כדי לזהות בוודאות את מקום המזבח,

משפט כהן, סי' צא-צב

וכ"כ הגר"ד ליאור שליט"א ב'דבר חברון'.

אלא מסימן צד.

א. סימן צד נכתב בתרע"ח ואינו משנה אחרונה.

סימן צב נכתב בתרצ"ד והוא משנתו האחרונה של הרב.

התשובות לא סודרו לפי סדר כרונולוגי.

ב. שוב: הרב כותב "אם יהיה רצון ה' - לא יהיה עיכוב".

כעת רבים המעכבים כך שגם לדברים אלו, כנראה אין זה רצון ה'.

ג. בכל מקרה, לא מדובר באמירה הלכתית אלא בהבעת תקווה.

האמירה ההלכתית היא, שלא ניתן להקריב ללא נביא.

את יכולה להסכים איתו או לא להסכים איתו.

את יכולה גם לדון על דעת החפץ חיים.

שאלת מה עמדת המתנגדים - הרב קוק מתנגד ומסביר את עמדתו.

ה' ציווה אותנו לבנות את בית המקדש, ורצונו שנעשה זאת.

אם יש עיכובים לעשות את רצון ה', אנחנו צריכים להתמודד עם העיכובים ולנסות לעשות את רצון ה'.

ממתי כאשר קשה לעשות משהו זה מלמד שאין רצון ה' שנעשה אותו?

אנחנו קוראים עכשיו בפרשות שבוע שהיו עיכובים להוציא את עם ישראל ממצרים, האם זה אומר שזה לא היה רצון ה'?!

חטא המרגלים היה עיכוב ענק לכך שעם ישראל להיכנס לארץ, האם פירוש הדבר שרצון ה' היה שעם ישראל לא ייכנס לארץ?!

לפני מאה שנה היה עיכובים גדולים לעליית יהודים לארץ, האם יהודים היו אמורים ללמוד מכך שרצון ה' הוא שהם יישארו ח"ו בחו"ל?!

עיכוב פירושו שהקב"ה רוצה שנתאמץ כדי לעשות את רצונו. אריאל, אתה עצמך יודע זאת, וכאשר אתה פועל בכל מיני מישורים ויש קשיים, אתה מתמודד עם הקשיים. ולא מרים ידיים ואומר שאם יש קשיים זה סימן שרצון ה' שלא נעשה כלום. מדוע בעניין המקדש אתה אומר שאם יש עיכובים פירוש הדבר שאין רצון ה' שנחדש את העבודה?

הרב קוק דיבר על בניין המקדש תחת שלטון הגויים. הוא לא היה יכול להעלות על דעתו שיגיע יום שעם ישראל יכבוש את הר הבית אבל לא יחדש את העבודה ולא יבנה את בית המקדש.

כאשר הרב קוק דיבר על עיכובים הוא התכוון לגויים שלא נותנים לעבוד את עבודת המקדש. היום יש עיכובים מסוג אחר לחלוטין. היום עם ישראל מונע מעצמו את העבודה. התפקיד שלנו לבטל את העיכובים ולשכנע את עם ישראל לחדש את העבודה.

ה' רוצה שאדם יקבע מזוזה.

ואם אין לו בית?

ב' רוצה שאדם ישא אישה.

ואם לא מצא?

יש דרך לקיים מצווה.

יש לפעמים גם תנאים מסוימים.

אם לא נשלמו התנאים - לא ניתן לקיים את המצווה.

מ"מ, הטענה שלך היא לא עלי אלא על הראי"ה קוק.

הוא כותב שאם יהיה רצון ה' - לא יהיה עיכוב.

כרגע יש עיכובים?

כנראה שאין זה רצון ה'.

אין זה משנה באלו עיכובים מדובר.

גם בשנים שהיה כאן שלטון גויים היו מגדולי ישראל שרצו לחדש את העבודה.

היו גם ניסיונות מעשיים כאלה.

