אחותי לקחה וזה עשה לה כאבים בגב, משהו נורא

וחוץ מזה שאפשר בלי

אמא שלי ילדה 7 ילדים בלי אפידורל והיא מרוצה מזה

קשה לי לומר שכולן היו מרוצות מזה, רק שלא הייתה להן ברירה. היום ברוך השם יש אופציה. אז למה לא?

אולי נפתח שרשור- למה לעבור טיפול שיניים ללא הרדמה? 

(אולי ההרדמה מסוכנת? אולי ההחלמה אחר כך קשה יותר? אולי כדאי לחוש את החפירות של הרופא- זה טבעי יותר)

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה 

והאפידורל עזר לי ללדת מהר יותר.

העובר היה במצג פנים ולכן לא ירד אז המיילדת התחילה להבין שזה המצב ואחרי הבדיקה אישרה את זה. שאלה אם אני רוצה לנסות לסובב אותו בעזרת תרגילים והסכמתי, האפידורל ניטרל לי את הכאב אז הייתי מסוגלת לשתף פעולה, מה שלא נראה לי היה קורה ללא האפידורל... ב"ה אכן הצלחנו לסובב אותו והוא יצא יחסית בקלות.

ילדתי בעבר גם כמה פעמים ללא אפידורל ואני מסכימה עם אלו שאמרו שיש תחושה אדירה של גבורה וסיפוק אחר כך, ונראה לי שפחות תופעות לוואי כמו רעידות, בצקת וכאב גב במקום הזריקה בימים שאחרי הלידה. אבל צריך פשוט כל פעם לשקול כל מקרה לגופו... לא לבוא מראש עם החלטות. הפעם הזאת האפידורל ממש קיצר לי את הלידה והסבל.

ן הזה

ועוד דבר: אפידורל יכול לעכב גם בפתיחה מתקדמת

העניין איתו הוא אחר:

שאם רוצים לקחת אותו ולהמנע או לפחות כמה שפחות להחשף לכל הבעיות שהוא גורר איתו

כדאי להפחית את המינון לקראת פתיחה מתקדמת ולא ללחוץ בלי הכרה

להיות עם אפידורל זה להיות במצב די פסיבי של "חולה". ההפך ממה שהייתי רוצה להרגיש במעמד המיוחד הזה של הבאת חיים
המחשבה שלידה זה משהו בעייתי שצריך לנהל אותו ולפתור בו כל הזמן בעיות, זה גישה מאד פטרונית כזאת

ובגדול ה' ברא את הגוף שלנו ככה שכשיש לנו את התנאים הנכונים הלידה אמורה לקרות בצורה טבעית, בלי התערבויות

גם כשמוסיפים התערבות של אפידורל וכו' אז הרבה פעמים הדברים דווקא מסתבכים

יש גם משהו מאד עוצמתי בלידה, משהו מעצים
שכשמחוברים לכל מני מכשירים מכל הכיוונים זה לא מרגיש לי מסתדר עם העניין

האמת שבסופו של דבר עוד לא זכיתי ללדת בלי אפידורל
אבל אם את שואלת אותי למה יש לי רצון כזה אז זה הסיבות

בע"ה מקווה שזה עוד יקרה...

ובכל זאת בוחרת עם.

גם אני ככה, אני לא יכולה לבחור לסבול מראש.

האפידורל בלידות מתקדמות בד"כ אינו מעכב.

חוסר התפקוד מיד אחרי הלידה הוא כל כך זמני שזה שווה לי.

אין לי טראומה, למרות שהלידות בלי אפידורל היו כל כך מהירות אבל טראומטיות ועוצמתיות מבחינת הכאב שאני לא מסוגלת "להזמין" מצב כזה מראש.

לדעתי זה אחד ההמצאות הענקיות!!

כמובן שאקדים ואומר שיש נשים שהאפידורל הוא הצלה עבורן והוא ממש מקדם את הלידה!!

ולעומתן,

יש נשים שממש לא...

האפידורל מאט את הלידה, ואת כל התהליך (ברוב המקרים)

גורם לכאבי גב לאחר מכן

עלול להשפיע על עניין התפרים, כי לוחצים מבלי להרגיש

עלול להשפיע על העובר- גורם לירידות בדופק, מאותה הסיבה: לא מרגישים, אז לא לוחצים

ממליצה לך לנסות בלי, ודעי שיש עוד דברים שיכולים להקל

כמו גז צחוק.

את המסיכה חשוב לשים לפחות 5 דקות ברצף ולא להסיר מהפה, אחרת זה לא אפקטיבי.. 

גז צחוק מקהה את התחושה, וגורם לתחושת טשטוש עדינה אצל האם

הוא אינו עובר לא לאם ולא לעובר ונחשב לקל ביותר

כמובן שאפשר גם לנסות

מקלחת חמה (לא רותחת) - וזאת כמובן אם אין ירידת מים עדיין

תנועות

בהצלחה והכי חשוב בידיים מלאות!!!

כתבו כאן במס' תגובות שלאחר מתן אפידורל צריך לשכב על הגב, ובתגובה אחת כתוב אפילו שברוב בתי החולים מחייבים שכיבה על הגב. זו טעות.

לקחתי אפידורל מס' פעמים. אז זה נכון שאמרו לי לא לרדת מהמיטה, אבל אף פעם לא אמרו לי לשכב על הגב, בוודאי שלא חייבו אותי בכך. תמיד שכבתי על צד שמאל, (כי כך הבנתי שהכי מומלץ מבחינת העובר), מידי פעם הסתובבתי לימין, חזרתי לשמאל, בקיצור שכבתי איך שאני רוצה ממש עד הלחיצות, ואף פעם לא אמרו לי ובוודאי שלא חייבו אותי לשכב בתנוחה מסויימת.  גם כל פעם שהתחשק לי והרגשתי צורך, פשוט התיישבתי במיטה לכמה דקות, ואז חזרתי לשכב על הצד.

בקיצור, לפחות לפי הניסיון שלי במס' לידות, יולדת שמקבלת אפידורל פשוט צריכה להישאר במיטה, אך ממש לא חייבת לשכב על הגב דווקא - (שקראתי שזה לא כ"כ טוב גם במשך ההריון, כי הרחם לוחץ על כלי דם גדולים, ומחליש את זרימת הדם לעובר ועלול להאט את הדופק שלו). 

