שלום לכולם,
אני בישיבה גבוהה,הגיל שלי 20 וכמה חודשים, ב"ה לומד ברצינות ,מתכוון ללמוד עוד כמה שנים ואז צבא ..
כבר תקופה של כמה חודשים מרגיש צורך ורצון מאוד חזקים לצאת ,אני מרגיש מוכן, עשיתי את הבירורים שלי , יצא לי גם לעשות הכנה יותר ממוקדת לעניין הזה (מעשית ורוחנית, וגם דברים שלא כוונו דווקא למקום הזה בדיעבד התגלו שבנו אותי מאוד ) ותכל'ס ראיתי שאין סיבה למה לא, וב"ה יש רצונות מפורטים ורבים למה כן ,(שכלית ,נפשית, שאיפות, כלכלית)..
דא עקא,שלצערי הרב נפלתי בשמירת העיניים בתחילת שנות התיכון , ואע"פ שחשבתי שזה מאחריי - כי התחזקתי מאוד והייתי עסוק בלא מעט עשייה חיובית תקופה רצינית ואח"כ הגעתי לישיבה גבוהה שבמשך הזמן הלימוד היה טוב והמחשבות היו במקום טוב ,
ולצערי בבין הזמנים חוץ מעסק בתורה ועבודה והתנדבויות שתפסו את רוב הזמן שלי
,בכ"ז באה לה נפילה כואבת ('משום מקום') בשארית הזמן שנשארה(גם בבין הזמנים של שיעור א' וגם ב' זה קרה,דרך מחשב לא מסונן בבית, ). בקיצור- לא נפילות קבועות אבל לצערי כל כמה חודשים זה קרה.
ברור לי שאם זה לא היה קורה הייתי מתחיל לצאת,
אבל בגלל הנפילות האלה אני עוצר את עצמי ומתלבט מה לעשות(האם הגיוני לצאת כשברקע של העבר הלא רחוק יש כזה דבר).
מצד אחד יש לי גם דחף וצורך מאוד גדול ואמיתי לעשות צעד קדימה(עד כדי פרפרים בבטן וקוצים בכיסא..),מעבר לכך יש יש רצונות טובים ומפורטים למה כן ,ויש את המסוגלות .
מצד שני היו את הנפילות האלו לא מזמן ולא צריך להסביר למה הן ההפך הגמור ל'בית נאמן בישראל'.
אשמח מאוד לעזרתכם ,לשמוע את דעתכם ודעתכן.
ד' יברך אתכם/ן.
אבל המעשה הפיזי של ניתוק המחשב (הכבלים של המסך מהמחשב למשל) עובד לדעתי פסיכולוגית ממש טוב. מחזק את המטרה שלך, ומזכיר לך בכל פעם שאתה נלחם ביצר הרע...!