תת הסיקור למפלגת זהות - נקודת מבטו של איש תקשורת
תת הסיקור למפלגת זהות – נקודת מבטו של איש תקשורת
אחרי שסיימתי ללמוד אצל גדולי העיתונאים בבית הספר “כותרת”, הלכתי לעבוד שנתיים וחצי בתור עורך במחלקת הדיגיטל של “ישראל היום”. לכל כלי תקשורת אינטרנטי יש שתי מטרות על, שלעתים מתנגשות זו בזו. האחת היא לקלוע ל”משולש התקשורתי” – חדש, חשוב ומעניין – לדווח על האירועים השוטפים, להעניק פרשנות הולמת ולייצר תכנים איכותיים ומקוריים.
המטרה השנייה היא לנסות להגיע אל ההמון ולייצר כמה שיותר תנועה באתר, כך שלצד כתבות רציניות שערכתי, היה עליי גם לערוך אייטמים שטותיים במטרה למשוך מה שיותר כניסות – או במילים אחרות “קליק בייט”. אני זוכר את ההתלהבות שלי בתור עורך צעיר כאשר ערכתי כתבה שנכנסו אליה כ-50 אלף איש, “גבר שהפך לאישה שהפכה לדרקון” (1 – לינק בתגובות, ותודו שהסתקרנתם). זה היה חלק לא קטן מהעבודה שלי. למשוך את הסקרנות של ההמון. לחשוב איך לגרום לכמה שיותר אנשים ללחוץ על אייטם מסוים ולהיכנס אליו. עם כל הריקנות שעלולה להשתמע מכך, זה אחד הסיפוקים הגדולים של איש תקשורת במחלקת הדיגיטל. ה”קרם דה לה קרם” מבחינת הדיגיטל הוא שילוב של תוכן איכותי עם “קליק בייט”, ואת זה השגתי כאשר ראיינתי את נשיא ליברלנד ל”ישראל היום” (2 – לינק בתגובות).
ההתעלמות בתקשורת ממפלגת זהות לא מפתיעה אותי, מדובר על התעלמות שגדלה ככל שמדובר בכלי תקשורת גדול וממוסד יותר. אנשי התקשורת, במיוחד במדינת ישראל, הם תמיד האחרונים לזהות הליכים חברתיים וזרמי עומק בחברה הישראלית, לכן הם תמיד “מופתעים”. עיינו ערך פרצופה של יונית לוי כשהנשיא טראמפ זכה בבחירות בארה”ב. כאשר גדי וילצ’רסקי הודיע שהוא מצטרף למפלגת זהות, היו בקושי שני ראיונות בנושא בכלי התקשורת (צנרת וערוץ 10). אם הוא היה מצטרף לבני גנץ, נניח, או אפילו לכחלון או לאורלי לוי-אבקסיס היינו מקבלים פושים מכל כלי תקשורת אפשרי והיה אחריו מרדף תקשורתי בלתי פוסק.
הוא היה צריך לפנות יומיים-שלושה רק בשביל ראיונות בכלי תקשורת.
אני מתאר לעצמי איזה קליק בייט היו יכולים ליצור כלי התקשורת הדיגיטליים בהקשר הזה: “הקומיקאי גדי וילצ’רסקי מצטרף לפוליטיקה – ולא לעלה ירוק”. בום! עשרות אלפי כניסות! לא… אף כלי תקשורת אינטרנטי לא עשה את זה. כאיש תקשורת לשעבר, התעלמות ממפלגת זהות היא כל כך מטופשת כי מפלגת זהות מזרימה לכם, כלי תקשורת יקרים, לא מעט כסף בצורה של רייטינג. במעט ההופעות התקשורתיות שיש לזהות ולמשה פייגלין, לרוב בבמות פחות מרכזיות של התקשורת, יש קליקים, תגובות, צפיות, האזנות, שיירים, תיוגים – ובעגה המקצועית “אינגייג’מנט” (מעורבות).
לדוגמא, הלייב הכי נצפה בתוכנית הראיונות של “כאן”, שהגיע כבר ל-40 אלף צפיות הוא של משה פייגלין בפער משמעותי מאחרים. איך אני יודע את זה? כי המראיינת אורית נבון אמרה את זה תוך כדי הראיון (3 – לינק לראיון בתגובות). בנוסף יש לי עצה לכל דמות תקשורתית – עיתונאי, אביר רשת או מוביל דעה שמעוניין להגדיל את החשיפה של עצמו, קבלו טריק פשוט וודאי. תכתבו פוסט טוב, רע או ניטרלי על זהות (זה לא משנה) ו”צבא” של פעילי מדיה מסורים, נמרצים וחרוצים יגדילו לכם את ה”אינגייג’מנט” בדף האישי שלכם, באחריות.