באופן אישי ממליצה בחום לקחת אפידורל אם אין התוויית נגד, בדר"כ הופך את הלידה לחוויה חיובית נטולת כאב, ואם הוא עדיין משפיע, אז עוזר מאוד גם לכאבים שאחרי הלידה.

מה שניקרא אפיקל שזה אפידורל שאפשר להתהלך איתו, אבל צריך לברר בדיוק היכן..

ובכל אופן סובלת באופן קבוע מכבי גב ללא קשר לאפידורל, אלא בגלל נפילה לא סימפטית במיוחד, שגרמה לשינויים באחת החוליות בגב התחתון..

ועם אפידורל אפשר לשכב גם על הצד, לא חייבים לשכב על הגב לאורך כל הלידה

אני דוקא כן שכבתי על הגב הרבה שעות עם אפידורל ולא סבלתי מכאבי גב אחרי הךידה

היא חולשה. ומי ש"מצליחה" למשוך וללדת בלי אפידורל- זו הצלחה.

אני כל כך לא מבינה מה ההצלחה בזה? למה נשים כל כך רוצות להצליח ללדת בלי-

הטענות שהועלו כאן נגד נראות לי קצת כמו דמגוגיה זולה-

ללדת זה כואב! מאד! נשים צורחות את נשמתן מכאב- אבל מעדיפות לסבול העיקר שיוכלו לספר שילדו בלי אפידורל?

נראה לי שזה קצת משהו חברתי 

ואולי אף אחת מהן לא מלחץ חברתי.

התכוונתי שיש איזו תחושה שללדת בלי אפידורל זו הצלחה שכדאי לחתור לה

(ראיתי הרבה פעמים שיעצו לנשים: תנסי בלי, מקסימום תקחי אחר כך)

פשוט הבעתי את דעתי

יש המון רוח ובאזזז סביב ללדת טבעי.. וכל המדריכות לידה מטיפות לזה.

ולפעמים זה קצת מקטין את מי שרוצה ללדת רגועה, בלי לצאת מדעתה מרוב כאבים.

כמו כן בקשר לניתוח, לפני הלידה הראשונה קראתי המון, הרבה ספרים והרבה חומר באינטרנט

הרוח שנושבת מכולם, היא  שלידה בניתוח - זה סוג של כישלון

אחר כך היה לי מאד קשה להשלים עם הלידה שלי, ועם ה"כישלון" שלה, שהגוף שלי לא יודע ללדת

ולעניין עצמו- מצחיק איך כל אחת רואה את זה אחרת, כי ההרגשה שלי היא דווקא שכל הקורסים להכנה ללידה הם מאד מטיפים ללידה עם אפידורל...
וגם- הסיבה שרציתי ללדת בלי היא כי רציתי ללדת ר ג ו ע

אישה לא נמדדת בחדר הלידה!

אבל בהחלט יש סיבות טובות למה לא לקחת אפידורל..

מוזמנת לקרוא..

חוויה מעצימה של ממש לקרוע את השמים בצרחות

בגלל שזה משחרר אותך לזוז כמה שאת רוצה, איך שאת רוצה, עד הלידה עצמה. בשבילי זה היה מאוד משמעותי. עשיתי המון סיבובי אגן שהקלו על הכאב, או שכיבה על הצד במיטה והתנועעות מצד לצד (בהמלצת המיילדת, שלא אהיה מותשת בלידה עצמה), וגם זה עזר.

בגלל שזה מאפשר לך לחוות באופן מלא יותר את הלידה.

בעיניי, הכי חשוב לבוא בראש פתוח. יש נשים שחוות כאב גדול בצירים, אז האפידורל מקל ומאפשר חווית לידה נעימה.

אישית, ילדתי שלוש לידות בלי, והיו לי חוויות טובות (ברור שהיה כואב, אבל הצלחתי לסבול את זה, והיה לי טוב להרגיש בשליטה).

שעם אפידורל עולה הסיכון להתערבויות אחרות  אפידורל יכול לגרום לירידת לחץ דם פתאומית מצוקת עובר וכו ויש נשים שהאפידורל מעכב את הלידה.. או ההרדמה עצמה או הצורך בשכיבה על הגב ואז יש גפ צורך בעוד התערבויות כמו פיטוצין וכו לכל התערבות יכותות להיות השלכות

בקשר לטשטוש או גז צחוק טשטוש כבר פחות נותנים כי הוא משפיע על העובר ותינוק שנולד יכול להיות ישנוני ולסבול מקשיי נשימה

גז צחוק מתנדף במהירות האישה מרגישה אותו רק בשניה של השאיפה עם הנשיפה הוא יוצא והוא גורם רק לתחושה קלה של סחרור או היי אבל לשניות בודדות ולא משפיע בכלל על הלידה (אבל הוא גם לא משכך כאבים..)

בחיים לא שמעתי שכאב חזק הוא חוויה. בעיני כאב זה טראומה של ממש.

אוף לא מצליחה להבין את כל הטענות פה.

גם הטענות כמו: יש סיכונים, מעכב לידה וכו' - הרי כל התערבות רפואית יש לה סיכונים

והשאלה מה גובר על מה- האם כאב עוצמתי כל כך של לידה לא מצדיק את הסיכונים הקלים שהועלו פה? בעיני מצדיק וחצי. וכנראה שכל אלו שכותבות פה לא חוות כרגע כאב של לידה ולכן מרשות לעצמן לקרוא לזה חוויה מעצימה. 

גם נשים שהלידות שלהן קצרות וקלות ואין להן צורך באפידורל.

שכאילו אם צורחים אז זה לא טוב
זה נשמע כזה לא פוטוגני לצעוק... ואני חושבת שלא צריך להסתכל על זה ככה
זה יכול להיות גם מאד טבעי ומשחרר למישהי. למי אכפת איך זה יראה מבחוץ?
כל אחת איך שמתאים לה להתמודד

כל פעם ששמעתי בחדרים שלידי את הנשים צועקות, ממש רעדתי מפחד ולא יכולתי להתרכז בלחיצות, המיילדת ניסתה להרגיע אותי כל פעם, אבל זה הלחיץ אותי מאוד ששמעתי את הצעקות מהחדרים הסמוכים..

