי היה ג"כ ארור, כי מנשה הרג אותו על שבשר את אבי ושמח שמחהו ולכן הרגו".

במצודות לוקח דרך אחרת:

"שמח שמחהו - אמר בתמיה וכי למפרע היתה שמחה. ארור האיש וגו' - הואיל ולמפרע לא היתה הבשורה טובה בודאי לא היה המבשר איש טוב כי דרך איש טוב לבשר טובה כמ"ש איש טוב זה ואל בשורה טובה יבוא (שמואל ב' י"ח)".

כלומר השמחה היא בתמיהה. והאדם שבישר אותו עשה את זה כדי לצער אותו בעצם, ומכאן שכוונתו הייתה לרעה.

הפער בין המלבי"ם למצודות ושתיקתו של רש"י קצת מפתיעים, אבל צריך ללמוד את כל הפרק בעיון כדי להבין, ואין לי כל-כך פנאי

עריכה: עברתי על הפרק, נראה שם שהוא בוכה על כל הצער שלו (כידוע שצדיק של דור רשע סובל הרבה, מעבר לסבל שהם גרמו לו ישירות). אז מתוך כך שמי שבישר את אביו בלידתו, אדם שכל חייו סבל, בישר בעצם בשורה ראה - ראיה מכאן שהוא עצמו רשע. וזאת הדרך של המצודות כנראה...

אגב, אל תשכח שירמיה היה נביא, הוא לא היה אדם פשוט שמתפרץ מחום ליבו.

הוא אמר דברים שה' רצה שיגיד, וכנראה שהוא ידע בדיוק את מי הוא מקלל.

אם ה' לא היה רוצה שהוא יגיד, הוא היה נוזף בו, כמו עם כל מי שדיבר לא-מספיק-טוב על עם ישראל ונענש (צרעת, גחלים, עליה לשמים וכו').

אני מבין שהם היו רשעים,

אבל הוא הרי מתנבא כדי שיחזרו בתשובה וינצלו מעונש.  אז מה הקטע לקלל אותם?   

אני אסתכל במפרשים. אבל זה עדיין קצת מוזר

מקללים רשעים לאורך כל התורה כולה.

התורה מלאה ב"ארור"ים. דוד המלך מקלל ב"ימח שמם" ועוד...

לא צריך להעביר את התורה כיבוס כדי שתתאים לתרבות המערבית המודרנית...

זה מה שקורה שמעיינים רק במפרשים בויקיטקסט (רש"י, מלבי"ם, מצודות - אוסף הכי לא שיטתי של מפרשים) במקום ללמוד בדרך המסורתית כמו בן אדם

עיין רד"ק - המבשר היה פשחור שהוזכר בתחילת הפרק

בכל מקרה, צריך להבין מה קרה אז - כמו שחז"ל אמרו - והביא זאת רש"י - מנשה באותו זמן הרג את הנביאים. עכשיו, איזה שמחה תהיה לחלקיהו אביו של ירמיהו? אם הבן ימשך אחר דרכי אותו זמן, מה הרוויח? ואם יהיה צדיק ונביא אמת - הרי ישנאוהו ושוב אין לשמוח. שזה אכן מה שקרה. אין זאת כי אם המבשר היה בלתי רגיש ורק רצה לקחת קרדיט של מבשר בשורות.

עדיף תשובה הגיונית מועטה

מריבוי דברים שעוסקים בנושאים אחרים

ומי ולמה במקום להבין את הכתוב הוא נושא ספרים למרחקים ארוכים, 

וזה בדיוק הסיבה שלא אמורים להיות חמור קופץ בראש

וגם את השאלות שלו במקרא... תרשה לי לדחות את ההצעות שלך.

ובלי קשר לנושא הנידון

כן תודה. זו השאלה שלי בעיקרון!! - בית המדרש

וקצת יותר ענייני?

וכ"ש העושים ליצנות על חשבון בני אדם, 

במקום להחליף ניקים...

הנביאים לא כתבו את הספרים שלהם - בית המדרש

פתחתי את המפרשים רק במחשב.

אבל התהיה של @מבקש אמונה היא על הסיבה שהוא לא התפלל שיחזור בתשובה...

עריכה: עיינתי יותר בשאר המפרשים, נראה שלא כולם מפרשים שזה אותו האיש, וגם הסיבות לקללה, כמו שכתבתי למעלה, הן שונות. אין הכרח מצד הפשט להגיד שזה דווקא פשחור. וגם רד"ק רק מביא את זה בלשון יש אומרים: "יש מפרשים שפשחור הוא היה המבשר לאביו שנולד". @ברום

אחרת גם ממי שקורא לעצמו דוכס, התשובה הרבה יותר פשוטה - עיין בפסוקים שאתה עצמך ציטטת "זכור עומדי לפניך לדבר עליהם טובה להשיב את חמתך מהם", זה הוא אומר עוד לפני הקללות - כלומר הקללות מגיעות רק לאחר שהוא הבין שכבר אין סיכוי כי הם לא רוצים בשום אופן לחזור בתשובה והם פשוט "שמים פס" על כל מה שהוא אומר וכבר הקב"ה לא מוכן לשמוע יותר תפילות לטובתם, והקב"ה בעצמו אומר לו בפרק י"ד "...ואתה אל תתפלל בעד העם הזה לטובה.... ויאמר ה' אלי אם יעמוד משה ושמואל לפניי אין נפשי אל העם הזה שלח מעל פני ויצאו..."

והאם להגיד ש"התורה מלאה קללות לרשעים" זה עונה יותר לשאלה ה"ספיציפית" הזאת? או לחפש כל מיני חומרות במעשיהם כדי שיהיו ראויים לקללות? האם זה עונה יותר לשאלה ה"ספיציפית" הזאת?

