גם לשיטת רש"י אפשר דמשמע שגם במה שמותר לכל הפחות גבי עריות.
לפי הרמב"ם בוודאי שאתה טועה, שזה עובר על מצוות שמירת הגוף. ואכילה גסה אסורה לכל הדעות, אז לאכול בלי הבחנה - אסור לגמרי.
זה שכתוב שמותר לאכול בגלל שיש לך תאווה לא אומר שתאווה היא אידאל. אתה מבין את זה מוזר מאוד.
חז"ל אמרו במפורש שמכאן למדים שאין אדם ראוי לאכול בשר אלא מתוך רחבת ידיים. הפכת את כל ההבנה. המשמעות שם היא שדרך ארץ שלא לאכול כשאתה לא יכול לעמוד בזה, כלומר לא לקפוץ מעל הפופיק בשביל המזון.
ההבנה הזאת מפורשת במקום אחר "יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו".
הפכת את כל הפשט שם. הכל בשם תאוות האכילה 
ועוד אמרו שלא ראוי לאדם שאינו תלמיד חכם לאכול בשר. ויש עניין, גם בריאותי, שדווקא מי שתלמיד חכם יאכל בשר.
לא מבין איך אתה משליך אחד לשני בלי קשר.
והרמב"ם כבר ביאר יפה את זה בהקדמות. ואף אחד לא חולק עליו.
אלה עבודות ששייכות לכל אדם בפני עצמו, ובד"כ לאנשים בעלי מעלה. גם ביניהם זה לא מותר לכל אחד.
יש בש"ס כמה וכמה מקומות על זה.
לא למדת מסכת תענית אף פעם? עיין דף י"א.
הגוף ואולי גם מצד קדש עצמך וכו'.
אף אחד בעולם לא מתענה סתם כי משעמם לו. לא שמעתי על זה, לא קראתי את זה, ולא ראיתי כזה.
אנחנו לא איסיים או נזירים נוצרים.
פרישות היא שלב זמני ובכל אופן מתקדם מאוד. הרמב"ן לא התכוון להבנה שלך.
הוא התכוון למעט בהנאות העולם הזה שעצם ההמשכות אחריהן גורמת לאדם לפתח תאוות.
דבר ידוע ובדוק ומוכח מצד המציאות וכל אחד יאמר זאת.
אמנם אין בזה איסור מצד עצמו, אבל אדם שלא שם לעצמו מחסומים הוא לא שונה מבהמה או ילד שלא מחנכים אותו.
מאבד את החוש הביקורתי שהיום קוראים לו "דחיית סיפוקים".
זה פשוט מאוד.
ויש מצווה כשאדם מתנהג ככה. לכל הדעות לפחות מצד להדמות להקב"ה כי אנחנו צריכים להיות בני אדם בצלמו ודמותו לא כדמות חיות השדה.
וזה בירור שכל אדם עושה עם עצמו מול תלמיד חכם.
זה גדר ככל הגדרים.
אתה יכול להגיד שבקו עצמו, זה לא משנה.
אין חובה בתעניות, כמו אין חובה בלהיות אחד מבני מעלה.
אדם יכול לעבור 120 שנה בלי להתענות פעם אחת ולהשאר צדיק.
אז הוא לא יזכה שהבשר שלו ישאר שלם בקבר, ביג דיל.
אבל כך או כך אתה לא טוען שאין לזה שום קיום.
ואיכשהו סברת שיש מי שטוען שתעניות זה מצווה בפני עצמה.
זה לא.
מה זה חלקו עלי? לא חולקים עלי, חולקים פה על חז"ל לשיטתך.
תראה לי מישהו אחד שכותב שאין שום מקום לתענית ככפרת עוונות או כתיקון המידות בשום מקום ושום זמן.
"ר' אלעזר אומר נקרא קדוש שנאמר (במדבר ו, ה) קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו ומה זה שלא ציער עצמו אלא מדבר אחד נקרא קדוש המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה".
למד את כל השקליא והטריא שם. יש שם את כל הדעות והן בחז"ל.
הירושלמי לא אומר את הפשט שלך, וגם אם כן, הלכה כבתראי והבבלי מביא דעות אחרות גם.
אני שמח שהצלחתי להוציא אותך משלוותך סוף סוף!!
למרות שאני בכלל לא תקיף, אז אני קצת מתפלא שהצלחתי 
כמדומני פרק ד' (לא פתחתי כרגע)
פתחתי וזה בפרק ד' הלכה ב'
וגם הרפואה המודרנית מסכימה שזה מעבר למה שמצויין בהלכות דעות
ובכל אופן זה איסור, ואם זה איסור איך אתה אומר שמותר לאדם לאכול כמה שעיניו רואות?