באחת הלידות שלי, בעלה של היולדת בחדר הסמוך הגדיל לעשות, ואין לי מושג למה, אבל כל פעם שהיא צעקה (והיא ממש צרחה!), בעלה צרח ביחד איתה בכל ציר, ובעלי ואני ממש לא הבנו את הקטע, נבהלנו ממש.. הוא צרח אפילו יותר חזק מאשתו.. 

שאלנו את המיילדת מה הולך פה, היא אמרה שגם היא לא ממש מבינה, ופעם ראשונה שהיא נתקלת בדבר כזה.. אבל יכול להיות שהוא כ"כ מזדהה עם הכאב של אשתו ורוצה להראות לה את זה, וזו הדרך שלו או משהו כזה.. לא יודעת.. בכל אופן זה מלחיץ לשמוע את זה כשאת בעצמך באמצע לידה..

יעזור לי להירגע במידה ואשמע צעקות מהחדרים הסמוכים..

היו לי לידות שהייתי מאד שקטה ומכונסת עם כל ציר - וזה היה לי מעולה

והיו לי לידות שממש צעקתי- וזה שחרר אותי ועזר לי

אין לי הסבר למה היה הבדל בין לידות, כל פעם התמודדתי איך שזרם לי

בשתי הלדות הראשונות הייתי עם אפידורל ואמרתי למיילדות שזה כדי שלא לצעוק (כמו הצרחות שהיה בחדר לידי...)

המילדת אמרה לי לא, את לא תצרחי ככה. מפה לשם בלידה השלישית הגעתי ברגע האחרון ושאגתי שאגות איומות מהכניסה עד לחדר לידה. 

בלידה הבאה לא לקחתי שוב אפידורל, הפעם מבחירה, כי היה לי מאוד כיף ללדת בלי... 

אבל גם כשהיגעתי לפתיחה מלאה שאגתי שאגות איומות ונוראות זה היה דקה ואז בכי של תינוק, ואז מי שהייתה איתתי אמרה לי זה הסימן- כששומעים אישה צועקת, מיד אחר כך שומעים בכי...

בעיני יש משהו מדהים בחוויה של לידה ללא אפידורל משהו חייתי עוצמתי שלא הייתי מוותרת עליו, אבל כמובן רק בלידות קלות כמו שהיו 2 האחרונות שלי.

הצלחתי להוציא את התינוקת שלי רק אחרי ששניהם הפסיקו לצרוח.. היא ילדה כמה דקות לפניי..

שהיולדת צועקת וכל אלה שסביבה עוזרות לה לצרוח ביחד... (בעיקר כושיות כאלה)
מבינה למה זה "מפחיד", זה לא ככ הסגנון שלי אישית
אבל זה נראה לי גם מצחיק קצת... שיחרור לחץ משותף כזה...
מאד עניין של אופי

בלידה עצמה זה היה נשמע מפחיד..

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה 

גם אצלי אפידורל קידם את הלידה והחזיר לי את השליטה

אני ממש נהניתי ללדת בלי אפידורל (כן נהניתי..). נהניתי להרגיש את הצירים ולהתמודד איתם. נהנתי בעיקר בצירי לחץ שפשוט היה כ"כ ברור מה צריך לעשות ולא ללחוץ על עיוור. היה לי מדהים. בין הצירים הרגשתי סבבה כאילו כלום לא קורה, ופשוט היה חוויה מדהימה..(הסיפור לידה שלי נעוץ למעלה 'סיפור לידה עם טיפים חשובים').

בלידות עם אפידורל הייתי פנויה פשית להנות ולהעריך את המתנה הגדולה שאני מקבלת

כשילדתי בלי אפידרל הייתי כל כך עסוקה בכאבים שלי שלא הייתי פנויה להרגיש כמה זה מדהים.

לא ראיתי הבדל בהחלמה אחר כך

אותו מוקדם יותר כי אז הוא עלול לעכב את הלידה. מאוחר יותר הוא הצלה

אבל אצלי השאלה היתה הפוכה- למה ללדת עם???
מרגיש לי הרבה יותר טבעי ומשוחרר ולא יודעת איך להגדיר את הרגש הזה בלידה רגילה ללא אפידורל ואפשרות ללדת בצורה שמתאימה לך ולשנות צורה תוך כדי הלידה.
בשבילי- הייתי צריכה הרבה זמן בשביל להשלים עם זה שאני אצטרך לקחת אפידורל כדי להיות מוכנה לניתוח.

מקווה מאוד שנצליח בלי.

זה לא כזה ודאי

בלידה שניה הגעתי עם פתיחה מלאה, כאבים מטרופים

לא הצלחתי להזיז את עצמי לשום כיוון

ידעתי בראש שלי שלא טוב ללדת על הגב, אבל הייתי כלכך כאובה, שלא הצלחתי להזיז את עצמי, בקושי שני סנטימטר כדי להתרומם.

גם ההתאוששות - לא היתה קלה ולא נעליים, יום שלם הייתי עוד בהלם מעוצמת הכאבים, בקושי יכולתי לקום או לזוז.

אז כן, התקלחתי אחרי הלידה לבד, אבל אח"כ כמה שעות טובות היה לי קשה לקום.

כך שזה מאד אינדיבידואלי לכל יולדת ולכל לידה.

אני ילדתי 5 פעמים בלי אפידורל. בפעם הראשונה זה היה בגלל שראיתי יחסית הרבה אפידורלים עם תופעות לוואי שממש לא התחשק לי "להנות" מהן (אני אחות מיון והנשים הגיעו אלינו עם כל הבעיות...), בלידות הבאות פשוט הבנתי שאני יכולה יחסית בקלות ללדת בלי ומאז כבר לא מרגישה צורך לקחת. ב"ה הלידות שלי מהירות יחסית וקלות.

מי שמאוד סובלת מכאב זה גם יכול להאט את הלידה ולכן אולי כן כדאי לה לקחת אפידורל. מי שרוצה בלי, אין שום סיבה לדחוף לה את זה רק כי לאחרות זה יותר טוב...

חשבתי שתכתבי על ילדים שכל הזמן מבקשים מותרות. צעצועים, ממתקים, דברים שקנו לחברים וכד'.

אבל את כותבת על דברים שבאמת נצרכים.