הרי זה בדיוק מה שהקב"ה אמר (בפרק י"ד) "כי יצומו אינני שומע אל רינתם וכי יעלו עולה ומנחה אינני רוצם"

כמו שברוריה אמרה לרבי מאיר.

@מבקש אמונה אתה צריך להבין שברוריה לא אמרה לרבי מאיר שהוא טועה, הפשט הוא כמו רבי מאיר ע"פ הדקדוק. היא פשוט הציעה דרך אחרת, שעבדה במקרה המסויים. ככה ה' רצה שם. זה לא אומר שרשעים מהסוג הזה אסור לקלל.

אל תשכח שחז"ל אמרו שיש מקרים שמיתה טובה לרשע וטובה לעולם...

ואל תשכח גם את קורח, שמשה ביקש לא רק שלא ישמע אליהם, אלא גם שימותו במיתה שלא נבראה מעולם. משה, העניו באדם.

אם אתה לומד את המורה, אתה אמור להבין שאפילו אדם שמשיג רוח הקודש לא נפגע באופן אישי.

אדם שמנסה להגיע למדרגות גבוהות צריך להגיע להשתוות המידות, ע' חובת הלבבות.

ולא צריך בזה פלפול, ע' מה עשה יונה שהספינה חשבה להישבר ומשם תבין.

אחרת לא ייתכן "חכם גיבור ועשיר" במידות, וגם "ת"ח הנוקם ונוטר כנחש", 

ובכלל יש כאן כבוד התורה וכבוד הנבואה וכבוד הנביא שהוא בעל הנבואה ושמייצג אותה בעולם

רבנו.

זה לא מופיע במפרשים. ההפך הגמור, למרות כל הזוועות שהרשעים האלה עשו הוא הוריד מכבודו והלך עד אליהם.

וגם מה שכעס והתייאש זה מטעמים אחרים. בכל מקום שחז"ל ציינו שמשה רבנו כעס, לא נזכרה פעם אחת סיבה אישית.

קח השוואה מעולם הפשע. אדם נהיה פושע גדול, הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה כל עוד יש לו כסף וכבוד וכו'.

מי שיתפלל שהוא ימות, לא בהכרח שמשמים יקבלו את התפילה הזאת מכמה וכמה טעמים.

אם יתפלל שלא יצליח לו בעולם הפשע, ככה שלא יהיה לו כח לפגוע בו והוא יהיה עסוק בלהתגבר על כל הצרות שלו - סבירות הרבה יותר גבוהה שהתפילה תתקבל.

קיבל קריזה אז התפלקה לו נבואה מאת ה' כזאת?

ככה אני רואה את הפרק, הוא התחיל בדברי ה' וגם סיים ככה.

נבואה לא צריכה להיות מנותקת מהחיים של הנביא וההקשר של החיים שלו

הם אמרו את הנבואות ויש לזה משקל ביחס לביקורת נוסח המקרא ואכמ"ל.

לנ"ל אני לא אטרח להגיב, כי הוא מעמיד פנים כמו ילד קטן.

זה כמובן לא קשור, כי גם אם הם אמרו זה עדיין נבואה באותה מידה, וחלה עליה אותה מחלוקת שהזכיר @ארץ השוקולד, וחוץ מזה שחז"ל אמרו בפירוש "ירמיה כתב ספרו" וכן בשאר הנביאים, בניגוד לדבריך

לדברים הלא-ענייניים שאתה אומר באמת לא אגיב

ירמיה כתב את ספרו ואת שאר ספרי הנביאים.

כל שאר מה שכתבת הם שטויות, ואם לא תודה שבסה"כ החלפת ניק לא תזכה ליחס ממני.

לפי מי? האם הוא כתב למשל את ספר יחזקאל?

יש שכן יש שלא. יש כמה דעות לגבי חלק מהספרים.

יש פה חלק מהם.

מדגיש שאני לא טורח לענות לך, רק כותב למען מי שירצה להרחיב בעניין

Rav Sherki

לא כל נביא כתב את ספרו, אבל אלו שנקראים על שם עצמם נכתבו על ידי עצמם, מלבד איוב, ובכל מקרה רק מיעוט מהספרים נכתב על ידי ירמיה.

ואין לו אומץ לדון בדברים כפי שהם...

וכ"ש נבואות של כתב

רק חתימת הספר וקידושו, ו-אולי- חלק מהעריכה- לא הייתה על ידיהם

וזה פשיטא שבפשיטא

וע"ע בגמ' מגילה שלומדת כתיבת מגילת אסתר מהכתוב "ותכתוב אסתר", משמע שהיא כתבה

וע"ע בב"ב רש"י ד"ה "משלי קהלת", שלומד מהכתוב "אשר העתיקו אנשי חזקיה", ומשמע בפירוש שזה היה כתוב כבר לפניהם, וישעיה ג"כ היה מסיעת חזקיה, ומסתמא כתב רוב ספרו של עצמו, ורק לא חתם ספרו, ויחזקאל רש"י אומר שלא ניתנה נבואה ליכתב בחו"ל, וכי בימינו יש איסור לכתוב ספרי נביא בחו"ל, אלא פשיטא כמו שהסברתי, שהוא כתב רק לא קידשו להיכלל בכלל כתבי הקודש

סוף דבר לא צריך למהר לסתור כל דבר שלא נראה לדעתך הפשט

אף אחד לא טוען שכל נביא כתב את ספרו

הרמב"ם כותב בפירוש שאפילו תושב"ע בזמן הנביאים כתבו כ"א לעצמו - בית המדרש

זה מפורש בכמה מגדולי ישראל הקדמונים והמקובלים שלא, הפך הרמב"ם במורה

[שמבין ענין

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

מדריך כשרות לאורח - כושרות

אפילו כשלוחשים ממש בשקט שאפילו האדם עצמו בקושי שומע ה' שומע ומבין.