שם לב להגדרה הבאה:
במעט אכילה, אחרי שממתינים כרבע שעה, אפילו כזית גורם למצב הזה.
גם לפי הרמב"ם: "היה שבע מאכילה גסה שאכל עד שקץ במזונו, ואכל יתר על שובעו". שביעה לפי הרמב"ם היא כפי שמתאר בהלכות דעות הנ"ל.
ובהלכות דעות הנ"ל גם מפורש כך:
"ואכילה גסה לגוף כל אדם כמו סם המוות, והיא עיקר לכל חלאים. רוב החולאים הבאים על האדם... או מפני שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה, אפילו ממאכלים טובים. הוא ששלמה אומר בחכמתו, "שומר פיו, ולשונו שומר מצרות, נפשו" (משלי כא,23); כלומר שומר פיו מלאכול מאכל רע או מלשבוע..".
כלומר עובר על שמירת הגוף, מלבד שאר הבעיות.
ובויקיפדיה ראיתי את דעת רבי יוסף אלבו שכתב שכל אכילת תאווה היא אכילה גסה.
הדוכס מירוסלבכפי מה שהתברר לי מהשרשור ההוא הוא כתב שלא פוסקים ע"פ טעמים מהקבלה, לא שאין לקבלה טעם בפסיקה
למה לצטט דברים מחוץ להקשרם רק כי ככה אתה מבין
אתה לא יכול להמציא פה ושם שסותרות את שאר הש"ס.
תמחל לי הדוכס מירוסלבאני לא רואה בנודע ביהודה הזה שום דבר שמשליך על הקבלה, רק על פסיקה שמתבססת על טעמים שהם אך ורק ע"פ הקבלה. ואין מי שפוסק ככה גם בין המקובלים.
חשבתי שיצאת נגד מה שחז"ל אמרו ש"יאכל בפחות ממה שיש לו".
אם פוסקים לפיו או לא, זה עניין אחר. אני לא רואה את זה מפורש בדבריו.
יתכן מאוד שהוא כותב את זה על ספרי "קבלה" שהמציאו פירושים ע"פ חכמת יוון וכאלה דברים מוזרים.
אבל לא מחדשים סברות ע"פ הקבלה, זה אחד הכללים לאיסור.
בניגוד להלכה שכן מחדשים.
לא לומדים על רב מדברי התלמיד אלא אם הוא נוקט את שיטתו.
כשאתה לוקח שתי הלכות, משווה ביניהן ומנסה לדמות מילתא למילתא אתה יכול להשמיע חידוש בהלכה.
בקבלה זה איסור גמור, אז ק"ו שאי אפשר לבנות ע"פ זה הלכה.
בכל אופן, גם אם הוא סבר כך, הוא טעה.
פוק חזי מאי עמא דבר.
"פורקים עול תורה נגלית מעל צוארם ומצפצפים ומהגים בספר הזוהר".
ברור שחובה ללמוד פשט קודם. הבעיה היא הפרהסיא והלימוד בלי שום הקדמה.
"וזה וזה לא עלה בידם".
מה יש שיעלה הזוהר בידם (זה הנגלה וזה הסוד) אם הוא נגדו?
"ועכ"פ אין מורין הלכה מן הזוהר".
עניין לעצמו, ולא סותר את הזוהר עצמו. אחרת לא היה נוקט לשון כלל אלא דוחה את כולו.
"ואין רצוני להאריך בכוונת הזוהר כי אין לי עסק בנסתרות ובמה שהורשיתי אתבונן".
מפורש שיש כוונה בזוהר שהוא מקבל ואומר פשוט שאין לו עסק בנסתרות.
בשום מקום אני לא רואה התקפה על הזוהר עצמו.
רק על העקימות של כאלה שלומדים "קבלה" והם בעצם ברג-ים קדומים למיניהם.
לא כתבתי על אף אחד שהוא טעה. כתבתי שגם אם נניח שאתה צודק, זה לא אומר כלום.
ומה הבעיה בלכתוב את זה? אם יש מחלוקת בין גדולי עולם ודעה אחת נדחתה וכל העם נוהג כמו הדעה האחרת, דעתו נדחתה.
ואין יותר חזק מפוק חזי מאי עמא דבר, בני נביאים וכל זה.