צריך למצוא את הדרך לנהל את הקניות האלה בצורה שהכי נוחה לך.

אם זה לקנות דרך האינטרנט ולא להסתובב פיזית בחנויות.

אולי לנסות להיערך מראש ולא להיתקע עם משהו דחוף שחייבים לקנות. (למשל לקנות כמה בקבוקים, ואם נשבר מייד יש חדש).

אפשר לעשות רשימה של דברים שצריך לקנות, ולקנות באופן מרוכז.

זה תלוי גם אם אתם גרים במקום עם חנויות נגישות, או שכל קנייה זה לצאת במיוחד.

ודברים שאת צריכה לעצמך, תשלבי עם הקניות לילדים.

אפשר גם לבדוק כל דבר עד כמה הוא נצרך ודחוף, ועל חלק מהדברים לוותר או לדחות את הקנייה.

הנה הילדון קרע מכנסיים, הנה מדי בית ספר לילדה,הנה נקרע לה הרוכסן בחצאית שהיא הכי אוהבת

כיפות ציציות גרביונים קולקציית חורף טרנינגים פיגמות

ואצלי יש רק 2 ב"ה, אבל בן ובת ואין ירושות אז הכל חדש כל פעם וכן זו התעסקות

וזה עוד בלי העונה של הקלפים, גולות כי לכולם יש, ספרי קריאה.. ב"ה אין לזה סוף

אני עושה ככה: ביגוד זה עליי, כולל ציוד לימודי

כל השאר - בעלי כי זה בנוסף.לתחזוק של הבית באוםן בלעדי שלי כמעט

אבל אני לא מוותרת על עצמי האמת.

כמו לפני חגים, כמו לפני חופשים ולפני חזרה לבית הספר.

אין סיבה חודש אחרי תחילת הלימודים להיזכר שחסר בגדים או בקבוקים או נעלי צעד ראשון או מחשבון מדעי.

לדעתי את צריכה ליזום בתקופות של קניות הצטיידות מקיפה ולא רק חולצות סמל נגיד.

נכון שאין קשר בין נעלי צעד ראשון לתחילת הלימודים,

אבל זאת הזדמנות לעשות יישור קו על כל מה שצריך בתקופה הקרובה.

אם נשבר בקבוק חדש פתאומי שתיקח בקבוק מי עדן עד שתהיה הזדמנות לקנות, לא דחוף. אם נשברה קופסת האוכל שיקחו בשקית אוכל לבינתיים.

אם זה דברים קטנים כמו מתנה ליום הולדת של חבר או חטיף למחר או קרם לשיער שפתאום נגמר, אני שולחת אותם לבד לקנות בסופר הקרוב.

יש כרטיס אשראי אצלם ופירוט אשראי אני רואה מה סליקה עם כרטיס ומה בגוגל פיי ואז יש לי מעקב רציף אחרי החיובים שהם משתמשים.

לעצמי אני לוקחת יום חופש מרוכז מדי פעם וקונה.

זה מזכיר לי שב1.9 הלכתי לקנות משקפי שמש ובכל בחנויות נגמרו מבצעי הקיץ עד 31.8

והייתי בשוק מי מסיים מבצעים עד שסוף סוף אפשר ללכת לקנות בלי ילדים סביבי כל היום..

לא יודעת, זה מרגיש לי שזה לא נגמר.

מדובר בשישה ילדים, גילאים שונים.

פשוט לא מצליחה לרכז את זה!

וברור שקנית הכל ללימודים והצטיידנו מעל ומעבר אבל כל הזמן צצים עוד ועוד

וכמה שנראה לי שעשיתי להם קניות הם שוב צריכים דברים

מרגישה שזה לא סביר כל היום להזמין ולהזמין לקפוץ לפה לקפוץ לשם

(וכן, בכוונה לא התייחסתי למותרות. אבל הם אוכלים את הראש עם הבקשות האלו)

מאוד עזור לי לקפוץ מדי פעם לחנות יד2

וגם לבקש דברים בקבוצות מסירה ולא אוגרות בסביבה...

אני גם לא טובה בקניות בצורה די קיצונית

והייתי רוצה יותר להצליח לקנות מה שהם צריכים בזמן

אבל גם זה כן נראלי עוזר להרגיל אותם קצת לצרכנות יותר מווסתת...

קונה מראש ובזול.

בדר'כ בסופי עונה, המבצעים, עושה קניות של ביגוד לשנה הבאה. יכול לצאת לי זול ברמת עשרה שקלים לחולצה/מכנס/חצאית (תמנון, קיווי, גולף, פוקס). עושה ככה גם עם בגדי שבת.

יש לי בארון למעלה ארגזי בד של איקאה ובהם אני מכניסה את הביגוד החדש, לרוב כבר מכובס, מקופל ומוכן,(וגם את הבגדים שעוברים מאחד לשני ויהיו רלוונטים בשנה הבאה).

כך כשמגיעה עונה חדשה, אני פותחת את הארגזים ומגלה שפע. לרוב כמעט ולא צריכה השלמות.

היה לי לא מזמן מקרה שהיינו צריכים לצאת לאירוע, ובדיוק מכנסי השבת של אחד הבנים הוכתמו קשות והזוג השני נקרע. שניה לפני שנכנסתי לפאניקה נזכרתי בארגז, פתחתי והיו שם 3 זוגות חדשים.. אחד לקחנו ואת השאר השארנו לחדש בחגים.

עכשיו למשל, לראש השנה, היו לי לכל אחד מהילדים בגד חגיגי חדש, שאף לא אחד מהם נקנה עכשיו ולא הצריך אותי להתרוצץ ערב חג..

המינוסים שעלולים להיות:

• צריך טיפה מקום אחסון (כי אם ראיתי מכופתרות חגיגיות לשבת שבדר'כ עולות 60₪ יורד במבצע ל10 או 20, אקנה כבר כמה מידות הלאה ואשמור לשנה-שנתיים הבאות)

• עלולה להיות טעות בהערכה של המידה. כמעט כבר לא קורה לי.

