1.הליכוד ירכיב ממשלה כנראה בראשות ביבי.
2.הערבים כולל אלה שבארץ ישראל ינשמו לרווחה.ׁ
3. הליכוד הנהנתן יפחד מהאג.
4.פגועי ירי ביהודה ושומרון יוגברו.כח ההרתעה ימשיך לרדת.
5. תקציבים לבטחון יהודה ושומרון , לשיפור תשתית התקשורת למחסומים אולי יגדלו על חשבון
איכות החיים של כל המדינה כי הצלת היים יותר חשובה
6.בקיצור בנוגע למדיניות מה שהיה הוא שיהיה.
בהמשך אפרט מה יהיה אם השלטון יתחלף כמו בכל מדינה נורמלית.
1. אל תשפוט אף יהודי כל עוד אתה לא מכיר את חייו ומעשיו. מי כמוך יודע כמה שפטו
את חוזה המדינה בנימין זאב הרצל.
2. לא הבנתי למה "נוותר על הפירוט"? מה לא נכון.
3. הימין מעדיף לפנות בתים בעמונה וחאן אל אחמר עדין ישוב שריר וקיים.
4. אל תצא מנקודת הנחה שאני אנטי ימין או אנטי שמאל. מה שכן אני מתעב גנבת דעת וחוסר צניעות.
השלטון הקיים שטוף בשני סממנים אלה.
אבל ממשיכי דרכם של המרגלים מעדיפים להוציא דיבת הארץ רעה.
אלא שהיום הם קוראים לעצמם אוהבי א"י...
ידיד יקר, כבר עניתי לך בשרשור "הביקורת מימין ששברה את הכלים"
אצטט כאן שוב:
"כל היישובים שהזכרת הוקמו בזמן שלטון הליכוד בראשות בגין, למעט קריית ארבע שהוקמה בזמן שלטון המערך בראשות גולדה מאיר.
אני משער שכוונתך ליישוב הבדואי שנקרא אום אל-חיראן. נראה שמדי פעם הורסים חלקים ממנו."
"על פי דו"ח כצל'ה השנתי האחרון:
"449,297. זהו מספר היהודים שמתגוררים ביהודה ושומרון לפי נתוני משרד הפנים, נכון לתאריך 31.12.2018 למניינם. מספר זה אינו כולל כ-325 אלף היהודים שמתגוררים ב-24 השכונות שנבנו במזרחה של ירושלים ומעבר לקו הירוק, כגון רמות, פסגת זאב, גילה וכו'."
נוסיף מאתר מועצת יש"ע, שלפני כשלוש שנים כתבה:
"על פי נתוני מרשם האוכלוסין נרשם בשנת 2015 גידול של 4.2% באוכלוסיית יהודה, שומרון ובקעת הירדן, שמהווים יותר מפי 2 מהממוצע הארצי (שעומד על 1.9%). הגידול נמשך לאורך שנים רבות בכל המרחב – ועומד על ממוצע שנתי של 4.8% בעשור האחרון."
והעשור האחרון, הוא בשלטון ממשלת הימין בראשות נתניהו."
תוכל להוסיף לו כמה עשורים נוספים בשלטון הליכוד, למשל בראשות בגין, שמיר ועוד.
מן הסתם גם ממשלות השמאל הקימו יישובים. השאלה מי תרם יותר.
לצורך פשטות הדיון נתייחס רק לעשרת היישובים הגדולים ביו"ש:
בזמן ממשלות שמאל (המערך - מאיר ורבין) הוקמו קרית ארבע וקרני שומרון.
אך בזמן ממשלות ימין (הליכוד - בגין ושמיר), הוקמו: מודיעין עלית, ביתר עלית, אפרת, גבעת זאב, אלפי מנשה, קרני שומרון (סתירה בויקיפדיה), אורנית.
בודדים מהיישובים המוזכרים הוקמו בזמן ממשלות שמאל, אך הוכרו רשמית והתפתחו בעיקר בזמן ממשלת הימין.
ההתחלות שלהם היו לפני 77. אבל לא ממש מובן לי איך היה התהליך
מעלה אדומים הוא היישוב המרכזי בגוש אדומים. הבתים הראשונים הוקמו בשנת 1975 במישור אדומים, והיישוב הוכר רשמית בשנת 1977
בחודש ינואר 1975 החליטה הממשלה להקים מרכז עירוני בשם מעלה אפרים[4]. במרץ אותה שנה עברו תושבי פצאל למקומם הקבוע בבקעה[5], ומיד אחר כך הגיעה למעלה אפרים קבוצת התושבים שעמדה להקים את היישוב נתיב הגדוד, ואיישה את המקום.
בסוף שנת 1976 התחילו להבנות בתי קבע עבור היישוב המתוכנן מעלה אפרים, במקום הסמוך ליישוב הזמני. באותו זמן הציע יגאל אלון, שהיישוב המתוכנן מעלה אפרים יהיה עיר ולא מרכז עירוני. באותה שנה הגיעו ליישוב הזמני מעלה אפרים גם חברי הקבוצה שעמדה להקים את מושב תומר, ושהו במקום באופן זמני. בחודש מאי 1977 עברו תושבי המושב נתיב הגדוד למקומם הקבוע בבקעה.
במרץ 1978 החלו תושבים לאכלס את בתי הקבע החדשים במעלה אפרים[6].