אתה מוזמן להראות לי איפה יש מקום להבנה שלך שהזוהר עצמו לא בסדר.
אני רואה שם התקפות אך ורק כלפי אנשים ולא כלפי הספר.
אפילו לא התקפה אחת.
יש לך עוד מקור שמציין התקפה נגד הספר? אשמח לראות.
)
ארצ'יבלדארצ'יבלד
ארצ'יבלדאחרונהגם בגמרא מובאת מעלת התעניות.
לא מבין איך אתה מסביר את קדש עצמך במותר לך, אם אתה לא מיישב את זה עם הירושלמי?
בוודאי שמצוות עשה דאורייתא קודמת, לא?
אגב, זה לא קשור בכלל לפסיקה ע"פ הקבלה. מרוב פחד מקבלה אתה לא לומד אף פעם דברי המקובלים?
מפורש שלא כהבנתך בכמה וכמה מקומות וגם כאלה שמדברים על מעלות התענית.
אמרתי לך ללמוד את דברי המקובלים. מרוב פחד מקבלה אתה מנדה את המקובלים עצמם
או הבין כמוך מגדולי ישראל.
אתה כן מנדה. מתי אי פעם פתחת ספר מוסר של מקובל? מתי פתחת לאחרונה ספר הלכה של מקובל שאינו מרן או מישהו בסדר גודל דומה?
אחרי זה אל תתפלא שאתה מבין ככה
זה שרב מקובל לא נותן לאף אחד זכות לזלזל בו.
בדיחה שצריך בכלל להגיד את זה! מי ששלם בפרד"ס, סביר להניח שיודע יותר ממי ששלם רק בפר"ד ודי למבין.
אלה ספרי יסוד שאי אפשר להתחמק מהם.
שערי קדושה פתחת? הרי הוא לא נופל בגדלותו, לא נופל בחשיבותו. הוא פשוט לא נפוץ כמו הנ"ל.
אתה יכול ללמוד וגם להסתכן בלקבל את דעת הגדולים שהיו מקובלים. אין בזה איסור.
אני נגד שנשים ילמדו גמרא מאותה הסיבה.
אתה חושב שאשלח אנשים ללמוד קבלה?!?
מכיר יותר מדי אנשים שאיבדו את השפיות בגלל זה והתפרק להם הבית.
דור מדומיין.
דיברתי על ספרים שכתבו גדולים שהיו מקובלים. ולא רק את הmainstream כי זאת לא חכמה.
לא חייב לייחס כל מה שכתב הרמב"ם ליוונים כדי שזה יהיה מגניב.
"שרגא דלא סליק ביה נהורא" וall that.
היוונים לא חידשו כלום.
אבל הדיון הזה מגוחך ואני אוותר עליו.
אין מגוחכת מהטענה הזאת.
זה לא מישהו?
ענייני פשוט.
להגיד על כל שלא יודעים שמוצאו מיוון - בורות בעיניי.
פשוט. לא?
כלומר אכילה לא מיושבת, במהירות ובלי לעיסה מספקת.
עיקר, אבל לא רק.
וזאת גם הדרך הישירה לתיקון תאוות האכילה, לא צומות.
הרע בדמיון. זה גורם להפך מהמטרה שמנסים להשיג...
רבי נחמן מדבר על זה כמה וכמה פעמים. העיקר זה להתקדם הלאה ולא להתעסק במה שהיה.
נו בחייך. אף אחד לא כתב שזאת דרך לרבים. ההפך, ביארו זאת רבות.
שאל את עצמך את השאלה הזאת.
איזה חידוש נפלא הבאת כאן בדיוק?
ואיך חילקת בין הרמב"ם לשאר הגדולים? כולם כתבו את אותו הדבר.
...במעשה העגל השם סלח כאשר העניין הוא עבודה זרה ממש במזיד
ואילו בעניין המרגלים שזה לשון הרע לכאורה ועוד שהם עשו תשובה השם לא סלח?
לדעתי השם תכנן מראש שדור יציאת מצרים לא יכנס לארץ ישראל.
כמו שנאמר "אל נורא עלילה".
נניח אתם יודעים על אדם כלשהו, שהוא מתכוון לעשות מעשה חמור מאוד.
למשל לשדוד בנק.
אתם מאיימים עליו שאם הוא לא ייתן לכם חלק מהשלל, אתם תדווחו עליו למשטרה.
הוא לא מוכן לשלם, ואתם מדווחים למשטרה כמו שאיימתם.
אני חושב שאין חולק על כך שהאיום הוא מעשה חמור מאוד, ויש לעשות עליו תשובה. כלפי האדם וכלי המקום.