• יצא לי שלא זכרתי שכבר קניתי וראיתי פריט במבצע וקניתי עוד מאותו סוג. (עדיין, שווה מבחינה כלכלית ומבחינתם הלחץ)

מתנהלת ככה גם לגבי פריטים אחרים. השנה למשל לא הייתי צריכה בכלל לקנות עטיפות שקופות לספרים ולמחברות, גם לא צבעים, טושים, מחקים, מחדדים וכדומה.. כי בשנה שעברה קניתי כמה סוגים ונשארה כמות. הציוד לבית הספר מאוחסן לי בארון פתוח במחסן, בקופסאות שקופות לפי נושאים, ופשוט שולפים כשצריך.

היום בבוקר, שניה לפני שיצא לתלמוד תורה, הבן שלי פתאום אומר לי שצריך מחברת 14 שורות.. אין בעיה חמוד שלי, לך למחסן, תוודא שהוצאת את קופסת המחברות הנכונה וקח מחברת. (וקח גם עטיפה שקופה מהקופסה ליד(;)

אגב, בן אחר היה צריך מחברת 14 שורות לפני שבוע ולא היה, כי קניתי בטעות חבילות של סוג אחר. אז נכון שהייתי צריכה לקנות. אבל כשכבר קניתי, קניתי חבילה של כמה וכמה. וכשייגמר, בע'ה מקווה לשים לב ולמלא מלאי ולא לחכות שהם יצטרכו.

כשקניתי בקבוקים לבית הספר, קניתי עוד אחד ספייר. כדי שאם יישבר/ יאבד/ או כל בעיה אחרת- יהיה לי לתת בשלוף.

(בקבוק פשוט של 5 שקלים מהסטוק).

אפילו מתנות לימי הולדת של חברים יש לי כמה במלאי לעת הצורך. השבוע היה יום הולדת לחברה מהגן של הבת שלי- פתחנו את הקופסה של המתנות, בחרנו מתנה, עטפנו, ברכה וביי.

אני מוצאת שהשיטה הזו אומנם תופסת קצת מקום בבית או במחסן,

אבל:

א. מוזילה לי עלויות בצורה דרסטית

ב. מאפשרת לי להיות מאובזרת מראש להרבה צרכים ולחסוך לי התרוצצות ברגע האמת.

אם קראת עד פה- סחטיין עליך.

הצלחה ושמחה!

אני השנה מצאתי פיתרון, פתחתי קבוצת ווצאפ עם עצמי וכתבתי לכל ילד מה יש, איזה צבע, איזה חברה

ככה שגם אם אני מסתובבת בקניות ואני רואה שיש מספיק חולצות לדוגמא, אז אני לא קונה

שישה ילדים זה פרויקט גדול

גם מבחינת צריכה

זה הרבה עבודה

לי יש ארבעה

וברור לי שכל הזמן צריך לקנות ולעשות דברים שצריך

נראה לי האישו הוא הציפייה שלך שזה יהיה אחרת

כשברור מראש שזה סיזיפי

לא בגדים, לא ספרים, כלום, גם פחות מוצלחת בזה ותמיד מבזבזת יותר משרציתי רק כדי לסיים.

עכשיו יש לי שני גדולים שיכולים לקפוץ פה לחנויות קרובות לעשות לי השלמות והם סבבה עם זה וכיף להם הסיבוב הזה.

אבל בגדים לחגים או מלתחות חדשות זה עוד לא מצאתי פיתרון

אבל אם זה בשגרה, אני צריכה לסנכרן עם זה שבעלי בבית והרבה פעמים יש לי זמן קצוב ואז אני צריכה בלחץ לרוץ ולקנות מה שיש....

משתדלת לרשום לעצמי את הדברים שצריך לקנות. לתעדף את הדחופים, ומה שלא דחוף יחכה כמה ימים.

וכן, לפעמים לוקחת יום חופש בשביל לעשות את זה בנחת. אין ברירה.

בפרט כשאני חושבת איזה כיף שסיימתי עם כל הציוד הלימודי, ופתאום בתחילת השנה מבקשים גם חוצצים, צבעי מים, טושים מחיקים ודפדפת חשבון...

באמת למי שיש חנות קרובה וילדים שמסוגלים ללכת לבד - זה ממש מקל. נכון שזה עולה שקל שניים שלושה יותר, אבל גם להתאמץ לנסוע בשביל פריט בודד עולה מאמץ ודלק. הכי מתסכל אלו פריטים ספציפיים שאין בחנויות מכולת. רק בתחילת השנה קלטתי שיש לנו שני ילדים שצריכים את אותו חומש (וכשבדקתי וקניתי ספרי לימוד - ראיתי שיש בבית חומש וחשבתי שאין צורך לקנות).

זה לא רק לילדים, גם פתאום נשבר הקולפן, והתינוק הגיע לגיל שצריך כוס אימון, ונגמר לי הויטמינים...

מה שאני עושה בפועל,

עושה לעצמי רשימות, ופעם בכמה שבועות עושה סיבוב בקניון. ביגוד אני קונה הרבה אונליין. ואם אני בתקופה עמוסה מחפשת אונליין גם פריטים אחרים כמו ציוד לימודי או ציוד תינוקות.

ופעם בשבוע בערך, לדאוג לקנות את מה שכתוב.

רב הדברים זה לא פיקוח נפש, וברגע שהילדים רואים שזה כתוב, הם יודעים שנדאג לזה.

זה מוריד מראש את הנידנודים: נו מתי כבר תקנו לי...

ובשבילך, זה ירכז את הכל לפעם בשבוע, ולא כל יום, כל היום..

זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!

אבל חבל על האנרגיות שלך

כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.

אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?

אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?

אז זה כן ערב פסח...

מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.

אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;

חח סתם בהומור.

בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)

אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!

אז בנחת ובבריאות בע'ה

בר מצווה חול המועד פסח יותר מסובך...

מי תביא דירה לשבת הגדול?

אני פעם הבאתי דירה לשבת בר מצוה בפסח אבל רק אחרי שהם התחייבו לי שהם לא מכניסים לבית אוכל. (יש אצלנו הקפדות מאוד גדולות בפסח ולא התאים לי החשש שנכנס משהו שיפסול לי את הכלים). כן השארתי להם כיבוד מפנק.

אבל דירה לשבת הגדול? עם כל הטירוף של אמצע הניסיונות.. וגם בדר'כ הרוב בבית שלהם בשבת כזו כי ההורים/החמות לא ששים לארח..