אז את הפינה של ה”אינגייג’מנט” תפרנו. עכשיו נדבר על המשולש התקשורתי (חשוב-חדש-מעניין). מפלגת זהות זו המפלגה הכי חדשנית והכי מחדשת שקיימת בפוליטיקה הישראלית. זכינו לתת-סיקור מטורף בכל הנוגע לפריימריס הפתוחים במפלגה, ובכל זאת, מעל 12 אלף בני אדם הצביעו (בעבודה מצביעים כ-30 אלף ובליכוד כ-50 אלף, מפלגות שקיימות בוורסיה כזו או אחרת מקום המדינה עם מנגנון פוליטי משומן, סיקור תקשורתי והמון ארגזים). היו כאן שני חידושים מטורפים: הצבעה פתוחה – כלל אזרחי ישראל יכלו להצביע ולדרג את המועמדים והצבעה אלקטרונית – דרך המחשב או הטלפון הנייד מבלי צורך לצאת מהבית. המהלך הזה זכה לסיקור קטן בישראל היום בעמוד 3 למטה מצד שמאל ועוד מספר ראיונות ברדיו. בהחלט מדובר על תת-סיקור של מפלגה שמבצעת צעד שכזה, ובואו, אנחנו תנועה משמעותית ולא מפלגת הפיראטים.
בנוסף, מפלגת זהות מתאפיינת בעומק, מחשבה, יצירתיות ותוכן עשיר (חשוב ומעניין). מלבד מנהיג המפלגה שמתבטא ברהיטות ובתבונה על כל נושא שעל סדר היום, יש לנו מגוון מועמדים שיודעים לנתח ולתת פתרונות לסוגיות ליבה בחברה הישראלית (משבר הדיור, שיטת השוברים בחינוך, יוקר המחיה, מעמד המשפחה, נושאי דת ומדינה, כלכלה חופשית, עסקים קטנים, לגליזציה של קנאביס ועוד ועוד). כל הנושאים החשובים הללו זוכים לתת-סיקור מטורף, וכאשר עמית סגל בוחר להתייחס אלינו הוא מכנה אותנו בטוויטר שלו “תופעה סטטיסטית זניחה” לאחר הסקר שהראה שזהות עומדת על 0.4% (4 – לינק בתגובות). כחודש לאחר שסגל אמר זאת, עברנו את אחוז החסימה בסקר של ישראל היום – אלא שאז עמית סגל נקט בטקטיקת השתיקה. מבחינתו אנחנו עדיין “תופעה סטטיסטית זניחה…”.
והנה, לא מזמן מפלגת זהות ביצעה חיבור פוליטי עם יו”ר תנועת עם שלם הרב חיים אמסלם, שמאמין ביהדות מכילה ומקרבת ובהקלות בגיור (ולכן נזרק משס). אמסלם, שהביא לבד 45 אלף קולות בבחירות לפני האחרונות, היה אז החרדי הכי מרואיין בכלי התקשורת, בעיקר כי יצא נגד מדיניות שס. לעומת זאת, כשהצטרף לזהות, דממה… אין פושים, אין ראיונות בתקשורת, אין כלום – רק התעלמות מחרישת אוזניים (זאת מלבד אתרים נישתיים שנוהגים לסקר את זהות). ושוב, אני לא אומר שזהות לא מופיעה בכלל בתקשורת. אני אומר שאנחנו זוכים לתת-סיקור מטורף בתקשורת, כזה שלא משקף את הכוח הפוליטי האמיתי שלנו ואת הרעננות שאנחנו מביאים לפוליטיקה הישראלית. הרי שכעת, לפי הסקר האחרון של “ישראל היום” ישנן שש מפלגות עם מספר מנדטים שנע בין 4 ל-5 (5 – לינק בתגובות). אם התקשורת הייתה נוהגת בהגינות אז פייגלין אמור היה להיות מסוקר מאז בתקשורת לפחות כמו: דרעי, זנדברג, לוי-אבקסיס, גבאי, כחלון וליצמן, אך אין זה הדבר.