לאחר זמן מה עברו תושבי המושב תומר למקומם הקבוע בבקעה, ואת מקומם ביישוב הזמני מעלה אפרים, תפסו חיילי היאחזות נח"ל מעלה אפרים שהוקמה במקום[7]. באפריל 1979 עזבה היאחזות הנח"ל את המקום.
בינתיים הם אפילו לא מכירים בירושלים המאוחדת כבירת ישראל...
....לחכמי התלמוד הבבלי, שאתה ואני שוקדים על לימודו, לפרוח ולשגשג בארצם. (ידוע לך ההבדל המתודי בן התלמוד הבבלי לירושלמי).
להזכירך אנחנו עדין בגלות. אפילו בארצנו הקדושה. בשהותי בארץ נדהמתי לראות עצי אשוח בחג המולד בעיר ואם בישראל כמו ראשון לציון. כמו כו שמעתי שמצביעי ישראל ביתנו, מפלגת ימין לכל דבר, דורשים לשים עץ אשוח בעירית אשדוד. וישראל המדינה היחידה בעולם שבה מזכירים בראש השנה האזרחי את שמו של האנטישמי צורר היהודים שלא אזכיר את שמו. אז קצת צניעות וכבוד ליהודים כמוכה שמסיבות שונות ומשונות לא מתגוררים בארץ ישראל.
ממשיכי דרכם של המרגלים בוחרים להוציא דיבת הארץ רעה.
אלא שהיום הם קוראים לעצמם אוהבי א"י...
גם כאן יש הרבה מבני עקיבא שיכולים להעיד כמה השלטון טוב - אקטואליה וחדשות
הבן שלי כרגע שומר על אנשים כמוך ואתה קורא לי מרגל
אם היית כאן בארץ אין ספק שהיית נמנה על המכונים "חמוצים".
אני אקצר:
כל מה שכתבת והרבה הרבה הרבה יותר גרוע.
נכון שהימין של היום לא מציאה גדולה, אבל עדיף סובארו שעובדת ונתקעת לפעמים, מלנהוג בסוסיתא שגם מנסה לזרוק אותך לתהום (וגם מצליחה פה ושם...).
הימין, לפחות מנסה לחיות.
השמאל, כבר מוכן להתאבד.
מה שאני לא מבין זה למה אין זכות קיום למדינה היהודית
יש לנו זכות קיום.
אנחנו מסודרים, הכל טוב.
המצפן המוסרי שלך עובד בסדר.
עים זה זכות קיום אני צינצנת
א. מה בין זכות קיום לעם היהודי, לבין מעצר של כמה יחידים?
1. העם קיים, לעיתים יחידים אובדים.
ב. מעצר איננו שולל זכות קיום. רצח והשמדה שוללים.
ב. נכון, יש תקלות מקומיות, אבל בסך הכל יש זכות קיום.
המעצר אינו זכות הקיום, כשם שצנצנת אינה בית. אבל ייתכן שיש צנצנת בבית, וייתכן שיש מעצר בתוך עם שיש לו זכות קיוםץ
ג. מאיפה בא בכלל הרעיון שאין זכות קיום למדינה היהודית?
נ. ב. לפיד לא יפנה את גוש דן, אפילו לא את גוש עציון..
עים זה היה פעם 1 הינו מדברים
אז אני מניח שגם לך אין זכות קיום.
סה"כ בטח יצא לך לעשות כמה טעויות/חטאים.
יאללא, בואו נשמיד את כווווווווולם!
אם זה היגיון בריא, אני קוקלגר...
...שלטו קבוצות סופר ימניות בעם ישראל. רבי יוחנן בן זכאי איש שמולני בהשקפתו שאם אז היו בחירות הוא לא היה עובר את אחוז החסימה הוא זה שהציל את העם מכיליון טוטלי. אז אל תהיי כל כך בטוחה שהחורבן חלילה וחס יבוא כתוצאה מהשמאל.
אני אחזור על זה בפעם המאה: השמאל מעולם לא החזיר שטחים ולא פינה ישובים. תפנימי את העובדות
בזמן ממשלות לא "ימניות" יהודה שומרון ועזה (ישע) וגם סיני היו תחת ממשל צבאי. אני שרתתי בממשל כזה ומעדות אישית אני יכול לספר לך שהאוכלוסיה הלא יהודית נהנתה וגם היתה אסירת תודה(כל שבת הינו משחקים כדורגל בחוף הים עם הצעירים המקומיים). בד בבד הוקמו ברחבי האיזורים הללו ישובים יהודיים לתפארת ללא מתיחות וללא התנגדות מצד אף אחד. היתה כמובן תקופת המרדפים וטרור בעזה שבה צהל התמודד בהצלחה עם הטרוריסטים בהנהגת אריק שרון ומשה וחצי אבל ככלל היינו בדרך הנכונה לקראת החלום של ארץ ישראל השלמה. מה ששבר את כל זה לטוב או לרע הוא המהפך ב1977 בו מנחם בגין זכרונו לברכה על פלטפורמה של "אף שעל" נבחר וגם לי היה חלק בזה. ההמשך ידוע כמובן .
מי שיש לו פצצת אטום
וחי בהיסטריה קיומית
שמכריחה אותו לעשות "שלום" (שקט זמני..)