אבל באמת הרחקתי ממש(;

והכל שטויות

הכי חשוב בבריאות בע'ה

ברית בשבת הגדול (יומיים לפני החג) ואחכ בר מצוה שבוע וחצי לפני פסח. היה מאתגר, אבל מוצלח ביותר. לא השגנו דירות לכולם אז לפי הדירות- הגיעו האורחים.

ולא ידעתי בהריון שזה בן, אז לא הייתי לחוצה כל ההריון.

אני חושבת על האופציה של ברית בפסח😂 אנחנו לא אוכלים בפסח מחוץ לבית (שזה אגב חלק ממה שמלחיץ אותי באופציה של להיות מאושפזת בפסח) אז זה יהיה מורכב ממש

אני חושבת שאני רוצה בת רק כדי לחסוך לי את הלחץ מזה😂

כשאסור עדיין לאכול מצות וכבר אי אפשר חמץ. אכלו שם בערך גפילטע פיש וזהו. אבל זה היה לפני המון שנים.

כיום באמת שיש כ''כ הרבה דברים שאפשר לקנות בכשרויות הכי גבוהות ובלי שרויה ובלי כל מיני בעיות.. בע'ה שיעבור בשלום ובטוב!

אבל אצלנו קבעו אותה בשחרית של ותיקין כדי שיהיה אפשר עדיין לעשות המוציא על חמץ.

היה ערב חג מטורף אפילו יותר משנה רגילה...

אני איתך אחותי

המשוער שלי ביום האחרון של פסח

ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!

יום הולדת בפסח זה מיוחד, אז יש במה להתעודד😅

אז בלי

לחץ אחותי, הכל אפשרי😉

סתם כדי להירגע🙂

הספקתי להילחץ ולהתחיל לנקות לפסח.

חחחח......

משוגעת

עכשיו רק עצוב לי שלא זכיתי.

בעיני לא להילחץ אבל כן לחשוב על זה בשעשוע ואתגר במובן החיובי,

חלק מהחוויה של הריון, להיות במחשה על התלמ ועל המשמעות שלו (היה לי תלמ ביום כיפור לפני 8 שנים, חוויה עצומה היה להתלהב מזה.)

היה בסדר גמור. ממש דאגתי מהאוכל בבית חולים האמת (והייתי שם ארבעה ימים) והיה ממש לא נורא

אחת במעייני הישועה והיה סיוט כי לא נתנו שם בפסח להכניס אוכל, ואני איסטניסטית ולא נוגעת באוכל של הבית חולים אז היו צריכים לעבוד קשה להכניס לי אוכל🤦🏻‍♀️ היה סיוט. הייתי מאושפזת מלמחרת החג הראשון וילדתי רק בערב שביעי של פסח אחרי שבת חול המועד בבי"ח... אז השתחררתי רק אחרי החג. זה היה לפני הרבה שנים והמחלקה היתה ישנה והיתה לי חוויה על הפנים.

הלידה האחרונה שוב היתה בפסח אבל הפעם ילדתי באיכילוב והיה מושלם! זה חדרים פרטיים אז לא היה כ"כ משנה לי מבחינת האוכל וכו כי בכל מקרה כל אחת אוכלת בחדר שלה ואני אכלתי אוכל מהבית בנחת בלי להחביא😉.

מבחינת התארגנות לחג- רק הוצאתי חמץ מינימום בלי פרויקטים של ארגון ומיון שלא קשורים לחמץ, הכל בנחת ורגוע. דווקא היה נוח שחול המועד וכולם בחופש ועזרו עם הילדים בבית בשמחה, אבל יש לי משפחה מדהימה שגרים קרוב אז זה באמת מאד הקל. אחרי החג בעלי טיפל בכלי פסח והחמץ (ואחרי שהתאוששתי מהלידה סידרתי את הארונות מחדש😉). אם יש לך עוד שאלות- בכיף.

הייתי בטוחה שאלד בחג ראשון ואז הברית תהיה בחג שני שהיה יומיים ופחדתי מזה ממש

בסוף ילדתי לפני וככ שמחתי שלא היה לי אכפת מכלום חח

הברית הייתה בחול המועד, עשינו בבית הכנסת, הזמנו קייטרינג, היה מעולה.

חייבים להתחיל לחסוך לשבת בר מצווה באיזה מקום כי אף אחד לא ייתן את הבית שלו בשבת הגדול חח

ואולי השנה מראש תקפידו יותר בנושא חמץ כדי שיהיה יותר קל לנקות

לדוגמה לא לאכול חמץ בחדרים

כי לנקות בית עם בטן של חודש 9 לא סימפטי גם בלי קשר לתל"מ שניה לפני פסח

אני חששתי הריון שלם מברית בתשעה באב בלי לדעת בכלל מה מין העובר.

בסוף יצאה ברית בשבת והיה יותר כאב ראש אפילו😂

אני פשוט מנתקת את זה.

היו לי גם מקרים שחברים מאד טובים אמרו לי אישית דברים מאד מכוערים בקטע פוליטי, מבחינתם זה היה סוג של בדיחה מבחינתי זה הבהיר לי איך הם רואים את הסביבה שלי וכמה הם מנותקים מהמציאות. אבל היה לי חשוב הקשר איתם ופשוט אחסנתי את זה במקום אחר במוח ו"שכחתי".

נראה לי שזה יכול לקרות עם כל מיני אנשים בכל מיני תחומים שפתאום חברה נגיד תגיד משהו ממש מעליב או ממש חסר טקט. ואנחנו מחליקים ומתעלמים.. אז כזה.

משתדלת ממש פיזית לא לשמוע את השיחות האלה. לא רוצה לדעת מה אומרים.

יש לי מישהי ממש חמודה בעבודה שאני מעריכה מאוד והיא שמאלנית, אמנם לא כזה מדברים אצלנו פוליטיקה אבל לפעמים זה עולה ואני שומעת את הדעות הנחרצות שלה (והיא את שלי חח).

יש דברים שאלה טענות לגיטימיות שאני מבינה ומכבדת אם כי לא מסכימה, ויש כל מיני טענות הזויות כאלה כמו שסיפרת, נגיד היא אמרה לי פעם ברצינות תהומית שהאיראנים התקיפו אותנו בגלל ביבי, ואם היה ראש ממשלה אחר הם לא היו יורים עלינו כי הם סבבה עם הישראלים רק לא עם ביבי.