גם היום המונע העיקרי הוא לא עם ישראל אלא חשש מאומות העולם.

הר הבית היה בידינו עוד כשרבים מתלמידי בראי"ה היו בחיים:

הרב נריה, הרב ישראלי, הרב הנזיר וכמובן בנו הרצי"ה.

הם סברו שעמדתו נותרה בעינה.

מצחיק לטעון שהרב לא העלה זאת בדעתו כשכל כתביו מלאים משיבתנו לארצנו ותחייתנו.

זה בדיוק מה שהוא ראה מתרחש לנגד כעיניו כשרבים אחרים לא ראו.

אתה מלין על אלו שלא עלו לארץ מקוצר ראות כשאתה מבין בעצמך שהרב לא היה ביניהם.

אדרבה, הוא ראה את שהם לא ראו.

אתה לא מרוצה מעמדת הראי"ה?

זכותך.

מ"מ, זו עמדתו ועמדת תלמידיו.

לפני מאה שנה לא הייתה אפשרות להקים את המדינה. האם פירוש הדבר שלא היה בכלל מה לעשות?! ממש לא. היה צריך לקחת יותר אורך רוח, לא לפחד מדרך ארוכה, וקודם להעלות יהודים לארץ ואז לפעול למען הקמת המדינה.

כך גם בענייננו. ברור שאין אפשרות שאני ואתה נלך מחר בבוקר ונקריב.

השאלה היא האם אנחנו אומרים שבכלל אין מה לעשות והקב"ה לא רוצה שנקריב. או שאנחנו מבינים שהמצווה היא להקריב, ואנחנו בודקים כיצד אנחנו יכולים לקדם ש"במהרה ובזמן קרוב" תחזור העבודה לציון.

מאיפה אתה אומר שעמדת הראי"ה שאם יש עיכובים אז אין רצון ה' שנעשה. דרכו של הרב קוק הייתה לא לפחד מעיכובים אלא לחשוב לטווח ארוך כיצד אנו מקיימים את רצון ה'.

בעניין א"י הוא לא אמר שצריך רוה"ק ואם ירצה ה' לא יהיו עיכובים בדבר.

אתה לא חייב לקבל את שיטתו,

אבל אתה גם לא יכול לסלף אותה.

והתנאי הזה מעכב.

מוזמן למצוא בעל רוה"ק שיודע לומר מה מקום המזבח.

אח"כ אני מסכים שאפשר להקריב.

כל עוד לא מצאת - גם אתה מסכים שאי אפשר.

זה פשט דברי הרב קוק.

מ.ש.ל.

עיכוב פירושו דבר שמעבר ליכולותינו! זה פשוט שזה רצון ד', למה? לא יודעים.

עם ישראל היה במדבר 40 שנה (תקרא לזה עיכוב, תקרא לזה איציק) - זה ודאי וודאי רצון ד', למה? לא יודע! לא יודעים חשבונות שמיים. 

אם היו עיכובים על עם ישראל לבנות את בית המקדש  מצד כוח פיזי (משלטון גויים וכדו'), אז זה רצון ד'. כרגע. ומה לי כוח פיזי ומה לי כוח רוחני (חכמה) לדעת ולכוון מקום המזבח? אנחנו עושים את שביכולותינו, והנה יש לנו מעכבים, איננו יודעים את מקום המזבח.

ומה בקשר למאמץ אעפ"כ? לא תמיד. אנחנו עושים את שביכולותינו, ועאכו"כ שלא נדרש מאיתנו מעבר לזה כשמקום המזבח יחודש ע"י רוח הקודש או נבואה [אגב, ברוה"ק שכותב שם הרב זצ"ל, לא מסתבר לומר שיש מי שיודע או יכול לדעת את מקום המזבח בקל אלא ש'כובש' נבואתו, אלא יש צדיק בדור שיש לו הכוח ולא בפועל לדעת את מקום המזבח, ואם יהיה רצון ד' לא יהיה כל עיכוב בדבר]. 