עם האוייבים הכי גרועים שיש,
שהשכם והערב חוזרים ומבהירים
שכל "שלום" הוא זמני
עד שיכלו אותו מן העולם,
לא צריך ליברליות,
הוא צריך פסיכיאטר.
וזה, תיאור מדוייק של השמאל.
ובקצרה: סינדרום שטוקהולם.
נ.ב. לר' יוחנן בן זכאי לא היתה פצצת אטום.
היה לו עם רעב ללחם שנתון במצור מול הצבא האדיר והחזק בעולם
בזמן שמחרחרי ריב ומלחמה שרפו בחוסר אחריות את המחסנים.
הניסיון שלך להשוות בין הימין לאותם מחרחרי ריב (נגיד, עיתונאית שמאלנית שמוסרת
מידע לאוייב וכד') הוא דמגוגיה ומניפולציה של מילים.
נא לא לחרטט שטויות בשקל. תודה
....כמו כן הגישה שלך ושל כמוך היא גישה של "אני ועוצם ידי" . אני משאיר לך בידידות כמובן לחשוב לרגע אם גישה כזאת מתאימה ליהדות או לא.
ראשית, תודה רבה לתזכורת.
נשים לב לפסוקים:
"השמר לך פן תשכח את ה' א-להיך ...
ואמרת בלבבך: כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה.
וזכרת את ה' א-להיך, כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל. למען הקים את בריתו אשר נשבע לאבתיך כיום הזה."
(דברים ח, יא יז וחי.)
מי שאומר 'כוחי ועוצם ידי', 'בזכותנו' וכו', עובר על הפסוק. אבל מי שאומר 'אנחנו חלשים', 'אין לנו כח', כופר בטובה. יש לנו כח, ברוך ה'. הפיתרון היחיד הוא להיזכר בה' אלוקינו, שהוא הנותן לנו כח לעשות חיל, מתוך מגמה הסטורית של גאולה.
בדומה - "לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם". כאן ברור לכולם, שבפועל, האדם חי על הלחם. הסביר האר"י: מוצא פי ה' שבלחם.
לא ידיעת הכח מזיקה, אלא שכחת מקור הכח.
נ. ב. אני מכיר טובה גם לאנשים שגרמו נזקים, על הדברים הטובים שעשו.
צריך להכיר במה שה' נתן לנו.
כ"כ, מעולם לא טענתי שאין שום דבר טוב בשמאל או באבותיהם.
אבל המרחק בין השמאל הישן (שמעתי את משה דיין מדבר על פעולות תגמול, שידעו אוייבינו שדם יהודי אינו הפקר... כן כן...) לבין השמאל החדש, שרועד מהצל של עצמו מכל גוי בסביבה ורק נלחם בתוקף וגבורה באחים שלו - הוא כמרחק מזרח ממערב.
שמעון פרס של פעם הוא לא שמעון פרס של לאחרונה...
לא גורע מזכויותיהם כלום.
אבל הם כבר לא רלוונטים להנהגה (אלוהים ישמור..)
ההבדל בניהם הוא שהימין במעשים אף פעם לא ישם את הפלטפורמה עליו הוא נבחר.
"אף שעל" של בגין מול הסכם שלום לא טוב לדעתי כמובן.
"דברים שרואים מכאן לא רואים משם" של שרון כנגד יציאה מעזה ופינוי גוש קטיף.
ישוב שטח E וחיבור מעלה אדומים עם ירושליים. הכל דיבורים.
שלטון "ימין" במדינת ישראל הוא קודם כל אנטרס של כל ערבי שיושב בארץ ישראל
לצערי ולשמחתם הימין הוכיח את עצמו כאימפוטנט.
הם לא רוצים מדינה הם רוצים קודם כל לפורר אותנו מבפנים.
אל תתנו להם את הלוכסוס הזה.
הימין הוא אפשרות גרועה פחות בהרבה(!)
פשוט כי לימין יש לפחות אידיאולוגיה ותפיסת עולם שרוצה לחיות ומוכנה עקרונית להגן על עצמה,
מתוך הכרה שזה או אנחנו או הם.
בלחץ הכלל עולמי, התקשרותי, הכלכלי וכו' - גם הימין עושה שטויות.
אבל בעוד שהשמאל היה מוכר אותנו בשמחה וששון ובחינם, הימין מנסה למזער נזקים תוך כדי.
ברק הציע 97% לערבים(!) זה הם שזרקו אותו מכל המדרגות...
הדוגמה הפשוטה היא, שהשמאל והימין נמצאים על גג.
אף אחד מהם לא יודע איך לרדת.
הימין, נשאר תקוע למעלה. לא משהו, אבל לפחות הוא מכיר את הגג.
השמאל, בלחץ הסטרי של "אלטרנטיבה" פשוט קופץ מהגג בתקווה שלמטה בקרקע יש מזרן עבה ורך.
אז זהו, שלמטה מחכה קרקע קשה ומוצקה.
אים נגיד כל היום אסור להתבאס לא תהיה מדינה יהודית בעולם
את האוטיסטית ולא הבנים של לפיד.
היתבלבלתי וכתבתי בטעות אוטיסטים ורציתי לכתוב אטיסטים[חילוניים גמורים]
סליחההההההההההההההההה
'אתאיסט', שפירושו א-תאיסט, כלומר לא-דתי.
99.9% - שכלום.
שינוי - לטוב או למוטב - לא יבוא מהפוליטיקאים, תשכחו מזה.