עכשיו איך אמורים להגיב לדברים האלה? והיא משוכנעת שזה נכון! אני מסתכלת על אנשים כאלה בעיקר שהם מאוד מאוד תמימים ומאמינים לכל מה שמאכילים אותם, והתקשורת מאכילה אותם המון.

לא קורה מצד אחד של המפה הפוליטית

זה קורה מכל הצדדים

ובקצוות זה בולט העיוורון של אנשים אחר האידאולוגיה

משמאל ומימין

את קיטונם ודעתם ברבים. כי אצלנו במשרד יש גם שמאלנים וגם ימניים ומי שכל הזמן מדבר נגד (באופן מסריח) זה השמאלניים.

סובייקטיבית או אובייקטיבית

אם את ימנית את לא יכולה לראות את התמונה המלאה

כי אני יודעת להגיד את כמות היחס של דיבורים לכאן ולכאן. ובתור אחת שלא משתתפת בשיחות האלה אני אומרת מהצד.

ואני גם הדתייה היחידה בערך (יש אחד חופש כיפה אבל הןא לא תמיד מגיע)

ובאמת לפעמים הם גם מקשרים דברים לא קשורים ואומרים שזה 'החרדים' או דיבורים על ילודה או באמת דברים שאני משתגעת

אז אני פשוט או לא משתתפת בשיחה אאכ פונים אליי ישרות ואז אענה משו ציני או מצחיק או מוגזם (מה הם לא מונעות נו הנה חמדמדה מותר לכם למנוע הריון?? אני: מפתאוםםםםםם אנחנו לכולנו יש עשרה ילדים פקל ילד בשנה אין ברירה חייב לגדל את אוכלוסיית החרדים!! סתם דוגמא)

אישית אני מעדיפה את זה מאשר להיכנס לדיונים עקרים סתם

הרי לא ייצא מזה כלום

אני שומרת על גזרה ניטרלית, ואם מישו (היה פעמיים כאלו רק) אומר משו לא במקום, אני סןתמת… אין לי עניין לענות לאנשים שלא יקשיבו…

לא מתייחסת לזה כאיך אהיה מולו בפן המקצועי, ולא משליכה על איך אני נתפסת בעינהם, זו אני. זה הם. הם יודעים שאנחנן שונים כמו שאני יודעת את זה…

זה זוועה של חשיבה והם ברדיפה עצמית.

לא חושבת שההסתכלות שלך צריכה להיות אחרת עליה.

רחמים זה המקסימום המתאפשר.

תשמחי שהגעת להבנה שהם קיצוניים בקצה הקצה ולא שאת חיה באשליה שכל אחד לדעתו שלו. זה אשליה.

אני משתדלת להפריד בין כמה דברים

שמאל/אנטי ביבי שחושב אחרת ממני בכל מיני דרכים אבל במהות הוא ציוני - יש לי איתו שיח. יכולה לא להסכים איתו, להשתדל לא לדבר איתו על פוליטיקה, אבל עדיין פשוט חושבים אחרת ומסכימים לא להסכים.

לעומת שמאל פרוגרסיבי עם מחשבות שממש אנטי ישראליות והרסניות - זה לא מקובל עלי. אני מתרחקת מאנשים כאלו. לשמחתי לא עובדת אבל כמובן שיש בין החברים, אני מבחינתי פשוט התרחקתי. לא ברעש וצלצולים אבל לא רוצה להכיל מי שבפועל מעדיף את אויבינו על פנינו.

דבר שני חשוב להפריד בין אנשים שמכירים את מה שקורה באמת ביהודה ושומרון או בכללי מודעים למצב, לבין אלו שניזונים מהתקשורת - לדוגמא מה שקורה ביהודה ושומרון מוצג בתקשורת באור מאוד מסויים שאם לא הייתי יודעת דברים אחרים גם אני הייתי מזדעזעת מאוד. לאנשים כאלה אני אמנם אתבאס מהם אבל אם יהיה לי כוח אנהל איתם דיון ואציג להם נתונים אחרים ואם לא פשוט אצטער על שטיפת המוח אבל אבין שהם פשוט לא מודעים למציאות.

בסוף אני חושבת שטוב מאוד לבחור חברים שיודעים להבחין בין טוב לרע, ואין סיבה להעריך את מי שבוחר בשם כל מיני ערכים הרסניים וזרים להשתלח במדינה שלנו

הרוב הגדול של הציבור, גם השמאל. אוהב את ארץ ישראל ועם ישראל ורוצה פה בניין יחד.

על המציאות דרך העיניים שלהם. אבל אחרי המלחמה זה כבר לא הגיוני.

אז עוזר לי להבין שמאוד קשה לשנות תפיסת עולם, גם כשהמציאות מראה משהו אחר המוח מנסה למצוא איך בכל זאת תפיסת העולם המבוססת במוח יכולה להמשיך להתקיים ולהסתדר עם הנתונים בפועל. במקרה הזה הספיצפי גם התקשורת ממשיכה לבסס ולתמוך אז זה עוד יותר מעודד להמשיך את אותה תפיסת עולם.

בעיניי מי ששינה תפיסת עולם בעקבות המלחמה ראוי להתפעלות, ומי שלא הוא לא חולה או טיפש. הוא פשוט תקוע בתפיסת עולם מעוותת שלמד וממשיכים לספר לו ולא בחן באופן מחושב מול מבחן המציאות.

שאין לך מה להתבאס שזה משפיע עלייך

כן לנסות לשחרר כי לא כיף לעבוד ככה

אבל להבין שבעצם זה משפיע עלייך כי אכפת לך

אכפת לך מהעם שלך ולכן נוגע בך לשמוע כאלה דעות

זה טוב שאכפת לך...

לשים ספריי לשיער, כזה של תסרוקות, על סרט נגד החלקה. לא ניסיתי בעצמי אבל.

תסרקי אותו לאחור (לי נגיד יש פוני עם שביל בצד, ואחריו אני מסרקת לאחור), ככה הסרט יותר נעצר.

ועוברים לכובעים עם סרט מובנה.

פטנט לבובו עם סרט סילקון.