זו עובדה פשוטה שהרב זצ"ל כתב, שיש מעכבים, ולא רק הוא כתב, עוד אחרונים כתבו זאת. מה לי מעכב פיזי ומה לי מעכב שכלי. 

איפה הגבול בין המאמץ לעצירה או למה לא מנסים כל הזמן? לא יודע, בשביל זה יש פוסקים שאחראים על זה והם בודאי יודעים את התשובה לזה, ואם הם לא עושים זאת כנראה שאין צורך.

[וכהקדמת תרופה למכה הנוראה, אני לא מקבל (למה אני? התורה!) שום טענה שלפוסקים אין את הרצון או האכפתיות וכו', זה כמובן לעג וקלס שאין לו מקור ושורש (אולי יש שורש: "שורש פורה ראש ולענה"), ובודאי זו נאצה וביזיון מאין כמותם. וכמובן על זה נאמר: לא עליך המלאכה לגמור. כי אין לתלמידי חכמים צעירים הכוח והיכולת לעשות זאת. ומבואר היטב ליודעים במהר"ל ובעוד אחרונים שלגדולי הפוסקים יש סייעתא דשמיא להכריע הלכות ויש השגחה על מסירת התורה וכו וכו'].

זה נתקע לי מאז הקמת הניק. 

בית שני זה היה ע"פ נביא, ואאל"ט אומרים את זה החת"ס ור' דוד מקרלין. שם חגי אמר לבנות (או נביא אחר?) והיו צריכים לעלות כחומה. היום אין נביא, ואם כן הולכים על פי ההלכה שמסורה בידינו. עד כמה ששכלנו מגיע. 

אבל תדע, ראשית, הנביא ניבא 70 שנה עד בניין הבית, זה כבר אמור לעורר איזו שהיא מחשבה לפחות שאז צריך להבנות הבית.

שנית, אומר ר' דוד מקרלין (והחת"ס אם אינני טועה) שבית שני היה משהו מיוחד. ובאמת צריך נביא לזיהוי מקום המקדש.

שלישית, הרב צבי יהודה פסק: מלכות, מחית עמלק ואז בנין בית המקדש.

נ"ב. באמת אודה ולא אבוש שלא למדתי את עניין בנין הבית השני לעומק. בלי נדר אעשה זאת. תודה לך.

על פי דבריך, בשנת תרצ"ד הרב קוק כותב שאי אפשר היום להקריב קורבנות, וזוהי המסקנה הסופית שלו.

אבל באותה תשובה שאתה מפנה אליה (סי' צב), הרב קוק כותב שאפשר היום להקריב קורבנות. וכך הוא מוכיח מתוך דברי הרמב"ם.

הרמב"ם פוסק שגם בזמן הזה מי שמקריב קורבנות מחוץ למקדש חייב. וכותב הרב קוק, שיש לנו כלל שהמקריב בחוץ חייב, רק כאשר הוא יכול להקריב את אותו קרבן בתוך המקדש כמו שמקריבים קרבן כשר. ולכן אם ההלכה היא שאדם שמקריב היום קרבן בחוץ חייב, זאת אומרת שיש את האפשרות להקריב את הקרבן במקדש כראוי.

הרב קוק לא מתנגד להקרבת קורבנות, להפך, הוא מוכיח שיש היום אפשרות להקריב קורבנות.

הרב קוק אומר, שאמנם צריך שהמזבח יהיה במקומו המדוייק, אבל לא צריך נבואה כדי לדעת את מקום המקדש, אלא מספיק רוח הקודש, ורוח הקודש קיימת בכל הזמנים. בכל דור ודור יש אנשים בעלי רוח הקודש שיכולים לזהות את מקום המזבח ועל פיהם אפשר לבנות את המזבח ולהקריב עליו קורבנות.