אכן כן, השלטון התחלף ובמקום ימין רופס קיבלנו שמאל דורסני, עם מחבלים שיובאו מחו"ל, אוטובוסים מתפוצצים, רדיפת אנשי הימין וכו' וכו'.
המחבל הזה זה לא אותו אחד ששבר את שביתת הרעב נ.ב. אני מופתע מלפיד לטובה שצירף מתנחל לרשימתו
שהתעניין לדעת למי אני מצביעה.
אז זה לא כמו לכתוב כאן
ולקבל עגבניות 🍎🍎🍎🍎🍎🍎🍎
אבל בהחלט אחרי שראיתי פה עם מי יש לנו עסק.
היה קל לענות.
פעם ראשונה שחציתי לשמאל.
בעקבות זה הרחבה משמעותית בזכויות המשפחות השכולות
זה נושא גדול, ואני כמובן לא פסיכולוג, וכותב את זה בתור אזרח מתוך דאגה אמיתית לשלום הלוחמים ומתמודדי הנפש אחרי מלחמה, כי להבנתי היחס הציבורי הוא גורם משמעותי שיכול להשפיע על אדם בנקודת הקצה שלו-
האם אתם חושבים שאין סכנה שזכויות והטבות והוקרה וכבוד למשפחות השכולות, במקרים שבהם הן שוות לזכויות משפחות שיקיריהן התאבד על מדים, לא יכולה לתת מעין פתח למתאבדים עתידיים ח"ו?
זאת אומרת- לפעמים אדם חושב להתאבד ומה שמחזיק אותו להתמודד, לשרוד, ולבחור בחיים זה המחויבות למשפחה הקרובה לו, או לפעמים המחשבה על שמו הטוב ואיך יחקק זכרו, ומה הוא ישאיר בציבור. אבל במקרה כזה שהוא יודע שהוא יקבל כבוד והבנה, ותמיכה גדולה במשפחה שלו- לא יכול להסיר לו מחסומים בדרך אל הוויתור על חייו?
זה נכון גם לעניין קולות הלכתיות וחמלה ציבורית בכבודו של מאבד עצמו לדעת, שצריך עיון ודקדוק שלא לייצר יותר מידי הבנה וחמלה שיכולות להסיר מחסומים בפני האדם שהיד שלו על ההדק ח"ו.
כמובן שגם יד נוקשה מאוד כלפי מתאבד יכולה למנוע ממתמודד לחשוף את הקושי שלו ולהשתקם.
(מזכיר לי שפעם ראיתי נתון (אולי היום כבר לא אקטואלי) שאומר שיש יותר נשים שמטופלות בקשר לנסיון התאבדות מאשר גברים, אבל שיש יותר גברים מתאבדים בפועל מאשר נשים (פערים מספריים ענקיים). המרצה ניסה לתת הסבר שהרבה פעמים הבושה\אגו של הגבר מלנסות ולא להצליח, גורמת לו להיות חד יותר ברגע הקצה (מן הסתם הוא הביא עוד טיעונים, אבל זה זכור לי הכי חזק, ויכול להיות שהוא היה העיקרי יותר)
שנזכה ל "ונתתי שלום בארץ", "ושמחת עולם על ראשם"❤
נ.ב התחלתי לכתוב על התאבדויות בצה"ל, אבל כנראה שהשאלה העיקרית היא כללית- איך היחס שלנו למתאבדים יכול להשפיע על אדם שנמצא בנקודת הקצה?
אבל אנשים שהגיעו למצבים פסיכוטיים קשים, פוסט - טראומה, דיכאונות עמוקים, שרואים במוות פתרון למצוקתם העצומה, כנראה שלא טרודים במחשבות לוגיות שכאלו.
אנשים עם משפחות, שיש להם ילדים שיגדלו כיתומים ללא אבא, משאירים אישה ש תצטרך להתמודד עם האו דן העצום - ועדיין כל זה לא עצר את אלו ששלחו יד בנפשם. הראש שלהם לא עושה ניתוח לוגי הגיוני.
אבל ברור גם שסיבות לוגיות מסוימות יכולות להרחיק אנשים עם נטייה לאובדנות ממעשה בפועל ומעודדות אותם להשתקם, ומן הסתם סיבות לוגיות אחרות יכולות להקל יותר על התפרצות רגשית כזאת.
בדיוק כמו משפחה שיקירה התאבד בתור אזרח, ומקבלים מעטפת הרבה פחות רחבה.
אבל גם אם כן, ורוצים להוקיר את זכרו, צריך לחשוב איך זה ישפיע הלאה.
אחי השמאלני, שאלה אליך בכנות:
אם אתה באמת מאמין שלא הייתה בגידה מבפנים ב-7 באוקטובר, אלא "רק" המצב הבסיסי הזה:
צה"ל לא מסוגל למנוע מתקפת פתע על הגבול, ובשעות הראשונות יש בלבול עצום, קריסת תקשורת, כוחות מפוזרים – ולוקח בערך 10–12 שעות עד שמתחילים להתארגן מחדש בצורה משמעותית,
איך בדיוק אתה לא מפחד ממצב דומה – אבל בסדר גודל הרבה יותר גדול – אם ניסוג גם מיהודה ושומרון?
הרי אורך הגבול עם יו"ש הוא פי 4–5 מהגבול עם עזה (תלוי איפה בדיוק מודדים), וביחד עם רצועת עזה מדובר על פי 6 בערך.