שאדם יכול ממש לצעוק ויצא רק קול דממה דקה וזה נחשב צעקה ממש

הנימוקים המרכזיים על פי המסורת וההלכה:

המקור: תפילת חנה

את עצם הדין שצריך להתפלל בלחש הגמרא במסכת ברכות (דף לא עמוד א) לומדת ממה שכתוב אצל חנה (שמואל א' א יג) "וקולה לא ישמע", מכאן שאסור להגביה קולו בתפילתו.

והטעם מבואר שם (דף כד עמוד ב, וברש"י) משום שמי שמשמיע קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה, כי מראה בזה כאילו אין הקב"ה שומע תפילת לחש.

בגמרא למדו מכאן שבתפילה המרכזית, על האדם להשמיע את המילים לאוזניו בלבד, אך לא לאחרים, כדי לבטא פנימיות ועמידה אינטימית מול בורא עולם.

מניעת בושה לחוטאים

בנוסף, חז"ל הגבילו את גובה הקול בתפילה עד לרמה שאפילו מי שעומד ממש בסמוך למתפלל, לא יוכל לשמוע את מילות התפילה, כדי שלא לבייש מי שבוחר להתוודות בתוך התפילה ולפרט את חטאיו האישיים.  

הטור (או"ח סימן קא) מביא את מחלוקת הראשונים, האם לחש התפילה יכול להישמע לאוזנו של המתפלל או שיש לומר את מילות התפילה בלחש חרישי שאף אינו נשמע למתפלל עצמו, ובהמשך דבריו מביא הטור, כי ענין זה מצוי כבר במחלקת הירושלמי והתוספתא, לשיטת הירושלמי מותר למתפלל להשמיע לאוזנו את מילות התפילה (אך אין להתפלל באופן שאחרים שומעים את דבריו), ולשיטת התוספתא יש להתפלל בלחישה אשר אף איננה נשמעת למתפלל עצמו (כשיטת הזוהר המובאת במגן אברהם או"ח סי' קא סע"ק ג).

להלכה נפסק בשולחן ערוך (או"ח סימן קא סעיף ב) כי יש לבטא את מילות התפילה (שמונה עשרה) באופן ברור וכן יש לומר את מילות התפילה בלחישה, אך אין צורך בלחישה מוחלטת אלא מותר להשמיען לאוזנו (כשיטת הירושלמי ושיטת הרשב"א המובאת בבית יוסף): "ולא יתפלל בליבו לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאוזנו בלחש…"

הפוסקים (פסקי תשובות סימן קא אות ד) העירו, כי יש לתת את הדעת ולהקפיד על ביטוי מלא של האותיות והמילים שכן בשל הדיבור בלחישה מצוי שהאותיות והמילים אינן ניכרות או שאינן ברורות דיין (ויש לבטא את המילים בשפתיו באופן ברור כפסק השו"ע וכדברי הגמרא במסכת ברכות לא ע"א בענין תפילת חנה).

>> ההבדל בין הלחש לחזרת הש"ץ

התפילה בלחש היא חובת היחיד. לאחר מכן, נאמרת חזרת הש"ץ בקול רם על ידי שליח הציבור. למנהג זה היו שתי מטרות היסטוריות:

- להוציא ידי חובה את מי שאינו יודע להתפלל בעצמו.

- לאפשר אמירת "קדושה" ו"ברכת כהנים", שניתן לומר רק בציבור ובקול.

אגב, מאידך יש עניין לבטא את האותיות כראוי. החיד"א מדבר על זה בספרו שם הגדולים, נדמה לי בקטע על רבי יצחק סגי נהור.

https://www.yeshiva.org.il/midrash/5202#:~:text=%D7%A0%D7%92%D7%93%D7%A0%D7%95%20%D7%91%D7%99%D7%AA%D7%A8%20%D7%A9%D7%90%D7%AA.-,%D7%9E%D7%9C%D7%9A%20%D7%91%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%94,-%D7%96%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7%20%D7%9E%D7%98%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99

מה להשוות.

כיום השמאל משוגע לחלוטין ואיבד את שפיות דעתו, ואחוז אמוק לרדוף את הציונות הדתית בכל דרך. ובטוח שהציונות הדתית תתפוס את מקומו ותדיח אותו. בגירוש מגוש קטיף זה לא היה. החלום על פוליטקאי שיצא מחוץ למפדלנקיות שדואגתרק למגזר היה רק חלום באותם ימים.

כיום השמאל , כמו שאול , יודע את האמת - הציונו תהדתית עוד ינהיגו את המדינה. הם טועים רק שחושבים שהצ"ד ימרדו בשמאל ולא יהיו ממלכתים. לעולם לא נעשה הפיכה. זה פשוט יקרה לבד.

כמו ששאול מת בסוף ודוד החליף אותו.

ותהי המלחמה ארכה בין בית שאול ובין בית דוד ודוד הלך וחזק ובית שאול הלכים ודלים.

 שמואל ב ג א

לא יודע בן כמה אתה וכמה היית מעורב, אבל הנק' הזו היתה נוכחת כבר אז (למשל: הקרבות של פייגלין על ראשות הליכוד) ולכן הרב וסרמן כתב עליה.

כדי לראות "ניצוץ" מהפחד שהיה כבר אז מהמתנחלים, חפש בגוגל "דברים שאי אפשר היה לומר בזמן ההתנתקות".

מפת כתבי הראי''ה שאינם ערוכים 
 

במבט על - שמונה קבצים זה המחברות מהם נלקטו כמעט כל הפסקאות המחשבתיות בשס הלבן בספרים שנקראים 'אורות ה____'. הם נכתבו בין עליית הרב קוק לארץ למלחמת העולם הראשונה - כשהיחס החיובי של הרב קוק לחילונים כבר הבשיל לחלוטין, ולפני הנסיגה של הרב קוק מכמה עמדות 'פרוגרסיביות' בעקבות מלחמת העולם הראשונה 

פנקסי הראיה, קבצים מכתב יד קדשו וכו זה הוצאה של שאר המחברות. עם הרבה חפיפה ביניהם

אשמח גם לדעת על דוגמא או כמה ..