אין כלל סתירה בתוך דברי הרב קוק. בסימן צד הוא כותב שאם נגיע לכך שנבנה את בית המקדש גם נקריב קורבנות. ובסימן צ"ב הוא אומר, שצריך מיקום מדוייק של המזבח, ואפשר על ידי כך להעזר ברוח הקודש שקיימת בכל דור וגם בזמן שלנו. דבריו מתאימים אחד לשני.

אי אפשר להגיד שהרב קוק אומר שאי אפשר להקריב, כאשר הוא כותב ומוכיח שאפשר להקריב.

התאריך הוא לא השאלה.

השאלה היא הנבואה או רוה"ק.

אתה מוזמן לעבור על הודעותיי בשרשור ולראות מה טענתי.

הרב לא אומר "אי אפשר להקריב היום".

הרב אומר "אי אפשר להקריב ללא נבואה או רוה"ק".

מצא לי מי שיורה ברוה"ק או בנבואה על מקום המזבח,

ואפשר להקריב...

הרב כנראה לא סבר שהוא עצמו יכול לעשות זאת.

גם היום אין מישהו כזה?

מ.ש.ל.

ברגע הנוכחי בכל מקרה אי אפשר להקריב, כי אסור להקריב בלילה ובכל מקרה צריך קודם כל לבנות מזבח....

אני מסכים שהשאלה היא לא התאריך. הרב קוק מדבר שבכל זמן אפשר למצוא בעלי רוח הקודש ועל ידם לבנות את המזבח.

אם אתה מקבל את דברי הרב קוק ואת פסק הרמב"ם שהמעלה קרבנות בזמן הזה חייב, פירוש הדבר שאתה גם מסכים שישנה אפשרות להקריב במצב הנוכחי.

אם אתה באמת מאמין בדברי הרב קוק, אזי תקבל את דבריו עד הסוף. הרב קוק כתב שבכל דוד ודור יש בעלי רוח הקודש.  ואם כן ברור שגם בדורנו יש כאלה שיכולים לדעת את מקום המזבח.

אבל כרגע בגלל ההתנגדות הציבורית לחידוש העבודה, אותם בעלי רוח הקודש לא באים ומכריזים היכן מקום המזבח. קודם כל צריך להעלות לתודעה שיש לנו יכולת ומצווה לבנות את המזבח ולחדש את עבודת הקרבנות. וכאשר ניצור את המצב הציבורי שיאפשר את הבנייה, יבואו בעלי הרוח שיגידו לנו היכן מקום המזבח. (זה רק אם נאמר שצריך דווקא בעלי רוח הקודש, על פי דעות אחרות בכלל לא צריך את זה ואפשר להקריב גם בלי גילוי משמים).

ההתנגדות שלך ושכמותך לבניין המקדש היא שגורמת שלא נדע את המקום. אתה לא יכול להתנגד לכך שהציבור ירצה את חידוש העבודה, ואז לעמוד מיתמם ולשאול מדוע אנחנו לא מוצאים את בעלי רוח הקודש שיראו לנו את המיקום.

דמגוגיה - הר הבית

הרב היה מאלו שראו.

מה ההגדרה שלך ל-"היום"? - הר הבית

הרב עודד מאוד עליה לארץ,

אך סבר שהוא עצמו, למשל, לא יכול לומר מה מקום המזבח.

מי כן?

איני יודע.

העיכוב אינו מצד הציבור כמו שהוא מצד אומות העולם - כפי שהיה בזמן הרב.

הרב קוק כותב שבכל דור יש בעלי רוח הקודש שיכולים לזהות, האם אתה חולק עליו?!

אני לא מבין ברוח הקודש, אולי בשביל לזהות ברוח הקודש את מקום המזבח צריך להיות בתוך הר הבית. אפשר לתת הרבה תשובות. בכל מקרה הדבר ברור הוא, שהרב קוק כותב שבכל דור יש בעלי רוח הקודש שיכולים לזהות את מקום המזבח.