אם מחר בבוקר יקרה משהו דומה – חמאס מעזה + חיזבאללה/ג'יהאד אסלאמי/כוחות מקומיים מיו"ש תוקפים בו זמנית – כמות הקורבנות הפוטנציאלית יכולה להיות פי כמה
כל המרכז (גוש דן, השרון, ירושלים) הופך להיות חזית ממשית, לא רק עורף
אין לאן "להימלט" פנימה כמו ב-7/10
אין מספיק כוחות סדירים שיוכלו להגיע במהירות לכל כך הרבה נקודות פריצה בו זמנית.
אז איך אתה – בתור אחד שמבין ש-7/10 קרה בלי "בגידה" אלא בגלל חולשה מבנית ומבצעית – לא רואה בזה סיכון קיומי ממשי?
מחכה לשמוע את ההיגיון שלך.
התזה של השמאל הישראלי (הציוני ברובו) בעד פתרון שתי המדינות והחזרת שטחים מבוססת על שילוב של טיעונים דמוגרפיים, מוסריים, ביטחוניים ומדיניים. המטרה המרכזית אינה רק פתרון הסכסוך, אלא הבטחת עתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
להלן עיקרי התזה מחולקים לנושאי ליבה:
1. הטיעון הדמוגרפי: שמירה על הרוב היהודי
זהו אולי הטיעון המשמעותי ביותר בשמאל הציוני. התזה גורסת כי שליטה ארוכת טווח על מיליוני פלסטינים ביהודה ושומרון ובעזה מעמידה את ישראל בפני בחירה בלתי אפשרית:
* מדינה יהודית או דמוקרטית: אם ישראל תספח את השטחים ותעניק לפלסטינים זכויות אזרח, היא תחדל להיות מדינה עם רוב יהודי מוצק.
* סכנת האפרטהייד: אם ישראל תספח את השטח אך לא תעניק זכויות אזרח מלאות, היא תהפוך למדינת אפרטהייד ותאבד את אופייה הדמוקרטי ואת הלגיטימציה הבינלאומית שלה.
הפתרון: היפרדות מהפלסטינים למדינה משלהם כדי לשמור על ישראל יהודית ודמוקרטית.
2. הטיעון הביטחוני: יציבות מול שליטה
בניגוד לתפיסת הימין שרואה בשטח נכס אסטרטגי, השמאל טוען כי:
* נטל ביטחוני: השליטה באוכלוסייה אזרחית עוינת מחייבת הקצאת משאבים עצומים של צה"ל, שוחקת את הצבא ויוצרת חיכוך מתמיד שמייצר טרור.
* גבולות מוסכמים: הסדר מדיני יביא להכרה בינלאומית בגבולות ישראל, שיתוף פעולה ביטחוני עם המדינה הפלסטינית (שתהיה מפורזת) וקואליציות אזוריות עם מדינות ערב המתונות נגד איומים כמו איראן.
3. הטיעון המוסרי והמשפטי
השמאל מדגיש את ההיבט של "סיום הכיבוש":
* זכות להגדרה עצמית: כשם שלעם היהודי מגיעה מדינה, כך גם לעם הפלסטיני יש זכות להגדרה עצמית.
* השחתה מוסרית: שליטה צבאית על עם אחר לאורך עשרות שנים משחיתה את החברה הישראלית, את ערכי צה"ל ואת המוסר הציבורי.
* המשפט הבינלאומי: השטחים נתפסים כשטחים כבושים (או "מוחזקים") על פי הדין הבינלאומי, והמשך ההתנחלות בהם נתפס כבלתי חוקי ומבודד את ישראל בעולם.
4. הטיעון המדיני-כלכלי: השתלבות במרחב
* לגיטימציה בינלאומית: פתרון הסכסוך יסיר את איום הסנקציות, החרמות (BDS) והבידוד המדיני של ישראל במוסדות כמו האו"ם או בית הדין בהאג.
* צמיחה כלכלית: סיום הסכסוך יפנה תקציבי עתק מהביטחון ומההשקעה בתשתיות בשטחים לטובת רווחה, בריאות וחינוך בתוך הקו הירוק ("דיור ולא שטחים")
אם פונים שמאלה זה לא נגמר רק אם ילכו עד הסוף לפרק לגמרי את המדינה, חס וחלילה.
מצד שני, אם הולכים ימינה ומחזיקים את שטחי ארץ ישראל, אי אפשר לספח עכשיו את השטחים, כי אז הערבים ביחד עם השמאל יהיו רוב.
כל שכן עזיבה צבאית
אני לא זקוק לתזה המורכבת הזו (של הבגידה).
אני חושב שהבעיה היא יוהרה מטורפת של אנשים מסוימים... נראה לי שברגע שמבינים את זה- זה גם עונה גם על השאלה שלך בקלות יתרה, הם לא חוששים לזה...
יש יעדים ויש מציאות. כאשר שני היהודונים וויטקוף וקושנר בוחשים בקדרה, ואינטרסים אישיים יש להם לרוב... תמשיך לבד.
למה אתה מאשים אחרים ולא את מי שבראש - ביבי?
האם אתה עובד כמו השיטה בת העשרות שנים שלו שהוא תמיד מוצא אחרים להאשים?
פירוק חמאס מנשקו- בדרך.