וממש אפשר לראות זאת בכתבים?

שבהתחלה הוא כתב כך, ולאחר כמה שנים כתב אחרת??

נשמע מרתק.. אשמח להחכים..

בנוגע לחילונים יש סקירה יפה של הרב רחמני בנספח לספר 'לנבוכי הדור'. בהתחלה היה לרב קוק ביטויים מאוד קשים נגדם, אחרי זה זה הצטמצם רק למנהיגים החברתיים שלהם, ועם העליה לארץ התרחש מהפך גמור. הרב קוק עצמו התייחס לזה, וגם הרב צבי יהודה, וזה קיבל את הכינוי 'תורת חו"ל' מול 'תורת ארץ ישראל' (זה לא היה השינוי היחיד שקרה עם העליה לארץ)

בסקירה הוא מדבר גם קצת על המהפך השני, בעקבות מלחמת העולם הראשונה. אבל מי שכתב על המהפך השני בהרחבה זה הרב אברהם סתיו. הנה המאמר השיטתי, עם המובאות והניתוח הדקדקני, לצערי באנגלית:

Progressivism and Conservatism in the Thought of Rav Kook - Tradition Online

ויש לו כמה 'תמצותים' בעברית, למשל:

"לא נתפעל מן התרבות האירופית"

(זה שונה מהשינוי הקודם. כבר בחו"ל הרב קוק אימץ בגדול את הרעיונות של הקידמה האירופית, המשיך עם זה בארץ ואולי אפילו ביותר נועזות, ומלחמת העולם גרמה לו לשבר גדול באמונה הזאת)

כתבי הרב ביפו משדרים שדר יותר מיסטי-תמים(לא תמים בקטע הנאיבי או טפשי, אלא תמים בקטע הטוב). וכתבי הרב בסאנט גאלן ולונדון יותר שדר שכלי, בוגר, נאבק בבעיות העולם ובנצרות. 

זה קצת מזכיר את המדרש על שלמה שכשהיה צעיר כתב את שיר השירים, וכשהתבגר כתב דברי חכמה של משלי.

אבל לא ראיתי שינוי מהותי בתוכן. רק בסגנון ובמה הרב מתמקד בו במה שהוא כותב.

אבל זה רק התרשמות מסקירה שטחית שלי, לא בדקתי לעומק.

לדעתי זה בעיקר מההבדל בין המתיקות של ארץ ישראל בעליית הרב קוק לראשונה, לבין תורת ארץ ישראל בעת שהיתו בחו"ל (שממשיכה להיות תורת ארץ ישראל, כמו שיחזקאל ממשיך לקבל מנבואה בחול כי שרתה עליו בארץ ישראל רוח הקודש) שמקבלת מימד יותר שכלי , בוגר ונלחם בחסרונות העולם.

ייתכן שהדבר דומה להבדל בין שנה ראשונה לנישואין לבין זוגיות מבוססת אחרי הרבה שנות עבודה זוגית (למרות שאין לי נסיון בתחום)

בפעם הראשונה שהרב אברהם סתיו כתב על שינוי ספציפי בעמדת הרב קוק בנושא כלשהו עם השנים (יחס לנשים), הלכתי לספריה של הישיבה ופתחתי את כל הקבצים והפנקסים וליקטתי פסקה פסקה כל מקום שהרב קוק התייחס לנשים. וככה הראיתי לו שזה בכלל לא נכון!

ואז הוא ענה לי ושיכנע אותי שהוא דווקא צודק 🙃

תרגיש בנח לענות על מה שתרצה/מה שלא מכביד..

מהסוף להתחלה ברשותך.

א. הרב סתיו הצליח לשכנע אותך שחל שינוי ביחס הרב קוק לנשים ע"י שהראה לך מקורות נוספים או שהסביר לך אחרת את תוכן הפסקאות שמצאת? אם ישלך מקור אחד אשמח להפניה.

ב. שאלה צדדית.

איך חיפשת פסקאות של הרב על נשים? לשמונה קבצים ולעין איה יש מפתח. יש גם לפנקסים?

ג. כשביקשתי שתרשום נושא אחד ספציפי שהרב קוק חזר בו אז הנושא שבחרת הוא היחס לחילונות?

ד. אחשוף את בורותי אבל לא נורא, אפשר הסבר ראשוני למה מלחמת העולם הראשונה היא סיבה לשינוי העמדה?

ה. אם הבנתי נכון, הספרים אורות ואורות הקודש וכו מכילים פסקאות שלטענתך בהמשך ימיו הרב קוק חזר בו מחלק מהם?

ו. יש לך 2 פסקאות שמראות את השינוי אחת לפני שחזר בו והשניה אחרי שחזר בו?

תודה גם על מענה חלקי.. 🤗🙌

א. אני אשלח לך בפרטי קישור לדיון שהיה לי איתו (אאוטינג). ב. לא הכרתי אז את המפתחות. פשוט ביליתי את השבת בלעבור על כל הקבצים והפנקסים ג. כן ולא. כלומר כבר תכננתי מה לכתוב לפני ששאלת, ואז כששאלת אמרתי לעצמי 'טוב חילונים זה הדוגמא הכי מובהקת ומקובלת למרות שהיא קשורה רק למהפך הראשון'. ד. נוראות המלחמה גרמו הלם להרבה אנשים. זו 'הקידמה' וזו שכרה? ובמילים של הרב קוק - אורות המלחמה פרק ח ה.  אמת. ו. בהודעה הבאה? 

ו. דוגמא לא פרובוקטיבית, מתוך הנספח של הרב רחמני:
 

מי שלא מצליח להבין מה זה קדושת הכוח המדמה שהרב קוק מדבר עליה, ולא מצליח להבין מה זה אומר תובנות מיסטיות בפני עצמן שנובעות מהכוח המדמה.
 