מצחיק ועצוב שאתה כותב שהעיכוב הוא מצד אומות העולם. ברור שאם עם ישראל ירצה, אנחנו נבנה את בית המקדש. כמו שברור גם לך שבענייני ארץ ישראל לא אמורים להתחשב בגויים, כך אמור להיות ברור שבענייני ארץ ישראל לא אמורים להתחשב בגויים.

יש מצבים שבהם הגויים שולטים עלינו ואין אפשרות להלחם בהם. כיום אנחנו השולטים, ואסור לנו לפחד מהם.

אני רק רואה שאין אף אחד מהשורה הראשונה של גדולי ישראל שבדורנו שטוען שניתן לבנות מקדש וקורא לעשות זאת.

ובניגוד לאחרים כאן, אני לא חושב שאני יותר חכם מהם.

והתנאי הזה מעכב.

מוזמן למצוא בעל רוה"ק שיודע לומר מה מקום המזבח.

אח"כ אני מסכים שאפשר להקריב.

כל עוד לא מצאת - גם אתה מסכים שאי אפשר.

זה פשט דברי הרב קוק.

מ.ש.ל.

אלא שצריך לדעת את מקום המזבח.

אנחנו לא יודעים אותו.

ייתכן מאוד שיש בעלי רוח הקודש שיכולים לומר היכן הוא.

כרגע הם לא אומרים וממילא איננו יודעים.

גם הרב זלמן מלמד סובר שאי אפשר.

הרב ישראל אריאל סבור שאפשר.

לא. הוא לא מספיק לי.

ב"ה

בעיניי, אין פה מה למצוא היתר לאסור קיום מצווה.

השאלה היא מעשית. 

ואנחנו מקבלים אחריות על המצוות שאנו מקימים. 

האם ניתן לקיים את המצווה? או נאמר, לעלות שלב בעולם, 

שאלה טובה.

מתי ניתן לעלות לרמה הבאה? 

גם זו שאלה טובה. 

אבל האם מכיוון שמנסים ולא מצליחים או לא יודעים איך לעשות נכון,(וכדומה), האם נוותר על האחריות שלנו? או האם נוותר על האפשרות לעשות את העולם טוב יותר?

זו בעיני השאלה המרכזית. 

מעשית ולא הלכתית. לכן, כדי לכתוב עליו, יש להתייחס, בעיניי, למצב כולו.

מה שאני זוכר שהוא מביא שם:

א. מקום המזבח לא ידוע, וזה מעכב (זו גם תשובה של הרב זצ"ל, כל הראוי לבילה וכו'). 

ב. את מקום המזבח יחדש נביא (מביא בשם חת"ס).

ג. כהנים מיוחסים, והיום אין.

ד. שקלי ציבור, המזבח צריך להיבנות מכספם של כלל ישראל, ולא מועיל שאחד יקנה עבור כל העם (נראה לי רעק"א או מישהו אחר כך כותבים לר' צבי הירש קאלישר על רעיון הקמת המזבח).

ה. הרבנות הראשית ובכללה כל הפוסקים אוסרים ולא נותנים לזה שום היתר. אין פוסק בדורנו שמתיר את זה.

נ"ב. אולי הלשון "לאסור קיום מצות עשה וכו' " קצת מטעית. אין בכוח מאן דהו לאסור מצוה, אלא אנחנו אנוסים.

רב שמתיר עליה להר הבית לא בהכרח סבור שניתן להקריב קורבנות (ולהפך).

הרב ליאור, ולהבחל"ח הרב גורן, הם גדולי המתירים לעלות להר הבית,

ושניהם סבורים שאין כל אפשרות הלכתית להקריב קורבנות בימינו ושמקום המזבח אינו ידוע.

