הגענו להבנה שאנשים שונים יכולים להבין ולתת משמעות שונה לדברים, בייחוד כשהם מסתכלים מנקודת מבט שונה על המציאות.
אדם שנמצא בתוך קשר וכבר עבר איזה שלב של התכווננות פנימית, יסתכל אחרת מאדם שמכין עצמו לאפשרות של קשר ושואף לעשות זאת באופן הכי נכון. עבורו ועבור בן הזוג שלו.
זה נכון שבעומק ובשורש צריך להיות בתודעה של אחד, וחיבור וויתור והתגמשות כדי לאפשר קיום של האחד הזה.
אך עוד לפני כן, כשאני מתחילה לחשוב על לפגוש אדם עם אילו 'חלומות וציפיות' אני מגיעה לקשר?
מה אני מצפה מהשני להיות ולעשות כדי שיתקיים האחד?
האם אני מצפה ממנו להשלים חסרונות וחוסרים שקיימים בי (ואני לא מדברת על מימד ההשלמה המוכר) שרק אני יכולה לפעול למען השלמתם? האם אני מצפה שירפא בי שברים וסדקים ויתפקד כמטפל עבורי? האם אני מצפה ממנו להגשים עבורי חלומות שלא פעלתי עבורם מאום עד היום? אם יש לו רצון וחלום משלו שסותר במשהו את אלו שלי, האם אני *מצפה* (לא מדברת על וויתור עצמי שלו כי הוא מעוניין בזה) ממנו לוותר על שלו כי שלי חשובים עבורי יותר ואם אנחנו אחד אז אמורים להיות חשובים בשבילו יותר, גם אם לא מתאים לו?
האם אני מצפה ממנו להשתנות?
להיות משהו שהוא לא כדי שלי זה יסתדר בתמונה המשפחתית שאני מציירת לי בדמיון?
כשאני אהיה אני ואקבל את השני כמות שהוא כרגע, אז יתאפשר חיבור אמיתי.
וכשכזה מתרחש, באופן טבעי כל המערכת מתגמשת וויתורים הופכים למשהו הדדי,טבעי ונעים לשני הצדדים. וזם נכנסים כל הדברים המדהימים שכתבת.