השבת כל החטופים- בוצע.
פירוז הרצועה- בדרך.
שליטה בטחונית- הושג חלקית.
ממשל אזרחי- בדרך
אתה הבנת את זה?
וינטר מפקד מצטיין ושם שמים שגור על פיו אבל פוליטיקאי הוא לא, או למצער הוא חסר ניסיון להובלת מפלגה.
מהן עמדותיו, מה יש לו להציע ארגונית, אם בכלל, כדי לרפא את המפלגה הפצועה והכושלת הזו, אין אנו יודעים.
בטרם יעשה את שטות חייו ויסכים להוביל את המפלגה, נזכיר לו את קודמיו שהוצנחו מבחוץ: הרשקוביץ, איתם, הרב רפי, ולהבדיל בנט.
איפה הם היום.
מסתבר שיותר משהציבור סומך על וינטר, הוא פשוט דוחה את סמוטריץ', אין הסבר אחר.
אבל סמוטריץ' לא הולך להעלם, הוא ימוקם במקום השני ויחתור תחת העומד בראש, כי בחתרנות אין שני לו אחר ששמעון פרס נעלם מחיינו.
או במילים אחרות אומר הציבור הד"לי שלושה דברים: לא לפלגנות, כן לסדר יום יהודי, ואי אמון אישי בבצלאל נפתלי סמוטריץ'.
מצד שני מה שטוב לציבור הד"לי לא בהכרח יהיה טוב לוינטר.
קטע.
איני מכיר את וינטר ואיני יודע מה תכניותיו לחיים ובמה חוץ מפיקוד הוא מוכשר. אם וינטר באמת חושב שהשליחות הבאה שלו בעם ישראל, היא השפעה דרך המסדרונות הפוליטיים - שיתכבד ויכנס כמספר 4/5 ברשימה, שילמד איך נראת הכנסת מבפנים, איך עובדים בוועדות, איך נראים דוחות של מרכז המחקר, יכיר מבפנים את יחסי הכנסת-ממשלה וכד'. אם הקדנציה תהיה מוצלחת, בקדנציה הבאה יוכל להיות ראש וועדה או סגן שר וכו'.
קישרת עם מאמר שאומר בערך כמוני, רק ששניכם מתעלמים באופן מביך מהשאלה לשם מה ולמה מציפים את שמו של וינטר אל מול הפוליטיקאי הדגול בעיני עצמו- סמוטריץ'.
נראה לך שמישהו בליכוד יציע להחליף את נתניהו.
כך או אחרת, בעוד תשעה חודשים- גג, יתקיימו בחירות לכנסת. השאלה שצריכה להשאל כאן ועכשו היא לא מי האיש שיכול להציל את המפלגה מסכנת טביעה והכחדה, אלא מי הוא האמיץ שמסוגל לשכנע את המגזר שתם זמנה של הציונות הדתית כמפלגה עצמאית על כרעי תרנגולת.
כשבקפלן בודקים כל מיני גרסאות של חיבורים פוליטיים כדי למקסם את כוחם, במחנה האמוני- הפוך, לא פחות מחמש מפלגות מתמודדות כל אחת בנפרד על 3.5 מנדטים בסך הכל.
אציע לך לישון על זה לילה, ומחר תחזור לכאן עם תשובה.
לולי מפלגת הציונות הדתית, לא כנראה שלא היינו חוזרים להלחם אחרי הפסקת האש הראשונה ובוודאי שלא אחרי השניה. מוסדות החינוך היו קורסים ומפת ההתיישבות היתה של בלונים על חוטים בתוך מדינה פלסטינית.
מי שלא מבין את זה שיצביע ליכוד, ויתחיל להתאמן מעכשיו על מקהלת 'תפילה לעני'...
ממה שאני מכיר (ממקורות אמיניים בעיניי, אבל לא מקור ראשון), סמוטריץ' עבד מאוד מאוד קשה לנסות לגייס את וינטר מספר שתיים, וכמו שכתב @איתן גיל, הוא אכן דחה אותו. זאת אומרת שגם הפוליטקאים עצמם, וזה נכון לכולם ללא יוצא מן הכלל, מחפשים כוכבים לקשט בהם את הרשימה שלהם, ובמקומות גבוהים, ממש לא בשוליים-עד לא רייאלי.
האמת שהתווכחנו על עניין דומה, כשאתה תמכת במהלך של סמוטריץ' להחלפת אורי אריאל ואני טענתי שעם כל הכבוד לשיאן הכנסת, הוא רק אחרי קדנציה אחת ויש לו מה ללמוד...
מאז המציאות הפוליטית עברה טלטלות שהמציאות בהן עלתה על כל דמיון - שלוש מערכות רצופות, שתי ממשלות פרטיטיות שלא משלימות את ימיהן ומה לא...
עכשיו, אני מבין, בסופו של דבר הסנטימנט הצבאי חזק בציבור שלנו, תמיד ובמיוחד אחרי השנתיים האחרונות. מפלגה שאין לה אף אחד עם הסטוריה צבאית משמעותית, תהיה בבעיה, למרות שמצד האמת אלו שני תפקידים שונים לגמרי.
הוא ביצועיסט מעולה, אבל מנהיג מפלגה הוא לא, ולא יהיה.