בבית שני כן נתנה נבואה על מקום המזבח. זו גמרא מפורשת בזבחים (סב ע"א),

שנפסקה להלכה ברמב"ם (הלכות בית הבחירה פרק ב'):

"המזבח, מקומו מכוון ביותר, ואין משנין אותו ממקומו לעולם...

מידות המזבח מכוונות הרבה, וצורתו ידועה איש מאיש...
ושלושה נביאים עלו עימהם מן הגולה; אחד העיד להן על מקום המזבח...".

אל תכניסי לי מילים לפה.

כשתתגלה הנבואה נוכל לבנות מזבח ולהקריב קורבנות.

לכתובת: alonbethamikdash@gmail.com

אל הר הבית בשלושת הרגלים 🚍🚆

אבל 

@צחקן 
לא רצית פעם תמונה בדיוק כזאת?

לכתובת: naimlamikdash@gmail.com

לפי הפשט דוד אמר לעצמו בקול רם שמתחשק לו לשתות מהמים מהבור אבל לא התכוון שמישהו יביא לו. הגיבורים שמעו זאת ולקחו ברצינות את זה והביאו לו. הוא לא אבה לשתותם כי הוא לא ישתה מים שנלקחו תוך כדי סיכון חיים , ולכן הוא ניסך אותם לה'

אבל אין סיבה לחשוב שהכוונה למצוות ניסוך המים בחג הסוכות.

הוא הקריב את התשוקות שלו לה', אתה יכול למצוא לזה הרבה הדים, גם ביהדות ואפילו בתקופות שהפולחן היה מאוד מוגדר!

אפשר לנסך מים בנדבה בכל ימות השנה בבמות. או שזו הוראת שעה של נביא

על ניסוך מים בבמות:

ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ה' ויצומו ביום ההוא ויאמרו שם חטאנו לה' וישפט שמואל את בני ישראל במצפה.

למרות ששם אפשר לפרש כמנהג שפיכת מים כסמל לתפילה וצום, ולא לניסוך על מזבח. בניגוד לדוד ששם כתוב ויסך

אם כוונתך למצוות ניסוך המים, אז אצל שמואח זה במצפה, בעוד אין שום מקור או סיבה לחשוב שמזבח ה' היה אי פעם במצפה...

נסכים מוזכרים רק בקרבנות.

אתה לא יכול לשחוט פרה לשם קרבן סתם כך, ואםילו בכפרות לוקחחם תרנגולים שלא כשרים למזבח שלא יראה כמקדיש קדשים.

צריך לבדוק מה דין המנסך נסכים מחוץ למקדש.

בימי שמואל היו במות מותרות, והיה במה בכל עיר, בספר שמואל מוזכר שמקריבים בגלגל, בית לחם, במזבח שאול במחנה הצבא בפלשת, ברמה, ובעוד הרבה מקומות

https://www.yyl.org.il/single-post/2019/10/11/%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%9A-%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9C-%D7%99%D7%93%D7%99-%D7%93%D7%95%D7%93-%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%9A

רק לא הבנתי את הסיומת של המאמר.

הרי מפשט הפסוקים, ברור שלא זו הייתה המטרה. דוד מתאווה שישקו אותו מים, ואחר כך לא אווה לשתותם. וכי כולם היו אדיוטים או לא ידעו שצריך מים לניסוך המים? ודברי הרלב"ג שצוטטו, מוכיחים את טענתי דלעיל, שאין מדובר במצוה שגרתית שהייתה נהוגה לפני כן והתקיימה גם אז, אלא להיפך: מכך שדוד (ושמואל) ניסכו מים, הבינו שזו פעולה ראויה.

ועוד תמיהה על הרב שנדורפי היקר, שהוא השמיט את מסקנת הגמ' בתענית שאין מקור לניסוך המים, ואם כן עוד יותר תמוה למה לא הביאו אפילו מקור מהנביאים, ויאמרו שזו הלכה ודוד יישם אותה אותה (כמו שאומרים לגבי הרבה דברים אחרים, ראה כאן: פורטל הדף היומי: יחזקאל הנביא קבע הלכה? (זבחים יח ע"ב) ).