בגני התערוכה בביתן 10 ב-29 לינואר בני גנץ נשא את נאומו הסתמי, הגדוש בססמאות וריק מתוכן בגני התערוכה. העיקר שיש לו חוסן וישראל לפני הכל… זה היה אולי האירוע הכי מתוקשר בזמן האחרון. מעל 700 אלף איש צפו בזה בטלוויזיה. יממה לאחר מכן התכנסה באותו המקום מפלגת זהות להכריז על תוצאות הפריימריס הפתוחים, האולם היה מפוצץ מקצה לקצה ואנשים עמדו מאחורה – באותו האולם, הייתי שם, אלא שזהות לא שילמה לאיש, לא להגיע – ולא להריע. הייתה שם כתבת נחמדה אחת מווינט שסיקרה את האירוע בחשבון הטוויטר שלה – וזהו. אותו מקום, שתי מפלגות שונות שמילאו את האולם – אחת זכתה לגב של התקשורת ולשנייה הפנתה התקשורת את הגב, אבל מי שיודע לזהות באמת תהליכים בחברה הישראלית מבין – האירוע החשוב באמת היה האירוע השני ולא הראשון.
כפי שציינתי, בשישי האחרון גרפה זהות ארבעה מנדטים בסקר של “ישראל היום”, זאת למרות ההתעלמות המופגנת של התקשורת ממפלגת זהות, ואני מודיע לכם שעל כל מנדט בסקר האחרון יש לנו לפחות עוד מנדט אחד בכיס. חוץ מאלה, אם נעבור בסקרים באופן עקבי את אחוז החסימה, מצביעים נוספים יעלו על העגלה. המונים שכותבים בוודאות ברשתות – אתם תעברו ואנחנו איתכם.
ועוד מילה על סקרים, אין דבר כזה “סקר אובייקטיבי”. במשחק הזה של שנקרא “סקרים” כולם שחקנים – הסוקרים, העיתונאים, הפוליטיקאים, המפלגות והכסף, כולם. אין כאן חסרי פניות. לכל מי שלא תומך זהות יש אינטרס להחריש את זהות ולייצר מצג שווא לפיו זהות לא עוברת את אחוז החסימה, זאת משום שהם יודעים שפוטנציאל מצביעי זהות בנוי מהאופן בו מתפלגת האוכלוסייה, או במילים פשוטות מצביעי זהות מגיעים מהשמאל, מהמרכז, מהימין ומהשוליים הקיצוניים (וכן, יש לנו תיעוד רב לאנשים שהכריזו שהצביעו בעבר למרצ ומתכוונים להצביע זהות). משעשעת במיוחד התשובה של חגי סגל, עורך מקור ראשון לשאלה מדוע הוא לא סוקר את זהות. תשובתו הייתה שזהות היא “בדיחה”. הבדיחה האמיתית היא שמפלגת הימין החדש שחגי עומד מאחוריה מקבלת בסקרים של עיתונו המגזרי והמפוקפק 14 מושבים בכנסת – מספר לא ריאלי לחלוטין (6 – לינק בתגובות).
וכאן ההצלחה המדהימה של מפלגת זהות! למרות שבשל התת-סיקור המפלצתי שאנחנו עוברים נהגי המוניות לא מכירים אותנו (לפחות לא אלה שהסיעו אותי), אנשים מבוגרים רבים לא מכירים אותנו ומגזרים רבים טרם נחשפו אלינו. עברנו את אחוז החסימה בסקר של “ישראל היום”. בסקר של עמית סגל כבר עלינו מ-0.4% ל-2.1% (כמו מניה טובה…). אני מעריך שבסקר הבא של סגל עדיין לא נעבור את עבור החסימה, אלא רק אחד אחריו. ועכשיו, תארו לעצמכם באיזה מצב היינו אם הייתה קצת יותר חשיפה וקצת פחות התעלמות מאיתנו. תארו לכם כמה אנשים מבוגרים שלא חיים ברשתות החברתיות היו נחשפים למצע היחיד שיש בפוליטיקה הישראלית (שהוא לא מגזין של איקאה).
אז כן, אין לנו תקשורת – אבל יש לנו אתכם – פעילים מסורים, נמרצים וחרוצים. תגדילו ראש, תגיבו בענייניות לכל פוסט, תכתבו פוסטים, שימו שלט על כל חלון, תדביקו מדבקה על כל רכב, צאו לשטח, תשכנעו את כל מי שקרוב אליכם, רכשו את הספר של המצע עבור הקרובים אליכם. זה הכוח שלנו, הקמפיין שלנו צומח מלמעלה למטה, ומלמטה בחזרה למעלה. מתישהו התקשורת כבר לא תוכל להתעלם מאיתנו.
מי שרוצה ללמוד עוד על משה פייגלין יו”ר מפלגת זהות סרטון ששווה צפייה עד הסוף.