אלא חשיבתו ראציונאלית כמו הרמבם ומשה רבינו.

לא יצליח לעולם להבין את חוויתו של הרב קוק, והעובדה שכתביו בארץ נכתבים כהשראה דימויית ולא רק עיון שכלי. ואפילו כתב היד שלו השתנה כשעלה לארץ.

זה כמו אדם ללא חוש מוזיקלי שינסה להבין אנשים שנהנים ממוסיקה.

כל הנחותיו, במחילה, תהינה שגויות.

ראוי שהרציונליסטים יפרשנו רציונליסטים, ושהמיסטיים יפרשנו מיסטיים.

בדיוק כמו שמיסטיים לא יצליחו לפרש את הרמבם טוב כי לא מבינים את ההסתכלות שלו על העולם

למזלי אני היחיד ביקום שניחן בסגולה הנשמתית להבין את הרב קוק. ככה יצא. מזל שיש לכם אותי😌

(הגבתי לך כי אני מנחש שלא תיקח ללב🤭 אם זה פוגע אני אתנצל ואמחק)

כמו מי שיש חו שמיעה מוזיקלית ומי שאין.
 

חשיבה ראציונאלית שאינה מיסטית גם מצליחה לראות דברים שאדם מיסטי לא רואה.

אז אל תעלב.

אני אף פעם לא אבין את הרמבם והפילוסופים בעם ישראל כמו שאתה מצליח להבין אותו.

העולם מתחלק לשניים: בעלי חשיבה מיסטית ובעלי חשיבה ראציונאלית (וגם נדירים החלק השלישי שמשלבים בינהם בצורה מיטבית).

ראה באורות הקודש שם איפשהוא הרב קוק מנתח אין שני הסוגים.

או דברי האר"י על ההבדל בין נשמות הרמבם והרמבן.

או מורה נבוכים על ההבדל בין נבואת משה (שאתה שייך אליה) לנבואת שאר הנביאים (שאני וכקדם שייכים אליה).

אגב גם אני לא אעלב אז אתה יכול לכתוב לי🙂

בעיקר בספרים שהם פחות "משלנו", כמו ספרי אבינועם רוזנק.

פעם שמעתי ממנו, שצורת החשיבה של הרב קוק הייתה רגשית ו"נשית" יותר, ולכן הרבה רבנים אחרים לא יכלו להבין אותה (הוא אמר את זה בכלליות, לא לשבח ולא לגנאי של אף צד).

המקובלים והחסידות.

מיעוט גדול הוא בעל חשיבה ראציונלית שאינה מיסטית, אבל זה מיעוט.

המחלוקת העיקרית היא מה הסגנון המיסטי הנכון והאם לשלבו עם ראציונאלי.

דווקא החרדים (בעיקר בעלי הקבלה שמביניהם) והחסידים לא מבינים את הרב קוק כי נשארים בחשיבה מיסטית ולא מתרגמים אותה לראציונאלית פילוסופית וסוציולוגית.

וכן רבנים ליברלים נאו חסידיים מסויימים, אמנם משלבים מיסטיקה וראציונליזם פילוסופי, אך לא משלבים בינהם עד הסוף. ומנסים לטעון שהרב קוק היה רק מיסטיקן ותו לא, למרות כתביו המפורשים (כי זה מאוד נוח וכך אפשר לבטל את תורת הרב קוק בעיקר הפן הלאומי שלה במחי יד בלי להתאמץ)

אצל הרב קוק הייחוד הוא שהוא משלב הכל מהכל, מהמיסטיקה עד ההלכה.

רוב הרבנים מסוגלים להבין מיסטיקה כמיסטיקה אבל לא התקדם איתה.

גם הרב גיזנבורג והרב שגר והנאו חסידים משלבים מיסטיקה וראציונאל. אך לא באופן מלא ומספק (למרות שאני לא מכיר את תורת הרב שגר עד הסוף אז זה מידע חלקי)

חוץ מזה שבתקופת עין איה וזוימל, הרב הרבה להתעסק הן בעין איה והן במדבר שור בחילוק של הערך העצמי של עם ישראל לבין הערך התועלתי שלו בעולם

מקדושת הדימויים שלה.
 

אני לגמרי מבין את המעבר מהסתכלות בחו"ל על המוסר, לסתכלות בארץ על "רוח האומה".

אני יכול לנסות להסביר. אבל לא יודע אם אדם ראציונלי יצליח להבין זאת (לא כותב מזלזול אלא מהבנה שלכל אדם יש צורת הסתכלות שונה על העולם)

אם התשובה היא כן. אז גם אתה בעל חשיבה מיסטית.

אם לא, אז לא תבין את הרב קוק עד הסוף.

כי הרב קוק בהחלט כותב על העובדה הזאת. וגם ניכר בסגנון כתיבתו ובכתב ידו שמאז שעלה לארץ צורת חשיבתו עברה שינוי מהפכני

לפי זה, כל הבניין שבונים על אורות הוא מעוות במקרה הטוב.

ואיך בכלל יודעים מה כן דעתו ומה לא דעצו בשורה התחתונה?

כמו כן, מה ההתייחסות של גדולי התלמידים לעניין הזה? או שהם בכלל לא מקבלים את הקביעה שלך?