כך שלעניות דעתי, הרבה יותר פדוט לומר שדברי בר קפרא כמשמעם הם אגדה שיוצאת מפשוטו של מקרא, שלא מוכיחים כלום להלכה וגם לא הובאו בבבלי, ואין סיבה לראות בהם פרשנות לתנ"ך.

שניסוך המים הוא פעולה ראויה.

אלא שדוד ניסך כי  כפי שהיה ידוע לו מחג הסוכות ששייך סוג כזה של קרבן. ייתכן שהיו עוד הרבה לפניו ואחריו שעשו כך.

עבורנו, זו הוכחה מהכתובים שקיים מושג כזה של ניסוך מים. עבור בני דורו ייתכן שזה היה דבר פשוט.

בין אם נפרש כבר קפרא, ובין אם נפרש כרלבג, אין לנו מקור לגבי השאלה מתי ניסוך המים נוהג. ובמילא, דברי בר קפרא לא ישמשו מקור לדיעה שניסוך המים כל שבעה, שאת מקורם מנסה הגמרא בתענית לברר, ובמילא אין ללמוד מכך שהגמרא בתענית לא הביאה אותם.

לגבי החלק הראשון של דבריך, אכן מבואר ברלבג שהסיפור עם דוד מוכיח שעוד לפני כן ניסכו (וזה לא רלוונטי לדיון שלנו ולשאלתי, כי גם כשמוכיחים מיחזקטל וכדו, זה אומר שזה היה תמיד ויחזקאל רק ניסח/יישם את זה).

החלק השני לא כ"כ נכון, כי הגמ' מחפשת מקור שניסוך המים הוא שבעה ימים של סוכות בדיוק, לא לפני ולא אחרי, והרלבג מסביר בטוטו"ד שאם יש דבר כזה ניסוך המים, הכי מתאים שהוא יהיה בסוכות. כך שזו עדיין ראיה טובה יחסית.

שאליהו הקריב בהר כרמל בשעת איסור במות. אחרי שהביאו לו את המים נחה עליו רוח הקודש ובנבואה נאמר לו לנסך מים עכשיו.

יש היגיון מסוים שזה היה אגב בסוכות, מה פתאום דוד נזכר בטעמם של המים בבור בית לחם אשר בשער דווקא עכשיו?

הדרך היחידה שמעוררת קושיא על דוד, זה אם מדובר במצוות ניסוך המים. אם סתם היה בא לו לנסך מים לכבוד ה', זה לכאורה גם אתה יכול בברז בבית שלך בכל עת ושעה. כך שלענ"ד אין כאן שאלה (אם לא מקבלים את דברי הירושלמי כפשטם, וככה"נ גם הרלב"ג לא קיבל אותם כפשוטם).

למה לא נראה לי (ולרלב"ג) שדוד מראש רצה לנסך את המים משום מצווה? כי כתוב שהוא התאווה לשתות, והוא ניסך כי הוא לא אווה לשתותם. אם הסיפור היה לניסוך המים, הוא היה מתאווה לנסך והוא היה מנסך בדיוק כי לזה הוא התאווה.

ניתן להציע שדוד שמר את המים האלו (מים חשובים כי 3 אנשים סיכנו את עצמם עליהם) עד חג הסוכות והקדיש אותם לה' והכהנים ניסכו על המזבח, אבל זה גם קצת דחוק בפשט.

אבל בפשט בפירוש מוזכר ויסך אותם לה' כלומר ניסך את המים כקרבן. נסך לה' זה תמיד לשון קרבן, כמו הקטרה לה'

בכל מקרה כיף להקדיש זמן בליל הושענה רבה, לדיונים תורניים, וקצת להניח להתבכיינויות המוצדקות על עסקת החטופים...