לדעת כדאי לנסות

יותר מבלי כלום

זה נמשך אחורה

על השיער ואז שמה את הבובו

זה מה שאני עושה רק באירועים מיוחדים ועבד לי מושלם בפעמים שניסיתי.

לא עושה את זה בשוטף כי זה מגעיל 😅

וגם יש שיטה של להשאיר כמו פוני כזה מקדימה ולשים אותו אחורה אחרי שקושרים צד אחד של הבובו. לא יודעת אם זה מובן ככה, ואם זה רלוונטי כי נשמע שאת לא בקטע של בובו.

על זה מגלגלת מטפחת ומוסיפה סרט החלקה

נשמע מסובך אבל זה שתי דקות

בובו פשוט לא החזיק לי.. עכשיו לא קורה שעפה לי המטפחת

מהסופר פארם. חזקות מאד

קניתי רק פעם אחת - בינתיים עברו יותר מ 4 שנים ומאד מרוצה

חפשי בחנויות פינק ליידי ובקמיליון.

ראיתי שהם התעדכנו ויש להם גם כמו בובואים כאלו

אפשר לקנות גם בביוטיקר, עולות כמה שקלים להרבה סיכות

אלו סיכות שאם את מחברת לשיער אין שום סיכוי בעולם שזה מחליק

זה חזק ממש, אם כבר החשש איתן שלא יתלשו שערות

היום

שמעתי דברים טובים על בובו של תאיר סול

בובו Archives - תאיר סול - TAIR SOL

כרגע המלאי אזל אבל אמור להתחדש

אני מקווה שיחזור למלאי

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

אל דאגה...

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

ויותר מזה-

בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.

ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.

אין ערובה לשום דבר.

תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.

בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.

קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.

מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:

לא הייתי שמה לב לטעות.

שוק העבודה יראה שונה לגמרי

דווקא חשמלאים (כן אלה שעובדים עם הידיים) כנראה ירוויחו יותר ממנהדסי תוכנה

אבל יש עוד לפחות 20 שנה עד שהוא יגיע לשם

והחוג לא באמת ישפיע על מה שהוא יהיה בעתיד

בעלי עשה בשבת שאחרי הלידה קידוש למתפללים בבית הכנסת וקרא שם, אני נחתי בבית בינתיים😉.

ברכת הגומל אפשר להגיד בלי קשר כשיש הזדמנות.

אין שום חובה להשקיע, אגב לא רק לבנות... גם בריתות עשיתי מצומצם ובלי הוצאות כמעט כי אישית לא התאים לי אחרי לידה אירוע רציני.

תעשי מה שנוח לך ונכון לך.

לגדולה עשינו קידוש בישיבה של בעלי, כשהיא היתה בערך בת חודשיים.

לקטנה בעלי עשה סיום והביא כיבוד לישיבה למחרת הלידה.

ואנחנו נוהגים לא לברך הגומל אחרי לידה.

גדולה אצל חמותי עם כל אחים שלי ושלו והוורים שלי (לחמותי יש בית גדול ממש ולב רחב ב"ה❤️)

ואתל הקטנה סגרנו מסעדה חלבית בדיוק חודש אחרי הלידה, גם הזמנו כזה אחים אחיינים הורים סבא סבתא (היו לנו 34 אנשים) ואכלנו ובעלי אמר דבר תורה, אני ניראלי בירכתי הגןמל לפני לא בטוחה מתי

וזהו

היה ממש כיף ואני מאוד מאוד שמחה שעשינו את זה

יש אומרים שיש עניין לעשות קידוש לבנות

אבל אני פחות מחזיקה מזה באופן אישי

עשינו מסיבת הודיה עם המשפחה הקרובים (ההורים והאחים שלנו) בערך חודשיים אחרי הלידה.

אצלנו בבית, ארוחה חלבית (את הרוב אני הכנתי כי אני אוהבת) ודיברנו קצת על השם והסיפור של הלידה.

מאמינה שבמשך השנים כשהמשפחה תגדל לא בהכרח נעשה דבר כזה.

בעיניי מה שתיארת ממש מספיק, אבל בסוף את צריכה להרגיש עם זה בנוח.

בסופו של דבר מי שהכי שמח בהולדת תינוק הם בני המשפחה

אנחנו אישית עושים קידוש לקהילה לבנות, כי לא רוצים להטריח את המשפחה שלנו להגיע. אנחנו עושים את זה בבית שלנו. אבל נשמע שאצלכם זה לא מתאים, מכמה בחינות, אז לא...

(לבת שלי שנולדה בקורונה עשינו "אירוע" בזום כשהייתה בת שמונה ימים - סתם כי זה מה שיצא - והקרנו בו מצגת שבסופה נחשף השם שבחרנו לה אבל עשינו לה גם קידוש שהייתה רגיעה בקורונה. בכל אופן, אולי זה גם משהו שאתם יכולים לעשות, אם זה מתאים לכם...)

רק שהייתי מזמינה גם את אחים והורים של בעלך אם מסתדר.

אנחנו עשינו ל2 הבנות אירוע קטן בבית רק עם ההורים והאחים של שנינו.

מבחינת גודל נשמע לי מעולה, אבל כן נשמע לי חסר שמשתפים רק צד אחד

תשלחי "הזמנה" למסיבת הודיה

תכיני עוגה שווה שהשם של הילדה רשום עליה

תבואו בבגדים חגיגיים (כולל התינוקת)

תחפשי ברשת ברכות או תפילות ל"זבד הבת" ותברכו

תכיני מזכרות קטנות (משהו סמלי)

אירוע בתוך חודש מהלידה

הזמנו את המשפחה הקרובה, לא עשינו קייטרינג ואירוע גדול אבל כן עשינו סעודת הודיה

לא ברור לי האפלייה... למה לתינוק חוגגים ולתינוקת לא.

רצינו לציין את המאורע, לחגוג עם המשפחה, ולהודות לה'.

לכל אחת במתכונת אחרת, בגדול בעיקר עם המשפחה:

החל מאירוע שדומה לבת מצווה, ועד לפיקניק ועל האש בגן סאקר. איך שהרגשנו באותה תקופה שבא לנו לחגוג.

אבל אנחנו לא חוגגים כי חייבים, אנחנו חוגגים כי אנחנו ממש ממש שמחים!

הביתה ועשינו מנגל

אפילו לא עם המשפחה...