אני אנסה להציע כמה כיוונים לחשיבה: 
 

• השאלה 'מה הרב קוק אמר' לא בהכרח קריטית. הכתבים שלו הם מקור להשראה, ופתחו שערים טובים ויפים בהרבה תחומים. אבל השאלה החשובה היא פשוט מה נכון ומה ה' רוצה מאיתנו

• אם הרב קוק שינה את דעותיו לעיתים, והרצי"ה הלך עוד צעדים קדימה, אפשר לתפוס את תורת הרב קוק כשיטה שצומחת ומתפתחת, ולא סטטית. ואז גם אנחנו יכולים ללכת כמה צעדים קדימה, גם במקומות שהרב קוק לא הלך בהם (דוגמאות אפשריות: הרב שרלו על האומנות, תמר רוס ו'ארמון התורה ממעל לה')

• כששאלתי את הרב אברהם סתיו, למה בעצם הרב קוק ניסה להוציא את הכתבים המוקדמים שלו (כמו עין איה ומדבר שור) אם הוא כבר נסוג מחלק מהעמדות שמופיעות שם, הוא ענה: "שאלה טובה. ככלל, הרב קוק לא ייחש לעמדות מחשבתיות תוקף מוחלט אובייקטיבי, אלא אופן שבו אדם מתבונן במציאות או באלוקות בזמן מסוים. אולי זה יכול להסביר מדוע לא נרתע מלפרסם גם עמדות שברגע הפרסום פחות התחבר אליהן"

ביחס ל'גדולי התלמידים': כמו שכתבתי, החלוקה בין תורת ארץ ישראל לתורת חול ישנה ומקובלת. ביחס למהפך השני, הרב שגר התנגד לדרך שבה מלמדים את הפיסקה הראשונה באורות המלחמה, כי היא נכתבה לפני הגילוי של נוראות המלחמה (עליהן מדבר הרב קוק בפסקה ח). והרב רחמני שהזכרתי בתגובות הקודמות נחשב קונצנזוסיאלי, למיטב ידיעתי.

אולי מן הראוי להזכיר את דברי הרב אבינר, כשהוא עוד התנגד ללימוד הספר לנבוכי הדור: 'במשך שלושים השנים שעברו מאז שמרן הרב כתב את 'לנבוכי הדור' עד שכתב את שאר הספרים, הוא ודאי למד והתקדם. אם אדם אומר שבמשך שלושים שנה מרן הרב דרך במקום, הוא מחרף ומגדף, תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא'. אז אם זו טענה עקרונית, לכאורה יש כאן חיזוק לעצם התזה שבודקת תיארוכים של כתבי הרב קוק.. (שזה טכנית לא היה ככ אפשרי עד פרסום הקבצים והפנקסים)

ואם נתייחס לכתביו רק כמקורות השראה, לכאורה גם אז ביטלת את הערך. כתבי השראה מבטלים את ה"שיטה", ונמצא שכך או כך אין שיטה ואין סדר והכל הבל.

האם יש מי שטוען דברים כאלה חוץ מאברהם סתיו? פרשנותו כבודה במקומה מונח, אך במחילה, לא מפיו אני חי.

בכוח לטעון שהרב קוק תלמיד הרב שגר.
 

לא מסתדר...

זה שהרב סתיו חושב כך,לא אומר שהרב קוק תמך ברלטביזם.

עיין ב"למלחמת האמונות והדעות" חד משמעית יש לו עמדה מוצקת על תובנות

אותו אישית. 

יש מקומות שהרב קוק כנראה חזר בו, עידן את דבריו או שבזמן מסוים לא היה ממש אוטנטי.

להלן דוגמות:

1. יש מכתב שח הרצי"ה (קראתי אותו לפני הרבה שנים באיזה חוברת, אם יש צורך אחפש). הוא מסביר שההבדל בין תורת חו"ל לתורת א"י, זה שהרבה מהדברים בחו"ל התפרסמו בבמות אנטי ציוניות והרב קוק היה צריך לצנזר את עצמו.

עובדתית, אחד המקומות שהראיה היה מפרסם בו, זה "הפלס", שערך קרוב משפחתו. בהפלס יש גם הרבה מאמרים מאוד בוטים נגד הציונות (בין היתר, יש שם מאמר משעשע בשם "גורל לעזאזל", שנועד להפריך את ספר "גורל לה'" מאת הרב אלקעאי. כצפוי, המאמר מלא בקללות ונאצות ועד כמה ששמתי לב אין בו טענות קולעות השערה. סביר להניח שמאמר כזהלא היה מתפרסם אם לא הייתה זו דעתו של העורך).

2. פעם ראיתי באתר אזמרך בלאומים (עורך האתר הזה ידוע כשוטה ושקרן, אבל תמיד ניתן לבדוק לבד את המקורות), שיש מאמר באיזה כתב עת של בר אילן, שמוכיח שהרציה עידן את המילים הקשות של הרב קוק, בעיקר כנגד מתנגדי הציונות (עורך האתר הנ"ל מנסה להוכיח מכאן את דעתו הנפסדת, שהרב קוק היה רשע ושונא תלמידי חכמים).

3. יש לי חבר שבקי בהרבה כתבים גנוזים של הרב קוק (מקווה שהוא לא קורא כאן 🙈), הקיצור לא פעם ולא פעמיים, הוא טען בפניי שיש לו הוכחות כתובות לדברים שהם הפוך ממה שידוע. לא פעם היה מדובר בדברים שאני יודע מאנשים מבוגרים שיש להם ידע מהזיכרון (שלהם או של קרוביהם). בין ניתר, הוא טוען שדבריו של הרב קוק בנוגע לבחירה והיבחרות של נשים - אינם משקפים את עמדותיו האוטנטיות.

פעם העליתי את השאלה איך זה יתכן, לפני חוקר ידוע של משנת הרב קוק. תשובתו הייתה שהרב קוק לא ראה סתירה בין מחשבות לפעולות, ומבחינתו יש פעולה שהיא מצווה בזמן אחד והיא אסורה בזמן אחר, ולפעמים עצם הויכוח בין המנהיגים הדתיים הוא הגורם שמשהו יהפוך מטוב מוחלט לרע מוחלט או להיפך.

יש עוד דברים שניתן לראות על כתבי הרב קוק והשפעתם, אבל קשה לי לנסח דברים שלא מגובשים אצלי כראוי.