שזה היה צריך להתחיל הפוך. מטרת המועדים הם ללמוד תורה, ואז לא משעמם ואז לא מדברים על העסקה

וכמובן אתה (ואני) לא החוטא היחיד, וכבר רבי אבא כאב על כך, בירושלמי מסכת חגיגה...

ששמחת הרגל חוץ מבשר קרבנות, אינה דאורייתא. נדמה לי שיש דיון לגבי "במה משמחן", אם השמחה בבגדי צבעונים וכו מתקיימת בה מצוה דאורייתא.

מה שכן, לא ברור בכלל אם איסור מלאכה בחול המועד הוא מדאורייתא או מדרבנן.

ולגבי למה רבי אבא לא באמת ביטל, זו שאלה מאוד גדולה שנידונה בלא מעט ספרים... הלוואי שזה היה כזה פשוט.

אז זה לא יהיה ברכבת או אוטו

כבר בתור ילד...

כל התיאורים המרגשים בסוף מסכת ביכורים, שהשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו. האם כל זה יהיה גם כשנוכל לעלות בשיירת לימוזינות?

כילד חשבתי שלעתיד לבוא נעלה עם לימוזינות מקושטות. היום אני חושב שדווקא היופי הנקי והטבעי יותר מרגש, גם היום.

לפני שייכנסו יטבלו, אחר־כך יעריב שמשם ולמחרת בבוקר ייכנסו

בית חדש ישן - רינה אזולאי - נוריתה ביקורות והמלצות על ספרים 

איך מגיעים לאזור ירושלים עם סוג של "פס אלקטרוני". (או עם רחפנים). 

הנה ציטוט של קטע מתוך הספר: (לא גרסה אחרונה אולי, אבל נותן טעימה). 

"פנחס חיפש את שער היציאה. שם, ליד השער, היה שלט גדול ועליו הכיתוב: לישראל, פנה ימינה.

שתי דרכים יש לך להגיע לירושלים, הסבירה לו רובוטית אדיבה. אחת קצרה שהיא ארוכה, והשנייה ארוכה שהיא קצרה. 

את מתכוונת, דרך הפס או דרך הרחפן? שאל פנחס.

כן, בדיוק. אמרה הרובוטית. 

אני אמור לחזור עם הרחפן, אמר פנחס, מחכים לי בירושלים.

הפס האלקטרוני מגיע אל מתחם שמואל הנביא, הסבירה הרובוטית, משם תוכל לקבל הדרכה איך להיטהר ולהגיע לירושלים.

פנחס הוציא את פנקסו והראה לה שהוא בקיא בהלכות טהרה. הרובוטית הנהנה בראשה ותוך חמש דקות הופיע במקום רחפן שייקח אותו אל ביתו. 

תהליך הטהרה הוא מורכב, לכן מוגדר מסלול מיוחד המקל על העולים לישראל לבצע את התהליך כולו, תוך כדי נסיעה בצורה בטוחה, מרווחת, בלי פקקים. הנסיעה היא דרך פס מיוחד, שאליו נכנסים עם יחידות הדיור שלהם, בואכה מרכז הטהרה במתחם שמואל הנביא ומרכזי טהרה נוספים. שם, במרכז הטהרה, מקבלים העולים הדרכה מפורטת, ושם הם עוברים את תהליך ההיטהרות. אבל אנשי ירושלים עצמם, הבקיאים בהלכות הטהרה, יכולים לחזור ישירות לבתיהם ולהקפיד על כללי ההיטהרות שהם בקיאים בהם ומנוסים ביישומם לאורך השנים."

האוטובוסים, הרכבות ועוד...

מה לגבי התחבורה מכל רחבי הארץ - הלוך וחזור? איך זה צריך להראות?

או אפילו יותר מזה?

איפה צריך שייבנו את החניונים? מסביב לירושלים?

צריך שאטלים (אוטובוסים הלוך-חזור) שייסעו לעיר העתיקה?