אך מה לגבי מימוש האיום, כלומר זה שבסוף סיפרתם למשטרה? האם צריך לעשות על זה תשובה? האם זה מעשה רע?
מצד אחד, עשיתם את זה מתוך טעמים אגואיסטיים, מתוך חמדנות ונקמנות וכו'. הנפש שלכם הושחתה, אין לי ספק.
מצד שני, סוף סוף המשטרה עצרה בזכותכם אדם מסוכן ומנעה ממנו להוציא לפועל את זממו, ואולי בזכותכם חייהם של אנשים ניצלו (של השודד עצמו ושל עובדי הבנק).
מה דעתכם? צריך לעשות תשובה על ההלשנה? אם כן, איך?
צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת
כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)
והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות.
אשמח לעצה, לא מצליח ללמוד תורה.
אני קם כל בוקר בחמש כדי להגיע לעבודה מוקדם, לעשות את ה 9 שעותןלחזור מספיק מוקדם למשפחה ולהיות עם הילדים.
אני מגיע בערך ב 17:00 ואז קצת עם הילדים, סידורים וכבר מגיע זמן השכבות שלוקח שעה ואני מוצא את עצמי פנוי רק ב 21:30 במקרה הטוב (אם אין קניות באותו יום) וזה לפני שישבתי לדבר עם אשתי. רוצה ללמוד אבל כבר אין כוח. ניסיתי בעבר ללכת לשיעור דף יומי ב 22:00 אבל המוח כבר לא מתפקד בשעות האלה ולא מצאתי שזה ממלא אותי. מנצל את הנסיעות ל/מהעבודה לשתיים מקרא ושיעורים באוזניות אבל מרגיש שזה ממש לא זה. אשמח לעצות, תודה
קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך,
בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה 
אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.
אין לי כמעט זמן ללמוד תורה, לומד קצת הלכה, מחפש להעמיק ושמעתי על הספרים בים דרכך וסדרת אש החסידות, יצא למישהו ללמוד אותם? יש המלצות? למי מתאים? האם שווה לכל נפש או כתוב בשפה גבוהה מידי?
תודה🙏
ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ
קשה לקריאה?
או תובעני מבחינת עבודת השם?
מסתבר שזה לא ציטוט מדויק מחז"ל...
גוגל וג'מיני לא עזרו לי מספיק, אז אני פונה לעזרת החוכמה האנושית...
אז מה המקור לכך? (מן הסתם זהו שיבוש כלשהו של משפט אחר בחז"ל...)
יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.
בהשראת המכילתא
"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"
"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"
א. שייכתבו כמותם ולא מספיק נכתבו?
ב. שלמיטב ידיעתכם טרם נכתב כזה?
(תכלס לא חייב להצמד ל2 הקטגוריות.. תכתבו חופשי)
(אולי גם הודות לשרשור נחשף לספרות שלא ידענו שיש..)
אפשר תשובות כלליות אפשר תשובות מיוחדות..
אני אתחיל.
א. קלאסי- ספר שינסה לפרט ולבאר יותר את הלכות בין אדם לחברו וכן ספר שינסה לפרט להסביר ולבאר את נושא אהבת ה' ויראת ה' כפי שמעורר על זה הרמחל (שוב, לא פירוש למסלש אלא חיבור עיוני ומעשי על שני ענפים גדולים אלו.).
ב. הייתי רוצה ספר על הלכות שבת שלא יכתב על סדר השוע, אלא פשוט יחשוב על איך נראה יום חול שגרתי אצל רוב האנשים וביחס לכל פעולה ופרטיה ירשום מה דינה בשבת..
על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.
אבל מי יקרא את זה?
בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?
אשמח לחידוד..
זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.
או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.
ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד
(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)
אכתוב ב"נ בהמשך
שומרת את השרשור
כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).
לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).
ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)
מרגולממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.
ובנפרד בשביל הפרקטיות…
אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)
הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)
וגם אם אני לא טועה
מנחה, ראש חודש, חגים...
בנושא של 'התלהבות', איך לקיים דברים ביותר אש פנימית.. דבקות וכו'..
ה' ישמח אתכם, תודה
ידעו..
זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי
האדמור מפיאסצנה היד..
הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.
בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה
אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..
אבל שוב זה קצת שונה..
שווה לעיין שם בכל מקרה😃
על שמחה ועצבות יש מלא!
אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..
תודה
ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.
אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.
בהצלחה!