שכשזה נחשף לציבור, שלא יבינו לא נכון ולא יהיה פה מסר לא חיונכי

3 קבצים נכתבו בסאנט גאלן בשוויץ ובלונדון בעת מלחמת העולם.

קצת מהקובץ השמיני לזכרוני נכתב בירושלים אחרי חזרת הרב קוק ארצה ממלחמת העולם

אבל זה לא ישנה לעוברים ולשבים לחשוב שאני לא נאצי.

כנל אם אני נכנס לישיבה וצועק "אני פרוגרסיבי" ומכוון ל"מתקדם"

את דברי מירב מיכאלי, או לסוע לקליפורניה ולהוודע לקוויריות ודומיה.
 

אבל גם אתה יכול לקרוא את ספריו של הרב חיים נבון נגד הפרוגרס ולצאת מהנאיביות המתוקה.

הרב נבון לא הר המורניק נכון?

כלומר, את זה של שלוש מאות השנה האחרונות - שהעולם עם השנים צועד 'קדימה'

גם הנאצים נחשבו שינוי וקדמה בשעתם.

כל ערעור מוסעמות המשפחה והזוגיות. והערעןר על רעיון המגדריות, הוא רעה חולה. והקדר בינה לבין הקדמה, זה כמו הקשר בין הקדמה לבין הסמים

אני לא רואה שהרב נבון לובש שטריימל ומתנהג כמו הבעשט בערבןת אוקראינה

אין לי מושג איך צריך לקרוא לה, פרוגרס זרובבל או מוישה. אבל היא קיימת ורעה

לתופעות הספציפיות של פירוק משפחה זוגיות ומגדר.
 

אתה סובר שהן טובות?

או שאתה סובר שהרב נבון בור או שקרן?

ואם אתה לא מאמין לו. תקרא את מירב מיכאלי, או שתסע לקליפורניה

'מעניין ממש! תוכל להפנות למאמרים או לספרים הרלוונטיים שלו?'
 

ממש הזדמנות להחכים. אבל העדפת שלא, ולי אין עניין בוויכוחים 🤷‍♂️

בכל מקרה זה מן הסתם

"מכים שורש"

ו"תתישנו"

צדקתי?

למיטב זכרוני הוא לא חולק שיש קידמה בשנים האחרונות, אלא שהוא טוען שהיא לא מובטחת, לא הכרחית, ויכולה להפוך כיוון בשבריר שניה במונחים היסטוריים.

הוא אומר שהעולם בכלל לא מתקדם לשום מקום. הוא פשוט משתנה מדי פעם. חלק מהשינויים טובים וחלק רעים
 

רק בגיזרה הטכנולוגית הוא מודה שיש התקדמות (כי הידע נצבר, באמצעות נוסחאות), וגם שם זה לא חוק טבע, וגם בטכנולוגיה יכולה להיות עצירה (שאולי כבר התחילה) או אפילו נסיגה (כמו בנפילת האימפריה הרומית)

אבל בנוגע לשירשור, לזכרוני לכל אורך הספר הוא לגמרי אומר שהקידמה(=הפרוגרס) זה רעיון של 300 שנה, ונגדו הוא יוצא 

בפועל בעולם המערבי בכלל, וגם בארץ הקודש שלנו, כשאומרים "פרוגרסיבי" המילה מסמנת בדווקא סוג מסוים של רעיונות ותפיסות עולם. אתה כמובן יכול להשתמש באיזו מילה שבא לך, אבל אם אתה רוצה שיבינו אותך אז אתה צריך לקחת את השומעים בחשבון. אני למשל ממש הרמתי גבה כשראיתי שכתבת על הדעות ה"פרוגרסיביות" של הרב קוק ועד עכשיו אין לי מושג למה אתה מתכוון.

זה מזכיר לי מקרה הפוך שבו השתמשתי במילה קומונר כדי לתאר את הקומונר בסניף, ואישה יוצאת ברית המועצות ממש אסרה להשתמש כי זה אומר קומוניזם. כמובן זה מגוחך כי ברור שכשאומרים כאן בארץ "קומונר" אז כולם חושבים על ראש הסניף ולא על הקונטקסט הקומוניסטי (גם אם זה נשאב ממנו). המסקנה זהה: השומעים הם דבר שיש לקחת בחשבון כשרוצים שיבינו אותנו. פיתרון ביניים יהיה כמובן להסביר מה בדיוק הכוונה שלך במילה המסויימת ואז להמשיך.

בציבור הדתי לאומי, ואולי אפילו רק באגפים מסויימים בתוכו. ולדעתי הוא לגמרי תוצאה של השפעה מכוונת על השיח

מה שמגדיל את התפוצה בציבור שמבקר את תרבות ה"פרוגרס". ולתחושתי, בכל מקום שתהיה בו ביקורת תרבות המונח יישמע.
 

יש מי שיימנעו משימוש בביטוי כי הוא עם קונוטציה שלילית שהם לא מוכנים להזין.

אני חושב שבאנגלית (וצרפתית) אין שתי מילים שונות לקידמה ולפרוגרס. זה פשוט אומר מתקדם, גם בהקשרים טכניים לגמרי (למשל מחלה פרוגרסיבית זה מחלה שמחמירה עם הזמן)
 

המחנות בארצות הברית הם 'שמרנים' מול 'מתקדמים', כשנקודות הוויכוח ביניהם משתנות עם הזמן. כלומר, אני חושב שזו הקונוטציה של המילים האלו אצלם בעצמם

לתת הנושאים שלהם יש מושגים בפני עצמם : "פוסטמודרניזם" , "להטביזם" "קוויריות" "פוליאמוריה" "מרקסיזם חברתי" "פמיניזם רדיקלי" "ביקורת המשפחה" "ווק" 

פוסטמודרנה? מה זה משנה מה שמו?

