מאת לי עברון ועקנין האגדית
פִּתְאֹם בָּא בֶּנְאָדָם
שֶׁרַק אֶתְמוֹל הִכַּרְתִּי
וּמִתְיַשֵּׁב לִי עַל הַסֶּדֶק.
פִּתְאֹם בָּא בֶּנְאָדָם
שֶׁהִכַּרְתִּי לִפְנֵי רֶגַע
וּמַזְכִּיר לִי שֶׁהַסֶּדֶק
הָיָה פַּעַם תְּהוֹם
וְעַכְשָׁו בֶּנְאָדָם
שֶׁאֲנִי מַכִּירָה אוֹתוֹ חָמֵשׁ דַּקוֹת
יוֹשֵׁב לִי עַל הַסֶּדֶק,
וְאִם הוּא יָזוּז לִי לֹא טוֹב
הוּא יַכְאִיב לִי
וְאִם אֲנִי אָזוּז לוֹ לֹא טוֹב
אֲנִי אַפִּיל אוֹתוֹ לַתְּהוֹם
וּפִתְאֹם יֵשׁ פִּיּוּט כָּזֶה בֵּינֵינוּ
וּכְמִיהָה וַחֲסָכִים וְחֹשֶׁךְ
וּפִתְאֹם אֲנִי לֹא יְכוֹלָה בִּלְעָדָיו
וְהוּא לֹא יָכוֹל בִּלְעָדַי
וְאוּלַי בַּפַּעַם הַבָּאָה כְּדַאי
לָשִׂים פְּלַסְטֶר
עַל הַסֶּדֶק.