הוא בטוח שאם יקיף את עצמו בכוכבים, מצבו הפוליטי ישתפר, אבל הציבור חושב הפוך, ולראיה- גם אם יציבו מטאטא בראשות הרשימה הוא יביא מספר קולות כפול בקלפי.
לגבי וינטר, כפי שכתבתי קודם, הוא בחור טוב וכריזמתי, אבל לא אפוי פוליטית. מן המעט המצופה ממנו הוא צריך לדלג בין אולפני הרדיו והטלויזיה ולהתראיין בכל נושא רלוונטי, כדי שנדע מה הן עמדותיו, ומהו כושרו הריטורי.
חזרה לסמוטריץ', שילמד ממפלגת העבודה שהצליחה להכנס לכנסת הנוכחית על חודם של קולות בודדים, מה שהביא למסקנה מתבקשת שלמרות עברה המפואר באמת, תם זמנה. ראש המפלגה הודיעה שלא תתמודד שוב, וכל השאר חברו למסגרת פוליטית אחרת בראשות יאיר גולן.
כאמור, סמוטריץ' הוא הבעיה ולא הפתרון. בזמן שהוא מחזר אחר כוכבי קישוט למפלגתו, חברו שמחה רוטמן בורח מן הספינה הטובעת, וזו רק ההתחלה.
הוא לא יכול למכור לנו מפלגה דתית (עלאק) כאשר הנרטיב הדתי נמצא במקום 6 או 8 בסדרי העדיפות, וחבוי בפרשנות עקלתון תחת מצוות ישוב ארץ ישראל. בכל הכבוד, הציבור לא קונה...
למרות התמיכה הרחבה שיש לו בפורום זה, הוא צריך לעשות מירב מיכאלי ולזוז הצידה, ולאפשר לאחרים לפנות את ההריסות שהוא הרס בשתי ידיו השמאליות. אחריו יבוא מיזוג טכני או ממשי עם גוף פוליטי שאינו אקדח צעצוע.
המשך יבוא.
השאלה המשמעותית היא מה יכולות הביצוע שלו בשדה הפוליטי. מי שרוצה להיות בכיר במפלגה ובוודאי מנהיג מפלגה (כמו שרחש השמועות טוען שוינטר רוצה) - צריך להוכיח יכולות בשדה הפוליטי. להוכיח שהוא מסוגל להעביר חוקים, להוכיח שהוא יכול לנהל סדר יום בוועדות. להוכיח שהוא מסוגל לנהל מו"מ פוליטי ולהגיע בו להישגים, אפילו שהרבה פעמים במגזר יעקמו את האף (לדוגמא - התמיכה בהסכם החטופים הראשון, תמורת הכנסת מנגנון אוטומטי של חזרה ללחימה ברגע שהעסקה קורסת). להוכיח שהוא מסוגל להתנהל עם חבריו למפלגה במנהיגות משתפת.
אגב, הנקודה האחרונה היא עקב אכילס משמעותי של הרבה גנרלים או מנכ"לי חברות, במעבר לפוליטיקה. מפקד (ובדומה מנכ"ל) רגיל לסדר הררכי שאפשר אולי לשמוע דעות אבל בסופו של דבר אם הוא הבכיר - הוא נותן פקודה והיא מתבצעת ואם יש בכיר ממנו - הוא מקבל פקודה ומבצע. המעבר למערכת פוליטית שבה גם אם הוא ראש מפלגה או אפילו ראש ממשלה - יש משמעות להחלטותיו, אבל גם לאחרים יש מילה, צריך לשכנע את הרוב וגם המיעוט במחיר לא כבד מידי יכול לפעול אחרת או אפילו סתם לגרור רגליים - קשה מאוד להרבה גנרלים.
בליכוד הוא שרוף, ולכן עליו לבחור בין בנט לבין להשאר בבית.
בנט, על פניו, לא ישוש לצרף אותו בהיותו נתפס "משיחי" ותואם סמוטריץ' שלא יחליק בגרון, ובקפלן.
בשולי הדברים נזכיר שכל הגנרלים שהצטרפו לפוליטיקה אכזבו את בוחריהם. מי יותר ומי פחות...
כולם, היינו כולל יצחק רבין, ששלושה כדורי אקדח הפכו אותו מלא יוצח פוליטי לקדוש, קדוש.
והשאלה רק למי, לעומתך @מרדכי טוען שהוא רוצה ללכת לבד.
אתה קצת מכליל מידי, היו גנרלים שכן הצליחו כמו רפול ועוד. אתה צודק שרבים כשלו, יש סיבות טובות לכשלון. רבין גם כגנרל היה גרוע, הצליח לבנות הילה של 'ביטחוניסט, אבל מעולם לא לחם בעצמו חוץ מבאלטלנה...
כיוון שרבים נכנסו לפוליטיקה בקול רעש גדול וכשלו נחרצות, אני טוען בתוקף שאם גנרל טוב, רוצה לרתום את כחותיו, יכולת ההנהגה שלו, מסירות הנפש שלו ועוד - לעשיה הציבורית בתחום הפוליטי, עליו להתחיל מלמטה. להכנס כח"כ פשוט, אחרי קדנציה או שתיים מוצלחות להתקדם לסגן שר או יו"ר וועדה.
מה יש לוינטר להציע לסדר היום הפוליטי שלנו חוץ מכלום.
במחשבה נוספת, יש מצב שיחבור לאבי מעוז, וימוקם ראשון ברשימה. < צ >
מרשים שם סמארטפונים, בנעם הוא פסול...