אגב אני יודע בוודאות שגם ראשת ממשלת איטליה בעבר קראה לתנועה זאת בשם "פרוגרס" בהתנגדותה אליה.

עיין בערך ויקיפדיה פרוגרסיביות בתת נושא "במאה ה21":

פרוגרסיביזם – ויקיפדיה

ובויקיפדיה באנגלית:

https://en.wikipedia.org/wiki/Progressivism

פרוגרס של היום.

רק הערתי הערה טרמינולוגית

אני בעד שאת present progressive בלימודי אנגלית, יהפכו ל present kavnikive

מה באמת התשובה לזה.

לפחות לדיעה הזאת. 
 

מכוסה - מסתמא  ע"י כיסוי אחר

וממילא ייתכן שקיר לא יכול להיחשב ככזה. 

אם אתה נשען על הקיר עם הבטן זה נחשב כאילו שמת שמיכה? להצמיד את הראש לקיר זה להשעין אותו, לא לכסות אותו.

וראיתי ציטוט מעניין אצל הרב מלמד בהלכות כיפה לאחר שמביא את 3 השיטות בגודל הכיפה:

"יש להוסיף, שגם לדעה המקילה כיסוי הראש צריך להיות ניכר, ולכן אי אפשר לקיים את המצווה בפאה נוכרית או בכיפה שנראית כמו שיער (עולת תמיד ב, ה, עטרת זקנים, מ”ב ב, יב)."

אבל עיין באורח חיים סימן רו סעיף ג ('אבל אשה' וכו'), ויש לחלק

זה מזכיר לי שפעם שאלו את הרב נבנצל: לפי הפוסקים שאומרים שצריך בתחנון לשים בגד או משהו בין היד לפנים, האם שעון מספיק?

והוא ענה: כן, אם זה שעון קיר..

אני חושב שאפשר לבסס כיוון לפיו כיפה קשורה לצניעות או תוספת צניעות. הן מדברי הרמבם, הן מהדין של כיסוי הראש ביד חבירו. אפילו אם היא קשורה לכבוד, יתכן שהכבוד נובע מפעולת ההצנעה. הרעיון עלה לי מכיוון שלכאורה הרב צבי יהודה קוק תפס את הכיפה כחלק מענייני הצניעות (מה שהפתיע אותי). ומכאן לסעיף אליו הפניתי

על־כל־פנים

ב"ח:

ויכסה ראשו כתב מהרא"י בת"ה סימן עשירי דהטעם משום קלות ראש כלפי שמיא דמדכר שם המקום ב"ה שלא באימה וביראה וכובע של קש הוי נמי כסוי אבל כסוי דגוף עצמו כגון דמניח ידו על ראשו לא הוי כסוי דאין הגוף יכול לכסות את עצמו ומיהו נוהגין להמשיך הבית יד על היד ומכסה בו ראשו ושפיר הוי כסוי מבית היד כמו משאר בגד כשאין הגוף לבוש בו:

איך בדיוק להצמיד את הראש לקיר זה באימה וביראה או צורה של אמירת ברכה.

לעניות דעתי הפיצפונת עדיפה כבר דעת הראשונים שאומרים שאין חובה לכסות את הראש בברכה מאשר חוכא ואיטלולא.

בפשטות דברי ההביקורת של הרמב"ם מתייחסים למנהג שהוא מזכיר, שכנראה היה קיים בזמנו להוסיף שמות מלאכים וכד', דבר שאין בו מצווה כלל. מה שהופך בתפיסה של האנשים את המזוזה, ממצוה אלוקית שגם מבטאת שד' שומר עלינו לסוג של קמע.

"שומרת דלתות ישראל" זה טעות.

כשנכנסים ויוצאים מהדלת ומחזיקים בתפיסה כזאת ולא בתפיסה של קיום מצוות עשה מהתורה "וכתבתם על מזוזות ביתך", טועים .

הכתבה שמה דגש על ההגנה והשמירה וזה מטעה.

אונקלוס בן קלונימוס התגייר. שלח הקיסר גדוד של רומאים אחריו] לתופסו ולהביאו אליו...  

חזר הקיסר ושלח גדוד אחר אחרי אונקלוס, להביאו. אמר להם [הקיסר]: אל תדברו איתו דבר. כאשר תפסו אותו והלכו, ראה מזוזה שמונחת על הפתח,  הניח ידו עליה ואמר להם: מהו זה? אמרו לו: אמור לנו אתה.

אמר להם: מנהגו של עולם, מלך בשר ודם יושב מבפנים בארמון, ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקדוש ברוך הוא, עבדיו (בני ישראל) נמצאים מבפנים בבתיהם והוא משמרן מבחוץ, שנאמר: "ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם" (תהלים קכא, ח), התגיירו גם הם. 

"במקום"?!

….." הכתבה שמה דגש על ההגנה והשמירה וזה מטעה."

מה הגבת?: ציתתה גמרא ממסכת עבודה זרה שמדגישה את ענין ההגנה והשמירה כדי להמעיט את הרעיון שאני הדגשתי. רק כאשר יהודי יקר הזכיר לך שזה לא העיקר( ממש כמו שאני טענתי) ----- כתבת שלא טענת שזה העיקר.

לידיעתך כמעט כל יראי השמים ששאלתי בניהם גם רבנים ענו לשאלתי בנושא ישר שתפקיד המזוזה הוא שמירה והגנה .

הם התעלמו בכלל מקיום מצוות עשה מדאורייתא שאנחנו קוראים אותה פעמיים ביום לפחות.

והמקור לזה מפורש בגמרא. -----

שמירת הבית היא לא עיקר המזוזה כמו שגשם בעיתו הוא לא עיקר שמירת המצוות - זה לא סותר את הסגולה או את הקביעה התורתית בנושא.

אף רב לא אומר שבדיקת מזוזה זה "במקום" פישפוש במעשים. ואם מצאת רב כזה, אל תכליל ותתרחק ממנו.
 

------