🤣
מצד אחד ההנחה שלי היא שאולי הוא ימשוך מצביעים לטווח קצר, אבל לא תהיה לו הצלחה משמעותית בפוליטיקה לטווח בינוני ובוודאי ארוך.
מצד שני, אני מאוד מקווה שהפארסה של מינוי זמיר לא תחזור על עצמה והרמטכ"ל הבא יהיה מי שימונה על מנת לנער אתת צה"ל ולהחזיר אותו להיות צבא מנצח.
וכמוהו, אשכנזי הובא מבחוץ כדי להחליף את חלוץ הכושל, שהתפוטר.
שניהם היו מטבע הדברים, מינויים בדיעבד, ולא לכתחילה, ומועמדים בדרגת אלוף.
וינטר לעומתם, השתחרר בדרגת תת אלוף, ובדרגתו משרתים בשרות פעיל לא פחות מ- 250. בנסיבות אלה הסיכוי הריאלי להשבתו לשרות פעיל שואף לאפס
למה? כי הם ראו איך הוועדה הזו הצליחה להטיל אחריות אישית חד-צדדית על נתניהו – למרות שהוא לא היה אחראי ישירות כלל – והמסקנות האלה דווקא מצאו חן בעיניהם. הם הבינו שזה כלי יעיל: להקים ועדה "ממלכתית", להפוך אותה למכונת האשמות נגד ראש הממשלה, ואז להשתמש בה כנשק פוליטי.
הוועדה של מירון נכשלה בצורה מביכה ומגוחכת כשהטילה אחריות אישית על נתניהו. הרי ברור שיש דרג אחראי ישיר: מפקד האירוע במשטרה. אפשר ללכת דרגה אחת אחורה – למפכ"ל. אפילו שתי דרגות – לשר לביטחון הפנים – זה כבר מתחיל להיות מוגזם. אבל שלוש דרגות אחורה, עד ראש הממשלה? זה כבר הזוי לגמרי. ובכל זאת, הוועדה ה"ממלכתית" הזו עשתה בדיוק את זה, כנראה כדי לרצות את השמאל.
כשמסתכלים על היועצת המשפטית ועל כל ה"ממלכתיות" שלה – מבינים שהמילה "ממלכתי" אצלם הפוכה לחלוטין ממשמעותה האמיתית.
המסקנות של ועדת מירון היו כל כך מופרכות שהן לא עשו רושם רציני על אף אחד.
כשהחונטה הזו ראתה שהציבור לא קונה את הבלוף, הם ניסו להסית את החרדים נגד נתניהו – כי הם היו אלו שנפגעו הכי קשה באסון מירון. אבל גם זה לא עבד; החרדים לא נפלו לזה.
ואז, כנראה, נפל להם האסימון: החרדים לא חשופים לתקשורת המרכזית, אז קשה להסית אותם. אבל אם יקרה אסון נורא ביישוב אחד או שניים מקיבוצי עוטף עזה, ואז התקשורת תציג את ועדת החקירה ה"ממלכתית" כגורם אובייקטיבי ומוחלט – אפשר יהיה לייצר זעם ציבורי עצום נגד נתניהו, כזה שגם הוא לא יוכל לעמוד בו.
1. מאז ההכרזה אתמול, הטענה הרווחת היא שהאיחוד בין המפלגות הערביות הוא מהלך שיטיב עם השמאל ויפגע בימין. האמת היא הפוכה: להכשיר את רע"מ זה משהו אחד, אבל מכאן ועד להכשיר גם את חדש-תעל ובעיקר את בל"ד, הדרך ארוכה וכמעט לא אפשרית. זאת אומרת שמהלך שכזה רק מרחיק את האופוזיציה מחהקים ממשלה. על הדרך נראה גם ירידה אצל אותו יאיר גולן שרק אתמול הצהיר שמנסור עבאס יותר ציוני מסמוטריץ' ובן גביר.
מנגד, המהלך הזה יוציא את מצביעי ימין מהבית. א. אלו שמרגישים שאין להם למי להצביע או אפילו חשבו להצביע למפלגות מרכז. מול מפלגה ערבית משותפת עם מספר מנדטים דו ספרתי הם יריגשו מאויימים, וסביר להניח שיחזרו לימין.
2. למרות כל האווירה החגיגית אתמול בסחנין, אנחנו עדיין מאוד מאוד רחוקים מחתימה סופית. מנסור עבאס כבר הוכיח את כוחו הפוליטי לבד, ואין לו לא את הצורך ולא את הרצון להיות אחד מארבעה ראשי מפלגות. מנפתלי בנט הוא למד כמה שווה החתימה על מסמכים מסוג זה.
וזה רע בעיקר אם בלד תהיה בפנים כי הם שרפו להם קולות. משאר הבחינות זה לא כזה דרמטי.
אפשר לקוות שזה ידרבן את הימין להצביע ואולי גם להתאחד גם כדי לשמור על הקולות.
בשאר מסכים איתך. ש"ש
לאופוציזיה אין סיכוי ריאלי להרכיב את הממשלה הבאה, אבל בלוק חוסם הוא לא בלתי אפשרי ועל זה הם עובדים חזק.
ומנגד בימין ישנים על האף. בקליפת אגוז, מסתמח שבין 4 ל- 6 לא יעברו את אחוז החסימה.
